לגבי מחבלים- כי הרבה/רוב האנשים במדינה לא (באמת) מאמינים בצדקת דרכנו אלא אוחזים בהשפת עולם פוסטמודרנית, בפרט בפרט אלה שמחזיקים בעמדות כח (ואליהם חוברים אנשים שבגלל תאוות הכבוד הכסף והכח, מתיישרים לפי האג'נדה השולטת, המפכ"ל קובי שבתאי לדוגמא).
יש הגיון במדרג של עונשים כמובן, אבל הבעיה היא חומרת עונשים שבמדרג שהיום היא בדיחה לא מצחיקה, וזה נובע מהנכתב לעיל לדעתי.
אגב, הגיון בריא אומר שאם זו מדינה יהודית ודמוקרטית, מי שעושה משהו שבמהותו הוא נגד זה שהמדינה יהודית, כלומר כל מעשה לאומני של ערבים כנגד יהודים, אפילו הכי קל שיש- דינו אמור להיות שלילת אזרחות וגירוש, לא?
לגבי עבריינים- השקפת העולם החילונית מדגישה הרבה יותר מדי את הפרט, את חירותו ואת זכויותיו.
וזה תוך התעלמות אירונית וגסה מפרטים אחרים, אנשים חפים מפשע שנפגעו וחייהם נהרסו, ומנפגעים עתידיים שכל חטאם הוא שעדיין אין להם שם.
וכנ"ל לגבי המדרג.
לעומת זאת, בדיני התורה וחז"ל מופיע הגיון בריא ויש צדק אמיתי.
יש את דיני תורה האובייקטיביים לחלוטין, שמדברים במציאויות מאוד מוגדרות, ויש את חז"ל שע"פ רצון ה' וכללי התורה קבעו דינים במציאות שדברים בה לא מוחלטים.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש:
פרק ב,ד-ה:
וכל אלו הרצחנים וכיוצא בהן שאינן מחוייבין מיתת בית דין (מי ששוכר רוצח, מי שהורג בגרמא). אם רצה מלך ישראל להרגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו. וכן אם ראו בית דין להרגם בהוראת שעה. אם היתה השעה צריכה לכך יש להם רשות כפי מה שיראו.
הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה לכך לחזק הדבר הרי בית דין חייבין מכל מקום להכותם מכה רבה הקרובה למיתה לאסרם במצור ובמצוק שנים רבות ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעים שלא יהיה הדבר להם לפוקה ולמכשול ויאמר הריני מסבב להרוג אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר.
פרק ד,ח-ט:
ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד או שהרג בפני עדים בלא התראה או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי.
ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים אפילו ע"ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים. שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילוהו מן הדין שנאמר אדם עשוק בדם נפש וגו'. צא ולמד מאחאב עובד ע"ז שהרי נאמר בו רק לא היה כאחאב וכשנסדרו עונותיו וזכיותיו לפני אלהי הרוחות לא נמצא עון שחייבו כלייה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות שנאמר ותצא הרוח ותעמד לפני ה' זה רוח נבות ונאמר לו תפתה וגם תוכל והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סיבב קל וחומר להורג בידו.
הלכות סנהדרין כד,ד:
יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות.
