(הכותרת לא מבטיחה כלום לשנים הבאות
)
אז... איפה הייתם?
מה עשיתם?
באיזה חג הכי נהנתם?
מסקנה לשנה הבאה:
בונוס: רגש דומיננטי בתקופה הזו:
בימאית דמיונות(הכותרת לא מבטיחה כלום לשנים הבאות
)
אז... איפה הייתם?
מה עשיתם?
באיזה חג הכי נהנתם?
מסקנה לשנה הבאה:
בונוס: רגש דומיננטי בתקופה הזו:
היינו בעיקר בבית.
לא עשינו כלום (כלומר... אכלנו בסוכה, שזה בעצם הכל)
אני חושב שהכי נהניתי בסוכות... לפחות בחלק מהימים.
מסקנות לשנה הבאה: - יש הרבה. לקנות לולב קטן יותר (שיהיה אפשר לנענע אותו למעלה בלי שיתקע בסכך) ולאגוד את ההדסים והערבות גבוה יותר (שיהיה איפה להחזיק) וכל מיני חידושים לא חשובים בבניית הסוכה (להעמיד את כל הקרשים ממזרח למערב ולא מצפון לדרום) ולא לפרק את הסוכה כשיש רוחות חזקות ושאם אני רוצה לקנות דברים בגאולה אז ללכת לפני חול המועד כי הם אנשים צדיקים והחנויות סגורות.
רגש דומיננטי ? אולי קצת לחץ.
(מסקנות מעולות!)
(הכותרת לא מבטיחה כלום)
אז... איפה הייתם? בכל המקומות הרלוונטים חוץ מחברון
מה עשיתם? אכלנו ישנו התפללנו שמענו שופר צמנו אכלנו ישנו התפללנו אכלנו אכלנו וכו
באיזה חג הכי נהנתם? ראש השנה נראה לי
מסקנה לשנה הבאה: לבנות סוכה
בונוס: רגש דומיננטי בתקופה הזו:
ומה איתך?
מה קרה לסוכה השנה?
הייי הייתם בירושלייםםם
ב"ה מקסים
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול