ִִ*אור קטן*
המרחק אינו ידוע בין הלב למחשבות

אם כי כמו שהוא הגדיר את זה, הכל בא מאוד ביחד ולרוב זה מדהים והופך את הרגש לאמיתי ומקורקע מבחינה רציונלית, אבל היום כשנכנסו לי החיים לעין - אותו רושם או גוון, אותה בהלה מתקופת החמישית קפצה למרות ששום דבר לא נשאר אותו הדבר מאז, ברוך השם.


זו מלחמה על הכאן ועכשיו, על הנוכח, על הימצאותי בהוויה.


זה קורה רק ברגעים ספציפיים, של חוסר בתחושת בית,
אני הבית, בינתיים רק אני הבית
ברוך הבא.
ִִ*אור קטן*
„תגידי מיד אם אני מפריע
הוא אמר כשנכנס מבעד לדלת
ואני תכף מסתלק

אתה לא סתם מפריע
השבתי לו
אתה מטלטל את כל קיומי
ברוך הבא.“
ִִ*אור קטן*
אתמול היה מופלא כל כך,
רגעים קטנים ששמו את הלב שלי במקום, ומרוב שזה היה נכון אני מרגישה שחרטה תבוא רק בכוח, כי יש בזה כלכך הרבה צדדים בריאים ונכונים

כן יש בלבול, אבל הלב נמצא במקום הנכון.
..*אור קטן*

 

אמא שאלה אותי אם אני רוצה להדליק בחוץ;

זו בדיוק הדיאלקטיקה של המרחק בין הקיום שלי בתוכי לקיום שלי מחוץ לעצמי,

 

אבל עכשיו אני חייבת לראות את הנרות שלי ולא יכולה פשוט לזרוק אותם החוצה כשאין בי כלום.

ִִ*אור קטן*
אלה עומקים שלא דמיינתי שאפשר להגיע אליהם
וגם כשעמוק זה לא כמו תהום, זה הכי שליו ורגוע ועוטף שיכלתי לבקש.

*

המחשבה על הפער בין מה שדמיינו למה שצריך באמת? אין מרגשת ומדהימה כמוה.
..*אור קטן*

על האדים של הדלק הבנתי עד כמה זה מורכב כשצריך פתאום ליצור את עצמינו כרוח חדשה

יש מאין? אז אין, אין מאין

 

הקונספט, המרחק, השוני

זה מרגיש שהכל גדול מכדי להתמודד עם זה כמעט לבד, כלומר, אני שוכחת כל הזמן שזה לא באמת לבד

 

הראש שלי שוקע בתוך המחשבות של עצמו ואין את הנקודה שבה זה מתאפס

כי הכל רחוק ועל מצב טיסה

 

אני יודעת, 

בבסיס של זה באמת הכל טוב

ויש כלי עבודה

אני באוטומט בורחת לחשוב על איך היה טוב במציאות אחרת, 

רחוקה,

ביקום אחר

שבו הדבר הכי טוב לא נוכח?

 

 

 

.

 

 

 

התעייפתי מכל המילים האלה, אני רוצה לראות את החיים עצמם קורים,

כמו צופה מהצד,

אני לא רוצה להיות התסריטאית של זה

 

 

 

מחר, היום יהיה סיפור

..*אור קטן*אחרונה

רק אהבתי
בנתה לי עיר ובית
היא חיי, והיא
מותי מדי שעה

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה
~~ ( זה יותר יפה מהנקודות שאנשים שמים כאן)מחכה לחורף
למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?


חורף בריא לכולם

החורף הגיעזיויקאחרונה

אולי יעניין אותך