ומקווה פתאום למצוא שם משהו שלי
מה חשבת
ומקווה פתאום למצוא שם משהו שלי
מה חשבת
רציתי לכתוב יש לי פרפרים בבטן ויצא לי בבית
נשאיר את זה ככה
אם כבר, אז יש גם נמלים
ואוף הנמלים
הבטן שלי מתרגשת
ממה שירה ממה
למה את ממשיכה להשאיר פה מילים
למה
גם אחרי שלושה חודשים בלי קפה
הוא היה חייב לחזור לזה
גם כשלא בא לי קפה אני מחפשת משהו לשתות
ככה זה
גם כשאין אנשים אתה רוצה לכתוב
גם כשאתה גדול אתה רוצה לכתוב
אבל אני בכלל לא גדול
היי
תמיד לוקח זמן להתרגל מחדש לסיומת של התף שין פא---
אבל הפעם זה לא רק זה
היו תפילות והיתהשבת
ולא הייתי שם
לא אחזתי, כמו שפעם הייתי אוחזת, שזאת השבת הראשונה
והערבית הראשונה
והמוסף של שבת הראשון
אוף אלוקים
איפה אני נמצאת בכלל
אז יש לי תפקיד ושליחות ומשמעות
אבל אבל
עכשיו אני מבינה למה פעם נשים לא למדו תורה ואולי גם לא התפללו מהסידור
זה מנע מהן את ההרגשה של אני מפסידה משהו
או של- פעם הייתי טובה יותר וצדיקה יותר ומתפללת יותר ולומדת יותר
לא היה להן את הפעם הזה
הן פשוט היו טובות תמיד, ברמה של נשים
בלי לשאוף לדברים שאפשר לעשות רק בתור רווקה או נשואה לפני ילדים
רעיון טוב לחיות כמו פעם
אבל מאוחר מידי להתחיל בזה עכשיו
לא?
jbhv c30 aek kag,hho chi 4 k6 ccuer thyv fprv
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)