לא ממש עונה להודעות, אז באמת אין מה להמשיך. לרוב זה מראה שהוא לא באמת רציני בקשר.

אבל לפעמים יש התלבטות ועדיין לוקחים את הקשר ברצינות ומשקיעים בו, כי יש מחשבה שזה יכול להתאים. צריך לזכור שהתלבטות גם אומרת שיש צד שחושב שזה יכול להצליח, למרות שיש ספקות וחששות מסוימים, שלפעמים נעלמים ככל שהקשר מתקדם. ובאמת לפעמים קשרים שהיה בהם התלבטות גם הביאו לחתונה. 

בעיני זה לא מעיד על שום פחיתות, וכן מעיד על אפשרות והזדמנות שלי לחזק אצל אנשים אחרים את הביטחון העצמי שלהם.

אני לא חושבת שנכון לחיות את החיים מתוך גישה של "מגיע לי".

זה נראה לי מתכון להרבה אכזבות.

אני מאמינה בהשתדלות וביגיעה שלנו, ומאמינה שההבנה שלנו של מה שמגיע או לא מגיע לנו זה ככל הנראה לא מה שהקב"ה מבין.

גם בלי קשר לעולם של דייטים, נראה לי שחשוב להכיר בערך העצמי שלנו.

בנקודות שבהם אני טובה (וזה לא אומר שאי אפשר להשתפר ולהפוך אותן להיות יותר טובות).

במשמעות של החיים והמעשים שלי.

אני מחפשת שותף לצעוד איתו במסע החיים. מישהו שיצעד איתי איחד בעז"ה בעשרות שנים הבאות, בזמנים הטובים ובפחות.

יש הרבה אנשים מקסימים וטובים בעולם, אבל לא עם כולם הייתי רוצה לצאת למסע. תסתכלי לדוגמה על החברות שלך - את לא חברה קרובה של כל אחת ואחת שלמדה איתך בבי"ס - למה?

האם זה מכניס אותך לחרדה?

דייטים זה שלב של בדיקות הדדיות - את בודקת אותו, והוא בודק אותך.

מטרת הבדיקה היא לא לבדוק אם את בן אדם מושלם.

המטרה היא לראות אם אתם מתאימים למסע משותף.

ולכן, אם אנחנו נפרדים - זה לא אומר שאני לא אדם טוב או שמשהו בי פגום - אלא שזה פשוט לא מתאים. זה אכן קשה ומבאס כשנראה לי שזה כן מתאים אבל לו זה לא נראה, וגם זה קורה. אבל עדיף להיפרד לדעתי בהבנה שלא מתאים מאשר בהבנה שהאדם השני פגום (ואם זה המסר שמישהו שידר לך, אני שמחה שבזה נגמר הקשר).

וספקות זה חלק טבעי מהקשר. 

תחשבי שהיית נפגשת עם מישהו, ותוך 5 דקות הוא מציע לך נישואין, כי אין לו ספק.

איך היית מרגישה? כל ההיכרות שלו איתך זה 5 דקות.

אני הייתי מאוד חוששת מאדם שעד כדי כך בטוח בעצמו.

ומה שעוד חשוב להגיד בהקשר הזה - קשר זה מקום לדבר בו על ספקות. לא מדברת על ההתחלה, כשאין עוד קשר לדבר עליו - אבל כאשר יש משהו, לדבר על עניינים שלא נוחים. נכון שיש פוטנציאל להיפרד - אבל יש גם פומטנציאל גדילה ממנו למקום הרבה יותר טוב. הרי בחיים יהיו עוד הרבה התלבטויות וספקות, ואם את לא מסוגלת לפתוח את זה בקשר הזה, איזה סוג קשר זה יהיה?

[טיפ לחיזוק הביטחון העצמי: תפני ל-3-4 אנשים שאת אוהבת ומעריכה, ותפרטי בפניהם מהם הנקודות שאת אוהבת ומעריכה בהם. למה זה מחזק את הביטחון שלך? הרבה פעמים הנקודות שאנחנו אוהבים ומעריכים באחרים, זה משקף את סולם ההערכים והשאיפות שלנו, וזה מאיר צדדים בתוכנו. בנוסף, יש לפרגון הזה נטייה לחזור בדרך כזו או אחרת, לשמוע משוב חיובי עלייך ממישהו. בכלל, לפרגן זה אחלה דבר.]

