אנחנו קונים בעז"ה דירה יד 2.
המוכר כבר דיבר עם עו"ד שהוא מכיר, האם חשוב שנקח עו"ד משלנו או שאפשר שהעו"ד יהיה של שנינו?
ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים
קחו אחד אחד.
עדיף אחד מומלץ.
המחיר בדרך כלל אחיד.
0.5% ממחיר הדירה
וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.
בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.
בכל מקרה.
לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)
זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר
מי יפתור את הסכסוכים?
עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)
ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.
ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.
גם אם לא יצהיר זאת.
זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.
בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.
אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.
תודה לכל המגיבים!
עוד לצד x ולא בשיתוף
בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.
מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?
פער בעצם המיקום וכו
לפני בעיות ישירות במבנה
אשמח לעצת ההמונים , נשוי מזה כ 10 שנים , נשוי +2 ועוד אחד בדרך , לכול אורך הנישואין הולך בתחושה שאשתי עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה התחתנה איתי נטו בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת במשפחה שלה , במשפחה שלה יש לציין יש איזה לחץ לא נורמלי להביא כמה שיותר ילדים , ואשתי כל הזמן בתוך הלחץ הזה , אם לאומר תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות ושכול הבית ישרף , שום דבר פשוט לא מעניין היא יכולה לרבוץ על הספה שעות שהילדים יהרגו אחד תשני אבל היא בשלה , היא אחת הנשים הכי עצלניות שראיתי בעולם מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה , אני תאמת די נשבר לי מזה , לא מציף תבעיה כי אני יודע מה יהיה התשובה שלה , ממש בא לי כבר להתגרש ממנה אבל חושב רק על הילדים , אף פעם לא הרגשתי איזה קשר מיוחד איתה היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי אם להיות בוטה …
ממש מתלבט אך ממשיכים מכאן כי דיי קשה לי לראות את עצמי עוד כמה שנים איתה …
לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי
תחכה להתייחסות של כמה
** נגמרו לי השמות
ושאר החכמים
הצלחה רבה
@נגמרו לי השמות
נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.
בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.
כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.
לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.
הרבה ברכה והצלחה ב"ה
להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .
כל זה בקיצור ניסיתי לעזור
אתה היית מעוניין בהריונות האלה?
לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.
אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.
מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?
אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.
מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה.
קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.
במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.
שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים
מזדהה עם זה לגמרי
גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות
לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים
גם לא מחבבת גדולה של עשייה
ויכולה לרבוץ על הספה שעות
אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה
ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית
אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה
וגם לא בטוח שהיא עצלנית
תמיד אפשר להתגרש
כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו
נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה
לא מה היא עושה או לא עושה
אלא
מה אתה צריך ורוצה
מה היא צריכה ורוצה
והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת
היי מחפשת מקווה מומלץ נקי,יפה,מפנק בירושלים
בחדשים הייתי בקטמון
גבעת שאול
איזה עוד חדשים יש?
תודה מראש!
מפלצתקטנהעברתי ניתוח מסיבות רפואיות לפני יומיים . אתמול חזרתי הביתה. ניתוח יחסית מורכב ויש לי כאבים ממש.
בעלי מצונן.
חברים התתקשרו להזמין אותנו לא.ערב היום . אז אמרתי להם שאני חולה ושלא נוכל להגיע.
אז בעלי שואל אותי אם עניתי להם ואם כתבתי שהוא חולה ולכן לא נוכל להגיע.
אז אמרתי לו "לא, כתבתי להם שאני חולה ולא נוכל להגיע". הוא התפלא
אגב הוא חולה מת לטענתו (יש לו קצת נזלת כן?)
גבר עם נזלת סובל לא פחות מאשה אחרי ניתוח 🤭
וברצינות,
רפואה שלמה לשניכם!
קצת אפצ'י וגברים מרוחים על הספה כמו סמרטוט.
המין החזק זה אשכרה נשים!💪
משה(בסוגריים, נזלות זה קטע וצריך להתייחס אליהן ברצינות, לרוב הן יושבות על משהו רגשי).
אשכרה אני חבושה במקומות שונים בגוף, על אנטיביוטיקה, גמורה. והוא אומר לי בבוקר "אני לא יכול לקום אני חולה כ"כ, את יכולה לטפל בהם?"
פשוט המשכתי לישון בלי להגיד כלום.
שוחררתי לגמרי.
וברוך ה' הילדים והלכו למסגרות.
הילדים ניקו את הבית ובישלו יחד עם בעלי.
שבת שלום!
אבל, אחרי כל העקיצות על הגברים וכו', כנראה גם בעלך מותש. כנראה שכל הימים האחרונים הוא תיזז בין הבית והילדים אלייך לבית חולים. ליווה, ביקר, ווידא שהכל בסדר וכו'.
באיזשהו מקום אתם כרגע כמו הזוגות שהבעל חוזר מלחימה. הוא רק מחכה להגיע לבית מסודר, שקט עם אוכל חם, ילדים רגועים ואשה שרק מחכה לו. במקביל האשה שהחזיקה לבד את הכל מחכה שבעלה יגיע וסוף סוף יסדר את הבית, ישכיב לישון במקומה, יתן לה לעשות מקלחת רגוע ברצף ולישון לילה בלי לקום.
אז תמשיכי לנוח, תתאוששי, בעז"ה תחלימי - אבל תראי את בעלך, תשדרי לו שאת מבינה שעמוס לו, שאת מעריכה את ההשקעה שלו ואל תזלזלי בזה שהוא לא מרגיש טוב.
בדיחה נשית ידועה.
אם זה עושה לך טוב בחולייך (או שאת בכלל לא חולה...), תהני מהרגע
וכמובן רפואה שלמה!
זה ידוע שרק אישה שחוותה צירי לחץ בלידה יודעת מה הסבל והכאב שגבר מרגיש עם חום 37 מעלות
תרגישי טוב
החלמה קלה ומהירה
מקווה שתצברי כח בשבת
אה ואת..
תרגישי טוב
יעבור
חח סתם אחותי
אמאלה
אשרייך על התגובה הרגועה
שהגברים סובלים יותר
לפחות כך שמעתי פעם בפודקסט מצויין בשם חושבים טוב
אבל לא נקח מכן את השעשוע
כל חורף חוזר לו אותו סיפור,
תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:
הבכור מתקלח ושר לו שירים,
ואחריו נשארים רק מים קרים.
הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,
ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.
חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד
לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.
פותח את המים החמים בלי בושה,
ומשם מתחילה הדרמה הקשה.
הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,
הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.
רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,
הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.
וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,
במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.
הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,
אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.
ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,
הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.
אנחנו זוג צעיר, נשואים בקושי שנה וחצי. שנינו סטודנטים, בעלי בתואר טובעני, אני הרבה פחות.
שנה שעברה גרנו באברכיה בעיר של ההורים שלי, ואמא כל הזמן רמזה שאנחנו צריכים להזמין אותם, בסוף נכנעתי והזמנו. חשבנו שכדי להיות הוגנים כדאי גם להזמין את ההורים של בעלי, שנראה לי שלא ממש הבינו את הקונצפט והסכימו לבוא ביום שישי, אחרי שנצלו את הזדמנות לנסוע לרמי לוי באזור, כדי לשבת אצלינו רבע שעה ולאסוף אותנו לשבת אצלם. אין אצלם את כל הנימוסים האלו.
בתחילת שנה הזאת עברנו לדירה חדשה, ואמא שלי כל זמן אומרת ש"מסקרן אותה לראות איפה אנחנו גרים". אני כל הזמן צריכה להדוף אותה כדי שבעלי לא יצטרך לבזבז ערב לימודים יקר על זה. (כמובן שאני מנסחת את זה יותר יפה, אבל עדיין.) מבחינת סדרי עדיפויות ברור שאני מעדיפה לתת לבעלי שקט ללמוד ולעשות מטלות (וגם לי!) ובאמת שאני לא מרגישה צורך לספק את הסקרנות שלה.
באופן כללי, אני ובעלי הראשונים בבית שהתחתנו. שמתי לב שהמודל שאמא שלי מכירה זה מודל של אורחים מנומסים, כל פעם שאנחנו באים לשבת מצופה שנביא עוגה, (וכמובן שאני עובדת במטבח בצורה מלאה כי איך אפשר להסתדר בלי הבת הבכורה) והכל סביב התארחויות, מצופה להביא מתנה לימי הולדת של כל סבא סבתא, אח, הורה. והכל תמיד "מצופה", "מנומס", "ראוי" ו"לא יפה".
במשפחה של בעלי יש הרבה ילדים בוגרים שכבר לא גרים לא בבית, מאוד רוצים שנגיע, בפעמים הראשונות כשניסיתי להביא עוגה, חמותי מיד אמרה שלא צריך, שאני כמו משפחה. הכל הרבה יותר חם. גם לא מובן מאליו שנגיע לכל אירוע. כמובן שמאוד רוצים, אבל יקבלו בהבנה ולא ילחצו עם "ציפיות מנומסות" כאלו.
עכשיו אמא שלי התקשרה והייתי ממש שנייה מלריב איתה על זה. היא שאלה מה נשמע ואמרתי בדיוק הלכנו למסעדה לחגוג לי יום הולדת, והיא ישר התחילה. "היום הולדת שלך בלועזי זה שבוע הבא וכל החיים חגגנו לך בלועזי, אז הוא בשבוע הבא." (שזה בכלל מרגיש כמו "לא אכפת לי איך את מגדירה את זה, או מה התאריכים שחשובים לך) "יפה מאוד שחגגתם אתם, אבל מה את מתכננת לעשות עם המשפחה?" היא אמרה שזאת כבר ממש חוצפה שאנחנו לא מזמינים כי היא "סקרנית לראות". אמרתי לה שהזמנו אותה לדירה הקודמת, והיא אמרה שזה "רק פעם אחת בשנה שלמה". מה היא מצפה להתנחל אצלינו כל שבוע?
עוד שנייה מתחילה תקופת מבחנים ואין לנו זמן, זאת הייתה יציאה חד פעמית. אנחנו כל הזמן באים לשבתות, לא ברור לי למה אנחנו גם צריכים לבוא באמצע שבוע לכל יום הולדת וביקור, ועוד לארח אותה. לא הייתי עד כדי מתנגדת אם לא הייתה דוחפת את זה את זה כל הזמן. אבל למה שבכלל אנחנו נארח אותה? אנחנו זוג צעיר, אנחנו אמורים להתארח אצל אצל ההורים, לא להפך!
אוף, חלק ממה שכל כך שמחתי בהתחתן זה להתרחק מהשפחה שלי. אם זה היה תלוי בי הייתי רואה אותם פעם בחודשיים אולי.
נראה לי שאני בעיקר פורקת. אם יש עצות מועילות אני אשמח. אני בעיקר עצבנית ולא רוצה להכנע לשטויות האלו. אני גם מפחדת שאם אני אזמין אותה פעם אחת היא תצפה לעוד.
לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.
התחתנתי צעירה ותמימה עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.
אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.
באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.
ועשיתי את זה.
עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.
המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.
והכי חשוב: אני גאה בעצמי.
עברתי מהחושך אל האור.
הצלתי את עצמי – בזמן.
והצלתי את הילדים שלי.
היום אני במקום אחר לגמרי.
יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.
ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.
אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.
לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:
איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,
ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,
עם הילדים הקטנים סביבי.
בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.
ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,
ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.
כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.
כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.
זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
והיום אני רוצה לומר תודה.
עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.
רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.
יש אור גדול בדרך.
תהיי חזקה.
תאמיני בעצמך
