ההורים שלי ואני הלכנו לאיזה מוזאון. היה בו חדר תצוגה גדול שאחת הפינות בו הייתה מושבים שהקרינו איזה סרט, ובשאר החדר היו כל מיני מוצגים שאפשר לראות. ההורים שלי הסתובבו בחדר הזה והשאירו אותי לצפות בסרט.

פתאום אמא שלי קולטת גבר מבוגר בוהה בי ומתקרב לאט לאט וכמעט נוגע. ואני התמקדי בסרט ולא זזתי או שמתי לב אליו, אז היא מהר קראה לי לבוא כדי להרחיק אותו ממני. כשקמתי והלכתי אליה האיש הזה נבהל עד עמקי נשמתו.

מתברר שהוא חשב בגלל שישבתי בלי לזוז, שאני איזו בובה שחלק מהתצוגה, והוא התפעל מהאיכות של המוצג ולא חשב בכלל שזאת ילדה אמיתית..

(אני לא זוכרת את זה, ספרו לי)

לדעתי כל אחת מקסימה בדרכה שלה.

אבל כמובן, אני יודעת שזו מחמאה ענקית בשבילה

זאת מחמאה בשבילי בדיוק באותה מידה שזאת מחמאה בשבילך. 

אם היינו דומות בתגובות אז היית נקרעת מהתגובה שלי, שללא ספק הייתה מלאה בהומור משובח ביותר.

נו בחייכם, יש פה אלמנט הפתעה מצויין.. נראה שאני מתכוונת לגמור במחמאה מנומסת.. אבל לא! הפאנץ' הוא שורת מחץ עם נגיעות נרקסיסטית 

בחזור מגן משחקים כשהוא היה בן 3 הוא רץ לפני כל השיירה אל הבית  וכשהגענו בעצמינו הביתה הוא נעלם. אחרי שכבר עברו כמה שעות של חיפושים והוזמנה משטרה, ממש כשהשוטרים נכנסו לבית שלנו, השכן ממול פתאום פתח את הדלת ואמר ברוגע: "אה, חזרתם? שמרתי לך הילד בינתיים. הוא חיכה מול הדלת לבד אז אמרתי לו להיכנס לחכות לך. אני יודע שאתם דתיים אז לא נתתי לו לאכול שום דבר שהוא לא פירות"

מתברר שכשהוא הגיע לדלת הוא לא קלט שכולם מאחור ודפק על הדלת בנואשות שעוררה את רחמיו של השכן הנחמד.

רק שהשכן לא חשב להודיע למישהו שהילד בבית שלו גם כשעברו 4 שעות.

כשהייתי בתחילת היסודי, אני לא בטוחה בדיוק איזו כיתה. היו באופנה אז "קפיץ קפוץ" או "קפוץ לי", אם מישהו מכיר. זה סוג של טבעת ששמים על הרגל שמחוברת למקל ומסובבים את זה סביב הרגל וקופצים. 

קיצור בחופש פסח אני וחברה שלי השתעממנו והחלטנו לעשות "קייטנת קפיץ קפוץ". לא היה לנו שום הכשרה או ידע דופן בנושא, לא יותר מ"קפיץ קפוץ" אחד לכל אחת, והכי גרוע, רק אחר כך הבנו שהתאריך שרשמנו במודעה לקייטנה הוא שביעי של פסח.

ראינו איזה אבא יוצא מהמעון שתלינו על הגדר שלו מודעה לקייטנה, מסתכל עליה ומגרד את הראש בתימהון.

מובן מאליו שאף אחד לא נרשם.

ברצינות צחקתי בקול ולא הצלחתי להפסיק

אותי זה הביך מאוד במשך שנים. עכשיו אני רואה שזה באמת מטופש.

אבל אף אחד לא ענה לי אתם זוכרים את הקפיץ קפוץ.

גם בלי התמונה

אני אוהבת יוזמות, אבל עוד יותר יוזמות כאלה של ילדים עם קצת עודף מרץ ובטחון עצמי.. זה כזה חמוד

אגב, בדיוק ראיתי פה מודעה של כמה מילדי השכנים.. ראיתי הרבה שכנים נעצרים, מסתכלים, ומחייכים, אז הלכתי לראות גם..

המודעה הייתה משהו כזה.

''בין השעות 4-6, תתקיים פינת ליטוף אפרוחים ב... [פינה מסויימת ליד הבית שלהם], על כל 5 דקות החזקה וליטוף, יש לשלם 2 שקל.'' חותמת הילדים..

עד היום לא ידעתי שככה קוראים לזה

אני משערת שגם לאח שלך יש זיכרון טוב מזה בדיעבד

של חנונים

שהייתי קטן נראה לי בן 10

בטיול בגרמניה

ההורים שלי נכנסו לאיזה כביש ביער שומם 

ונתנו לי תהגה 

הייתי עם אחים שלי בחו''ל, לא משנה איפה.

נסענו ביחד לאיזה מקום, עם רכב שכור, אז בדרך עצרנו במגרש חניה גדול, עם כביש שמתעקל ממנו, יאלה סע..

זה לא כמו נגיד לעשות מירוץ עם בני דודים בכביש 5

על 160 קמש

בהתחלה אמא שלי הייתה עושה לי התקפי לב בנסיעות

ואבא שלי גם היו  מלאא תלונות

היום שאני מסיע אותם אני נוסע כמו ילד טוב

אבל הם לא יודעים שכשאני לבד אני..

שהם לא עשו ממך שישליק הישמעאלים האלה

ואי איזה סיעתא דשמיא

את סולחת לי. נכון? 

רק לא הבנתי למה קבעתן לשטוף את האוטו אצל *ערבים*

זה נראלי התגובה הכי טובה שראיתי החודש

ממש כל הכבוד לך!

גם אמא שלי כזאת

הם רועדים ממנה

אני שונא שפתאום יהודים נהפכים לפחדנים לידם

גם ערבים 

האמת,

כמה שאנחנו שונאים ת'ערבים,

אנחנו צריכים לשנוא פי כמה את הנוצרים. פי כמה וכמה.

גם בלי להסתכל על הסיבה העיקרית-שהם עובדי ע"ז ממש ומשוקצים וכף רגל ועד ראש,

רק מספיק להתחיל לחשוב כמה שהם הרגו בנו

וכמה שהם נילחמו בנו

ושבו ממנו לטעות אחריהם.

וכמה שכל הסיבה שאנחנו לא מטפלים בערבים כמו שצריך זה רק בגלל שהם וחבריהם מכתיבים למדינה מה לעשות.

"תכלית שנאה שנאתים".

המוח שלי קדח את הפסוק הזה 

בעיקבות המעשה הבא:

ביום שישי לפני איזה שבועיים-שלוש, נסענו לכותל,אמא שלי,אני ושני אחים שלי (בני 3-5).

ברכבת הקלה בחזור, 

היו שם איזה כמה נשים מפונפנות שהיו נראות כמו תיירות, ששרו "שאלו שלום ירושלים" ושירים כאלה.

נוסעים תחנה, שתיים,

ופתאום הן מתחילות לצעוק משפטים מסיונריים פחד.

הרוב באנגלית, אבל מבינים טוב טוב מה המשמעות.

ו-

שקט.

אני מבינה את האנשים שהיו שם. יש המון סיבות להיות בשקט ולהתעלם כשדבר כזה קורה מול העיניים- חילול ה' אם נצעק עליהן, זה לא יעזור, זה רק יגרום לנו לצאת ה"תוקפניים", הן רק רוצות צומי אז נשתוק והן יעופו מפה צ'יק-צ'ק, ועוד ועוד.

יכול מאוד להיות שגם אני הייתי צריכה לשתוק.

אבל יש גבול לכמה יהודיה עיפה שחם לה ורק רוצה כבר להגיע למקלחת ולשבת, יכולה לשאת.

התחלתי לירוק עליהן,

מבטים זועמים,

צעקתי "ששששש!!!",

וניסיתי לומר לאנשים שיעצרו אותן, אנחנו יהודים, הלווו!!!!!!

וכמו שרק מפלצות כמוהן יכולות, הן פשוט חיכו במין סלחנות כזאת לדוסה החשוכה המשוגעת הזאת.

ימח שמן וזיכרן וזכר זיכרן לעד.

התכתבתי עם אחותי בצ'אט בנושא אישי, והיה לי שורה של צ'אטים פתוחים (אם מישהו יודע איך צ'אטים במייל עובדים) קיצער, מפה לשם כתבתי הודעה די אישית ושלחתי, פתאום אני קולטת שכתבתי את ההודעה בצ'אט של הכיתה שלי, ואין כזו אופציה למחוק הודעה שכתובה בצ'אט, אז פשוט הוצאתי את כל הבנות מהצ'אט ואז פתחתי צ'אט חדש וחיברתי אותן לשם וכתבתי להן שבטעות שלחתי לצ'אט הישן  הודעה אישית שמוענה למישהו אחר ולכן הוצאתי אותן מהצ'אט, וזה היה מביך רצח🙈..לפחות הן היו טאקטיות ואמרו שהן לא הספיקו לראות את זה 

זה היה ממזמן, לפני לפחות שנתיים , אבל זה עדיין צרוב בליבי הדווה

נוקיה לשילטון

תחליף לווצאפ

נראה לי שבצ'אט לכל אחד יש הרשאות להוציא כל אחד.

באמת אכלתי סרטים, לא נורא, כפרת עוונות

ואיכשהו במחלקת פירות ירקות,

יצא שהעפתי עם העגלה כמה סלסלאות של עגבניות...

ובמקום לאסוף לבד את העגבניות, שאלתי בקול:

"מי עוזר לי לאסוף את העגבניות?"

יש לציין שהייתה היענות יפה

בקבוק של משקה בשדה תעופה..

אבל איזה משקה..

לא יודע אם אתם מכירים, אבל יש כזה דבר בקבוק של ''וודקה'', 96 אחוז אלכוהול..

בשונה מבקבוק רגיל שהוא 40 אחוז..

נשבר לי בקבוק בשדה תעופה, נס שלא במקום מרכזי..

כי הריח שיצא משם יכול להרוג פילים..

אמנם שותים  את זה.. אבל בד''כ באמת קצת מאד..

רק הריח של זה משכר.

אבל זה מיועד הרבה פעמים\בד''כ לבישול וכד'

יש כמות אלכוהוליסטים כבדים מאד.

עד כדי כך שבאזורים מסויימים קשה מאד להשיג [גם בבתי מרקחת וכד'] אלכוהול 70 אחוז ומעלה, כי הסתומים האלה שותים את זה [כי זה הרבה יותר זול מלקנות וודקה מזוקקת], ונהיים חולים, כי זה כמובן לא מיועד לשתיה, עד שהם מתים.. אז החוק אוסר למכור את זה במקומות מסויימים.

אבל זה באמת פדיחה

זה היה בעבודה הקודמת שלי,

עבד איתי בחור רווק בשם יונתן.

יום אחד דיברתי עם הבוס בטלפון - הייתי במשרד והוא היה מחוץ למשרד.

שיחה ענינית וזה...

ואז בסוף השיחה הוא אומר לי 

"תגידי, את יוצאת עם יונתן?"

הייתי לשניה בהלם, ועניתי לו:

"למה נראה לך? אין בינינו שום קשר..."

הוא היה לשניה בהלם ואז הוא שואל אותי

"למה התכוונת?"

ואני:

"למה אתה?"

ואז הבנתי שהוא סה"כ רצה לדעת מי נועל את המשרד....

תודה גרמת לי לצחוק היום

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי