יש דברים חיוביים אבל בגדול ממש לא

מודה לקב"ה על כל רגע של חיים,

ובכל זאת אני עוד מחפש שיפור מיקום...

שאלה מעניינת

כן

ומקווה שבע"ה עוד מעט ממש אז הרבה יותר כן.

אבל הוא לא כופה לקחת כלום.

והם עוקבים אחרי כל התופעות לוואי, ומפרסמים לציבור את הנתונים והמספרים כאן.

(כתבת לי בעבר שאת לא סומכת על משרד הבריאות. אפשר לפנות לאתרים של משרדי הבריאות במדינות נוספות - אלא אם את מאמינה שכל משרדי הבריאות בעולם שקרנים, ואז נשאלת השאלה - על איזה נתונים את כן מסתמכת? על מה שכל אחד יכול לחרטט ולפרסם בפייסבוק?)

אני גם מאמינה שהתועלת של החיסון גדולה יותר מאשר תופעות הלוואי, ושההסתברות לתופעה רפואית קשה יותר גבוהה בקורונה לא מחוסנת מאשר ההסתברות לתופעת לוואי מסוכנת.

בנוסף, לקחת פעם כדור כלשהו?

אקמול?

אנטיביוטיקה?

מרחת איזושהי משחה רפואית?

קראת את העלון למשתמש? בכל דבר רפואי יש תופעות לוואי.

השאלה שצריך לשאול זה מה הסיכונים וההסתברות של הדבר שבגללו את נוטלת את מה שזה לא יהיה, אל מול הסיכונים וההסתברות של התרופה\זריקה.

הכפייה המדוברת כאן היא בנושא של הזריקה, לא עטיית המסיכות ("לקחת כלום"). ומה שאמרת לגבי זה אפילו גורם לי להעריך אותם יותר - הם לא מקובעים מחשבתית על משהו אחד, אלא כל הזמן הולכים ובוחנים את ההחלטות שלהם, ובמקרה הזה החליטו לשנות. בגלל שהדיון כאן הוא לא על מסיכות נשאיר את הטענות בצד. (יש לי מה לומר בנושא, אבל לא רוצה לסטות כרגע. אם תרצי, אפשר לשוחח על זה באופן פרטי).

מצחיק שאת מדברת על החיסון כאילו עכשיו זה לפני שנתיים. כיום הזריקה כבר אינה ניסיונית. הטכנולוגיה הזאת נמצאת בפיתוח שלושים שנה, ועוקבים אחרי תופעות הלוואי שלה, כך שיש איזשהו מושג על מה קורה.

לגבי היתרונות, אין ספק היום שהחיסון מגונן מפני מחלה קשה. שלחתי לך נתונים בעבר מכל מיני מקומות בעולם, אבל הנה נתונים מהים בישראל:

די ברור מהגרפים האלו איזה צבע נמצא למעלה....

רוב החולים קשה והמתים (בארץ ובעולם) הם אנשים שלא התחסנו. איך את יכולה להגיד שזה לא שווה שום דבר?

 

לגבי החסרונות, רוב תופעות הלוואי שדווחו הם תופעות רגילות לכל חיסון, והן קלות ועוברות תוך כמה ימים, כמו אדמומיות וכאב באיזור החיסון, חולשה כללית של הגוף למשך כמה ימים ועוד תופעות שמרמזות על תגובה חיסונית טבעית (שזה מה שהחיסון אמור לעשות...).

משרד הבריאות הישראלי היה הראשון בעולם לדווח על תופעה של מיוקרדטיס שאולי קשורה לחיסון בגברים בני 16-30. מדובר בתופעה קלה מבחינת רפואית, שהופיעה בבערך 1 ל-20,000 מחוסנים, ומתוכן ל-95% זה עבר תוך כמה ימים.

מעניין לציין שכל התופעות המדווחות הם בטווח של ימים מהחיסון. משרדי הבריאות בעולם עדיין עוקבים אחרי התופעות, אפשר לדוגמה לראות כאן דיווח מלפני שבועיים מהאיחוד האירופי - כ-649 מיליון חיסוני פייזר ניתנו, ואין להם עדכונים (נוסף על מה שכבר ידוע, זה במקום אחר).

 

כשאת טוענת טענה, את לא מביאה שום הוכחה. "ראינו שהחיסון לא שווה שום דבר" - אני לא ראיתי. תראי לי. בלי נתונים הטענות שלך לא מחזיקות מים. יש צורך להרחיב.

את לא אומרת דברים רציניים.

את לא מביאה שום דבר שתומך בעמדה שלך, ומפריחה האשמות חברות בסיס.

אני באמת אשמח לנהל דיון ענייני.

