נראה לי שזה תהליך די פשוט

אבל לעצם הנקודה - יש מצוות/מעשים שאנשים מתחברים אליהם יותר.

למה לצום ביום כיפור ולחלל שבת? נובע מאותה נקודה. ובסופו של דבר זה נובע מזה שיש נקודות שבהן ה"רוח שטות" של יצר הרע לא נוגעת, והאדם נצמד אליהן כדי להתקרב לקב"ה.

כמובן, אנשים שממש מקפידים על תפוח בדבש כאילו היה בזה משהו קדוש, זה מגוחך כשלעצמו. אבל זה סיפור אחר

שמעתי שבגבעה כלשהי ביו"ש מגדלים ילדים כוהנים שבטוח לא יהיו טמאי מתים בכך שנותנים להם ללכת רק במקומות ש100% לא היה שם שום יישוב אנושי בעבר ככה שבטוח לא היו בו גופות.

ז''א, א''א לדעת את זה..

אגב, ח"ח על כ"כ הרבה ר"ת ברצף.

עכשיו סקרנת אותי אם אפשר לכתוב משפט הגיוני אך רק בראשי תיבות.

את המשפט השני הבנתי- לעילוי נשמת מורי הרב זכר צדיק וקדוש לברכה לעולמים לחיי העולם הבא זכרונו יגן עלינו.

אני חושבת שלפני שהוקמה האקדמיה ללשון לא הייתה שום קביעה חד משמעית איזו מילה זכר ואיזו נקבה ככה שהופיעו צורות כתיבה שהיום אנחנו מחשיבים כטעויות.

גם היום עם האקדמיה המון אנשים אומרים "גרביים מסריחות" או "אני יגיע" אבל לפחות יש לעורכי לשון חוקים ברורים מה נחשב טעות שצריך לתקן ומה לא, פעם זה לא היה ככה.

אולי זה חלק מהשיבוש הלשוני שהתחיל באותה תקופה.

בתכל'ס, הגיוני להניח שגם בתקופת התנ"ך היה סלנג וטעויות דיבור בציבור הרחב.

בגלות אנשים לא דיברו עברית כשפת אם אלא בתור שפת הלימוד ולכן גם לא היו בקיאים כל כך בלשון, ולכן אצל ת"ח גדולים ממש שהיו בקיאים מאוד בתנ"ך נדיר יותר למצוא שגיאות כאלה.

זה פחות מסובך, אולי תתן לנו מ שפט  מלא ב עברית?

וכך צריך לומר בסוף הדברים באותו דיבור גם כן.

על טהרת לשון הקודש

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

"וכך צריך לומר בסוף הדברים באותו דיבור גם כן"

@נשמה כללית אתה חושב שיש דרך לכתוב משפט בראשי תיבות שהוא לא יבש ועיוני?

לא הבנתי מה המשמעות של המשפט כ''כ, גם כ שהוא מפוענח..

הבנתי את משמעות המילים.

א בל כשהם מצטרפו ת למשפט. 

לא הבנתי מה הו א בא להבי ע, לא נראה לי משפט שימושי.

 ואסביר את עצמי

זה כמו שאכתוב שולחן ברווז חמור נפל לים.

משמעות ה מילים מובנת.

בתור מ שפט, לא הבנתי מה זה בא להבי ע.

אז של נשמה כללית קצת יותר קשור המילים, עדיין לא נ ר אה כמו משפט..

הדובר במשפט אומר שהוא רוצה להוסיף עוד מילים לאותו נושא בסוף הקטע.

"אני רוצה להוסיף לקטע הזה ש-"

נראה שזה לי הכי הרבה שאני מצליחה לפשט את זה.

@קולמוס הנפש. דמיין קטע של אחרון שמגיה על אחרון קדום לו, ומסביר בתחילתו שצריך לגרוס באופן מסויים. ומסיים שכך צריך לומר גם בסוף דברי המחבר ההוא באותו דיבור.

בעברית מדוברת התכוונתי.. יש לך?

סתם סתם, שנזכה.

אבל התורה כמובן לא יבשה, אם כי מאוד עיונית. ב"ה.

אין שום דבר שיכול למנוע מבחור ישיבה לכתוב אוטומטית "וא"ה א"ש, דבלא"ה הדק"ל", לדוגמה. (ואי הכי אתי שפיר, דבלאו הכי הדרא קושיה לדוכתא) או "ואה"נ דלפ"ז צ"ע ממש"כ מהרש"ל ביש"ש סופ"ק דב"ק" (ואין הכי נמי דלפי זה צריך עיון ממה שכתב מורנו הרב שלמה לוריא בים של שלמה סוף פרק קמא דבבק קמא)

כל אחד מהר"ת האלו הוא ר"ת שימושי ורגיל שבד"כ כותבים אותו כך ולא בפתיחת המילים, היחיד שמצוי בכלל לכתוב אותו פתוח זה "סוף  פרק קמא" שהוא לא צמד מילים.

אם כי פעם יצא לי לכתוב תגובה רצופת ר"ת כאלו בנשו"ט ו@אניוהוא טען שזה כדי לעשות רושם 🙄

חשוב לך שאתרגם או שאין צורך?

אין כלל אחיד לראשי תיבות. במקרה הנוכחי - את כולם אומרים במילים עצמם חוץ מ"מהרש"ל" שאומרים ככה.

"ואם כך זה מובן, שבלי זה הקושיה תחזור למקומה" (=תחזור להיות קשה)

"ובאמת כך, שלפי זה צריך עיון ממה שכתב וכו' בסוף הפרק הראשון של מסכת בבא קמא"

שכוייח ל@בייניש אנונימי

בכוונה בצורה כזאת,  ועם מ ילים בא רמית, למרות שא ין צורך, אך ורק ב שביל שמה שהם כותבים יראה יותר חכם..

 לעזאזל,  והמקש רווח פה מ אד רגיש, וכל נגיעה קטנה בו, מקפיצה לי רווח.

ולפעמים גם מלא רווחים, וכו' וכו'

ו לפעמים אני עובר א ח ''כ לת קן את זה , ולפע מי םאין לי עצבים.

גמר חתימה טובה

"יש הלכות עם מזל, ויש הלכות בלי מזל. הלכות עם מזל - הן הלכות בשר בחלב; הלכות בלי מזל - הן הלכות טלטול ברשות הרבים בשבת..."

(הרב עזריה אריאל בשם הרב גורן בשם הרב קוק)

https://www.yeshiva.org.il/ask/86301

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד