אם לא. אז היא לא יכולה לאבחן

שפטה אותי בגלל חומרת תגובה שלי מפחד מכלב והחליטה שיש לי נכות נפשית. אבל היא לא היחידה

לא יודעת איך אבל זיהיתי. השאלה איך מזהים אצלי. האם זה בר תיקון?

לק"י

אני מציעה לא לאבחן אנשים על סמך מראה חיצוני.
ואם את מרגישה שהפחד מכלבים אצלך מוגזם, אולי כדאי לך לטפל בזב.

עם תופעות אחרות יש כאלו נכי נפש שלא זיהיתי אצלם אגב.
ולגבי טיפולים אני עד עכשיו בטיפולים ולא עוזר

לק"י

מציעה לך להתמקד בעצמך, לא באחרים.

באיזה ארגון שהייתי. עכשיו הוא לא היה על כסא גלגלים ואת מחפשת מה חריג בו והוא באמת נראה טוב אבל הוא היה קרוב לגיל 40 וכל הזמן היה לו בכי בלתי נשלט אז זיהיתי. אולי התגובות שלי קיצוניות. השאלה אם זה בר תיקון

או שאתקע עם זה לכל החיים

ובכל מקרה מי שלא פסיכיאטר שלא יאבחן אנשים!
אם את מרגישה שהפחדים מגבילים לך את החיים אפשר לטפל בהם, לא כל מי שהולך לטיפול מוגדר כבעל הפרעה נפשית.
וגם מי שהוא עם קושי נפשי הוא לא בהכרח מכוער (כמו שמי שהוא לא עם הפרעה, הוא לא בהכרח יפה)

האם זה עניין של עבודה פנימית או פשוט לשים פס ולומר כן אני נכת נפש זה מה יש. כי ניסיתי שנים לעבוד על זה

גם אם יש לך איזשהו קושי נפשי עדיין זה לא הופך אותך לנכה!
שאלת אם לשים פס? לדעתי אם התפקוד היומיומי שלך מספק אותך אז כן, שימי פס גדול
ואם קשה לך ביומיום בגלל פחדים או דברים אחרים אז לכי לטיפול, היום מאוד מקובל ללכת לטיפול,כבר לא בושה כמו פעם. לפעמים איש מקצוע בכמה פגישות יכול לפתור דברים ששנים ניסינו לעבוד עליהם בעצמינו.
בהצלחה יקרה!

הרגישות הפחד מהכלבים

 

פשוט לנסות להתגבר?

 

ומאלף כלבים זה יותר בכיוון, אבל האם הוא באמת מוכשר לזה ?

 

 

תשמעי. גם אני הייתי איתך באותה סירה. אמנם לא ברמה כמו שאת מתארת אותה אבל זה בהחלט פגע לי באיכות חיים, זה מלבד הקטע של הבושה והצורך לשמוע תדיר את ההערות המעצבנות של ״אבל הוא לא עושה כלום״ ואת המבטים…

 

עד שמתישהו החלטתי שנמאס לי. פשוט נמאס לי ואני הולך לטפל בזה ויהי מה. אני עד היום זוכר את

היום שאחרי הטיפול הראשון כאחד הימים המאושרים בחיי. ובדיעבד כל הטיפול עצמו כאחת ההחלטות הטובות שעשיתי בחיים שלי. ואני ממש יכול לחלק את החיים שלי ללפני ולאחרי. 

 

אז אמנם אני לא מנשק היום כלבים לארוחת בוקר, אבל בתור מי ״שהיה שם״ יצא לי בהזדמנויות רבות

להיות בשיעורים / טיפולים כאלה עם ילדים שמפחדים (וגם מבוגרים) והרגשתי ממש שליחות בלעזור להם להתגבר (אפילו קצת) על הפחד הזה. 

 

אקיצר. זה בהחלט אפשרי (תלוי בכוח הרצון שלך. אצלי הוא היה מאוד חזק, ועשיתי תוך זמן יחסית קצר דברים שלא חשבתי לעולם שאעשה) וזה כדאי. מאוד כדאי. מאוד מאוד כדאי. 

מה עם: מה את חולת נפש מזה את פוחדת לכי לאשפוז כמה פעמים שמעתי את זה אנשים נהיים פה פסיכיאטרים בלי ללמוד ובלי תעודה. הלוואי עליי להשיג תואר כזה בכלום מאמץ

של אנשים שכנראה כלבים נמצאים אצלם מעל בני אדם. 

 

את לא יכולה לשנות אותם, את כן יכולה לטפל ולשנות את עצמך. וכדאי שתעשי את זה בהקדם. 

ואני בת 38 לקחתי אילוף cbt כדורים היום אני לא צורחת אבל עוקפת שרואה כלב. לבן שלי כמובן אני נותנת לו ללטף ומנסה לא להחדיר לו את הפוביות שלי

לצערנו, הרבה מאוד פעמים אנשים אומרים דברים כאלה בציניות, או בהגזמה גדולה.

והרבה אנשים לא יודעים להגיד ציניות בצורה שאנשים אחרים יבינו שזאת ציניות או גוזמה.

 

 

 

 

 

 

וגם לפעמים אנשים פשוט עצבניים והמשפטים שתארת הם סוג של תחליפים לניבולי פה וקללות נפוצות......

(אני יודעת שזה אפילו יותר גרוע. אבל הם כנראה לא. נתקלתי בטיפוסים כאלה)

אני יכולה להגיד לך שהחיים חישלו אותי ולמדתי לא להתייחס אם זה היה נאמר שהייתי בת 16 שיש לי תווי פנים של נכת נפש את לא רוצה לדעת לאן זה היה מגיע איתי. כל אישה רוצה להרגיש שהיא נראית טוב

איזה תווי פנים יש ל"נכי נפש"?



חייבת לומר לך שהשרשור הזה לא רגיש במיוחד. ושאנשים יכולים להיפגע כאן בקלות.
פשוט צורם.
כדאי לחשוב לפני שכותבים משהו.

לא ממש הבנתי מה לא רגיש כאן.

 

 

הבנאדם אומר שהוא נפגע ורוצה להבין למה

 

 

 

 

אם היו אומרים כאן מאפיינים וכאלה אז יש בזה צדק,

אבל לא יודעת...

כאילו לשמור דבר כזה בבטן זה לא משו משו 

אין לי בעיה עם זה שהיא שיתפה משהו. שיתוף עשוי להיות חשוב לבן אדם. הפריעה לי הצורה. הניסוח.
הצורה שבה היא מדברת נראית לי לא רגישה.

הכל בסדר, פשוט תמיד אנחנו צריכים לזכור שאי אפשר לדעת מי קורה מה, וצריך להיות רגישים. לכן כשקראתי את זה חשבתי שכדאי להסב את תשומת הלב שלה לעניין.

זה הכל.

בואי לא נפתח דיונים, רק הסברתי

הקב"ה ברא לנו גוף ונפש מורכבים ומלאי נבכים. יש אנשים שסובלים מכאב תמידי ברגל (שזה בגוף), ויש אנשים שסובלים מפחד תמידי מכלבים (שזה בנפש).
המדד היחיד שצריך להיות כדי להגדיר זאת כבעיה - הוא אם זה מפריע לאדם שסובל מזה.
ואם זה מפריע לו - אז כדאי שילך לטפל. אם כואבת לו הרגל - הוא ילך לרופא. אם הוא מפחד מכלבים - הוא ילך לפסיכולוג או לתרפיסט.
וזהו. לא צריך לעשות מזה כל עניין. ובטח שלא לאבחן אנשים ברחוב (גם בסבל גופני וגם בסבל נפשי). מקסימום, אם זה אדם קרוב לאדם הסובל, הוא יכול לומר לו: "נראה לי שאתה סובל יותר מדי מהרגל הכואבת, אולי כדאי שתטפל בזה." או "נראה לי שאתה סובל יותר מדי מהפחד מכלבים, אולי כדאי שתטפל בזה."
אז אני לא רוצה לאבחן אותך, כי סתם פגשתי אותך ברחוב הווירטואלי של הפורום הזה, אבל אולי כדאי שבאמת תלכי לטיפול בנפש, כדי לפתור את התסביכים שהעלית.
ובע"ה תרגישי טוב גם בגוף וגם בנפש ♥️

היא הזמינה אותי אליה הביתה ונבהלתי מהכךב שלה וביקשתי שתחזיק אותו אז היא שאלה אם אני חיה בסרט שאני מוגבלת

בקצב .

המון פעמים .

בעיה נפשית לא שווה נכה נפש!

על השאר אני לא יודע איך ונכון להגיב

מי שלידו נלחץ גם והוא אומר דברים קשים.

אבל לעצם העניין, שווה לעבוד על הפחדים עם אשת מקצוע ולחיות חיים שמחים ורגועים יותר