אז הבת שלי בת כמעט חצי שנה והכנסתי אותה למעון.
מתחילת השנה כל פעם היו דברים שהפריעו לי ובעיקר תחושה כללית שאין אליה מלא יחס, ושבעיקר הכי קל להן לשים אותה בטרמפולינה או בלול או כל דבר שלא מצריך התעסקות.
היא ילדה באמת שמחה בלי עין הרע וממש ילדה של חיוכים, ובכל התמונות ששולחים לי משם היא תמיד נראית עצובה וגם כשאני לוקחת אותה היא תמיד נראית לי כזאת כבויה.
ובעיקר תמיד בסוף היום היא נשפכת עליי בחיבוק כזה ונרדמת חזק ברמות, ואני מרגישה שכאילו היא סוף סוף מרגישה את האהבה שהיא צריכה כל כך. אני כבר לא יודעת מה ואיך להגיד למטפלות ואם יש בכלל מה לומר, אבל באמת בהרגשה שלי היא כאילו קצת תקועה להן😔
והיא ילדה באמת באמת מתוקה ונוחה ואני לא מבינה למה זה ככה
אני לא יודעת מה לעשות והלב שלי נקרע ממש
מתחילת השנה כל פעם היו דברים שהפריעו לי ובעיקר תחושה כללית שאין אליה מלא יחס, ושבעיקר הכי קל להן לשים אותה בטרמפולינה או בלול או כל דבר שלא מצריך התעסקות.
היא ילדה באמת שמחה בלי עין הרע וממש ילדה של חיוכים, ובכל התמונות ששולחים לי משם היא תמיד נראית עצובה וגם כשאני לוקחת אותה היא תמיד נראית לי כזאת כבויה.
ובעיקר תמיד בסוף היום היא נשפכת עליי בחיבוק כזה ונרדמת חזק ברמות, ואני מרגישה שכאילו היא סוף סוף מרגישה את האהבה שהיא צריכה כל כך. אני כבר לא יודעת מה ואיך להגיד למטפלות ואם יש בכלל מה לומר, אבל באמת בהרגשה שלי היא כאילו קצת תקועה להן😔
והיא ילדה באמת באמת מתוקה ונוחה ואני לא מבינה למה זה ככה
אני לא יודעת מה לעשות והלב שלי נקרע ממש
