לא ממש עונה להודעות, אז באמת אין מה להמשיך. לרוב זה מראה שהוא לא באמת רציני בקשר.

אבל לפעמים יש התלבטות ועדיין לוקחים את הקשר ברצינות ומשקיעים בו, כי יש מחשבה שזה יכול להתאים. צריך לזכור שהתלבטות גם אומרת שיש צד שחושב שזה יכול להצליח, למרות שיש ספקות וחששות מסוימים, שלפעמים נעלמים ככל שהקשר מתקדם. ובאמת לפעמים קשרים שהיה בהם התלבטות גם הביאו לחתונה. 

בעיני זה לא מעיד על שום פחיתות, וכן מעיד על אפשרות והזדמנות שלי לחזק אצל אנשים אחרים את הביטחון העצמי שלהם.

אני לא חושבת שנכון לחיות את החיים מתוך גישה של "מגיע לי".

זה נראה לי מתכון להרבה אכזבות.

אני מאמינה בהשתדלות וביגיעה שלנו, ומאמינה שההבנה שלנו של מה שמגיע או לא מגיע לנו זה ככל הנראה לא מה שהקב"ה מבין.

גם בלי קשר לעולם של דייטים, נראה לי שחשוב להכיר בערך העצמי שלנו.

בנקודות שבהם אני טובה (וזה לא אומר שאי אפשר להשתפר ולהפוך אותן להיות יותר טובות).

במשמעות של החיים והמעשים שלי.

אני מחפשת שותף לצעוד איתו במסע החיים. מישהו שיצעד איתי איחד בעז"ה בעשרות שנים הבאות, בזמנים הטובים ובפחות.

יש הרבה אנשים מקסימים וטובים בעולם, אבל לא עם כולם הייתי רוצה לצאת למסע. תסתכלי לדוגמה על החברות שלך - את לא חברה קרובה של כל אחת ואחת שלמדה איתך בבי"ס - למה?

האם זה מכניס אותך לחרדה?

דייטים זה שלב של בדיקות הדדיות - את בודקת אותו, והוא בודק אותך.

מטרת הבדיקה היא לא לבדוק אם את בן אדם מושלם.

המטרה היא לראות אם אתם מתאימים למסע משותף.

ולכן, אם אנחנו נפרדים - זה לא אומר שאני לא אדם טוב או שמשהו בי פגום - אלא שזה פשוט לא מתאים. זה אכן קשה ומבאס כשנראה לי שזה כן מתאים אבל לו זה לא נראה, וגם זה קורה. אבל עדיף להיפרד לדעתי בהבנה שלא מתאים מאשר בהבנה שהאדם השני פגום (ואם זה המסר שמישהו שידר לך, אני שמחה שבזה נגמר הקשר).

וספקות זה חלק טבעי מהקשר. 

תחשבי שהיית נפגשת עם מישהו, ותוך 5 דקות הוא מציע לך נישואין, כי אין לו ספק.

איך היית מרגישה? כל ההיכרות שלו איתך זה 5 דקות.

אני הייתי מאוד חוששת מאדם שעד כדי כך בטוח בעצמו.

ומה שעוד חשוב להגיד בהקשר הזה - קשר זה מקום לדבר בו על ספקות. לא מדברת על ההתחלה, כשאין עוד קשר לדבר עליו - אבל כאשר יש משהו, לדבר על עניינים שלא נוחים. נכון שיש פוטנציאל להיפרד - אבל יש גם פומטנציאל גדילה ממנו למקום הרבה יותר טוב. הרי בחיים יהיו עוד הרבה התלבטויות וספקות, ואם את לא מסוגלת לפתוח את זה בקשר הזה, איזה סוג קשר זה יהיה?

[טיפ לחיזוק הביטחון העצמי: תפני ל-3-4 אנשים שאת אוהבת ומעריכה, ותפרטי בפניהם מהם הנקודות שאת אוהבת ומעריכה בהם. למה זה מחזק את הביטחון שלך? הרבה פעמים הנקודות שאנחנו אוהבים ומעריכים באחרים, זה משקף את סולם ההערכים והשאיפות שלנו, וזה מאיר צדדים בתוכנו. בנוסף, יש לפרגון הזה נטייה לחזור בדרך כזו או אחרת, לשמוע משוב חיובי עלייך ממישהו. בכלל, לפרגן זה אחלה דבר.]

את צודקת בחשש, אבל מצד שני הרבה יותר קשה לחקוק בנפש הערכה עצמית על ידי מה שאת כן בוחרת לשים עליו את הזרקור. ואולי דווקא יש דרכים לפתור את החשש שהעלית. ואולי זה בכלל שילוב של שניהם.

קיצר, יש הרבה מה לחשוב על זה. ואכמ"ל.

ציר ה"לשמה" - שאיפות גבוהות, אידיאלים, חלומות וכולי

ציר ה"מתוך שלא לשמה" - אינטרסים צרים שמובלים למעשים טובים

" טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם"

מי שבא ללמוד תורה לשמה רק מתי שהוא במצב לשמה ממש הוא בבעיה גדולה..

צריך לעסוק באופן יום יומי בחיזוק האמונה בטוב שלנו.

אגדיר זאת אחרת:
אמונה שמי שאני לא תלוי באף אחד אחר. שאין לי תחליף.

והשאלה שצריך לשאול כדי להגיע לשם היא: מה מגדיר את מי שאני? בזכות מה אני מי שאני?
זה לא שאלה לתשובה כאן, וגם לא לתשובה כללית אובייקטיבית. תשבי על זה עם עצמך. וכשתגיעי לבהירות תשנני את המחשבה בכל פעם שיש הרגשה שאת לא שווה.

זה רק סעיף של הבטחון העצמי הכללי, זה לא משהו שעומד בפנ"ע.

זה מאוד קשור לתדמית, איך אדם תופס את עצמו.

זה תהליך! זה לא זבנג, או תובנה מסויימת וגמרנו! זה שריר שצריך לעבוד עליו! זה רגש שצריך לחזור על עצמו שוב ושוב כדי שהוא קבוע! 

יש אנשים שמתחילים ממקום גבוה ויש אנשים שמתחילים ממקום נמוך, וזה בסדר. העיקר זה המודעות והרצון לעבוד על כך. המודעות היא הכלי המרכזי כדי להגביר בטחון עצמי.

הרי, בטחון נובע ממודעות. אם אני יודע שצה"ל מגן עלי והוא עושה את זה טוב אז אני מרגיש בטחון. ויש פעמים שיש תחושת חוסר בטחון שלא משקפת את המציאות - והיא הבעייתית! תחושת חוסר בטחון שמשקפת את המציאות - היא מעולה! היא עוזרת לנו להזהר, לא להיות פזיזים מתי שקרובה הסכנה, היא גורמת לנו לחשוב על להעזר באחרים! זה מעולה!

אז מהו בעצם חוסר הבטחון שמפריע? הוא חוסר בטחון שבא לפצות על הדחקה. לאדם יש חולשה שהוא איננו מקבל אותה אז הוא 'נאלץ' להסתיר אותה, מעיני עצמו, מעיני אחרים, והוא מרגיש עם זה רע. זה לא תמיד כיף להיות בעל חולשה. בטח שלא מקבלים אותה. בטח שאתה לא מקבל את עצמך. אדם כזה יצטרך תמיד להתגונן, תמיד לחפש מחסה, לחפש מקלט בטוח. הוא לא מבין למה כ"כ ויכול להיות שהוא תולה את זה בכל מיני דברים אחרים, אך סה"כ יש לו תחושות חולשה שהוא לא משלים איתם.

ועכשיו שאלה לי אליך - אדרבה, עליך היה לשאול "איך להרגיע את הצד השני שאני לא כל שנייה נפרד ממנו?" או "איך להתייחס לצד השני גם אם אני לא כל כך בטוח בקשר?"

למה לא שאלת את זה???

נראה שהשאיפה האידיאלית היא לאו דווקא בטחון, בטחון זו תוצאה שבאה ממילא. לפעמים צריך אותה ולפעמים לא. אלא השאיפה האידיאלית היא המודעות. האמונה. האמונה בכוחות האישיים. המודעות אליהם. ביכולת שלהם לפרוץ ולכבוש.

בהצלחה!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.