הבכור שלנו היה (ועדיין) ילד רגוע, שנצמד לכללים, אז אני לא מכירה.
הוא פשוט לא מפסיק להשתולל. אני לא יכולה לנוח כמעט לדקה.
דבר ראשון - זה תואם גיל?
למשל הוא הצליח לצאת מלול לבד (פלסטיק לבן), אפילו בלי ששמענו. העיף מהמדף את כל התמונות והקישוטים, אחר כך בא לקחת לעצמו את הצלחת של האוכל (שמנו גבוה על השולחן, הוא הצליח להגיע), ברגע שהוא קם, הוא הלך לאח שלו שבשירותים ומושך אותו משם. נגיד אם המיטות שלנו מופרדות, הוא חושב שהוא נינג'ה ומנסה לקפוץ ממיטה למיטה.
מטפס על ספות, נעמד על הקצה ומניף ידיים באוויר מבסוט על עצמו.
בקיצור, הוא ממש חמוד, אבל צריך שמונה עיניים. זה הגיוני?
דבר שני, בקשר לחופש. הגדול מסתדר עם להיות בבית הרבה, הוא מוצא לעצמו תעסוקה. אבל בשביל השובב שלנו אני לא בטוחה שזה מספיק, זה בסדר שיש ילד שצריך יותר לצאת מהבית ובבית קצת משעמם לו? חשבתי שאצליח להעביר איתם את הימים בבית, אבל עכשיו חושבת שאולי כן צריך לתכנן לאן לצאת כל יום. זה הגיוני?

. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות