יש דברים חיוביים אבל בגדול ממש לא

מודה לקב"ה על כל רגע של חיים,

ובכל זאת אני עוד מחפש שיפור מיקום...

שאלה מעניינת

כן

ומקווה שבע"ה עוד מעט ממש אז הרבה יותר כן.

אבל הוא לא כופה לקחת כלום.

והם עוקבים אחרי כל התופעות לוואי, ומפרסמים לציבור את הנתונים והמספרים כאן.

(כתבת לי בעבר שאת לא סומכת על משרד הבריאות. אפשר לפנות לאתרים של משרדי הבריאות במדינות נוספות - אלא אם את מאמינה שכל משרדי הבריאות בעולם שקרנים, ואז נשאלת השאלה - על איזה נתונים את כן מסתמכת? על מה שכל אחד יכול לחרטט ולפרסם בפייסבוק?)

אני גם מאמינה שהתועלת של החיסון גדולה יותר מאשר תופעות הלוואי, ושההסתברות לתופעה רפואית קשה יותר גבוהה בקורונה לא מחוסנת מאשר ההסתברות לתופעת לוואי מסוכנת.

בנוסף, לקחת פעם כדור כלשהו?

אקמול?

אנטיביוטיקה?

מרחת איזושהי משחה רפואית?

קראת את העלון למשתמש? בכל דבר רפואי יש תופעות לוואי.

השאלה שצריך לשאול זה מה הסיכונים וההסתברות של הדבר שבגללו את נוטלת את מה שזה לא יהיה, אל מול הסיכונים וההסתברות של התרופה\זריקה.

הכפייה המדוברת כאן היא בנושא של הזריקה, לא עטיית המסיכות ("לקחת כלום"). ומה שאמרת לגבי זה אפילו גורם לי להעריך אותם יותר - הם לא מקובעים מחשבתית על משהו אחד, אלא כל הזמן הולכים ובוחנים את ההחלטות שלהם, ובמקרה הזה החליטו לשנות. בגלל שהדיון כאן הוא לא על מסיכות נשאיר את הטענות בצד. (יש לי מה לומר בנושא, אבל לא רוצה לסטות כרגע. אם תרצי, אפשר לשוחח על זה באופן פרטי).

מצחיק שאת מדברת על החיסון כאילו עכשיו זה לפני שנתיים. כיום הזריקה כבר אינה ניסיונית. הטכנולוגיה הזאת נמצאת בפיתוח שלושים שנה, ועוקבים אחרי תופעות הלוואי שלה, כך שיש איזשהו מושג על מה קורה.

לגבי היתרונות, אין ספק היום שהחיסון מגונן מפני מחלה קשה. שלחתי לך נתונים בעבר מכל מיני מקומות בעולם, אבל הנה נתונים מהים בישראל:

די ברור מהגרפים האלו איזה צבע נמצא למעלה....

רוב החולים קשה והמתים (בארץ ובעולם) הם אנשים שלא התחסנו. איך את יכולה להגיד שזה לא שווה שום דבר?

 

לגבי החסרונות, רוב תופעות הלוואי שדווחו הם תופעות רגילות לכל חיסון, והן קלות ועוברות תוך כמה ימים, כמו אדמומיות וכאב באיזור החיסון, חולשה כללית של הגוף למשך כמה ימים ועוד תופעות שמרמזות על תגובה חיסונית טבעית (שזה מה שהחיסון אמור לעשות...).

משרד הבריאות הישראלי היה הראשון בעולם לדווח על תופעה של מיוקרדטיס שאולי קשורה לחיסון בגברים בני 16-30. מדובר בתופעה קלה מבחינת רפואית, שהופיעה בבערך 1 ל-20,000 מחוסנים, ומתוכן ל-95% זה עבר תוך כמה ימים.

מעניין לציין שכל התופעות המדווחות הם בטווח של ימים מהחיסון. משרדי הבריאות בעולם עדיין עוקבים אחרי התופעות, אפשר לדוגמה לראות כאן דיווח מלפני שבועיים מהאיחוד האירופי - כ-649 מיליון חיסוני פייזר ניתנו, ואין להם עדכונים (נוסף על מה שכבר ידוע, זה במקום אחר).

 

כשאת טוענת טענה, את לא מביאה שום הוכחה. "ראינו שהחיסון לא שווה שום דבר" - אני לא ראיתי. תראי לי. בלי נתונים הטענות שלך לא מחזיקות מים. יש צורך להרחיב.

את לא אומרת דברים רציניים.

את לא מביאה שום דבר שתומך בעמדה שלך, ומפריחה האשמות חברות בסיס.

אני באמת אשמח לנהל דיון ענייני.

ייחסת אמירה מסוימת לביל גייטס. בינייש פתוח הפנה אותך למקור שאת לא סומכת עליו. אני מפנה אותך לביל גייטס עצמו: 

לכן ביל גייטס מציע כאן לשפר את המערך הרפואי במדינות האלה - כולל מתן חיסונים שמגינים מפני מחלות שגורמות מוות - ובצורה הזו הורים יבחרו להביא פחות ילדים לעולם, כפי שבחרו רוב ההורים באירופה, לדוגמה.

ביל גייטס לא עושה שום פעולה אקטיבית כדי ח"ו לעקר אנשים.

אם את טוענת דבר כזה כלפיו, היית מצפה שבזמן שעבר מאז שהוא נתן את ההרצאה הזו (12 שנה) הוא היה מואשם בבית משפט כלשהו בעולם בפשע נגד האנושות. לא קרה.

אני שוב חוזרת - יש לך טענות? תביאי הוכחות שתומכות בדברייך.

"מי שלקח את החיסונים יותר בסכנה לחלות מקורונה מאשר מי שלא התחסן. ובתי החולים התמלאו אחרי החיסונים בצורה כזאת שבערך 95% ממי שבמצב קשה זה מחוסנים."

הוכחתי שזה לא נכון בתגובה הזאת: מי ער? | ערוץ ７

מנתונים שאינם בתקשורת.

שלחתי לך באופן אישי נתונים מעוד מדינות בעולם שמראות שהסיכוי לחלות במחלה קשה הם דווקא אלו שלא מחוסנים. בגרפים ברור כשמש שיש הרבה יותר לא מחוסנים ממחוסנים במצב קשה.

את לא הבאת שום נתון שתומך במה שאת טוענת לאורך כל הדיון הזה - על מה את מתבססת?

ועל כל אלה עם התופעות לוואי, שמעת? ודאי שלא.. התשקורת שממנה אתה שואב אתה ה"מידע" לא גילתה לך על זה... ועל כל אלה שהתחסנו גם את ה-4 וחלו שוב ושוב, שמעת? 

אל תבואו לבכות לנו עוד כמה שנים כשתגלו איזה רעל הכנסתם לעצמכם לגוף בידיעה שהוא לא עובד (#מחוסנים וחולים שוב)... 

שנזכה לגאולה שלמה אח יקר!

לכל דיון צריך להיות בסיס משותף.

למשל:

אם אני מתווכח עם אדם כלשהו על מה הדרך הנכונה לטפל בטרור בישראל, נקודת המוצא היא ששנינו כמובן מסכימים שהטרור הוא בעיה שיש לטפל בה.

אני לא יכול להתווכח בנושא הזה עם אנטישמי שרוצה שירצחו אותי, כי אין לנו בסיס משותף לדיון. מה שאני רואה כבעיה הוא רואה כפתרון.

אם אני רוצה להתווכח עם מישהו על השאלה "מה יותר משמין, פיצה או המבורגר" - חייב להיות בסיס משותף לדיון, למשל ששנינו מסכימים שאפשר למדוד "השמנה" על ידי בדיקת הערכים התזונתיים ל-100 גרם, משקל המוצר וכו'.

אני לא יכול להתווכח על השאלה הזאת עם יובל אשרוב למשל, שטוען שאין קשר בין קלוריות לבין השמנה (ולראיה הוא אומר שגם אחרי שתיית מים אנחנו עולים במשקל). הבסיס שלנו כ"כ רחוק זה מזה, שאין אפשרות בכלל להתחיל לדון בנושא.

כך גם עם מתנגדי החיסונים.

ברגע שהבסיס המשותף לפיו מחקר עדיף על שמועות והמציאות עדיפה על דמיון אינו קיים - אין לי בכלל איך להתחיל לדון איתם.

אני אומר "לפי מחקרים הקורונה הורגת איקס אנשים", והם עונים לי "הרופאים בבית החולים מחסלים את החולים - לא הנגיף עושה זאת".

אני אומר "החיסון ניתן למיליארדי אנשים בעולם ונמצא מאוד בטוח ויעיל" - הם עונים שפעם מישהו בן 40 קיבל את החיסון ואחרי כמה ימים נפטר מדום לב (בלי שום יכולת להוכיח קשר כלשהו לחיסון, תוך התעלמות מוחלטת מכך שיותר אנשים נפטרו אחרי שנדבקו בנגיף, ותוך התעלמות מוחלטת מכך שגם לפני שנת 2020 אנשים צעירים נפטרו מדום לב רח"ל).

אני אומר "רואים בבירור בגרפים שמי שלא התחסן מגיע יותר לאשפוזים ולבתי קברות" - הם אומרים "הכל שקל".

כשהצד השני לא מסוגל להסתכל על המציאות ולהתמודד עימה, ולכן בוחר להתעלם ממנה ולברוא יש מאין מציאות אלטרנטיבית - אני לא יכול לדון.

ורופא כל בשר יתן בעז"ה רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולי עמו ישראל.

נא לשמור על תרבות שפה ודיון

מאוד

אני בוחרת אם לאהוב או לא.. אז כן בחרתי שכן

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

לא כי אני מרגיש אחריות כלכלית עליהם, אלא כי זו עבודה שוחקת, עם בוס מעצבן והרבה לחץ מסביב, וזה שלב בחיים בדר"כ, וזה משמח אותם מאוד, ולא דורש ממני הרבה.

אני גם לא יוצא למסעדות אז זה בעיקר בחתונות.

בחתונות אם דאגו לי במיוחד.

לשליחים לא 

במסעדות כן (מקומות עם הגשה לשולחן)

אישית חשוב לי שלא יצא סטיגמה על דוסים (או יותר נכון דוסיות) שהם קמצנים.

פיצריות ציפס וכו אז לא.

שליחים לא יצא לי.

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל