יש גיל שבו האדם כבר יכול להתנהל בסביבה פחות פשוטה

בגילאי תיכון המכונים "טיפש - עשרה" יש הרבה הורמונים ורגשות שבחינוך מעורב יכולים להוביל לתוצאות לא טובות ( בין אם בדברים שאסורים לפי המוסר הכללי ובין אם בדברים שאסורים רק הלכתית), ולכן ספציפית בגיל הזה כדי לאפשר לתלמידים להתרכז להתקדם ולהתגדל עדיף חינוך נפרד.

בשלב של לימודים אקדמיים גם כן היה עדיף מקום נפרד לכתחילה, אבל זה הרבה פחות בעייתי כי בשלב הזה בדר"כ אנשים בוגרים וגם כמו שציינו קודם מערכת יחסים יכולה להגיע למקום חיובי של חתונה.

אתה נוקט ש"לא נכון להמנע ממקום עבודה משותף" ואני הייתי אומר "אין חובה להמנע". אבל מי שנמנע מזה, בעיני הוא עושה מעשה ראוי מאד, ואם הוא משלם על זה מחירים אישיים, בהחלט ראוי להעריך את ההקרבה שלו. לפעמים ההקרבה גדולה מדי ועדיף שיוותר על התועלת הזו, אבל בוודאי שיש לזה ערך

"אל תרבה שיחה עם האשה"

שו"ע אבה"ע כא,א:

"צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד."

אם כתוב "מאד מאד", אני מאמין שכל ריחוק שאיננו כמתמיה (פרש קיזאי וכו') הוא מבורך.

2

בתחומים כאלה לא מדובר במשהו מוגדר. הרי הגיוני שחברות קרובה עם אשה שאסורה לך היא דבר שלילי. מה זה חברות קרובה?

ולכן גם אם השו"ע היה כותב "להתרחק" ולא כותב "מאד מאד", הייתי מניח שכל זהירות שנעשית לשם שמים ובצורה בריאה, היא מבורכת. בדיוק כמו שאדם שמתפלל ברגש או מדקדק בכל תחום אחר של עבודת ה' שלו, כל עוד אנחנו בתחום הסביר, זה מבורך ואפילו רצוי, והטיעון "לא נפסק להלכה" הוא לא רלוונטי (האם אדם שבוכה בתשעה באב, או בסליחות, עושה משהו ש"לא נפסק להלכה"? או שהוא עושה את מה שהתכוונו כאשר קבעו את סדרי התפילה האלה?)

3

אני לא כתבתי שמומלץ להמנע. אני כתבתי שאין המלצה של חז"ל לערב. כל הסוגיות שעוסקות בנושא נראות כמזהירות, אין אפוטרופוס לעריות, אפילו ר' עקיבא וכו'. אבל אני בסך הכל כתבתי שלא פחות מההיתר להקל, יש היתר גם להחמיר, חז"ל לא אמרו להמנע מלהחמיר אם לאדם יש הערכה שזה יועיל לו ברמה האישית או בעבודת ה' שלו

ושוב, במקרה הזה חז"ל דווקא כן אמרו להחמיר ולהזהר באופן מיוחד

1

נכון, יש מי שמפרש ש"אל תרבה שיחה עם האשה" זה בגלל שנשים הן קמצניות בטיבן והן ימנעו ממך לתת צדקה.

אבל "קל וחומר באשת חברו" משמע בבירור שנוסף על כל סיבה להמלצה שלא להרבות שיחה, באשה שאסורה לך יש "קל וחומר" של המלצה, והסיבה שזה חמור יותר היתה כנראה מובנת מאליה.

לגבי השו"ע -

לשחוק ולהקל ראש נשמע כמו התנהלות חברתית לא מאד נדירה - גם במקומות עבודה ובטח בלימודים של בי"ס תיכון. ואולי ייראה מוזר, אבל גם "אסור להביט ביופיה" זה אתגר די רציני עבור תלמידי תיכון שכלואים יחד באותה כיתה. אז נראה לי שלהפריד ביניהם זה בסיסי. קח בחשבון שהיסטורית לא אסרו את זה כי זה לא היה קיים בכלל, המקרה שטרחו להזהיר ממנו היה "מי שעסקו עם הנשים" כי חוץ מזה לא היתה סיבה לפגוש אותן - לא בעבודה וחלילה לא בבית ספר כלשהו.

בנוסף, ההכרזה "להתרחק מאד" היא כללית - נראה קצת מוזר לפרש שהכוונה רק באופנים האלה, וכל חומרה נוספת היא מיותרת וחסרת טעם (על זה הדיון. אם אתה בסך הכל טוען שאין חובה ומותר לך - אין לנו ויכוח)

לגבי שאלת "עריות או לא":

הנה השו"ע בסעיפים הבאים:

סעיף ב: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש.

סעיף ג: מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה 

סעיף ד: מותר לאדם להביט באשתו, אף על פי שהיא נדה והיא ערוה לו, אף על פי שיש לו הנאה בראייתה; הואיל והיא מותרת לאחר זמן, אינו בא בזה לידי מכשול. אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה.

אז ככה: יש מגבלות על להקל ראש עם אשתו (!) נדה; כתוב שלהסתכל על פנויה מותר רק לבדקה אם היא יפה שישאנה - משמע שבלי זה אסור בכל מקרה.

(בגמרא בבא בתרא כתוב שדרך תלמידי חכמים אפילו לא להתבונן למטרה הזאת, ולכן יש חשש שהוא לא יזהה אותה, ושיקח עם הארץ איתו שיזהה אותה. ומשמע שזאת חומרה ראויה וחיובית, ומצד שני - שמור להסתכל כדי לזהות, אחרת היה כאן הכשלה של אותו עם הארץ)

2

האם אה עושה רק מה שכתוב בהלכה? לא, למשל, כותב את דעתך בפורום? אין הלכה כזאת.... ולכן השאלה היא אם זה בכיוון שהוא חיובי או לא.

ברור שצריך להבדיל בין מה שההלכה מחייבת למה שהיא לא מחייבת, אבל זה לא הדיון כאן. ודאי שאין הלכה שאוסרת במובהק לא לימודים משותפים ולא עבודה משותפת.

בגיל הנעורים יש משהו הרבה פחות בשל, שגורם לאנשים לנסות דברים חדשים, והוא כוח טוב שצריך לחזק ולשפר, אבל צריך לנווט אותו למקומות טובים ואם לא הוא ילך למקומות לא טובים... הרבה דברים גרועים מאוד נעשים כך, בשם ה'מגניבות' והלחץ החברתי. 

הדחף הזה קיים הרבה פחות ככל שאדם מתבגר ומתקבע לאט לאט, יש לו כבר סדר יום משלו ודברים קבועים...

גם כשאדם בתואר, וגם בעבודה, ראוי שהוא ימנע כמה שאפשר ממפגש עם נשים שאינן משפחתו, לא שיברח מזה ויאסור לגמרי, אלא ש'אל תרבה שיחה עם האישה' לא נעלם מהעולם... נכון שזה לא איסור דאורייתא וגם לא דרבנן לדבר עם מישהי על עניינים טכניים שאדם צריך, אבל עדיין להרבות זו בעיה (לא אומר איסור כי זה לא ממש איסור, כמו רוב מסכת אבות, אבל בשו"ע נפסק שצריך "להתרחק מן הנשים מאוד מאוד" ואין הרבה פעמים בשו"ע פעמיים 'מאוד'...). 

אבל ככל שאדם מתבגר, בטח אם הוא נשוי, הבעיה כבר קטנה יותר - גם הלכתית (המונח "פת בסלו" הוא לא משהו שהומצא לפני יומיים), וגם רעיונית - כשאדם פחות נשלט ע"י דחף אלא נעשה שקול יותר הוא יכול לשלוט יותר בתגובות שלו למצבים מורכבים, ולכן הבעיה הולכת וקטנה. באותו מובן יש גם פער בין כיתה ט' לכיתה י"ב, אבל הפער הזה עדיין קטן, כי יש משהו שקורה בגיל שמונה עשרה ובסוף התיכון, גם מנטלית- "בן שמונה עשרה לחופה" זה כי קורה משהו בגיל הזה, לא סתם כי עשו הגרלה באיזה גיל ויצא 18... 

אם אדם נמצא רק עם נשים כמובן זו בעיה גדולה יותר, וכן אישה רק עם גברים, אבל גם אז אם אין איסור ייחוד אני לא חושב שאפשר לומר שזה אסור אלא רק פחות מומלץ. אם אפשר ללמוד במקום נפרד, גם אם הרמה הלימודית שם נמוכה יותר, זה עדיף וראוי יותר.

הגוף משתנה, בדגש על המערכת הורומנאלית

ולכן הפרדה בו יותר חשובה וקריטית.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי