הגדולה שלי בת שלוש והקטנה בת שנה.
הגדולה בגדול ממש מקסימה עם הקטנה, עדינה איתה, חולקת איתה צעצועים או אוכל, מביאה לה בגדים ״כי קר לה״, לא עושה סצינות קנאה ובגדול הכל טוב.
אבל מרגיש לי שהיא בעיקר מתייחסת אליה כאל סוג של צעצוע או בובה ופחות רואה בה חברה פוטנציאלית. הן לא ממש משחקות יחד נניח.
ומשהו שכן מפריע זה כשאני יושבת על הספה עם הגדולה, קוראות סיפור או סתם מתחבקות והקטנה באה ואני רוצה להרים אותה שתשב איתנו - הגדולה פשוט קמה והולכת. ואי אפשר לשכנע אותה לחזור. אני לא יודעת למה דווקא במצב הזה זה מפריע לה כשהקטנה מגיעה כי אם נניח זה קורה כשאנחנו על הרצפה זה לא מפריע לה באותו אופן.
זה די מבאס אותי המצב הזה. מעבר לזה שרציתי לראות
אותן יותר חברות כי זה נחמד וכיף, גם חיכיתי שהקטנה תגדל קצת כדי שאוכל קצת להקל על עצמי. למשל לעשות להן אמבטיה יחד. או להעביר את הקטנה לחדר של הגדולה.
ולא נראה שאנחנו שם וזה די מבאס אותי. אני לא רוצה להרגיש שאני כופה את הקטנה על הגדולה, יכול גם להיות שזה יצור מצב הפוך לגמרי. אבל לא סגורה איך להמשיך להתנהג. להמשיך לחכות ולקוות לטוב?
אשמח לעצות.
הגדולה בגדול ממש מקסימה עם הקטנה, עדינה איתה, חולקת איתה צעצועים או אוכל, מביאה לה בגדים ״כי קר לה״, לא עושה סצינות קנאה ובגדול הכל טוב.
אבל מרגיש לי שהיא בעיקר מתייחסת אליה כאל סוג של צעצוע או בובה ופחות רואה בה חברה פוטנציאלית. הן לא ממש משחקות יחד נניח.
ומשהו שכן מפריע זה כשאני יושבת על הספה עם הגדולה, קוראות סיפור או סתם מתחבקות והקטנה באה ואני רוצה להרים אותה שתשב איתנו - הגדולה פשוט קמה והולכת. ואי אפשר לשכנע אותה לחזור. אני לא יודעת למה דווקא במצב הזה זה מפריע לה כשהקטנה מגיעה כי אם נניח זה קורה כשאנחנו על הרצפה זה לא מפריע לה באותו אופן.
זה די מבאס אותי המצב הזה. מעבר לזה שרציתי לראות
אותן יותר חברות כי זה נחמד וכיף, גם חיכיתי שהקטנה תגדל קצת כדי שאוכל קצת להקל על עצמי. למשל לעשות להן אמבטיה יחד. או להעביר את הקטנה לחדר של הגדולה.
ולא נראה שאנחנו שם וזה די מבאס אותי. אני לא רוצה להרגיש שאני כופה את הקטנה על הגדולה, יכול גם להיות שזה יצור מצב הפוך לגמרי. אבל לא סגורה איך להמשיך להתנהג. להמשיך לחכות ולקוות לטוב?
אשמח לעצות.