הילד גמור מעייפות, שעה ומשהו הוא בכה במיטה שרוצה לצאת. לשנייה אחת נרגע והוא נרדם.
אני הייתי בדרך לאבד את זה, אושכבר איבדתי.
העלה לי מחשבה שאולי זה סימן שהגיע הזמן לשים במסגרת.
אבל אם לי אין סבלנות לילדים שלי לפעמים, למה שלמישהי אחרת תהיה?
מאיפה תהיה לה את החמלה להיות עדינה ונעימה כלפיהם גם כשהם מוציאים מהדעת?
ומאיפה משיגים ביטחון להפקיד את הדבר שהכי חשוב לי בעולם בידיים זרות?




מדברים


