עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ז באב תשפ"ב 13:57
איזה שאלה חשובה! גרמת לי להרבה מחשבות חשובות.תודה
@חגהבגהעל זה!
א.קבעת עיתים לתורה?
הכרתי רב גדול מאד שהיה ת"ח עצום וגם מהנדס,הוא היה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה.
והוא אמר שכשאדם עולה לשמיים ישאלו אותו- קבעת עיתים לתורה?
והוא אמר שמה שצריך זה לקבוע עיתים לתורה,בכל רגע פנוי, אבל- זה לא קשור למה שאדם עושה בשעות העבודה שלו. אם אדם אברך-ולא קובע עיתים לתורה מחוץ לסדרים הרגילים- הוא לא קיים את המוטל עליו.
ואני רואה את זה בתור אשת אברך- איך המטרה שלי היא לאפשר לו בכל רגע פנוי ללמוד תורה, בלילות, בשבתות,הבין הזמנים.
ואת זה למדתי גם מאבא שלי וגם מאבא של בעלי שהם לא היו אברכים אבל כל היום עם ספר ביד.
לא קוראים סתם עיתונים בבית,לא משחקים כדורגל,אלא "לא פסק פומיה מגרסא".
ב. לא הייתי מגדירה את ההבדל בין הציבור שלנו לציבור החרדי דווקא בעוני כמו שעלה פה בהרבה תגובות. אלא כתפיסת עבודת ה'.
אנחנו הציבור תופסים את עבודת ה' באופן רחב מאד- גם רופא,מהנדס,בנאי ונהג אוטובוס ממלאים שליחות חשובה בלתקן עולם במלכות ש-ד-י ובעבודה שלהם הם לא בדיעבד אלא מלכתחילה.
בעלי שהוא אברך לא חושב ולא מרגיש שהוא יותר מאחים שלו, ושהם לא שרדו בישיבה לכן הם עובדים, אלא חושב שה' חנן אותו בכשרון המתאים ללמוד תורה הרבה שנים,ולכן הוא יושב ולומד ובכך מקיים את העולם.ואותם ה' חנן בכשרונות שהכווינו אותם לעבודה שמסייעת להמליך את ה' בעולם בכשרונות שלהם.
ג. באולפנה שלמדתי בה לא אמרו לנו להתחתן עם אברך , אבל חינכו שאנחנו צריכים לתרום להמלכת ה' בעולם,אני לקחתי מהלימוד את הכוחות לסייע לבעלי ללמוד הרבה שנים וחברות אחרות לקחו את זה לסייע לבעל בעבודה שלו ולתמוך בו בלימוד בשעות הפנאי ולחנך יחד ילדים עובדי ה'.
(מעניין שיש לי הרבה חברות אברכיות למרות שזו לא אולפנא שמפורשות דיברה על להתחתן עם אברך, וזה נראה לי עוד משהו מהותי בחינוך בציבור שלנו- לא אומרים מפורש-( מה שנקרא- מלעיטים בכפית) איך לעבוד את ה' אלא ממלאים אותנו בכל כך הרבה תוכן , על פי דברי רבותינו בתורת ארץ ישראל שממילא הרבה יצאו אברכיות).
ד. תפקידנו כנשים- אני מרגישה שהקושי הגדול ביותר בלקיים והגית בו יומם ולילה הוא שלנו כנשים.
קשה לי לאפשר לבעלי ללמוד בלילות כשאני רואה סביבי כמה זוגות יוצאים לערב זוגי/ חופשה זוגית ואני יודעת כמה הזמן הזה מנוצל אצלו ללימוד תורה.
קושי מאד גדול שלי זה דווקא מהאברכים האחרים לראות ( כמו שכתבתי בסעיף א') שלא כולם קובעים עיתים לתורה אחרי הסדרים ולא להפריע לבעלי לעשות את זה.
או עכשיו בבין הזמנים- לדעת שאם בעלי מסוגל ללמוד בישיבה לתת לו את זה ולא לבקש ממנו לבוא איתנו לטייל כמו רוב החברים שלו.
וזו עבודה עצמית תמידית שלי ( בעיקר בימים אלו...) לייקר את חשיבות לימוד התורה,להזכיר לעצמי שה' ברך אותו בכשרונות כאלה אז אני אתמוך בו כדי שיוכל בעזרתם ללמוד. ולחפש חברות לטייל איתן במקום לסחוב את בעלי...
ה. אנחנו ציבור מאד רציונלי, אז צריך לחזור ולהזכיר לעצמנו את החשיבות הסגולית בלימוד תורה שמקיימת את העולם.
לזכור שיש עולם רוחני שאנחנו לא רואים בעיניים אבל באמת הוא קיים- ולדוג' מאמר חז"ל "אין העולם עומד אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן"- זו אמת ולא סתם דימוי.
ו. אם מסתכלים סביבנו באמת באמת שאנחנו כציבור כרגע בתקופה של פריחה תורנית אדירה- יש המון שיעורי גמרא בכל מקום ( עיון ולא דף יומי!).
המון תכניות- דף יומי,צורבא,תלמוד ישראלי לילדים
והמון המון תורה בכל מקום- ספרים,יוטיוב וכו'-אשרינו!!!
)
(שאמנם לא דורשת תכשיטים, אבל דברים אחרים, כמו שיעזור הרבה בבית, בהחלט כן...)