מה אתם עושות כשילד עצוב שמשהו התקלקל?להשתמח
לאחרונה, אם צעצוע נשבר הילד מיד רוצה שנלך לקנות חדש. אם זה היה משהו יקר אז ברור שלא הייתי מסכימה, אבל נגיד נשבר פנס שעלה שקל וחצי והוא ממש עצוב. אם משהו שהיה שייך לי ואפשר לקנות בזול היה נשבר אז כנראה הייתי קונה לי חדש, אבל משום מה כשמדובר בילד זה מרגיש לי שונה. ממש התלבטתי אם הגיוני ללכת לקנות לו חדש באותו יום.
או נגיד האח הקטן שפך מים על הציור שלו אז הוא רצה שאני אצייר בשבילו שחזור מדוייק של הציור. אז ציירתי בשבילו, אבל התלבטתי אם זה נכון, לא יודעת מה בדיוק מפריע לי בזה, אולי שהוא מנהל אותי, אולי שהוא צריך להתמודד, לא יודעת.
גם כל פעם שנשבר לו משהו שהוא בנה ממגנטים הוא רוצה שאני אבנה לו מחדש 'בדיוק אותו דבר'. האמת שניסיתי ולא כזה הצלחתי ואז הוא ממש בכה עד שהצלחתי להסיח את את דעתו. אבל מתלבטת אם זה נכון או לא.

אשמח לשמוע תובנות בנושא.
שאלה שמעסיקה גם אותימחי
גם אצלי הילדים תמיד מבקשים שיקנו להם חדש אם משהו נשבר, ומצד אחד אני רוצה לשמח אותם, ואם זה משהו זול אז למה לא, ומצד שני לא כל כך אוהבת את תרבות השפע הזו שברגע שנשבר/נאבד לי משהו מיד קונים חדש למלא את החסר.
תכלס תלוי מה זה. לפעמים אחכה כמה ימים ואגיד להם שבאמת נקנה חדש, אבל לא היום. כשיהיה לי זמן/כשאלך לחנות הזו בשביל משהו אחר וכו', לפחות שיתרגלו שהם לא מקבלים מיד כל מה שהם רוצים.
אם זה פרס שהם קיבלו על משהו והוא נהרס מיד או שאח אחר קלקל, כן אפצה אותם על זה ואשתדל לעשות את זה מהר יחסית.
דברים יקרים אני מלמדת אותם שזה יקר ואם זה יתקלקל לא נוכל לקנות חדש והם צריכים להיזהר.
תודהלהשתמח
לגבי צעצועים בשקל וכו׳קמה ש.
בס״ד

לא קונה חדש. אני מסבירה שזאת איכות לטובה לצערנו וזה מה שקורה לדברים מהסוג הזה. מהסיבה הזאת אני באופן אישי משתדלת לא לקנות צעצועים לא איכותיים. וגם כי בדומה למה ש@מחי כתבה, יש לי בעייה עם התרבות הזאת של צרכנות של דברים שהיצור שלהם לא הכי מוסרי וממלא לא מחזיקים מעמד אח״כ 😔...

אם יש להם צעצועים כאלה, זה בדרך כלל בכלל שקיבלו מהגן, מאבא של שבת או ילד שבוע.

לגבי שאר הדוגמאות, יש לי ילדה עם דרישות כאלה. ילדה סופר רגישה. אני חושבת שבזה מה שצריך להנחות אותנו זה האם זה בא לנו בטוב או לא. אם זה קל יחסית / אנחנו באיזשהו זמן איכות ביחד וזורם לי שהיא תתן לי פקודות / מרגישה שהיא צריכה קצת מקום שאענה לדרישותיה הפעם וכו׳ - אז סבבה ואפשר לבנות שוב את המגדל או לצייר שוב את הציור. אבל אם אני מרגישה שזה מעייף / מעצבן / משגע אותי, נראה לי שעדיף לא להענות לזה והכל בסדר. אפשר להסביר שלפעמים משהו שנהרס, זאת הזדמנות ליצור משהו יפה יותר. אפשר להגיד ״אוי, אני מצטערת אבל אין לי מספיק כוח לזה עכשיו, בוא נעשה משהו אחר״. וכו׳
מוסיפה שמסכימה עם מחי שאם זה היה פרסקמה ש.
בס״ד

או משהו בעל חשיבות מאד גדולה בשבילם, אז כן הייתי קונה חדש. קרה לנו לפני כמה ימים. עשינו מבצע והבת שלי בחרה משהו שנשבר תוך שעה בערך וקנינו לה חדש.
אני כ"כ אוהבת לקרוא אותך!מאוהבת בילדי

מחכימה כל פעם מחדש!!

וואי תודה ממש יקרה, כיף לסגור את הפלאפוןקמה ש.
בס״

להיום בלי נדר עם הודעה כזאת, שימחת אותי ❤️
תודה רבה על כל הפירוט!להשתמח
אני גם לא קונה משחקים בשקל, אבל אם מקבל הפתעות מהדודה או הסבתא, אז קצת קשה לי להסביר לו שזה משחקים באיכות לא טובה, כי זה קצת כמו לומר שקנו לו הפתעה לא טובה.
ממממ... מבינה אותך...קמה ש.
בס״ד

זה בדרך כלל המקרה שקורה? רוב הדברים האלה שנשברים הם מקרובי משפחה שרצו לתת מתנה? וזה קורה לעתים קרובות? אם כן, נראה לי שהייתי מסבירה בכל זאת, בעדינות, ולא קונה שוב. נגיד אולי משהו כזה:

- מה אז זה אומר שסבא וסבתא קונים לי דברים לא איכותיים?
- זה אומר שהם אוהבים אותך, והם חשבו עליך, והם עצרו בחנות והם חיפשו מה ישמח אותך ומן הסתם לא חשבו שזה ייהרס ככ מהר. חבל באמת שמוכרים/מייצרים דברים לא איכותיים... (ואז האחריות חוזרת על מייצרי ומוכרי הצעצועים, ולא על הסבים והדודים היקרים).
כן, רוב הדברים הזולים זה מקרובי משפחהלהשתמח
אם יישברו עוד פעמים, אז אולי באמת אסביר ככה, רעיון טוב.
בהצלחה!! ואני לומדת מהשרשור בזכותך.קמה ש.
אני חושבת שחלק משמעותיאישהואימא
מהתפקיד שלנו כהורים זה הארגז כלים שאנחנו נותנים לילדים שלנו למסע החיים שלהם.. סליחה שזה נשמע מתפלסף... אבל אני רואה בהזדמנויות האלה לפעמים למידה לחיים..
לדוגמה אם לילד שלי נשבר משהו והוא בוכה(הוא בן 3) אז אני אנסה ביחד לחשוב איתו על פתרונות- אולי להדביק עם סלוטייפ, אולי לעשות את זה שוב אבל בצורה אחרת וכו' כי אני רוצה ללמד אותו שבחיים יש יצירתיות במציאת פתרונות, וחשוב לי שהוא גם ינסה לחשוב על רעיונות לפתירת המצב. או שנפתור את המצב שנינו ביחד(נגיד כמו המשחק שהתפרק). לפעמים זה לא פתיר, נגיד משהו שנשבר ואי אפשר לתקן וכו' ואז אני אומרת לו בצער שאני מבינה אותו וזה באמת כואב אבל לא מנסה לפתור לו את זה כי אני חושבת שזה חלק מהחיים. וככה בונים סף תסכול... מצד אחד לתת לו לפרוק את הצער והכעס וכו' אבל מצד שני שלפעמים אין מה לעשות ודברים לא קורים כמו שהיינו רוצים.
לפעמים כן יש לי דילמה מה לעשות- לדוגמה פעם קניתי לילדים גלידה ואז נפלה לו הגלידה מהיד בטעות. במקרה הזה קניתי לו גלידה חדשה. או עוד דוגמה הוא אוהב שהאוכל שהוא אוכל שלם. לדוגמה- ביסקוויט שלם. וכשזה נופל לו בטעות על הרצפה ונשבר הוא מבקש חדש ואני מתלבטת אם זה חינוכי להביא לו במקום חדש. לרוב אני נותנת לו .. לא יודעת אם זה נכון...
לגבי הביסקוויט השלםמחי
אם יש אחר שלם אני נותנת, כי אני יודעת שזה עניין של גיל. בגיל מסויים זה נורא חשוב להם, ואחר כך הם גדלים וכבר לא אכפת להם שלם או לא שלם. לי אישית לא שווה להילחם על זה
הוא דווקא אלוף בלמצוא פתרונות לבעיותלהשתמח
אבל כשאין פתרון מושלם זה נורא מתסכל אותו
אני חושבתאיזמרגד1
שזה לא נכון לפתור את כל הבעיות של הילדים, וכדאי לתת להם לפתור את הבעיות בעצמם או לתת להם כלים להתמודד עם הצער או האכזבה. מאמינה שאם ילד היה מבקש ממני לצייר ציור שנהרס או משהו כזה הייתי אומרת שחבל שנהרס, אבל עכשיו יש לו הזדמנות לצייר ציור יפה יותר או מציעה לו לבנות ביחד משהו אחר וכו'.
הוא אלוף בלמצוא פתרונותלהשתמח
אבל באמת מאוד קשה לו להתמודד עם תסכול ואכזבה אם זה לא הולך . איזה כלים אפשר לתת לו ? .ניסיתי להגיד לו שאפשר לצייר ציור יותר יפה. והוא פשוט ממש בכה ונהיה יותר מתוסכל שזה בכלל לא מה שהוא רוצה.
באופן כלליoo
אני חושבת שנכון לאפשר לילד לחוש אכזבה, כי החיים מלאי אכזבות וכדאי ללמוד מגיל קטן להתמודד איתן.

