הייתה לי שיחה ארוכה עם הרב ד"ר יצחק אלפסי, חוקר חסידות בעל שם ובעצמו חסיד גור (לצערי היום  לא ניתן לשוחח איתו כמו אז עקב מצבו הבריאותי הירוד).

בין היתר, הוא דיבר אתי על מעשיות שהחסידים מספרים על רבותיהם. למשל הוא עצמו הכניס לספר שהוא כתב אודות האדמו"ר הראשון של גור, בעל חידושי הרי"ם, מעשיה לפיה הוא סובב את ראשו לפני שאמא שלו הניקה אותו, כדי שיוכל לברך על המזון בצורה צנועה (וכל זה קרה בגיל כמה חודשים לפי המעשיות). הוא גם דיבר אתי על האמונה הרווחת בקרב חסידים, לפיה תלמידי הגר"א אמרו לו "ראינו את האדמו"ר הזקן אוכל בשר ושותה יין בתשעה באב" - וכל זה כדי לגרום לו להתנגד לחסידות (לפי האגדה תלמידי הגר"א לא שיקרו לו - האדמו"ר באמת אכל בשר ושתה יין בתשעה באב, אלא שתשעה באב חל אז בשבת ולכן מדובר במצווה ולא באיסור).

הרב ד"ר אלפסי סיכם את המעשיות האלה, ועוד כמה מעשיות שעלו בזכרונו באותה השיחה, בשלוש מילים: זה לא היה.

הגענו לדבר על זה בעקבות עבודה שעשיתי לבגרות בהיסטוריה בהיקף 5 יח"ל על ההתנגדות לחסידות בימי הגר"א ותלמידיו.

בקיצור,

תינוק בן כמה חודשים שמסיט את הראש מגוף אימו בשביל לברך על האוכל בקדושה, אדם בוגר שמעולם לא גירד בגופו... סיפורים יפים אך לא נכונים.

לא מופתים ולא יסורים שהוא עשה

אבל ברצינות- איך אתה מחליט מה 'נכון' ומה 'לא נכון'?

בגלל שלך קשה לא לגרד, אז אתה מאמין שלא יתכן דבר כזה? 

אם כן, זאת נשמעת חשיבה מצומצת מאוד..

(אגב, מצינו הרבה במשנה ובגמרא על דברים שקשה לתפוס, 'אמרו עליו על...ש...'. ולא הובא כעובדה מוגמרת, ולא אמרו מי אמר. אולי כי עצם זה שאמרו עליו דבר כזה זה ממעלתו, ולא משנה בכלל מה המקור, ואם אנחנו יכולים לתפוס את זה או לא.

אבל מכאן ועד לחלק 'נכון' ו'לא נכון' זה רחוק...)

בקטע של סגפנות כזה?

אולי גם שליטה עצמית? סתם עלה לי בראש עכשיו 

נראלי שדברים כאלו יכולים לשגע בן אדם

אגב, להבדיל אלף אלפי הבדלות

במזרח הרחוק יש כל מיני גורוים שעושים דברים קיצוניים כאלה

ככל שזה יותר קיצוני הם כביכול יותר קדושים

אולי אני טועה אבל ככה הבנתי

פשוט כמה שידוע לי הוא הפסיק עם היסורים כשהוא גילה את מעלת ההתבודדות

אבל לא בטוח אם הוא הפסיק רק עם מה שמחליש את הגוף או עם הכל כולל הכל

שהייתה תקופה שהוא עוד לא ידע מה בדיוק לעשות כדי להתקדש אז הוא ניסה כל מיני דברים לשבור את הגוף וכו'.. 

כמו גם לבלוע את האוכל בלי ללעוס בגלל תאוות אכילה עד שהוא ראה שזה גם עושה לו נזק וגם בכלל לא עוזר אז הוא הפסיק.

תחילת הדרך מה שנקרא. 

והבנתי שזה היה בגיל קטן אז אני לא בטוח אם הוא חשב בכלל שזה יגרום נזק 

לדקדק שכל מעשה הכי קטן יהיה לשם שמים ולא לשום פניה אחרת, וגם לא להרגיל את עצמו לעינוג הגוף.

כמובן שזה לא מתאים למדרגת רובנו..

יש עניין להראות כמה אדם כולו רוחני בכך שהוא מנותק מהגשמיות, ומשתמש בגוף רק לצרכי רוחניות וקדושה ומצוות. והראיה, שהוא היה מסוגל בכלל שדבר שכזה לא יפריע לו בעבודת ה

זה לא עצן העניין להימנע מגירודים

אנשים צריכים לעמול על התורה, לא לעמול על צומות וסיגופים.

אבל כאשר אתה עמל בתורה, ממילא אתה רוצה ושואף למעלה, לרוחניות. וכל מיני דברים (מותרים) חומריים הם קושרים אותך לגשמיות.

מכאן נובע

ר' נחמן היה אייש קדוש

המילה "רק" לא קשורה למשפט

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.

אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.

בחתונות אם דאגו לי במיוחד.

לשליחים לא 

במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)

אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.

פיצריות ציפס וכו אז לא.

שליחים לא יצא לי.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל