א. קודם כל חיבוק, נשמע שאת ממש ממש מוצפת, ואין לכל הרגשות האלה כלי שיכיל אותם, ובעלך לא פנוי להכיל אותם. ממש ממש כואב אפילו רק לשמוע, אז בטח שלחוות מבפנים.

ב. תסיחי את הדעת, אם אין סוללה, תחפשי משהו לקרוא, תגידי תהילים, תלכי לאוטו לשים רדיו, ואחרי שההצפה תרד קצת, תסבירי לעצמך רגע מה קרה, מה הציף אותך, תחבקי את עצמך חזק חזק ואחרי זה תוכלי גם להסביר (אולי) גם לבעלך, מה הרגשת ולמה היית זקוקה ממנו.

ג. תזכרי שגם אם זה כאב איום ונורא וחוסר אונים ושיגעון ורגשות איומים ומפחידים, בסוף בסוף, זה לא לנצח, כי הכל עובר, ותגידי את זה לעצמך. "קשה לי, כואב לי, וזה יעבור בסוף" ברגע שמוכנים לסבול את הכאב, שלא מנסים בכוח להיפטר ממנו, כשמפנימים שגם הכאב הבלתי נסבל הוא בסוף בסוף זמני, אז הגוף יכול להרפות והכאב כמו ציר לידה לאט לאט נרגע. 

אל תתפתי לנסות להעביר את הכאב מנפשי לפיזי, יש לזה נזק מאוד גדול מצטבר לדימוי העצמי ולתחושה של השליטה העצמית. 

תגידי לעצמך, "זה נורא נורא כואב העלבון הזה/הייאוש הזה/ הבדידות/ הרגש שעולה, אבל אני אשרוד את זה, זה לא יימשך לעד", "בסוף ארגיש טוב עם העזרה של בעלי או בלעדיה, אני לא תלויה בו כדי להרגיש טוב, גם לפני שהכרתי אותו ידעתי להירגע"

ד. בטווח הארוך כדאי מאוד לחזק את היכולת לתת לעצמנו מענה רגשי ולא להיות תלויים באדם אחר, כמובן שלא תמיד זה קל, אבל כדאי, זה מקל על החיים, מעצים את תחושת המסוגלות, ובסוף מחזק מאוד את הזוגיות אבל זה לא לעכשיו, זה להמשך...

ה. זה קורה להמון זוגות והמון נשים, טבעי ונורמלי, תראי את המשבר הזה כהזדמנות, כשעון מעורר לפתח את עצמך, בעזרת טיפול או כל כלי אחר שיחזק אותך.     

על מצבי רוח ואיך אפשר לפתור את זה טכנית. אני כן ממליצה מהניסיון שלי לחזק את היכולת לתת מענה רגשי לעצמנו,

גם אם הטריגר במקרה הזה הוא פיזי והורמונלי, בחיים באמת יש לכולם לפעמים מצבים ממש ממש כואבים ולא נעימים, גם לאנשים יציבים יותר יש רגעים קשים, וזה מתנה עצומה לעצמנו (וגם מודל טוב לילדינו) להיות מסוגלים להכיל את עצמנו ואת כאבינו, לא להדחיק, לקבל ולתמוך. 

וגם יש לזה השפעה שהיא לא מכוונת, אבל היא תופעת לוואי מגניבה (שאמרו לי אותה מראש, אבל לא עשיתי את זה בשבילה כלל וכלל) - זה מעצים את הזוגיות, כי הבקשה לעזרה זה מזו היא לא מתוך מקום של אין ברירה ודרישה, אלא יש יותר בחירה לתת אחד לשני. וגם ברגע שיש אפשרות להגיד לא אז הכן הוא כן. בעיני זה לגמרי דו צדדי, גם אישה צריכה לשים לב שהיא נותנת מאהבה ולא במרמור וגבר צריך להגדיל את הכלים שלו כדי שלא יהיה חסר אונים בהזדקקות לאישה. וגם לצמצם את ה"אין ברירה" שיש (ותמיד יש, אבל שיהיה פחות), להרחיב את האפשרויות לפתרון בעיות, ביצירתיות, בהגדלה של הכוחות של כל אחד. זה הופך את הזוגיות למקום פחות כולא ומעיק (כמו בסטנדאפ..) ויותר למרחב שמעצים את בני הזוג, הנתינה והעשייה מעצימות יותר את הנותן והמקבל כשיש תחושה של בחירה בהן.

למקבל זה כמו ההבדל בין לאכול את הפרוסה האחרונה שנשארה במקרר ובין לבחור בבית קפה לחם מושקע וחם. בשניהם רעבים ואוכלים, אבל באחד מתוך תחושת עוני, ובשנייה מתוך תחושה ש"יש לי" ובמסוגלות. 

זה ממש חלילה לא הטפה,  

רק שיתוף של רעיונות ששמעתי וגם חוויתי על בשרי, 

ואני רואה אותם כמועילים מאוד מאוד כשקשה (מכל מיני סיבות, לאו דווקא בגלל קושי זוגי, גם מול חברות/הורים) וגם כשקל וטוב.

(אני קצת להוטה מדי לפרסם את הבשורות שאני מגלה.. מקווה שזה היה במקום)

רגשות אשמה הם לא עוזרים ולרוב גם לא נכונים... 

אל תקחי אחריות על ההתנהגות שלו או המצב הרגשי שלו, כמו שאת לא תלויה בו כדי להרגיע את עצמך ולהצליח להכיל את הכאב שלך, גם לו יש אחריות כלפי עצמו, ובחירה, כן כן, יש לו בחירה איך להתמודד עם הרגשות שלו אחרי מריבה ומתי לעבור הלאה, ומה לעשות עם עצמו...

בכללי המילה אשמה זה פשוט דלק הרסני, אני מסכימה שלכל אחד יש אחריות להשתמש בכוחותיו כדי להשפיע שיהיה טוב במרחב הזה שנקרא זוגיות, וכל אחד צריך לעזור אחד לשני כשיש קושי רגשי או אחר. 

אבל המטרה היא שיהיה טוב, שיהיה שלום ולא שנמצא את האשם בסיטואציה, כל אחד נותן כפי יכולתו, כשיכולתו צריכה להביא בחשבון שאין לנו אחריות מלאה על הצד השני...

את יכולה להיות אמפתית כלפי הקושי שלו לקום ולהתמודד עם הכאב שלו, כמו שרצית שהוא יהיה אמפתי כלפייך, להגיד לו: "אני רואה שממש קשה לך להתאושש, אני רואה שממש כאב לך המריבה/הקריסה שהייתה לי" 

ואת יכולה גם לשקף לו איך זה מרגיש לך שהוא ככה מתנהג, בלי להאשים אותו, לשקף לו איך זה נראה כדי לתת לעצמך מקום, ולבקש שינסה לקום ולראות גם אותך.

ויחד עם כל זה - תנסי ככל יכולתך להגיד לעצמך בעצמך שאת אהובה ורצויה, אפילו בקול, בעיני עצמך ובעיני הקב"ה! ושאת שמחה לחזור הביתה כי הבית שמח לקראתך, והילדים שמחים לקראתך, ואת שמחה לקראתך.. 

אני רוצה להוסיף בזהירות: לא מכירה את הסיפור, וקשה להבין מדברייך אם ההתנהגות שלו נועדה לגרום לך להתנהג בצורה כלשהי (מקווה שלא) או שזו דרך ההתמודדות שלו עם רגשות לא נעימים של עצמו. אולי גם הוא זקוק לסיוע מקצועי כלשהו או הדינמיקה המשותפת. 

בכל מקרה, בלי קשר לאחריות של בן הזוג ולעבודה ששייכת לו, 

בשבילך - אל תתני כל כך הרבה כוח והשפעה אפילו לבעלך או לילדים על המצב שלך, זה לא יעזור שאת תתרסקי כי הוא בדיכי... 

ושלא תביני - זה הכי טבעי ומתבקש בעולם! פשוט בשבילך, לגמרי בשבילך, תזכרי שאתם לא אותו בן אדם.. כל אחד והתיק שה' הביא לו, (כמובן מנסים לעזור זה לזה, לשאת ביחד וכו'), כל אחד והעולם הפנימי שלו, אל תישאבו לקריסה אחד אחרי השני... אפשר להזדהות ולהיות אמפתיים וקשובים גם מתוך נפרדות, אפשר להתנצל בלי להיות באשמה טוטאלית, אפשר לראות את השני בלי למחוק את עצמך... 

תני לעצמך חיבוק חומל, את רק בן אדם, תזכירי לעצמך (ואחכ גם לבעלך) שלא רצית בסיטואציה הזאת, שאת רוצה בטוב, ושאת מאמינה שיהיה טוב ושהמצב ההורמונלי שלך וההתפרקות זה מצב זמני, לא נעים, קורה לכולם-כולם (ולפעמים אפילו סיטואציות דפוקות יותר), ושאפשר למצוא את הדרך לצאת מזה בסוף מחוזקים.

חיבוק גדול!

(ושוב, זה לא הטפה, זה מהניסיון שלי, ושינוי שחווה בעצמי, באמת מזדהה מאוד.)

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

זאת לא הסיבה למתקפה שהייתה. זאת תקנת חכמים.. ייסורים מגיעים מגיע בגלל חטאים, כדי לקדם את עם ישראל, לא בגלל קיום תקנת חכמים.

והיו כל כך הרבה שבתות וחגים שהלחיצו שאני כבר לא חושבת שזה אומר שבאמת יש סיכוי שסביר לכלום.

אני מאמינה שאנחנו צריכים להרבות בתפילה, תשובה וצדקה ולבטוח בה'.

בתחילה, מה זה השטויות האלה ולמה להקשיב להן?

פעם בכמה שנים ראש השנה יוצא בשבת, וכבר עכשיו בשיטוט קצר בגוגל את יכולה למצוא את 100 השנים האחרונות ו100 השנים הבאות שבהן ראש השנה יוצא בשבת.

והמתקפה?! מתישהו אומרים שלא צפויה מתקפה? אם כן, תעדכני. ועד אז תסגרי את כל אתרי החדשות ובייחוד את קבוצות הוואטסאפ והטלגרם שמתמקדות בלהפחיד ולהטריל

גם אני הייתי לחוצה מהעניין הזה של תקיעות בין ראש השנה לשבת, במיוחד שבשנת תשפ"ד הרב שלנו העביר שיעור עם מהלך שלם על הנושא הזה, ואחר כך קרה מה שקרה בשמחת תורה.

אבל:

דבר ראשון, בתשפ"ה הייתה תחילת שנה בשבת והייתה שנה מאוד מבורכת.

דבר שני, אני חושבת שאומרים את הדברים האלה כדי לעורר אותנו לתשובה ולהשתדל חזק יותר בתפילות. ואם זה לא עוזר לך אלא רק מכווץ אותך, אז אפשר להסתכל על זה ככה שיש 70 פנים לתורה. ויכול להיות שזה לא הדרך שלך לשמוע את הדברים.

הנתיבות שלום אומר שהפוך שבשנה כזאת הקדוש ברוך הוא בעצמו תוקע בשופר ושאין פחות דינים:

"וזה פי' יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת. כשראש השנה חל בשבת יום טוב הוא לישראל, שבו נמתקים כל הדינים מכח האהבה והחסד שבש"ק, ופעולת השופר נעשית ע"י הש"ק." (נתיבות שלום חלק ב'- זכרון תרועה)

ואני אוסיף לך גם קישור לשיעור מהמם בנושא. ויש עוד ציטוט ששמעתי ואני לא זוכרת מה הוא, אבל באמת אפשר גם להסתכל על זה באופן אחר.

הכנה לראש השנה - להכתב לחיים

שיוכח אחרת

(מקווה שמדייקת ושהבנתי את דבריה)

שכשאין שופר בר"ה בשבת, זה יכול להיות סימן לא טוב אבל גם יכול להיות סימן טוב מאוד.

ואת באמת עוד מקשיבה לחדשות הללו?

לפי החדשות מדינת ישראל הייתה צריכה כבר לחוות עוד 3 מלחמות גדולות ולהיחרב.

בנוהל של החדשות מריצים את המילה "מתקפה", ככה הבנתי והפסקתי לתת לזה את הדעת.

יוכיחו כל הפעמים שארגנתי את הממ"ד וקניתי, ושמתי, והכנתי, וניקיתי- ובסוף כלום

כמו השנה זה סימן למאורע גדול שיקרה בשנה זו.. אין התייחסות אם אני לא טועה לאיזה סוג של מאורע..

בעז"ה שנזכה שתהא שנה טובה עם מאורעות גדולים וחיוביים ומשמחים! שנה של פריצת האור וזריחתו על כל עם ישראל!

עושה מאד טוב לנפש.

שנה שחל בה ראש השנה בשבת - יכולה להיות טובה או רעה ח"ו, תלוי בשמירת השבת והתחזקות בה, שאז השבת נעשית סניגור!

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

אולי זה רלוונטי יותר באחרונים אבל אני לא הרגשתי שסגנון הכתיבה השתנה.

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

לא מידיעה אבל כי בספריה אצלנו הם מקוטלגים ז-ח וספרים עם יחסים חד מיניים מסוננים משם החוצה ולא נכנסים לספריה בכלל ובטח שלא לצעירים...

מה שאומר שיש בו כנראה קשרים זוגיים מינימליים, גג נשיקות אולי, אבל לא מעבר לזה.

אבל הילדים שלי קראו נראה לי את כל הסדרה (הצעירה יותר בת 9)

ממש מקווה שזה בסדר

אני לא מתחילה לעמוד בקצב שלהם... ובכלל לא אוהבת פנטזיה ומד"ב

כשהרגשתי שהיא ממש נכנסת חזק לתיאורים של כאב פיזי של הגיבורים. עשה לי כואב רק לקרוא (משהו עם צללים או זרמים... לא זוכרת... באזור 6-7 ככה).

הסדה ממש מרוחה. ממש.

לא זוכרת יחסים חד מיניים, אבל כן יש התאהבות בין הגיבורים (סופי הגיבורה בקשרי ידידות עם 3-4 בנים, ויש ממש תהיה לאורך הסדרה עם מי תתחתן בסוף...)

זה לא נראה לי גרוע מהארי פוטר.

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).