אני מתחילת החודש בהתחבטויות עם עצמי והשיא שלי היה ביום כיפור, ממש הייתי בסערת רגשות עם עצמי ועל קוצים.
מצד אחד, אני מרגישה חרטה עצומה על החטאים שלי.. באמת ובתמים ברמה של לבכות בכל וידוי.
מצד שני לא מסוגלת להשלים את התשובה עם אמירה ״לא אחטא שוב״ כי אני פשוט מרגישה שזה שקר, יש דברים שאני עושה שאני עוד לא במקום לשנות אותם, בתוך תוכי הייתי רוצה אבל אני כנראה לצערי לא מספיק רוצה כרגע.
וזה כואב לי, כי אני כל כך אוהבת ומאמינה בריבונו של עולם .
ברור שיש דברים שקיבלתי על עצמי ואני רוצה להתחיל לקיים אותם לגמרי..
אבל בדברים שהכי קשים, אני מתחרטת אבל לא במקום של להפסיק עם זה.
יש מישהו שהיה במקום דומה? יש לכם איזו כיוון לעצה?
מצד אחד, אני מרגישה חרטה עצומה על החטאים שלי.. באמת ובתמים ברמה של לבכות בכל וידוי.
מצד שני לא מסוגלת להשלים את התשובה עם אמירה ״לא אחטא שוב״ כי אני פשוט מרגישה שזה שקר, יש דברים שאני עושה שאני עוד לא במקום לשנות אותם, בתוך תוכי הייתי רוצה אבל אני כנראה לצערי לא מספיק רוצה כרגע.
וזה כואב לי, כי אני כל כך אוהבת ומאמינה בריבונו של עולם .
ברור שיש דברים שקיבלתי על עצמי ואני רוצה להתחיל לקיים אותם לגמרי..
אבל בדברים שהכי קשים, אני מתחרטת אבל לא במקום של להפסיק עם זה.
יש מישהו שהיה במקום דומה? יש לכם איזו כיוון לעצה?
