איך להעיר/לומר בחוכמה, לאחותהריון ולידה123

רווקה (לא שזה משנה אם היתה נשואה כן)

שמתארחת אצלי בשבתות ומתלבשת לא צנוע בעיניי.

אנחנו דוסים והיא סגנון הרבה יותר פתוח

היא מטיילת לי בבית בחולצת פיג'מה רחבה ופתוחה מאוד בחלק העליון במצב שאם היא מתכופפת אפשר לראות את הגוף שלה (וזה קרה)

ובנוסף מטיילת בלי גרביים וכפכפי אצבע

 

לא מבינה אותה. 

 

ועוזבת לרגע שהיא מדברת על אחותי אחרת (שהיא חילונית לחלוטין) ואומרת איך זה שהיא לא מכבדת את אבא ואמא ובאה עם מכנסיים לבית ובלה בלה

 

כרגע החלטתי לא להזמין אותה יותר. עד שאחליט כיצד לומר בצורה מכובדת ולא פוגעת.

ויש סיכוי שגם לא אפנה. ואומר משהו. כי התגובה יכולה להיות קיצונית.

קונפליקטטט

 

אני מבקשת שכל מי שהולכת כך. מעט פתוח או בלי גרביים לא להגיב בבקשה. בלי לפגוע כמובן.

פשוט תגובות כמו מה את נכנסת לה לחיים , צריך לקבל כל אחד איך שהוא ועוד כהנה וכהנה הן מיותרות עבורי.

מבחינתי היא באה לבית שלי. והיא צריכה לכבד.

 

 

אני הולכת כך אבל גם מבינה אותך. אני הייתי ממליצהanonimit48
לעדות איתה שיחה נעימה
בוגרת
אחות לאחות
להסביר שיש איזשהו חינוך מסוים ותרבות מסוימת שאת רוצה להקנות לבית. שהיא מוזמנת אלייך תמיד באהבה אבל את מבקשת ככה וככה בכל לשון של בקשה.
פשוט להגיד שזה מפריע לך בהתנהלות וזה לא איך שאת רוצה שיהיה ביתך… מובן לגמרי
האמת שאני במצב כזה לא מארחת מיוזמתי עם לינההמקורית
נראה לי יותר מדי.
ועדיין, אם את רוצה לדבר על זה אז ממקום של מה שחשוב לך. ולא ממקום של מה היא.
יותר בסגנון של: תשמעי זלדה, אני מלמדת את בנותיי ובניי על ערך הצניעות וחשוב לי שמי שמתארח פה יענה על קוד הלבוש שלנו כדי לא ליצור בלבול אצל הילדים. אני מאוד רוצה שתבואי ושמחה בשבתות איתך ועם זאת חשוב לי ש: ...
אבל עדיין לא שלמה עם זה האמת.
צר לי אבל אין דרך חכמהמקרמה
אם את מתלבטת איך להעיר לה ויש לך ספק קטן שהיא תפגע אז עדיף שלא (בטח אם את אומרת שהתגובה יכולה להיות קיצונית) לא חושבת שזה שווה את הסיכון
ולגמרי לגיטימי להחליט שלא מתאים לך לארח אותה...

כל אחד אחראי על העולם הרוחני שלו
היא על שלה (צניעות)
ואת על שלך ( שמירה על הבית)
תקלילי.אבי גיל
פשוט תקלילי. אני צוחקת עם אחיות שלי למשל אומרת לה מה את לובשת מפית (בהגזמה כן...)
אני מאוד אוהבת את אחיות שלי ואחותי הרווקה עוזרת לי לא מעט אז או שאני לא אומרת כלום כי היא באמת עוזרת מאהבה או שאני מבקשת בבקשה נעימה.
אני גם מפילה על עצמי למשל אומרת לה את יודעת שאני קצת קיצונית כן אל תכעסי.
יצא מבולבל... בכל אופן אל תקחי ללב אי אפשר לצפות שכולם יבינו בדיוק את הלך הרוח בבית מסוים אם לא מסבירים.
אהבתי. כיוון טוב. השאלה אם היא תקלוט את זההמקורית
גם מזה היא תפגע, יש לה קטע עם ביקורתהריון ולידה123

היא נכנסת לאטרף כשמעירים/מבקשים ממנה משהו שקצת נראה לה ביקורתי

אז אין מה לנסות לדעתי. תוותרי על נוכחותההמקורית
בטוחה שהיא אוהבת אותך מאוד.אבי גיל
אני ממש נלחמת על הקשר עם אחיות שלי.
הן ממש חשובות לי גם במחיר של התגמשות מצידי.
אבל זאת רק הדעה שלי כמובן.
לא להזמיןסיה
מאוד קיצוני בעיני סליחה. זה לא חברה זאת אחות.אבי גיל
אין פה קיצוני או לא קיצוני. כל אחת ומה שמתאים לההמקורית
גם בעיניי זה קיצוני. עדיף שקצת תפגע ותבין מאשרanonimit48
מלכתחילה לוותר.
מבינה אותך מאודדובדובה
זה באמת לא הגיוני שהיא תסתובב לך בבית וכל החולצה שלה פתוחה וכו',
בעלך בבית וזה לא מתאים בכלל בודאי שגם לא מתאים עבור הילדים לראות זאת.
הייתי נוהגת בדיוק כמוך.
אלא אם כן היה עם מי לדבר ומסבירה בנעם.. אם אין עם מי לדבר ותיפגע לא הייתי מזמינה לעת עתה.
ישר כח לך.
אני הולכת ככה ונשמה מבינה אותך לגמרילא מחוברת
את לט נכנסת לה לחיים היא נכנסת לך..
ברחוב שתעשה מה שהיא רוצה בבית שלך שתכבד.
לא יודעת מה קו אדום מבחינתך אבל מה שכן תגידי לה.
שומעת? אנחנו ממש אוהבים שאת באה אבל הלבוש טיפלה בעייתי לנו נשמח את תוכלי לשים לב יותר.
אם יש סיכוי שהיא תסכים לנהוג אצלכם לפי המתאים לכםמתואמת
אז תבקשי ממנה. תציגי את זה כ"שיגעון" שלך. תדגישי שאת אוהבת אותה בכל מקרה.
אבל אם אין סיכוי שהיא תקבל את זה בטוב - אז אל תזמיני אותה. מקסימום רק לביקורים קצרים.
אם היא תשאל למה הפסקתם להזמין אותה - רק אז תגידי לה בעדינות את הסיבה.
כותבת מניסיון אישי...
מנסה לענותאביול
כשהייתי הולכת בתור רווקה לאחותי החרדית ניסיתי להתלבש כמו שהם נוהגים אבל הרגשתי שזה ממש כניסה לפרטיות שלי. אם היא הייתה באה בלבוש ממש לא צנוע הייתי מבינה. אבל כאן היא הולכת איך שהיא רגילה, בעיניי לא יפה לדרוש ממנה מעבר.
בעיניי זה יפה מאוד לדרוש שתכבד.הריון ולידה123

זה שהיא רגילה ללכת כך בבית שלה. שתלך. באמת לא עניני.

לא בתוך הבית שלי.

 

השאלה היתה האם לומר משהו או לשתוק ולא להזמין ולא האם זה ראוי או לא ראוי להעיר

אגיד את האמת, אני לא הייתי מעירהכתבתנו
וכנראה ממשיכה להזמין. אני לא חושבת שזו זכותי להגיד לאחרים איך להתלבש, ואם מתאים לי או לא לארח אותם זה מה שמבחינתי נתון לבחירתי.
מה שכן, בפרט אם את חושבת שזה משנה לה, את אולי יכולה להגיד לה בעדינות, תקשיבי, לא יודעת אם את מודעת או לא, אבל כשאת מתכופפת עם החולצה הזו יצא לי כבר לראות אצלך הכל.. וגם, אולי כן להגיד לה מתישהו שתדע שלא מובן לך מאליו שאת תמשיכי להזמין אותה בגלל העניין הזה, שתדע שזה אישיו אצלך.
זה באמת קצת לא נעיםאני זה א
להעיר במצב כזה מצד שני זה גם לא נעים שמסתובבת ככה אצלך בבית.
אני אישית מקפידה על גרבים ולבטש צנוע( בבית לא מקפידה על גרבים) ויש לי אחים שפחות מקפידים וגם המשפחה של בעלי לא מקפידים ובכלל חילונים אז הולכים לפעמים ממש חשוף אז אם זה לא ממש חשוף לא מעירה אבל כשזה מוגזם מבקשת בעדינות אם אפשר לשים משהו קצת יותר סגור/ארוך וכו.. בעיני משפחה זה דבר עדין ומלבד זה שזה יכול לגרןם לנתק זה גם יכול לגרום לכעסים ולאנטי מכירה מקרוב משפחה שלא מוכנה לארח את האחים והאחיות רק אם לובשים את מה שהם מקפידים עליו וזה ממש הרחיק וגרם להרבה צער לכולם. אז בעיני אם את מרגישה שהיא לא תבין כשתעירי בנחמדות אפשר לא ליזום הזמנות לתקופה ואז לנסות לבקש לקראת הפעם הבאה בצורה יפה אם מוכנה להסתובב בבית בפיגמה סגורה יותר( על גרביים בבית לא הייתי מעירה האמת) הילדים שלי יודעים מה אנחנו מקפידים וזה ממש לא מבלבל אותם.. ברחוב הם רואים הרבה דברים יותר גרועים ואנחנו משתדלים לחנך אותם לאהוב את התורה ולנהוג עם אנשים שרחוקים יותר בצורה נעימה ומכבדת..
מודה לכן על התגובותהריון ולידה123

נראה לי שפשוט לא אזמין. וזה עדיף על פני להעיר.

זה לא יהיה חריג מאוד. כי עד לפני חודשיים היתה באה ממש פעם ב..

וכן היתה מכבדת.

רק לאחרונה התחילה ללכת כך .

 

יש לי אחות נוספת בסגנון שלה בדיוק מבחינת לבוש.

אבל ממש מכבדת ולא מטיילת לי כך בבית. עם פיג'מות פתוחות ולא צנועות, או בלי גרביים.

 

 

אולי לנסותאורוש3
בעדינות על החולצה, הכי בקטנה, יאוו נשמה סליחה. ממש שאני אומרת אבל יש מצב לחולצה יותר סגורה פעם הבאה. רק אצלנו, זה אנחנו לא את, ממש אוהבים אותך באמת, רק שיהיה לכולם בנח.
על הגרביים בחיים לא הייתי מצייצת. זה מאוד שונה מהפתח שמראה את הגוף. זה לא חובה לכל הדעות ואין להשוות. תפסת מרובה לא תפסת.
צודקת באמת מתחברת למה שכתבת.anonimit48
^^אחת פשוטה
גמאני חושבת שיש הבדל ענק בין גרביים, שזה סוג של מנהג אצלכם וחומרה, לבין מחשוף גדול, שזה כשמתכופפים ממש לא צנוע!
לא הייתי מצייצת מילהרקלתשוהנ
לא משנה מה אני לובשת, בחיים לא הייתי מבקשת מאחותי להתלבש שונה כשהיא באה אליי.
בטח לא על דברים שהם מותרים הלכתית לפי חלק מהדעות

חולצה פתוחה זה דבר אחר, אבל גם על זה לא הייתי אומרת מילה.

אבל היא ביקשה לא תגובות כאלה כי לי רלוונטי להאורוש3
גם אני לא הייתי מעירה באופן אישי. אבל זה לא משנה. היא בקשה דעות איך להעיר ואם לוותר על הביקור אז כנראה שלהמשיך כך לא רלוונטי להם.
כמו שכתבה אורוש3 וכפי שכתבתי אניהריון ולידה123

ביקשתי בהודעה הראשונה שאין צורך להגיב סגנון תגובות שכאלה.

כיון שנקודת הפתיחה של השאלה היא לא האם ראוי להעיר או לא .

אלא האם כדאי להעיר או לשתוק ולא להזמין.

 

אבל בכל זאת אענה.

ואנסה לענות בעדינות.

בעלי לא צריך לראות את אברי גופה העליונים כשהיא מתכופפת להרים משהו מהרצפה כי היא לובשת חולצה חשופה מאוד (ואני מדברת על דברים שקרו)

אגב זה גם לא קשור לרמה הדתית זה מעבר...

 

לי אישית מפריע גם ענין הגרביים. בבית שלי אני מקפידה ללכת עם גרביים. כך שאין שום סיבה שמישהי אחרת תבוא ותעשה ככל העולה על רוחה.

אבל אולי זו נקודה שאפשר להניח לעת עתה.

 

ואני לא דוסית אדוקה. 

אפשר להעיר בצורה שלאיזמרגד1
האמת שהפעם האחרונה שהיית פה ראו לך ממש הכל וזה היה ממש מביך... אולי כדאי שתביאי פיג'מה סגורה יותר
כאילו לא להיכנס לקטע של הצניעות בכלל...
אני אישית הייתי יותר נפגעתממשיכה לחלום
אני חושבת שזה בסדר לקבל שלאנשים אחרים יש אורח חיים שונה, ולדעתי אם מתארחים זה צריך להיות ברור שאמורים לכבד את אורח החיים של המארחים... זה יותר קל להבנה לדעתי כי זה לא אישי

אבל לבוא ולהגיד שהדרך שבה אני התלבשתי הביכה אותם, ולחשוב שהם בטח דיברו על זה, הייתי מרגישה ממש רע עם עצמי
אה לא ראיתי את זה ככה...איזמרגד1
מבחינתי יותר בקטע כמו שאני יעיר לאחותי אם יהיה לה תווית נחוץ לבקש או משהו כזה... סתם שתדע
אבל טוב שאת אומרת כי זה באמת יכול להתפרש גם אחרת
כנראה שזה באמת תלוי בקשרממשיכה לחלום
ובטון הדיבור גם
אולי אפשר להעיר כשזה קורהוהרי החדשה
נגיד היא מתכופפת כשרק שתיכן נמצאות אז תסמני לה שרואים לה הכול או ממש תגידי, את יודעת שממש רואים הכול?

נראה לי זה הכי פשוט ולא מעליב
מרשה לעצמי להגיב למרות שלא לובשת גרבייםיעל מהדרום
לק"י

מציעה לך להפריד בין בעיות צניעות לבין חומרות שונות (כמו לבישת גרביים).
אם הבעיה היא חינוך לצניעות של הילדים, אז ילדים מסוגלים להבין שלא כולם מתלבשים כמו שמחנכים אותם.
אם הבעיה זה חוסר צניעות שנאלצים לראות, אז הייתי מפרידה בין גרביים לחשוף/ קצר/ צמוד.
מסכימה עם כל מילההזאת נעמי?
קצת צרמה לי האמת ההשוואה בין חוסר צניעות לגרביים... זה שמיים וארץ
ממש נכוןאביול
היא הולכת ככה גם בחוץ או רק אצלכם בתוך הבית?אני10
קודם כל אני חושבת שבתוך הבית שלך את צריכה לקבוע מה קורה, ואם מישהו לא מסוגל לקבל את מה שמתאים לך, אפשר להפגש איתו תמיד במקומות אחרים. ביתך הוא ממלכתך.

אם היא מתלבשת בצורה הזו באופן כללי גם ברחוב, אז האמת לא הייתי חושבת בכלל להעיר. זה מי שהיא, ואם מתאים לך מעולה, ואם לא אז אל תזמיני.

אם זה רק בתוך הבית איך שהיא מתלבשת ואצלך היא מרגישה בנוח אז מרשה לעצמה, הייתי אומרת לה שפחות נוח לך שהיא ככה מול בעלך והילדים.
אם לא מתאים לה, אף אחד לא מכריח אותה לבוא אלייך. אם היא רוצה לבוא אז שתכבד.
היא לא הולכת כך מחוץ לביתהריון ולידה123

מרשה לעצמה בבית שלי. ונדמה לי שגם בבית ההורים. אבל זה לא ענין שלי.

מפריע לי בבית שלי בלבד.

אז הייתי מנסה לומר בעדינותאני10
אלא אם את מעדיפה לא להזמין בכלל העיקר שהיא לא תעלב (ותחשבי מה לומר אם היא תבקש לבוא, כי אם רק אז תסבירי לה מה מפריע לך יש מצב שהיא תעלב הרבה יותר)
היא לא תבקש לבוא.הריון ולידה123

וכנראה זה הכיון.

כי אני לא רוצה לפגוע בה. 

ויחד עם זאת רוצה לשמור על הבית 

הייתי אומרתמחי
שחשוב לבעלי שיסתובבו בבית בצניעות, וממש מפריע לו כשמסתובבים עם חולצה פתוחה (אפשר להוסיף שפעם כשהיא התכופפה ראו לה הכל)
האמת שלא הייתי מעירה ספציפית על הגרביים, אפילו שלי זה היה מאוד מפריע אם אחותי היתה מסתובבת ככה בבית שלי. מתארת לעצמי שהיא תבין בעצמה.
תאמת אני לא הייתי מעירהמתחדשת11
יש לי צד אחד במשפחה שהם על גבול המסורתיים מינוס ואנחנו נחשבים בעיניהם דוסים. המשמעות של להתנתק מהם היא לחיות על אי בודד.
לפעמים יש במשפחה כאלה
אולי זו הזדמנות מבחינתך להסביר לילדים על שוני בין אנשים
ועל הדרך שלכם. העולם הוא לא הרמטי והם יתקלו בזה בעוד מצבים
(בתור ילדה זכור לי כמה מפתיע היה לגלות שאחת המורות המלמדות אותי הולכת ביומיום עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש..)

מאוד מסכימה עם יעל מהדרום
אני מסבירה לילדים שלא כולם מתלבשים כמונו
ואנחנו מתפללים ומקוים שהם כן יתלבשו בצניעות
אבל בודאי שלא מעירים להם כדי שלא יפגעו.

בשבתות אנחנו מזמינים הרבה פעמים את שלל גוני הקשת
ולהפך, זה מחזק את אותם אנשים.
בנתיים נתקלתי באנשים שכיבדו את דרכנו
כמים הפנים לפנים..
אולי גם אצלך זה עניין של זמן.

מצד שני, הילדים שלי עדיין קטנים.
יכול להיות שאם היו גדולים יותר היה לי קשה יותר. לא יודעת מה הייתי עושה..
אני חושבת שיש הבדליראת גאולה
כשאת מזמינה מישהו לסעודה, הוא לבוש מכובד 'כמו בחוץ', וזה בד"כ סביר,
זה לא אותו דבר כמו שבין חדרי השינה מאלצים את הגבר לשמור על העיניים....
להבנתי, עיקר הבעיה היא שהיא מסתובבת עם פיז'מה ומרגישה בבית, זה לא כמו אורחים אורחים.
מממ לא תמיד..מתחדשת11
יש חבר'ה שהגיעו אלינו כמו שהם ביומיום.
ואת המשפחה שלי מנגד, ראיתי בהרבה מצבים
העולם הוא לא הרמטי
אז ברור שלא את הכל אאפשר
וברור שזה מפריע מאוד
אבל עדיין- לא אעיר. לא חושבת שזה מתפקידי
ולא להזמין בכלל זה אומר להתנתק מהמשפחה עם כל המשמעויות שיש בכך..
צודקת בכל מילהאחתפלוס
לי יש אחיות שלבושות ככה.
וגם אחת חילונית.
אין מצב שאני אעיר לה ויש לי ילדים גדולים שהסברתי להם מה שראיתי לנכון וזהו.
דווקא עם חבר'ה כאלה צריך לשמור על הקשר שלא יתנתק.
אולם אם זה מפריע לבעל זה משהו אחר
יש בעל שזה לא מפריע לו????סיה
שאישה זרה מתכופפת ורואים לה את הגוף הבפנוכו?
היא צריכה שבעלה יגיד לה שזה מפריע? ברור שזה מפריע

לא מזמינה שום אישה הביתה קל וחומר אחות צעירה שלבשה פעם צנוע שמבינה ויודעת ועושה אחרת.
מילא חילוניה ממקור שאולי לא יודעת את היואנסים
לכל גבר זה יפריע או ימשוך תשומת לבדובדובה
אבל לא כל אחת מבינה שזה כזה סיפור...
יש לי קרובת משפחה כזאת.
היא גם נחשבת אצל הדתי לאומי דוסית.אבל היא הולכת חשוף וקצר יחסית אלי...
אין לה מודעות אבל כל הזמן רואים לה את החזה שהיא מתכופפת. אני באמת מתלבטת אם להגיד לה משהו ..
היא דווקא אחת שיש לי איתה שיחות נפש... מצד שני זה יעזור במשהו?? לא בטוחה
היא באה לישון אצלכם?סיה
זה הבדל אם זה אירוח אצל הורים/ דודים
או שהיא באה אישית אליכם
וגם אם הלבוש זה משהוא חדש או שתמיד היה לובשת ככה
בטח שהיא באהדובדובה
אבל בגלל שהיא אחות של בעלי, הוא פחות עושה מזה עניין. כי פסיכולוגית זה פחות נורא אם כי עדיין לא נעים...
בכל מקרה יש לי אחות גם שהלכה בצורה פרובוקטיבית וכל פעם שבאנו להורים שלי שבת אמא שלי היתה צורחת עליה. כי כאילו בעלי מאוד דוס וכו'. ולא ביקשתי ממנה לעשות זאת (מאמא שלי) אבל בעלי אמר לי תקשיבי זה באמת מפריע. אז פשוט הפסקנו לבוא שהם באים... היום המצב ישתפר היא יותר צנועה . התחזקה בדת... אבל ברור שאם זה היה ממשיך לא היינו באים
יש בעל שלוקח עוד נתונים בחשבון לפני שמחליטיםאחתפלוס
לא להזמין אותה יותר
אז כנראה שהקשר עם האחיות לא צספיק חשוב לךאביול
חבל שאת כותבת בכזאת תוקפנות
התחברתי מאד למה שכתבתןקמה ש.
בס״ד

את ו@מתחדשת11.

לפותחת,

מכיוון שהאופציות הן להעיר או להפסיק להזמין לשינה, אני הייתי בוחרת בלא להעיר. ומוצאת דרכים לארח / להיפגש / להיות בקשר בצורה אחרת, אם ניתן.

לא להזמין לישון - אפשר שהיא תתרץ את זה לעצמה בכל מיני תירוצים (אתם עמוסים וכו׳) ולאו דווקא תיפגע. יש אפילו סיכוי שהיא תבין מעצמה שהיה משהו בעייתי בלבוש שלה אבל גם אם כן - זאת תהיה יותר הסקת מסקנה אישית שלה, לעומת אם היא תקבל הערה והיא תיפגע.

בעוד שאם היא תיעלב מהערה - זה כנראה ייחרט לה לעוד שנים רבות ואולי יותר. אנשים יכולים לזכור הערות כאלה לכל החיים. ואז זה גם פוגע במשפחתיות וגם עלול להרחיק אותה עוד יותר מהדרך ח״ו 😔

ועוד משהו, ברוח מה ש@אחתפלוס רשמה - את כותבת שזה משהו יחסית חדש, שהיא הולכת ככה אצלכם. יכול להיות שעובר עליה משהו... באופן כללי הייתי מנסה להיות כאן עבורה אפילו יותר מהרגיל. (שוב - לא אומרת להזמין לישון אם לא מתאים לכם. אבל בכללי). הרבה פעמים שינוי מהסוג הזה בלבוש מבטא מצוקה מסוימת.
מה הבעיה להעיר בצורה נעימה?למה לא123

למה הכל כ"כ מעליב היום?

אם היתה נכנסת יום אחרי יום עם בוץ אליי הביתה והייתי מבינה שזה סוג נעלים שנתפס עליהם הרבה בוץ ולכלוך, לא הייתי מעירה לה?

שתלך איך שבא לה, אבל מותר לכבד אחרים

היא לא מבקשת ממנה לשים מטפחת, בסה"כ לא ללכת כ"כ חשוף אצלה בבית

 

אני מעירה לאחיות שלי כשעולה להן החולצה, או כשהן יושבות לא צנוע, והן אומרות תודה

מה ההבדל?

מנסה לחשוב על תשובה...קמה ש.
בס״ד

ולענות לנקודות השונות שאת מעלה.


א. קודם כל, אני לא אומרת אף פעם לא להעיר לאף אחד ובשום נושא. תקשורת קרובה מכילה לפעמים גם הערות, זה משהו טבעי בסך הכל. האם הערות עוזרות לשפר מצבים? לפעמים כן. הרבה פעמים לא. זה ממש תלוי בנפשות הפועלות, באיך זה נאמר ובעוד מלא גורמים. רק הפותחת תדע לנחש איך אחותה עשויה להגיב ❤️


2. יש נושאים ספציפיים שידועים כרגישים אצל הרבה אנשים. לדוגמה משקל. ענייני פוריות. רווקוּת. וגם שמירת מצוות. בנושאים מהסוג הזה, אני משתדלת לסגל לעצמי משנה רגישות וזהירות כי אני יודעת שאלה אזורים שעלולים לכאוב לאנשים.


3. יש ספר שנקרא ״ירידה מהדרך״ (לא בטוחה מה התרגום המדויק של המהדורה בעברית. באנגלית זה נקרא Off the Derech). זה ספר שמדבר על אנשים שחוזרים בשאלה ומנסה לנתח מה הסיבות שבדרך כלל מובילות את האנשים לעזוב את עולם התורה והמצוות. ממה שהמחברת בדקה, הסיבות כמעט תמיד נעוצות בחוויות כואבות בקשר לדת. ברוב רובם של המקרים, אנשים לא עוזבים את הדרך כדי להתריס, או אפילו לא מתוך סקרנות לגלות את ׳העולם הגדול׳ או מתוך איזשהו חיפוש אינטלקטואלי-פילוסופי. ברוב רובם של המקרים מי שמתרחק עושה זאת כי הוא סבל.

לדוגמה אם מורים או רבנים התנהגו אליו בצורה פוגענית וזה השאיר בו צלקת. לדוגמה מי שגדלה במשפחה דתית וחוותה ילדות לא פשוטה (גם אם לא קטסטרופלית). וזה בלי לדבר על מקרים קיצוניים של פגיעות של ממש ח״ו (פגיעות מיניות וכאלה). בכל המקרים האלה, מה שקרה זה שנוצרה אסוציאציה (לא תמיד מודעת) שאומרת שדת = כאב.

וזה יכול לקרות בפשטות כשיש ניסיון שאנחנו נאלצים להתמודד איתו, והוא מערער את המקום האמוני שלנו.

אני יודעת שהפותחת לא אמרה על אחותה שהיא חוזרת בשאלה, וזה כנראה גם לא המקרה. אבל יש כאן התרופפות מסוימת בקשר לשמירה שלה על הצניעות והנטייה שלי היא להאמין שזה לא קורה אצלה ממקום שלם ושמח. האינטואיציה שלי היא שעובר עליה משהו ושזה נובע מהתמודדות כלשהי, גלויה או נסתרת.

ויכול להיות שאני טועה לגמרי כמובן. אבל באופן כללי אני מאמינה שאנשים עושים את הכי טוב שהם יכולים, ולפעמים המה שהם יכולים הזה הוא קצת נמוך, ביחס למצופה מהם או ביחס לאיפה שהם היו פעם.

ואנשים גם טועים, פשוט טועים.

אני ממש מאמינה שבדור שלנו חשוב במיוחד לא לתת לאנשים שמתחילים להתרחק להיעלם לנו. הם זקוקים לנו, הם זקוקים לדעת שהמשפחה שלהם לא מוותרת עליהם ועל הקשר איתם. הם צריכים להרגיש שהדלת פתוחה להם לאורך כל המסע שהם עוברים עם עצמם / מול בורא עולם. לתחושתי, זה מה שבסופו של דבר ממקסם את הסיכויים שיום אחד הם יחזירו / יעלו בחזרה על דרך המלך.


4. דווקא בגלל שזה נושא רגיש, כפי שניסיתי להסביר בנקודה הקודמת, ודווקא בגלל שאין לדעת על מה ההתנהגות שלה יושבת בדיוק, אני מרגישה שבמקרים כמו זה נכונה מאד האמירה ״החיים והמוות בידי הלשון״ (מקווה שמדייקת בציטוט. אני חושבת שבמקור זה קשור לענייני שמירת הלשון, אבל מרגישה שזה קשור גם כאן). אני לא רוצה להיות זאת שהרחיקה אותה עוד יותר מעולם התורה. אני לא רוצה לקחת את הסיכון להיות אחראית על עוד חוויה שלילית שתקשר בין היהדות לבין איך שהיא מרגישה. מול אדם שמתחיל לחפף בשמירת המצוות, אני ממש מרגישה אחריות עוד יותר גדולה כלפי שמייא, וצורך להיות עוד יותר זהירה - כי יתכן שבידי לקרב או להרחיק אח/אחות יהודי/ה.

טבען של הערות *באופן כללי* להחוות כביקורתיות וכשיפוטיות, ולכן המון פעמים אנשים נפגעים מהערות, בעיקר אם הנושא רגיש כאמור... ולכן הייתי נזהרת עם זה מאד...
בעיקר שהפותחת כתבה בעצמה שזה עלול לגרום לתוצאה נפיצה...


5. למשהי שאני יודעת שאכפת לה שהחולצה תהיה כמו שצריך, בודאי שאסב את תשומת ליבה אם היא התרוממה. כנ״ל אם נפתח לה כפתור או אם היא יושבת בצורה כזאת שאפשר לראות אזורים שהיא מן הסתם לא הייתה רוצה שיראו. אבל משהי שאני לא בטוחה אם זה בטעות או בסוג של כוונה, לא הייתי מעירה אם רואים לה את כתפיית החזייה / אם הבגד שלה שקוף וכו׳.


6. שוב, לא אומרת להזמין לישון אם הם מרגישים שזה לא נכון להם. כל זוג והשיקולים שלו. אם לא נכון להם להזמין ללילה, שלא יזמינו. התייחסתי בעיקר לבעייתיות ולסיכונים שאני חושבת שיש בלהעיר.


מקווה שהצלחתי להסביר את הדברים 🙏🏻🙂
(לא מתיימרת להחזיק באמת הבלעדית, רק מתארת את מה שמניע אותי לחשוב ככה).
מסכימה עם כל מילהמכחול
תודה מכחול 🤎קמה ש.
כתבת מדהיםיום שני
מסכימה עם הגישה באופן כללי
דייקת לי עוד כמה פינות...
את כותבת ברגישות ובתבונה.
תודה יום שני יקרה!קמה ש.
אני בכלל לא מדברת על המקום של הדתלמה לא123

והמקום של אנשים שמתנדנדים על התפר

אלא ממקום של :את אורחת שלי ומאוד מאוד מפריע לי איזשהי התנהגות אצלך, ואני מבקשת בצורה נעימה אם אפשר להתחשב, זה הכול

 

כמובן שאם היא אלרגית להערות על צניעות וכו' ,לא אעיר, אבל ראיתי שיש נשים שכתבו שלא מעירים על לבוש, ואני לא מבינה למה? 

היא אורחת אצלי וזה מאוד מפריע לי

בתחושה שליקמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ג 23:57
בס״ד

כשאני מחליטה לארח, השאיפה היא לארח את האדם איך שהוא, בקבלה כמה שיוצר שלמה של מי שהוא ואיפה שהוא נמצא.

אם מסיבה כלשהי אני לא יכולה להתמודד עם צדדים מסוימים של מי שהוא, ברמה שזה ממש יטריד אותי או את בעלי, אני כנראה לא אזמין ואארח אותו.

ואם חשוב לי להיות בקשר עם אותו האדם בכל זאת, אנסה לחפש דרכים חילופיות לאירוח.



לגבי ״לא להעיר על הלבוש״, אני מאמינה שזה נכון כי רמת הצניעות היא פונקציה של רמת ההקפדה על המצוות באופן כללי, ובעיניי השאלה כמה אדם שומר מצוות הוא נושא אישי ורגיש (בגלל כל מה שפירטתי בהודעה הקודמת).

ואני חוזרת למשהו שכתבתי בתחילת ההודעה הקודמת שלי. בסופו של דבר, אם משהי די בטוחה שהבן האדם מולה לא ייפגע (כי היא תתבטא בצורה נעימה אבל *בעיקר* כי מתוך ההכרות שלה איתו יש לה וודאות גבוהה שהערתה תתקבל בסדר גמור, אני לא רואה מניעה להעיר. אני רק אומרת שלעניות דעתי נדירים האנשים שלוקחים בטוב הערות שמעירים להם, כולל כשזה נעשה בצורה נעימה. ושבמקרה של הפותחת היא ציינה בפירוש שהיא חוששת מהתגובה של אחותה.


🙂
אבל זה חא בדיוק המצבאני10
היא כתבה שאחותה לא הולכת ככה בחוץ. רק בבית של ההורים ואצלם כי היא מרגישה בנוח.
ברור לה שזה לא צנוע, והיא לא הולכת ככה מול זרים, אבל בבית של אחותה היא מרגישה בבית.

אז לא להעיר במצב כזה זה קצת כמו להגיד - הוא מבין שצריך לאכול בנימוס, אבל בבית של ההורים מרשה לעצמו לאכול בצורה מגעילה, אז גם אנחנו צריכים לקבל את זה.
לא נתקלתי במשהי שאוכלת מגעילקמה ש.
בס״ד

אז אני לא יודעת 🙂.

בעיניי השאלות הן:
1. מה רוצים להשיג דרך ההערה.
2. האם מעריכים שנשיג את זה בפועל.

רוצים להשיג שמירה על כללי הבית?
כנראה שהערה תעשה את העבודה.

רוצים להשיג המשך קשר טוב עם האחות?
במקרה של הפותחת, היא חוששת מהתגובה של אחותה אם היא תעיר. לכן סביר שהערה לא תשרת את המטרה הזאת.



יצא לנו לארח נשים שמתלבשות עם פתח פתוח וכו׳ (לא לישון כי הבית שלנו קטן). לא דיברנו על זה בינינו האמת אבל אנחנו מכירים את האנשים ויודעים איך הם מתלבשים ועדיין בחרנו להזמין.

בעיניי זה לא משנה שהיא מתלבשת ככה רק בבית ולא בחוץ. מסיבות כלשהן משהו התרופף לה בנקודה הזאת של הצניעות, גם אם זה בא לידי ביטוי רק במרחבים מסוימים.

אם אני מרגישה שאנחנו יכולים להכיל את זה, אזמין גם לשינה. אם אני מרגישה שלא, לא אזמין לשינה.

אבל מלהעיר הייתי נמנעת כי אני מעריכה שהנזק שזה עלול לחולל גבוה פי כמה מהתועלת האפשרית.
אבל אצל הפותחת האופציה השניה היא להפסיק להזמיןאני10
וזה גם מרופף את הקשר לרוב (לא יודעת במקרה הספציפי, אבל נראה לי שבדכ).
אז ברור שיש את היתרון שהאחות לא נפגעת. אבל הקשר כנראה יהיה פחות טוב בכל מקרה
אפשר להיפגש בפורמטים אחריםקמה ש.אחרונה
בס״ד

נכון שזה לא אותו דבר. אבל היא גם כתבה איפשהו שזה לא שהיא באה אליה כל הזמן, זה גם ככה פעם ב. אז אני מניחה שעם רצון אפשר להחליף את הפעם ב הזאת במפגש מסוג אחר... 🙏🏻


מסכימה איתך שזה עלול לרופף את הקשר אם לא יצליחו ליצור מפגשים מסוג אחר.

בעיניי התרופפות כזאת עדיפה כי היא יותר הפיכה. אפשר שהאחות תחזור להתלבש 100% צנוע (יראו את זה אצל ההורים ויוכלו להחליט להזמין שוב), אפשר שהיא תתחתן והקשר גם ככה ילבש אופי אחר, אפשר שהם כן ימצאו דרכים איכותיות לשמור על הקשר...

בעוד שטיבה של הערה (שנאמרת לאדם שמעריכים בסבירות גבוהה שהוא ייפגע) שהיא נשארת בלב לאורך שנים. ולכן יש בזה משהו פחות הפיך, לע״ד.

חוזרת ואומרת שאם היה מדובר במקרה שהסבירות שהיא תיפגע תהיה נמוכה, לא הייתי שוללת על הסף הערה. כמו שכתבתי למעלה, הערות יכולות להיות חלק מתקשורת בין אחיות, זה ממש תלוי בנפשות הפועלות.
וואי ממש כתבת נכוןאביול
אם כבר הייתי מעירה זה רק על החולצהפה לקצת
גם לי זה היה מאוד מאוד מפריע.

אבל לא יודעת אם הייתי מוצאת דרך לעשות את זה בצורה לא פוגעת.
אם הבעיה היא רק בפיגמה ולא בבגדים שהיא לובשת ביום יום אז הייתי מזמינה אותה בלי שינה.

בכל מקרה, אני נגד ניתוק קשרים עם משפחה בגלל דברים כאלה וחושבת שצריך לעשות הכל כדי להצליח למצוא דרך לשמןר על קשר למרות הפערים...
לא נראה לי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, לנתק קשרים עם אחים שבחרו דרך שונה משלי. (ויש לי אחים כאלה, יש לי אח שלא הגיע לבריתות של הילדים שלי במחאה על זה שאני פוגעת בהם בלי שהם הסכימו ויכולים להתנגד....)
ואו..הקטע האחרון..איזה עצוב!אם_שמחה_הללויה
חיבוק!! לא פשוט.
וואי איזה מעצבן שהיא לא מכבדת!פרצוף כרית
היא לא קולטת שיש ענין לכבד?
אולי פשוט תעמידי לה קריטריונים פחות קשוחים ממה שאת לובשת אבל כן סטנדרט מסוים-נגיד חולצה סגורה, לכסות את הברך?
יכולה לשתף בתור חרדית (עם לבוש מוקפד בהתאם)אמהלה

שבת משפחה קרובה אלי כיום חילוניה.... (לבוש בהתאם כנ"ל)

כשהיא שיתפה אותי שעזבה את הדרך שלנו ומצאה לעצמה נתיב אחר

חיבקתי אותה ואמרתי לה שהיא אהובה עלי בכל צורה ובכל מצב

וסכמתי איתה מראש, שאנחנו מדברות פתוח על המצב.

היא מבחינתה אמרה מיד שכשהיא תבוא לביתי היא תקפיד על לבוש צנוע.(גם בבית של ההורים שלה היא משתדלת מאד) היא אכן מאד משתדלת ומכבדת.

היתה תקופה ששהיתי בבית של הוריה עם משפחתי והיא הסתובבה בבית לא בצניעות. כמובן שלא אמרתי כלום כי זה הבית שלה וזכותה ללכת איך שבא לה. אבל כשהבנים שלי חזרו מהחיידר בקשתי ממנה בצורה מאד נעימה אם היא מסכימה להחליף את השורטס והגופיה למשהו טיפה ארוך יותר  (כמובן לא דברתי על גרביים או ניאונסים אחרים....). היא אמרה לי בודאי ושטוב שאמרתי לה כי היא תכננה להחליף בגדים לפני שהם חוזרים ולא שמה לב שהם נכנסו......

 

מהממותאורוש3
נקודת מבט קצת אחרת.אם_שמחה_הללויה
פעם הייתי חילונית כמעט לגמרי ואחותי הייתה דתיה והיא בחיים לא העירה לי ורק הרעיפה עליי אהבה והכרת טוב שאני עוזרת לה. ניסיתי לכבד, אבל גם היו פעמים שלא והיום אני מתביישת בזה.
בסוף חזרתי בתשובה. היום אני מתלבשת יותר בצניעות ממנה.
זה הסיפור שלי.

הייתי חייבת לשתף למרות שביקשת תגובות איך להעיר לה.
ואצליהמקורית
יש לאמא שלי משפחה חרדית
ולי כן העירו בצעירותי ולא הבנתי מה רוצים ממני. באמת לא הבנתי. היה לי הכי טבעי בעולם ללכת עם מכנס קצר. ועוד אצלי בבית
ועם זאת, כשחזרתי בתשובה עטפו אותי ככ. ממש.
זה באמת מוזר להעיר לבנאדם על לבוש בבית שלו🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

כלומר אני בעד לכבד אורחים, אבל האורחים לא יכולים לדרוש שיכבדו אותם.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !