לעבור את כבשן האש,
לצאת למסע הפסח,
עם מים ולחם יבש
לעקוד את הבן-הילד
כמו לגדוע תקווה אחרונה
ולשלוח אליו מאכלת
שנה אחר שנה.
ולשמוע מגבוה
את הקול האומר
לך לך לך
אתה אחר
אתה יחידי
לך לך לך
פרושו להיות יהודי
לרדת מפה למצרים
ולחזור ממצרים לפה,
ולדעת כי בירושלים
יבוא המסע אל סופו
להיות לנגיד וגם מלך
ולשרבחצרות ספרד
אך תמיד להרגיש מאכלת
מונחת על צוואריו.
תמיד לחכות שיגיע
הקול שיקרא גם לך
ולדעת כי בית אביך
לעד לא יהיה עוד ביתך
ולנוע מארץ לארץ
אך לשאת בחותם השבועה
את זכר אותה הארץ
אשר עמודיה שבעה.
