חגים ומשפחות.
ב"ה התחתנו צעירים, כל הסבים והסבתות שלנו עוד מארחים. ב"ה ותודה על זה.
אז בחג הזה אנחנו מבלים כל יום אצל משפחה אחרת, ועם כמה שזה לפעמים מעייף עם שני ילדים קטנים, אנחנו עושים את זה באמת בשמחה ומשתדלים להגיע לכולם כי יודעים כמה זה משמח.
היינו בחג אצל ההורים,
אתמול נסענו למשפחה מצד אחד.
סבתא של בעלי לצערי לא מרגישה טוב, אז היא כרגע בבית אבות כלשהו. סבא של בעלי כרגע גר לבד בבית, ואנחנו ממש משתדלים להגיע אליו מידי פעם לשבת גם בלי קשר לחג.
היינו אצלו בשבת האחרונה. פחות חשוב לו סדר וניקיון, ואני באמת מגיעה כי זה ממש חשוב לנו שלא יישאר לבד. אבל אני קודם כל מגיעה כי זה חשוב, ועל הדרך מחליקה הרבה דברים שלא הייתי מצליחה להחליק אם זו הייתה סיטואציה אחרת.
לעניינו של דבר, היום קבעו אצלו מפגש משפחתי בשש בערב, שזה ממש מאוחר עבורנו עם הילדים, אבל ידענו כמה זה חשוב עבורו.
לפני כן עברנו אצל סבתא שלו בבית אבות לבקר אצלה, אחר כך המשכנו למפגש. זה לא באותה עיר.
הגענו, הטלוויזיה דלוקה בקולי קולות במרכז הסלון, אין מספיק מקום בסוכה לכולם, אין לי מושג איפה יש כסא לילד הקטן, שני הילדים רעבים. אז באתי לבעלי ואמרתי לו שאני צריכה את העזרה שלו בלמצוא מקום לילדים ועזרה עם האוכל שלהם. ןזה עצבן אותו, שאני לא מסתדרת לבד ופשוט לוקחת ומסתדרת.
בסדר, עברנו את זה.
אחרי זה בן הארבע שלי התיישב עם כולם לראות את הסרט בסלון. אם זה היה סרט שמתאים לו הייתי מבליגה, אבל ידעתי שזה אומנם סרט ילדים, אבל לא לגיל ארבע. וביקשתי שלא יראה. הוא התעצבן ובכה. ובאיזשהו שלב בעלי התעצבן והחליט שהולכים. אז שוב הבן שלנו התחיל לבכות כמובן, הפעם כי הולכים.
בעלי ממש התעקש, יצאנו מהדירה והוא פשוט דיבר אלי ואל הבן שלי והסביר ל*שנינו* כמה עברנו את הגבול וכמה אנחנו בלתי נסבלים והוא פשוט לא רוצה להמשיך להיות איתנו כאן.
אמרתי לו שהוא לא יכול פשוט לפוצץ את זה, גם אם זה שביקשתי עזרה לא נעשה בצורה שבה הוא רצה.
בסופו של דבר, בסוף חזרנו.
אבל עכשיו הוא כועס עלי
ממשיך לכעוס על הבן שלי
וזה ממש מתסכל אותי.
נכון, יכול להיות שקצת התלוננתי. אבל מרגיש לי שהתגובה שלו הייתה ממש מוגזמת. מבאס אותי שהוא החליט לשבור את הכלים. להעמיד אותי ואת הבן שלי ולנזוף בשנינו, זה משפיל עבורי ולא הגיוני עבור הבן שלי.
בקיצור, בא לי לצרוווח
אבל יודעת שזה לא יעזור עכשיו. אנחנו נדבר כשיהיה עם מי לדבר.
אז בינתיים אני שותקת
אבל חייבת לפרוק איפשהו לפני שאתפוצץ
ב"ה התחתנו צעירים, כל הסבים והסבתות שלנו עוד מארחים. ב"ה ותודה על זה.
אז בחג הזה אנחנו מבלים כל יום אצל משפחה אחרת, ועם כמה שזה לפעמים מעייף עם שני ילדים קטנים, אנחנו עושים את זה באמת בשמחה ומשתדלים להגיע לכולם כי יודעים כמה זה משמח.
היינו בחג אצל ההורים,
אתמול נסענו למשפחה מצד אחד.
סבתא של בעלי לצערי לא מרגישה טוב, אז היא כרגע בבית אבות כלשהו. סבא של בעלי כרגע גר לבד בבית, ואנחנו ממש משתדלים להגיע אליו מידי פעם לשבת גם בלי קשר לחג.
היינו אצלו בשבת האחרונה. פחות חשוב לו סדר וניקיון, ואני באמת מגיעה כי זה ממש חשוב לנו שלא יישאר לבד. אבל אני קודם כל מגיעה כי זה חשוב, ועל הדרך מחליקה הרבה דברים שלא הייתי מצליחה להחליק אם זו הייתה סיטואציה אחרת.
לעניינו של דבר, היום קבעו אצלו מפגש משפחתי בשש בערב, שזה ממש מאוחר עבורנו עם הילדים, אבל ידענו כמה זה חשוב עבורו.
לפני כן עברנו אצל סבתא שלו בבית אבות לבקר אצלה, אחר כך המשכנו למפגש. זה לא באותה עיר.
הגענו, הטלוויזיה דלוקה בקולי קולות במרכז הסלון, אין מספיק מקום בסוכה לכולם, אין לי מושג איפה יש כסא לילד הקטן, שני הילדים רעבים. אז באתי לבעלי ואמרתי לו שאני צריכה את העזרה שלו בלמצוא מקום לילדים ועזרה עם האוכל שלהם. ןזה עצבן אותו, שאני לא מסתדרת לבד ופשוט לוקחת ומסתדרת.
בסדר, עברנו את זה.
אחרי זה בן הארבע שלי התיישב עם כולם לראות את הסרט בסלון. אם זה היה סרט שמתאים לו הייתי מבליגה, אבל ידעתי שזה אומנם סרט ילדים, אבל לא לגיל ארבע. וביקשתי שלא יראה. הוא התעצבן ובכה. ובאיזשהו שלב בעלי התעצבן והחליט שהולכים. אז שוב הבן שלנו התחיל לבכות כמובן, הפעם כי הולכים.
בעלי ממש התעקש, יצאנו מהדירה והוא פשוט דיבר אלי ואל הבן שלי והסביר ל*שנינו* כמה עברנו את הגבול וכמה אנחנו בלתי נסבלים והוא פשוט לא רוצה להמשיך להיות איתנו כאן.
אמרתי לו שהוא לא יכול פשוט לפוצץ את זה, גם אם זה שביקשתי עזרה לא נעשה בצורה שבה הוא רצה.
בסופו של דבר, בסוף חזרנו.
אבל עכשיו הוא כועס עלי
ממשיך לכעוס על הבן שלי
וזה ממש מתסכל אותי.
נכון, יכול להיות שקצת התלוננתי. אבל מרגיש לי שהתגובה שלו הייתה ממש מוגזמת. מבאס אותי שהוא החליט לשבור את הכלים. להעמיד אותי ואת הבן שלי ולנזוף בשנינו, זה משפיל עבורי ולא הגיוני עבור הבן שלי.
בקיצור, בא לי לצרוווח
אבל יודעת שזה לא יעזור עכשיו. אנחנו נדבר כשיהיה עם מי לדבר.
אז בינתיים אני שותקת
אבל חייבת לפרוק איפשהו לפני שאתפוצץ
