איך זה קורהפורחת מבפנים

שתמיד אני לוקחת פיקוד בדייטים ראשונים, הצד האסרטיבי יותר, ממלאת את השקט, מחליטה לאן הולכים, כשבחיים זה כל כך לא אני?

(אני יודעת קצת איך זה קורה. זה בעקרון סוג של פריקה יותר. אני כל כך נרתעת מאי וודאות, שאני פשוט הופכת את עורי ברגעים האלה. מעדיפה להיות מובילה, מאשר לא לדעת מה קורה).

מה יהיה? נראה לי זה קצת מאיים על גברי ישראל. ומילא הייתי כזו גם ביום יום, אבל אני לא. פשוט כל הסיטואציה החדשה הזו מוציאה ממני צדדים חבויים.

תראיהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ג 13:43
גם בחוסר וודאות אפשר לתת לצד השני להוביל ..
רוצה שנסגור לאן נלך ? זה יעשה אותי רגועה(: תהיי כנה וזהו תגידי לו מה זה יגרום לך להרגיש .

ואת צודקת זה באמת מאיים עליהם שלוקחים את כל הפיקוד( בטח מתי שאת לא רוצה בפיקוד הזה.. )הם מרגישים שאת לא מרוצה.
אם היית רוצה זה פחות היה מאיים כי לפחות היה לך נוח ..

אבל אל תעשי את זה יותר כי זה גורם לך לתסכול ואני מאמינה שאף גבר לא רוצה לתסכל אותך
אלא אם כן הוא קרציה.

זה ממש לקחת את האנרגיה הנשית שלך ולזרוק אותה לפח .
יש פה בחור בתמונה שאמור לרצות( ל עם חיריק) לראות אותך תעזרי לו בזה.
לא אוהבת כשמשתמשים במונחים של 'אנרגיה נשית'פורחת מבפנים

כי אני מאמינה שמתוך כך שאני אישה יש לי אנרגיה נשית, זה לא באמת משנה מה הפעולות שלי בעולם. מי קבע מה זה נשי? מה שאני עושה זה נשי מתוך כך שאני אישה. אבל זה היה החלק הפמיניסטי בי שרצה קצת לצאת החוצה.

 

לגופו של עניין, אבל כשמישהו אחר לוקח פיקוד - זה גם חוסר וודאות. אני לא אוהבת את זה. אני רוצה שיהיה לי נוח, אז אני מייצרת לעצמי את הסביבה הנוחה. אני לא מכירה אותו, אז אני לא יכולה לסמוך עליו שיעשה את זה.

תראי(:הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך י"ז בתשרי תשפ"ג 15:07
את אומרת משהו שלא נוח לך בו
מבחינתי אנרגיה נשית זה לגרום לעצמך להיות בנוח
את לא אוהבת את המושג הזה - סבבה
אז רק תחשבי איך יהיה לך נוח כדי להביא את עצמך לידי ביטוי.

(חוץ מזה שאת אישה ,אז כל הבנות שמתנגדות לחיבור לזה שאת אישה אני לא מבינה את זה, כן יכולה להבין שזה נשמע כמו גורו יוגה וזה רחוק מהמציאות , אבל כן צריך לשים לב מה מפריע לך ומה נוח לך, מה החיבור שלך לעצמך )
אני לגמרי מאמינה שברגע שהאישה משקפת נכון את הרגשות שיש לה .. הרבה יותר קל לגבר לקבל אישה שיודעת מה טוב לה ומרגישה בבית.

וזה לא נכון שאישה שהיא אישה כבר מממשת את הכוחות שיש לה ..
זה פשוט לא ככה זאת עבודה ..
אני לא אוהבת את כל ההשוואות לגבר אישה זה לא גבר ..
ברגע שהיא מתנהגת כמו גבר היא סתם מתוסכלת
אז למה כל המשחק

(עבודה שהיה לך ממש חוויה מתסכלת להוביל את כל הדייטים , למה? כי את היית שמחה אם הוא היה מוביל.
יכלת רק לבטא את עצמך וזה היה נפתר .
בלי שום קשר להשוואות לגברפורחת מבפנים

להיות אישה זאת עבודה? מי קובע פה את החוקים? מעולם לא ניסיתי להתנהג כמו גבר או כמו אישה. ניסיתי להתנהג כמו עצמי. מניחה שיש בי תכונות, שתרבותית אולי משויכות לצד הגברי, אז אני פחות אישה?

יש נשים שהן כן כאלה - מובילות, חזקות, אסרטיביות וקובעות - אז הן 'פחות' נשים? 

בעיניי זה לא קשור לנשיות וגבריות, זה אופי. נשים כאלה צריכות משהו אחר מבן הזוג שלהן שהוא לא 'הובלה'. (מכירה כמה זוגות כאלה).

אני מדברת בהקשר של עצמי, ומסכימה איתך במקום של החיבור לעצמך, שהוא חשוב. האמת שבפועל 'נוח' לי במקום הזה, כי אני מרגישה בשליטה, וזה מרגיע אותי. אבל בהתאם, יש משהו פחות מאפשר גישה, וגורם לי להריגש שאני 'עובדת' קשה. קצת אבסורדי כזה. 

"אני לגמרי מאמינה שברגע שהאישה משקפת נכון את הרגשות שיש לה .. הרבה יותר קל לגבר לקבל אישה שיודעת מה טוב לה ומרגישה בבית" - הפוך זה לא עובד? גבר שמשקף את מה שהוא מרגיש, וגם יותר קל לאישה לקבל גבר שיודע מה טוב לו ומרגיש בבית. זה עובד לשני הצדדים ובעיניי לא קשור לנשיות או גבריות.

אבל שוב, זה סוטה מהנושא. אני פשוט לא סומכת על רוב הגברים שיובילו, הם מרגישים כל כך חוששים ומפוחדים מעצמם. אבל יכול להיות שזו רק השלכה שלי מתוך מה שאני מרגישה. 

....תות"ח!

לא אתערב בכל הדיון, רק לגבי ההגדרות שעליהן נסוב הדיון, האם יש כזה דבר הגדרות להתנהגות נשית והאם יש לזה פועל יוצא/נפקא מינה (/מחייב, משליך למציאות....).

אני חושב שכל אשה, בין תרצה בין לא תרצה, יש לה נשמה מסוג נוקבא. יש שני סוגי נשמות, יש נפש מסוג דוכרא ונפש מסוג נוקבא (בכוונה משתמש במושג נפש ולא נשמה, מי שרוצה הסבר מוזמן לשאול....). לא שיש הבדלים כמותיים בין גברים לנשים, אלא זו נפש שונה לגמרי, זה סוג אחר לגמרי. להבדיל, כמו שיש אתרוג מרוקאי ואתרוג תימני, לכל אחד יש יתרונות וחסרונות משלו, אבל זה פשוט שני סוגי מינים שונים של אתרוגים. ובהגדרה תרבותית-אנושית, מדובר בשני מינים שונים, או יותר מדוייק שני תתי מינים שונים. כל פרט בתוך המין יש לו מאפיינים ייחודיים משלו, ודברים שונים שרק הוא מופיע, אבל בסופו של דבר אפשר לראות את התכונות הכוללות את כל המין, ולכן כל אשה בסופו של דבר שייכת למין הנקבי, תרצה או לא תרצה.

אנחנו יודעים שיש קשר בין המבנה של העולם הזה הגשמי לעולם הרוחני העליון, בין "ירושלים של מטה" ל"ירושלים של מעלה". הרבה מדרשים מדברים על הקשר בין האדם לבין המשכן, ובקבלה רואים שבהופעת העולם הזה אפשר לראות התגלויות/הופעות שונות, המכונות ספירות, והן עצמן רומזות לרעיונות רוחניים גבוהים. העקרון הזה נכון בכל דבר (כמעט), המציאות שבעולם הזה היא עצמה נותנת לנו משלים וכלים להבין רעיונות רוחניים, ונמצא שהעולם הזה משקף בצורה שונה את העולם הבא, את הרוחניות, וזה מבטא את המשפט: "אתסכל באורייתא וברא עלמא".

לכן, מכיוון שרואים שלכל אשה יש צורה גשמית דומה, ולכל איש צורה גשמית דומה, והתנהגות פיזיולוגית לכל גבר, והתנהגות פיזיולוגית לכל אשה, זה מראה שלא רק בגשמיות הדבר הזה נכון, אלא גם ברוחניות, אם נקרא לזה במילים אחרות, זו פשוט עבודת ה' שונה, מפגש עם המציאות שונה (כמו לדוגמא, אגב, ששמאליים יש להם אופי מעט שונה מימניים, ויש להם מפגש חיים אחר והסתכלות מזווית שונה על החיים....).

לכן, לענ"ד כל איש וכל אשה צריכים לראות מלבד עבודת ה' הפרטית שלהם, שאת מאוד הדגשת את המקום האישי והפרטי וזה מאוד אינדבודואלי וזה נכון שכל אחד יש לו את המקום המיוחד שלו, אך הוא גם צריך לראות איך הוא חלק מהכלל, איך הוא מכלל הגברים, איך הוא מבטא את אישיותו הגברית בפועל. להבדיל, אותו דבר כל יהודי מלבד עבודת ה' הפרטית שלו צריך לראות איך הוא מתחבר לכלל ישראל, ואיך הגנים של עם ישראל, לאו דווקא הגשמיים, זורמים אצלו בדם ואיך הוא מבטא אותם כמו שצריך ומתחבר אליהם. הדבר הזה מאוד חשוב כי באמת החיבור לכלל הוא הוא הביטוי של העצמיות של האדם באמת, כמו בורג בתוך מערכת גדולה, מלבד התפקיד הפרטי של הבורג, יש לו חלק ותרומה לכל המערכת הגדולה, והוא צריך לדעת ולהיות מודע איפה הוא ממוקם בתוך כל המערכת הזאת, ומצד שני גם לדעת מה התפקיד המיוחד שלו בתוך כל הכלליות הזאת.

אני לא מתכוון לפתוח דיון על זה, אבל רק אכתוב בהקשר לכך, שלכן גם אני חושב שאשה לא אמורה להיות בצבא.

יש עוד כל מיני טענות למה נשים לא צריכות להיות בצבא, צניעות, מורידות את הרף וכו'....ובאמת יצא כבר להשתמש בטעמים אלו כי באמת הם טעמים הרבה יותר משכנעים וריאליים, והרבה יותר אנשים מתחברים לאותם טעמים. אבל אני חושב שאותם טעמים הם רק ביטוי גשמי/מציאותי לטעם העקרוני, שכמו שכותב הפרי אדמה על הרמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו הלכה ב': "...אמנם נראה דת"ק דמתני' יליף לה מפסוק וכבשוה מי שדרכו לכבוש כו' היינו כיבוש מלחמה" (אגב, היה לי ויכוח פה עם מישהו בפורום מזמן על המשפט הזה מה כוונתו, אז הנה מצאתי ראיה לדבריי, ובטוחני שבחיפוש קל אמצא עוד הרבה מפרשים שאומרים זאת.....), וכמו שהגמרא בקידושין דף ב' עמ' ב' כותבת בפירוש: "...התם דבמלחמה קאי – דדרכו של איש לעשות מלחמה, כתב לה בלשון זכר", הגבר מתאים למלחמה והאשה לא, והדבר בא לידי ביטוי גם במציאות הפיזית/נפשית וכו'....(ולכן רואים שהרבה נשים שבצבא מסיימות עם התקפי חרדה ושריטות קשות, וכן נפגע רחמן, וכן לא מתאימות פיזית למלחמה ועוד ועוד הופעות של אותו תפקיד בעולם שהאשה לא שייכת אליו וזה תפקיד הגבר, לאשה יש תפקידים אחרים לא פחות חשובים....אמנם צניעות זה לא טעם צדדי אלא טעם עקרוני, אך גם זה יכול להיפתר, אם יקפידו על צניעות בצבא והכל יהיה נפרד, ונגיד תהיה יחידה מיוחדת לנשים עם הפרדה מליאה וכו'....עדיין בסופו של דבר לפי מה שאמרנו זה לא נכון שיהיה את הדבר הזה, כיוון שאשה לא מתאימה באופייה המיוחד למלחמה, בין היתר זה מופיע ברגישות ובעדינות המאפיינות את האשה....).

אמנם יכול להיות שיש הגדרות שהן אכן לא קשורות בקשר עצמי להגדרה של האשה אלא באופן כללי בדר"כ גברים יותר נוטים לתכונת נפש כזאת וכן להיפך, ובמצב כזה אכן יכולים להיות יוצאי מן הכלל, אך מופיע בקידושין שדרכו של איש לחזר אחר אשה (גם קידושין שם), ושאול המלך אומר ליהונתן בנו: "וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ", ורש"י מפרש בד"ה "המרדות": "שהיא ראויה לרדות ולייסר דבר אחר כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפה אחריו", זה מגונה המצב הזה שהאשה רדפה אחרי הגבר. (זו מהותה של האשה, שהיא מקבלת, ולכן המצב הטבעי שראוי שיהיה והוא המתאים מכל הבחינות, שהגבר יחזר אחר האשה. אינני אומר שזה חייב להיות באופן מסויים דווקא, זאת אומרת, יצירת הקשר הראשונית יכולה להיות ע"י האשה, אבל באופן כללי התנועה צריכה להיות שהגבר הוא המנהיג והוא מחפש אחר האשה....).

לא זוכר איפה שמעתי, אבל שמעתי ממישהו בשם פרשן שלפני עקידת יצחק, ליצחק הייתה נשמתא דנוקבא, ולכן הוא גם לא יכל להוליד. ואחרי שיצחק מסר את נפשו במסירות נפש לריבונו של עולם והקריב את עצמו, זה היה ממש מעין מוות ונשמתו פרחה ובמקומה הגיעה "נשמתא דדוכרא". נמצא שדווקא עקידת יצחק שלכאורה הייתה גורמת לכך שתיפסק שושלת אברהם העברי, שהרי נאמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע", זה מה שגרם דווקא שיצחק יוכל להוליד ולהמשיך את שושלת אברהם אבינו, ובזכות זה אנו חיים היום. נראה לי להסביר שעד אז הוא היה בפאסיביות, ודווקא כשכוחותיו ונפשו יצאו אל הפועל במציאות, וראו שכל אומר חייו הוא מסירות נפש אפילו שזה בדר"כ טמון ומכוסה, זה מה שגרם לכך שיקבל נשמתא דדוכרא. רואים שאפילו כשהיה סביל, נפעל, שזו התנהגות שבדר"כ יותר נשית, בסופו של דבר הוא מצא את הקשר שלו ל"נשמתא דדוכרא" שלו, ובזכות זה הוא יכל להוליד ולהמשיך חיים. ואפילו אחרי זה, אופיו נשאר האופי המיוחד ליצחק, שהוא יותר סביל ונפעל מאת ה' יתברך והולך אחר כ"עולה תמימה", לעומת רבקה שיותר פעילה, ומתכננת תכניות, כמו שרואים כשהיא עוזרת ליעקב לקבל את הברכות, אך בסופו של דבר עדיין היה קשר מסויים של כל אחד לנשמה שלו ולעצמיות שלו.

בקיצור, קשה לי להגדיר את זה ולהגיד בדיוק את ההתנהגות בפועל, כי יכולה להיות התנהגות בפועל שדומה מאוד להתנהגות נשית אצל גברים וכן להיפך, אך האנשים המיוחדים האלו צריכים לראות איך בכל זאת הם כן מה שה' הוליד אותם ונתן להם אופי מיוחד ונשמה מיוחדת שאיתה הם צריכים להופיע בעולם. יכול להיות שהדברים קצת באוויר, אבל נראה לי הם נכונים, כמובן, אשמח לשאלות/חידודים וכו'....

תעשי משהו אחד פשוטultracrepidam

תגידי במהלך הדייט הראשון "תקשיב בחור, אני אמנם לוקחת פיקוד והכל, אבל זה פשוט כי משהו באווירה של דייטים מלחיץ אותי וגורם לי לעשות את זה. זה לא שאני מנסה להשתלט. להיפך, אני פשוט מנסה לסדר לעצמי את הראש ולכן הרבה יותר קל לי כשאני זאת שמחליטה. אני מקווה שזה לא פוגע בך, ואם אתה צריך את המרחב שבו אתה תוביל - אתה מוזמן, תרגיש חופשי, ברגע שיהיה לי מספיק בטחון בקשר זה גם יקרה מעצמו"

או משהו בסגנון הזה

הרבה יותר מדי חשוף בשביליפורחת מבפנים

אבל תודה, בעולם מתוקן זה כנראה היה עובד עבורי.

תנסי למצוא דרך עדינה יותר לבטא את זה...ultracrepidam

ותדעי שיש הרבה גברים גמישים מספיק כדי לקבל אותך גם עם ה"מגוון" האישיותי הזה.

זה רק יזכה אותך בבחור עם קצת יותר עושר של מנעד אישיותי

ממש לאהפי
זה נשמע שהיא מאשימה אותו
מאשימה אותו? מתארת את התחושה שלה בדייטים...ultracrepidam


ככה לא מתארים תחושה בטח לא בעדינותהפי
אומרים את התחושה שלך (לא את שלו ובטח לא לתאר את זה כעובדה)
אלא
אני מרגישה שאני מובילה את המיקום של הדייט, אני יודעת שבטח לא התכוונת ..
ואי אתה יודע ? יעשה לי ממש טוב אם אתה תקבע את הבא אני סומכת עליך.

משהו כזה (;
אני לא בטוח שקראת מה כתבתיultracrepidam

לא כתבתי מילה אחת של תיאור על מה שהבחור מרגיש או תיאור אובייקטיבי. נטו תיאור של תחושות מצד הבחורה.

זה נשמע כמו עובדותהפי
ממש לא כמו תחושה של בחורה במיוחד התקשיב בחור
קיצר מה שכתבתי הרבה יותר עדין
מה לעשות כשלא סומכים עליו? פורחת מבפנים


מנסים לחשוב איך להגדיל את האמון בבני אדם?ארץ השוקולד
בסך הכל לא סביר שהוא יטרוף אותך

ואפשר לבחור מקומות הומי אדם להיפגש בהתחלה כדי להרגיע.

האם את מרגישה שרק בדייטים ראשונים קשה לך לסמוך על הצד השני או גם במפגשים עם אנשים במסגרות אחרות בהתחלה (לימודים, עבודה או דברים אחרים)?
לא מפחדת פיזית כמובן פורחת מבפנים

אלא יותר מנטלית. ובאופן כללי אני בנאדם ששומר את הקלפים אצלו בהתחלה, אבל פשוט בדייטים, כדי עוד יותר לשמור על עצמי כנראה, זה מתבטא בלקיחת אובר-שליטה (לתחושתי) על הסיטואציה. כאילו אני בטוחה שאם אני אשחרר, אז אני ארגיש לא טוב. לא יודעת בדיוק מה. זה מרגיש לא בטוח. עדיף לשלוט בזה.

אחלהארץ השוקולד
אגיד בהסתייגות, אבל אני חושב שכדאי לראות למה זה קורה ואיך אפשר להיות רגועה יותר, נראה לי זה רק מקשה עלייך.

יתכן שזה משהו עמוק אצלך באופי שלא ניתן לשינוי ואז תצטרכי בעל שבאמת מוכן לקבל אותך כפי שאת.
בכל מקרה היא תצטרך בעל שיקבל אותה כפי שהיא 😏חדשכאן
זה נכוןארץ השוקולד
אתה צודק לגמרי.
התכוונתי שאם זה משהו עמוק באופי זה כנראה לא ממש נתון לשינוי.
חחחחחחהפי
אני גם שתלטנית אני מבינה אותך (;
אבל ברצינות אפשר להרגיש טוב יותר בקלות פשוט צריך לשחרר
'פשוט צריך לשחרר'פורחת מבפנים

אני אגיד לך, כל המחשבה הזו עלתה לי עכשיו בעקבות שיחת טלפון עם בחור לפני כמה ימים, הוא לחץ על זה שנדבר בטלפון ואז כשהתקשר לא ידע מה להגיד. מה אני אמורה לעשות עם זה? תדבר.

והיה שקט כמה שניות. והוא לא דיבר. אז לקחתי על זה פיקוד. ושאלתי, וביררתי, והתעניינתי, וקבעתי ואפילו הצעתי לאסוף אותו. כי החוסר נעימות של השקט הזה שיגע אותי.

איך משחררים את זה? הייתי אמורה פשוט להישאר בשקט עד שהוא היה מוצא מה להגיד? הוא היה נשמע במצוקה, שהכניסה גם אותי למצוקה.

התנהלת ממש נכון בסיטואציה...ultracrepidam

אני בטוח שזה היה טוב גם בשבילו

 

לא כולם גדלו במסגרות שחינכו/אילפו/הרגילו אותם להוביל כגברים.

 

מעיד על עצמי שלקח לי המון זמן ללמוד את זה ועדיין הרבה פעמים מיקל עלי כשהבחורה מרגישה בנוח לקחת פיקוד כשצריך. אני יודע גם להוביל, אבל אני צריך את הסיטואציה הנכונה ואת הבטחון שזה מתקבל נכון. הצד ההפוך של המצב שלך... אז אני ממש לא רואה כאן בעיה. כמו שכתבתי, זה יתרון ומעלה גדולה בעיני, שאת יודעת להיות בשני הצדדים של הקשר - גם להוביל וגם לקבל

לאאאאהפי
חחח אני לא מסכימה איתך
@פורחת מבפנים עשית את כל הטעויות אחותי .
את לא אמורה לשאול אותו שאלות עליו .. את אמורה לשתף על עצמך . הוא לא שואל?
פשוט תדברי חחח לא חייב לשאול אותו עליו .
כאילו כל השיחה
מפריע לי ההחלטיות שלךultracrepidam

זה ממש לא "כל הטעויות". זה טעות מאד קלה ועדינה שקשה לשים לב שהיא קרתה בכלל.

זה נכון שהכלי הנכון והאידאלי זה כאשר הבחורה דואגת להיות במקום מרכזי בקשר.

אבל זה ממש לא הכרחי שיהיה כל הזמן.

 

בהכללה - את כותבת ממש נכון.

אבל בפרטים - הייתי משנה את הטון ומאפשר קצת גמישות.

 

ו"בנים מעדיפים" וכו' - לא להכליל. גם אם זה מאפיין גברי באופן כללי, זה לא תמיד סגור לגמרי. 

נכוןהפי
כתבתי לה אבל באמת באהבה לא חלילה מתוך מקום מזלזל
עדיין אני מסכימה עם התוכן שלי הרבה יותר מאשר מה שכתבת
בטח בהודעה שאמרת לה להגיד לבחור , בחור תקשיב ! אני כל הזמן יוזמת ..
במקום להגיד לו בעדינות מה שהיא מרגישה
אז כן הגבתי ככה בקיצוניות

וגם העניין הוא שהיא אמרה שלא נוח לה עם המצב הזה כלומר זה שאתה אומר לה טוב עשית ..
לא יוביל אותה לשום מקום
כי לא טוב לה עם המקום הזה
מהפורחת מבפנים
מה זו ההחלטה הזו שאני אמורה לשתף על עצמי ולא לשאול?
נכון שעדיין לא התחתנתי אז זו לא גושפנקא לכלום, אבל כבר עשרות דייטים שגברים ידעו לענות טוב מאוד על השאלות שלי ולא הוטרדו מזה בכלל. זה מקום שיותר נוח לי בהתחלה. למה מבחינתך זה ״אם כל הטעויות״?
את נורא החלטית לגבי התפקידים המגדריים.
אני לוקחת בחשבוןהפי
שהובלת את כל השיחה את שואלת הוא עונה
מן הסתם הוא רוצה שתספרי גם על עצמך
חחחחחחהפי
לא לא
תכלס זה נשמע שכן ככה צריך לעשות אבל לא
פעם הבאה במקום לשאול אותו שאלות עליו תשתפי מעצמך .
זה נשמע מוזר אבל לבנים הרבה יותר קל עם זה מאשר ששואלים שאלות על עצמו ..
ולי קל הפוך🤨פורחת מבפנים
אז אבוד לי?
גוועלד.
מה פתאוםהפי
שום דבר לא אבוד
גם לי הרבה יותר קל לשאול שאלות מאשר לשתף על עצמי
אבל אני מבינה בחשיבות של שיתוף על עצמי זה מייצר סקרנות
ברור שמעדיפה לשאול אותו שאלות ..פשוט נראלי שזה יהיה כמו ראיון והוא כנראה ירגיש תקוע כי יש פה רק צד אחד שמביע עניין קל וחומר שזה הבחורה זה שגוי
בדיןק ראיתי הרצאה עם מיכל וולשטייןפורחת מבפנים
שאמרה לשאול שאלות, אני מרגישה מבולבלת
שונאת את זה שהכול חוקים והצעות ייעול בנושא הזה.
ותעשי כככ ואל תעשי ככה.
ומבינה שכנראה ההצעות באמת נכונות אבל זה מבלבל, גפ להיות מי שאתה, וגם לחשוב על מה אני אמורה לעשות כדי שיהיה יותר טוב.
#סוףפריקה
לשאול שאלותהפי
זה לא אומר לדבר רק עליו ואליו
שתי תשובותultracrepidam

1 מיכל וולשטיין סוברת שיש לפעמים חילופי תפקידים - גברים נשיים ונשים גבריות או שילובים שונים ומשונים, ומה שחשוב זה ההתאמה בין הצדדים

אז הגיוני שהיא לא תקפיד על התנהלות גברית של הגבר ונשית של האשה

 

2 בסופו של דבר העצות השונות מועילות אבל לא תמיד תדעי ליישם. בינתיים תתנהלי איך שאת יודעת, ותדעי שיש מציאות שבה תוכלי גם ליישם את הכללים האלה לטובתך, וטוב ששמעת אותם כי תוכלי לשים לב מתי את עושה אותם "בטעות" ומצליח לך ואז תחזקי את ה"שריר" הזה

לא רק מיכל סוברתחדשכאן
תמיד צריך לראות מתוך המבול של הדעות והעצותחדשכאן
מה הכי מתאים לך.

לא כל דבר מתאים לכל אחד, בטח לא מתאים באותה מידה לכל אחד.

תהיי טבעית, נימוסית, עם טאקט, והקשבה לאחר, בדר"כ זה מחפה על הכל.
לא חושב שזה מאיים כל עוד זה לא מוגזם ממשחדשכאן
יכולה להירגע ולהוריד את החלק הזה ממך

אם את באמת לא כזו, בהמשך הדברים יתאזנו כנראה.
ובהמשך תוכלי להגיד לו שאת אוהבת וודאות אז תשמחי שהוא יקח יוזמה וישתף אותך. שידע שאת רוצה שיוביל, ושידע את רוצה לדעת.
תודה🙏🏼פורחת מבפנים
מעריכה את התגובה
אוליסבכי החשתי
זה כי לא פגשת עדיין בחור שישרה בך מספיק ביטחון שתוכלי לסמוך עליו שלא משנה לאן יוביל אותך, איתך הכל יהיה בסדר. יתכן גם שזה דווקא בגלל שמדובר בגבר שהכרת רק עכשיו, אז למה שתסמכי עליו בכלל?
אם כך באמת הדבר, מובן לגמרי..
ובנוגע למילה מאיים חח בחרת מילה מעניינת😅
עליי אישית זה לא מאיים, פשוט אם אני מקבל את התחושה שהבחורה לא רואה בי צורך שאוביל אותה אז בתפיסה שלי היא תהיה סך הכל בחורה נחמדה איתה אני שותה קפה, מדברים על הא ועל דא, אבל לא יותר מזה..
״לא רואה בי צורך שאוביל אותה״פורחת מבפנים
האם כל הקשר הזוגי מסתכם בעינייך בגבר מוביל-אישה מובלת?
זו מחשבה שקצת מבאסת אותי.
בגדול כןסבכי החשתי
אבל זה קצת יותר מזה, הרצון להוביל נובע מהרצון לתת, לקחת אחריות, להגן, לתת גב, להיות אוזן קשבת, להיות חזק בשבילה ולעבוד קשה בשבילה. גישה יותר מסורתית ממה שהעולם המודרני מציע, אבל גם יותר טבעית אני חושב
השאלה אם ״להיות שם בשביל מישהי״פורחת מבפנים
חייב להסתכם ב״הובלה״. כי להיות אוזן קשבת, להיות משענת, להיות חזק ולעבוד קשה - אלו לאו דווקא אלמנטים של הובלה.
אם אני הסלע בקשרסבכי החשתי
ואני זה שאם יש מכשול או פאנצ'ר, מצופה ממני לתקן בלי להכנס לפאניקה, להמשיך לעבוד גם כשקשה לי נפשית, בלי לצפות לכתף מנחמת, אלא רק לעמוד על הרגליים האחוריות ולהתפלל לבורא. עול התורה עליי, עול הפרנסה עליי, וכל האחריות היא שלי, אז לאור כל האמור לעיל, הובלה הופכת לאלמנט מאוד חשוב בקשר בשבילי כגבר.
גם טכנית, כי אלה תכונות של מנהיג, אחד שאפשר לסמוך עליו, זה שמצפים ממנו לטפל בכל הבעיות, או לפחות להתמודד עם הדברים בקור רוח, אז מן הסתם הוא גם יוביל.
וגם רגשית, גבר במהותו עמל ומרגיש סיפוק מלתת מפירות עמלו למי שהוא אוהב. וזה שהוא נותן את הכיוון זה הנתינה הגדולה ביותר, כי לתת כיוון זה בעצם לשים את היד על החזה ולומר, תקשיבי, את לא צריכה לדאוג, הכל עליי. כי אני מוכן לשאת את כל הדאגות והחששות, להקשיב כשקשה ועדיין לעמוד איתן מול כל מכשול. זה מנהיג. וזה מי שהוא רוצה להיות. והכל בשבילך.
יש גברים היסטרייםפורחת מבפנים
ויש נשיםרגועות. שאפשר לסמוך עליהן. ויש גברים שטובים בכל מיני דברים אחרים. למה להלביש תפקידים על מגדרים, במקום פשוט לתת לאנשים לעשות את מה שהם טובים בו? זה מה *שאתה* רוצה להיות בשביל הבת זוג שלך. בעיניי, זה פטרוני. אני לא כזו עלמה במצוקה כל הזמן. אני לא חייבת מישהו שייפקח וייתן לי כיוון. אני צריכה מישהו שנמצא כיוון ביחד. שיחזיק את המקומות בהם אני לעתים מאבדת שליטה, ושאוכל להיות יציבה יותר במקומות בהם הוא חסר אחיזה.
למה לצפות מגבר ״לטפל *בכל* הבעיות״? אז מה נשאר לאישה, לבשל? לצרוח כשנכנס מקק הביתה, לבכות מייאוש כשיש לה פנצ׳ר באמצע כביש ראשי? להמתין כמו רפונזל במגדל שיושיעו אותה? זה קצת נשמע שאתה מחפש לשלוט בחיים של מישהי. אני יודעת שלא, ושהכול ממקום טוב שרוצה להיטיב, אבל לפעמים צריך לראות האם יותר משאישה במצוקה רוצה גיבור, הגיבור רוצה להיות גיבור.
אבהיר כמה דבריםסבכי החשתי
א. גבר שמוצא את עצמו נכנס להיסטריה במצבים קשים, צריך לטפל בזה. לגיטימי שהוא כזה, זה האתגר שהביא עליו הבורא, זה בסדר. אבל שיהיה מודע לכך שעליו למצוא דרך לשלוט ברגשות שלו ולטפל בזה. הוא ירגיש הרבה יותר טוב עם עצמו אם יבחר לעבוד על זה ולא להשלים עם זה ולחפש מישהי שתתן לו ביטחון ואיתה ירגיש רגוע.
ב. אישה יכולה להסתדר מצוין בלי גבר, רואים את זה בחוש. אלא שבזוגיות היא בוחרת להרשות לעצמה לשחרר, ולתת למישו אחר לתפוס פיקוד. לא כי היא לא יכולה, אלא כי היא רוצה בזה.
ג. אני לא ממציא דברים, בדייטים ראיתי עד כמה בנות אוהבות להעביר את המקל אליי, קח, תוביל.
שיתפו איתי כמה כיף להן שלא צריך לחשוב ולתכנן ושדברים לא נופלים עליהן בעוד אני עושה את זה בשמחה ובטוב לבב.
ברור שלתת למישהו אחר להוביל זה נוחחושבת בקופסא

אבל האם זה האידאל של זוגיות? הגבר עושה הכל, כל העומס הרגשי וארגוני עליו והאישה רק נהנת? אני חושבת שאחרי כמה זמן במודל המוקצן הזה הבחורה תרגיש לא נעים שהיא רק לא לוקחת בלי לתת או שתרגיש שגם היא רוצה להביא את עצמה לידי ביטוי ואין לזה מקום.

ברור שלהיות בהיסטריה זה לא בריא, אבל באותה מידה שזה לא בריא לגברים זה לא בריא לנשים. אישה הסטרית שלא מצליחה לנהל חיים נורמליים בלי גבר גדול וחזק שיציל אותה נמצאת במצב בעייתי לא משנה כמה אותו גבר הוא גדול וחזק. זאת תלותיות יתר שלא בריאה לקשר.

גם מבחינת הגבר- גבר שרק נותן ולא מקבל כלום אחרי כמה זמן ירגיש מתוסכל לגבי המצב הזה. זה לא משהו טבעי.

בזוגיות אמורים לתמוך אחד בשני, לשתף אחד עם השני את העולם הפנימי של שניהם, וליצור מערכת משותפת, לא שצד אחד רק נותן וצד אחר רק מקבל.

את באמת מסכימה איתה?הפי
אז למה לא נוח לך כל-כך לקבוע פגישה ואת מרגישה שזה עול עליך?
יש פה סתירה
כי אני מבולבלתפורחת מבפנים
ומרגישה שזה מייצר רושם אחר עליי ממה שבפועל
אבל אם זה נוח לךהפי
אז מה אכפת לך?
מורכבפורחת מבפנים
יש נוח של ״זה מרגיע אותי״ ויש נוח של ״זה באמת מי שאני״. זה נובע מחרדה בסופו של דבר וזו דרך להתמודד איתה. זה לוקח ממני אנרגיות ומרגישה שמרחיק אותי (ואותו) מעצמי.
אז אם זה לא נוח לךהפי
שווה לך להרחיב על הגישה שכתבתי לי זה עזר בטירוף
עומס רגשי וארגוניסבכי החשתי
זה עומס שגבר מוכן לשאת בשמחה אם הוא רואה שזה מתקבל בהערכה וכבוד. לא ניראלי הוא צריך יותר מזה, אני אישית לא צריך יותר מזה, זה פשוט מראה לי שמה שאני נותן הגיע לאדם הנכון, ואני לא צריך יותר מזה, זהו, עשתה אותי המאושר באדם.
ולא דיברתי על היסטריה מבחינה בריאותית, כמובן אם זה עלול להגיע לבעיות קרדיולוגיות כדאי לשני הצדדים לעשות עם זה משהו באותה מידה וזוגיות זה לא הפתרון.
זה עניין יותר של דימוי עצמי, טכנית אתה לא יכול לכבוש יעדים כשאתה לא יודע לשלוט על הרגשות שלך, ואין דבר מספק יותר מלכבוש יעדים, וכשאתה חש שאין לך את הכלים לכבוש אותם אתה נכנס למעגל רע מאוד של כישלון, התבכיינות, תירוצים, כישלון, התבכיינות תירוצים וכן הלאה.
גבר מלשון להתגבר כבר אמרו חזל לא ככה? ועל מה תתגבר אם לא על הרגשות שלך
אופספורחת מבפנים
אז אתה קצת אומר שנשים לא יכולות להשיג יעדים?
כי זה התפקיד של הגבר כי הוא מתגבר על הרגשות שלו ונשים מתבכיינות ומוצאות תירוצים?
זה מה שמשתמע מדבריך. התפקיד של הגבר להתגבר על כל אלו, משמע שאישה לא יכולה. נכון שנשים (בדר״כ) יותר רגשיות, היסטריות, מגברים, אבל זה עדיין לא אומר שהן חייבות ״גבר חזק שמתגבר על כל רגש כדי להשיג יעדים״.
הראייה שלך קצת דיכוטומית.
מוסיפהחושבת בקופסא

הבעיה מתחילה בכך שאתה לא רואה נשים כבנות אדם קודם כל.

אנחנו לא משימה, לא אחריות נוספת, ולא איזה ילדון מבוהל שאולי יכול להסתדר לבד אבל יעריך מאוד שתעשה בשבילו הכל.

עם כל ההבדלים הקיימים בין גברים לנשים, עדיין רב הדומה על השונה. לכולנו יש תקוות, חלומות, פחדים, וחוסר בטחונות. זה לא הגיוני לצפות שהגבר אך ורק יחניק את רגשות שלו- החיוביים והשליליים, והאישה אך ורק תוציא אותם. במצב כזה אין באמת תקשורת בין האני האמיתי של שניהם, זאת בכלל לא זוגיות- זה איזה משחק תפקידים ארוך מאוד של הנסיכה והאביר על הסוס הלבן. וכמו שאמרתי, בסוף לשניהם ימאס מהדמויות שלהם.

חחחסבכי החשתי
ממש לא אמרתי שנשים הן ילדון מבוהל, אישה יכולה להרים פרויקטים ולנהל מערכות, ראיתי כאלה, ניהלו אותי במקומות עבודה נשים כאלה, והאמנתי שהן גם מאוד מקצועיות. השאלה מאיפה מגיע הסיפוק האמיתי
אתה מתעלם מהנקודהחושבת בקופסא

בשביל מה אתה צריך זוגיות? זאת סתם אחריות נוספת בשבילך? איזו מין זוגיות זאת כשהאישה נדרשת לחשוף הכל ברגשנות והגבר נדרש לשמור הכל בבטן? זאת לא תקשורת אמיתית ביניהם.

לא אומרת שגברים צריכים להתנהג כמו נשים, אבל לשחק איזה סטראוטיפ מוגזם של תפקידים מגדריים זה לא בריא. ו"גברים" בכלל לא מקבלים סיפוק מלהחניק את הרגשות שלהם. זה שאתה תלית את ההתנהגות הזאת בתחושת הגבריות שלך לא אומר שכל שאר 4 וחצי מיליארד הגברים בעולם נוהגים באותה צורה.

מרשים לקרוא מה שכתבתהפי
את כותבת יפה
אבל אני ממש לא מסכימה עם התוכן
אתן יכולות להתכחש עד מחר
נשים וגברים לא פועלים באותה דרך וזה בסדר לגמרי

גם אם את תעודדי את הגבר שלך לשתף ברגשות
זה ממש לא אומר שזה נוח לו , כמו שלבחורה זה קל ונוח.
ישנה נטייה לחלק מהנשיםסבכי החשתי
וזאת נטייה גם שאני יכול להבין, לחשוב שמה שפועל בצורה כה חיובית אצלן כנראה פועל בצורה חיובית גם אצלנו.
עוד לפני שמדברים על גבר במערכת יחסים זוגית, בואי נדבר עליו כרווק.
הנפש שלנו שונה לגמרי, ממש. את קוראת לזה להחניק, ומשתמע ממך שאני מתעלם מהם. ההפך הוא הנכון, שליטה נכונה מחייבת הקשבה פנימית ואמיתית לנפש, לא להכחיש שכואב לי או שעצוב לי או שאני מרגיש תקוע. שליטה זה להרגיש את כל הדברים האלה להיות מודע אליהם ובכל זאת להתגבר ולפתור את זה, ואם צריך גם לבקש עצה או עזרה. לא פריקה רגשית ושילטפו אותי, עם כמה שזה יהיה נעים ומרגיע. וחוויתי את זה, פרקתי כבר בעבר, זו לא תחושה שזרה לי, אבל מנסיון הבנתי שזה לא הועיל לי באמת, ושבטווח הרחוק זה אף הזיק. רק מוטיבציה והרגשה שאתה חזק וטייגר ויכול להתגבר על זה משפרת את המצב. עד כאן גבר בפני עצמו ואיך כדאי לחנך אותו.
ועכשיו מבחינה זוגית, הבאת דוגמה בעצמך לכך שאנחנו שונים בתפיסה הזוגית כגבר ואישה. כשאמרת שזוגיות זה "סתם אחריות נוספת בשבילי", העדת בריש גלי שהמילה אחריות אצלך לא מעוררת את אותם רגשות שאצלי זה מעורר, וכאן מתחילה הטעות, את מעתיקה את הרגשות שזה מעורר אצלך וחושבת שאני מרגיש את אותו הדבר, כשאת לא מודעת לכך שאחריות בהקשר הזוגי זה הכלי קיבול לאהבה שגבר חווה כלפי אשתו, מבפנים, אף אחד לא לימד אותו את זה או הכתיב לו את זה והוא לא נכנס לשום דמות. ואם זה הכלי קיבול לאהבה שהוא חווה כלפיה, את לא חושבת שזה משליך בכלל על איך שהוא חווה אהבה? שאולי זו אף תחושה שאת לא באמת יכולה לדמיין אפילו?




שוב, כמה הכללותחושבת בקופסא

למי שיצא אפילו קצת להכיר אותי, יודע שאני בן אדם מאוד שכלי ומחושב וממש לא נוטה לשתף ברגשות שלי כל אחד. אני מבקשת שתקרא את מה שכתבתי כאילו כתב אותו אדם. לא "אישה שמשליכה את הרגשנות שלה על גברים" אלא אדם.

 

אני מודעת לגמרי להבדל בין לדחוס את הרגשות שלך לבין להתגבר אליהם. אין לי שום עניין לגרום לבנים להתנהג בצורה שלא טבעית להם, בניגוד למה שאתה רוצה. אתה אומר שבגלל שמישהו נולד מין זכר הוא צריך לקחת את הרגשות הקיימים שלו ולהשתיק אותם, ואם מישהי נולדה למין נקבה היא צריכה להיות רגשנית ושיתופית. אתה מתאר איך אתה חושב שהם צריכים להתנהג במקום מה ההתנהגות שלהם עצמה. זה ההבדל המהותי פה.

גבר שלא משתף ברגשותיו הוא עושה כי הוא מראש לא מרגיש צורך לשתף, הוא לא צריך להחניק את הרצון שכן קיים אצלו בשיתוף אך ורק כי הוא גבר. אותו דבר לגבי נשים,  סינון של מה אומרים למי ויכולת עמידות נפשית בהחלט הן בסיס לחיים בוגרים תקינים.

 

נראה לי המסקנה העיקרית היא באמת שאנחנו רואים את העניין בצורה שונה מאוד. אני יודעת שלא שכנעתי אותך, רק רציתי להביא את התשובה שלי לכלל הפורום.

....תות"ח!

אני לא חושב שההגדרה שהגדרת מדוייקת, הגבר תפקידו לא לקחת את המחשבות ולכבוש אותן, אלא יותר להרהר במחשבותיו בעצמו, לעומת הנשים שיותר צריכות לשתף ולהביע את הרגשות כלפי חוץ. וזה מה שכתוב וגם רואים בחוש שנשים דברניות הן, נשים צריכות יותר את ההבעה בע"פ, כלפי חוץ, בפועל, וגבר יותר מתאים לו להישאר ברובד המחשבתי-רוחני.

כמובן, אין זה אומר שגבר לא צריך לשתף, הרי האדם במהותו מדבר, אלא שבאופן יחסי לאשה הגבר הוא יותר שתקן ויותר שייך אכן לתחום המחשבה מאשר לתחום הדיבור. להגיד אחרת זה נראה לי להכחיש את מה שרואים במציאות, מחילה על החריפות.

...תות"ח!

נראה לי שהגברים מנסים להגיד פה משהו כזה:

ראיתי בספר "לרדת למעלה" כמדומני (ראיתי בתקציר מאחורה, לא קראתי את הספר....), סיפור שגבר (בסיפור המקורי זה היה גבר, לא שיניתי....) התעורר באמצע הלילה לקול בכי התינוק שהתעורר, לרגע הוא חשב להתעלם ולחכות שאשתו תקום ותטפל בתינוק, אבל אז הוא הבין שהוא צריך לצאת מהפרטיות שלו ולהשכיב את התינוק, אז הוא טיפל בו והשכיב אותו לישון, ולמחרת לא אמר כלום לאשתו. יכול להיות שאם אשה תעשה את זה פחות מתאים שהיא תשמור את הסיפור בבטן, כי "נשים דברניות הן", ואצלן לשמור בבטן זה בדר"כ לא טוב, לעומת גבר שבאופן יחסי יותר מתאים שהוא יצניע את מעשיו. כמובן, לא שגבר בחיים לא ישתף את אשתו בדברים אישיים ולא שכל דבר האשה חייבת לפתוח ולדבר עליו ואם לא אוי ואבוי, באופן יחסי זה כך.

בקשר לדוגמא, לא חושבת שהיא קשורה לשיתוף רגשותאלפיניסטית

אבל אם כבר מדברים על לקחת קרדיטים, אני מרגישה שגברים נוטים הרבה יותר לקחת קרדיטים ו"לדרוש" שיכירו במה שהם עשו/נתנו, אולי זה קשור לאגו או משהו אחר, בכל מקרה זו החוויה שלי.

זה קשור לאגו הגבריחדשכאן
ולתכונה האנושית הבסיסית להכרה
...תות"ח!

במקרה נתתי דוגמא של שיתוף על נתינה....
באופן כללי אני לא חושב ככה, זה שגברים הרבה פעמים מגיעים לנסיונות עם כבוד זה כי הם הרבה יותר מתמודדים עם זה כי הם הרבה יותר חשופים לדבר הזה באופן טבעי, אך רואים בחוש איך נשים שגם "יוצאות החוצה" נמצאות בדיוק באותו מקום ואפילו מגיעות ליותר שפל....וזה משום שכבודן ומקומן הטבעי הוא לא במקומות מוחצנים, "כל כבודה בת מלך פנימה"....

תגדיר "יוצאות החוצה"אלפיניסטית

כי אם אתה מתכוון לצאת לעבודה, אז אני חולקת עלייך, גם במרחב של מקומות עבודה נשים ירגישו פחות בנוח לקחת קרדיטים (על דברים שהן עשו) ולזכות בהכרה, לבקש העלאה, וכדו'

....תות"ח!

כשכתבתי את התגובה חשבתי על פוליטיקה, ואין קשר בין בקשת כבוד לבושה בלבקש העלאה בשכר....(הבושה מלבקש העלאה בשכר אינה קשורה בהכרח להכרזה ש"אני יותר שווה ממה שנותנים לי", אלא גם באופן עצמי הנשים יכולות יותר לחשוב שאולי באמת לא מגיע להן, וכו'...ובלי קשר זה קשור לבושה כללית שיש לנשים, אך זה פחות קשור לקרדיט....). בוא נגיד, אפשר להגדיר את זה כך, נשים פחות מרגישות בנוח ב"לכלוך" של העולם הזה, כי הן בעצמן לא מסוגלות לכך, הן עדינות ו"חולן" זך, ולא מסוגלות לדברים האלו, ונשים שבכל זאת נכנסות לדוגמא לפוליטיקה, מתחספספות ומאבדות את כל הנשיות שלהן, וכך גם קורה הרבה פעמים בצבא, במיוחד בקרבי. קיצור, זו דעתי.

אם הנשיות היא חוסר יכולת לעשות דברים "גבריים"חושבת בקופסא
ויש נשים שכן עושות אותן וההשלכה היחידה היא איבוד אותה "נשיות" שברירית, אז מה הבעיה?
ההגדרה שלך לנשיות בהקשר הזה חסרת משמעות.
אגב, אני ממש לא בעד נשים בקרבי או חושבת שיש צורך מיוחד בנשים בפוליטיקה. אבל אין לזה שום קשר למידת העדינות שלהן, אין שום אינטרס חברתי "לשמר נשים עדינות" כמטרה בפני עצמה.

אישה מחוספסת שהולכת לפוליטיקה היא גם ככה מחוספסת, התפקיד לא שינה אותה באופן מהותי. גולדה מאיר הייתה נשארת "הגבר היחיד בממשלה" גם אם היא לא הייתה נכנסת לשום ממשלה.
...תות"ח!

זה שנשים מסויימות הפכו עורן לא אומר שזה טבען באמת. יש גם נשים שהחליטו שהן גבר, זה לא אומר שזה באמת נכון לנהוג כך וזה אמיתי. חוץ מזה, שבכלל לא נכנסתי להגדרות ספיצפיות של נשיוּת, כך שמניין לך שגולדה מאיר מבחינתי הייתה "גברית" לפני כן?

אני אכן חושב שיש מטרה לשמר את העדינות הנשית, כי בסופו של דבר רואים בפועל שזה יוצר דברים לא טובים ומעוותים, אין מה לעשות.

פעם לשמר את הגבריות הייתה מטרהחושבת בקופסא
ילד לא היה יכול לעזור לאמא שלו לשטוף כלים כי חברים שלו יצחקו עליו, ואבא שלו יכה אותו. אבא שלא היה מכה את הילדים שלו "לא היה גבר מספיק".
נשיות וגבריות אלו דברים יותר משמעותיים מרשימת פעולות שטחיות. אם כל מה שהופך אישה לאישה זה שהיא לא יוזמת בקשר ולא נכנסת לפוליטיקה אז אין פה משהו שכל כך משמעותי לשמר.

אני לא חושבת שנשים ממש חייבות להיות בפוליטיקה ואני מתנגדת שיהיו בקרבי, אבל זה לא מסיבות של לנסות לשלוט לבני אדם אינדיבידואלים ובוגרים באופי אך ורק בגלל שהם נולדו למין מסוים.
שוב, ההבדלים בין גברים לנשים כבר קיימים על פי רוב במציאות, הם לא משהו שצריך לייצר בצורה מלאכותית דרך איסורים על פעולות מסוימות.
לא יודעסבכי החשתי
כמה אני מסכים עם הפסקה הראשונה, ניראלי פעם המכות לילדים היו עניין די שוויוני חח אני גם לא מאלה שסוברים ששיטת החינוך של פעם היתה נוראית, כנראה אז ילדים הבינו רק בכוח.

"נשיות וגבריות אלו דברים יותר משמעותיים..." מכאן ועד הסוף כבר די מסכים בגדול👍
...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"ג 01:03

א. אני לא מגדיר נשיות וגבריות ע"פ הנורמות החברתיות, וזה כבר מה שאמרתי לך קודם שלא בטוח שמה שאת חושבת שאני מגדיר אלו ההגדרות. וחוץ מזה שזה שהיום המציאות של הכאת ילדים קצת לא רווחת, אני דווקא חושב שפעם היא הייתה למציאות של אז ואכן "אבא שלא היה מכה את הילדים שלו לא היה גבר מספיק". אבל אבא שהיה מכה את הילדים שלו ומבחינתי הוא בסדר זה לא אבא שעושה את זה כדי "להיות גבר" אלא שעושה את זה כדי לחנך את ילדיו. וכך גם במציאות של ימינו, אשה לא צריכה לעשות דברים רק כי אלו הנורמות החברתיות, אך היא כן צריכה לראות בעצמה איך היא עושה את הפעולות הנכונות שיתאימו לה, ובדר"כ אלו הפעולות ה"נשיות" ואז יעזור לה להסתכל על השאר כדי לראות מה יהיה מתאים לה, ולפעמים זה לא בדיוק כמו כולן, אבל בסופו של דבר המערכת הגדולה קיימת, גם אם לא בכל הפרטים יש דיוק מוחלט והכל עובד כמו שעון.

הפעולות ה"שטחיות" האלו אינן פעולות מנותקות לכשעצמן, אלא מעידות על תכונה מהותית כוללת שקיימת. להוביל זו לא פעולה טכנית, אלו כל מיני פעולות שלכולן יש שם אחד שנקרא: "הובלה" וכולן יוצאות מתכונה אחת שנקראת: "מנהיגות". לכן, להתייחס לפעולות האלו כפעולות טכניות ויבשות זה לא נכון. אם את רוצה לחלוק על התכונה שהיא לא שייכת יותר לגבר, בבקשה, אבל אל תהפכי את הפעולות האלו לדברים קטנים. (ושוב, אינני חושב שיש בעיה שאשה פה ושם תוביל, ואפילו תעשה הרבה פעולות יזומות מבחינה כמותית, רק צריך שתכונת ההובלה תישאר אצל הגבר, ולא תהיה הרגשה שההובלה של האשה....).

על השורה האחרונה מסכים, אך חושב שלפעמים כן שייך שזוג שלא מוצא את עצמו מבחינה טבעית שם, ינסה לחשוב איך הוא כן נמצא שם, במיוחד כשיש הרגשה לא טובה בקשר לזה.

ועוד, כבר כתבתי שאין זה איסור הלכתי מובהק, אז אין סיבה לנסות להקטין את דבריי ולקרוא לזה: "איסורים"....

 

נ.ב. לדעתך, למה באמת את לא חושבת שנשים צריכות להיות בצבא או בפוליטיקה (לשיטתך)?

בקצרה לגבי נשים בצבאחושבת בקופסא
כי אני יכולה להניח שאתה מסכים עם הנקודות האלו.

נשים הן חלשות יותר מבחינה פיזית, והאפשרויות הן או להוריד סטנדרטים- לפגוע באיכות הצבא, או להביא אותן לפגיעה פיזית מאימונים ברמה שלא מתאימה להן. הרוב המוחלט של הגברים לא מתאים מבחינה פיזית לקרבי, קל וחומר נשים.
כמובן העניין של בעיות צניעות, שיגרום בעיקר לתלמידי הסדר ובכללי חיילים דתיים שמהווים אחוז משמעותי מהיחידות הקרביות פחות להת גייס לשם ואנחנו צריכים אותם.
חלק משמעותי מהבנות שמנסות להגייס לקרבי עושות את זה מתוך אג'נדה פמיניסטית שסותרת את הצרכים של הצבא. כשחיילים אחרים מנסים להכניס אידאולוגיות שלהם, בדרך כלל אין להם גיבוי של מערכת המשפט שהופכת את הבעיה הזאת להרבה יותר משמעותית. כמו שאמרתי הורדת סטנדרטים כי "נשים בקרבי" בפני עצמו הפך לערך.
גם אם יש נשים נדירות שיכולות לעמוד בתנאים הפיזיים ועושות את זה מהמניעים הנכונים, לשלב את המולאניות הבודדות האלו לא משתלם מבחינה לוגיסטית וכלכלית לצבא ששוב, צריך להיות עסוק בלנצח.
אולי יש עוד נקודות ששכחתי.

לגבי פוליטיקה אני לא חושבת שנשים "לא צריכות להיות" ולא "כן צריכות להיות" שם. אם יש מתמודדת נראה את העמדות שלה ונחליט האם היא ראויה להיכנס לכנסת כמו כל ח"כ אחר. להיות אישה לא מוסיף או גורע ממנה כפוליטיקאית. בנתיים האישה היחידה שאני תומכת בה כפוליטיקאית היא אורית סטרוק. לא אכפת לי שלא שום נשים בכנסת, לא אכפת לי שהיו 120, העיקר שהח"כים יעשו את העבודה שלהם.
כתבת חכם ובהיר כהרגלך בנושאים אלו, הערה קטנה:הָיוֹ הָיָה
לגבי פוליטיקה, דווקא יש משמעות להיותה של האשה אשה בנוגע לפוליטיקה, ויש בזה דיון הלכתי.
אוקיי, אני באמת לא מכירה את הדיון הזהחושבת בקופסא

הנושא עם @תות"ח! היה יותר על העניין שאופי נשי הוא כביכול משהו שנוצר מביצוע או הימנעות מביצוע פעולות מסוימות, ולא עומד בפני עצמו. נשים מחוספסות הן מחוספסות באופי שלהן מצד עצמן, בתור בני האדם שהן. זה לא הופך אותן לפחות נשים מכל אישה אחרת ולא שהן עשו משהו לא בסדר בעצם זה שהאופי שלהן שונה מהאופי של רוב הנשים.

 

נושא פחות שנוי במחלוקת- נניח מישהי שאוהבת טיולי שטח אתגריים. זה תחום שנחשב יותר גברי, אבל יש משהו רע בזה שאישה תתעניין בו? היא חוטאת ומעוותת את טבעה האמיתי שבו מותר לה להתעניין רק באפיית חלות?

אם מישהו יטען ש*צריך* יותר בנות בתחום טיולי שטח אתגריים אני לא אסכים. לא צריך לגרום לאנשים ללכת לכיוון מסוים בדברים כאלו בתור צו חברתי עליון רק בגלל המין שהם נולדו אליו. העובדה הקיימת במציאות היא שרוב הנשים ורוב הגברים נוטים לאותם תכונות אופי ותחומי עניין, זה שיש מישהו יוצא דופן מהרוב הזה לא אומר שהוא עשה משהו לא בסדר רק בעצם היותו יוצא דופן.

יצאת קצתסבכי החשתיאחרונה
דיסטל-אטבריאן
אני לא מסכימה איתךהפי
וזה גם לא משחק זה החיים
גם במערכת אינטמית הגבר נותן האישה מקבלת את הנתינה .
אישה שלא יכולה לקבל חייבת לעבוד על זה .
כי זה פשוט עוול לבחור
שהוא רק רוצה להטיב איתה

רוצה להכיר אותך לא להקטין אותה ח"ו

דבר שני בעניין הרגשות אף אחד לא צריכה להשתיק גבר שמדבר איתה על הרגשות שלו

אף אחת לא צריכה להיבהל אם הגבר שלה בוכה וכו'..

אבל אל תחשבי שאתם עובדים באותה דרך
ומה שיעזור לך יעזור לו
חד משמעית לא

גבר זה לא חברה שלך
ואת לא חבר שלו

בואו נפרט את המושגים ״לתת״ ו״לקבל״פורחת מבפנים
ונבין על מה אנחנו מדברים בכלל.
כי גם לבשל, שזה לכאורה תפקיד מסורתי של נשים, הוא נתינה. גברים גם מקבלים דברים מנשים.
....תות"ח!

האשה היא הנותנת הגשמית, לכן גם האשה מניקה את התינוק ומגדלת אותו, היא אחראית על הבניין החומרי של הילד, או בלשון המהר"ל בתפארת ישראל, היא מופקדת על הבניין החומרי שהוא ההכנה לתורה, והגבר הוא הנותן הרוחני-נפשי, לכן לדוגמא הציפייה מהגבר היא לתת את המשמעות הרוחנית לבית, את האידיאל, את הרוח, ואילו האשה היא "עקרת הבית", עיקר הבית, בבית שזה התנהלות המרחב האנושית שקשורה יותר למציאות הגשמית, היא זו שיותר מבינה ויותר יכולה להכווין. (וזה כבר קשור לגמרא (סנהדרין ק"ב עמ' א') שאומרת שהקב"ה תפס לירבעם בבגדו ואמר לו שהוא ובן ישי יטיילו בגן עדן, שאל אותו ירבעם מי בראש, ה' אמר לו, בן ישי בראש, אמר לו, אם ככה, לא רוצה לבוא. ירבעם מייצג את הכוחות החומריים, שיותר מבינים בעולם הזה, בניהול ממלכה וכדו'..., ויש לפעמים רצון להנהיג, אך באמת בסופו של דבר, המנהיג הרוחני הוא צריך להוביל, הוא צריך להיות הראש, אפילו שיש מימד שיש הנהגה חומרית ויש מלכות חומרית, אך בסופו של דבר ההנהגה הרוחנית צריכה להוביל ולהיות בחזית/מקדימה. (ולכן פרעה אמר ליוסף שהיה מלך במצרים, "רק הכסא אגדל ממך", רמז למלך העולם, ה', שאפילו שיש הנהגה חומרית, בסופו של דבר היא צריכה להיות כפופה ונתונה תחת ההנהגה הרוחנית, וזה מה שיעשיר ויגדיל ויכוון לטוב את הממלכה הגשמית שתפרח ותגיע למקומות טובים ונכונים, לא כפופה כמשהו מסכן ונמוך, אלא כפיפה מתוך בחירה וידיעה....וזה העניין שלמרות שעם ישראל אמר "נעשה ונשמע" הייתה כפיית הר כגיגית, לא נסביר את הכפייה, אבל עם ישראל רצה בדבר הזה שתהיה כפיית הר כגיגית, וזה מה שאמרו: "נעשה ונשמע", אנחנו רוצים לכפוף את עצמינו לרצון ה' ולעשות רצונו גם בלי להבין, ורק לאחר מכן להבין ולהתחבר....).

מאיפה להתחיל?פורחת מבפנים
דבר ראשון, ההשוואה בין בלעם לנשים, יופי, מדהים, תמשיך כך🤦🏽‍♀️ לא התחברתי.
נורא נוח להיות גבר ולומר את כל הדברים האלה. התורה בצד שלך, התנ״ך בצד שלך, כל המקורות בצד שלך. אלוקים בצד שלך. אותי אפילו לא לימדו את כל זה, אין לי אפילו איך להשיב. אז מה יש לי לומר? הוכחת הכל. אשפיל את הראש ואלך לתור לי אחר הנהגה רוחנית (גבר) שלא יכפה את עצמו עליי, כי בעצם אני רוצה בזה, אז זו לא כפייה.
סליחה על הציניות אבל התגובה שלך מעוררת בי תחושות מבאסות מאוד. ואני מגיבה אמוציונלית, כי, טוב, אני אישה. ואני מוכיחה את כל הנאמר לעיל.
אגב - אמרת שהנתינה של הגבר רוחנית, אז למה עול הפרנסה הוא על הגבר? הרי זה חומרי.
....תות"ח!

א', לא בלעם, ירבעם. ובואי לא נתחיל עם רגשות נחיתות, ירבעם הוא ביטוי ללקיחת הכוחות האלו למקומות שליליים, אם את רוצה, תקראי לזה בשם "משיח בן יוסף" שמבטא את הכוחות החומריים לעומת משיח בן דוד. (עייני מאמרי הראי"ה, מאמר "המספד בירושלים"...). את יכולה לא להתחבר, חבל מאוד, אני חושב שאני אומר דברים נכונים, ואין סיבה בגלל מינוח לא מדוייק כזה או אחר לא להתחבר.

להגיד שאני אומר את הדברים כי אני משוחד ואני יודע מקורות הפוכים ולא מצטט אותם זה מגוחך. אני לא הבן היחיד בעולם הזה, ואת בהחלט יכולה לשאול רבנים וגברים שאת מכירה שיודעים מקורות, אין פה משהו שאני מסתיר. אני בהחלט גם יכול להרחיב לך בחשיבות של הנשים והגדולה שלהן, וכבר כתבתי פה מעט על הגבורה הגדולה בלהיות מקבל, אבל עצם ההגדרה הזאת שהאשה היא מקבלת היא נכונה. (ורק נגיד שלא דיברנו על מי יותר גדול, רק מה התפקיד של כל אחד, יש בחינה בהחלט שאשה יותר גבוהה וגדולה והתפקיד שלה יותר חשוב, יש גם בחינה הפוכה, אבל עצם חלוקת התפקידים הזאת נכונה....). אגב, רק אגיד שאינני רוצה שזה יהפוך לויכוח, הדברים שאני כותב נראה לי מאוד עמוקים, וראוי שהדברים יקבלו משקל של דברים רציניים ולא סתם טענות בעלמא, חבל שזה יהפוך למעין "שוק" בעוד שדברים עמוקים אלו ראויים ליחס אחר. אפשר שלא תסכימי עם הדברים ולא תקבלי אותם, ורק כשתבררי ותביני ויתיישבו על ליבך תסכימי ואולי תביני אחרת, או שתתחברי להסבר אחר וכדו'...אינני יודע בדיוק מה הפתרון, אבל לדחות את הדברים בקש ולנסות להפוך את זה לדיון "שוביניזם-פנימיזם" רדוד זה חבל....מחילה אם כתבתי קיצוני יותר מדי, וגם יכול להיות שאני חטאתי קצת והפכתי את זה לזה, אבל אשמח אם נדון כמו שצריך.....(ואפשר גם לשאול שאלות, אבל לא בגלל קושייה מסויימת עכשיו הכל נפל, בעז"ה יש תירוצים, וגם אם אין עכשיו ומיד, אפשר לברר ולשאול, אבל ההגדרות האלו כתובות, וצריך להבין מה הן אומרות ועל מה בדיוק הן מדברות, הקושייה שלך היא לא עליי, היא על המקורות....). ועוד רוצה להעיר שהמקורות האלו שאני מביא גם מתגשמות במציאות בפועל, כמו שהעיד @סבכי החשתי.

עייני ברמב"ם מורה נבוכים חלק ב' פרק כ"ג שאומר שהאדם צריך כמה תנאים כדי להיות אובייקטיבי בדיון, ואני מנסה ומשתדל לקיים את תנאי הרמב"ם ולבחון את הדברים כפי שהם, אבל סתם לטפול ולהאשים שאני סובייקטיבי מבלי הסתמכות על משהו שראית בדבריי שעל פיו קבעת אותו, זה מעט ילדותי, כי אפשר בכל דיון כזה (ובעצם בכל דיון אפשר למצוא איזו האשמה....) להאשים את השני בסובייקטיביות, ואני בעצם "פסול מראש", ועל זה שייך לומר את דברי אדמון שמופיעים בבבלי בבא בתרא קל"ט עמ' ב': "בשביל שאני זכר הפסדתי?".

לא אמרתי לך להיות רובוט וללכת אחר מה שכתוב מבלי להתחבר, את צריכה להעמיק בדברים ולראות איך את מתחברת אליהם באמת ומיישמת אותם, אבל מה שאני רוצה להגיד שזו האמת וזו ההכוונה, וצריך להבין ולהתחבר לזה.

לגבי עול הפרנסה, הגבר מתאים לעמל, אם זה לא יהיה עמל פה (דהיינו העמל שבנשיאת עול התורה, עייני תחילת תפארת ישראל פרק ג'....), אז צריך שהגבר יופיע את כוחותיו הגדולים, וזה מה שכתוב: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון...." (משנה מסכת אבות, ב', ב'), יש הרבה הקשר בין שני הדברים, וכמו שהתורה היא תבלין ליצר הרע, כך גם העמל שבמלאכה היא זו שמתקנת את האדם ומונעת ממנו לחטוא. ולכן גם כתוב: "בזיעת אפך תאכל לחם....", דווקא הגבר שקיבל את ההצעה של חוה, התיקון שלו הוא בעמל ונתינה, ואילו התיקון של האשה שפותתה ונתנה לאדם לאכול הוא להיות מקבלת (אמנם גם הטבע שלהם היה כך גם לפני החטא, אלא שהנקודה הלא מתוקנת שבטבע של בריאת האדם הופיע בחטא אדם הראשון....).

האשה יותר מתאים שהיא תהיה בבית ותגדל את הילדים, ותבנה להם את בניין החומר, ותחנך אותם, רואים שהילדים יותר קרובים לאמם, והתורה כבר אומרת: "כבד את אביך ואת אמך..." וחז"ל מפרשים שהתורה הקדימה את הגבר לאשה משום שבטבע האדם יותר לכבד את האמא, והחידוש הוא באבא, בעוד שביראה זה הפוך: "איש אמו ואביו תיראו", ששם היראה מהאבא יותר טבעית, מדוע? החינוך של הילדים ו"תורת חסד", הנגשת הדברים בעולם הזה שיותר מונגש ומותאם לילדים ויותר מדבר בשפה שלהם, זה יותר כשרון האמא, ולכן ממילא אם האשה בבית הגבר הוא זה שצריך לעבוד.

נפרט מדוע באופן חיובי הגבר יותר מתאים לעבודה בעולם הזה: אמנם, את צודקת שבצורה מתוקנת העמל של האיש הישראלי ילך רק לתורה ולעמל התורה, אך בעולם הזה כשזה המצב (אמנם הדיעבד הזה הוא גם לכתחילה במובן מסויים, כי ה' בכוונה גלגל את זה שהאדם יעלה ניצוצות מאותו מקום, אך במובן הפשוט זה בדיעבד....), מי שהולך לעבוד, הוא דווקא הגבר, כי התיקון הוא הפוך, צריך שיהיה חיבור בין החול לרוח, לכן הגבר צריך דווקא לעבוד ולעמול בעולם הזה ולתקן שם, והאשה שבעולם הזה היא מתוקנת וחומרה זך ומתוקן, צריכה להיתקן דווקא ברוח, בבית, בפנימיות, זה דבר עמוק, שהאיש הוא צריך להיות פנימי בחיצוניות (למצוא את הפנימיות בחיצוניות), והאשה צריכה להיות חיצונית בפנימיות (להופיע את המדרגה של החיצוניות כביכול, של העולם הזה, גם בצורה רוחנית, דהיינו להתעלות שהחסד שלה והמקום שלה יגיע גם למקומות רוחניים וגם שם היא תופיע את המדרגה שלה ותתחבר לקודש....).

ועוד זה קשור למה שאמרתי, שההנהגה צריכה להיות דווקא במושכות הרוחניים, ולכן יותר מתאים שהגבר הוא זה שיותר ינהיג וייתן את הפרנסה לבית. (זה לא כזה ברור לי, אבל התירוצים הקודמים בוודאי שנכונים....).

אגב....תות"ח!

אני מדבר פה בכללי, באופן כללי הגבר יותר נותן והאשה יותר מקבלת, לכן זו לא קושייה שלפעמים הגבר צריך לפרוק וכדו'...כמו שכתבתן פה, כי הכל פה באופן כללי, ולכן גם הכלל הזה שהגבר צריך להנהיג הוא באופן כללי, ואין בעיה אם בסיטואציה מסויימת לקחת את ההובלה או באופן זמני את מובילה (=לא אמרתי שאת לא בסדר...), רק אמרתי שההגדרות האלו שהתווכחת עליהן הן אכן נכונות.

ועוד, שבאמת הכל באופן יחסי, אם משווים את האשה לעומת האיש, האיש יותר נחשב נותן, אך באמת לעומת ילדה של האמא, האם נחשבת נותנת, אך הנתינה הרוחנית של האיש היא נחשבת יותר כנתינה משום ש"גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", הנתינה הרוחנית היא יותר משמעותית, אך באמת בלי האשה לא היה אפשר להגיע אל השלימות ולא היה אפשר להגיע אל התורה, ולכן האשה מקבלת שכר על זה שמוליכה את בנה לת"ת, שלפי המהר"ל אין הכוונה דווקא שמסיעה אותו לבית-ספר/ת"ת, אלא שהיא מכינה ובונה את הבניין החומרי שהוא ההכנה שמאפשרת את הבניין הרוחני, וחב"ד אומרים ש(יש בחינה) ההכנה למצווה יותר גדולה מן המצווה. ומכיוון שהכל יחסי, גם אני לעומת נשמת כלל האומה וק"ו הקב"ה אני מקבל ולא נותן, ולכן בוודאי שאין להאשים אותי בסובייקטיביות, כי אם הייתי בכוונה רוצה להשפיל את התפקיד של המקבל, הייתי משפיל גם את עצמי, ולכן אין עוד לחשוש לסובייקטיביות.

ואגב, ממש שמח לנהל את הדיון הזה, כל הכבוד שאת מבררת את הדברים....

תקשיבפורחת מבפנים
אני טכנית לא יכולה להתייחס לגופו של עניין כי בבירור יש לך הרבה הרבה יותר ידע תורני והלכתי ממני. זה שימור כוח ברמה הכי בסיסית שיש, כי אין לי מה לומר למול זה. כמובן שאתה יכול לומר לי ״מה הבעיה, לכי, תלמדי, תחקרי, תבדקי״. ייקח לי 20 שנה להגיע לרמת ההבנה והידיעה שלך בנושאים האלה. ולמה? כי אני אישה, כי לא לימדו אותי, כי אני לא אמורה ללמוד תורה. יכולה! כן, אני יכולה (וגם על זה יש גברים שחולקים), אבל זה לא ״המקום״ שלי. איך אמרתם? זה לא ״הסיפוק״ שלי. זה לא ״הטבע״ שלי. וכך הידע משתמר אצל גברים, שממשיכים לקבוע, להחליט ולהסיק מסקנות. להנהיג. להוביל.
אז באמת שהייתי שמחה לנהל דיון מעמיק ולגופי של עניין, אבל אני מודה שאני לצערי לא יכולה. אפשר לומר ש״ניצחת״ (למרות שבטח תגיד שלא רצית לנצח, רק לנהל דיון). אתה כל פעם מסיים את דבריך ואומר ״אז מהדברים שכתבתי ברור שכך העניין״. אז איך אפשר לדבר בכלל? אם הדברים ברורים אז הדברים ברורים ואין לי מה להוסיף לעניין.
אגב, שים לב שבנקודות שנוח לך התפקיד המגדרי הוא מתוך הטבע של הגבר/אישה, וכשנוח לך התפקיד נוסע מתוך ״תיקון״. הגבר הוא רוחני אז צריך תיקון בעבודה עמל אבל בגלל שהוא רוחני בטבע אז הוא המנהיג. תמיד חשבתי שהנשים מתוקנות יותר מהגברים, קרובות יותר ורוחניות יותר, ככה סיפרו לי בבית יעקב ואולי זה רק בשביל שתנוח דעתי שנשים אינן פחותות מגברים.
בכל אופן, תודה על התגובות המשוקעות, הלוואי והייתי יכולה גם אני לצטט ככה בקלות (או שלא בקלות) את המקורות.
....תות"ח!

טוב, אז רק אתמצת את דברייך: כל הגברים שלמדו את המקורות אומרים שהגבר הוא הנותן וכו'...כי הם סובייקטיביים ו"משוחדים" ואם הנשים היו לומדות תורה בוודאי שהכל היה בדיוק הפוך. נראה לי זה קצת יוהרה להגיד שכל הרבנים והגדולים לאורך כל הדורות היו סובייקטיביים ומוטים משום שהם היו גברים. להגיד את המשפטים האלו זה פשוט מצחיק, זה נכון שנשים באופן כללי לא אמורות ללמוד כ"כ הרבה כמו הגברים, כי הגבר מצווה על מצוות לימוד תורה גם אם זה לא "עובר לעשייתן", דהיינו זה לא משפיע על משהו במציאות- בתכל'ס, לעומת הנשים שהן מצוות רק על לימוד שהוא פרקטי לקיום המצוות שהן מצוות וצריכות לדעת מה לעשות ואיך לנהוג. וכידוע, כשהאדם מצווה במשהו זה מראה שהוא במדרגה ובמקום הזה, ולכן הוא מצווה. אמנם, יש גם יתרון לכך שהנשים מגיעות ממקום שהן לא מצוות, שהן לא מקיימות את התורה כעול וכמשהו איטנסיבי, כמשהו שדורש "עמל" ו"להמית עצמו באוהלה של תורה", אלא יותר כמשהו נעים, בנחת, וזה משלים את הגבר, אלו שני צדדים, לכל אחד יש את התפקיד המיוחד שלו, ואין סיבה שכל צד יתמרמר על החלק שלו, חז"ל אמרו לנו כבר: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". כמו שאמרתי, תרומת הנשים היא מאוד מאוד חשובה וגדולה, וגם אם בפועל הן לא "בקדמה" וב"חזית", הן תורמות בצורה משמעותית לא פחות מהגברים, ואפילו מקבלות יותר שכר (שמעתי בשם רב שמקבלות יותר שכר כי כשהנשים שולחות את הגברים ללמוד תורה, ה"מונה" מתחיל לעבוד, ואילו הגבר לא תמיד לומד בכל רגע פנוי כמו שצריך ומנצל את כל הזמן. לפי ענ"ד ההסבר הוא משום שאצל הגברים יש יותר חשש גאווה, כיוון שהרבה יותר קל במובן מסויים לקבל סיפוק מזה שאתה נותן, ואילו הגבורה להיות "מאחורי הקלעים" ומשם לתת כוחות מבלי לקבל פרגון, זה הרבה יותר קשה ודורש גבורה מאוד גדולה....).

 

אין לי מטרה לשמוע ממך את המילה: "ניצחת", המטרה שלי מלכתחילה הייתה לנסות להראות לך את הצד שאני אומר, ולשמוע אולי יש לך תשובות טובות ולקבל גם ממה שאת אומרת. צר לי שאת לא מסכימה עם הגברים ולא מתחברת לדברים.

 

כתבתי במילה אחת שהדברים ברורים, זה קצת ילדותי לנפח את זה כאילו אמרתי בכל מקום שהדברים ברורים ואין מה להוסיף....

 

לגבי המינוח, באמת לא הבנתי מה את רוצה. רציתי לכתוב שכשיש לאדם תיקון מסויים זה מראה שה' רוצה שיגיע להיות חזק באותו עניין, וזו הנקודה שאותה הוא צריך לחיות בצורה שלימה (כך מופיע ברב צדוק, אם את רוצה הפנייה מדוייקת אבדוק....). לכן, באמת לא הבנתי איך כשקראתי לזה: "תיקון" זה הופך את זה לפחות גדול מ"טבע", שניהם זה חלק מהמכלול של הדברים שכוללים בתוך הגבר ובתוך האשה, רק שפה זה כמשהו פנימי שאמור לצאת אל הפועל ופה זה טבע קיים שרק צריך לא להרוס אותו ולא לבטל אותו. חוץ מזה, כבר כתבתי את זה שהדיון פה היה לא מי יותר גדול, כבר כתבתי כמה פעמים מה הגדלות של האשה, אלא רק דיברנו על הטבע, ההגדרות. ולכן מה שאמרו לכן שהנשים יותר רוחניות, אכן יש לזה מקורות. באופן כללי, בכל המקומות בחז"ל (משנה, גמרא וכו'...מה שנקרא: תורת הנגלה") מופיע שהגבר יותר רוחני, בקבלה יש מקורות לכאן ויש מקורות לכאן, שמעתי בשם מישהו שהרב זצ"ל כותב שנשים יותר רוחניות. ובאמת לשיטת הרב זצ"ל כל הגמרות לא סותרות, שהרב זצ"ל (הרב קוק, אם לא מובן...) כותב באורות התורה פרק א' פסקה ב' שבאופן הנגלה תורה שבכתב יותר גדולה ובאופן פנימי התורה שבע"פ (שזה בחינת אשה, לא משנה למה עכשיו....) יותר גדולה. ובאמת יש לזה שתי בחינות. (ואגב, לנופף במשפט הזה של הרב זצ"ל ולחשוב שבאופן נגלה זה סתם חיצוני אך האמת היא הפוכה, זה לא נכון, שכן הרב זצ"ל בעצמו פסקה לפני כן, בפסקה א', כתב כמה התורה שבכתב יותר עליונה ורוחנית. אלא שוודאי שיש שתי בחינות, ולא כאן המקום להאריך מה הכוונה, אבל הדברים עמוקים....).

ושוב אחזור על מה שאמרתי, להפוך את הדיון העמוק הזה של שתי הבחינות של איש ואשה, וההשוואה ביניהם וכו'...למשהו שטחי כמו תחרות בגן של מלחמת בנים-בנות, שהבנים אומרים: "הבנים לכדורגל וכו'...", והבנות משיבות משלהן (לא מספיק מכיר את הסלוגנים ההפוכים....), מדובר על דברים עמוקים ועל מקורות שמתחילים מתורת הסוד, שלצערי עדיין לא הגעתי לשם, כי פשוט זה לא הזמן... (אגב, הנה, גם אני, גבר, לא יכול לפתוח כל ספר. ואני לא מרגיש עם זה רע ו"קטן", כי אני יודע שזה לא מתאים לי וזה לא הזמן....).

אגב...תות"ח!

אני לא רואה את מי שמאחורי המסך, אבל אם את מרגישה שמיצית וזה סתם לא עושה לך טוב על הלב, את יכולה להגיד ונסיים את הדיון בנועם, כי כשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע, כך יש מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע.

נראה לי נסיים כאןפורחת מבפנים
כי האמת אני לא מצליחה ״לקבל״ מתוך אוסף של ציטוטים וגם כי נראה לי אנחנו מדברים בתדרים שונים. בכלל לא התכוונתי למלחמה ילדותית של ״מי יותר שווה״, מאמינה ששני המינים שווים ורצויים מאוד מאוד. פשוט קביעת מקומם בהחלטיות, וקבעת ״טבעם״ האמיתי, חרה לי. אני מבינה שמבחינתך אלו דברים עמוקים ורוחניים יותר ויסודות עולם, ולכן משחררת.
ועדיין ברור לי שגם הרבנים הגדולים מוטים לטובתם עצמם כי הם גברים וכי הם פשוט מעולם לא היו נשים בפועל. האם זה דורש שינוי? לא יודעת. רק לחשוב שתמיד רבנים פעלו לטובת האישה רק כי הם רבנים זה גם מכעיס.
נסיים את הדיון, אבל מעריכה את הכוונה.
טוב....תות"ח!

שמח לשמוע שמבחינתך זו לא מלחמה "רדודה" כמו שחשבתי שהיה משמע מדברייך. כמו שכבר כתבתי הרבה פעמים, התחום הזה הוא לא תחום כ"כ ספיציפי. ורציתי לכתוב גם ושכחתי, שאשה לא צריכה להשוות את עצמה לשאר הנשים או האנשים, אך לענ"ד דברי חז"ל מכוונים לאשה כנגד בעלה, שכל אשה ואיש צריכים לראות איך בקשר שלהם היחס הזה בא לידי ביטוי (וכמו שכתבו פה, בדר"כ לא צריך להתאמץ, זה פשוט באופן טבעי קורה לבד....). אם גם את הדברים האלו את לא מקבלת ולא מוכנה בכלל להגדיר, בסדר. ביקשת לסיים את הדיון.

טוב, חבל לי לשמוע, טענה לגיטימית בסה"כ, אבל קשה לי לשמוע אותה, אולי משום שיש לי אמונת חכמים חזקה וקשה לי לטפול דברים לרבנים, אבל נראה לי במודע שזה פשוט לא נכון, ושרוב הרבנים הם אובייקטיביים ושוקלים את הדברים והאמת כראוי, והטענה שלך היא שבאופן עמוק בלי לשים לב הם עושים את זה, קשה קצת להתמודד עם הטענה הזאת, כי היא טענה מאוד עמומה שקשה לדקור אותה. (לא אשמתך, רק אומר שזה כך, וקשה להתווכח עם זה פשוט....).

זהו, יישר כוח על הדיון. (ושמחתי מאוד שבסוף הבאת את המקורות שלימדו אותך, כי שם באמת השבת כראוי למקורות שהבאתי והבאת מקורות שאומרים לכאורה הפוך, ועל זה השבתי....חזק וברוך).

מעריך את הדיון המכבד, מקווה שהדיון יגרום לשנינו לחדד יותר את הדברים, וגם גרם כבר לחידוד הדברים, כל אחד בדעתו הוא.

לגבי לימוד תורהארץ השוקולד
אני ממליץ למשל על הרב נפתלי וסרמן, הוא מעלה ליוטיוב שיעורי דף יומי מתורגמים לעברית של בערך 10 דקות.
דרך טובה ללמוד ולהכיר גם למי שאין לו את הרקע.


https://m.youtube.com/channel/UCb9oWDSZ77TLKXOmiWvL1Kw/playlists

ויש לו פה עוד מלא שיעורים:
_מחוברים לתורה_
בית המדרש - בפלאפון שלך
*הרב נפתלי וסרמן*

דף יומי ¹בבלי | ²ירושלמי
³תנך | ⁴משניות | ⁵מוסר
⁶משנה ברורה | ⁷ילקוט יוסף
⁸פרשת שבוע
👈 *הצטרפו!!* 👉
wa.me/972585000759?text=שיעורים
בגדול אני חושב שאת צודקת בטענתך פהארץ השוקולד
אבל אין לי את הזמן כעת להיכנס לדיון.

רק אעיר שבגדול יש מקומות שונים עם השקפות שונות, תבחרי את המקום בו תרגישי בנח.
הן יכולותסבכי החשתי
פשוט לא ניראלי שהן מרגישות סיפוק משליטה על רגשות כמו גברים. ממה שאני מכיר אישה הרבה יותר מרגישה סיפוק מלפרוק מאשר להשאיר בפנים. תקני אותי אם אני טועה. ולמה לחשוב שזה רע? זה בדיוק מה שחסר לגברים
איך אנשים מרגישים בנוגע לרגשות שלהםחושבת בקופסא

תלוי באינדיבידואליות שלהם, בסביבה ורק אחר כך במין שלהן.

אתה עורך המון הכללות מאוד לא בריאות בקשר לשני המינים.

הכללות זה דבר חשובסבכי החשתי
קודם מתחילים ממה נכון באופן כללי, גבר פועל ככה, אישה פועלת ככה, ואז יורדים לפרטים, ליוצאים מן הכלל, שכמובן קיימים, אבל אני לא מדבר עליהם
....תות"ח!

או, חיפשתי אם אמרו את זה, אם לא הייתי כותב זאת בעצמי...

הרבה כותבים: "אל תכליל, הרי יש יוצאי דופן" והתשובה הפשוטה היא: זה בדיוק המושג להכליל, להסתכל באופן כולל על מה שנכון ומאפיין את הכל, וזה שיש יוצאי דופן זו קושייה לא כזו חזקה, שאני חושב שהיא פתירה ולא סותרת את ההכללה, וההכללה הזאת נכונה ואמיתית וזה חשוב מאוד ונכון מאוד. להגיד שאין כזה דבר נשים וגברים ואי אפשר להגדיר הגדרות לכל המין זה פשוט לא נכון ובריחה מהמציאות הטבעית שאנו רואים מול עינינו, התכחשות לעצמיות של הבריאה והטבע שה' טבע בנו.

אני חושב שזה מאוד נכון להכליל, ומצד שני גם לא לשכוח שהכללה הזאת היא לא תמיד ישר השלכה למעשה, אך תמיד צריך לזכור את ההכללה, את הכלל, ומתוכו להגיע, ולא משום שלא תמיד המציאות בפועל מסתדרת אחד לאחד עם ההכללות להתייאש ולא להכליל. כמובן, אני לא בעד להיות נעול ולהכניס אנשים לתווית, אך בסופו של דבר ההגדרה המאוד כולננית הזאת של "אשה" עם כל מה שזה כלול, זה מאוד חשוב להגדיר את זה, ולא סתם יש לנו שתי מילים שונות בעברית לתאר אשה ואיש.

לא אמרתי שאין הבדלים בין גברים לנשיםחושבת בקופסא

רק שהטענה "נשים חייבות להתנהג בצורה הזאת" לא נכונה.

יש הבדל גדול בין לתאר את ההבדלים הקיימים במציאות, לבין להכתיב מה ההבדלים האלו צריכים להיות. "בקשר בין איש ואישה חייב להיות א, ב, ג" או "ברוב המקרים קשרים מתנהלים בדרך כלל בצורה הזאת"

אחד מהם לא מאשים אנשים באי ציות לאיזה חוק לא כתוב בעל איזו חשיבות עליונה לעצם קיומם.

...תות"ח!

להזכירך, ה' זה שברא את המציאות ככה שגבר ואשה מתחתנים, וה"חוק" הזה הוא דבר שמונח בעצם טבע הבריאה. לכן, טוב לנו להתנהל ע"פ מה שה' אומר לנו, כמו שבשביל להפעיל מכונת כביסה הכי טוב ללכת ע"פ ההוראות של יצרן המכונה למרות שלא תמיד אנחנו מבינים בזה ולפעמים אפילו חושבים אחרת. כבר הארכתי לעיל בזה, אני לא חושב שההגדרות שאנחנו אומרים פה הן מדוייקות ודקות בדיוק איך לפעול, אנחנו לא רובוטים, אנחנו בני-אדם, וכל אחד הוא שונה וכו'....אך בסופו של דבר אי אפשר להתכחש לקיום המערכת הגדולה הזאת של כלל המין, ולפי עניות דעתי זה חשוב מאוד לראות איך אתה מתחבר לעניין הזה ומבטא אותו בצורה המיוחדת שלך ובצורה שמתאימה לך.

ואגב, כמדומני שדברים מעין אלו נפסקו להלכה ברמב"ם (אני יכול להביא מקורות אם את רוצה...), כך שהחוק הזה הוא לא משהו ערפילי, אלא משהו שמעוגן בהלכה. אמנם ההלכה לא אמרה איך להתנהג בכל מקרה, אך העקרון המנחה הזה וודאי שנכון ווודאי שעל פיו צריכים להתנהל, גם אם לזוג אחד הדרך תהיה שונה קצת מעט, בסוף צריך לראות איך זה יוצא מתוך שם.

אחרי כל מה שכתבתי, אני כן חושב שכדאי לתת מקום קצת לטבעיות ולזרימה, ופשוט באופן טבעי האדם יתנהל איך שהוא אמור להתנהל, וכל מה שאמרתי רק יחזקו את ההתנהגות הרגילה והטבעית שלו. אך לפעמים זה לא מגיע באופן טבעי ישר, ואז כשהאדם לא חי לפי המצב הטבעי שלו יש תחושה לא טובה, תחושת חוסר נוחות, כי האדם מתכחש לטבע, ואז האדם אמור להשליט שכל על לב, ולהבין שצריך להנהיג פה משהו אחרת, כי באופן טבעי יש פה משהו חסר...

ואני כן חושב שיש מקום להגדיר שיהיה א', ב', ג', רק לא באופן המוגדר והספיציפי שאת חושבת, אלא הגדרות כלליות שאכן אני חושב שהן המתכון הבריא והטבעי לקשר טוב....

מה שאנשים החליטו זה לא מה שכתוב בתורהחושבת בקופסא

תראה לי איפה כתוב שאסור באיסור הלכתי מבוהק לאישה להוביל בקשר. אתה יכול לטעון מכל מיני סיבות שזה לא טוב, ואפשר להתדיין עליהן, (אגב אני לא חושבת שאישה "צריכה להוביל") אבל שורה תחתונה הסיבות שלי או שלך הן החלטות אנושיות פשוטות וממש לא דבר אלוקים.

נורמות מה נחשב "התנהגות גברית\ נשית ראויה" משתנות עם הזמן. אני לא נגד הגדרות כלליות מה בריא לקשר, אבל שיבוא מתוך הבנה שרוב האנשים *כבר פועלים* בדרך מסוימת, לא שהם *חייבים לפעול* בצורה סופר מוקצנת של הדרך הזאת.

....תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 19:36
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 19:35

קודם כל, לא טענתי שיש איסור הלכתי מובהק. כבר הדגשתי שההלכה והתורה לא דיברו על כל סיטואציה והכווינו בצורה מאוד מדוייקת בעניין הזה, כי באמת פה זו לא הדרכה נכונה באופן פרטי ומדוייק, אלא זו הוראה כללית, וזה הכיוון של ההלכה, מה שנקרא: "רוח ההלכה". השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמינו זה לא האם זה אסור במפורש, אלא מה רצון ה'. והדרכת חכמים בוודאי שהיא טובה לנו ומתאימה לנו, וחז"ל ברוח קודשם שידעו נפש האדם (היהודי) מהי, בוודאי שהדרכתם נכונה וטובה. וכבר הבאתי מקורות מהגמרא, אביא פה עוד קצת.

הר"ן בנדרים דף ל' עמ' א' אומר: "כיון שהתורה אמרה, כי יקח איש אישה, ולא אמרה כי תלקח אישה לאיש, לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל....מכיוון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל".

אמנם, מזה שהאשה היא מקבלת זה אומר שעוד יותר צריך את הרצון שלה, כמו שכתוב ברמב"ם הלכות אישות פרק ד' הלכה א': "אין האשה מתקדשת אלא לרצונה והמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת. אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בעל כרחו הרי זו מקודשת". בוודאי שצריך את רצון האשה, אך היא צריכה להיות נפעלת.

וכן הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ג הלכה י"א אומר: "... אבל גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות. ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא פעם אחת בחודש או כמה פעמים בחודש לפי הצורך. שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה". כמובן, כמו ש@נשמה כללית כבר כתב, ההלכה הזאת כן תקיפה היום, וזו לא קושיה מאיך שאנחנו מתנהגים היום, אך העקרון הוא נכון, שאכן האשה צריכה להיות יותר בבית ופחות בחוץ, והגבר יותר מתאים לעבוד ולצאת אל העולם שבחוץ, כי כמו שאמרתי ההלכות האלו אינן נכתבו באופן פרטני ומדוייק, אלא בתור הכוונה כללית, והרמב"ם כותב: "לפי הצורך", הצורך השתנה והמציאות השתנתה, אך העקרונות של התורה וחז"ל הם נצחיים וקבועים ונכונים, גם אם בפועל התממשו פעם בצורה אחרת.

וכן ברמב"ם הלכות אישות פרק ט"ו הלכה י"ח: "וכן צוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה. ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה....".

אמנם כתוב שלעתיד לבוא: "והיה ביום ההוא לא תקראי לי עוד....".

בדומה להנהגה שנאמרה באופן כללי לנשים, אנו אומרים לכולם לנהוג כך בשבת. בשבת כתוב: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי". הקראים למדו את זה כפשוטו, ואם ההנהגה שכתובה ברמב"ם הייתה כתובה בתורה, היו נוהגים כמו שהיה כתוב גם היום. אך באמת חז"ל מלמדים אותנו שאין הכוונה שצריך להישאר כל הזמן בבית ולא לצאת בכלל, אלא לא להרחיק לכת, למעט באופן יחסי מהרגיל, וחכמים קבעו גדר כללי שנכון לכולם, לא לצאת מחוץ לתחום העיר של האדם, אלפיים אמה. לא ירדתי לעומק דעתם של חז"ל מדוע זה דווקא אלפיים אמה וכו'....אך חז"ל מראים לנו פה שהרעיון הוא שבשבת כולנו הופכים להיות מקבלים. זו כבר סוגייה אחרת שיש להאריך בה, טעם מצוות שבת, אך בקצרה נגיד, כתוב במזמור שיר ליום השבת: "טוב להודות לה'...", שמעתי בשם רבי שהודאה זו מילה בעלת שתי משמעויות, מצד אחד להודות, ומצד שני להתוודות, זו אותה לשון, ובעצם בשבת כשאנחנו מודים לה', אנחנו מתוודים ומראים שה' הוא האדון, ומלכותו בכל משלה, ו"מודים" שהוא אדון הכל.

בעניין השמיטה ידוע שבין היתר טעמה היא לחזק את אמונת האדם בכך שהארץ שייכת לה', והיא שלו. כך זה בשנה השביעית, ובוודאי שכך זה גם ביום השביעי, יום השבת, שזה עניין השבת, לחזק את אותו עניין שהאדם הוא "לית ליה מגרמיה כלום"-אין לו מעצמו כלום, ורק ה' הוא המשפיע והנותן והכל ממנו, "הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", וכך כל ימי החול מתברכים, כי אז כל העבודה והעמל של האדם אינה באה באופן מתנגד לשפע של ה', באופן "טבעי", ואז אין "נהמא דכיסופא" כי זה של האדם, אלא באמת האדם מבין ומפנים שהכל של ה', וגם מה שהוא עושה, הכל זה בזכות שה' מחיה אותו ונותן לו כוחות ומאפשר לו לקבל את השפע, ולכן בשבת אנחנו נפעלים, ולא יוצרים יצירות חדשות מעצמינו, אלא רק מתבטלים לרצון ה' והופכים להיות כלים של (קבלת אור) ה', מקבלים.

לא רק בשבת, אלא גם בסוכה. בסוכה אנחנו בעקרון לא יוצאים מהסוכה, ונמצאים בה כל הזמן (יש הרבה סיפורים על גדולי ישראל שלא יצאו מהסוכה כל החג....אומרים כמדומני על הרב חרל"פ שיצא רק שתי פעמים מהסוכה, אחת מהן הייתה להקביל פני רבו- הרב זצ"ל, והשנייה הייתה ללכת לכותל כמדומני....). וזה כי אנחנו מבטאים את העניין של קבלת אור ה' ושבלי ההגנה של ענני הכבוד, של השכינה, על עם ישראל, לא היה עם ישראל יכול להצליח בעולם הזה, ורק בזכות אהבת ה' אלינו שמתבטאת בענני הכבוד המסוככים ומגנים עלינו מכל דבר, זה מה שמאפשר את קבלת השפע. ולכן דווקא בסוכות מופיע במשנה שר' אליעזר משבח את העצלנים, שלא יוצאים מהסוכה. למה זה שיבוח? כי אין זו הלכה גרידא מפורשת, והאדם רק חייב לאכול ולישון בסוכה מבחינה הלכתית, אך ראוי שכמה שיותר יישב בסוכה, ודבר זה משתנה לפי הצורך ולפי המציאות, ולא דבר חד-משמעי ומוחלט, כמו שכבר אמרתי.

 

נ.ב. מה שכתבת בסוף, מסכים לגמרי. רק חושב שבאמת במצבים שהאדם לא עושה מעצמו, והוא לא כמו רוב האנשים, שם יש מקום "להתיישר" מעט כלפי זה, וגם אז, לא לעשות נגד עצמך ונגד המצפון הפנימי שלך, אלא לנסות להביא את עצמך למקום הזה ולראות איך אתה מגיע למצב הזה שאתה פועל כך בעצמך ומבין ומפנים את זה.

...תות"ח!

אגב, לא יודע למה אבל אני מסכים איתך שלא צריכים להיות כללים ספיצפיים, א', ב', ג', אלא רק הכוונה כללית, לא יודע למה משום מה כתבתי שאני לא מסכים איתך. יכול להיות שעוד פעם קורה לי שאני באמת מסכים עם הצד השני וסתם יש קצר, אשמח אם תכתבי לי מה בדיוק נקודת המחלוקת שלנו.

אני לא חושבתהפי
שגם שגבר עוזר לאישה הופך את האישה לעלמה במצוקה ..

לעומת זאת אני כן חושבת שאדם חסר ביטחון / חלש מפחד מאוד שיעזרו לו

לבקש עזרה זה לא באמת קל
ואישה שעושה את זה ומבקשת עזרה מהגבר שהיא בזוגיות איתו ..
מאוד הגיוני

לא צריך בכוח לנסות להיות גיבורה

וזה גם לא קיצוני כמו שאתם מתארים
בואי תמצאי לי גבר כמו שהוא תיאר..
כזה חזק ששורד כל דבר
ומסתדר תמיד לבד!!
לא מביע רגשות וממש גיבור על.

יאלה אחד אין כזה

וב"ה כן?
חחח מוזרסבכי החשתי
שגיבור על זה מה שהבנתן ממה שאמרתי
אני לא כזה לפחות
בנוסףפורחת מבפנים
למה גבר צריך לעמוד בקושי נפשי בלי כתף מנחמת?
יש לי כתף מנחמת ממש טובה, ואני חושבת שאפשר להעזר בה ממש. אז למה לא?
שמעי אם קרה משהו באמת רציניסבכי החשתי
כמו אם למשל מת לו קרוב או שאיבד שתי רגליים, או שהוא אובחן במחלה סופנית. כן, את יכולה להיות מאוד לעזר. כי אלה מקרי קיצון, וזה אנושי לכאוב ולהשבר מכאלה דברים. אבל שברוב המקרים וברוב הזמנים, שיהיה חזק. שיהיה סלע. במקום לבכות על זה, שיקום על שתי רגליו האחוריות ויטפל בבעיות שלו בלי לצפות לתמיכה רגשית מאף אחד. התמיכה היחידה שהוא צריך זה הקב"ה, זהו.
לא הבנתי איפה כל זה כתובפורחת מבפנים
מי אמר? 🤷🏽‍♀️
רק כי גבר זה מלשון להתגבר?
זה לא צריך להיות כתוב איפה שהואסבכי החשתי
השאלה היא אם זאת המציאות, אם זאת הגישה הנכונה על פיה גברים צריכים להתחנך ולחיות בשביל לחיות חיים מאושרים על פי הטבע שלהם. ואני סובר שכן, לעודד גבר לבכות ולחפש אוזן קשבת עלול רק להזיק לו. זה לא יעשה יותר טוב לדימוי העצמי שלו.
טובפורחת מבפנים
אתה יוצא מתוך התחושות שלך ואיך שאתה מרגיש ומשליך מתוך כל על כל שאר העולם והאנושות.
ולעודד נשים לבכות זה כן טוב? אף אחד כאן לא מעודד אנשים לבכות. זה לא יעשה טוב לדימוי העצמי שלו, בתוך חברה בה ״גבר בוכה״ זה משהו שלילי.
ולא שאני מחפשת גבר שיבכה כל הזמן, יתלונן כל הזמן ויתמסכן. אבל האמת היא שגם אני לא בוכה כל הזמן, לא מתלוננת כל הזמן ולא מרגישה אבודה כל הזמן. הדרכים בהן נשים וגברים (באופן מסורתי) מביעים רגשות שליליים הם שונים (נשים עצובות כשהן כועסות, גברים כועסים כשהם עצובים), אבל זה לא אומר שצד אחד צריך להיות ״החזק שפותר את כל הבעיות ומכוון את החיים״ והצד השני ״נשען״.
ומאוד מחזקת את חושבת בקופסא, כתבה יפה🙏🏼 אתה מגיע לפגוש בת-אדם בסופו של דבר ולתקשר איתה. מומלץ לראות בה את מה שהיא בפועל ולא סטריאוטיפ של מה שאתה חושב שאישה צריכה להיות, ולא לקבוע בשבילה איפה היא מרגישה סיפוק. והמחשבה שגברים באמת כל הזמן מתגברים על הרגשות שלהם לחלוטין בעיניי מופרכת לחלוטין. הם פשוט מביעים את זה בצורה אחרת.
וזה מגיע מאישה שמאוד אוהבת לבכות. אבל אם אני ארגיש ״הלא יציבה שכל הזמן בוכה״ והגבר הוא ״הסלע היציב לעד״ זה יהיה מאוד מתסכל. אני רוצה להתחתן עם בנאדם, לא עם סלע.
מי שתהיה איתיסבכי החשתי
תאמיני לי תבכה פחות😏
חח סתם, לא אומר שנשים בוכות כל הזמן ולא שגברים כל הזמן מתגברים על עצמם לחלוטין, הצגתי כיוון כללי. מה שקורה בדרכ. ומה שאני אומר זה לא מתפיסה שהמצאתי לעצמי בישיבה או קראתי בספרים, הכל מבנות שהכרתי ומכיר. רוב הבנות שיצאתי איתן רצו בעצמן בקשר כזה, וזה לא סותר את העובדה שאני רואה בה בת אדם חכמה שאני מעריך ואוהב ושיש לי המון מה ללמוד ממנה, שכדאי לי מאוד להקשיב לה ולשמוע לעצות שלה
שיתוף בקשיים לא חייב לבוא ממקום בכייניחדשכאן
....תות"ח!

אגיב כאן על העניין הזה.

זה פשוט שהגבורה החיצונית, שזה המונח הרגיל של המושג גיבור, בוודאי ששייך לגבר הרבה יותר. וזה מה שהארכנו בעניין המלחמה שאיש הוא בעל מלחמה. אך באמת מופיע בספרים הקדושים שמקור נשמתה של זה מספירת הגבורה, ומקורו של האיש הוא מן החסד. (והרבה פעמים מביאים את זה דווקא בתור החלוקה הרגילה, ולא כמו שהרבה רגילים להציג ובצדק שהאיש הוא מן סטרא דגבורה והאשה מן סטרא דחסד. וכתוב כבר "...ותורת חסד על לשונה", והחסד זו הנתינה הגשמית שהארכתי בה קודם, בעוד שנתינה רוחנית זה בעיקר צמצום, או צמצום של הגוף כהכנה לקבלת האור הא-לוקי, או צמצום של משהו מסויים ו"הנגשתו" לתלמיד בצורה המתאימה לו והראוייה לו, "חנוך לנער על פי דרכו....", בעוד שהנתינה הגשמית פחות מצומצת ויותר כללית וגדולה ולא מותאמת אישית דווקא, ואכמ"ל....).

מדוע? חז"ל אומרים לנו במסכת אבות: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר: "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". אז אמנם הגבורה שייכת לגבר הרבה יותר, באופן חיצוני, ולאו דווקא באופן חיצוני גרידא, זה יכול להיות מאבק פנימי-רוחני, אך זה ברובד יותר גלוי וחיצוני של המציאות, אך דווקא הגבורה היותר פנימית ועמוקה היא המנעות, המלחמה ביצר שמתוארת בחז"ל היא במקום אדם שתוקף ולוכד עוד עיר, ובעצם מוסיף עוד משהו, פה כל מה שהאדם עושה הוא נמנע מלחטוא, הוא נמנע מלעשות משהו, אך חז"ל אומרים לנו שזו גבורה הרבה יותר גדולה, כי להסתער על משהו חדש זה הרבה יותר קל במובן מסויים, מאשר להצטמצם ולהימנע מלעשות משהו, לא להוציא לפועל כוחות קיימים זה דבר הרבה יותר קשה, כמו שכתוב באגרת הגר"א בשם המדרש שלא ברור מקורו: "כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער", להימנע ממשהו מסויים, לחסום כוח, להתבטל, זה דבר שיש בחינה שהוא הרבה יותר קשה מאשר לפעול ולשנות את המציאות. לכן האשה דווקא היא ממידת הגבורה, כי באופן החיצוני יותר הגבר הוא זה שמתגבר וזה טמון בשמו, אך דווקא להיות נפעל, להיות מקבל, זה דבר שהוא הרבה יותר קשה במידה מסויימת.

לכן אין סיבה לחשוב כאילו "לקחנו" לכן את מידת הגבורה, הכל בסדר, כל אחד והתפקיד שלו והמהות שלו.

נשמע שגברים הם סופר הירו🤷🏻‍♀️חופשיה לנפשי
זה שהוא גבר זה לא אומר שהוא לא צריך לשתף אותי אם הוא בלחץ ממבחן או כשהוא מאוכזב כי השאירו אותו שעה ביציאה בגלל איחור שלא קרה באשמתו
זה בסדר לחלוטין שהוא ישתף אותי או מישהו אחר בזה, לא צריך להגיע למצבי קיצון כדי להתנחם אצל אדם קרוב
נכוןחדשכאן
ועדיין יש הבדל בין גברים לנשים (באופן מוכלל כמובן) בעניין הזה
א. מה המקום של זה
ב. מה ההשפעה של זה
אם בעלי לעתיד אומר לי שהוא לא רוצה לשתף אותיחופשיה לנפשי
בפחדים ובלחצים שלו לקראת החתונה כי הוא לא רוצה שאני אלחץ ולא משתף בזה אף אחד אחר זה יעצבן אותי כי להתחפר בפחד רק כדי שאני לא אדאג זה רעיון גרוע
מה זה יתן לו שהוא ישתף אותך?סבכי החשתי
אני יכולה לשאול אותוחופשיה לנפשי
מה זה יתן לאישה אם הא תשתף את בעלה?פורחת מבפנים
...תות"ח!

ברור שיש דברים שצריכים לשתף, וזה דבר בסיסי ונכון בקשר. אלא שבאופן יחסי יותר מתאים לגבר לשתוק ולא לשתף הכל, ולהסתיר דברים, ואילו לאשה מתאים יותר לשקף את הדברים ולהציף אותם ולא לשמור אותם. ראוי להאריך בדברים אלו מאוד, אבל לא הזמן והמקום.

דבר נעלם ונשגב מבינתיסבכי החשתי
שאני לא חושב שאי פעם אבין עד הסוף. מלא פעמים מצאתי את עצמי מופתע לחלוטין מזה שהרבה פעמים כל מה שהבחורה מולי הייתה צריכה זה שאקשיב ואבין אותה ואת החוויה שלה. מה? זהו? אני יכול להבין שזה מרגיע, שזה משחרר. אבל מועיל? והנה, נוכחתי להפנים, כל פעם מחדש, שזה אשכרה מועיל. וקטונתי מלומר לכן הנשים איך זה מועיל לכן, כי אני יודע את זה אבל לא מבין את זה. משום מה הכל מסתדר לכן אם רק תפרקו את מה שיושב לכן על הלב. כשאצלנו זה ממש לא מסדר שום דבר.
😳😳חדשכאן
זה בדיוק מה שקרה לפני שנה!חופשיה לנפשי
פחדתי שיש לך תוכניותחדשכאן
יו נבר נואוחופשיה לנפשי
..אלפיניסטית

אז בשביל מה הוא מתחתן? בשביל שותפה לדירה?

זה נשמע מאוד עצוב מה שאתה מתאר 'יטפל בבעיות שלו בלי לצפות לתמיכה רגשית מאף אחד',  אני הייתי רוצה שבעלי יתייעץ איתי בקשיים שלו ובדאגות שלו, כמו שאני בעז"ה יחפש ממנו תמיכה נפשית, אני רוצה להיות המקום הבטוח של בעלי לא רק במקרה שכל המשפחה שלו תטבע בים אלא גם כשיעקפו אותו בתור בסופרמרקט

להתייעץ זה משו אחדסבכי החשתי
פריקה רגשית זה משו אחר, ואם זה נעשה לעתים קרובות מידי, גם אם הוא בתקופה קשה, זה עלול להזיק לו.
...ארץ השוקולד
את יודעת, מחירי הדיור יקרים, אומרים שעם שותפה זה עולה פחות
וגם מוסיףסבכי החשתי
הייתי אפילו אומר שזו הדרך של גבר לאהוב
אבל אני לא מבינה דבר אחדהפי
רשמת שלא נוח לך להוביל
אז מדוע זה מבאס אותך?
אם היית רושמת שכיף לך ונוח לך להוביל אז לא הייתי מגיבה לך הייתי רושמת לך תעשי מה שנוח לך

כל מה שכתבתי זה רק בגדר אם לא נוח לך אז תנסי לעשות את זה
הכול כי לקחת את זה לעניין מגדריפורחת מבפנים
וזה נושא רגיש אצלי

אבל בגדול אני גם מנסה להבין את עצמי, איפה נוח לי ומתי ואיך לשחרר. וכמה. וכמה לצפות. ועד איפה זו ״בעיה שלי״ ומתי להבין שככה זה. ובגדול זו הייתה סתם פריקה.
אבל התגובות שלך היו מעניינות והחכימו גם אם לא הסכמתי עם חלק ואני מודה לך על פתיחת המחשבה לכיוונים אחרים
מניחה שנדרש לי עוד ריכוך בנושא הזה של דייטים.
הבנתיהפי
זה באמת מעצבן הקטע של המגדר ואני גם לא אהבתי להיכנס אליו
אני בגישה של קודם כל תעשי מה שנוח לך!!!!! גם אם זה לא "תפקיד" שלך


ורק אם יש משהו שעדיין לא עובד לך / כואב לך / לא נוח לך .
אפשרי לנסות לשנות ע"י אותם גישות מבינה?
אולי תנסי למצוא מישהו שיהיה יותר אסרטיבי ממךצהרים
אולי זה באמת הפתרוןפורחת מבפנים
הקשר הכי ארוך שלי היה עם מישהו כזה
לא תמיד צריך לחפש מישהו אחרהפי
אלא פשוט לתת לצד הזה שלו האסרטיבי לבוא לידי ביטוי.. ע"י נתינת מקום .
לא נשמע שהיא בקשר כרגע,צהרים
אז למה לא מראש לחפש מישהו שמתאים לה?
כמעט כולם יכולים להתאים. ב"החדשכאן
זה נראה ומרגיש מרתיע, זה לא כזה.
כל עוד זה בגבול הנורמלי ועם טאקט.
כנראה בחור ביישן ושקט כזה, פחות מתאים לה.
את מרגישה במהלך הדייט שהוא מרגיש מאויים?advfb


איך זה בא לידי ביטוי?advfb


מה שמאיים זה לא שאת לוקחת פיקוד על הדייטים,כלי פשוט
אלא שאת עושה משהו שהוא לא את..
איש חכם אתהסבכי החשתי
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאראחרונה

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניהאחרונה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.