טוב, אז המטפל נכשל.. אשתי פוצצה את הפגישה.נשוי+
היא לא רוצה להמשיך בשום טיפול זוגי.
בדיעבד אמר לי המטפל שכעת הוא מבין על מה דיברתי.
באמת יש לי שאלה למטפלים, אני מבין שיש כאן כמה..
למה אתם חושבים שאתם יודעים יותר ממי שעובר את הבעיה? למה לנסות להלביש את את התיאוריות שלכם על כל זוג??
למה לא להיות קשוב??
זהו, פרקתי..

הייתי שמח לקבל עצה מה לעשות (ממי שמכיר את השרשורים שלי)
לחכות עד שהיא תשתנה? ואם כן עד מתי??
קודם כללמה לא123

צר לי על החוויות שלך

זה באמת לא קל

 

יש לי שאלה: כשאשתך שוכחת, איך אתה מגיב?

כבר לא מגיב. וזה תלוי במה מדובר.נשוי+
אם זה משהו פעוט אז לא איכפת לי אבל אם זה משהו יותר רציני אז אני מתפוצץ מבפנים אבל עדיין לא מגיב, רואים אולי שאני קצת מאוכזב.
טיפול אישילמה לא123

יעזור לך מאוד

היא לעולם לא תשתנה כל עוד אתה מרגיש רגש שלילי ואיזשהי שיפוטיות על החולשות שלה

כשהיא תרגיש תמיכה ותאמין שזה מגיע ממקום אמיתי אצלך, ייפתח כנראה פתח לשינוי

עכשיו היא בהתגוננות או באדישות מרוב ייאוש מעצמה, 

אני חושבת שזה לא בהכרח שהמטפל כשלהמקורית
עם כל הקושי שלך, שהוא מאוד מובן, מרשה לעצמי לשתף שאנחנו גם ניסינו טיפול. ובעלי פוצץ את זה. במקרה שלנו - לבעלי יש בעיה. לצערי.
זה לא המטפל שכשל בדווקא. מטפלים לא עושים קסמים, הם מנסים להתוות דרך ולתת כלים לפי מה שהזוג מספר כדי להניע לשיפור. ואשתך אולי לא מוכנה לעומס השינוי. או לא התחברה. זו גם אפשרות
אתה זה שהיית בפגישה, ואולי אני לא צודקת, אבל כשיש מוכנות מנטלית ונפשית לשינוי - זה נראה אחרת לרוב.
אתה לא צריך לחכות שאשתך תשתנה לדעתי. אתה צריך ללכת לטיפול בעצמך כדי להבין איפה אתה מונח, מה הגבולות שלך בתוך הבית והזוגיות, ומשם להתקדם.


מה את עשית והאם זה עזר??נשוי+
עברתי לאפיק של טיפול אישיהמקורית
הפסקתי להתמקד בו ובמה שהוא אמור/צריך/חייב.
קודם כל, קניתי לעצמי כלים שנתנו לי כח. כי חיים במערכת יחסים כושלת שגוררת אותך אליה משאירה משקעים ומחלישה אותך.
חיזקתי את עצמי בלי קשר אליו. הגישה שלי השתנתה לגמרי והפסקתי להיות המבוגר האחראי עליו. אני אחראית לעצמי ולילדיי, ללא תלות בו. קודם כל. נפרדות, מה שנקרא.

עם השינוי שלי, שהתבטא בחיים משלי ובטחון עצמי, פחות 'דרמות', הרבה פחות ביקורת - גם הוא השתנה. כי נתתי לו מקום ולא לקחתי הכל על עצמי, למדתי להכיר אותו באמת ואת החולשות והחוזקות שלו ולהתמקד בחוזקות, בטוב. אבל עם זאת, הוא לא יהיה מה שאני רוצה לעולם. הוא יכול להיות רק הוא. ואם הוא יבחר להשתנות מעבר - זה שלו בלבד.
ובנקודה הזו הבנתי שאני צריכה לבחור באמת. כי צריך לבחור לחיות במערכת יחסים כזו, עם בנאדם כזה, ולראות בעיקר יתרונות. אם לא - זה מאוד מדכא ומתסכל. אז החלטתי שאני בוחרת להישאר. שהטוב עולה על מה שלא. כי גם אני לא מושלמת, אף אחד מאיתנו.

הגדרתי את גבולות הגזרה שלי מחדש.



את לא חייבת לענות כמובן-שירה לב
אם היית יודעת קודם, היית מתחתנת איתו? שאלו אותי את זה (על עצמי, על דברים אחרים).
בכל אופן את מדהימה והתגובות שלך ממש חשובות ומלמדות
איך הייתי יודעת אחותי..?המקורית
לא יודעת לענות האמת.
כי לוותר על המסע הזה איתו זה לוותר על מי שאני היום, על כוחות הנפש, על הילדים המדהימים שלי.. קשה לי לענות לך מנקודת מבט של היום.
מה גם, שחייבת להגיד שבאותה תקופה נורא רציתי להתחתן ולעזוב את הבית. היו סימנים מקדימים לבעייתיות ש'העלמתי' מהם עין כי חשבתי שאוכל להסתדר. ולא היה לי ליווי, הייתי טירונית. תמימה. מאוד תמימה.
השם שלח לי את בעלי אחרי תקופה מאוד קשה שעברתי, מאוד, כרווקה. והדברים פשוט הסתדרו בצורה ניסית כך שנתחתן. יד השם בדבר, ממש. אז להגיד שהיה יכול להיות אחרת אלמלא..? בעיני זה קצת כפירה לחשוב כך.

ותודה לך ❤️ כמה כח יש למילה הטובה שלך עכשיו, את לא יודעת
וואוירוק בעיניים
כל כך הזדהיתי איתך בתהליך שלך. וזה נותן המון כוח. כתבת מדויק ומהמם.
תודה לך יקרה ❤️המקורית
מרגישה אותך באמת שאנחנו על אותו 'גל' ונהנית לקרוא אותך גם. תכתבי יותר
מעניין מה שאת כותבת. אני רוצה לחשוב על זהדי שרוט
בשמחה. אם יש עוד שאלות, תקרא לי המקורית
אני לא רוצה לנצלש לו. אולי אפתח שרשור נפרדדי שרוט
אם הצלחת את שרוטי לעורר למחשבותיהודה224
כנראה שהתגובה הזו מלמדת הרבה
אז גמאני אחשוב.
טוב שיש מקום ללמוד מניסיון של אחרים
אה יעני אתה רומז ששרוטי מטומטם אה? אז תדע לךדי שרוט
שאתה תכלס צודק.

אני די דביל 😁
אני ברחביהיהודה224
בא לקפה
פשוט כיף לקרוא את התגובות שלךשואל כדי ללמוד
לקרוא וללמוד ולהפנים.

תודה
תודה! 🙏המקורית
ללא ספק מערכת היחסים הזו מחלישה אותינשוי+
ותודה על התגובה הכנה והמפורטת..
מאיזה בעל מקצוע קיבלת עזרה אישית? פסיכולוג? מטפל זוגי? אשמח לדעת. גם כמה זמן התהליך הזה אורך עד שהצלחת לנשום.. עד שהצלחת להרים את הראש?
אגב, נראה שהמקרים שלנו שונים כי בכל מקרה כמעט "הכל עליי" (חוץ מקנית בגדים לילדים)
גם די שחררתי לתקופה אבל מאוד חושש מהדיפרסיה בה היא שרויה.
אבל בכל אופן, האם ה"נפרדות" שציינת - האם זה לא ההיפך מ"זוגיות"? גם עניין הבחירה - איזו בחירה אמיתית יש כשיש ילדים שלא רוצים לפגוע בהם?
עונה לךהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ד באלול תשפ"ב 17:44
מטפל זוגי ויועצת אישית. ללא הסמכה של פסיכולוגית האמת, אבל מעולה ומומלצת.
לקח לי שנתיים בערך אבל מרשה לעצמי להגיד שזה לא הממוצע מהמצב שהייתי בו.
וזה לא שונה, כי גם אצלנו הכל היה 'עליי' (בעלי גם סובל מהפרעת קש"ר) אבל היום העומס מורגש הרבה הרבה פחות. כי אני עוזרת לעצמי ומורידה מעליי את מה שלא קשור אליי ושייך אליו ובוחרת בזה. אני יודעת מי זה בעלי, מכירה אותו היטב, ולא מצפה ממנו למה שהוא לא מסוגל. זו הבחירה במציאות ובחיים עם הקיים
ונפרדות זה הכרחי לזוגיות. לכל זוגיות, ובפרט בזוגיות כזו. אחרת נסחפים למערבולות ולרגשות אשמה.
אתה לא מטפל של אישתך, לא אמור לנהל לה את הזמן משל היית אמרגן או סוכן, אם היא טועה או שוכחת זה לא בגלל שלא השגחת או לא שמת לב או לא הערת אותה בזמן או לא הזכרת. וגם לא נופלים השמיים אם היא לא החזירה דבר מה למקום. לכל אדם מגיע מרווח נשימה של לטעות ולהיות אנושי. אם היא עצובה זה לא בהכרח בגללך.
אבל.. בדגש חשוב על אבל - כל עוד אתה מקיים את חלקך בזוגיות הזו, עושה את המאה אחוז של ה50 שלך. קרי, לא מתנהל בשיפוטיות וביקורתיות, מכיל, נותן מקום לרגש שלה, מחמיא לה ורואה את הטוב שבה, ומספק לה את הצורך שלה בלהרגיש נאהבת בדיבור, מחשבה ומעשה. אם אתה לא שם עדיין, אז צריך לעבוד על זה. ולהתחיל בך. כי אישה הרבה פעמים יכולה ליפול לעצבות ולמרה שחורה ממש כשהיא מרגישה שלא מבינים אותה, שלא מנסים להקשיב לה, כשרק מציעים או קובעים לה פתרונות ופלסטרים במקום פשוט לתת מקום להרגשה ולהגיד - 'אני אוהב אותך, אני איתך. מה את רוצה שנעשה? מה את חושבת שנכון לך?'

ובחירה - זו בחירה. גם לבחור בשלמות הבית בשביל הילדים זו בחירה. שהיא לא נכונה לדעתי כי ילדים לא טיפשים וגם שחקנים הוליוודיים לא יכולים להעמיד פנים במשך שנים, זה מתפוצץ בסוף מרוב תסכול.. (הוריי עשו זאת, וגרמו לי המון נזק.), ולכן הבחירה צריכה להיות בעיניי באשתך ובקשר שלכם דווקא, ולא בלהישאר בשביל הילדים.

אני לא חושבת שמיצית את כל האפשרויות שלך בשביל לבחור בגירושין בצורה מושכלת, האמת.
נשמע שעברת תהליך מהמםתהילה 3>
אבל יחד עם זה, סליחה שאני שואלת זה בסדר שלא תגיבי,
איך הקשר ביניכם? האם יש ביניכם קשר קרוב, טוב, רגשי, אוהב?

אני שואלת כי יוצא לי לא פעם להתקל בהמלצת המובחנות וההפרדות הזאת.

מצד אחד, אני לגמרי בעד שאישה תלמד לתת מקום לעצמה, לשמור על הגבולות שלה, לראות את עצמה והצרכים שלה וכן הלאה, ובאמת זה תמיד משפיע על המערכת הזוגית לטובה ועוצר לפחות חלק מהדינמיקות השליליות שיש בדרך כלל בזוגיות,
ומצד שני כשלא ממשיכים לשלב הבא של יצירת קשר בריא וקרוב מתוך מקום חזק יציב ונכון יותר,
לרוב חיי הנישואין נשארים די בודדים, חיצוניים, טכניים
ומרוחקים במקום מסויים.
גם אם במובנים שגרמו פיצוצים יותר טוב כרגע.

וגם מרגישה שזה הרבה פעמים מגיע מאיזשהו מקום שמנסה לבדל ולתת תחושה טובה חזקה ועצמאית לאישה, ולפעמים (שוב ממש לא בהכרח במקרה שלך, פשוט נתקלת בזה הרבה) זה מגיע דרך ועל חשבון הקטנה של הבעל, או הרחקה רגשית ממנו, מהציפיות ממנו, מהרצון העמוק והביטוי שלו לקרבה או אהבה.

מאד מעניין אותי לשמוע את דעתך בנושא אם מתאים לך
בקצרה - כן. בהרחבה - בפנים.המקורית
כל התהליך הזה של העצמה לא מגיע ממקום של פמיניזם והאדרת נשים על חשבון הגברים, חלילה. וזה לא אומר שאני לא צריכה את בעלי או מסתדרת בלעדיו והחיים על הנייר.. אלא מה? הקרבה אליו בצורה רגשית נבנית מתוך הגישה הזו דווקא.
כל העניין של ההעצמה מגיעה מתוך פיתוח ערך עצמי שלי וירידה לפרטים הקטנים..
איך אני מפתחת ערך עצמי? באמצעות היכולות לראות את מה שטוב בי, את היתרונות שלי, וגם את מה שפחות. בדיוק לרדת לפרטים הקטנים. ברמה של לרשום אותם. והכי חשוב שיש - להאמין בהם ולשדר אותם כלפי חוץ.

משאת נפשו של האיש היא לראות את אשתו שמחה, זו משימת חייו. הוא ניזון מהשמחה של אשתו ומהכבוד שהיא נותנת לו.
ואיך מכבדים? יורדים לפרטים קטנים. לומדים להכיר את הנפשות הפועלות. מנמיכים ציפיות לא ממקום של גימוד היכולות של השני אלא מתוך היכרות אמיתית איתן. אבל אם אני לא יודעת ליישם את זה על עצמי ולראות את הנק הטובות בעצמי - זה לא עובר כלפי חוץ.
לא יודעת אם יצא לך לקרוא תגובות קודמות שלי בעניין, אבל אבן היסוד של הגישה הזו היא יהודית למעשה.
הרי מה הרמב"ם כותב? מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת ממנו כל מה שישנא. כל אחד לפי מה שהוא. כדי להבין מהם אותם דברים אצל בעלי אני צריכה ללמוד אותו, לרדת הפרטים הקטנים מהניסיון שיש לי איתו. ולדעת מה חשוב לו ומה לא ביכולות שלו ולא לנסות לרבע את העיגול. ללמוד את השפה המיוחדת שלו שבה הוא מביע את אהבתו אליי ולא לחכות שהוא יעשה או יאמר בדיוק מה שאני רוצה כדי להרגיש שהוא אוהב אותי. זה ההפך מלגמד - זה לראות מי הוא ולהתאים את הציפיות שלי לאדם שמולי ולא למה שכתוב בספר או למה שחלמתי שהוא יהיה.
כשהוא לא תחת ביקורת, כשהוא רואה שאני מבינה מי הוא, כשהוא רואה שאני מעצימה את הטוב שבו ולא שמה את הפוקוס על מה שלא ומנסה 'לתקן' אותו - הוא מרגיש בנח להיות מי שהוא וזה נותן לו כח לתת לי יותר, כי הוא לא נכשל. ועל זה כותב האור החיים הקדוש בפרשת ויגש: כי הלבבות ישכילו בנעלם, אם לאהוב אם לשנוא, כי כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חבירו, כמו כן יתבונן לב חברו לאהוב אותו,"

זו נבואה שמגשימה את עצמה.



מסכימה ומוסיפהרק לרגע 123

אני לא לגמרי מבינה איך זה עובד האמת, איך זה שקל יותר לאהוב מישהו שלא נואש לקבל את אהבתך. אני מרגישה שאצלנו הנפרדות שאני מפתחת פשוט מורידה עומס ולחץ מהמערכת, מכניסה יותר אוויר- הכל בסדר, אני יכולה להינות עם חברות, אני יכולה לאהוב את עצמי, אני יכולה להיות נחמדה גם אם הצד השני עייף מכדי להיות מוביל כמו שרציתי. משהו ברוגע וביציבות שלי מאפשר לי יותר לקבל- כי אני לא כל הזמן מתחשבנת ומרגישה שאני זקוקה להרבה יותר  ושהצמא שלי ליחס הוא בור ללא תחתית, וממילא כשאני יותר מצליחה לקבל את המעט שהוא יכול לתת, הוא מצליח לתת יותר כי פחות מרגיש ש"מה זה שווה לתת את זה אם זה גם ככה לא ירצה אותה".

בקיצור - העצמאות הרגשית מביאה לתחושה של "לאכול במסעדה" מתוך רווח ותחושת עושר ויש פנימי ובעיקר מתוך בחירה ולא כמו לאכול מתוך רעב נורא -שזה בעצם בלי כל כך בחירה, פשוט כי מוכרחים. 

מבחינתי זו תופעת לוואי לתהליך שלי, אני התקוממתי בליבי ונעלבתי כשמישהו אמר לי שאני צריכה לעשות תהליך כדי להקל על בעלי לתת לי כי אני לא חושבת שאני צריכה לקחת אחריות על העבודה של אחרים או לנתב אחרים להתנהגות רצויה. וזה נכון! זו לא הכוונה! 

לכן עבדתי על נפרדות ותחושת עצמאות רגשית נטו כדי לדאוג לעצמי ולרווחתי הנפשית. 

באופן לא צפוי מבחינתי ראיתי שזה מקל גם על המערכת הזוגית ומעודד קשר טוב ואוהב.

אבל גם אם זה לא היה קורה זה שווה בעיני, כי אני רוצה לבחור בחברות ובאהבה ולגדול ממנה ולא להיות נואשת לה ולהמשיך לא להתמלא לנצח. 

אולי זה שלב כזה, של נסירה כדי להתחבר מחדש מתוך בחירה, כשאין טמיעה אחד בשני 1+1=1 (ובעצם איוּן של אחד הצדדים) אלא 1+1=3 (רעיון של הרב שרקי).

(עוד משל שחיזק אותי בעניין- אישה שלא מרגישה יפה, גם כשמחמיאים לה- זה לא מחמיא לה, היא לא מסוגלת להאמין, היא ישר תסתייג ותמצא חסרונות שאף אחד לא רואה, קל וחומר אם לא אומרים לה, וקשה לה גם להחמיא לאחרים בלי לקנא. אבל מי שמרגישה יפה, מוחמאת בכיף גם ממחמאות לא מדויקות כמו "זה דווקא יפה עלייך.." ומסוגלת לראות בסביבה שלה הדהוד לאהבה הפנימית שלה, ומאליו היא גם מחזירה אהבה בלי חשבון, מחמיאה ומניעה את המעגל)

 

ברור שזו עבודה לכל החיים, מי כאן בפורומים לא "מצפה" שיחמיאו לו שהתגובה יפה כדי לקבל אישור...

אבל אני מקווה להצליח יותר ויותר לתת לעצמי אישורים, ולשמוח באלה שמגיעים מבחוץ - בהודיה.

כל מילה. הסברת מדהים. איזה כיף שהצטרפת ❤️המקורית
מדהים!עולו
תודה כל השיתוף
תהילה 3>
אני לגמרי בעד מקום בריא לעצמנו, וחד משמעית יצירה של מקום בריא ביני לבין עצמי, מאפשרת פיתוח עצמיות ובריאות שמשפיעים לטובה על כל מערכות היחסים ובטח על הזוגיות.

מצד שני אני נתקלתי בהרבה פעמים שבהן עוצרים במקום העצמי הזה,
וגם עוברים למוד של להנמיך ציפיות, לא לתלות תקוות בזוגיות או בבעל,
ללמוד לספק לעצמי את צרכי הרגשיים והנפשיים בלי שום צורך או רצון מהצד השני,
ליצור בידול שיש בו גם איזשהו ריחוק, וראיתי הרבה מקרים שזה יצר בהם חצי גירושין מנטליים. כלומר יש חיכוכים שהתמעטו, אכזבות וציפיות שלכאורה ירדו מהפרק (כלומר בלב זה היה עוד מבאס
אבל כאילו הפכו את זה למשהו שצריך לותר עליו ולהוריד אותו מלקסיקון הקרבה והזוגיות)
ובמבחן הרגשי וזה של הקשר האינטימי, זה אולי יצר רוגע מכל מיני אכזבות או פיצוצים שהיו, אבל זה לא הוביל לשלב הבא של קרבה וקשר ממקום בריא ובחיבור זוגי אמיתי.

ובגלל שנתקלתי בכל כך הרבה מקרים כאלה (ואגיד בכנות שבאיך שאני תופסת את הדרך הבריאה יותר לנהל זוגיות
זה מתנהל בצורה שונה לגמרי בחלק מהמובנים- כלומר יש חפיפה בחלק מההגדרות כמו ההבנה שבעל רוצה לשמח את אשתו,
אבל הנגזרת של זה היא לא לנסות להכניס את השמחה שלי למיטת סדום
של איזשהו אילוץ לשמוח ממה שלא באמת משמח אותי,
אלא ללמוד איך להיות באמת שמחה באופן כללי,
שמחה שפורצת מהלב ולא כזו שאני מנסה לאנוס בה את התחושות שמעיבות על השמחה לא להשמע
ומתוך כך גם איך לאפשר לבעלי לשמח אותי *באמת* באופן שבאמת משמח ומקרב בין שני הצדדים.
יש עוד כל מיני ניואנסים פשוט ניסיתי להדגים את העקרון)


אז באמת מעניין אותי בכנות אם יש מישהי שמתאים לה לשתף אם יש זוגות שכן מצליחים להגיע לשמחה, לסיפוק, לאהבה, לקרבה, מתוך העמדת נפש המתוארת...






באופן כללי, אני מאמינה שתנועת הנפש ועבודת הנפש של האישה הם כלפי פנים, ושל הגבר הם כלפי חוץ- אל האישה,
ומשכך מזהה הרבה דברים שהם בדיוק ההפך ולרוב הם יוצרים את ההיפך משמחה וקרבה רגשית.
אני תוהה אם הבנת את כוונתי ואת כוונת המקוריתרק לרגע 123

כי הזדהיתי עם חלק ניכר ממה שכתבת, ולא הבנתי איך זה לא ברור מדבריי או מדברי המקורית, או שאני לא ירדתי לסוף דעתך... אני גם חושבת שיש הבדל בין אסטרטגיה, או דרך, לבין התוצאה. אני בכל אופן הרבה פעמים שמחה מאוד מאוד ממה שאני מקבלת (וגם לפעמים לא..), ולא הייתי יכולה להיות שמחה בלי ללמוד לשמח את עצמי קודם כל. וזה לא מצמצם את חלומותיי, רק שהם כבר לא הורסים לי את ההווה...

 

אני מעדיפה לא להמשיך לנצלש את השרשור המקורי בדיון שלנו כשהשרשור המקורי רק ביקש תקווה ועצה במציאות הספציפית שלו. אם אמצא פנאי בהמשך השבוע אשמח להסביר.

 

ולפותח @נשוי+  מקווה שקראת את ההודעה שכתבתי בהמשך השרשור, כי לא ראיתי שהגבת (לא חובה להגיב כמובן),.. 

 

שנה טובה ובהצלחה!

תודה רבהתהילה 3>
התכוונתי לשאול לגבי החוויה במציאות, לא לגבי הרעיון (שיש חלקים שאני ממש ממש מתחברת ויש חלקים שממה שאני מכירה אצל לא מעט נשים עלולים להיות במציאות מרחיקים ואפילו הרסניים)
אני לא מבינה ככ למה הרסני. אשמח שתפרטיהמקורית
ולגבי השאלה בתכל'ס - כן. יש קשר קרוב ורגשי ואוהב. אבל הוא מוגבל בצורה מסוימת כמובן. כי בעלי מוגבל. יש לו 'נכות' מסוימת נקרא לזה כך בעניין הזה. יש לו באמת בעיה.
הקשר השתפר לעין ערוך עם המסלול הנל, כי היינו במסלול הישיר לגירושין, ואם תשאלי אותי האם זו הזוגיות שחלמתי עליה אז אענה לך שרחוק מזה.
אבל אני כבר לא במקום שמתבוסס בחלומות שהתנפצו ואולי לכן אני לא מתלוננת על הדברים שאת כותבת. אין לי ציפייה שהוא יהפוך את עורו ויכנס לחליפה שציירתי בדמיוני כשהתחתנתי. כי הוא לא. ה'איחוד מחדש' הזה שאת מדברת עליו, ההתקרבות הזו ממקום בריא - זה המקום הבריא שלנו. זה הכי טוב שלנו. שאני דואגת לעצמי להישאר בתדר גבוה של שמחה, ובמקביל - פוזלת החוצה לעבר בעלי ו'דגה' ומעריכה כל מחווה של רצון טוב שהוא עושה כדי לשמח אותי גם אם אני רוצה יותר.. אין פאנץ' באמצע. אין עוד יעד. כי אני מאמינה לו. כי אני בטוחה שזה מכל הלב. כי אני יודעת שזה הכי טוב שלו והוא לא יכול אחרת. כי אני יודעת שיש לו עם זה בעיה. כמו שלא הייתי מצפה מנכה על כסא גלגלים לקום על הרגליים להבדיל, אני לא יכולה לצפות מבעלי להיות מה שהוא לא יכול להיות. ואפילו שזה אולי וכנראה בר תיקון, אין דרך להכריח בן אדם לטפל בעצמו.

ואני באמת באמת שמחה באופן כללי. השמחה שלי לא מאולצת. היא רק לא נגזרת מזוגיות גרידא. הזוגיות היא רק חלק ממנה והיא לא זו שמניעה לי את הגלגל. אני מניעה אותו לעצמי.
❤️❤️❤️תהילה 3>
פירטתי קצת יותר בהודעה מעל.
אני קראתי כמה וכמה הודעות שלך, אבל לא את כולן, ואני לא יודעת באמת מה המצב והסיפור של בעלך.
אני כן יודעת ומאמינה ורואה שהמקום הבריא והנכון יותר עבור גבר הוא להיות במקום פועל ומתאמץ עבור אשתו, כולל לצאת מעורו.
אני כן יודעת ומאמינה ורואה, שלנשים המצב הנכון הוא המקום ההפוך.
והתנועה שבריאה יותר לזוגיות היא לא שהגבר 'מושך' (במעשה/בחוסר מעשה/בביקורת וכו) את האישה למקום שלו
אלא הפוך, שאישה מעצם היותה במקום רוחני ומחובר יותר לעצמה ובכלל לרצון ה'
יכולה לרומם את בעלה דווקא דרל הרצונות שלה
(שהם לא חלומות ודמיונות ריקים, אלא יש להם שורש גבוה ומקום של כבוד ואם לא להם בלבוש החיצוני שלהם מסיבות כאלה ואחרות,
אז לשורש הפנימי שלהם)

מה שהרסני בעיני זה דווקא הפרידה מהרצונות ומהציפיות ומהתקוות שיש בזוגיות ובחיים בכלל.
אני מאמינה (וזה מופיע בפנימיות ובחסידות, כמובן לא המצאתי לבד )
שהרצון שלנו הוא ביטוי נשמתי ועמוק.
ורצון של אישה בכלל ובזוגיות בכלל, הוא מצפן עבורה ועבור הבית למקומות טובים יותר
ע"ע רחל אשת רבי עקיבא שבזכות האמונה והרצון שלה הפכה את בעלה מרועה צאן לאחג מהגדולים שבכל הדורות.

והמקום שבו אישה מוותרת על החלומות והציפיות מהזוגיות, זה מקום שבו היא קודם כל מוותרת על משהו ממנה,
וגם בזוגיות היא בעצם מוותרת על השפע שבעלה יכול אמור ומסוגל להעביר לה.

אם נשווה את זה למובנים הפיזיים כי זה ממש אותו דבר
אז אישה שמחוברת לנשיות שלה לומדת לקבל מבעלה שפע ממש,
ובעל בנוי למלא את אשתו ולהעניק לה את מה שהיא רוצה
וממש כמו שבצורה הפיזית החיבור הכי גבוה שהוא ממש שכינה
מגיע מזה שאישה מקבלת מבעלה את מה שהיא זקוקה לו,
והוא דואג *לה* ומעניק לה ומשמח אותה.




ממש שמחה בשבילך שאת במקום טוב הרבה יותר עכשיו
ואם תרשי לי מעודדת אותך לשאוף למקום גבוה יותר, ובאמת שגם עם גברים עם נכות ממשית אמיתית, וגם עם נכות רגשית כלשהי זה אפשרי,
וזה טוב עבורם בראש ובראשונה
וכמובן גם לך ולזוגיות❤️
אני מבינה מה את כותבתהמקורית
אבל אני לא מוותרת על השפע שבעלי יכול לתת לי. אחד השפע שלו מתחבר לרצון של האישה בדיוק, ואצל אחר זה מינון וצורה אחרת והאישה צריכה לכוון את הכלי. או הפוך. אין רק תבנית אחת. ולמה אין רק תבנית אחת? כי לא לכל אחד יש את אותה מסוגלות. או יכולת.
ואם תגידי שכולם מסוגלים אז אני מאמינה לך. לגמרי. אבל בחזרה למציאות, דה פאקטו, זה לא מתקיים. עובדה.
ואז הפתרון הוא לרוב, לקום וללכת.
יש לי אפשרות כזו, בכל רגע. לכולנו. והרבה אנשים עושים את זה.
לפי מה שאת אומרת תמיד הרצון של האישה קובע, והגבר צריך להתיישר כדי למלא את תפקידו.
הרצון של האישה הוא אותו רצון - הערכה, הבעת אהבה, גילויי אהבה, רצון להרגיש חשובה. הכי חשובה. האם זה תמיד באותה הדרך? או רק בדרך שהיא מכירה ורוצה? לא.
הגבר מתיישר לפי מה שהוא יכול ויודע או עזר לעצמו לדעת באמצעות אשתו כדי לספק את צרכיה. מה שאני עושה זה לאפשר לבעלי לתת לי מה שאני צריכה בדרך שלו. אותו הדבר, רק לכיוון ההפוך. זה הכל
האם זה תמיד תואם את הציפיות שלי? לא.
גם אני לא תמיד תואמת את הציפיות שלו. לפעמים עצם הציפייה שלי לקבל מה שאני רוצה בדרך מסוימת היא זו שבעוכריי. ולא רק שלי כמובן.

הנחת היסוד שהאישה היא מצפן היא נכונה, אבל האחריות הגדולה שמוטלת על הגבר לעשות כן בהתאם לרצונה, בדרך שבה היא רוצה בדיוק, או בדרך שנראית נכונה לכולם, לא נכונה בעיניי.
העבודה הזוגיתתהילה 3>
היא באמת ההתכווננות הזאת
וכמובן שהיא שונה בין זוג לזוג, כמו אבל העקרון נשאר.

כתום שאין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו
ואני מאמינה באמת, שהזוגיות, וגם במובן הזה, היא ממש חלק מהתיקון גם עבור האיש וגם עבור האישה
וזה עוזר לכל אחד מהצדדים להתקדם במקום שלו
(וכאישה אולי את יודעת שהיכולת לקבל באמת היא דבר שדורש התקדמות והתכווננות לגמרי, ממש כמו הנתינה עבור האיש)

כמו שכתבת משאת נפשו של האיש זה לראות את אשתו שמחה
ועוד יותר- לראות אותה שמחה בזכותו. ושמחה באמת,
לא מגדירה שצריך לשמוח גם אם הוא קנה לה מתנה שמבאסת אותה ובלב היא רוצה לבכות אבל מורחת על הפנים חיוך של תודה,
כי גם הם מרגישים שזו לא שמחה אמיתית, ב"ה.


לגבי הפסקות האחרונות, כתבתי םה רעיון, הדרך להוריד אוצו למציאות היא יותר מורכבת מאשר שהגבר רק צריך להתיישר
אין פה צריך, יש פה רוצה
ויש פה רוצה
ויש פה שמחה משני הצדדים ברגע שיודעים להיות מכווננים בצורה נכונה.


ולגבי מה שכתבת שאת מקבלת איך שהוא נותן, כלומר מתרגמת את מה שהוא נותן למה שאת היית רוצה לקבל,
בעיני קודם כל השאלה היא האם *זה* גורם לך להיות שמחה באמת?
האם הקבלה הזאת גורמת לך לאהוב אותו?
אם זה מאפשר לכם ליצור קשר של אינטימיות רגשית שבו את מגלה בפניו את המקומות החסרים שבך
כדי שהוא יוכל למלא אותם ולגמרום לך שמחה?

בעיני אלה נקודות המבחן.

הייתי מנסה להמשיל את מה שתיארת לנתינה בתחום האינטימי, האם נתינה כללית לפי איך שהאיש רוצה שאינה מכוונת ואינה מתקשרת עם מה שנעים ומשמח לאישה היא נתינה שמביאה שמחה וחיבור?
ממה שאני מכירה אצל לא מעט נשים, לא רק שלא אלא שזה גורם להרבה תסכולים וצער הרבה פעמים. אם משהו מכאיב לאישה למשל, גם אם היא תנסה לשכנע את עצמה שזה מכוונה טובה (וסביר להניח שזה ככה, באמת) עדיין מהנה ומקרב זה כנראה לא ממש יהיה.

ובעצם מה שכתבת שאם אני מבינה נכון זה להתאים את הציפיות שלי למציאות במקום את המציאות לציפיות שלי, זה בעיני
ממש דבר עצוב ומכבה.

האחריות היא כמובן לא מוטלת על הגבר. דווקא היא הרבה יותר על האישה, אבל נראה לי שהארכתי יותר מדי בדברים שגם ככה קשים לעיכול



עונה לך.המקורית
להתאים ציפיות למציאות זו עבודה שכלית. לגמרי. אני מגבירה שכל על הרגש. יהדות זה להגביר שכל על הרגש ומתוך כך לפתח רגש.. אף אלאדין לא יבוא פה על השטיח לקחת אף אחת לארץ לעולם לא ויחיו באושר ועושר לנצח. זה עולם מערבי. סרטים הוליוודיים.

הרגש רוצה xאבל יש לי y. ואין לי אפשרות לקבל x. אבל הy שקיבלתי נותן לי הרבה דברים אחרים וטובים.
כולנו נתקלים בזה בכל מיני סיטואציות בחיים, בזוגיות ובגידול ילדים, במקום עבודה, מול ההורים, בכל סיטואציה בערך..
למה פה צריך לשכב על הגדר ולצעוק 'תשתנה?' הלוואי וזה היה עובד. בינינו, לא תמיד. ומי שתישאר מקובעות ברצון שלה לקבל את x תישאר גם בלי הy. כי בדרך היא תשרוף כל חלקה טובה. אני מעדיפה להיות חכמה מאשר צודקת. (יש שיגידו טיפשה ומסתפקת במועט)
ולגבי הלכאיב עם הסבר - זוגיות לא צומחת אם לא כואב. למעט ברי מזל מעטים. מי שמצפה להיכנס לזוגיות שתעבור חלק בלי מפחי נפש חי באספמיה.
לצורך כך יש כף זכות, יש תהליך של למידה ושיח אחד עם השני, יש מרווח נשימה לטעויות שנעשות בחוסר תום לב. יש מקום להכיר את הבן אדם שהתחתנת איתו, ולא לחיות בציפייה שהוא יכנס לתבנית של בעל ששמתי לעצמי בראש. כולם בערך מכירים את זה, מי יותר מי פחות..

ולגבי שאלותייך אז כן. וכן חלקית.
התרגום שלי למעשיו כנתינה זה לא המצאה. זו קריאה בשם למעשה. זה לא לגמד גם דברים שנראים לאחרים קטנים ומובנים מאליהם. גם לזרוק זבל מבחינתי או לפזר ילדים למסגרת. ושמחה בזה מאוד. בעלי עושה עבורי המון. והפרשנות שלי לנתינה שלו היא בעצם לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. שום דבר. גם דברים שהבעל כביכול מחויב בהם, בשבילי זה דבר גדול. ואין מתק שפתיים. זה באמת משמח אותי, וזה עונה לי על הצורך להרגיש שהוא שותף, שהוא רואה אותי ומבין אותי, שחשוב לו לעשות עבורי ולשמח אותי.

ולגבי שיח עם עומק רגשי - זה קיים. בהחלט. ורוב הזמן הוא מצליח אבל הוא יודע גם שיש דברים שהוא חסר בהם. אבל הוא קודם כל במודעות.
דבר שני, אני יודעת שהוא באמת רוצה ומשתדל ואכן יש שיפור גדול. היתה לנו קפיצה מדהימה בשנה האחרונה( יש לו כר מאוד נח לשינוי האמת) וזה דברים שלוקחים זמן.
אבל למען האמת לא בטוחה שהבנתי מה זה אומר לגלות את החוסרים שבך ולמלא אותם? אם אני מבינה אותך נכון, אז אענה שבעלי לא הפסיכולוג שלי ולא אמור למלא לי חוסרים בנפש כי אני בלתי ניתנת להכלה. וזה לא התפקיד שלו. בשביל זה יש לי מטפלת. וגם אני לא רוצה להיות כזו עבורו . המקום שלו לצדי זה מבחינתי לקבל אותי כמו שאני, לשמוח בנוכחותי בחייו, להראות לי שהוא אוהב אותי, להיות שותף, להקשיב ולתמוך אם יש לי קושי, להיות קשוב לקריאותיי לעזרה. הוא לגמרי בדרך לשם
עונה גםתהילה 3>
לגבי הפסקה הראשונה, אני חושבת שדווקא היהדות היא שמכוונת אותנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא,
ליום ולעולם שכולו שבת שכל מלאכתך עשויה. הגאולה הכללית ומתוך כך הפרטית היא מקום שטוב בו במקסימום.
ברוח ובגשם. אני מאמינה בזה לגמרי, וגם רואה את זה בחיים ממש,
שככל שהרוח במקום גבוה ומדויק יותר גם הגשם מסתדר איתה (גשם לא רק במובן של כסף אלא במובן של כל מה שגשמי בית ואוכל ובגדים וסדר וארונות).
זה חלק מחוקי הטבע כמו שכתוב בוהיה אם שמוע.
ושהתהליך שהעולם כולו עובר ואנחנו מתקרבים לסופו הוא תהליך של זיקוק של הרוח, ומתוך כל גם הגשם.

אם לפני 700 שנה, לא היו מחשבים או טלפונים וכל דבר פיזי היה צריך עמל ויגיעה,
הרי שהיום ב"ה אני יכולה בהינף אצבע בטאץ' לשלוח הודעה דחופה שפעם פרש היה רוכב ימים שלמים באפיסת כוחות להעביר ממקום למקום וכנל כמובן כל המהפכה התעשייתית ורכב וכביסה ואוכל וכו'

ומאידך באותם דורות גם גבר שהיה מגיע ונותן סתירה לאשתו כי היא לא בישלה כראוי עוף היה יכול להיות דבר יומיומי,
ולאף אחד כמעט לא היו מודעות זמן וכח לחשוב הרבה על המימוש העצמי והזוגיות שלהם ברמה שבה זה מצוי היום.

והיום יותר ויותר אנחנו קשובים לנפש ולנשמה שלנו, ומנסים לשמוע את קולה להביא אותה לידי ביטוי- וזה כמובן מתאפשר ומאפשר על ידי ההקלה בחיי החומר.

לגבי הגברת השכל על הרגש, כתוב ש"מח שליט על לב".
מבטיחה לך שזה נושא שחקרתי מלא .

קודם כל יש הבדל מהותי בין עבודה גברית לעבודה נשית בנושא הזה,
ואני מתעסקת בעבודה הנשית בעיקר,
אבל השאלה היא מה היא להגביר שכל על הרגש. יש כל מיני דרכים לפרש את זה, אבל זה לא אומר בכלל לפרט את הרגש.
ממש אחרי שסיימתי להעמיק בנושא הזה והתלבטתי בו הרבה ולמדתי והגעתי למסקנה, במקרה ממש פתחתי ספר של הרבי מלובביץ' שבו הוא עונה למישהי ששאלה בנושא, וזה ממש היה מרגש לראות גושפנקא לכל מה שבדיוק התחבר לי.

אני מצטטת "אין לדכא את הרגש... שפעולת הרגש צריכה להיות תחת השגחת השכל...המוח צריך להיות שליט על הלב ששני דיוקים בזה:
א. שהמוח צריך להיות שליט
ב. שהלב צריך לפעול, אלא שתחת שלטון המוח".

הרגש הוא עולה מתוכנו בעצמו, אם נרצה או לא נרצה. המוח מאפשר לנו לברר אותו בצורה נכונה ולהשתמש בו בצורה נכונה, אבל ודאי שזה לא דבר שצריך חלילה לדכא או להעלים.


ולגבי זה שהרגש רוצה איקס ויש לי וואי, דבר שקורה,
אני חא אומרת שצריך לשכב על הגדר ולצעוק תשתנה.
לא לאיש, אם לזה התכוונת, וגם לא לרגש.

יש עוד אפשרויות חוץ מלהשאר מקובעת או לצעוק תשתנה.
ואכן לא תמיד נקבל מה שנרצה.
השאלה אם כשזה יקרה נגיד אוקי בעצם לא רצינו בכלל איקס, או רצינו בכלל וואי סתם חשבנו או אמרנו שרצינו איקס, או-
ובעיני זה הדבר הנכון, הוא פשוט לתת לעצמנו להרגיש. להרגיש שרצינו איקס, ואיזה באסה שלא קיבלנו איקס- אם זה באמת לא אפשרי.
זה צער, ויש לו מקום. זה הכל.

(וכתבתי על זה עוד קצת לעומק פה: להיות הכי שאת: לקראת תשעה באב לגבי תשעה באב שזה בעצם החסרון הגדול שממנו נגזרים כל החסרונות...
ובהשאלה מההתנהלות מולו, שמי שמתאבל זוכה לראות בשמחה, בעיני לומדים את הדרך היהודית הנכונה להתנהל מול רציתי איקס ולא קיבלתי/קיבלתי וואי).


אין בכלל ספק שזוגיות היא מרחב שצריך ללמוד לצמוח בו. ושצמיחה בעולם הזה לרוב תעבור בכאב.
ויחד עם זה, יש דרך שבו גלגל מסתובב לכיוון הנכון במינימום תקיעות ומקסימום תפוקה, ויש דרך שבו קורה ממש ההיפך...


אני לגמרי איתך שצריך לראות כל דבר שעושים כדבר שהוא לא מובן מאליו. ממש. זו נקודת מוצא מהממת וטובה שמביאה הרבה שמחה. באמת זה דבר כל כך חשוב שיכול להביא הרבה אור וזה כיף גדול לחוות ככה כל מחווה וכל עשיה


מה שאני מדברת עליו זה המעבר.
אם רצית לשתף אותו במשהו, או שיקח את הילד לרופא, או שיוציא את הפח או יקנה לך מתנה לחג או כל דבר שהוא מעבר.
כלומר המקום שבו יש לך איזשהו רצון לא שגרתי, או ציפיה אפילו לא מודעת, או אכזבה סתם מזה שהוא לא עדכן שמאחר או לא הגיע.
זה רובד אחר ונוסף של מפגש.



לגבי הסוף ממש לא התכוונתי שיהיה פסיכולוג, אלא למענה על צרכים שלך בתור אישה. לדוגמה כתבת שאישה זקוקה להערכה, הבעת אהבה, תחושה שהיא חשובה והכי חשובה.
זה מקום שהוא בעצם חסר. חסר וזקוק למילוי מהאיש. אני מתכוונת לזה.
וזה מתחיל כמובן מהיכולת של האישה להיות נק(ו)בה ולקבל, זה הרבה פעמים מאתגר בהרבה מלתת...
כך שזו לא איזשהי אחריות שזורקים על האיש אלא כמעט הפוך...


בכולופן מרגישה לא נעים שכאילו נכנסתי לפסים אישיים...

נשמע שעשית(ם) דרך מהממת ומדהימה וזה מרגש באמת.
ואני בטוחה שאת מהווה השראה ודוגמא ותקווה לנשים רבות וזה כל כך משמעותי וחשוב❤️❤️❤️


מאחלת לך שנה נפלאה ורק טוב וחסד

שאלת שאלות אישיות אז עניתי באופן אישי 🙃המקורית
ומודה לך מאוד על השיח המברר הזה, לא יצא לי לחשוב על השאלות בעצמי.


לגבי צער או אכזבה - וודאי שמרגישים את זה לפעמים ונותנים לזה מקום, אנחנו לא רובוטים אבל זה לא צובע את התמונה הכללית. זו ההשלטה של השכל בדיוק. ככל הנראה התכוונו לאותו דבר אבל לא כתבתי את זה.

אני לא מצליחה להבחין בין הרבדים כמוך. לא בטוחה שהבנתי למה את מתכוונת. אולי לזה שתהיה יוזמה שלו של דברים מסוימים?
או דברים שאני זו שמבקשת? אל תדאגי, אני לא חוסכת מעצמי לא תכשיטים לחג ולא בקשות. אני פשוט לא יוצאת מנק הנחה שתמיד הן יתמלאו.

ולגבי החלק האחרון שכתבת - די התכוונו לאותו הדבר לדעתי.

אני לא מרגישה שירדתי לסוף דעתך הפעם.
אבל אני כן יודעת להגיד לך, ולא רק בגלל שהתנסיתי בזה בעצמי, אלא מההדים של העניין הזה אצל אחרים - זה לא סכמטי וזה מורכב מהרבה פרטים שקשה לכמת בכתב בצורה שאפשר להבין אותה במלואה, אבל זה לא מנתק מרגש ולא מנותק מרגש. הרגש לגמרי נמצא שם, רק שהוא מנווט בהתאם למציאות ובפרופורציות הנכונות.
אין לי תלונות כלפייך חלילהתהילה 3>
אני מרגישה שאולי קצת הגזמתי פשוט


בוודאי שזה לא צובע את התמונה.. להיפך, מי שיודע לתת מקום לרגשות כואבים משתחרר מהם. מי שלא
סוחב אותם מודחקים בפנים ולא מבין למה הכל כל כך כבד לו..


ולגבי הרבדים אני בעיקר מתייחסת בראש ובראשונה למקום שלך מול צרכים ורצונות שיש לך
גשמיים רוחניים ופיזיים
והנגזרות מהם שקשורים ומקבלים ביטוי בזוגיות.
זה יכול להיות גדול יותר כמו ללכת לטיפול, או קטן כמו להביא לך קפה למיטה,
או כללי כמו להיות שותף בבית או כל דבר אחר.

בעיקר התכוונתי למקום שבו היית רוצה שבעלך יעניק לך משהו, מאיזשהו סוג.




יש רצון כזה בוודאיהמקורית
אבל אני לא מגבילה את הנתינה של בעלי לפרטים ספציפיים ביותר כמכלול, אם כי גם זה קיים. אני מבקשת דברים ומביעה רצונות, ברור, אבל שוב - לא יוצאת מנק הנחה שכל בקשה תתמלא ולפי זה מגדירה את רמת האהבה או ההענקה שלו. מותר לו להגיד לי לא כמו שלי מותר, מותר לי לרצות דברים שהוא לא בהכרח יכול לתת (סביב זה נסובות הרבה בעיות בזוגיות, על הרצון למשו בלתי מושכ. שאם רק נשנה את הצד השני ונתקן אותו לפי רצונותיי, הכל יהיה בסדר). מותר לו לתת לי בדרך שלו, וגם בדרך שלי. זה מתמזג ומתאזן בסופו של דבר גם אם לא כל רצונותיי התמלאו בדיוק ככתבם וכלשונם. אם אישה נתקעת דווקא על הקפה למיטה שהוא לא הביא לה או על כל דבר ספציפי אחר, זה מתסכל. ועל זה החילוק אולי ביני לבינך. את נותנת הרבה מקום לרצון של האישה בדווקא כמנווט ונותן את הטון בזוגיות, אני מסתכלת גם על הצד השני ועל הרצון שלו לתת בדרך שלו לפי היכולות שלו.
אני הייתי מגדירהתהילה 3>
את זה מכוונת את הנתינה, לא מגבילה.
גבר טוב ובריא שמח ואוהב להעניק לאשתו.
למרבה הצער כח הנתינה הזה מתכלה הרבה על דברים הם לא בהכרח מה שרצינו או כמו שרצינו.
אז נכון, שכשזה כבר נעשה אפשר להשתדל לראות את הטוב, את הנתינה ולהעריך, אבל הרבה פעמים אפשר מראש לכוון את הנתינה.

דוגמא סתמית בעל שקונה לאשתו מתנה ליום ההולדת פרחים.
אבל היא בכלל לא אוהבת פרחים או לא אוהבת חרציות, ודווקא ורדים או מסעדה היו משמחים אותה באמת.

תחשבי שאת כאמא רוצה לתת לילד שלך מתנה או כל דבר אחר שהוא זקוק לו ובאמת מלאה רצון טוב.
לא היית מעדיםה לתת לו משהו שבאמת נכון לו? יחייה אותו? ישמח אותו?

הרי גם לבעלך, חצי שמחה מאומצת היא 'תגמול' מבאס לעשיה שלו.
והרבה פעמים נתינה לא מדוייקת למשל כמו להשאר שעות
נוספות בעבודה תעורר צער ריב ותסכולים מצד האישה ואז גם אצל האיש שרק התכוון להשקיע ולהרוויח יותר כדי לתת יותר בטחון כלכלי.

לא כתבתי שאסור לו להגיד לא,
או שאסור לך לרצות דברים שהוא לא בהכרח יכול לתת (למרות שהרבה פעמים
האמונה וההכוונה הזאת דווקא היא שתאפשר לו צמיחה כל כך גדולה)
מבלי רצון *לשנות אותו*

וכן, יכול להיות שלא כל מה שתרצי יתמלא ככתבו וכלשונו.

זה שיח שונה לחלוטין מלשנות, לדרוש, להתקע.
שפה שונה ואחרת שבאמת צריך ללמוד אותה.



הזכרת לי עכשיו שהנדריקס מדבר הרבה בלבסוף מוצאים אהבה על זה שזוגות נוטים להתחתן עם מישהו שמשחזר מצד אחד את החסכים שלהם מההורים,
ומצד שני הוא כזה שהם רואים בו איזשהי אפשרות לתיקון.

ולרוב, מה שקורה בזוגיות לא מכוונת, זה שההיסטוריה חוזרת
ואותם חסכים חוזרים על עצמם ומפעילים מעגל נפץ אצל 2 הצדדים
וזוגיות שהופכת להיות מכאיבה ולא מרפאת.

הוא לא מחזר אחריה כמו שהייתה רוצה, היא מאוכזבת ומתרחקת, הוא מרגיש שהיא נוטשת אותו או לא אכפת לה ממנו וכועס, היא נפגעת ועוד ועוד טריגרים שלרוב
חוזרים באיזשהו מעגל ממולכד.

הוא נתן להרבה זוגות לכתוב כל אחד מחוות מאד ספציפיות שיעזרו להם לקבל את מה שהם זקוקים לו מבן הזוג,
למשל לקנות פרחים, לשטוף כלים, להוציא למסעדה וכו
וכל אחד מהם היה צריך לעשות סך מסויים של מחוות

ואחד הדברים המדהימים שהוא גילה, זה שהמחוות הועילו והצמיחו את הבן זוג שעשה אותם דווקא במקומות
מאתגרים עבורו, לא פחות מאשר את בן הזוג שקיבל אותם.


אני באמת מאמינה שמזווגין לו לאדם לפי מעשיו
והתמונה פה היא רחבה יותר.

לא סתם אישה אגואיסטית שמפעילה מניפולציות כדי לשנות את בעלה ולמלא את גחמותיה
אלא חיבור שמכוון להיות מצמיח בצורה מאד מסויימת מדוייקת ומותאמת.
וכשאת מוותרת על עצמך במקום הזה, את מוותרת באיזשהו מקום על הצמיחה של בעלך והזוגיות שלכם
על המקום שלך כאישה שהוא מצמיח גם עבורו.
כך בעיני.
אני חושבת שזוהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ד' בתשרי תשפ"ג 23:50
גישה מאוד מקובעת האמת.
גם אם אישה רצתה לקבל פרחים, למה לא לשמוח במשו אחר? למה זה רק חצי שמחה? אני בכל אופן כן מצליחה לשמוח ומאמינה שצריך לשמוח בקיים. סופו של דבר הפרחים הללו הם ביטוי לאהבה של האיש, לזה שחשבו עלייך. למה חהתקבע על הפרחים? אז הוא חשב עליה במשו אחר. זו קצת קטנוניות בעיניי שמזמנת הרבה ריבים. זה מסיט את המטרה מהעיקר. המטרה היא לא פרחים, המטרה היא יחס. להרגיש שחושבים עליי ושאני חשובה.
זה לא אומר שהשיח לגבי הרצונות לא קיים, אבל אם תקראי בםורום השכן תראי כמה פעמים נשים מחכות לתכשיט המיוחל או לפרחים או למסעדה שהן רוצות מהבן זוג וכמה הן מתאכזבות שהן לא נענות.
אני חושבת שהרצון להגדיל את הנתינה של בן הזוג היא לא נכונה. אפשר לנסות לדייק אותה וזו עבודה ששווה לנסות לעשות והיא בריאה, אבל הרבה פעמים היא לא קורית וזה מוביל להמון תסכול. כי זה לשנות מישו אחר. ולהגיד שזו הדרך הנכונה להיות בזוגיות זה מאוד קשה לי כי בדידי הווה עובדא זה לא מתקיים. עם כל הנכונות והרצון והתיווך האפשרי. אז מה נעשה, ניתקע באידאל? כי זה אידאלי? יש לנו חיים שלמים לחיות ורצוי שנהיה בטוב. לנסות לדייק כל הזמן מישו אחר זה מתיש. גם לנו וגם לו. זה כל הזמן יוצר תחושה שאתה לא מספיק, שמה שעשית לא טוב. וגם אם תקראי לזה הכוונה, אותה אישה שקיבלה פרח ולא תכשיט אם היא תגיד לבעלה: כמה שימחת אותי, תודה! אבל אני מעדיפה פעם הבאה תכשיט. זה יכול ממש לעשות הרגשה לא טובה ולחסום את הנתינה להבא.
לעומת זאת, אישה שתשמח באמת בפרח למרות שרצתה תכשיט, כי בעלה חשב עליה וזכר אותה והלך לקנות לה, יש לה הרבה יותר לגיטימציה כביכול להגיד לפני יום ההולדת הבא או בכלל: אני רוצה תכשיט. היא לא משדרת שהוא טעה. היא משדרת שהיא רוצה יותר. וזה נתפס ומצטייר הרבה יותר טוב מאשר להעמיד אדם על טעותו כל הזמן. ודווקא השמחה הזו האמיתית במה שנתן לה מזמנת נתינה הרבה יותר גדולה. כי הרצון להכווין ולדייק נותן תחושה של כפיות טובה מצד הגבר. הוא מרגיש שהוא מתאמץ כדי לשמח את אשתו. אז למה את לא מרוצה עכשיו? זה נוגע בעצב העדין של הכבוד שלו.
קודם כלתהילה 3>
אם אישה שמחה בפרחים (כמשל)
זה יכול להיות באותה מידה צורת שטיפת הרצפה של בעלה, או כל דבר אחר שהוא עושה למענה- מעולה.
אין כאן שום עקרון שאומר בואי תעשי סנסציות כי רצית ככה והביאו לך ככה.

אני מתייחסת לחויה הפנימית.
חוייה של אכזבה, שקורית אצל כל אישה ממשהו אחר, ולא פעם למרות שבעלה
לכאורה כן השתדל והתאמץ לעשות משהו עבורה.


אפשר לשמוח בהרבה דברים, בכל דבר בעצם.
אבל הנקודה פה היא *האם היא באמת שמחה*.

אין כאן שכל שמחליט אני רוצה דווקא ככה ולא אחרת,
אלא לב שמרגיש אכזבה או פגיעה או כאב.


בואי ניקח דוגמא נוספת. אישה שממש רצתה לצאת עם בעלה למסעדה, וגם דיברה איתו על זה ערב קודם.
והנה מגיע היום והוא לא מגיע לא מגיע לא מגיע מהעבודה, ובסוף מגיע בשעה מאוחרת,
אחרי שהיא עם הלשון בחוץ השכיבה לבד את הילדים למרות שהיא גמורה מהיום,
ואומר לה עשיתי לך הפתעה הקדמתי את הקניות לחג להיום!!
מבט בשעון מגלה שכבר לא יהיה דייט היום, היא כל כך מאוכזבת מבואסת ושבורה,
וזה בלי לדבר על זה שהיא הייתה רוצה שהוא יקנה עוד הרבה דברים שהוא לא העלה בדעתו ויהיה צורך בקניה נוספת.

במקום הזה, יש לאישה אפשרות להגיד לעצמה "אז מה? אז רצית שבעלך יצא איתך לדייט ובמקום זה הוא הגיע מאוחר אחרי ערב מתיש שאת לבד ועשה קניות שמוציאות לך קרניים אבל בעלך השתדל,
אין מקום להתאכזב כלל, תבלעי את הרוק הפגיעה הכאב והדמעות, תשכחי מהתסכול ושעות האכזבה, תעלי על שפתייך חיוך ותגידי זה בדיוק מה שרציתי, איך ידעת".

יש הרבה נשים שעושות את זה יום יום, לרוב באפיזודות רגועות יותר (אם הן מצליחות למשול ברוחן)
רוב הגברים, גם אם הם לא ידעו להגיד שזו הצגה, ירגישו ב"ה שהאישה שלהם לא באמת שמחה.



אני חושבת שנקיטה בדרך כזו זו דרך קצרה שהיא ארוכה.
בסופו של דבר הטבעי שלנו כנשים זה להחליק, להכיל, להגיד לא נורא נשים חיוך על הפנים
או מקסימום נעשה פרצוף קצר ודי.


אבל לטווח הארוך, גבר שאישתו לא מכוונת אותו יוציא עוד ועוד מהאנרגיה המדהימה הזאת של הרצון שלו להיטיב פשוט על ריק, לבטלה.

ולא רק זה שזה לא יגיע למקומות טובים ומצמיחים, אלא שסביר להניח שאשתו אולי תתפרץ עליו ותכעס, ואולי תבלע פעם ופעמיים ואז תתפרץ
ובכל מקרה בתוכה היא תרגיש כעס תסכול ואכזבה שמרחיקים רגשית ביניהם, אם היא תרצה ואם לא.
וכל המקעים האלה הם הסיבה מספר אחד לשחיקה וריחוק בזוגיות.

והוא, ירגיש שכל מה שהוא עושה ומתאמץ לא טוב בשבילה
וכלום לא משמח אותה, כמה שהוא לא מתאמץ ומנסה ומשקיע
(וזו חוויה של כל כך הרבה גברים!!)

ואז הוא גם לא ירצה להתאמץ, כי אישה מבואסת ומדוכדכת יש לו גם בלי זה
וירגיש שהוא גבר שלא מצליח לשמח את אשתו ולתת לה מה שהוא זקוקה לו,מוגם הוא יהפוך למרוחק ועצבני

אז האישה אולי תכיל, תחליק ותתגבר, גם אני הייתי שם, זה הדיפולט של רוב הנשים.
זה הרבה יותר קל מהמקום השני.

אבל הדרך הארוכה שהיא קצרה (לא ארוכה טכנית ומעשית, אבל ארוכה רגשית, כי היא דורשת למידה והתכווננות פנימה
ומתוך כך למידה איך להביא את הצורך שלי ממקום זקוק ונשמע,
בלי לדרוש שינוי, או לעשות סנקציות או להלחם או כל דבר שכזה)

היא להסכים להקשיב למה שאני צריכה ורוצה, וכן גם למה שמצער מכאיב או מאכזב אותי.
לא לזלזל חלילה במה שבעלי משתדל להשפיע
אבל גם לא להוליך אותו שולל.


ואם השיח הזוגי במצב טוב להביא את עצמה, את הלב שלה
את המקום שבו היא היא, מולו
ולספר מה היא רצתה וקיוותה
ולמה היא זקוקה ממנו.

ואם הם עוד לא במקום הזה, ללמוד לפעמים הבאות איך לשתף מראש כמה שאפשר מה באמת חשוב לה
כדי שהוא יתן לה מה שהיא זקוקה, והיא תשמח באמת
וגם הוא יוכל להיות מרוצה מעצמו.

כמובן הכל בצורה מכבדת וטקט.
זה לא שהוא יושיט פרחים והיא תגיד למה הבאת פרחים רציתי טבעת.

ולגבי מה שניסית, אני לא יודעת מה בדיוק ניסית
התהליך שאני מדברת עליו עובר קודם כל דרך עבודה נשית מדוייקת ורק אחר כך עובר לשדה של הזוגיות.
אבל זה נשמע לי שונה ממה שאני מדברת עליו.


וגבר, בעומק רוצה להרגיש משמעותי יותר משהוא רוצה "כבוד".
הכבוד הוא לבוש חיצוני של משמעות, שמסתפקים או מנסים להסתפק בו גברים שאין להם את הדבר האמיתי.


וכל זה כמובן בהנחה שהאשה *לא שמחה*.
יכול להיות בהחלט שאני ארצה טבעת באופן כללי ופתאום בעלי יחזור עם שוקולד שהוא לא סותר ואני באמת אשמח.

זה לא המקרה.
אני כמו שכתבתי לפני כן מדבקת על שמחה אנוסה ולא אמיתית.






לדעתיהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ה' בתשרי תשפ"ג 01:11
את מייחסת יותר מדי חשיבות לרגש המתפרץ הספונטני.
לא אמרתי שאין לתת מקום וחשיבות לאכזבה של אותה אישה. ובאח שצריך וכדאי לתאם ציפיות. זה א ב. אבל האם נכון להתנהל לפי הרגש הספונטני של האכזבה במידה והן לא התקיימו? בעיניי לא.

וכבוד זה לא כבוד כמו שאת חושבת. זה כבוד לפי התורה. לא בסיסמאות. זה בהחלט משמעות. כשאני מכבדת את בעלי אני נותנת לו להרגיש חשוב על ידי שימת לב לפרטים קטנים שאני מעצימה, לדברים שחשובים לו.
ולפי מה שאני מכירה ולמדתי אין סיבה שאישה תרגיש ממורמרת ועצובה ותתפרץ. כי יש לה ערך עצמי גבוה. כי היא יכולה לדבר על דברים. כי אם קרה משו לא כמתוכנן זה כי השם רצה שכך יהיה גם אם הבעל הוא השליח לזה שהכל התחרבש. כי אם היא לא קיבלה ממנו תכשיט היא תקנה אותו לעצמה. כי היא בטוחה שבעלה אוהב אותה ולא צריכה הוכחות. העמדה הפנימית שלה חזקה ולכן לא כל דבר מערער ולא צריך שהגבר כל הזמן ירצה.

וגם שמחה אנוסה היא שמחה בתור התחלה. שיכולה להפוך להיות שמחה אמיתית אם עובדים ומסתכלים על המכלול. כל עוד המכלול הוא שבעלי רוצה שיהיה לי טוב ורוצה לשמח אותי - אפשר לייצר מזה שמחה.
לא יודעת מי זה אותו הנדריקס המדובר, אבל אני חוזרת למשפט של אור החיים הקדוש: כי הלבבות ישכילו בנעלם אם לאהוב אם לשנוא, כי כפי אשר יכין האדם לבו לאהוב חברו כן ישכיל לב חברו לאהוב אותו'
אני מזמנת את האהבה של בעלי באמצעות השמחה במה שיש לי איתו, באמצעות העמדה הפנימית החזקה הזו שהוא אוהב אותי גם, באמצעות השמחה במה שהוא נותן לי. זה משאיר מקום להכוונה, וודאי, אבל אם ההכוונה הזו לא קורית, אז..?

לגבי הסיפור עם הבעל והסופר. את מתארת את זה בצורה היתולית, שכמעט לועגת, אבל זה לא כך. לא אמרתי לא לתת מקום לרגש. אבל זה ניסיון מהשם. וצרחך כף זכות. ולדבר על האכזבה צריך.אבל לא ממקום מאשים. אלא ממקום של צורך שלי. ובאותה נשימה - בעלי באמת רצה בטובתי וכנראה שכח.
ואם אני מכירה טוב את בעלי ויש לו יציאות כאלה, אדאג לקחת בחשבון כמה דברים: 1. הוא לא עושה בכוונה, ייתכן והיציאה היא בערבון מוגבל מסיבה כלשהי
2. יש מצב שהוא שוכח שזה היום אז צריך לתזכר אותו.
3. אני לא יושבת לחכות לו. אם הוא לא מגיע אני מתקשרת. ואם הוא לא עונה ומאוחר ואני גמורה אז אני מבינה את עצמי כי מה הטעם לצאת בשעה מאוחרת עם הלשון בחוץ?


אז התבאסתי. נכון. ואדבר איתו על זה. אבל אם אני רגע מסתכלת על הצד שלו - למרות שהוא טעה, הוא עדין רצה לשמח אותי. אז מגיע לו פרגון. אח"כ צעקות
מדהימה. אין מילים.תיתי2
התגובות שלך פה משאירות אותי פעורת פהנועה נועה
את השראה ממש❤️
וואו, תודה❤️ ❤️המקורית
היתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך י"ח בתשרי תשפ"ג 23:56
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך י"ח בתשרי תשפ"ג 23:27
סורי שלקח לי זמן עד שמצאתי זמן לכתוב בישוב הדעת


חשוב לי קודם כל להקדים, שדבר ראשון, ברור לי שהדברים שאני כותבת הרבה פעמים נשמעים שונים, אחרים, לא טריוייאליים ולפעמים מעוררים התנגדות.
ובאמת באמת רובנו כולל אותי גדלנו והורגלנו וחיינו בצורה אחרת, ולפעמים אחרת לגמרי,
ויש לא מעט דברים שכתבת ושאני היום לא מסכימה איתם, אבל דברים דומים או ברוחם יכולתי בעצמי לחשוב ולכתוב לפני כמה וכמה שנים.
אז באמת אני מודעת לזה שאלה דברים שונים ואחרים ולא קלים לעיכול, ויחד עם זה מציעה כן לנסות לפתוח את הראש מי שמתאים לה ולנסות להבין.

והדבר השני, שכל הדברים שאני מדברת ומכוונת אליהם, הם לא כפשוטם.
הם דברים שמגיעים אחרי תהליך מאוד מעמיק של למידה איך להקשיב לעצמי, מה זה רגש ולמה יש לו משמעות,
איך מקלפים רגש ומפרידים בין החלק העמוק יותר שלו לחלק החיצוני,
איך מתבוננים ברצונות שלנו בצורה נכונה, מה לומדים מהם ועוד ועוד.

רק לקראת סוף התהליך זה עובר ליישום מסויים גם בתוך הזוגיות, מתוך ההגדרות וההתייחסות המאד ספציפית שלומדים אותה לעומק.


אז קודם כל חשוב לי לדייק את הנושא כי אני מרגישה שזה קצת חסר,
ובסופו של דבר הוייב והגל שאנחנו מדברות בו הוא קצת שונה.


ובהתייחס לדברייך;

1. אני לא מדברת על רגש מתפרץ ספונטני אלא על רגש עמוק יותר.
זה נושא ארוך שזו לא הפלטפורמה להסביר אותו לעומק אבל אנסה לתת טעימה של דוגמא.

אם למשל בעלי או הילד שלי או לא משנה מי, דרכו על הרצפה שהרגע שטפתי במאמצים רבים
וביקשתי ממש לא לעבור שם והרסו לי את העבודה ועוד שניה שבת או דווקא חג,
יכול להיות מאד שיעלה בי רגש מתפרץ ספונטני שנקרא נניח כעס.


אני נתקלת בהמון נשים שיש להן התמודדויות של כעס, וגם כעס על עצמן על זה שהן כועסות.
לרוב מה שנשים מנסות לעשות או לומדות לעשות, זה "לעבוד על עצמן" ולא לכעוס.
איך?
למשל לנשום עמוק, לספור עד 10, להגיד לעצמן להסתכל על דברים חיובים ושלל עצות, ובעצם לכבוש אותו בתוכן.

אפשרות אחרת היא לבטא אותו בצעקות או התפרצות או ציניות ועקיצות וכן הלאה.


אבל אני מאמינה שהרגש הספונטני המתפרץ הוא קליפה חיצונית, שמאפשרת לנו מפגש פנימי ומהותי עם חלק עמוק ונשמתי שבנו.
ואם אני אעצור רגע להקשיב לרגש הספונטני הזה (בלי לתת לו דווקא להתפרץ)
ולעשות עבודה של בירור,
אני אוכל להעמיק ולראות איפה הוא נגע בי בתוכי.
ולרוב, הכעס הספונטני והמתפרץ הזה מגיע כי אני בחוויה (שלרוב היא כבר קרתה לא פעם, גם על זה כתבתי באריכות ושמתי בטח קישור)
שלא רואים אותי, או שלא מעריכים אותי, או איזשהי חויה קשה שלי שהיא בראש ובראשונה בעומק מול עצמי,
שהמציאות *שה' מזמן לי* מאפשרת לי בעצם לפגוש שם אותי.
וכשאני לומדת לקלף את הרגש הספונטני המתפרץ
ולפגוש את העצם שלו, אני קודם כל אגלה שהכעס נעלם לו
ואני אגלה גם שיש לי הזדמנות לריפוי ולאהבה עצמיים,
ולשחרור, ולעוד הרבה דברים ועבודות רגשיות טובות שאפשר לקחת אליהן את המקום הזה.

ומהסיבה הזאת, אני מצד אחד לא חושבת שרגש ספונטני מתפרץ הוא מקודש בכך שאני צריכה מיד לכעוס או להתעצבן
אם משהו לא בא לי טוב,
ומצד שני, רגש שמתפרץ הוא מאד לא סתמי. הוא תמיד תמיד תמיד,
גם אם זה בפוליטיקה וגם אם זה כלפי הודעה שמישהו כתב בפורום,
וגם אם מישהו שעבר ברחוב עשה משהו שמעצבן אותי ועל אחת כמה וכמה כשזה בהקשר
למישהו שקרוב אלי כמו לבעלי או לילד שלי או לחמותי,
מגלה דברים עמוקים מתוכנו, אם רק נדע ונלמד איך להתבונן בהם.

ולכן, אני מאד לא מזלזלת ברגשות. אני חושבת שהם הצוהר שלנו אל תוך עצמנו, לעולמנו הפנימי
ולכן, אישה שיש לה צוהר לתוך עצמה ולתוך העולם הפנימי שלה בדרך הזאת,
ושיודעת בשלב הבא, לפתוח את הצוהר הזה בצורה נכונה עם האיש שלה,
זוכה לזוגיות עמוקה יותר, אוהבת יותר ומלאת שכינה יותר.
כך אני מאמינה וגם רואה ב"ה.


2. לגבי כבוד- מה אני חושבת שזה כבוד בעינייך? לא זכור לי שכתבתי אז אני לא יודעת איך את כותבת שזה לא מה שאני חושבת

אבל אגב מה שכן זכור לי זה שכתוב אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו.

שלא תביני לא נכון- אם יש לך רצון לתת לבעלך כבוד בפרטים מסויימים ואת מרגישה שזה מה שטוב ונכון עבורך ועבורו שיהיה לבריאות ולשלום
אני לא שוללת את זה חלילה, אני רק מאמינה שהדרך לקירוב פנימי עוברת במקומות יותר עמוקים.


3. אני לא יודעת מה למדת, אבל אני מכירה עשרות נשים לפחות, ויכולה לקרוא גם כאן בפורום עוד יותר מעשרות דוגמאות,
של נשים שבהחלט ממורמרות, ובהחלט מתפרצות.
אבל מה שגרוע מהן בעיני, אלה נשים שחשבו שהן לא ממורמרות, כי הן חיו באיזשהי אידיאליזציה של עצמן (אגב גם אני הייתי כזאת קצת)
ואת המירמור הן דחקו עמוק עמוק עמוק, עד שהוא התפרץ בדרכים אחרות ולא סימפטיות.
הדברים העדינים זה מרחק רגשי מהבעל, או חוסר חשק, ויש גם דכאונות, כל מיני חוליים פיזיים וצפונה..


4.לגבי התיאור שלי חלילה לא התכוונתי ללעוג לך. השתדלתי לתת דוגמא שאני מכירה מעולמן של נשים שנראית לי יחסית מצויה, אבל סליחה אם זה פגע.


אני מסכימה לגמרי שזה נסיון מה', ושהבעל הוא שליח.
השאלה היא מה ה' רוצה ממני כאן.
וכאן כנראה יש הבדל בין איך שאת רואה את הדברים לאיך שאני.


וכדי שבאמת יהיה אפשר לשתף ולדבר על האכזבה ממקום כמה שיותר בונה בקשר הזוגי,
שמבחינתי זה אומר לא כזה שמרגיש האשמה ומסתיר אותה וזה הרבה פעמים לא מצליח,
ומצד שני כן כזה שמקרב,
זה יגיע בצורה הכי בריאה ומדוייקת, אם אני אוכל לעבור בתוך עצמי, להבין למה היה לי קשה עם המצב ולהביא את המקום הפנימי הזה של הכאב
במקום את המקום החיצוני של הכעס.



ובסוף הצחקת אותי לפחות



ועוד משו שרציתי לכתוב לךהמקורית
ולא הספקתי לפני
אני יודעת שאת מלווה נשים ומן הסתם יש לך ניסיון ממני, אני בסהכ אינדיווידואלית קטנה שעוברת מה שהיא עוברת ומנסה לצמוח מזה.
ייתכן והשיטה שאת מסתמכת עליה של אותו הנדריקס מביאה תועלת לרבים, אבל זה לא מבטל את העובדה שיש רבים שהיא גם לא תועיל להם. ולכן יש מקום להכל בעיניי, ושכל אחד ילך לפי מה שמתאים לו.

הגישה שבה אני נוהגת טובה גם לכתחילה כדי לחזק בטחון עצמי וערך עצמי ושמחה בלי קשר לזוגיות, אבל במקרה של זוגיות - היא נכונה בעיקר כעבודה עצמית או למקרים בהם אין שיתוף פעולה ברצון בטיפול אצל אחד מבני הזוג.
וכאמור, כל אחד ומה שמתאים לו.
חן חן רק חשוב לי לדייקתהילה 3>
אמנם למדתי את גישתו של הנדריקס ויש כמה דברים שאני מתחברת בדבריו עם דיוקים שונים ממקורות היהדות,
אבל זו לא הגישה שבה אני עובדת....

הבאתי את דבריו בגלל שיש לו נסיון עם כמויות של טיפולים זוגיים בעולם כולו, והוא משתף את נסיונו על תרגיל ספציפי שהוא עושה בטיפולים שלו, על ההשפעה הזאת שיש על הזוגיות דווקא בנקודה החסרה של בן הזוג,
שהיא בריאה והיא בעצם מילוי צורך עמוק לבן הזוג השני.


ועם זאת כמובן, שכל אחד ילך לפי מה שטוב לו ונכון לו ומקדם אותו, ב"ה שיש היום כל כך הרבה דרכים שאני מאמינה שכל מי שמחפש יכול למצוא דברים שיקדמו אותו.



גם הגישה שלי היא בראש ובראשונה לטיפוח ופיתוח אישי של כל אישה באשר היא, לבניית עולם פנימי מלא ושמח,
להתנהלות רגשית בריאה, בטחון עצמי שמחה ועוד,
ומתוך המקום הזה מגיעים לזוגיות כשהכל זה רק עבודה נשית, שפשוט מאפשרת שינוי טבעי בדינמיקה הזוגית מתוך הבנה של המנגנון הזוגי והבראה שלו


ורק חשוב לי להגיד משהו לסיום, שאני באמת רואה ערך מהותי ודתי בבשורה הזאת,
שזוגיות נועדה להיות מקום של גילוי שכינה,
של קרבה אמיתית וגבוהה ושל שמחה גדולה, וזה ממש ממש חלק מתיקוני דור הגאולה.

אני באמת באמת רואה כמה זה דבר אפשרי (ואני לא מדברת כאן על עצמי בלבד, ב"ה)
ואני רואה סוג של שליחות בלהגיד לנשים ולאנשים שישאפו גבוה, שידעו שיש לנו תורת חיים, ויש דרך לתקן גם מצבים קשים וקשים מאד
ולכן לא צריך להתייאש ולא להסתפק בבינוניות.


אני מאמינה ובטוחה שעשית דרך מדהימה בחייך ובזוגיותך ומגיעה לך על זה הערכה רבה!

וכולנו תמיד בתהליך של צמיחה ותיקון ותמיד יש לאן להתקדם ומה עוד ללמוד
(ואני מדברת בראש ובראשונה אל עצמי, וגם לשאר המאזינים)


מועדים לשמחה!!!🌻🌻🌻
אני שמה לבהמקורית
שאת חוזרת על המילה 'בינוניות' או על העניין לשאוף גבוה יותר.
לשמוח במה שיש זו לא בינוניות. זה עולם ומלואו. זו שאיפה שלדעתי לכל אחד ואחת צריכה להיות. זו פסגת האושר, סו מטרה בפני עצמה בחיים. כי מי ששמח במה שיש לו - כלום לא חסר לו. ועצב מגיע ממקום של חוסר.
ואולי את חושבת מהתיאור שלי, כך אני קוראת לפחות, שאני חיה חיים חסרי סיפוק ושאיפות בתחום הזוגי, כאילו הרצונות שלי חנוקים, אבל זה ממש לא כך.
בסופו של התהליך, מקבלים ראייה אחרת על המציאות, מפוכחת, בוגרת, כזו שקל לחיות איתה, גמישות מחשבתית שמנפצת סטיגמות ופרדיגמות על זוגיות ועל החיים בכלל ומביאה אותנו לחיים שמחים, לדעתי - ברמה אחת יותר משל אנשים אחרים.
ולשאוף ליותר תמיד אפשר. גם אני שואפת ליותר, היום מהמקום הזה שבו אני חווה תגובה חיובית ושיתוף פעולה מבן הזוג, שואפת וגם מקבלת. ולפעמים גם מופתעת מנתינה שלא ציפיתי לה.
אבל אני לא יוצאת מנקודת הנחה שחייבים לי. וזה ההבדל.
אני גם מאוד מאמינה שאהבה נותנים ומקבלים ולא "לוקחים". לא בצורה אותה את מתארת בכל אופן. אם כי בצורה עקיפה יותר ועדינה יותר ודורשת פחות, שמותאמת לצד השני.

צר לי על אותן נשים שחוות אומללות ותסכול ומתפרצות ואפילו לא מספיק מודעות לכך שהן ככ אומללות ועצובות. זה די ברור לי שזה מגיע ממקום של חוסר בערך עצמי וקשב לרגשות הפנימיים, רק שהפרשנות של הדברים כנראה שונה אצלך ממה שאני יודעת. אני שמחה שזה עובד. אין רק דרך אחת.

מודה לך על הדברים שכתבת אם כי כאמור מדובר בגישות שונות לחלוטין. אבל חייבת לומר שהגישה שלך לא שונה או חריגה בנוף בעיניי. לא מהמקום הרוחני של הגבר כמשפיע ולא מהמקום של הדיוק הזה מהראיות הפיזיות בין גבר לאישה.. לי לפחות זה מוכר, אבל אצלנו זה לא עבד 🤷
לא במסלול הזה.
מה שמשנה זה שבסוף במבחן התוצאה - טוב לי, טוב לנו.
זה לא מדוייק למה שחלמתי? לא נורא. אני מקבלת גם טוב שלא חלמתי עליו ושככהנ יותר טוב לי. המציאות מפתיעה לפעמים. שמעתי בשם אחד מהקדמונים שזוגיות עם גבר או אישה קשה לפעמים מגיעה כדי למצות את היכולות האישיות. אנחנו לגמרי שם
שמחה ממש שטוב לכם❤️תהילה 3>
נראה לי שהדיון הגיע למיצוי כבר...

ובעיקר, שעדיין לא הצלחתי להעביר את הוייב, שהוא שונה לחלוטין מהצורה שבה דברי מובנים, כנראה אני צריכה להשתפר בזה
רק שוב מתקנת ברשותך 2 דברים שכתבת בשמי ולא רק שלא אמרתי אלא הם ההפך ממה שאמרתי;

ממש לא יוצאת מנקודת הנחה שחייבים לי והפוך, כל דבר שנותנים לי הוא בעל ערך, כי לא חייבים לי.

וגם ממש לא לוקחת, הפוך, מלמדת איך לקבל, אבל לקבל ברמה גבוהה שעושה טוב ל2 הצדדים


ולסיום מסכימה לגמרי שזה נפלא לשמוח בכל דבר טוב, כל נקודת אור וכל התקדמות,
ולא רק זה אלא שזו הדרך גם להגיע למקומות טובים יותר.

אכן אני מדברת על השאיפה- ושמחה בשביל כל מי שרוצה להיות במקום טוב יותר בחיים שלו, יחד עם שמחה בטוב הקיים.
זו הדרך לחיים טובים בעיני.



חיים מלאי אושר וטוב שיהיו לך ולכם❤️
ולכולנו!
אמן!המקורית
יתכן ודברייך לא הובנו. כתבתי מתוך מה שהבנתי ממך.
אולי אקרא עוד ממך פה בדיונים אחרים ואצליח להבין יותר.
תודה!
אנלא יודעת לאיפה להגיב אבל את חייבת לשמועמתחברת להגיב
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך י"א בתשרי תשפ"ג 00:48
בעלי שיחיה בחור טוב באמת, אבל מגיע ממשפחה מתוסבכת חבל"ז ועבר ילדות ממש קשה, וכמובן הרבה דברים 'אטרקטיביים' שנובעים מזה הגיעו איתו לזוגיות....

אחד הדברים שיש בינינו- זה שבמיטה היה לנו מושלם ויותר ממושלם ותמיד היה לנו טוב שם ומשיכה גדולה....
בשאר הזמן.... איך נאמר.... פחות.

המון המון מריבות ופיצוצים וקשיים..... ממש לא הצלחנו לתקשר במשך שנים.....

יש אמירה כזאת שאם טוב במיטה אז טוב בשאר.....
וול אז ממש לא. אצלנו לפחות......

יכולנו לריב פעם פעמיים בשבוע שכל פעם יכלה לקחת כמה ימים!!!! שלא מדברים, או שרבים
או שמתווכחים או שרבים בהודעות....

פוווו!!! מתיש.... לא יודעת איך שרדנו את זה.....

היו בין לבין יום פה יום שמה- שהכל היה טוב, כל השאר מתחים ומריבות.... מטורף.

היינו אצל כמה יועצים/מטפלים זוגיים הטובים בארץ.....


כולם היו מתפלאים לשמוע שככה טוב לנו במיטה- וככה להפך בשאר הזמן......היו מסתכלים על זה כאילו נס......
אומרים לנו זה הכח שלכם כזוג.....

וגם אנחנו אף פעם לא ידענו להסביר את ההבדל.......


ווואלה מה שאת כותבת..... זה בול!!
.


לעומת זאת..... בחיים האמיתיים, בגלל כל הבעיות שלו והמשפחה המתוסכבת.... תמיד ריחמתי עליו.... לא משנה, שלא יעזור...קשה לו ללמוד- אני עושה לו את העבודה.....
קשה לו לקום בבקר אני עובדת מפרנסת.....
בצהריים בבקר בערב- אני לבד עם הילדים, ובין לבין- מקשיבה לו כמה קשה עם המשפחה/העבודה/בלימודים......
תומכת דואגת כמו החברה הכי טובה.....

אחרי כמה טיפולים זוגיים שלא קידמו אותנו הרבה לצערי...... בטיפול אישי שעשיתי למדתי.
לא! להיות המטפלת שלו..... לחזור אל המקום הנשי שלי.
ואת לא תאמיני אבל כן..... ב"ה היום רבים פעם ב..... ובעיקר כיף לי!!!! וטוב לנו ביחד אנחנו מאוהבים כמו בדייטים ויותר מכך
אחרי בערך 10 שנים של סיוט......

זה לקח לי זמן לעבור למצב הזה מהמקום שבו הייתי תמיד.... אבל שאני סומכת עליו נותנת לו להוביל.....
וואלה הוא מוביל.....דברים ששנים הוא לא הצליח....אפילו בסיסיים
כמו לקום בבקר לתפילה לעבודה.... עושה בבית בלי סוף... דואג לי משקיע....
אם אני רוצה משהו ואומרת לו -זה הכי שמח בשבילו..... הוא יקטוף לי את הירח וככה הוא מרגיש גבר ומצליח עוד ועוד......
באמת המטפל שלו לא האמין שהוא מסוגל להגיע לאן שהגיע אחרי מה שעבר....
(סליחה שאני לא כותבת את כל האבחונים דברים לא פשוטים.....בכלללל.... אבל מנסה לשמור
קצת לדיסרקטיות כי בכל זאת פתחתי פה.....)

ומה שיש לי להגיד לך זה שקודם כל אני מבינה איפה היה ההבדל!!!!
למה היה לנו במיטה כ"כ טוב ומחוץ כ"כ לא....
וכל המטפלים הזוגיים לא ידעו להסביר את זה......
(וגם לא להוציא אותנו מהמקום שהיינו בו שהיה רע כי הוא פשוט לא של זוג!!!!!)


אז זהו רק שתדעי שפתרת לי תעלומה ואני חושבת שאת מאד צודקת......

שלמרות שקוראת פה לפעמים עכשיו פתחתי להגיב......



כיף לשמועשואל כדי ללמוד
מעניין מאוד
ואשריכם שזכיתם
מהמם שהצלחתם.המקורית
תודה ששיתפת!
וואווותהילה 3>
קודם כל זה מרגש לשמוע שאתם במקום טוב היום, וטוב משמעותית אחרי כל כך הרבה שנים של סבל. זה ממש מדהים.

אני חושבת שבאמת אחת הנקודות שחסרה בכמעט כל הגישות של הטיפול והטיפול הזוגי (ימימה אביטל למשל כן מתייחסת לזה)
זה השוני בין העבודה הנשית לבין העבודה הגברית, זה נכון בחיים בכלל
(כבר במתן תורה נאמר "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל", והפירוש הוא שהתורה ניתנה ב2 צורות, נשית שהיא רכה יותר ומותאמת לנפש האישה, ובצורה הגברית וכידע באמת גם המצוות וחיוביהן השונים שונים בין נשים לגברים ומותאמים לתיקון של כל אחד לפי עניינו)
וזה נכון שבעתיים בזוגיות.

לרוב יתייחסו לבני זוג כשני צדדים זהים במשוואה שהדרך להגיע לשלום ביניהם היא שכל אחד קצת יותר, קצת יתפשר, קצת ילך לקראת השני יבינו זה את זו ולהיפך ואז יהיה בסדר,
כשהאמת היא שיש כאן מנגנון שיש בו 2 חלקים שונים, שכל אחד מהם צריך כיוונון משלו כדי שיעבדו בצורה מיטבית.

ובאמת, וזה מתחבר לסוף, לרוב כשהזוגיות היא לא במצב אידילי ורומנטי, נקרא לה לצורך העניין,
אחת הבעיות שלרוב יהיו שם זה או אישה שלקחה מול בעלה תפקיד אימהי-
היא לוקחת אחריות על הכל, היא המבוגרת האחראית, והיחס אל הבעל הוא כעוד ילד
במובנים מסויימים. היא לא תהיה במקום שנשען עליו, שנותן לו להוביל, וזה הרבה פעמים משליך גם לנושאים של משיכה אם זה גם שם מתנהל ככה

או לחילופין האישה לוקחת מקום טיפולי, שבו היא מכילה, מבינה, מרחמת, והרבה פעמים גם מכילה התנהגויות קשות כלפיה (לא רוצה לתת דוגמאות מפורסמות ולאן הן הגיעו, אבל זה דברים שבמקומות של קיצון עלולים ח"ו לקרות).

ולפעמים שני המקומות מתערבבים, אבל במקומות האלה לא יכולה לצמוח זוגיות בריאה באמת, שיש בה איש ואישה במהות וביחס שביניהם.

וכן, זה באמת הסוד לזוגיות טובה ובריאה, גם באינטימיות רגשית וגם באינטימיות פיזית.

ב"ה שהצלחת לעשות את הסוויץ' הזה ולהגיע לשליחים מהשמים שהיו טובים עבורך. שיהיו לכם חיים מאושרים🌻❣️
צריך להזהרשירה לב
עם מה שכתבת, כתבת כל כך יפה איך בנוי קשר אידיאלי בפנימיות וגם בחיים. הבעיה שזה יכול להשאיר נשים (או אנשים) עם חוסר תקווה ותחושת אין מוצא בסוגי קשרים או בתקופות ארוכות שזה לא ככה. "כשם שפרצופיהם אינם שווים..."-לא כל דרך יכולה להתאים לכולם...
אז אני אכתוב כאןתהילה 3>
שחלילה מטרתי לא לרפות ידיים או לבאס או לדרוך על יבלות, אלא לתת תקווה.
וזה לא משהו שאני כותבת כי התפלק לי והזוגיות שלי מושלמת אז נראה לי שלכולם יכול להיות ככה
אלא דווקא כי אני מכירה כל כך הרבה מקרים מורכבים ומורכבים מאד שזה מאפשר להם לקבל את החיים והזוגיות מחדש.

ובאמת באמת שכואב לי בלב כשאנשים מסתפקים במועט במובן השלילי, כי אני חושבת שלא באנו לכאן בשביל זה❤️


ועד שזה לא המצב, עצם הכאב שלנו כשזה לא ככה, זה כי הנשמה שלנו יודעת למה היא נועדה. וזה כאב בריא (כמו כל כאב) שעוזר לנו אם נדע להקשיב לו, לזהות את החסרון ומתוך כך להגיע למקום טוב יותר בע"ה
קצת חשבתיזוזיק העכבר
על מה שכתבת לאורך השרשור.

בבסיס ממש הסכמתי, ואני באמת חושב שבדרך כלל יש אחריות דווקא על האיש ללכת אל האשה ולתת לה את השפע.
בכל זאת הרגשתי שיש כאן ציור של מבנה, וכמו כל מבנה יש בו בעיה של דוגמטיות.
המציאות שה' יצר היא מאד צבעונית והכי הרבה גוונים נמצאים בתוך הנפש , יש כל מיני נפשות וכל מיני זוגות
לפעמים אמירות של "ככה אמור להיות" גורמות לאדם ללכת לתנועה שהיא לא מדוייקת עבורו , כי מה לעשות וה' תכנן בשבילו דרך שונה
מסכימה.המקורית
תודה לךתהילה 3>
נראה לי שהמבנה והמהות של זכר ונקבה הוא מבנה כללי שה' ברא במציאות,
וכמובן בתוכו יש מיליארדי זכרים שאף אחד לא זהה למשנהו
ומליארדי נקבות שאף אחת לא זהה לחברתה
וכמובן מלאנתלפים זוגות שאין זוג דומה לחברו.

כמו שכל האנשים אוכלים וישנים בדרך מסויימת מאד שאפשר להגדיר אותה ביולוגית וטכנית,
אבל לכל אחד יש את האוכל שלו, והתיבול שהוא אוהב, והזמנים שהוא אוכל, והאופן שבו הגוף שלו מפרק את האוכל, וגם זה שונה מיום ליום
כך אני מאמינה שהמבנה העקרוני של זכר ונקבה הוא דומה.
הדרך להשתמש בזה בפועל בזוגיות ובחיים היא הכי אינדיוידואלית לכל זוג בפני עצמו, אבל העקרון לדעתי הוא זהה. ממש כמו שאנחנו זכר ונקבה.
אף אחד לא חשב שכולם דומיםנשוי+
אבל יש ספקטרום (רחב מאוד) של התנהגות בחברה. גברים ונשים.
בד"כ לא נקבל התנהגות שלא בספקטרום (ואולי יהיו כאלו שיקבלו)..
למשל, לא תוכלי לשאת בזוגיות גבר שלא רוצה לפרנס או לקיים יחסי אישות.. זה לא עונה להתנהגות נורמלית בחברה ולמעשה את תטעני שזו אינה זוגיות בכלל.
אני לא יודע אם את עוקבת או שלא הסברתי את עצמי.. אבל המקרה שלי הוא לא שני אנשים נורמלים שהחליטו לריב מי הפעם יזרוק את האשפה.
אני מעולם לא ניסיתי לשנות את אשתי.
להיפך, אולי דוקא בגלל שהכלתי את הבעיה של אשתי זה מה שגרם לה למשבר הנוכחי?? לדוגמא עבודה - אולי אם הייתי מנסה לגרום לה "להשתנות" ולמצוא עבודה במקום להכיל, אולי היא לא הייתה מתעוררת יום אחד ואומרת לעצמה שהיא דפוקה??
אולי אם לא הייתי מנסה להכיל ובמקום זה לברר למה אשתי לא יודעת לתקשר, או למה היא לא יודעת להעניק אהבה.. אולי לא הייתי במצב הזה היום??

אגב, ראיתי גם שלא מצא חן בעינייך שכתבתי ש"היא עושה מה שהיא רוצה"
אז המצב כיום הוא שהיא מסתגרת בחדר כל היום. כביסות על הילדות וכל השאר עליי.
כאן זה באמת כבר דיון יותר כללי,תהילה 3>
אבל בעניין הפרטי אני לא מספיק מכירה את פרטי המקרה,
ולכן שאלתי מה ששאלתי למטה, כדי להבין יותר את הסיטואציה ולהתייחס לספציפי בנפרד...

יכול להיות בהחלט שאשתך בדכאון, והיא צריכה שיתנו לה יד
אל תיכנס להאשמות מיותרות.המקורית
זה ממש לא אמור להעסיק אותך.
אשתך במצב לא נורמטיבי, בקושי נפשי יוצא דופן לדעתי. זה חורג מכל שיח על גישה לגבי זוגיות כי זה לא רלוונטי אליה לדעתי. היא מאוד מרוכזת בקושי שלה ולא מתפקדת.
שקלת לערב משפחה מורחבת? היא מבינה שהיא במצב לא טוב?
מדויקנשוי+
אשתי לא תסכים לערב את המשפחה שלה. זה גם לא יועיל - בעיות התקשורת והרגש קיימות גם במשפחה שלה כך שהיא לא תוכל להיעזר באחיות או באמא שלה.

היא לא אוהבת את עצמה ויש לה טענות כלפי עצמה אך עד כמה שזה ישמע מוזר, אני לא בטוח שהיא מבינה את המצב.
יש מישו שכן יכול להשפיע עליה?המקורית
נשמע שצריך פה דיל ברייקר כדי להציל אותה מעצמה.
גם בלי קשר לזוגיות, כבנאדם.
אכן.נשוי+
ניסיתי שנלך למטפל אך זה לא הלך. ומאידך לחכות שהיא תעשה את הצעד עלול להיות בעייתי.
לאחרונה היא רמזה שהיא מסכימה ללכת לאבחון פסיכיאטרי אך אני לא בדיוק יודע על מי אפשר לסמוך ובכל מקרה זה יקרה (אם יקרה) רק אחרי החגים.
מתפללת בשבילכם שאכןהמקורית
יהיה לה את הדרייב ללכת ולעזור לעצמה. זה צעד שמאוד קשנ לעשות, אבל אם היא אמרה את זה אז יש תקווה.
מקווה שתזכו לשליחים טובים ושתבשר אותהו בבשורות טובות
אמן. שנה טובה.נשוי+
ניסיתי לחשוב מי יכול להשפיענשוי+
אבל אין כי היא די מנותקת.
לאחרונה היא הכירה איזו חברה והתחילה להתכתב איתה המון.
פחות לדעתי..המקורית
צריך מישו שיתפס בעיניה כמישו שהיא סומכת עליו ויש לו עליה השפעה שהיא קצת גם סמכות. נו, מה שהורים עושים 😕 בדרכ לפחות..
תתפלל על זה. השם קרוב עכשיו. ונקווה שתראה ישועות
כמה שאלות..נשוי+
גם מטפל וגם יועצת? במשך שנתיים? איך מימנת את זה? בעלך גם עובד?
ולא הבנתי שוב את כוונתך כשאמרת "מורידה מעצמי את מה שלא קשור אליי"
השאלה היא איך אפשר להסיר מעליי משימות אם אני יודע שהם לא יבוצעו.
לדוגמא תור לרופא לילד. אני רוצה דוקא שהיא תעשה את זה כדי לתת לה אחריות ולהרגיש שיש לי שותפה לחיים. אך בתכל'ס אני נאלץ או להזכיר לה כל יום או לעשות את זה בעצמי. אם לא אתערב כלל הילד עלול להיפגע.

ואני בכלל לא נותן לך דוגמאות יותר רציניות שקורות על בסיס יומיומי. רק כדי להבין את כוונתך.

לגבי עניין האהבה, אני אומר לה את זה תמיד אבל זה לא עובר את המחסום הרגשי שלה. היא לא מוכנה לדבר על הנושאים הרגשיים בשום אופן.
אני מקפיד על יציאה פעם בשבוע שדי עושה לה טוב גם אם לפעמים היא מצוברחת.
אני בוחר בה כל יום מחדש אבל היא בוחרת בדכדוך ועצבות.
אני לא כ"כ זוכרת בפירוט את השרשורים הקודמים,נגמרו לי השמות

אבל אם אני זוכרת נכון יכול להיות שאשתך בדכאון? או במקום אחר נפשי שמצריך טיפול של פסיכולוג קליני?

כי אם כן אז חוזרת ואומרת שרק טיפול מקצועי לכך ע"י פסיכולוג קליני מוסמך לכך יכול לעזור לדיכאון עצמו/למורכבות הנפשית עצמה.

אתה בן זוג, וכמה תמיכה ועידוד שתתן - אתה לא המטפל שלה, וגם לא יכול או אמור להיות.

וכותבת שוב למרות שכתבתי בעבר - לצערנו אין שום דרך שאתה זה שתגרום לה ללכת לטיפול, זה צריך לבוא ממנה. ואם היא מסרבת אז היא מסרבת וזה באמת מתסכל מאוד ושם גם אותך במצב חסר אונים מול זה...

 

התייחסתי כאן רק לעניין מה שעובר על אשתך בנפש.

 

לגבי מה המקום *שלך* וכל השאר - ענו לך כאן בחוכמה רבה ושולחת שוב הרבה תמיכה ואיחולים להצלחה רבה ב"ה.

כן. גם וגם.המקורית
הייתי צריכה צבא שלם שיעמוד לצדי.
אבל לא הייתי בפגישה כל שבוע לצורך העניין. קיבלתי התוויה, דרך פעולה, ועל הפרטים הקטנים או לצורך פריקה של הקושי התייעצתי.
אם תרצה מספר של היועץ אתן לך בשמחה. אדם ירא שמיים ולא יקר.

אם אתה יודע שמשימות לא יבוצעו - אין טעם להטיל אותן על השני ולנחול אכזבות.
דוגמה מחיי האישיים שהרימו עליה המון גבות בפורום השכן:
בעלי למשל לא מרדים ילדים. הוא לא יודע. לא במסגרת המסוגלות שלו. אחרי כמה פעמים שכעסתי ממש אחרי שיצאתי בערב וחזרתי ב23.00 לקול מצהלות ילדיי הערים, הפסקתי לצפות ממנו שיעשה כן. או שאני יוצאת בידיעה שאני חוזרת והם ערים והכי הרבה הופתעתי לטובה, או שאני מרדימה אותם לפני.

ולגבי הלתת לה אחריות - לדעתי אתה לא צריך לתת לה אחריות ולהטיל משימות. אתה יכול לשאול אותה אם היא יכולה לקחת את הילד לרופא, לא להנחית הנחיה. הילד צריך רופא, לא משנה מי ייקח אותו.
אשתך לא במצב של תפקוד נורמטיבי לפי מה שאתה מספר, ואתה מצפה ממנה לדברים שהם לא במסגרת היכולות שלה כנראה ואז אתה מרגיש שהיא לא שותפה.
אני לא אומרת שזה סביר בעיניי, אבל זה לא משנה מה סביר בעיניי ומה לא, אלא שזה המצב הנוכחי כרגע. וצריך לעבוד עכשיו עם מה שיש.
כמעט לכל דבר במסגרת הבית המשותף יש אפשרות למצוא פתרון שהוא לא דווקא אשתך. חוץ מדבר אחד - הקשר הזוגי ביניכם, וחיי אישות. זה דבר שרק אתם יכולים לתת אחד לשנייה. כלים, כביסה, גיהוץ, אוכל, ניקיון, קניות - כל זה לא בהכרח שלך או שלה ואפשר לקנות בכסף. בזה היא צריכה להיות שותפה שלך קודם כל. אבל גם אתה צריך להיות שותף שלה, ולכן הצעתי לך לחשוב על המקום שלך בזוגיות הזו, על איפה אתה מונח ומה אתה חושב לעשות עם העניין הזה.

ולגבי הזוגיות ה'נורמטיבית' - לא כולם חיים לפי הספר או הנורמה. לפעמים צריך לשבור מיתוסים כדי להגיע למצב של חיים טובים ואוהבים.
בלי קשרלמה לא123

בגלל שהיא מאכזבת אותך כ"כ הרבה, היא מיואשת מעצמה

ממליצה להתחיל לחפש בנרות הצלחות שלה ולהחמיא לה

כל יום כמה מחמאות, לא להגזים, כי היא לא תקנה את זה, אלא להתחיל בקטן ולהעלות מינון

ובאמת להעריך אותה, שלא יהיה מהשפה ולחוץ

למה אין בחירה כשיש ילדים?קופצת
אתה לא בנ"א בפני עצמו?
לא מגיע לך אהבה וזוגיות תקינה?

למה אתה חושב שהילדים לא נפגעים כרגע?

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי עם הורי. שגם אם היה כעס כלשהוא מצד הילדים בזמן הגירושים - היום כולם יודעים להעריך ולהודות על זה..

ועוד משהו: תקשיב לכל מילה של @המקורית
. אם אתה בוחר להשאר בזוגיות הזו - זו נשמעת דרך מעולה.
( אם כי חייבת לציין שדרך כזו תתרום לעצמך המון! ותפתח בך יכולות וכישורים. ובעזרתה גם תצליח לשרוד את הזוגיות.
לא יודעת אבל כמה תחווה באמת חברות רגשית עמוקה וזוגיות "הדדית" יותר, ובעיני, זכותך להחליט שאתה לא מוכן לוותר על זה. כן, גם אם יש ילדים)
מסכימה עם המשפט האחרון שלך מאוד.המקורית
הבחירה חייבת להיות במה שיש ולא בחלומות או בציפיות. ולגיטימי לבחור שלא.
מקסים. כל הכבוד לךהיום הוא היום
השראה
וואו. אחת היפות שלך אם לא ה--כתבתנו
תמשיכי להרבות שלום בעולם -💜-
אמן! ❤️המקורית
וואו! את פשוט אישה מיוחדת במינה, אין לי מיליםנגמרו לי השמות

@המקורית יקרה,

כל מילה שלך בשרשור הזה (ובכלל) פשוט זהב טהור.

 

שהקב"ה יזכה אותך בכל הטוב שרק אפשר, כ"כ כ"כ מגיע לך!

שתדעי שאני פשוט מעריכה אותך כ"כ וממש מרגישה שאת אישה נדירה בשלל תכונותייך המדהימות ובהרבה מתנות ואור שהקב"ה חנן אותך בהן 🙏

וכמה מרגש ומרחיב את הלב לראות איך את חולקת אותן עם העולם ועוזרת לכל כך הרבה אנשים,

עם כזו ענווה,

כזו כנות מדהימה,

כזו יושרה פנימית,

כזה לב גדול שרוצה לעזור ולהיטיב,

כזו מודעות עצמית מדהימה

הבנה לנפש,

עוצמות,

אהבת האדם,

ביטחון עצמי שלם ונכון,

בנייה של זוגיות והתמדה והשקעה

 

פשוט וואו.

את וואו!!!

מצטרפת לברכותלמה לא123

יש לה תמיד תגובות חכמות ומחכימות

אמאלהה נל"ה הרגת אותייהמקורית
כמה מילים טובות
כמה פרגון
כמה עין טובה
כמה התרגשתי כשקראתי.
תודה לך! ❤️

וואו, נותר לי רק להתפלל שבאמת לא תבוא תקלה תחת ידי ושהמילים שלי יתיישבו על לב קוראיהן.

כ"כ כ"כ מגיע לך!נגמרו לי השמות
את משהו מיוחד ❤️ במלוא מובן המילה
וואו כל מילה! יש לי כמה אדמו"ריות בפורוםחצילוש
שאני מקבלת מהן יר"ש והשראה, כמובן שאת ומקורית ביניהן🤩
🙏🙏נגמרו לי השמות
תודה רבה יקרה ❤️
(ואני רחוקה רחוקה מלהיות אדמורית )
שתהיה שנה טובה ומבורכת בכל מכל כל 🙏❤️
חחחחח בשבילי את כןחצילוש
זה מבעלי. הוא תמיד אומר שאני האדמו"רית שלו והבן שלי האדמו"ר, כי הוא לומד מאיתנו הכי הרבה
ממש מרחיב את הלב לשמוע את המילים של בעלך אליכם נגמרו לי השמות

שימח אותי מאוד לקרוא את זה, מקסימים אתם! 

שנזכה כולנו ללמוד אחד מהשני/ה

 

 

(ותודה רבה על המחמאה יקרה🙏)

זה לא מצחיקבינייש פתוחאחרונה
בדיוק סוגרת טיש לחסידות שעולות להקביל פנייהמקורית
פרטים באישי


הצחקתני יקירה. לא אדמורית ולא קרובה לזה, רק דואגת שיהיה לי טוב
תודה! ❤️
חחחחחצילוש
היא מסכימה לקחת ריטלין?רינת 23
או לטפל בבעיית הקשב בכל דרך?
אז אענה הפוךלמה לא123

מ @מקורית

כי אני הגעתי עם בעיות כלשהן בעצמי לנישואין, ובגלל שבעלי תמך והיה לצידי כל הדרך ולא שפט אותי, חמל עליי, כי יש לו לב רחב

והצלחתי לעשות שינוי אדיר בעצמי

ואני רוצה להגיד שבזכות זה הצלחתי לתמוך בו בהמשך כשהיו לו קשיים גדולים, 

זה חזר אליו בגדול

איך הבנת מהתגובה שלי להפך? מעניין אותיהמקורית
כי בתגובה האחרונה שלי כתבתי בדיוק את זה.
אולי לא התבטאתי נכוןלמה לא123

התכוונתי שאצלכם הבעיה היתה אצל בעלך

ואצלינו רובה היתה אצלי

בכל מקרה זה מה שהצעתי לו לעשות. בדיוקהמקורית
מה שכתבת. זה לא משנה בעיניי אצל מי הבעיה בכל הנוגע לחמלה, אנושיות, חוסר שיפוטיות וסבלנות. זה דבר בסיסי שכולנו זקוקים לנו, ורובנו חוטאים בו. רק שכדי להעניק את זה לאחר למשך זמן ללא תחושה של תמורה כביכול, צריך גב חזק. אני פיתחתי את שלי בטיפול, אולי לבעלך זה היה בילט אין.
רציתי להראות את הצד השנילמה לא123

כביכול של בעלך, שכשמאפשרים ללא שיפוטיות ועם הרבה הבנה וחמלה, רק אז יכול להתבצע שינוי

רציתי להוסיף על דברייך ולחזק אותם כמובן

אולי השתמע מדבריי אחרת

 

וזה אכן בילד אין אצל בעלי, מסתבר שיש אנשים כאלה

ברוך השם. זכית ! כנראה לא הבנתי אותך נכון 🌹המקורית
כנראהלמה לא123


מרגשת את, מרגשים אתם ❤נגמרו לי השמות


נשמע שאתה בכאב גדולנגמרו לי השמות

וכמובן שאין עונים לו לאדם בשעת כאבו וצערו

ועכשיו זה הזמן לכאוב, לכעוס, להתאבל על החלום ושברו, לתת מקום לכל התחושות הקשות.

שולחת הרבה תמיכה וכוחות

ב"ה שהקב"ה יאיר לך את הדרך וישלח לך ישועה שלמה שלמה 🙏

 

לאחר שתתחזק ב"ה חשוב להבין כמה דברים מהותיים שיעזרו לך אולי לדייק יותר את הדרך:

אדם חייב *לרצות* ולבחור להגיע לכל טיפול/יעוץ/תמיכה כלשהי.

זה חייב להגיע מהאדם עצמו, ואם זה לא בא ממנו אלא מהסביבה, זה פשוט לא זה.

השיפור לא יקרה, או לפחות רוב הסיכויים שלא יקרה.

בטיפול זוגי זה נכון שבעתיים כיוון שיש כאן דינמיקה זוגית ולא רק אישית.

דרוש וחובה שיהיה את הרצון. של שני בני הזוג. הרצון להיות יחד, בטוב.

דרוש וחובה שתהיה מוכנות. של שני בני הזוג. מוכנות לעבודה.

דרוש וחובה שתהיה לקיחת אחריות אישית, כל אחד על הצד שלו.

דרוש וחובה שתהיה הבנה לתהליך כתהליך ולא פתרונות קסם.

דרוש וחובה שתהיה קשיבות של המטפל, מצער מאוד לשמוע שכתבת שהמטפל שלכם לא היה קשוב, זה כואב מאוד.

דרוש וחובה שאף מטפל לא ירגיש "מורם מעם" או חושב שהוא יודע יותר טוב וכדומה כפי שכתבת, אלא להיות כלי, שליח של הקב"ה, לנסות בדחילו ורחימו לעזור, לייעץ, להאיר, להיות ממש בשליחותו של הקב"ה ולראות איך והאם הוא יכול לעזור או שמא הוא לא הכתובת הנכונה ולהפנות הלאה.

ודרוש וחובה לא "להלביש תיאוריות על כל זוג", שוב, מצער מאוד לשמוע את החוויה שלך. אלא צריך לראות כל זוג *סספציפית* ולראות מי הם, מי האיש, מי האישה, מה הדנמיקה הזוגית ביניהם, איפה אני יכול לעזור, איפה אני לא יכול לעזור ולשקף זאת, להיות בשקיפות מלאה, בכנות מלאה, בהיכרות ספציפית מלאה ולהתייחס לנפשות הקיימות. כל נפש היא עולם ומלואו ואין נפש אחת זהה לרעותה.

 

אני מציעה בחום לקרוא את דבריה של @המקורית המדהימה, פשוט לקרוא כל אות ואות, דבריה חכמים ועמוקים מאוד.

 

ולזכור שכדי להיות בזוגיות הזו אם תבחר, אתה צריך כמובן גם שאשתך תרצה ותבחר בזה.

ואף אדם אחר, ואף מטפל דגול ומפורסם ככל שיהא, ואף פסיכולוג מומחה, לא יוכלו לרצות בשבילה.

רק היא צריכה לרצות, או לא לרצות, זו גם אפשרות.

אם היא לא רוצה היא תפוצץ פגישה גם של ראש הממשלה או כל אדם הכי גבוה שיש. זה לא משנה מי יעמוד שם. וזה גם לא יהיה "הכישלון" שלו, אלא זה שפשוט אין רצון או מוכנות להיות שם.

היא צריכה להגיע למקום פנימי שזה בא ממנה.

אי אפשר לעבוד במקומה

אי אפשר לרצות במקומה

אי אפשר להיות במוכנות במקומה.

 

אתה יכול לעשות רק מה שאתה יכול. רק מה ששלך.

נסה אולי באמת טיפול אישי גם בשביל כך וגם בשביל כוחות ותמיכה ומקום שנראים שנצרכים כאן מאוד מאוד.

אתה תהיה ככה גם יותר חכם במה אתה רוצה ויכול לבחור ומה לא.

 

ממש ב"הצלחה רבה בהכל.

שהקב"ה ישלח לך שליחים טובים וילווה אותך בכל צעד וצעד עם הרבה הארת פנים 

שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה 🙏

 

עונה - לא קראתי את שאר התגובות.. מחילה..רק לרגע 123

א. עצוב מאוד מאוד, זה ממש ממש קשה שאין שיתוף פעולה ורצון משותף לתהליך שינוי. כואב מאוד, ומתסכל בטירוף. ממש ממש ממש מאכזב ומכעיס. ניסיון קשה מאוד.

 

ב. אני נותנת לך את אותה העצה שנתתי לעצמי כשהבנתי שאני לבד מול יותר מדי דברים בחיים.

 

העצה - ללכת לטיפול. אני נעזרת תקופה ארוכה (עם הפסקות) במטפלות שונות (כולן עם הכשרה פורמלית הרלוונטית לתחומים שרציתי לחזק) ובסדנאות שונות. 

העזרה שקיבלתי לא תסולא בפז, תמיכה בי - בכוחות ובחשיבות שלי, ללמוד לפתח יכולת נתינה עצמית, להתחזק מבחינה אישיותית, ללמוד לתקשר בצורה יעילה (ובזכות זה לעזור לבעלי ללכת בעצמו ויחד איתי לקבל סיוע.), להיות מספיק אמפתית לעצמי, ללמוד לתת מענה לילדים שלי כדי שלא יפגעו מהמצב, ללמוד לתווך להם סיטואציות קשות, לחזק את השיח איתם כדי שיוכלו לשתף ברגשותיהם ולקבל תמיכה מאיתנו, ועוד ועוד אור וטוב. 

 

האם זה פתר את המצב? תלוי באיזה היבט. יש עוד גורמים שמשפיעים על בעלי ועל המצב שלו. אבל זה קידם (ומקדם) אותי בצורה מדהימה שאיפשרה לי לא להתמוטט מכל הגלים הסוערים שחווינו. 

כלומר, אני מתמודדת יותר בבריאות עם החולי וגם הזוגיות השתפרה מאוד והיום היא טובה רוב הזמן.

 

ומה הלאה? זו בחירה אינדבדואלית, ולכן היא לא רלוונטית למקרה שלך, כי המעורבים הם אנשים שונים, האלטרנטיבות שונות ולכל אחד כוחות נפש אחרים וציפיות וצרכים אחרים בתוך זוגיות.

אין לנו דרך לדעת מה אשתך תבחר, וגם מה כדאי לך לבחור, בכל אופן אני חושבת שכך או כך אין סיבה לעבור קושי כזה לבד, וכדי שהילדים לא יפגעו מהמצב (והם בטוח מרגישים את המתח) כדאי לך לקבל הנחייה טובה גם לגביהם. 

 

גם אם הדרך שתעשה תגרום לאשתך לרצות להצטרף אליך לדרך הזו של השיקום והתיקון, וגם אם תחליטו שלא להמשיך בשותפות זוגית, בכל מקרה נראה לי שכדאי לך מאוד להתחיל תהליך התפתחות והתחזקות כדי שתהיה במקום טוב יותר שיאפשר לך לבחור מתוך שיקול דעת, עוצמה, אופטימיות ולא מתוך קריסה שתגרור נזקים נוספים.    

 

ג. זה עשוי לקחת זמן למצוא מישהו מתאים, לפעמים מגלים באמצע שצריך להחליף כי זה לא מתאים. 

ממליצה להסתכל ברשימות של מטפלים בהסדר (סבסוד) הקופה ולראות מי פנוי, ובאיזה תחום הם מתמחים. אפשר גם לקבל הכוונה למטפל מתאים דרך "חיים של טובה", גם בלי הסבסוד. (הם נותנים סבסוד רק למי שצריך) יש עוד אפיקים מסובסדים - מרכזים של העיריות/המועצה האזורית, מיזם יע"ל ועוד. בכל אופן, ללכת למישהו מקצועי (גם עו"ס עם ניסיון יכול להיות מקצועי בתחומו) ובעיקר מישהו שיודע במה הוא לא מקצועי ובאיזה שלב/שאלות הוא צריך להפנות אותך לאיש מקצוע אחר (למשל מי שלא מבין מספיק בילדים, שיפנה אותך למי שכן וכדו').

סבסוד מלא דרך הקופה בד"כ דורש המתנה ארוכה, תחשוב אם זה שווה לך.  

 

ד. המון הצלחה, יש לך כנפי רוח. אל ייאוש. יכול להיות טוב בעתיד, בכל מיני צורות מפתיעות. העיקר לפעול ולהאמין בטוב שה' נטע בחיים.

 

ה. בבקשה לענות רק בפומבי. 

וואו את מדהימה!נגמרו לי השמות

קוראת ופשוט נפעמת ממך!

נשמע שעשית דרך מאתגרת ומדהימה כאחד, וכי יש בך כוחות פנימיים עצומים עצומים!

ממש מרגש ומפעים לקרוא אותך יקרה, שתזכי לראות הרבה ברכה והצלחה בכל ולהינות מהפירות המתוקים של כל ההשתדלות והעבודה הנפלאים הללו שעשית 🙏❤

לדעתי הדבר היחיד שיכול לסייע לך זה טיפול אישיהמאור הקטן

אישתך לא תשתנה, ולכן הדבר היחיד שאתה יכול לעזור לעצמך זה לסייע לעצמך להתמודד עם מה שיש, או לחלופין להעזר במשהו שיוכל לסייע לך בקבלת החלטה לפרק את החבילה.

 

אתה צודק, יש המון יועצים זוגיים לא מקצועיים שמנסים לדחוף את כולם לאותה שבלונה, ובכלל ספק גדול כמה ייעוץ זוג יכול לסייע כאשר יש לאחד מבני הזוג הפרעה או מגבלה שהיועץ בכלל לא מצליח להבין את הבעיה שלה ואת ההיקף שלה. במיוחד כשיש חוסר היכולת לדבר בחופשיות מלאה ופתוחה בנוכחות בת הזוג.

 

 

המאור הגדולנשוי+
מצטער בשבילך.היום הוא היום
הכיוון של המקורית נשמע טוב. שווה לנסות אותו. אולי אפילו תבקש ממנה המלצה בפרטי.

בנוסף, בתחום הנפשי ממש חשוב להשיג אנשי מקצוע טובים- כאלה שקיבלת עליהם כמה המלצות ושאתה מרגיש בנוח איתם.

הכותרת הרשמית של איש המקצוע חשובה במידה מסויימת אבל היא לא העיקר. לפעמים דברים מסויימים שהם "נחשבים" באמת פחות מועילים מדברים "פחות נחשבים"- עולם הפוך ראיתי.

בהצלחה!
אני אתן לך עצהתהילה 3>
לא כל כך פוליטיקלי קורקט, וגם לא קלה ליישום
אבל במצבך בעיני זה מה שנכון.

אני ממליצה לך לקבל את אשתך כמו שהיא היום. להחליט שבמשך נניח חודש בשלב ראשון, אין לך שום ציפיה ממנה שתשתנה, אתה מקבל אותה כמו שהיא, בלי לחכות שמישהו ישנה אותה,
שהיא תהיה אחרת, שמישהו יגיד לה משהו, כלום.

פשוט לקבל אותה כמו שהיא.


הרציונל שעומד מאחורי זה הוא שכל אישה וכל אדם בעומק רוצים לפרוח ולהיות, רק שהרבה פעמים יש כל מיני חרדות ומחסומים וקשיים רגשיים מכל מיני סוגים שעוצרים בעדם.

אחד הדברים שהכי מקשים, בטח אם המצב הפנימי והרגשי לא הכי,
זו חוויה של חוסר קבלה. שלא מקבלים את מי שאני, שלא רוצים את מה שאני מביאה,
שמנסים להפוך אותי למישהי אחרת, למשהו שאני לא, שכמו שאני, אני לא מספיק טובה ולא ראויה לאהבה
ועוד ועוד תחושות שעולות כשמרגישים ביקורתיות וחוסר קבלה.

לכל אדם בריא בנפשו התחושות האלו לא יעשו טוב,
ועל אחת כמה וכמה לאישה מול בעלה,
ועוד יותר- לאישה שגם ככה במצב דכאוני משהו, ושנשמע שאין לה הרבה חוויות זוגיות טובות להתלות בהם.

ולפעמים אפילו החויה של בואי נלך למטפל הזה (שיגיד לך להשתנות)
או ליועץ זוגי הזה (שיגיד לך שאני צודק)
או לדייט כל יומיים (כדי שתתחילי לחייך ותפסיקי עם הדכדוך או הסגירות שלך)
יכולים לתת תחושה וחוויה רעה של חוסר קבלה.

אני חלילה לא אומרת שאתה אומר את הדברים האלו. לרובנו יש כל מיני אמונות ופגיעות עבר שצפות מול כל מיני התנהגויות וגורמות לנו לכאוב ולפרש אותם בדרך מסויימת (כתבתי על זה קצת גם פה אם תרצה


להיות הכי שאת: זה לא את, זה אני


אבל אני כן מציעה לך, אם אתה רוצה לנסות לעשות משהו לקחת לעצמך תקופת זמן שאתה מרגיש שאתה מסוגל,
ובה:
1. לא תעיר לה שום הערה ולא תבקש שום בקשה שעלולה להתפרש כביקורת או חוסר קבלה
2. תעודד אותה לעשות דברים *שהיא* רוצה
3. תבטא כלפיה אהבה כמה שאתה יכול בלי תלות בהתנהלות שלה
4. גם אם אתה נפגע, תשתדל להיות במקום לא פגיע מולה, כמו אבא מול ילד או מורה מול תלמידים.



זו עצתי, קשה לביצוע אבל שווה
תודה תהילה. בוצע. אני כבר אחרי חודש של "לשחרר"נשוי+
המצב כמובן השתפר כי היא עושה מה שהיא רוצה.
אני מתנצל אם לא אשמע כ"כ טוב אבל אני דווקא חושב שמישהי שהיא מכירה או סומכת עליה צריכה לתפוס את אשתי ולתת לה בראש.. לנער אותה כדי שתתעורר!
תודה רבה גם ל"המקורית" על ששיתפת את חוויותייך!!
מה הכוונהתהילה 3>
השתפר
ומה הכוונה בעושה מה שהיא רוצה?
ומה הבעיה בזה שהיא עושה מה שהיא רוצה?
אתה עושה מה שאתה לא רוצה?


ולגבי אשתך,
יכול להיות ממש שאתה צודק וזה יעזור לה מאד,
אבל.
אני חושבת שהעמדת נפש הזאת שלך כלפיה, וגם השדר הזה עושה בדיוק את ההיפך.
בדברים כאלה דווקא ההרפיה והקבלה יעשו את ההיפך.

בעצם יכול להיות שאישתך מרגישה שמשהו איתה לא מאה, אבל בגלל שהיא כל הזמן באיזשהו סוג
של מאבק כוחות מולך בנושא הזה (לא פיזי אלא מילולי ואפילו רק בשדר)
במקום להיות במקום שיכול להיות קשוב למציאות שלה, לקשיים שלה, לבעיות שיש לה כנראה באמת ובתמים,
היא נמצאת במוד הישרדותי של להיאבק על עצמה על חפותה על הזכות שלה להיות ולהיות מי שהיא.

בהפוך על הפוך, ככל שתקבל את מי שהיא יותר, תאפשר לה להרפות את המגננות, להפסיק להיות עסוקה בהשרדות
ולהיות מסוגלת להתבונן פנימה ולהרגיששבאמת המצב שלה לא משהו ומתוך כך לרצות שהוא יהיה טוב ואז לפנות לעזרה.

אני באמת ובתמים חושבת, שבשורה התחתונה האפשרות היחידה שלך זה להחליט האם אתה מקבל אותה כפי שהיא היום (מותר להתפלל שהיא תבחר גם להיות בגרסה משודרגת)
מכמה סיבות:
1. זה רק הורס לכם את חיי הנישואין
2. באמת לא ברור שהיא תשתנה
3. סביר להניח שאם היא תבחר לעשות תהליך אישי, סיכוי גדול בהרבה שזה יקרה
אם תאפשר לה מרחב וקבלה, והפוך- ככל שלא תאפשר לה כזה הסיכוי יורד.
4. באמת אני לא חושבת שבן זוג רשאי לדרוש מבן זוגו להשתנות. הוא יכול לבקש דברים שחשובים לו ולשמוח אם הם יתקבלו, אבל לדרוש זה בעיני גם לא הגון, גם כורת את הענף שעליה יושבת הזוגיות שבו 2 אנשים בוחרים זה בזו, ולא בגרסה דמיוניתאו אחרת שיש להם, וגם לא עובד, ולרוב לא רק שלא עובד אלא הרסני, מרחיק ומצער את האישה.


כמובן שהרבה פעמים יש שינויים תהליכים והתקדמויות שבני זוג יעברו עם השנים, אבל הם מגיעים כשיש קבלה ורצון, ולא מתוך כפיה או כורח.
מסכימה מאוד ומצטרפת לתהיות למעלה.המקורית
לשחרר זה לתת לה אחריות על דברים גם אם היא תיכשלהמאור הקטן

ולא לקחת על עצמך יותר במקומה. 

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשהאחרונה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik

למשל, הרב ד"ר מיכאל אברהם שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

אתה באמת חושב שאדם כל כך בוטה, יצליח לשכנע מישהו?הסטורי

נקבתי בשמו בתור דוגמהshaulreznik

מן הסתם, לא חסרים רבנים בעלי השכלה תורנית ולהבדיל חילונית רחבות.

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

ה'רב' שהוצע כאןהסטורי

הוא הכל חוץ מאחד שדוסים (או בכלל אנשים שמאמינים בבורא ובתורה מן השמים) יקבלו ממנו...

טוב, אותו ספציפית אני לא מכירה..קל"תאחרונה

עניתי בכללי על העניין של פנייה לדמויות רבניות

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.