בקהל,
אז בתור התחלה אם את מרגישה שאת מתקוממת מול הרעיון תדלגי ותשכחי.
מצד אחד, בדברים מהסוג הזה הגישה שלי היא לדבר עם הילדים בכנות אבל בכבוד רב מאוד מאוד לאבא. אסביר:
*דבר ראשון להגיד שהוא אוהב אותנו ולהראות באיזה דרכים זה מתבטא
*דבר שני להסביר למה בכל זאת הוא אומר דברים ובסוף זה לא קורה.
אפרט קצת: נניח להגיד להם באיזה הזדמנות שהם מתאכזבים משהו בסגנון 'אתם צודקים שזה לא נעים שאבא אמר ככה ולא הצליח לקיים. תדעו לכם שזה לא כי הוא לא אוהב אתכם, או לא אכפת לו, הוא אוהב אתכם, ואכפת לו מכם מאוד- הנה תראו איך הוא עובד כדי שיהיה לנו כסף לקנות דברים שאנחנו צריכים, איך הוא עושה את הקניות/ מבשל/ שוטף רצפה וכד' כדי שנרגיש טוב ושיהיה לנו נעים (לפרט כמה שיותר שהם יכולים להבין ושהוא עושה), אז ברור שאכפת לו והוא אוהב. אבל זה קורה כי כשהוא היה ילד לא לימדו אותו מספיק טוב שכשמישהו אומר שהוא יספר סיפור או יקח לפארק אז חשוב לקיים את זה. כל פעם אמרו לו דברים כאלה ולא עשו אותם, אז הוא לא יכל ללמוד שכשאומרים חשוב גם לעשות ואם לא מתכוונים לעשות אז לא אומרים כלום. אז דבר ראשון תלמדו מזה שאם אתם אומרים משהו למישהו אחר ובסוף לא עושים זה יכול לגרום לצער וחשוב לעשות או לא להגיד בכלל. וגם תדעו שלמי שלא למד את זה כשהוא היה ילד זה ממש ממש קשה לשנות כשהוא כבר גדול, ואנחנו מאוד מקוים שאבא יצליח ללמוד את זה, אבל גם חשוב שתדעו כמה זה קשה לו כדי שאם הוא יגיד משהו וזה לא יקרה בסוף לא תצטערו מזה כל כך'...
כנות, עם הרבה כבוד.
נראה לי, שבגלל שיש פה איזה הפרה של חזית אחידה של הורים מול ילדיהם, וזה לא דבר של מה בכך, בנק' הספציפית הזו המחיר לשמור על חזית אחידה עלול להיות יקר והרסני יותר. כמובן, זה ממש בסדר לחלוק עלי.
אסייג קצת ואוסיף שאולי לפני כל זה כדאי לדבר עם בעלך (כמובן באוירה רגועה ונינוחה ועל מנת להבין ושלא על מנת לתקוף- להגיע לשיחה הזו נקייה) ולהגיד לו שחשבת על זה, ומה דעתו על ההשלכות של התכונה הזו על הילדים ואם זה יקרה שוב את שוקלת לומר להם את הנ"ל, ותראי מה התגובה שלו. קשה מאוד מאוד להגיד ביקורת כזו ישירה לילדים על אבא שלהם והוא צריך להיות ענו ביותר כדי לקבל את הרעיון הזה בהבנה והסכמה. אז אם הוא מסוג המקבלים ביקורת בענוה יכול להיות שזה יגרום לו לתפוס את עצמו ולהבין שזה משהו משמעותי באמון של ילדים כלפי ההורים ובאיזשהו מקום כלפי כל העולם (כי אם מי שהכי קרוב ודואג לי מפר את הבטחותיו, למה שמי שיותר רחוק פתאום יתייחס ברצינות להבטחות), ובאמת יגרום לו לרצות לתקן.
אם התגובה שלו כלפי הרעיון תהיה נסערת והוא יתקומם, אולי זה מעיד שזה יושב (ובצדק) על מקום מאוד רגיש אצלו, וצריך בחוכמה ובעדינות להגיד לו שאולי זה דורש טיפול אם אתה לא רוצה שאותו דפוס ישתרש גם אצל הילדים שלנו.
ולסיום, וזה רלוונטי למקרה שאת פותחת ככה מול הילדים את העניין, חשוב בעיני ממדרגה ראשונה שזו פעם ראשונה ואחרונה (או אם להיות טיפה פחות קיצונית אז פעם ראשונה ואחרונה ל20 השנים הקרובות) שאת ככה מפרה את החזית ההורית האחידה. ולשמור מכל משמר שבשום אופן זה לא יזלוג מפה ומשם בעוד תחומים כי אז ההפסד יהיה גדול מהרווח- זה יגרום לחוסר כבוד והערכה, וריחוק גדול בינכם וההשפעה של זה עלולה להיות יותר גרועה.
אשמח אם יש פה נשים שחולקות עלי שיפרטו, כדי שלשואלת תהיה נק' מבט מאוזנת שלוקחת בחשבון דברים שאולי לא חשבתי עליהם.
בהצלחה רבה, התמודדות לא פשוטה בכלל..
מדברים
