התברר לי שידעה מצויין ובחרה להסתיר משהו קריטי. אני עדיין חסר מילים.

וזו לא החלטה של השדכנית בכלל?

אני שואלת כי לאחרונה יצא לי לשמוע על כל מיני דברים שמבקשים לא לומר בבירורים אלא שהבחור/ה יגידו בעצמם בדייט ראשון-שלישי כדי לתת לעצמם צ'אנס להכרות בלי ה'טייטל' המרחף עליהם.

אגב זה שונה בעיניי אם סתם לא אמרו לך או ששאלת על זה במפורש ושיקרו לך...

ועם כל הבנת הסיטואציה, מצטרפת ל@נפש חיה. ומצטערת בשבילך על החוויה, זה באמת מתסכל הדברים האלו

יש דברים שחייבים לומר. לא סתם החפץ חיים מביא שידוכים בהגדרה לדברים שצריך לספר (אם לא יוכל למצוא לבד).

זה להעלים מידע.
יש פעמים שזה ממש לתת מכשול בפני עיוור, שזה באמת מאד בעייתי
אבל יש מידע שלאו דווקא קריטי ולפעמים נכון לא לתת אותו בשלב כזה או אחר
לוידעת במה מדובר כאן

בכל אופן בהחלט לא לכל אחד נכון להתעסק בשידוכים

קרה לחברה שלי כשהייתה צעירה וטרייה בתחום שהציעו לה מישהו והעלימו ממנה מידע מאוד מאוד קריטי וזה פשוט חבל, כי גם הצד השני מפסיד מזה במכלול כשלא יודעים עליו את הפרטים הקרטיים מראש, אתה צודק לגמרי

זה מאוד בעייתי, אבל היא לא שיקרה, היא פשוט העלימה עין. זה איסור אחר "בפני עיוור לא תיתן מכשול"

וואי זה מבאס

בכללי שדכנות זה נהיה קצת מקצוע ופחות אמין בדורנו


אנשים מחפשים להרוויח כסף גם אם הם פחות טובים בתחום

אבל עדיין לעניות דעתי אם היה מקובל ומציאותי היום להכיר בדרך טבעית זה היה עדיף

פשוט להכיר מישהו מהסביבה המוכרת, לבנות קשר ביחד, לאהוב, להתאהב
בפשיטות, זה לא אמור להיות כזה שכלי ומסובך ועמוק כמו השידוכים היום

לדעתי הרבה קשרים נגמרים מקושי להיפתח שהקושי נוצר מהסכמתיות של השידוכים היום

פעם גם לא היה כל כך הרבה אופציות כי הכפר בגלובלי היה קטן יותר,אולי זה גם משפיע

או שאני סתם מהאנשים שאוהבים להגיד שפעם הכל היה יותר טוב חח

וזו לא הדרך הטבעית לדעתי. הדרך הטבעית בעמ"י היא חינוך נפרד בצניעות.

ב"ה גדלתי בסביבה נפרדת, אין לי ידידות וכדו' ואת כל הכוחות שלי אני שומר בעז"ה לאשתי.

שידוכים (לאו דווקא שדכניות, אלא משפחה,חברים וכו') היא דרך למקד את החיפוש למטרת בניית בית בלבד בלי להתפזר.

הלוואי והשידוכים היו שכליים היום. לדעתי דווקא החיפוש אחרי האהבה, התאהבות וכו' עוד לפני החתונה הם אחד המכשולות הגדולים של היום (כמובן שיש עוד).

אני גם נגד חינוך מעורב, לא יודעת איך הבנת ממני שלא כך. זה ממש לא מה שהתכוונתי.
יותר התכוונתי שנוצר מצב שדייטים זה קצת משחק, זה מקשה על אנשים להיפתח ולכן גם קשה להם לאחמכ להיות בטוחים בקשר.

להגיד שמלכתכילא לא נותנים הרבה מקום לרגש ולהאהבה ומתחתנים באמונה וביטחון שזה יתפתח אחרי החתונה כשאז תהיה וודאות, זה גם נראה לי מורכב כי למה שארצה לסגור את החיים שלי בחתונה קתולית עם אדם שאני לא מרגישה כלפיו כלום, אבל זה מיילא.

אבל לנסות להתאהב ולהתחבר לאדם בצורה של פגישות שידוך, בלי ליצור קשר מעבר ולהיצמד רק לבירור השיכלי ולהתמקדות ולהסכמות חברתיות, זה פשוט לא נראה לי משהו שיכול לקרות.
 

התכוונתי שלא מכירים מהסביבה המוכרת כי אין קשר (חינוך, אין ידידות וכו').

לא דיברתי על פגישות שידוך כמו שאת מתארת אלא פשוט להגיע מוכווני מטרה ולא לשחק משחקים.

ברור שצריך להיות בסיס רגשי כדי להתחתן, השאלה במה מתמקדים. את האהבה האמיתית משאירים לאחרי החתונה. זה גם מה שקורה בפועל.

יש הבדל גדול בין התאהבות לאהבה שבנויה על אמון ובטחון של שנים.

והערה קטנה - יש סיבה שקורים לזה חתונה "קתולית". ב"ה זה לא קיים אצלנו ובכלל ביטוי לא הכי נעים.

טעות שלי, משום מה חשבתי שקתולי זה דתי ולא משתייך לנצרות, צודק!

היכרות מהסביבה המוכרת התכוונתי משפחה חברים, פעם היו קהילות קטנות,
גם השידוכים שעשו זה היה בתוך הקהילה ובצדק היה יותר הכרות ואמון במציע/במשודך עצמו

אני גם חושבת שצריך להיות מכווני מטרה, הכל עניין של איזונים

ועל ההבדל בין התאהבות לאהבה זה עניין סמנטי
 

למה.שדכניות. משקרות. למה? | ערוץ ７

אני מנסה בכל כיוון אפשרי.

זה לא סותר את זה שנמאס לי מאתרים בלי קשר. פלטפורמה זוועתית.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.