(((

אוך לבד לי מידיי

וכל מילה שלה מעלה לי את הסעיף ועוצרת את הלב מלנשום. מלנוח. מלהרפות אפילו קצת.

העיקר היא דברה איתי על נשימות.. אמרה שמרגישה שאנלא נושמת..

היא זאת שגורמת לי לעצור פעימה

ואנלא מאשימה אותה.. אבל פשוט.. רק קשה לי. ורוצה שהסיוט הזה יגמר כבר. ואנלא יודעת אם אי פעם הוא יגמר. זה יהיה נס אם כן. עדיף לא לצפות כדי לא להתאכזב. כי זה דפוק. ככה זה, אני מאמינה קצת בטוב ואחכ מקבלת את הכאפות האלה. כי לא. אין למה להאמין. כי לא יהיה טוב. אני סתם.. סתם אני מאמינה בו. למה לי למה. זה להתאכזב ושוב להאמין טיפה בטוב ושוב להתאכזב ושוב. ואז, חוסר אמון בטוב. ושוב לנסות לחזור להאמין בו ושוב חוסר. בום ועוד בום ועוד בום.

או שאני פשוט צכה לקךוט שהטוב שאני חושבת שהוא, זה לא הטוב שה' חושב שמדוייק לי. אבל לא באלי ככה. וצריך לקבל את המציאות וקשה לקבל את רצון ה'. כוח כוח כוח. עייף מידיי. כמה אפשר להילחם. כמה אפשר לחפש אותו. אני ככה מלהתפוצץ שוב. זה להחזיק חזקחזקחזק בלי מעצורים. ולהתקדם. ולא להפסיק. וזה לדעת גם לתת מקום לכאבים האלו תוך כדי הריצה. אבל קשה לתת להם מקום בצורה טובה כשרצים. אנלא יודעת לתת מקום נכון ככה. אני אמרתי לו את זה. זה לא עובד. מצד שני הוא צודק, נשארים במקום. אוף הוא צודק ואין לי כוח שהוא צודק. כי זה מעייף אותי מידיי.

כבר אמרתי שצריך לדבר איתו שוב.. הוא גם רוצה ומחכה, אני יודעת. ותכננו, אבל גם אין לי כוח לדבר ולהסביר תעצמי אז אני נעלמת. גם נעלמת לי וגם נעלמת לו למרות שזה בשבילי.

ולבד ולבד ולבד. 

והוא אמר לי כזה למה אני מסתגרת לי יותר מידיי ולמה אין קול ממני ושהוא רוצה לשמוע אותי. ושיותר מידיי זמן שככה. הוא צודק. אני מידיי מידיי שותקת. לא רוצה להכביד ולא רוצה להיות עסק. גם ככה כבד

צורח מידיי

צריך גאולה ללב אוף אבא. כולנו מידיי אבודים. כולנו מידיי.. שורף לנו. כולו צריכים גאולה ללב הפצוע הזה

איך עושים שהיא תפסיק לדבר איתי? לא חושבת שיקרה מתישהו אוף זה מתסכל אותי העסק. לא מסוגלת יותר לשמוע אותה. דיי נמאס לי נמאס דיייייי

ולא כיף שאני ככה חולה יותר מידיי זמן. וכןכן הבנו שזה נפשי אבל בו נעבור כבר את הקטע הזה. לא מעניין שנפשי. לא מעניין. אין לי כוח כבר לעבוד. באמת שאין לי כוח. כמה אפשר

והבוקר על הספה לפני הסעודה כשהייתי ככה מלבכות, מה היא חושבת, שאיתה אני כן אדבר?. היא באמת חמודה ששמה לב. אבל סורי. אז אפתח, ואז אפגע עוד פעם? זה סתם לצפות ולהתאכזב כל פעם מחדש. אוף היא לא מגיבה קשור. למה אני מאמינה שכן למה. אוליי כי הייתי רוצה שכן וכי חסר לי אותה במהות.

כואב לי. כואב.

ואז לא רציתי שהיא תמשיך אז רצתי למעלה באלגנטיות נכנסתי לחדר, נעלתי, והתחלתי לבכות של החיים ואיך שכולם העיפו עליי מבטים כשירדתי.. ונכנסו לי לצלחת.. זכותי לא לאכול סבבה? מי אתם שתגידו לאכול מי. יפה שאכפת לכם.. זה לא הזמן.

אוף כבר איתי אוף כבר. קצת שפיות אין לי.

.

אני מתגעגעת אבא. אני מתגעגעת כלכך. וכואב הגעגוע הזה כי שום דבר לא יחזור מאז

)))

זה פורום כפול..

אני אפס.

בין אם * ובין אם לא באמת-אני לא מבינה למה כן.

פה הנקודת מוצא.

ואז,מה עושים?!זה מבהיל.מבהיל נורא.

ואני לא ידעת מה אני מרגישה.

איך יכול להיות ש*?מה,אני עד כדי כך רעה?טוב,מסתבר שכן..

איך אפשר עדיין לאהוב?איך?!

זה פגיעה.אין סיכוי שיש אהבה עדיין על זה.ולמה אין סיכוי?לעזעזל מה יש לי?אני עד כדי כך רעה?אוף.רעה גמורה.

למה כל זה למה.ה' מה אתה רוצה ממני מה.

נכון,יש בחירה.אבל סורי גרמת לי לבחור בזה בתת מודע גם בלי להבין.למה אתה מעמיד אותי בזה למה.למה כל הבלגן למה.נמאס לי.בחיי שנמאס לי מכל זה.

אין לי כוח ל*.זהו.אני סיימתי.

שמישו יסביר לי מה נסגר איתי.שמישו יסביר.לעזעזל אוף לעזעזל.לא מכירה תעצמי.

כמה רעה אני יכולה להיות.לא מבינה אותי.

בכלל,כל העניין הזה היה רק כדי טיפה להבין אותי.ועד שקצת כן הצלחתי,אז לא.אין מה להבין פה.אין.

בסדר,אני לא אתחתן.הבנתי.הבנתי את זה מזמן בעצם.

(בטוח רבי שלמה היה אומר ש*.אבלאבל,דווקא בגלל זה הייתי מצפה ממני להתנהל אחרת.אחרת לגמריי.

באלי להיעלם.בחייאת.)

וחייבת לדבר את מה שהיה לי אוף.ולהחליט.להחליט.כי הזמן עובר וזה רק מפוצץ יותר מבפנים.אנלא מסוגלת כבר לשמור את כל זה.מפוצץ מפוצץ.

הוא אמר לי שאני חייבת *.הוא אמר- שהוא אמר.ואז,זה עוד יותר גורם לי לחשוב על הדברים בכובד ראש|לא אכפת לי שהשתמשתי בביטוי חנון|. רציני העסקקק.מידיי אוף.

ככ מפחיד.ככ המון פלאשבקים.ככ המון תלישות שמחזירה אותי אחורה.פחדיי פחדים.

ואז שתיתי ושתיתי.לא רציתי להיזכר..והייתי גמורה אוף.אני נקרעת מבפנים.כלכך נקרעת.ולא יודעת מה לעשות עם הנידון

באלי להגיד לו שזה יהיה לי רק אופציה..בלי התחייבות..אבלאבל,גם זה קשה לי.עצם האופציה.כי,כי פלאשבקים.ולא הבנתי למה הוא לא הבין את זה שזה מרתיע..ולא הצלחתי להסביר את עצמי אוף

בעצם,בעצם אני כן מבינה.כי הוא אף פעם לא היה במקום הזה..אז קשה לו לקלוט.

ואז סיפרתי לו דברים ש,פפ.וואו אני מקווה שזה יועיל לפחות ושלא סתם סיפרתי..טוב,זה בטוח יועיל נראלי אוף.

אני מפחדת ש.

וגם קשה לי העניין עם ה*.

ויש פה יתוש שלא מפסיק לחפור גרררר.

באלי לשכוח הכל.לשכוחלשכוחלשכוח.ואני לא מסוגלת.כי אני * ומתכווץ לי כל הגוף ואז אני משתתקת וכמה שזה מטומטם כי עדיף כבר שלא *.אז אוליי הוא צודק?שרק אחכ אני אצליח..ושצריך להרפות מלהילחם על זה..כי חבל על הכוחות..אוליי הוא צודק שצריך את זה..אבל זה קשה.קשה לי להחליט כי דיי,זה גורלי הפעם.

וזה מגעגע אותי.רק לחשוב על זה איי.וכמה אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב.זה דורש המון כוח.והמון השלמה עם זה שזה החיים שלי.וזהו אין לי דרך לשנות תמציאות.אלא נטו לשנות תפיסות שהיו בי עד עכשיו.קשה לשנות אותם.כי התרגלתי אליהם.קשה להשתנות.כי זה תלוי בי נטו.ואיןליכוחאיןליכוח.לא רוצה להשלים עם החיים האלו.לא רוצה.כי זה דורש.זה דורש מעשים שהוא אמר שאני צכה לעשות.לא רוצה לעשות אותם.לא רוצה.זה לשנות את כל החיים שלי בכללי..ולחזור אחורה בגלגל.מבחינתי זה אחורה,כן.למרות שזה קדימה.כי שוב,הפלאשבקים לא מרפים.גם אם זה קדימה-זה רק בגלל שהשכל אומר את זה,ולא כי אני מרגישה את זה באמת.מבחינת הלב,זה אחורה.כי אז,באותה תקופה,זה היה אחורה.ככה מרגיש לי לפחות כשאני נזכרת בזה.ואני לא רוצה אחורה.רק להתקדם.ולבנות בי אמון שיעבוד אוף.אני כבר לא יודעת.אין לי אמון באף אחד.אפילו בו,שיש לי אמון נורא,גם בו אני מפקפקת..כי זה קשה נו.כי הוא לא היה בתהומות האלו מהסוג הזה..אז הוא באמת לא יודע להגיד.הוא כילו היה,אבל זה אחר נו.מצד שני הוא לא אמר את זה רק על דעת עצמו..אני צכה לסמוך עליו.אבל זה קשה אוף.

הוא יודע להגיד,למרות שלא היה שם.וראיתי שהוא יודע,ושהוא אומר את זה עם כאב.שנכון,זה מה שאני צכה לעשות,עם כמה שכואב לו.ועם כמה שזה ידרוש גם כאבים נוספים שיהיו לי יחד עם זה..אבל עם כמה שיהיו כאבים על זה ופלאשבקים-זה שווה את זה.

שווה את זה?ממ.אוף.

אמרתי לו שבנתיים יחפש..אבל כרגע לא החלטתי ושנראה אחרי שימצא

צכה להרגיש כוח

וחיבוק.אני רוצה חיבוק.לאידעת מימי.לא באלי *.

חוץ מזה שהוא גם אמר את זה מזמן כבר..וריחפתי כי פחדתי..וגם היא פעם אמרה לי..אבל לא.אני מפחדת.אבל ברגע שהיום הוא אמר לי את זה-אז זהו,פתאום אני חושבת על העניין רציני.וזה מפחיד לחשוב על העניין.

מה יקרה אם *.ואם *.

אני לא יודעת כלום.גם את זה הוא אמר היום,שלא חייב תמיד לדעת..שלפעמים צריך פשוט לעשות..

וואו יום מתיש מידיי.מלא מחשבות ולב שמרגיש טוב ורע ביחד מתערבבים.

(שמישו יציל אותי)

רבי שלמה..הייליגער רבי שלמה.שינית את חיי.שינית את חיי.

אני כלום בלעדיו.כלום.

פפפפפ.אני לא מצליחה לבטא במילים.

הלב שלי לא מפסיק להתרחב היום

הייליגער הילולת רבי שלמה

אני מתחרפנת.

חבל שלא בדקתי מתי .אוף כבר עם זה.למה זה מגיע לי למה.במיוחד ש.

מצד שני נכון,מי אני שאדרוש..אבל דיי באמת שאין לי כוח כבר

ואני כל הזמן מתלוננת 

חלאס

כמה דפוקה אני יכולה להיות?!

דוקר לי בלב

אבא תחבק אותי

תראה לי כמה אני טוב

(כל הנסיעה שמעתי את זה..אוף)

דיי דיי דיייי נמאס לי כבר נמאס

מפורקת כולי

שמישו יקח ממני את *

כמה אני אפס.כמה אני לבד כמה.כמההההההההההה.

כמה בדידות אוף כמה בדידות.

שיהיה לי אומץ.שיהיה לי כבר אומץ לפתוח את הלב ולדבר נורמלי.חלאס לבד חלאאאס

כמה מחשבות כמה.מוצף מוצף מוצף

אסור לאף אחד להיות איתי.באמת אף אחד.

צכה רבי שלמה.זהו זהו זהו

שיעצרו הדמעות.אני שונאת אותם.זה דמעות לא נחמדות בכלל