ושאת עושה תרבית, תבקשי שיעשו לך גם סטיק ועל סמך התוצאה שיוציאו לך אנטיביוטיקה...
אין לי אפילו כח לכתוב
אבל אני במצב נפשי מזעזע
בהריון+ פיצפונים שמאבדים את זה לגמרי מאז שאבא גויס ועברנו למקום אחר בשביל ממ"ד קרוב
לא מפסיקה לבכות והסביבה הכי לא תומכת בעולם
יותר נכון לומר עוקצנית ומכאיבה מאוד
אין לי כח לפרט אבל אין לי אופציה למקום אחר כרגע
לא ידוע על צפי של חזרה או יציאות, הוא הוקפץ מהרגע להרגע, והשתחררנו רק לפני חודש מסבב של כמה חודשים!!!
וגם מזה עוד לא התאוששנו, הזוגיות, הבית, הילדים, הכל עוד הפוך ופתאום סבב נוסף עם אזעקות וטילים ואנחנו בכלל לא בבית, הכל הפוך
מרגישה שיש שני יקומים
של נשות המילואים ושל כל השאר
ושאר הנשים שיוצא לי לדבר איתן, כולן קורסות לגמרי
ומרגישה שבמלחמה הזאת אף אחד לא שם עלינו, פעם עוד הייתי רואה סטטוסים או משהו תודה לנשות המילואים
מרגישה שקופה, מרגישה נטל, לא מפסיקה לבכות..
משלוח מנות אחד לא קיבלתי ואני שבורה ומרוסקת לגמרי
עכשיו הבת שלי במרד של את לא מחליטה עליי ואני לא יודעת איך לקלח ולהרדים אותה. ב"ה שאת השאר הצלחתי, אבל היא נהיית עכשיו קשה ברמות ואין לי במי להעזר, אין לי כוחות, כל דבר קטן הוא טריגר מטורף בשבילי, אני על הקצה ולא מפסיקה לבכות ולהשבר
פשוט אשמח שיראו אותי, שאני ארגיש שרואים ושזה לא סתם
מחזקת אותך .שתדעי שאת ובעלך וכל הנושאים בנטל בחרו בצד הנכון של ההסטוריה היהודית ושל בתורה.אתם נושאים על גבכם את השורשים והעוצמה. ותורת אמת.שהקב"ה ישלך שכרך.
מוזמנות לרשום פה לטובת כולם דברים שאתם רוצות לזכור לפורים הבא, מהכי טכני ועד הכי מהותי..
מתחילה-
1. לזכור לארגן למוצאי פורים אוכל מהיר להכנה או לחימום, בדגש על אוכל ולא ממתקים. כולם גוונים מרעב וטוחנים אינסוף ממתקים מהמשלוחי מנות אם אין אוכל מגרה אחר.
2. לזכור שיפורים חג שדורש סבלנות וגמישות. לא משנה כמה הלוז שלכם סגור וידוע מראש, סיכויים גבוהים מאוד שיהיו שינויים ובלתמים ברגע האחרון. כדאי להכין מראש מלאי סבלנות ונחת לכל השינויים האלו ולזרום איתם במקום להתעצבן.
כל השכנים הורידו סטנדרטים וזה יצא ממש בול.
חצי מהמשלוחים שמתי בשולחן החג (לחמים, סלטים, אפילו זיתים וכד' ועוגות עוגיות למנה אחרונה)
היה מגוון כיף וטעים ולא תקועים עם מלא ממתקים.
המבוגרים גמורים, הילדים עוד מוקדם להם לישון.
לקחת בחשבון את הזמן הזה, לתכנן פעילות מרגיעה.
(מקודם הוצאתי את הילדים לפארק לשעה, לא היה מוצלח. חזרנו. בעלי משחק איתם משחק קופסה עכשיו)
שנה הבאה כדאי לחשוב על משהו מראש.
אולי יצירה בבצק או משהו.
הירידת מתח של האחרי
אני גמורה על הספה. בעלי מעולף אחרי ששתה.
הקטנים פה ואין לי כח לקלח אותם ולהתקדם עם השינה.
מחר בעז"ה נוסעים להורים בירושלים, עוד יום של בלאגן.
שלא תהיה מלחמה בפורים🤭
(כאילו שזה תלוי בנו...)
החג היה כמעט בתכנון המקורי מלפני המלחמה
הילדים חגגו עם משלוחי מנות לחברים
נסעתי כרגיל לסעודה להורים מחוץ לעיר
(האזעקה תפסה אותי בחניה צפופה בין מכוניות ועם ילדים רבים מכות
אז התרכזתי בלהשאר רגועה בסיטואציה ולא באזעקה
ואז מישהו יוצא מבניין ונוזף בי 'גברת את שומעת שיש אזעקה'
במקום להציע בנימוס מרחב מוגן
לכולנו שלום)
כך זה היה הגיוני מבחינת המשק
וגם מבחינת תאריך
אבל למרחק סביר -10 דק' גג
ובדרך יש מקלטים..אז זה לא היה סיפור הם יודעים שאם יש אזעקה נכנסים למקלט או לבית הקרוב
את הקטנים הסענו
כולל קריאת המגילה בבית הכנסת,
שעברה לממד קרוב,
ובעיקרון קבעו קריאת מגילה בכל רחוב.
שוק פורים, עדלאידע ופעילות פורים של המועצה בוטלו כולם. מה שכן היה שהילדים חילקו זה לזה משלוחי מנות.
הוא מהות מרכזית של החג (הזה ובעצם כל חג)
חג= בלתמים/ שינויים/ ילדים נרגשים/ מפגשים משפחתיים
ומצריך סבלנות וגמישות בכמות גבוהה
מסיבה מסוימת ובנוסף המלחמה לא יצא לנו להתארגן עד הסוף עם משלוחים לשכנים ומכרים ולא קנינו הרבה דברים בכלל
בבוקר נלחצתי נורא וניסיתי לצאת עוד לקנות
עצרתי ונשמתי ופשוט ממה שקיבלנו התחלתי לייצר משלוחים חמודים ממש ועוד נשארנו עם עודף ולמזלי לא הרבה כך שגם יהיה פחות זבל בבית
אז ממש הולכת לזרום על זה גם בשנה הבאה
ביום ראשון הכנתי שקשוקה גדולה ונשאר לי מלא רוטב.
שמרתי אותו בקופסא.
הערב המתבגרים שלפו אותה, חיממו, שברו ביצים חדשות והיה מושלם וכל כך במקום (ואכלנו עם כל מיני סוגי לחמניות שקיבלנו).
נראה לי אני אהפוך את זה לקבוע.
הטיפ הכי משמעותי- זרימה!
ברגע שהבנתי שזה משותף להרבה שפורים מלחיץ וצריך לרצות את כולם, משלב מסויים ואולי גם בגלל המלחמה ואחד הילדים היה עם חום גבוה בערב החג פשוט שחררתי.
תרמה לזה העובדה שהכנתי משלוחים מסודרים מראש , קניתי וארזתי לפני שבוע בערך (מי ידע שתהיה מלחמה?!) אבל בדיעבד לא היה לי כוח לארגן בזמן המלחמה אז הכל היה מסעוד מועד וזה תרם. וגם זה שיש מלחמה והבנתי שאין בילויים בערב (בערב מודה שהתבאסתי על עצמי מאד ועל כל החגיגות שבוטלו).
בערב של הצום עשיתי להם בוק תמונות בבית כי הם פחדו לצאת עם האזעקות.
אבל ברגע שאתה תקוע עם מלא תושבי השכונה במקלט אתה מבין ומקבל פרופורציות.
אתה מבין שהכל יכול להיות הפוך- שתתן משלוח מושקע ותקבל קטן וזה בסדר, שהילדים יחרפנו אותך על הממתקים וזה יהיה בסדר, שאלו ששנה שעברה עשו משלוח מפואר הורידו סטנדרטים השנה וזה בסדר, שכמו שיש משקיענים בתחפושת יש גם כאלו שלא השקיעו אבל שמחים לא פחות- וזה בסדר.שהילדים שלך לא ירצו להתחפש למרות שטרחת והשקעת והיית מקורית והילדים של האחרים מתחפשים ועצמאיים ומצטלמים ושלך לא וזה בסדר.
איך שיצא זה טוב. הכל כבר טוב. וזה בסדר!
האווירה לפעמים עושה להם טוב וחשק לנקות...
בשנה של הקורונה בא' בניסן כבר רוב הבית שלנו היה נקי! ואפילו הספקנו לסייד את הבית!
אבל האמת שנראה לי שבמלחמה הרבה יותר קשה... הבית הגיע בימים האחרונים לרמות משוגעות של בלגן (מזל שמדי פעם הייתה להם מוטיבציה לסדר את הסלון כדי לישון בו בנגישות למקלט...), ואני חסרת כוחות ומפוחדת מאוד להתחיל להתרכז בסדר הבית...
אז נראה איך זה יהיה כשנתחיל לנקות לפסח
ומי מדבר על ים הכביסות 🫣
איך זונחים בכל שמתחילים פסח בכל הבלגן הזה
הם ממש לא בקטע של לעזור כאן
אצלנו ברגיל הם לא ששים בכלל לעזור, אבל ניקיונות לפסח זה כיף🤭 (הם אוהבים יותר את הדברים האטרקטיביים, כמו שואב אבק וניקונות עם מים וקצף, אבל אני מסבירה להם שבשביל להגיע לאלה צריך לנקות קודם את הדברים הלא כיפיים...)
אבל במקרה הכי גרוע ננקה רק חצי בית (סלון, מטבח וחדר הורים) ואת כל השאר נסגור... גם ככה הם ישנים עכשיו בסלון כל הזמן (האמת שהגדולים כן ישנים בחדר, אבל אולי זה מה שימריץ אותם לנקות)
ובמקרה הכי-הכי גרוע ניסע לחמי וחמותי לחג ונשגע אותם🤦♀️🙈
הילדים עוד די קטנים, בגילאי שנתיים עד שמונה.
מאוד קשה לי לעבוד איתם בבית.
בקורונה הם היו ממש קטנים, ובעלי גם היה בבית.
הוא בעיקר היה מנקה במשך היום, ואני הייתי בלילות.
רק יום וזו באמת בעיה
אם את מסוגלת בלילה-עופי על זה לגמרי
וברצינות- לומדים טוב את ההלכות הקשורות לביעור חמץ ועושים מינימום שצריך עפ"י ההלכה- בלי מיון צעצועים, בלי מהפכה בארונות, מוציאים חמץ מהבית- וזהו. לא לוקח יותר מימים בודדים בערב חג ממש.
כבר כמה שנים שאני עושה כך ורואה ישועות, במהלך השנה כל פעם כשיש זמן ופניות עושה פרויקט אחר בבית- את כל המיונים והסדר שרגילים לעשות בד"כ בערב פסח.
לכן לא רלוונטי אליי כל כך
אבל רעיון מושלם
לא צריך לגעת בבית, צריך להוציא חמץ.
אחרי פסח- בחופש או בכל זמן אחר- תעשי "פסח" בכל מה שלא חמץ.
אבל קשה לי להשתחרר מהרגלים...
וגם תמיד יש בי ספק שמא הכניסו איזה ביסלי לארונות
מוכרים לנכרי את כל החמץ. תלמדי הלכות ותראי כמה אנחנו משתגעים מעבר...
תעזי פעם אחת ותתמכרי! ממליצה בחום.
אני לא תמיד משתגעת לנקות ולמיין לפני פסח. ושלא תביני נכון אני פריקית של מיונים, תקתוקים, וארונות ייצוגיים! אבל אחרי שילדתי פעמיים בפסח ועוד כמה פסחים עם קטנטנים ועבודה ובעל שעובד במשרה מלאה++, הבנתי ולמדתי בעל כורחי שאפשר גם אחרת.
אז את המשחקים סוגרת ומוכרת לגוי ומטפלת בהם כשיש לי זמן. ולפסח או שמנקים משחק או שניים או שקונה חדש לחג.
כך בכל דבר אפשר למצוא פיתרון שלא כולל להשתגע דווקא בזמן לחות של ערב חג.
זה לא קשור. בשביל פסח צריך להוציא חמץ וזהו.
מי שרוצה נקיון אביב, שיעשה בשמחה- אני לא רואה צורך לעשות ניקיון יסודי
בדיוק בתקופה הכי לחוצה בשנה, כי גם בלי ניקיון יסודי, פסח זה זמן לחוץ
להוסיף לזה עוד דברים שלא קשורים בשום קשר להלכה- ממש לא בשבילי
זה באמת משנה חיים.
לא נוגעת בכלל בארונות בגדים/ספרים/משחקים. את מדפי המשחקים אני מכסה בנילון ענק ומוכרים,
ארונות בגדים אין בהם חמץ אז לא מנקה בכלל.
נקיון יסודי של המטבח והסלון לוקח כמה ימים.
את החדרים הילדים מנקים בקטנה לא כולל חלונות בכלל (מי שיש לו נערווים מהמסילות שיתיז שם אקונומיקה אבל באמת שאין צורך)
ואם הולכים לפי מה שצריך מבחינה הלכתית לא צריך יותר מיום- יומיים למטבח ועוד יום- יומיים לשאר הבית. אומרת מניסיון...
וחוזרת שוב- אני הכי לא כזו וזה היה לי ממש קשה בהתחלה! מתה על הפרויקטים של הסדר וארגון, זה ממש עושה לי טוב. אבל התבגרתי והבנתי שזה לא חכם לדחוף את זה בזמן הכי לחוץ והכל ביחד... מחלקת את זה על פני כל השנה כשמתחשק לי ויש לי זמן.
בכלל אני בטוחה שלא לזה היתה הכוונה בביעור חמץ. מרגיש לי לפעמים שאיבדנו את הכיוון וקצת נסחפנו עם ההכנות לפסח וחשוב להכניס חג באווירה טובה ועם הנשמה בידיים. זה יכולת נרכשת- רק אומרת 😏 אם אני הצלחתי לשחרר מזה כל אחת יכולה😅.
קבעתי כלל, שעד שבועיים בערך לפני פסח אני יכולה להתעסק במה שלא בדיוק קשור לחמץ סדר כללי ניקיון אביב וכו' ושבועיים לפני פסח מתחילה את מה שכן חמץ למשל ארונות מטבח שמאוחסנים בהם כלים וכו ולאט לאט את המטבח ומה שחייב, עושה כביסות שצריך לפני פסח מעילים תיקים וכו'.. אני לא רואה טעם בלהתחיל את עניין החמץ מוקדם יותר כי אז לא יהיה ניתן לחיות בבית.
השנה עם המלחמה והילדים בבית אני מאמינה שפחות אגיע לצערי למעבר ולכן אתמקד במה שבאמת חמץ
מחלקים עבודה- אחד משגיח על הילדים, השני מנקה.
בד"כ מוציאים אותם החוצה.
השנה אי אפשר
אבל אפשר שההורה המנקה ילך לישון צהריים שעתיים וינקה אחרי 20:00 כשהקטנים נכנסים למיטות.
כמה ימים כאלה והגוף יתרגל ויהיה באנרגיות בשעות הערב.
אני חושבת שתכנון טוב של חלוקת המטלות והזמנים זה הכי טוב.
שלוש שעות כל ערב או אפילו רק 3 פעמים בשבוע
מתוכם שעה איפוס כללי
שעתיים פסח
זה ממש מספיק.
בשבוע האחרון עם ניקוי מטבח כמובן זה אחרת.
אבל גם אז אם מתחילים עם ארונות עליונים עוד קודם,
אפשר לסיים פסח יסודי ביומיים.
מפה להוריד מה שלא חייב.
אם לא עושים ליל הסדר בבית זה ממש אמור להיות בסדר.
אם עושים- לבשל הכי פשוט שיש ולהשלים קנוי ככה שלא צריך להכשיר את המטבח שבוע קודם.
גג ביום לפני בדיקת חמץ.
(ואז לבשל לתוך הלילה והשלמות בבוקר החג ולנוח טוב צהריים)
טוב כותבת מאנונימי כי מי שמכירה אותי במציאות יכולה לזהות לפי מה שאכתוב.
היום בבוקר פורים ראיתי שבעלי לבש בגדי עבודה, הם היו נקיים אבל ממש הפריע לי איך שהוא נראה, אני פחות מתחברת למראה הזה וביקשתי ממנו שיחליף מכנסיים.
הוא בהתחלה לא רצה ואז החליף והוא אמר שהוא לא יחגוג איתנו את פורים והוא הלך לצד ולא היה איתנו כל הזמן, בסוף ביקשתי לדבר איתו וקצת בכיתי אמרתי לו שזה לא נעים שהוא גורם לי להיות עצובה בפורים ושבסה"כ ביקשתי ממנו להחליף מכנסיים, בסוף הוא השתכנע וחגג איתנו ביחד.
אבל עדיין מפריע לי שחשוב לי שהוא יראה יפה ומכובד ולו זה פחות אכפת.
יש לכן רעיון מה עושים?
דבר שני, אנחנו כרגע מתארחים אצל המשפחה בגלל שאין לנו ממד בבית
והילדים נהיו חרדתיים, ילדה אחת רוצה שנבוא איתה לשירותים ולכל מקום ( והיא כמעט בת 10).
הם רוצים שאני אישן איתם בחדר,
אני יושבת לידם עד שהם נרדמים..
ועד לפני כמה זמן זה לא היה כך, היו נרדמים לבד ועצמאיים והמלחמה שיבשה את זה.
מה עושים?
התלבש ככה בתור בגדים לפורים או בכללי.. באופן כללי אני לא מתערבת לבעלי בבגדים, גם כשהם ממש לא לטעמי. לא הייתי רוצה שיחליט איך אני אתלבש ואין סיבה שאני אחליט בשבילו, הוא אדם בוגר. אז גם אם מחר הוא ישנה את הסטייל לבוש שלו לבגדי עבודה - בעיניי זה זכותו..
אם הוא לבש אותם רק בקטע של פורים אז בכלל לא הבנתי מה הבעיה.
התגובה שלו אולי קצת קיצונית לפי דעתי האישית, מצד שני גם הבקשה שלך.. וגם העובדה שאת זאת שבכית ומיסגרת את זה כאילו הוא בא לצער אותך - אני מאמינה שהוא לא עשה את זה נגדך, פשוט זה מה שהוא אוהב. בלי קשר אלייך.
נשמע שכדאי שתעבדו על התקשורת ביניכם, וגם על הנפרדות בהחלטות האישיות. זה עושה רק טוב 🧡
לגבי הילדים - זה ממש הגיוני. תזרמי איתם. זה מצב מפחיד גם לנו כמבוגרים ואם זה מה שנותן להם ביטחון אז תני להם את זה. לא רק עד סוף המלחמה גם קצת אחכ, ומי שיחזור מיד לעצמאות - מעולה, אבל תניחי שיהיו כאלה שיצטרכו עוד זמן כדי להרגיש בטוחים מספיק
א. הייתי עושה לעצמי כלל לא להתערב לו בבגדים ויהי מה.
ולנסות לאהוב אותו איתם כמו שהוא, שלא ירגיש שהוא על תנאי ואת גם תוכלי להשתחרר ולא להיות "אמא שלו"
ודבר שני כדאי לדבר על זה בתקשורת מקרבת- שאלה, שיתוף, הקשבה, הרבה הקשבה ולשמוע מה היה לו בעיקר לא נעים בזה... כי נשמע שזה נגע לו בנק רגישה ממש..
ב. לקבל את זה ולזרום איתם. אם הם ממש לא ככה במציאות אז זה בעקבות המלחמה, כדאי לתת לזה את המקום ולא ללחוץ עליהם לכלוא את התחושות שלהם בפנים. זה מאוד בריא וחשוב.
אם בעלך נניח פועל במפעל ובגדי העבודה שלו מוכתמים (גם אם אחרי כביסה) ודהויים, אז באמת אולי עדיף שלא להיכנס ככה לחג.
אם לא ומדובר בבגדים רגילים רק שאינם בגדים חגיגיים- נשמע לי סביר ביותר.
ובשני המקרים אני לא רואה סיבה להתערב לבעל בבגדים לא ביום חול ולא בחג ושבת.
מאד נפוץ שזוגות רבים בזמן שמתארחים אצל המשפחה. יכול להיות שאתם מרגישים שמסתכלים עליכם ואולי אפילו שופטים אתכם ולכן כל אחד יותר רגיש.
אולי אם לא הייתם שם, פחות היה לך אכפת שהוא ילבש את המכנסיים האלה? ואולי הוא היה פחות רגיש בבית שלכם?
אני לא מנסה להגיד לכם לחזור הביתה אם אין שם ממד, להיפך. רק להיות מודעים לסיטואציה, לדבר על זה ביניכם ולהיות סופר רגישים אחד לשני.
לא להתערב!!
את תתלבשי לטעמך והוא יתלבש לטעמו.
וזה לא עניינך מה הוא לובש.
סליחה שאני ככה חריפה, אבל זה מתכון לכ"כ הרבה מריבות מיותרות...
כי בתכל'ס, מה זה משנה?
אם הוא לא מתלבש מכובד זה לא אומר שום דבר על המכובדות שלך או של המשפחה. רק על עצמו.
לשחרר, ולאהוב אותו איך שהוא...
אולי בהמשך הוא יזרום גם על לשנות סטייל. ואולי לא. אבל לפחות לא תריבו על זה
חשוב לך ואת מתייחסת אליו כאמא (מבקשת שיחליף מכנסיים) לבין אמירה כמו - "לדעתי יותר מתאים מכנס x" ולשחרר
בטח ובטח שלא לחפור ולהיכנס לעימות על זה
וגם הקטע שאת בוכה אומרת שהוא מצער אותך.. זה מצער גם את הצד השני התייחסות ווכחנית לגבי לבוש. אתם לא בבית, מלחמה, צריך לבחור על מה לשים את הפוקוס
לגבי הילדים נשמע לי הגיוני
הם עברו לבית אחר, רחוק מאזור הנוחות, מלחמה, אזעקות, נשברה השגרה, תהיי שם בשבילם. זה צורך רגשי
הוי אהובות,
מה אדבר ומה אומר
ימים לא קלים וזה לא נגמר
אל תשאלו מה שכאן נשאר
בוקה ומבלוקה עליי נאמר
מתחת הרגליים הילדים מסתובבים
גומרים כל מה שמכינה בסירים 🍲🍲🍲
מודדים תחפושות שוב ושוב ושוב
להחליף כל רגע זה ממש חשוב 🎉👺🎭
וההתרעה פה מצפצפת כל דקה
רק נגמרת אחת ומגיעה עוד אזעקה
בכל פעם את הצאן סוחבים 🐑🐏🐑🐏
ובמקלט למטה מצטופפים
ושלא תדעו מה ששם קרה
כל השכונה וכל החבורה
רציתי להצטנף, לשבת בפינה
להגיד תהילים מכריכה לכריכה
אך השכנה ממול אותי סימנה 🎯
"היא כבר את פסח כמעט גמרה
את כל הארונות ואת כל המגירה"
ונכון שסיפרתי שאצלי פסח כבר מוכן
אבל יש עוד עבודה וממש מעט זמן
נשאר לי רק לנקות החדרים
את הארונות ואת המדפים
יש צעצועים לנקות ולשמור
ואת הספרים של אישי האדמו"ר 📚
על המטבח עדיף שלא לפתוח
כמה עבודה בא לי לברוח
בקיצור, אהובות קדושות יקרות
אנא שתפוני בקשיים ובצרות
שאזכור ואדע שאני לא בדד
קבוצת תמיכה נפתח הידד!
אני מתייגת כאן באהבה
כל אחת שבשרשוריי הגיבה
וכל אחת ואחת בתשובה
אנא תייגו נוספת בחדווה
ואם חלילה וחס מישהי התפספסה
אני מראש כורעת לבקש סליחה 🙏🙏
יאלה עלמות נצא לדרך
אני רוצה פה שרשור מפלצת!!!
אשמח לעצות - מה להכין מבעוד מועד? מה להגיד לילד? מה חשוב שיהיה בבית אחרי (למשל פינת החלמה עם משחקים.. לא יודעת).. אשמח לכל רעיון, טיפ ותובנה, זה יעזור לי המון! תודה עליכן, השם יברך אתכן 🙏
והבת שלי שעכשיו בת 7 גם אמורה לעבור ניתוח כפתורים.
אז קודם כול - לכל ילד מתאימה הכנה קצת שונה לפי אופיו. לבת הנוכחית שלנו, למשל, לא אמרנו את המילה ניתוח, אמרנו שהיא צריכה לעבור טיפול באוזניים, וישימו לה מסכה מיוחדת על הפנים שתגרום לה לישון, ןאחרי כמה זמן היא תתעורר ותהיה אחרי הטיפול. (אבל האמת שהיא קלטה את רוב האמת... גם כי היא חכמה וגם כי יש לה אחים גדולים)
אני לא זוכרת איך בדיוק הכנו את הבת הקודמת, אבל היא הייתה פחות רגישה, וגם שמחה שהיא סוף סוף תשמע טוב. (גם אם בפועל זה לא ממש היה ככה)
לגבי ההחלמה - בניתוח כפתורים ההחלמה לא ארוכה, אז לא התכוננו לזה במיוחד. לא יודעת איזה ניתוח אתם עושים...
זה היה ניתוח שקדים אז קנינו ארטיקים מעדנים ויוגטרטים..ארגון קצת חומרי קריאה והרבה משככי כאבים וכמובן היא היתה איתי בבית איזה שבוע וחצי
סה"כ ניתוח די פשוט
וכן גם דאגנו למישהי שתוכל לבוא לשמור על ביום יומיים הראשונים כשאני יןצאת להביא את אחיה הקטן כדי שהיא לא תבוא איתי את כל הדרך
ועוד 3 ימים אחכ להמשיך עם אוכל רך ולא חם מידי ולעקוב אבל לא להישאר בבית..
וזה היה כפתורים אדנואידים ושקדים
אבל נשמע פחות הכיוון שלך.
מבחינת הכנה, אפשר להתייעץ עם בית החולים, יכול להיות שיש להם מפגשי הכנה.
בבית הייתי דואגת הכי לרוגע
רק הריון שני, אמנם עם גנטיקה גרועה בתחום
בהריון הראשון היה בקטנה, חא מורגש כל כך
ועכשיו זוועה, מחליפה תחתונים 5 פעמים ביום.. תחבושות מציקות לי. ממש לא יודעת איך להתמודד זה מטריד אותי ברמה היומיומית רגע רגע
יקח זמן עד שאקבע תור לפיזיותרפיה.. מאמינה שרק אחרי הלידה יהיו תורים והאמת גם מתפדחת מאד מהסטואציה שאישה תכניס לי אצבעות לשם
מישהי שיודעת לכוון אותי לגבי התרגילים שעוזרים למצב הזה?
לק"י
חושבת שיש מקרים שהתרגילים האלה עלולים להזיק. אולי כשהשרירים מכווצים מידי.
אולי אפשר ייעוץ טלפוני עם אשת מקצוע כלשהי.
מינימום 6 שבועות אחרי.
אפשר לנסות תחבושות רב פעמיות?
ופיזיותרפיה זה באמת באמת מביך, אבל לגמרי נצרך... בטח במצב הזה
חוץ מקיגל.
אבל יש תחבושות מיוחדות לדליםת שתן והן יותר נוחות מהרגילות
רקלתשוהנזה באמת מביך אבל האופציה לא לטפל היא לא נעימה הרבה יותר.
תקבעי לפיזיו, תתקשרי כל יום לקופ"ח לבדוק אם יש תור מוקדם יותר, ואפשר גם תור 1 באופן פרטי בינתיים עד שיהיה התור מהקופה.
לא חייב שהיא תכניס אצבעות, יש הרבה מה לדבר גם בלי שתבדוק ישר. ויש גם ביופידבק כמו טמפון שאת מכניסה לבד.
באמת לא נעים, בודקת טהרה, גניקולוג, אחות מיילדת צריך לראות מה עוזר לנו להתגבר על זה ...?
עוד כמה זמן הלידה?
מאוד הגיוני שקשה יותר להתאפק בהריון אבל זה ממש בידיים שלך לשפר לעצמך את איכות החיים
בהצלחהּ
יש לי ילד בן שלוש, גמול, ורגע לפני הטרפת של פורים,
בא לי להגיד לקב''ה תודה על שני דברים קטנים, אולי מגוחכים, אבל עבורי הם משמעותיים מאוד-
1. שבזמן האזעקות הוא לא היה צריך אף פעם שירותים
2. שלא ברח לו, וגם לאחרים, בלילות (אנחנו ישנים במקלט ציבורי).
מי מצטרפת אליו ורוצה גם לכתוב על מתנות קטנות שהיא קיבלה בתוך הטרפת?
שב"ה מתחילת האזעקות לא היו פספוסים.
הילדים ישנים בממד ביתי, וזה עדיין יכול להיות לא נעים
תודה שהצלחנו לחזור הביתה (תחת אש 😂) אחרי שהתארחנו בשבת באזור מרוחק.
שלא היינו מכירים בשום הזדמנות אחרת.. חיים בבניין שכל אחד לעצמו, והמפגש היחיד כמעט הוא במקלט, ולאט לאט עם האזעקות והלחץ הקשר וההיכרות הופכים למשמעותיים יותר
יש לי בן שנה וחצי אהבת חיי, צמוד אליי, אבל מפונק ובכיין ממש.
תודה לה' הוא היה ממש בסדר כל פעם שהסתגרנו באזעקות... ממש פחדתי שהוא יבכה בלילה או שירצה לאכול משהו שאין לי פה וכו'. הוא היה סבבה!
ואלף פעמים תודה תודה תודה שיש לנו ממד בבית. כ''כ לא מובן מאליו! חיבוק גדול לכל מי שאין, חושבת עליכן כל אזעקה!
תודה שהילדה ממש סבבה עם האזעקות ומבקשת שנלך למקלט גם כשאין אזעקה🤭
התחברנו לשכנים ויש לה שם משחקים.
תודה שהיה לבעלי פורים משמעותי ושמח
תודה בורא עולם על תוספת מתוקה למשפחה שנייה לפני המלחמה.
תודה שהצלחנו להשתחרר שניה לפני שבת ולא נתקעתי בבי"ח לבד עם אזעקות ותינוקת שרק נולדה.
בטח מאתגר להיות במלחמה מיד אחרי הלידה.
מהמם שאת רואה את הצד הטוב של הדברים...
