נכו יש את הדרך הפאטריאכלית של האישה בבית האיש בחוץ שבהחלט עדיין רווחת אפילו בארה"ב הפוסט פמניסטית מבין 300 הורים בבית הספר בשעת סיום הלימודים יש שם 295 אימהות.

אבל לכתוב:

 הם תמיד מנסים להתחמק מלעזור, ובשונה מאיתנו הנשים יש להם תירוצים בשפע,

או
נראה לי בכללי גברים הם פחות אמיתיים מנשים, במקום להגיד את האמת שאין לו כח, הוא מתחיל להמציא לך המצאות שהוא לא יכול וצריכים אותו בישיבה-איזה שטויות!
צריך גם לעמוד על שלך שהוא לא ינצל אותך יותר מדי.... אחרת זה לא הרגשה טובה בזוגיות.... ומהעצלות שלו-את קורסת וממוטטת.....
 

ועוד כמה ציטוטים קיצוניים זה סופר מוגזם בעיני

דווקא במגזר החרדי רוב הגברים הם אלו שאוספים את הילדים מהמוסדות ונמצאים איתם עד שהאישה חוזרת...

בערב הם חוזרים ב7 להשכבה.

ובחופש זה על האבות שבבין הזמנים.

הם בדרך כלל מתאימים את עצמם לחברה נראה לי.

חברה שמקובל בה שהגבר מעורב מאוד בגידול הילדים.

אבל לא יודעת

סתם תחושה שלי

סתם כבן אדם אני שונאת להכליל

בעבודה שלי יש לנו הכול

חרדים חילונים דתיים חרדלים כאלה שהבעל דתי והאישה חילונית 

שמאלנים ימניים

ערבים 

בטח שחכתי עוד אי מי...

מאז שאני שם אני נמנעת מלומר כל ה---- הם-----

בגלל שאני עובדת במקום מאוד מענייים

ןומאתגר אז גם לא מגיעים אלינו הסטראוטיפים של החברה אז בכלל.

אבל בכלל לא הרבה ולא במיוחד.

בעלי ממש איש של חוץ והיה קשה מאוד לעזור לו להיות חלק מהבית.

אבל בואי, עצלן?? לא . עושה כל מה שהוא יכול בתחומים אחרים...

הוא טיפוס קצת מגזימן ולא כזה אמיתי אבל פחות מאימא שלו השקרנית הדגולה.

ומי שאולי נצלן במערכת היחסים ביננו זו אני לצערי. 

הוא אחראי על כל הרומנטיקה הריגושים והכיף.

ושיעיז לא לעשות משהו מיוחד בליל טבילה למשל.

או לעשות לי יומולדת שווה.

סתם אני אומרת כי הוא באמת לא כזה מחובר לעבודה של הבית ולבית אז מה?

הוא גבר גבר.

אני גם אשת אברך.

ובעלי גם שעות מחוץ לבית ולא עוזר.

בטוחה שאם הוא לא היה אברך הוא היה מחזיק במשרה תובענית מאוד ולא היה הבדל.

למדתי להפריד ופשוט לא לחששוב על התמסרות שלי לתורה. חושבת על זה כאילו הוא מרוויח נניח 100$ לשעה במקום עבודה הזה ואומרת לעצמי הייתי מוציאה אותו במצב כזה? כן או לא וכך מחליטה .

זה עוזר להוציא מתוך הקטע הזה את העניין הרוחני והדת שמקשה עלינו לראות דברים.

לי זה ממש עוזר לשחרר.

הצלחות וחתימה טובה!

כי בעל שלומד זה רווח.

מצחיק לא לראות את זה.

זה רוח לכל כיוון.

בית שאבא אברך הוא פשוט יותר וזול יותר

זה עולם אחר לגמרי.

וזה רווח לעולם הבא שלא יסולה בפז.

ואם לא יודעים להעריך את זה באופן חומרי אז ממש חבל!!

גם לך @המקורית

בעל לפעמים לא רגיש לבית מכול מיני סיבות.

ויש אפשרות לטפל בזה.

ממש מניסיון.

יש לי בעל מקסים ויקר ש10 שנים ויותר ועד היום לא מעניין אותו הבית.

זה פשוט לא מעסיק אותו.

זה לא אחד מתחומי העניין שלו.

אז מה?

א. הוא למד שצריך לעזור אחרי שהסברתי לו את זה. תמשיך לא להתעניין אבל בוא נראה מה אתה יכול לעזור כי נדרש.

ב. לוקחת עזרה מאחרים. יש לי נערה שבאה לקיפול כביסה (בעלי עושה רק את המכונות) והיא גם עוזרת בארגון הארונות והבית אחרי שהילדים הולכים לישון. 

כל אישה צריכה שיעזרו לה הן כדי לא להרגיש לבד, זה "עסק משותף של שני הצדדים" והן מבחינה פיזית.

היום בעלי למד שחשוב לי שהוא התעניין בבית אז הוא שואל מה נשמע כדי לכבד אותי ואני למדתי לשחרר זה א מעניין אותו. חבל ל י על כך מרגישה שהייתי רוצה שזה יהיה חשוב לי יותר.

אבל נהנית מכול שאר הדברים שאני מקבלת בזוגיות.

וזה מה שאני מנסה לומר לך @בינתייםם זה לראות את הדברים להתבונן בהם ולהבין את הדברים העומדים מאחרויהם על מנת שתוכלי לעזור לעצמך להרגיש יותר טוב.

וזה נשמע שחלק עשית מזה לפני יום כיפור וחלק תהיה עבודת החיים שלך כנראה!

בהצלחה לך!

זה מה שהתכוונתי להגיד.

להסתכל על זה כמו על עבודה ולא כמו על תורה.

אז את יכולה להגיד לעצמך, עדיין שווה לי שיל פחות לעבודה, לא להתלנן,

לראות מה קשה לבעל, אני למשל ראיתי שלבעלי קשה עם הרעש של ילדים (ועוד כמה דברים לא משנה) והוא למד שאני באמת לא יכולה לעשות הכול וגם לפרנס אז הוא לקחת על עצמו את הכביסות והכלים. 

עכשיו זה לא העניין של מה הוא לוקח אלא ההבנה של מה המשמעות של חוסר הנוכחות שלו בבית ומה עומד מאחוריה.

נשמע באמת שהוא לא מחובר לקושי שלך @בינתייםם, יכול להיות שאת לא מספיק יודעת איך להעביר את הקושי שלך, יכול להיות שהוא לא גבר מאוד רגיש יש כאן כל מיני דברים שחשוב להבין אותם כדי להתמודד מול זה. מה שרציתי להדגיש שזה לא קשור להיותו אברך ככל הנראה ולא קשור לקרבה כן או לא לבית.

בעלי היה עצמאי, והיה קרוב לבית. אני עבדתי בשלוש עבודות והייתי בהריון.

וזה שיגע את המערכת, ממש.

כי כל הזמן ציפיתי שהוא יעזור. אתה כאן, נכון? אז בוא תקלח את הילדה, בוא תשטוף כלים, בוא תרדים אותה, בוא....

 עוב

והייתי המפקדת שנותנת פקודות. כי אני לחוצה (עובדת ב-3 עבודות נכון?) והוא הרי חייב לעזור. כי עיתותיו בידיו, וכי הוא קרוב לבית ואין סיבה שלא יעזור.

ויכולה להגיד שסבלנו משנה של מתח ועצבים גבוהים מאוד.

הציפייה שלי היתה הגיונית מאוד, ומתבקשת מאוד,

אבל הוא חווה את הפקודות והציפיות שלי כמסרסות, כלא נותנות לו מקום.

אז הוא לא עשה כמו שרציתי, ואני הרגשתי שהמרמור מרקיע שחקים.

והנה, השנה הוא עובד במרחק של שעה וחצי- שעתיים נסיעה. יוצא מוקדם-מוקדם בבוקר וחוזר מאוחר.

כל הבית עליי, אבל אני כרגע לא עובדת (חוץ מעסק עצמאי לא גדול, שלא מצריך ממני הרבה מאמץ).

וראה איזה פלא-

אין לי טיפת עצבנות על זה שאני לבד עם הילדודס,

הפוך-

אני משתדלת מאוד שתהיה ארוחת ערב מושקעת כשהוא חוזר,

וכשהוא בא אני קודם כל דואגת לו ומתעניינת בשלומו,

ואין לי שום דרישה מממנו. כלום!!

אני,

ששנה שעברה כ"כ כעסתי שלא שטף כלים, או שלא קיפל את השמיכה וכו'.

רוצה לומר,

הידיעה שהוא המפרנס הראשי,

מאזנת מאוד את מערך התפקידים בבית.

אתה על הפרנסה (נותן מעט בבית בסופש"ים, כמה שיכול)

ואני על הבית (נותנת בפרנסה כמה שאני יכולה).

העבודה שלו (ודווקא במרחק גדול מהבית, שברור לי שהוא לא אופציה עזרה, והפוך- אני דווקא מעריכה את ההשקעה שלו בנסיעות ארוכות ומתישות כ"כ)-
הוסיפה כ"כ הרבה ליציבות בבית.

עדיין אני מוצאת על מה להתמרמר (נו, איך לא?)

אבל בהרגשה- זה עולם אחר.

והשאלה שלי היא- יכול להיות שכשבעלך יעבור לישיבה הקרובה אז זה יגרום לתסיסה אפילו גדולה יותר.

כי עכשיו הציפייה שלך ממנו עולה.

ואיתה- עולה הרצון שלו להיות עצמאי ולא להתיישר לפי הציפיות שלך.

וחוץ מזה- גם העצבנות שלו על כך שאת "הוצאת" אותו מהישיבה שהוא כ"כ אהב... הוא יכול לעשות לך דווקא, ולא לעזור לך, כי את הכרחת אותו לוותר על הישיבה שהיה לו טוב בה.

למה שהוא לא ילך לעבוד, בעצם?

הרי הוא מרים לך להנחתה. שואל אותך בגלוי אם את רוצה שיצא לעבוד.

ולמה לא, בעצם?

למה שלא יצא לעבוד ואז תראי אם מתאים לך המרקם הזה של בעל עובד ואישה שיותר בבית?

יכולה להגיד שאני יותר ויותר מזדהה עם המודל המסורתי הזה,

גם בגלל שחוויתי את המודל ה"חדש" ונכוויתי,

וגם בגלל שבעלי פורח בעבודה,

וזה שהוא המפרנס הראשי נותן לו עוצמות ויותר דרייב להוכיח את עצמו בעוד מישורים.

"אם הייתי עובד מהבוקר ועד הערב, לא היית פוצה פה"-

יש הרבה מאוד מן האמת. כי אז את יכולה לשחרר את נטפל העבודה והפרנסה ולקחת רק את עול הבית. או לקחת פרנסה בקטנה, כי הוא המפרנס הראשי.

ויש מצב טוב שבאמת לא תפצי פה,

אבל מתוך הערכה אליו, שהוא עובד קשה למחייתכם.

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

מה הסגנון שם? מה המחירים?

אני לא חושבת שהאוטובוסים מגיעים עד לשם

בכל אופן לא מכירה מקרוב

תחבצ לאיפה? לאריאל?

מה הסגנון של השכונת קראוונים? יודעת להגיד לי מחירים? 

מחפשים או מקום זול ואז נהיה עם רכב או יקר ועם תחבצ סביר. 

יודעת מה הסגנון?

יודעת מחירים?

אם תדעי אשמח

גם שכונת קרוואנים.

לא בטוחה איך האופי שלה היום אבל שווה לבדוק..

שם קראוונים?

סגנון יותר פתוח.

תנסי גם ב-

קרית נטפים

רחלים

תפוח

נופי נחמיה- בלי תחבצ

בשילה יש שכונת קראוונים צעירה ונחמדה.

אני חושבת שבכל ישוב יש שכונת קראוונים.

לא ממש תורני אבל יש גם תורניים

היתרון שזה ממש קרוב לאריאל ויחסית לא מאוד יקר 

האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..

אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי

אבל תלוי בגילאים גם

עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.

זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,

אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,

ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.

ממליצה כל ערב או כל יומיים,

אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.

קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.

ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.

אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,

אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.

במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..

תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....

אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.

הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.

הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)

תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.

לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.

קצת לדגדג, להתחבק,

אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.

כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.

או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.

מושלם? לא.

אפשרי? כן.

זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.

תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.

לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.

באופן כללי, טיפ.

יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.

ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.

או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע

מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.

נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.

במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.

כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,

זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.

אז על אותו עיקרון.

ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.

צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.

פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.

העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.

יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.

נגיד עוד אחד שאני זוכרת.

כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת

למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.

או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.

(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)

כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.

אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.

הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.

אחלה תקופה לעשות כסף.

הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)

כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.

לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.

ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.

בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.

ותנסי לא תפסידי.

הבני נוער בכלל לא מפחדים.

עושים אחלה כסף עכשיו.

עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה

אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה

ואז קמים ב8-9

אבל עם הגדולים יותר בהחלט.

והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה

כלומר

אני מכינה לי ולהם

לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה

רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...

זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט

אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש

הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...

יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים

הילדים לשי ממש מכורים

וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט

תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה

או סתם ככה

או כתמריץ להתארגן מהר לשינה

לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי

או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך

או

לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם

נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה

אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח

שמה להם את העוגיות ומסבירה -

חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.

שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.

ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!

אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.

כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.

לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!

גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.

הילדים זוכים לקבל:

-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.

סבלנות

- איפוק

כבוד לאמא.

אמא זוכה:

איפוס

טעינת אנרגיה

כמה רגעים של נחת

תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים. 

אולי דווקא אם תשתי שהם רואים אותך ולא בלחץ שנסגרת להם עכשיו בחדר לבד? ואז אמנם זה לידם אבל לא ידפקו?

אם את חייבת שקט אז אולי בזמן שהם שותים/ אוכלים גם את יכולה? או אפיךו כמה דקות של מסך?

ועוד אנקדוטה קטנה, במשך מעל 20 שנות הורות הייתי חייבת את הקפה על הבוקר, עד שעשיתי פעם תוכנית לניקוי רעלים ובתוכנית הזו על הבוקר שותים כוס מים עם מיץ לימון, ובאמת החיים שלי השתנו, כבר לא חייבת את כוס הקפה. כן מבינה את הצורך בשקט קצת במהלך היום שממש חשוב ליצור