אז אני לא מציעה או מסכימה לקנות חדש או לשחזר משהו שנהרס, פרט למקרים שאני רואה שהאכזבה גדולה מידי על הילד, במקרים כאילו אני כן אקנה או אנסה לשחזר, אבל במקביל אפתח דיון עם הילד לגבי היכולת שלו להתמודד לפעם הבאה.
תודה רבהלהשתמח
חידדת לי את מה שמפריע לי
על רגל אחת, לתת לו לבכות, להזמין את הבכיתיתי2
כשמשהו לא מסתדר לך -
את קודם כל מצטערת,
נותנת רגע או שניים ולפעמים הרבה יותר מזה - לכאב
ואחרי שנרגעת
את גם מוצאת פתרון, וכוח להתקדם עם הפתרון.

אם בעלך יציע לך פתרון מיידי לכל קושי שאת מעלה בפניו, איך תרגישי?

אותו דבר הילד שלך.
חווה תסכול, רוצה לקבל מקום לצער שלו על שהדברים לא קורים כמו שהוא תכנן/רוצה.
אצל ילדים קטנים זה באמת לידי ביטוי בעיקר בבכי.
אנחנו נחפש את הבכי, נחפש את הצער, ניתן לו מקום.
אחרי כן הילד ירגע וימצא פתרון מעצמו.
כשאין מקום לצער, כשמיד קופצים לפתרונות, כשלא רוצים לגעת בכאב, הילד נשאר "תקוע".
משהו בתוכו לא באמת נרגע, ולכן גם אם יש לו פתרונות - הוא לא מצליח באמת להתמסר להם ולהמשיך הלאה.
הבכי אצור בתוכו, ובפעם הבאה שיחווה תסכול, הכל יהיה דרמטי יותר. כי יצופו כאבי העבר שטרם שוחררו.
לפעמים אנחנו נראה ילדים שהולכים מתוסכלים כל הזמן, כי הם צוברים וצוברים, ומכל דבר קטן עולה הכאב האצור, באופן שנראה לא פורפורציונלי.
ניתן מקום לצער ולדמעות, בלי להיבהל, בלי לחפש פתרונות, בלי לדלג על התסכול,
לאט לאט הוא ילמד לשחרר. לבכות ולהמשיך הלאה.

* ילד שחווה הרבה תסכולים כרגע, מסיבות משפחתיות או סביבתיות, יותר מכפי שהוא יכול לשאת,
אפשר להקל ולחסוך לו התמודדויות.
אבל להקפיד כן להיות ברגעי תסכול, לתת לו לחוות אותם, לא לדלג על הזמן.
אני תמיד נותנת מקום לצערלהשתמח
אומרת משהו בסגנון של "אני רואה שאתה מאוד עצוב שנשבר לך, זה באמת מאוד קשה שמשחק שאהבנו נשבר" ואם הוא ממשיך לבכות אז גם חוזרת אל זה. אבל אם הבכי נמשך יותר מכמה דקות, אז אין שום מקום גם לנסות לעזור לו להירגע?

ולרוב זאת לא אני שמציעה פתרונות שאני אקנה/ אשחזר את מה שהתקלקל. אלו רעיונות שלו.
לא חייבים להסכים איתי,תיתי2
אבל כנראה שאם יש לו עוד צער ועוד בכי, הוא זקוק לעוד זמן לבטא אותם.
כן, גם אם לוקח לו חצי שעה להרגע. ויש ילדים כאלה, בשפע. שבשלבים מסויימים בחייהם לוקח להם זמן רב להרגע *וזה בסדר*.

למה לוקח להם הרבה זמן?
יש כמה סיבות אפשריות:
א. הם רגישים מאוד ומבינים את המשמעות של האובדן/אי הצלחה. החוויה הרגשית שלהם עוצמתית.
ב. הם בתקופה של שינויים רבים וחוסר שגרה, כמו חופש גדול. או שקורים דברים בבית ובמשפחה. הסביבה לא מספיק שגרתית ויציבה, אז כל חוויה רגשית משפיעה יותר. זה בסדר...
ג. עובר עליהם משהו. אתגרים בגן, עם חברים, עם אחים, וכו'. או עליית מדרגה בהתפתחות (מה שנקרא "שנתיים האיום" וגיל 4, ועליה לכיתה א' וכן הלאה).
הם צוברים תחושות קשות בבטן (בעיקר כשאין להם מקום להתבטא - בגן, בבית הספר) והתחושות יוצאות בהמשך היום סביב אירועים קטנים ושוליים.
למשל, הצלחת נפלה מהשולחן והילד מגיב בבכי קורע לב ומתקשה להשלים עם מה שקרה, למרות שקל מאוד לתקן.
יוצא ממנו משהו שלא קשור לכאן ועכשיו.
ועדיין, כדאי להגיב באופן תואם - החוויה שלו קשה וההכלה שלנו היא לחוויה הקשה, גם אם אנחנו לא יודעים מהי בדיוק החוויה הקשה שמפעילה אותו כעת...


* פתרון כמו לשחזר את מה שהתקלקל או לקנות חדש, אלה פתרונות שעוד לא מסוגלים לגעת באובדן ובצער...
פתרונות של צמיחה יכולים להיות - לשחק במשחק אחר, לתקן בעצמי כפי יכולתי למרות שזה לא מושלם ולא מה שהיה, לצקת משמעות לאובדן - נהניתי עד עכשיו מהחפץ...
אני רוצה שהילד יצליח להגיע לפתרונות אפקטיביים (כמובן שאם אפשר לתקן מיד - אני אעזור לו... הכוונה למצבים שלא ניתן לעשות שינוי). הדרך לשם עוברת בדמעות וב*הצעת נחמה* שלי ההורה...
אני באמת כל כך מבינה אותך, כל כך קשה לאבד חפץ, כמה אכזבה אפשר להרגיש. אני רוצה לחבק אותך... כן, החפץ לא יחזור, אתה צודק, אתה כל כך רוצה שהוא יחזור, ואי אפשר. באמת כואב בלב...


אם יש לו יותר מדי אכזבות ותסכולים כרגע, אפשר לוותר על התמודדויות, ולהשאיר את הפניות והסבלנות למה שלא ניתן לשנות בכלל...
קודם כל, תודה רבה רבהלהשתמח
הוא באמת ילד רגיש בתקופה של חוסר שגרה, ובמעבר ממעון לגן. הגיוני שזה גורם לו לקושי בהירגעות, זה באמת התגבר מאוד בשבועות האחרונים.

אבל עדיין לא לגמרי הבנתי את הפיסקה שלפני האחרונה. הילד הציע פיתרון של לשחזר/ לקנות חדש. זה פיתרון אפשרי. למה זה לא פיתרון של צמיחה? אני מבינה שזה פיתרון שנותן מקום רק למושלמות ולא נותן מקום לאכזבה. אבל מעצמי אני דווקא אוהבת למנוע אכזבה כשזה אפשרי, למה זה שונה אצל הילד?
השאלה בעיניאיזמרגד1
היא אם את יודעת להתמודד עם אכזבה, ואם הוא יודע להתמודד עם אכזבה. כי אם מישהו יודע להתמודד ומתוך שיקול דעת מחליט למנוע מעצמו את האכזבה זה בסדר, אבל אם ילד לא יודע להתמודד בעיני נכון לא למנוע ממנו את האכזבה כי לא תמיד זה יהיה אפשרי אלא לתת לו להתמודד.
לא יודעת אם דווקא הסיטואציה הזאת שכתבת היא ההזדמנות לתת לו להתמודד, אבל מתישהו בעיני צריך...
נראלי בלתי אפשרי למנוע כל אכזבהלהשתמח
גם אם הייתי רוצה
אם את יכולה למנוע ממנו אכזבה, תמנעיתיתי2
אבל את לא תמיד יכולה.
אם נשבר לו המשחק, ולא מתאים לך לקנות חדש? אם מתאים לך, אבל לא ברגע זה?
אם המשחק התפרק ואין זמן כרגע לבנות מחדש? אם מנסים לבנות ולא מצליחים בדיוק אותו הדבר?

מטבע הדברים יש מצבים כאלה באופן יומיומי...
אני כן משתדלת להימנע מהתמודדויות בתקופות שינויים והסתגלות... למשל, אני כן אקנה חדש. כי אני מכירה בילד שכרגע קשה לו יותר, לא אציף אותו בתסכול שקשה לו להכיל כרגע.
מה שאי אפשר לשנות, אין מה לעשות...

והאמת, שאם בעלי יכול לפתור לי בעיהלהשתמח
לדוג' לאסוף משהו שנשפך לי/ לקנות משהו שאבד או נשבר לי/ לטפל בשליחת בקשה לתמת כי אני לא מסתדרת- אני דווקא מאוד אשמח שיציע לי את הפיתרון כמה שיותר מהר ולא ייתן לי להצטער סתם.
היא מתייחסת פה לרגשות לפי מה שאני מבינההמקורית
אצל ילד זה בגלל שנשבר לו צעצוע כי זה העולם שלו
בעולם של מבוגרים מורכבות רגשית היא מטען, חוויה, קושי שאת רוצה לפרוק ולאו דווקא משו טכני. במקרה כזה אני לפחות ממש צריכה את ההקשבה ואת ההכלה ולא פתרונות פרקטיים.
אני מבינה, אבללהשתמח
לי לפחות נראה שהדוג' של משהו שנשבר לילד יותר דומה למשהו שנשבר לי, מאשר לחוויה קשה שאני עוברת וצריכה הקשבה והכלה.

מה ההבדל בין אם משהו נשבר לי ואני אשמח שיקנו לי חדש, לבין אם משהו נשבר לילד והוא ישמח שיקנו לו חדש?

אני לא אומרת את הדברים בוודאות שזאת הדעה שלי, פשוט מנסה להבין את הדברים עד הסוף.


כי את לא ילד המקורית
והעולם של הילדים הוא אחר
קראתי בספר חינוך פעם של הרש"ר הירש והוא כותב שם דצריך להצייחס במלוא הרצינות לצעצוע שהתקלקל או נשבר. הוא חווה משבר רגשי עצום ביחס לעניין, בדומה למשבר רגשי וסערת רגשות עצומה של אדם מבוגר
תיתי2 אמרה משהו דומהלהשתמח
אבל גם השלימה אותו. נראה לי באמת הגיוני להשוות את הצער של שבירת משחק לצער של איבוד טבעת נישואין. וכן- במקרה של איבוד טבעת נישואין אני מאוד אשמח שמישהו יחזיר לי את הטבעת באותו רגע ולא ייתן לי לחוות את הצער.
אבל, אצל הילד, אם לא מתאים למנוע את האכזבה, אז גם לא צריך לפחד מזה, כי זה יבנה אצל הילד את היכולת להתמודד בהמשך.
אותו דברתיתי2
רק שאת עברת הרבה יותר פעמים את התהליך הרגשי סביב אובדן חפץ, שאת כבר לא זקוקה לבכי כדי להתגבר על האובדן.
עבור הילד אלה פעמים ראשונות של מפגש רגשי עם חווית "סופיות", שבר, שהעולם לא מושלם ולא מתנהל לפי הרצון שלי.
בפסיכולוגיה, ילד בגיל הרך חי בחוויה של אומניפוטנטיות ("אני כל יכול"), ועם ההתבגרות הוא מבין שהוא לא... כאדם מבוגר, את כבר מודעת ובשלה רגשית להבין שיש דברים שאינם בשליטתך, שאת צריכה לקבל אותם כפי שהם, ויש לך כלים להתמודד עם האכזבה (בנית אותם בהרבה דמעות כשהיית ילדה...).

אבל, יש מצבים שיהיה לך קשה באותה המידה.
למשל:
א. איבדת את טבעת הנישואין שלך.
ב. הרכב התקלקל ברמת טוטאל לוס ואת צריכה לקנות חדש.
ג. את בעיצומה של ארוחת ערב עם הילדים, אחרי יום גדוש, וכוס נשברת לך ומתנפצת לכל הכיוונים, הילדים יחפים, צורחים, ובעלך עוד בעבודה.

אלה דוגמאות שונות מבחינת החוויה הרגשית, אבל נראה לי שהנקודה מובנת... גם אנחנו המבוגרים כל חיינו בתהליך פנימי של קבלת המציאות, התמודדות עם אכזבות ותסכולים.
פשוט סביב דברים מורכבים יותר.

ברור שיש לנו רצון להשיב את הכל כפי שהיה,
ואם זה אפשרי אז מה טוב!
אבל כשאי אפשר?
נראה לי שהשאלות שהפותחת והמגיבות העלוקופצת רגע
נגעו בדיוק לעניין הזה- איפה עובר הגבול?

נניח שיש לי בבית 'סטוק' של יצירות זולות ,
נתתי לילדים לעבוד ואחד מתרגז נורא שלא הצליח לו והוא רוצה חדש.
עכשיו- יש לי חדש בבית, וזה לא נורא יקר בעיני. האם לגיטימי פשוט לתת חדש? האם יש עניין לנסות לחנך ולהרגיל להתמודד עם האכזבות ולא ישר לתת חדש?
מה שמתאים לךתהילה 3>
אם מרגיש לך טוב לתת אז תתני

דוגמא יותר פשוטה אבל דומה, יש לי ילד קטן שאם יצא לו בבקר ביסקויט קצת שבור הוא מתבאס.

אז אם יש עוד הרבה ביסקויטים פתוחים ולא אכפת לי- אתן לו חדש
אם אני מרגישה שזה משהו חוזר וזה עקרון- אדבר איתו על הנושא ואז אחליט אם להחליף לו או לא

תקשיבי ללב שלך כאמא
נראה לי שעכשיו יותר הבנתי אותךלהשתמח
בעצם את אומרת שהאם למנוע אכזבה או לא, זה עניין אינדיבידואלי של איזונים, לפי האפשרות הטכנית, והמסוגלות של הילד באותה תקופה.
וכשלא מתאים למנוע את האכזבה, אז לנצל את ההזדמנות לחוויה של מפגש עם הרגש,מה שיבנה אצלו בהמשך את האפשרות להתמודד עם קשיים מהסוג הזה.
כן, סליחה על האיחור...תיתי2אחרונה
שאלה שבאמת מעסיקה הרבה...מתואמת
לעניות דעתי - זו הזדמנות ללמד את הילד שיש דברים שנשברים בחיים, ושלא תמיד אפשר לתקן... כמובן, לעשות את זה עם כל ההכלה האפשרית, ועם ניסיונות למצוא נחמה חלופית חלקית.
מה בפועל קורה? זו כבר שאלה אחרת...
יש לי ילד שלא מוכן לקבל דברים כאלה. מבחינתו כל דבר שלא לרוחו צריך לחזור לקדמותו - וכדי שזה יקרה חייבים לצרוח בתוקף ולבכות... דווקא איתו הכי צריך לעבוד על הרעיון הזה, אבל זה גם הכי קשה ומחרפן...
וסיפור לדוגמה, דווקא מאחת הבנות שלי - קניתי לה בקבוק חדש לשנת הלימודים, כזה אמיתי עם ציורים. יום למחרת - אחיה שבר לה את הבקבוק... בהתחלה אמרתי שהיא תקבל את הבקבוק שקניתי לו במקום, אבל היא לא הסכימה כי הוא פחות יפה בעיניה... אז בסוף קניתי לה שוב את אותו בקבוק.
ויום למחרת... הוא נפל לה על הרצפה ונשבר...
בהתחלה רציתי לומר לה שדי, היא תשתמש בבקבוק רגיל (של מי עדן) וזהו, אבל היא כל כך הייתה עצובה שבסוף קניתי לה בקבוק חדש, מחברה אחרת הפעם (שנראה יותר עמיד). וכולי תקווה שהבקבוק הזה יחזיק מעמד עד סוף השנה...
אז כן - יש מקרים שאני שוברת את הכלל של עצמי וכן קונה חדש...
לגבי מתנות מאיכות גרועהכתבתנו
אני מזכירה לילדים ברגע שהם מקבלים שזה משהו שמתקלקל מהר, נהנים ממנו לכמה זמן וזה כנראה ישבר די בקלות. אנחנו נשמח מזה כל זמן שהוא יעבוד לנו וברור שמותר להצטער כשזה נשבר, אבל להוריד ציפיות ולהיות מוכנים מראש לאכזבה.
אפשר לספר את מעשה בחמישה בלונים "זה סופו של כל בלון"...
גם במשחקים כשבונים משהו יפה, אני אומרת שהמשחקים האלו לא נועדו להישאר בנויים להמון זמן, זה לא מודבק או מחוזק במסמרים וכו', וזה הרעיון שנוכל כל פעם לבנות משהו חדש ושונה ונלמד להשתכלל. אז אני מאוד מתפעלת בקול, וגם אומרת שננסה לשמור על זה עד מחר בבוקר נגיד, ומבקשת מהילדים האחרים להשתדל להיזהר, ועדיין מדגישה שזה במקום צי
נלחץ לי על שלח באמצע המילהכתבתנו
ציבורי, ולכן עלולים בטעות בכל זאת לפרק וככה זה.
אגב, אפשר לצלם דברים יפים במיוחד או לא במיוחד, וככה יהיה אפשר להיזכר בדברים יפים שהילדים בנו ויש איזה מזכרת ממשית מהעניין, ואותו דבר אפשר לעשות עם יצירות.
אגב, אני חושבת נגיד שחלק מהלימוד מתרבות השפע זה גם שאי אפשר לשמור הכל לתמיד, ושיש זמנים שבהם אנחנו כן נפטרים קצת מדברים, גם כאלה שהיו יקרים לנו, וגם בגדים שאהבנו וכבר לא במידה שלנו וכו'. אז אפשר להגיד איזה הגדרה למשהו שכן שומרים לטווח יותר ארוך אבל זה צריך להיות משהו שלא מגדיר כל קשקוש שהם מכינים בגן וכל צעצוע מביצת הפתעה שיש להם...
ובכל מקרה, בגדול אני נותנת להתמודד עם הצער. כמובן באמפתיה ותימלול של רגשות אבל לא מרגישה צורך כמעט למלא להם את ההפסד שהם חוו. באמת במקרים שהאכזבה היא משהו מיוחד או לא הוגן במיוחד וכדומה.
בהצלחה!
תודה! אני אנסה, הגיוני שיכול לעזור לולהשתמח
הפיתרון בינתיים שמצאתי למשחקי הרכבה שהוא בונה זה שהוא ישבור לפני שהאח הקטן מגיע ויכול לשבור. וזה באמת עובד. הבעיה שהרבה פעמים נשבר לו בטעות באמצע הבנייה.
להתייחסתהילה 3>
לחויה הפנימית.
אתה עצוב על הפנס שנשבר?
היית רוצה שהוא יהיה שלם? היית רוצה בדיוק אחד כזה חדש?

להכיל את הרגש ולנסות לתמלל אותו, לא לפתור את הבעיה.
אחרי שהקשבת ונתת לו מקום (וגם הקשבת למה שמפריע לך בלקנות חדש/בצער שלו ונתת מקום)
תראי אם את עדיין חושבת שלקנות חדש זה מה שנכון או משהו אחר
תודה רבה!להשתמח
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזהאחרונה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזהאחרונה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

אולי יעניין אותך