ייחסת אמירה מסוימת לביל גייטס. בינייש פתוח הפנה אותך למקור שאת לא סומכת עליו. אני מפנה אותך לביל גייטס עצמו: 

לכן ביל גייטס מציע כאן לשפר את המערך הרפואי במדינות האלה - כולל מתן חיסונים שמגינים מפני מחלות שגורמות מוות - ובצורה הזו הורים יבחרו להביא פחות ילדים לעולם, כפי שבחרו רוב ההורים באירופה, לדוגמה.

ביל גייטס לא עושה שום פעולה אקטיבית כדי ח"ו לעקר אנשים.

אם את טוענת דבר כזה כלפיו, היית מצפה שבזמן שעבר מאז שהוא נתן את ההרצאה הזו (12 שנה) הוא היה מואשם בבית משפט כלשהו בעולם בפשע נגד האנושות. לא קרה.

אני שוב חוזרת - יש לך טענות? תביאי הוכחות שתומכות בדברייך.

"מי שלקח את החיסונים יותר בסכנה לחלות מקורונה מאשר מי שלא התחסן. ובתי החולים התמלאו אחרי החיסונים בצורה כזאת שבערך 95% ממי שבמצב קשה זה מחוסנים."

הוכחתי שזה לא נכון בתגובה הזאת: מי ער? | ערוץ ７

מנתונים שאינם בתקשורת.

שלחתי לך באופן אישי נתונים מעוד מדינות בעולם שמראות שהסיכוי לחלות במחלה קשה הם דווקא אלו שלא מחוסנים. בגרפים ברור כשמש שיש הרבה יותר לא מחוסנים ממחוסנים במצב קשה.

את לא הבאת שום נתון שתומך במה שאת טוענת לאורך כל הדיון הזה - על מה את מתבססת?

ועל כל אלה עם התופעות לוואי, שמעת? ודאי שלא.. התשקורת שממנה אתה שואב אתה ה"מידע" לא גילתה לך על זה... ועל כל אלה שהתחסנו גם את ה-4 וחלו שוב ושוב, שמעת? 

אל תבואו לבכות לנו עוד כמה שנים כשתגלו איזה רעל הכנסתם לעצמכם לגוף בידיעה שהוא לא עובד (#מחוסנים וחולים שוב)... 

שנזכה לגאולה שלמה אח יקר!

לכל דיון צריך להיות בסיס משותף.

למשל:

אם אני מתווכח עם אדם כלשהו על מה הדרך הנכונה לטפל בטרור בישראל, נקודת המוצא היא ששנינו כמובן מסכימים שהטרור הוא בעיה שיש לטפל בה.

אני לא יכול להתווכח בנושא הזה עם אנטישמי שרוצה שירצחו אותי, כי אין לנו בסיס משותף לדיון. מה שאני רואה כבעיה הוא רואה כפתרון.

אם אני רוצה להתווכח עם מישהו על השאלה "מה יותר משמין, פיצה או המבורגר" - חייב להיות בסיס משותף לדיון, למשל ששנינו מסכימים שאפשר למדוד "השמנה" על ידי בדיקת הערכים התזונתיים ל-100 גרם, משקל המוצר וכו'.

אני לא יכול להתווכח על השאלה הזאת עם יובל אשרוב למשל, שטוען שאין קשר בין קלוריות לבין השמנה (ולראיה הוא אומר שגם אחרי שתיית מים אנחנו עולים במשקל). הבסיס שלנו כ"כ רחוק זה מזה, שאין אפשרות בכלל להתחיל לדון בנושא.

כך גם עם מתנגדי החיסונים.

ברגע שהבסיס המשותף לפיו מחקר עדיף על שמועות והמציאות עדיפה על דמיון אינו קיים - אין לי בכלל איך להתחיל לדון איתם.

אני אומר "לפי מחקרים הקורונה הורגת איקס אנשים", והם עונים לי "הרופאים בבית החולים מחסלים את החולים - לא הנגיף עושה זאת".

אני אומר "החיסון ניתן למיליארדי אנשים בעולם ונמצא מאוד בטוח ויעיל" - הם עונים שפעם מישהו בן 40 קיבל את החיסון ואחרי כמה ימים נפטר מדום לב (בלי שום יכולת להוכיח קשר כלשהו לחיסון, תוך התעלמות מוחלטת מכך שיותר אנשים נפטרו אחרי שנדבקו בנגיף, ותוך התעלמות מוחלטת מכך שגם לפני שנת 2020 אנשים צעירים נפטרו מדום לב רח"ל).

אני אומר "רואים בבירור בגרפים שמי שלא התחסן מגיע יותר לאשפוזים ולבתי קברות" - הם אומרים "הכל שקל".

כשהצד השני לא מסוגל להסתכל על המציאות ולהתמודד עימה, ולכן בוחר להתעלם ממנה ולברוא יש מאין מציאות אלטרנטיבית - אני לא יכול לדון.

ורופא כל בשר יתן בעז"ה רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולי עמו ישראל.

נא לשמור על תרבות שפה ודיון

מאוד

אני בוחרת אם לאהוב או לא.. אז כן בחרתי שכן

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי