סמרטוט הוא מרובע

גבר שנותן בלי להתחשבן יכול להפסיק בכל רגע נתון. בוחר למי לתת, בוחר איך לתת, יוזם נתינה.

סמרטוט לא נותן, הוא פשוט מאפשר שאחרים יקחו ממנו.

ובכל מערכת יחסים, לתת זה נהדר (וגם לקבל), לקחת זה גרוע.

האפשרות הראשונה תהיה קשר מזעזע

והאפשרות השניה תהיה נהדרת.

מכאן נובעת התפיסה שלי שגם לאנשים עם מידות רעות יכולה להיות זוגיות מתאימה - רק לא זוגיות יותר יפה ממה שהמידות הרעות שלהם מייצרות

הוא שואל מה ההבדל בין מצב קיצוני א' שהוא גרוע ממש ומצב ב' שהוא נראה ממש נפלא.

לדוגמה: מה ההבדל בין יום ולילה? ביום יש אור ובלילה יש חושך. מה קורה 5 דקות אחרי שקיעה? זה מצב ביניים. אבל הזיהוי של מצבי ביניים מתחיל מההבנה של מצבי הקצה. אחר כך יש ניתוח של מצבי הביניים - האם הם תערובת, האם הם על הסקאלה, וכו'.

לכן אני ממש לא מבין את הזעזוע. 

בסופו של דבר כולנו מבינים שיש מצב לא בריא של מישהו שאפשר להגיד עליו שמתנהג כמו סמרטוט (לא יפה להגיד וכו' אבל אנחנו לא מדברים על מצב של אדם ספציפי, רק על האבטיפוס. כמו שמותר לשאול "מה ההבדל בין צדייק לרשע" וזה לא אומר שקראנו למישהו רשע)

ולכן לגיטימי לשאול - הרי המעשים שלו מאד דומים למעשים של אדם פלוני, שאותו אנחנו דווקא משבחים על נתינה בלי גבול. מה ההבדל?

הדמות השלילית שהצגת - לא מביאה את הרצון שלה לידי ביטוי בקשר ולכן מערכת היחסים איננה דו צדדית, אלא חד צדדית בין אדם חסר רצון לאדם אחר בעל רצון. אמנם יש בזה סקאלה רחבה... אף 'סמרטוט לא יהיה לגמרי סמרטוט ואף 'גבר שנותן בלי חשבון' יהיה תמיד נוכח בקשר.

קונפליקטים בקשר זה עניין מפחיד, אבל הפתרון זה לא לא לברוח מהם אלא להתמודד איתם.

קשר בריא הוא כאשר יש נותן ומקבל ויש הדדיות. וכחלק מההדדיות יש עניין גם לאפשר לקבל (שאולי מבחינה מסויימת זאת לא פחות 'נתינה') 

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.