את צודקת בחשש, אבל מצד שני הרבה יותר קשה לחקוק בנפש הערכה עצמית על ידי מה שאת כן בוחרת לשים עליו את הזרקור. ואולי דווקא יש דרכים לפתור את החשש שהעלית. ואולי זה בכלל שילוב של שניהם.

קיצר, יש הרבה מה לחשוב על זה. ואכמ"ל.

ציר ה"לשמה" - שאיפות גבוהות, אידיאלים, חלומות וכולי

ציר ה"מתוך שלא לשמה" - אינטרסים צרים שמובלים למעשים טובים

" טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם"

מי שבא ללמוד תורה לשמה רק מתי שהוא במצב לשמה ממש הוא בבעיה גדולה..

צריך לעסוק באופן יום יומי בחיזוק האמונה בטוב שלנו.

אגדיר זאת אחרת:
אמונה שמי שאני לא תלוי באף אחד אחר. שאין לי תחליף.

והשאלה שצריך לשאול כדי להגיע לשם היא: מה מגדיר את מי שאני? בזכות מה אני מי שאני?
זה לא שאלה לתשובה כאן, וגם לא לתשובה כללית אובייקטיבית. תשבי על זה עם עצמך. וכשתגיעי לבהירות תשנני את המחשבה בכל פעם שיש הרגשה שאת לא שווה.

זה רק סעיף של הבטחון העצמי הכללי, זה לא משהו שעומד בפנ"ע.

זה מאוד קשור לתדמית, איך אדם תופס את עצמו.

זה תהליך! זה לא זבנג, או תובנה מסויימת וגמרנו! זה שריר שצריך לעבוד עליו! זה רגש שצריך לחזור על עצמו שוב ושוב כדי שהוא קבוע! 

יש אנשים שמתחילים ממקום גבוה ויש אנשים שמתחילים ממקום נמוך, וזה בסדר. העיקר זה המודעות והרצון לעבוד על כך. המודעות היא הכלי המרכזי כדי להגביר בטחון עצמי.

הרי, בטחון נובע ממודעות. אם אני יודע שצה"ל מגן עלי והוא עושה את זה טוב אז אני מרגיש בטחון. ויש פעמים שיש תחושת חוסר בטחון שלא משקפת את המציאות - והיא הבעייתית! תחושת חוסר בטחון שמשקפת את המציאות - היא מעולה! היא עוזרת לנו להזהר, לא להיות פזיזים מתי שקרובה הסכנה, היא גורמת לנו לחשוב על להעזר באחרים! זה מעולה!

אז מהו בעצם חוסר הבטחון שמפריע? הוא חוסר בטחון שבא לפצות על הדחקה. לאדם יש חולשה שהוא איננו מקבל אותה אז הוא 'נאלץ' להסתיר אותה, מעיני עצמו, מעיני אחרים, והוא מרגיש עם זה רע. זה לא תמיד כיף להיות בעל חולשה. בטח שלא מקבלים אותה. בטח שאתה לא מקבל את עצמך. אדם כזה יצטרך תמיד להתגונן, תמיד לחפש מחסה, לחפש מקלט בטוח. הוא לא מבין למה כ"כ ויכול להיות שהוא תולה את זה בכל מיני דברים אחרים, אך סה"כ יש לו תחושות חולשה שהוא לא משלים איתם.

ועכשיו שאלה לי אליך - אדרבה, עליך היה לשאול "איך להרגיע את הצד השני שאני לא כל שנייה נפרד ממנו?" או "איך להתייחס לצד השני גם אם אני לא כל כך בטוח בקשר?"

למה לא שאלת את זה???

נראה שהשאיפה האידיאלית היא לאו דווקא בטחון, בטחון זו תוצאה שבאה ממילא. לפעמים צריך אותה ולפעמים לא. אלא השאיפה האידיאלית היא המודעות. האמונה. האמונה בכוחות האישיים. המודעות אליהם. ביכולת שלהם לפרוץ ולכבוש.

בהצלחה!

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות