היי יקרות, פתחתי פה ניק להתייעצות. אשמח לתשובותפעילה לשאלה
החכמות שלכן (אני פעילה מאוד פה בפורום ומעדיפה שלא יזהו או שיהיה קשור לניק הרגיל שלי).

אני מתלבטת מה לייעץ לאחותי הקטנה, האם לפעול לפי האינסטינקטים שלי או לתת לה ללכת בדרך שלה בלי להתערב…
היא בת 20, ויש לה חבר כבר שנה בערך, שעכשיו בצבא בשירות חובה. היא סיימה שירות לאומי, והם חושבים להתארס בקרוב, ככה היא אמרה לי בשבת.

כמובן שמאוד שמחתי והתרגשתי וגם באיזשהו מקום זה תפס אותי לא מוכנה כי לדעתי הם די צעירים ולא כ”כ מכוונים בחיים. היא לא יודעת כ”כ מה היא רוצה לעשות הלאה, יחסית ילדותית בהתנהלות שלה בחיים, לא עובדת… וככה גם החבר שלה (שבכלל יש לי אליו הסתכלות קצת בעייתית אבל זה לשאלה אחרת אולי חח אבל כמובן שזה עניין שלה והעיקר שתהיה מאושרת).

עכשיו, גם אני התחתנתי די צעירה (בגיל 22), אבל אני כבר הייתי לקראת סיום התואר, עבדתי, וגם בעלי היה בקבע… כלומר ידענו מה הלאה, היתה לנו תכנית וכו׳. לא נכנסנו לזה בעיניים עצומות ויש לי הרגשה שהיא כן עושה את זה. גם כשאני שואלת אותה למה היא לא מחפשת עבודה או הולכת לייעוץ לימודים כדי לדעת מה לעשות עם עצמה היא די מבטלת אותי וכרגע היא בעיקר כל היום בבית כי לדעתה צריכה לנוח מהשירות.

אותי זה די מטריד ואני מפחדת שהם ייכנסו למין לופ שלא ידעו לצאת ממנו כמו שצריך כי אין להם הכוונה או דרך מסוימת…

האם כדאי בכלל לפתוח את זה או שכדאי לתת לה ללכת בדרך שלה? מציינת שהיא כן מתייעצת איתי וגם עם בעלי וחשובה לה הדעה שלנו.
נכון שהיא צעירה אבל לפעמים הרבה יותר קלבתי 123
להתחיל את החיים יחד מאשר להתחיל נישואים כאשר החיים הפרטיים כבר מבוססים.
אני מבינה שהם כבר תקופה ארוכה ביחד ורוצים להתחתן אני לא חושבת שכדאי לך להתערב בעניין הזה כדי שלא יהיה על הראש שלך לא משנה מה יהיה. תשאירי את זה לקב"ה
את יכולה לייעץ לה ממקום טוב לשאול איפה הם חושבים לגור ומה הם חושבים לעשות בעתיד וכו..
בעייני גם לא להתערבמחכה להריון

יש מלא זוגות כאלה זה בחירה שלהם

אני גם התחתנתי מוקדם בגיל 18 בלי שירות ובלי תואר תאמת אני חרדית  ישר התחלתי לעבוד אחרי החתונה

הם כבר הרבה זמן יחד גם אין כלכך מה לעשות בעניין זה מה שקרה לי

שמתחתנים אוטומטית מבינים את האחריות וצריך לפרנס ולא כולם חייבים להוציא תואר אגב חחח

אני לא חושבת שזה נכון להתערבאיזמרגד1
הייתי שואלת בצורה של מה התוכניות שלכם? איך אתם מתכננים להסתדר כלכלית? בקטע מתעניין ולא בקטע שיפוטי של אני חושבת שאתם טועים...
בעיניי לא להתערבסליל
היא כבר גדולה, וזו החלטה שלה.
אז אלא אם היא ביקשה ממך עצה מפורשת, לא הייתי מערערת על ההחלטה שלה.
אני התחתנתי בת 19, נכון שבעיניי זה לא האידיאל. אבל אם יוצאים כל כך הרבה זמן, לפעמים אין כל כך ברירה. זה או להתחתן או להיפרד.
אז מתחתנים צעירים, גדלים ביחד, עושים טעויות בדרך. אבל זו ההחלטה של בני הזוג בלבד, והם יצטרכו לשאת בתוצאות של הבחירות שלהם, בין אם זה יהיה טוב ובין אם זה יהיה קצת יותר מאתגר.
אני לא חושבת שאת רוצה להיות זו שעל שמה רשום ההצלחה או הקשיים שלהם
^^ כנ"ל. התחתנתי קצת לפני 19 באמצע שנת שירותחצילוש
והשלמתי אותה. וב"ה מסתדרים מצויין. גם אם הם טועים, בעיני זה שלהם..
מי אמר חשחייבים לדעת מה עושים בדיוק בחייםשם משתמשת.
מי אמר שחייב להתחיל מייד ללמוד או לעבוד
כדי להתחתן?

מותר לכל אחד להתנהל בחיים לפי הקצב שנכון לו
זה לא תנאי לזוגיות
חוסר בשלות זה מי שלא מוכנה לקחת אחריות כשצריך,שלא מבינה איך לבנות מערכת יחסים ואיך לתקשר בשוגיות וחושבת רק על עצמה וטובתה האישית

אבל טבעי שבחורה סת 20 עוד לא סגורה על הכל
וצריכה קצת חופש ונחת יותר- הזה רק תחילת הדרך .לוקח מזמן לנפש להתחשל ולהצליח להתמסר ולהתאמץ יותר בחיים

אני עובדת עם בנות בגילאים האלו ורובן כאלה במידה זו או אחרת
הזה משתנה עם הזמן .
במיוחד בחיי נישואין

זה נכון. רק שבחברה הדתית, תלוי בהשקפה והאורח חיים,אחת מכאן
סמוך מאוד לתחילת הנישואים - מגיע הריון, לידה, ומתחילים לחיות כמשפחה, עם כל המשמעויות והאחריות והזמן הפנוי / לא פנוי לדברים חשובים אחרים בחיים.

אז לפחות, שוב, תלוי בהשקפה ואורח החיים - גם אם מתחתנים מאוד צעירים כשאף אחד עדיין לא סגור על הכיוון שלו בחיים ולא יודעים ממה יתפרנסו בצורה סבירה, מניעת הריון בתחילת הנישואים צריכה להיות גם חלק מהתוכנית.
זה דיוןסליל
שנכון לעשות. אבל באופן כללי ולא באופן ספציפי לגבי אותה אחות.

אני לא חושבת שמניעת הריון כשמתחתנים צעירים צריכה להיות בהכרח חלק מהתוכנית, וזה בוודאי לא התפקיד של האחות הגדולה לחוות את דעתה בעניין
היא לא צריכה להתערב להם בהחלטה על מניעהרינת 23
אבל בהחלט יכולה להסביר לאחותה את ההשלכות הכלכליות של נישואין והקמת משפחה.

אני רואה פה בפורום המון פוסטים על נשים ש״נתקעו״ בלופ שאין להן מקצוע, בשלב שכבר יש להם כמה ילדים ומאד קשה לצאת ללמוד ואז כל החיים עובדות בלית ברירה בעבודות לא מהנות, לא רווחיות, ללא סיפוק וללא פרנסה. זה משהו שאפשר למנוע מראש בהכוונה נכונה.
זה פשוטסליל
ממש לא נראה לי האחריות של אחותה.
ממש ממש לא.
אם היא מתייעצת איתה ושואלת אותה במפורש, מצויין.
אם לא, זה לא מקומה להעלות את זה.
וכן, אני לגמרי חושבת שחשוב לתכנן משפחה, לחשוב על עניינים כלכליים וכו'
אבל זה לא המקום של האחות הגדולה אם היא לא נשאלה באופן מפורש.
אני הבכורה, יש לי כמה אחים מתחתי. מעולם לא חשבתי שזה תפקידי להדריך אותם בחיים או לייעץ להם בלי שהתבקשתי.
אני רוצה להישאר במקום נקי מולם ולא ביקורתי.
אם צריך להגיד משהו, זה התפקיד של ההורים.
ואת האמת, שטוב לי המקום הזה, ככה אחותי מרגישה בנוח להתייעץ איתי ולדבר איתי אפילו שאנחנו מאוד מאוד שונות
מסכימה. מאוד מסכימההמקורית
מסכימה איתך וגם כתבתי למטה שזה התפקיד של ההוריםרינת 23
אבל אם ההורים לא עושים את זה, לפעמים אין ברירה ואחות גדולה גם יכולה לעזור.
יש פה איזה הנחה שכל שיחה וכל פיפס היא התערבות לא תקינה ואני ממש לא מסכימה עם זה.
יש דרך לגיטימית שאפשר לעזור.
ואם זה קרה? אז מה?שם משתמשת.
אז נגיד שאני לא מסופקת ב100% מהעבודה שלי ועובדת במשהו קצת פחות מכניס או ממשמח כרגע כי זה מה יש
אבל אני שמחה פי כמה על הילדים המתוקים שנולדו לי! ועל הזוגיות- שפיניתי זמן להשקיע בה בשנים הראשונות
גם ככה בכל מצב לכולנו יש דברים שהם לא מושלמים
וזכותו של כל אחד להחור מה אצלו לא יהיה מושלם
אני העדפתי לבחור לא להשתעבד רק לפרנסה ולפי זה לבחור ללמוד כשלא נכון לי( אחר כך למדתי מה שלמדתי)
ובטח לא חשבתי אפילו לא להביא ילדים כדי שיהיה לי יותר כסף. או מעמד מבוסס בעבודה
הזה לא החיים בעיני
הזה רק צורך שצריך למלא ולכן אעבוד אבל לא סביב ב יסתובבו כל החיים שלי
זה לא המהות..
השאלה היא אם האחות הקטנה באמת בוחרת בזהענבלית
או שהיא פשוט לא מודעת להשלכות של מעשיה ובסוף תתחרט.
ואם היא תתחרט?סליל
אז מה.
היא כבר גדולה
זו אחריות שלה למעשים שלה ולא של אחותה.
זה חלק מהחיים שלנו כבני אדם, לעשות טעויות וללמוד מהם.
אם מישהו ירפד אותנו בצמר גפן, אולי לא ניפגע אבל גם לא נלמד.
אז אם זה משהו מסוכן, צריך להגיד.
אם זה לא מסוכן, בגיל הזה כל אחד כבר אחראי לעצמו
אבל למה לא לשתף מניסיון?ענבלית
לא מצליחה להבין את קו החשיבה הזה.
יש הבדל בעינייסליל
בין לשתף כתגובה לבקשת עצה, לבין לשתף כדי לחנך.

אם הן יושבות ומדברות והאחות מעלה חשש כלשהו, או מבקשת עצה במפורש - אז בוודאי שאפשר לייעץ ולהרחיב מהניסיון האישי.

אבל לא נשמע שזה הסיפור. האחות כבר בחרה את הבחירה שלה, הם כבר החליטו שהם רוצים להתחתן. אם אחותה הגדולה עכשיו תבוא ותשאל אותה כל מיני שאלות זה יכול לגרום לכמה דברים:
א. ריחוק מהאחות הגדולה. למה את מתערבת לי בחיים? את לא סומכת עלי?
ב. ערעור על הבחירה. היא בחרה להתחתן, יכול להיות שיש שיקולים שונים שהיא לא שיתפה בהם את אחותה (למשל, אני לא מאחלת לאף אחת לעמוד בניסיון של לצאת עם מישהו תקופה ארוכה, בלי להתחתן. זה ניסיון קשה מאוד מאוד). אחותה לא יודעת אותם, ועדיין - היא אחותה הגדולה. אז יכול להיות שיש משקל למה שהיא אומרת, וזה מבלבל ומערער.
ג. אחריות על המעשים. פירטתי כבר בתגובה למעלה. בשלב מסוים, אנשים צריכים לקחת אחריות על המעשים והבחירות שלהם. ככה לומדים. אבל מעבר לכך, מכיוון שלבחירה כזו משמעותית יש השלכות על המשך החיים, כדאי מאוד שהאחראים לבחירה האלו יהיו בני הזוג בעצמם בלבד. למה האחות הגדולה צריכה להכניס את עצמה לזה, ולגלות בעוד כמה שנים שבגללה הם לא התחתנו, או בגללה היו להם מתחים בזוגיות, או הם בחרו ללמוד תואר למרות שלא התאים להם או כל דבר אחר? זה פשוט לא במקום בעיניי
אבל שוב , אין בעיה להתחתן מוקדםענבלית
רק שיחשבו איך יעבדו וישלבו לימודים... זה הכל
והיא כתבה שהאחות מתיעצת איתםענבלית
אני מאמינהשם משתמשת.
שאם הזה עולה בשיח בצורה נעימה וכשיתוף אישי ונקודה למחשבה- לחשוב על העתיד הכלכלי וכו
אז זה בסדר כי זה מרגיש אחרת.

אבל לא כלייעץ לה אם הגיע הזמן להתחתן או לא או לא כי ככה צריך לבחור ולהתנהג..


ממש.אם_שמחה_הללויה
אמא שלי בתחילת נישואים אמרה לי שנמנע הריון עד שנתבסס ואם הייתי מקשיבה לה, אז כנראהשלא היה לי היום 3 אוצרות ששוות את הכל בעיני.
אז בעיני אמא עוד יכולה להגיד בעדינות (למרות שאני נפגעתי גם מאמא) אבל לא אחות.
ממש לא מסכימה איתך האמתשם משתמשת.
בטח לא על המניעה
שבעיני זה לא שייך בכלל מסיבה כזאת

והצורך הכלכלי כזוג צעיר יכל להיות מאוד מינימלי- עניין של רמת חיים ומקום מגורים

ואני לא מתחברת בכללל ללתכנן את חיי לפי כסף
אני אתחתן מתי שאני מוכנה ורוצה בנפש
אני אלד מתי שזה נכון לנו
(וכמובן מתי שה' יחליט)
לפרנסה אני אדאג
ואני אישית אעדיף לחיות מאוד בפשטות ולגור במקום זול וכו ולא לבחור חיים שאני לא רוצה בהם
לכן כתבתי שעניין המניעה ותכנון הילודה הוא בהחלטאחת מכאן
נושא המושפע מהשקפה ואורח חיים.
אם היא הייתה שואלת אותך אם להתחיל לצאתמתואמת
אז אולי היה מקום להביע את דעתך בעניין זה שעליה להיות "מסודרת" קודם כול.
אבל כיוון שהיא כבר מכירה מישהו, אין טעם לדחות את החתונה ולגרום לצרות אחרות.
תתפללי עליהן שהנישואין יגרמו להם ליישוב הדעת והם יצליחו להתאפס ביחד על הפן הכלכלי...
אצלנו ביישוב יש די הרבה זוגות כאלהבאר מרים
שמתחתנים אפילו יותר צעירים בני 17-18 ונבנים ביחד..

אני לא רואה בזה בעיה. אם אכן יש בשלות לניהול מערכת זוגית ומוכנות בסיסית לקחת אחריות על החיים
חושבת שהייתי אומרת לאחותי בכנות,סופי123
שהמשמעות של חתונה היא בין השאר היכולת להתפרנס, אם הייתי מרגישה שהיא בכלל לא חושבת על זה. הייתי שואלת אותה אם היא רוצה את עזרתי בהבנה של מה צפוי להם פחות או יותר מבחינה כלכלית וחשיבה משותפת של תוכנית.
לא הייתי מתערבת בעניין החתונה עצמה
אהבתי את מה שכתבת 👍🏼קמה ש.
לדעתיהמקורית
אם כבר יש מישו שצריך לפתוח עת הנושא הזה, זה ההורים.
לא אחות.
לא כדאי להיכנס למקום הזה.
תשמחי בשבילה וזהו. היא לא עושה משו רע ולא לכולם צכיך שיהיה את אותו מסלול
האמת אני מעורבת מאוד כמו ההורים אם לא יותר …פעילה לשאלה
אני מאוד שמחה וחס וחלילה לא חושבת שהיא עוששה משהו רע. אני פשוט רוצה בשבילה שיהיה לה טוב ותהיה מסודרת ולא תחשוב שפתאום הכל נופל עליה ושאין. לה כיוון
גם אם כך את חושבת, וזה מדאגה, וזה מובןהמקורית
את צריכה לשחרר לדעתי.
אני מאוד מאמינה בזה שצריך לכבד בחירות של אחרים, וגם אם את מעורבת - זה לא מתפקידך בעיניי.
השם זן ומפרנס. אם הבחור טוב לה וטוב להם ביחד אין עניין לחכות. יש עם זה הרבה בעיות הרבה יותר חמורות מאשר לא לעבוד או לא ללמוד עכשיו. זו דעתי.
איפה ההורים שלכם?רינת 23
הם לא מעודדים אותה ללמוד ולעבוד?
היא בונה עליהם שיפרנסו אותם אחרי החתונה?

אם הם בתמונה, אני חושבת שבשלב ראשון הם צריכים לעשות איתה שיחה רצינית ולתאם ציפיות.

אם הם לא בתמונה אני כן חושבת שכדאי לך לדבר איתה. היא כנראה לא תקשיב אבל לפחות תנסי...
היא בונה על לגור אצלם ביחידת הורים כמו שאנחנופעילה לשאלה
גרנו תקופה
שזה באמת מאוד עוזר אבל לטעמי עם הנישואין צריכה לבוא גם אחריות וכו׳
משתפת בסיפור שליאנונימית בהו"ל
הייתי צעירה. בת 21.
מאוהבת מעל הראש.
רצינו להתחתן והייתי בעננים.
המשפחה שלי לא קיבלה את זה ודחקו בי. התנגדו. רצו שאלמד לפני. שיהיה לי ממה להתפרנס.
הייתי עובדת אז כבר כמה שנים, עצמאית לחלוטין מגיל צעיר. גם הבחור ההוא היה עצמאי ושקול ומוכשר. היה ברור לי שנסתדר.
ובכל זאת - ההורים עשו הכל כדי להפריד בינינו. עירבו משפחה מורחבת. עשו לי בלאגן. אמרו לי שלא יבואו.
התחננתי אליהם שיעזבו אותי בשקט. שייתנו לי לחיות את החיים שאני רוצה ובוחרת עם אהוב לבי. כמה אהבתי אותו, כמה.. גם האחיות שלי התערבו ונכנסו לזה. אף אחד לא הבין אותי והייתי ככ בודדה.. כבשה בין 70 זאבים.
הלכתי למדוד שמלת כלה לבד, בידיעה שהם לא יבואו. לא הייתי מוכנה לוותר
בסופו של דבר, אמא שלי התקשרה לבעל האולם ואיימה עליו שתעשה שם בלאגן בערב החתונה, איימתי עליה שאזמין לה משטרה ונציב מאבטחים שלא תיכנס, והיא לא הרפתה, ובסוף זה נגמר, הבחור נשבר והכל התבטל. לא מאשימה אותו.
נשארתי שבורת לב, מרוסקת, ובודדה. לא היה לי לא את המשפחה שלי ולא את הבחור שאהבתי. זה נגמר.
מאז הספקתי ללמוד, הוצאתי תעודה של מקצוע מכובד שיהיה להורים לתלות על הקיר בבית, למרות שאני היום לא עובדת בכלל כבר הרבה שנים, ולאף אחד זה לא אכפת.. התחתנתי, אבל לא אשכח את זה לעולם. את עוגמת הנפש, את ההתערבות הבוטה בבחירה החופשית שלי, את חציית הגבולות, את שברון הלב. לא התאוששתי מזה הרבה שנים קדימה. לא היה מישו שיתמוך בי, אחות שתגיד אני איתך, מישו שיבין.. אף אחד. חשבו שאני משוגעת והתנהגו אליי בהתאם, השתלטו לי על החיים בכוחניות

אני היום נשואה ועם ילדים, אבל זו לא אותה אהבה שהייתה לי אז, אין לי את אותה הרגשה וזו לו אותה אש בעיניים, גם לא מתקרב.
אני מתחננת אלייך - תזוזי הצידה. אני לא יודעת מי התחיל אז את הבלאגן, אבל יש מצב שאם היתה לי אחות שתומכת בי, לפחות אחת, זה היה ממתן את ההורים שלי. תני לה לעבור את המסלול שלה, לטעות את הטעויות שלה, תשמחי בשבילה, גם אם את לא מבינה אותה.
צאו לאנשים מהחיים. יש אהבה שמקלקלת את השורה באמת.
וואו, סיפור מזעזע!רינת 23
באמת מאד מאד עצוב.
אבל זה סיפור קיצוני בעיני ואני לא חושבת שאפשר ללמוד ממנו את המסקנה שאת אומרת.
יש לי סיפור הפוך על בת משפחה קרובה שהגיעה כמעט לגירושים ויש לה ביקורת קשה על ההורים שנתנו לזוג הצעיר את כל הקרדיט והפרטיות בלי להתערב ובלי לרחרח מה הולך ביניהם בזמן שהם היו צמאים לעזרה והכוונה.

צריך למצוא את דרך האמצע.
בעיניי למשפחה לא צריכה להיות דריסת רגלהמקורית
בין זוג צעיר.
צריך להכווין ילדים לבקש עזרה כשצריך.
להיות פה בשבילם. קשובים ומכילים.
נכון שהסיפור הזה קיצוני, אבל גם שלך. לא הייתי מצפה מהורים לקחת אחריות על נישואי ילדיהם. נשמע קצת כמו זריקת אחריות.
וואו איזה סיפור קורע לב 💔המקורית
הרגת אותי 🥺

שולחת לך חיבוק ענק. אין לי מילים.. לקום מכזה דבר, את באמת ממש ממש מיוחדת.
תודה ששיתפת. ❤️
ואו שברת לי את הלבאנונימית-אנמית
קורע לבאורוש3
איזה אלופה שקמת, שבנית בית
ש-ה' ייתן לך המון אושר, בריאות ונחת.
יואו אמאלה קרעת לי את הלבמחכה להריון

ירדו לי דמעות

וואי אהובה איזה סיפור. חיבוק ענק!!! 😢❣️פעילה לשאלה
ב״ה ב״ה שאנחנו לא שם בכלל ..
בחיים לא חשבתי להפריד ביניהם או להגיד משהו נגד החתונה חס וחלילה זה האושר שלה והמזל שלה.
היא כן התייעצה איתי לגביי איך שאנחנו הסתדרנו בהתחלה…
אני רק דואגת לה מבחינת המוכנות או מבחינת התכנון אפילו

ואו ❤️לא מחוברת
תודה ששיתפת!!
האמת שזה הדור....זאתעםהשם
תגידי תודה שהיא לא טסה להודו חצי שנה.
הרוב היום בגילאים האלה ממש לא סגורים על מה רוצים לעשות.
אני חושבת שכן כדאי לפתוח אתזה מולהענבלית
בעדינות, לא בכפיה, יותר ממקום מיעץ. מתעניין.
איפה תגורו, ממה תתפרנסו, מה יהיה כשיהיו ילדים... טיטולים ואוכל עולים כסף וכו.
אם היא לא מוכנה לשמוע אז לעזוב אותה.
מסכימהיראת גאולה
לא להתערב, בטח שזה לא שיקול לבטל חתונה או לדחות,
אבל כן אפשר בשיח קליל להתעניין ולייעץ, לא ממקום של עליונות אלא ממקום של ניסיון חיים.
לא חושבת שנכון להתערביעלללל
אני התחתנתי בגיל 19 בלי מקצוע ביד והנ"ל היה בעלי.
למדנו להסתדר בכוחות עצמנו והיום אנחנו מאוד מבוססים
זה החיים שלהם והם ילמדו לנווט יחד
תתני לה לקפוץ למיםאם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ג 11:45
יש דברים שלומדים רק *על העור שלך*.
אני חושבת שאחותי הגדולה גם דאגה לי, למרות שהיה לי מקצוע.
כשרק התחתנו היא המליצה לי על ליווי כלכלי של פעמונים וזה באמת עזר , את יכולה גם להמליץ או לייעץ לה משהו פרקטי אחר, אבל לא להגיד לה לא להתחתן, זה לא עניין שלך.
חחח שחררי אותה לדעתי.קופצת
אנחנו התחתנו צעירים. בלי שקל ובלי עבודה.
וגרוע מכך - לקח לנו איזה שנה וחצי להבין בכלל שצריך לעבוד😅

היה גם קשיים בתהליך, אבל לא מוותרת על זה.
זה בנה אותנו מאוד.

אם הם אוהבים והכל תקין - שיצאו לחיים. שילמדו..
הכי הרבה תיהיי שם קשובה אם היא תרצה עזרה אח"כ..
בכנות- אז איך חייתם?מיקי מאוס
חחח קצת הרבה הזוי..קופצת
בשנה הראשונה ההורים שילמו שכירות.
כל החשבונות של חשמל, מיים וכ'ו מסתמא לא שילמנו..
שנינו לא אכלנים גדולים בכלל. אז כשנקרה לידינו 5 שקל הייתי קונה קילו קמח ואופה לחם. שאר הזמן היינו אוכלים מניסים, ההורים שלי, חבר טוב שלו שמידי פעם היה עושה קניה ענקית ממש.
והאמת שגם הרבה היינו רעבים.

אויש זה נשמע הזוי על גבול הקריפי. אבל היינו אסטרונאוטים ממש! מאוהבים בטירוף ולא מחוברים למציאות בכלל 😅

אח"כ אני הבנתי שצריך ללכת לעבוד. לבעלי לקח עוד כמה שנים להבין
הייתי הולכת שעה ועשר דקות כל צד לעבודה כי לא היה לי 4 שקל לאוטובוס..

בקיצור - ברור שלא ממליצה לאף זוג!
אבל אם קורה - הכל טוב. אני כאן כדי לספר. היום אנחנו מכניסים יפה, שתינו עם מקצוע והרבה אחריות ורצינות..
קצת מתגעגעת לתמימות נטולת העול הזו..
יאוו איזה סיפור חחח נשמע מכוכב אחראורוש3
חחח....הרבה הזוימיקי מאוס
אבל אחלה סיפור! ושרדתם כדי לספר

אני ממש לא חושבת שצריך להתבסס בשביל להתחתן.
כמו שבשלב התואר פרנסתי את עצמי כולל מעונות עם קצת עזרה מההורים יכלנו גם להחזיק בית כנשואים

אבל בלי לצאת לעבודה בכלל?? זה כבר הזיה אמיתית. מזל שההורים שלמו שכירות

אז מה עשיתם כל היום בעצם אם לא עבדתם שניכם?
אני פולניה ברמות בקטע הזה, אל תקחי אותי קשה, אבל באמת מנסה להבין מה עובר לכם בראש לאנשים כאלה?
(מעיזה לשאול אותך כי את כבר אחרי ויכולה לקחת את זה ברוח טובה)
חח תרגישי חופשי לשאולקופצת
האמת שלא עשינו כלום.
דיברנו 24/7 בערך, הכרנו..
היינו גם נוסעים איכשהוא ונזרקים בכל מיני חורים..
בקיצור אפילו אני מתקשה להבין היום מה חשבנו אז לעצמנו
גם אנחנו לא עבדנו כמעטשם משתמשת.
בעלי היה אברך ועבד ממש בקטנה במשהו קטן
אני גם עבדתי במהשהו קטן אחת לשבוע
נראה לי היינו מרוויחים קצת יותר מ3000 יחד עם המלגה של הישיבה
אולי אני טועה..
באמת היינו קצת בענן של עצמינו אני היתי באורות מזה שהתחתנתי( אחרי כמעט איזה 100 בחורים בדייטים)
שפשוט לא עניין אותי כלום חוץ מהבעל לשלי והבית שלנו ופשוט לחיות את הנס הזה

באמת היינו קצת מעופפים אז.. ואמנם באמת לא היינו במצב לא טוב..דווקא היה פלוס בחשבון
וכן חבל על חלק מהכסף של החתונה שלא נהגנו בו בחכמה..
ברור שהיום היינו נוהגים אחרת..אבל סתם משתפת כדי לאזן את תחושת סוף העולם אם זוג לא מתנהל נכון וחכם כלכלית מההתחלה

לנו אישית היו לזה גם יתרונות טובים בזוגיות שנוצרה..



אבל בזמנו היה לנו טוב ככה
ואחרי שנה בערך כבר התאפסנו קצת יותר ובעלי עבד בעוד עבודה ( אני בדיוק ילדתי אז עוד לא)
לא קראתי תגובות אבל לדעתי תניחי לה...חמדמדה

אחותי ואני התחתנו בגיל 19 סטודנטיות עם בעלים אברכים ובלי שקל....

אחותי היום ב"ה עובדת ומרוויחה יפה. נכון היו לה איזה שנתיים קשות יחסית ממש אבל עובר. הבעל והילדים נשארים. הקושי חולף.

 

אני גם עוד מעט בעזרת ה' אמצא עבודה ונעמוד קצת על הרגליים... 

 

לא חייבים להתחתן רק שיש עבודה+משכורת+רכב+הבנה עמוקה ובשלה על החיים.

מתחילים וה' עוזר!

 

ממני, שכל 10 בוכה לבעלה וכל 11 לחודש והקב"ה מראה לה שיש לו דרכים משלו🤭

לא חייבים לחכות עם החתונהענבלית
אבל לפחות שתבין שהיא צריכה לצאת לעבוד או לתכנן את מסלול חייה לשנים הקרובות.
שתבין בעיניים פקוחות על מה היא מוותרת, ומה אי אפשר לוותר
אני התחתנתי בחופש של יבלא מחוברת
בעלי היה סוף שיעור א.
אנחנו זוג מהמהם 😍
כן זה קשה עם תואר וילדים אבל זה הכי כיף שיש.
אנחנו נבנים ביחד מוצאים את הדרך שלנו. וזהו אנחנו בנחת כי מצאנו את שלנו. כן למדנו מלא דברים בדרך הקשה והתחתנו ילדייםםםם אבל זה ככ יפה ומתוק
אני בעד בגדול.
תודה לכל הנשים היקרות שהגיבו לי❣️ בהחלטפעילה לשאלהאחרונה
עזרתן לי מאוד.
אני רק אחדד שחס וחלילה ממש לא התכוונתי למנוע ממנה להתחתן,
אלא התכוונתי לפתוח איתה את הנושא האמת אחרי שהיא עצמה שאלה אותי איך הסתדרנו כזוג צעיר שרק התחתן (ובאמת נקודת הפתיחה שלנו היתה שונה ממה שאצלם.

אני באמת חושבת שאלך על דרך האמצע ממה שהצעתן לי,
לשאול בזהירות מה התכנית שלהם ואם הם רוצים לשוחח ולהתייעץ …
אם לא היה את הענין הדתיממצולות

הייתן מעדיפות ללכת לרופא

מאשר לרופאה

או שזה לא משנה לכן 

לישומשומ

לא משנה 

וגם מבחינה דתית לא רואה בעיה 

אני הולכת גם לרופאי נשיםקשת99
אין לי בעיה עם זה. היה לי אפילו פעם רופא נשים דתי.
מעדיפה רופאה. יותר נעים לי שאשה בודקת אותייעל מהדרום

לק"י

 

לא רק רופאת נשים. גם שאר סוגי הרפואה.

(אם יש רופא בבית חולים או במוקד וכו', אני לא מבקשת רופאה במיוחד. אבל כדמות קבועה- אני הולכת לאשה).

 

(ולמי שתטען שהרבה רופאות לא נחמדות. שלי דוקא ממש נחמדה ואנושית, ואני לא צריכה יותר מאחת😅).

נעים לי יותר עם אישהמולהבולה

למרות שנתקלתי ברופאי נשים גברים נחמדים יותר מנשים

אמפתים בהרבה יותר

לצערי נפלתי פעמיים עם רופאות... מאז הולכת דווקאאמהלה

לרופאים.

בטוחה שיש גם רופאות מצוינות.

לצערי הנסיון שלי היה גרוע.

הייתי מעדיפה רופאה בכל מקרהאיזמרגד1
אני מעדיפה מבחינתי רופאה פחות נחמדה מרופא נחמד, כל עוד היא לא אנטיפתית ממש
תלוי באישיות ולא במין, בלי קשר להלכה.לפניו ברננה!

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

תלוי באישיות ולא במין, בלי קשר להלכה.לפניו ברננה!

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.


הרופא שלי ממש ענייני רגיש ומכבד. ומצד שני נחמד. ומרגישה בנוח לשאול אותו כל שאלה שיש לי.. מה שממש לא הרגיש לי אצל האישה.

מעדיפה ללכת לאישהשלומית.

בלי שום קשר לדת. (בתור רופאת נשים)

בנושאים לא אינטימיים לא משנה לי

לי לא אכפת, עד כה הייתי רק אצל רופאי נשים גבריםכבתחילה
אני הולכת למי שזמין לי באותו רגע ובאותה תקופה שצריכה.


כן יצא לי להתקין התקן אצל רופאה אשה, סתם כי במקרה היה לה תור לתאריך שהייתי צריכה. לא היה אכפת לי ללכת להתקין אצל רופא גבר. 

אני הולכת לרופאות (בכל מקצוע) מצד עצמימתואמת

לא רוצה שגבר זר ייגע בי... גם אם זה מותר הלכתית. (כמו שאעדיף רופאה יהודייה על פני רופאה ערבייה... אם כי על זה קצת פחות אתעקש)

וב"ה מצאתי לא מעט רופאות נחמדות, מקצועיות ונעימות. (להפך, חלק מהרופאים הגברים שנתקלתי בהם לא ענו על ההגדרות האלה...)

אני להיפך 🤭רקאני

אתעקש על יהודי/ה אבל לא על אישה

גם לי יותר חשוב יהודי מאשר אישהרוני_רון
בעיני אין עניין דתי....מיקי מאוס

זאת אומרת הפסיקה ההלכתית שאני מכירה אומרת ללכת למי שטוב לי. מספיק שהדלת לא נעולה או כמובן מלווה שזה תמיד יותר נעים


ברור שאני מעדיפה רופאה באידאל

הסיכון שהמפגש עם רופא יזלוג לאיזורים מיניים הוא גבוה בהרבה (על כל הקשת. לא דווקא פגיעה או הטרדה מפורשים)

מצד שני - בפועל - במפגש עם שתי רופאות חוויתי ממש פגיעה באינטימיות שלי, חוויה של כאב ושל זלזול. וזה נפוץ בהרבה מאשר חוויות לא אתיות של זליגה למיניות

ולכן בסופו של דבר אני הולכת לרופא שאיתו התחושה שלי היא מוגנת ובטוחה (ברור שבהתחלה באתי רק עם בעלי . ורק אחרי שיש לי בטחון ותחושה של מוגנות גם מצד הפיזי של המרפאה אז אני מוכנה גם ללכת לבד כשצריך)


אני מניחה שהבעיה היא שכולן רוצות רופאות ולכן ממש קשה להשיג תור לרופאה נורמלית בלי המתנה ארוכה מדי

וזה מבאס

זה רק אני או שלא היית פה יובלות?רקלתשוהנ
חחח...יש מצב. החיים עמוסיםמיקי מאוס
אין שום ענין דתי לא ללכת לרופא גברמקרמה

ועדיין מבחינה אישית הולכת רק לאישה


(פגשתי בחיי אופאים גברים - בעיקר בחדר לידה וכולם היו מצוינים, נחמדים ורגישים

ועדין- מעדיפה רופאה אבל לא מתפשרת על מקצועיות ואנושיות, יש לי 2 רופאות מעולות שאני מזגזגת בניהן לפי זמינות תורים)

יש דעות הלכתיות שאומרות שיש להשתדל ללכת לרופאהמתואמת
כל עוד זו לא הקרבה גדולה מדי (מרחק, מקצועיות...)
אני הולכת לרופארקאני

לא שאין רופאות טובות

אבל הייתי אצל אחת והיה לי מזעזע

והוא מאוד אנושי ומכבד ומומחה ממש

וקרוב לי לבית

אז אני הולכת אליו

בדרך כלל עם בעלי

אני הולכת לרופאי נשיםזוית חדשה
היה לי איתם יותר טוב מאשר עם רופאות 
בלי קשר לעניין דתי, אני מעדיפה רק רופאה.ממתקית

ומבחינה דתית- אין בעיה עם רופא...עד כמה שידוע לי.
אם יש רופא מומחה בעניין מסויים ומומלץ, כן אלך אליו.

אין ענין דתי, ומעדיפה רופאכורסא ירוקה
מה, ברור שלרופאה.באתי מפעם

ממש לא קשור למצוות ודת. זה תחושה אישי לפנית.

אלא אם כן זה לא כולל בדיקה גופנית, ואז תלוי מי הרופא/ה. 

מצד התחושה ברור שכעיקרון הייתי מעדיפה רופאהנועה נועהאחרונה
בפועל הייתי בערך חצי חצי לדעתי, לפי זמינות, מקצועיות, נוחות תורים וכו'. בפועל כשאני מול הרופא אני לא מרגישה חוסר נוחות, דווקא בתור אחות אני יודעת כמה סופר מקצועי ולא אישי זה. וכל הרופאים הגברים שטיפלו בי היו מדהימים ואני חייבת להם המון.


דווקא בקטע של סקירת נקודות חן אני לא רוצה להגיע לגבר ותקועה עכשיו כי רופאת העור היחידה פה יצאה לפנסיה... לא יודעת למה זה יותר מפריע לי, אולי כי זו בחינה מדוקדקת כזאת 

סתם שאלה...גם אתן מרגישות שבדור שלנו תמיד יש מחסורממתקית

בצוות חינוכי של מעון
במורים
בגננות
ברופאים 
באחיות
מטפלים רגשיים
אנשי טיפול וכו וכו

אולי רק אני נתקלת בזה?
כבר רגילה לתשובה של כרגע אין לנו, המתנה של שנה. 
נגיד מורים, מטפלות אני מבינה, אבל רופאים? למה חסר תמיד? 
סתם תוהה לעצמי אם לפני 40-50 שנה הייתה פחות ילודה, ולכן עכשיו פחות עובדים.
כן יודעת שבעקבות המלחמה הרבה ירדו לחו"ל (בעיקר רופאים), אבל עד כדי כך?

כולם הולכים להייטקמקקה
באמת שאלה טובה
הייטק? דווקא מבינה שבגלל הבינה מפטרים הרבה בהייטק.ממתקית

את גם מרגישה כמוני?

ההייטק מוצף בעובדיםרקאניאחרונה

ויש כמויות סטודנטים בתחום

והמון מובטלים

חד משמעית כןמולהבולה
בצוות חינוכי כן, באנשי רפואה לאשלומית.

בטח לא אחיות. לא ידוע לי שיש מחסור. גם זה שמחכים מלא זמן לתורמים זה לפעמים כי הקופה לא רוצה להעסיק עוד רופאים ולא כי אין רופאים.

ועד כמה שידוע לי לא היתה ירידה גדולה מהארץ בגלל המלחמה. הייתה ירידה אבל היתה גם עליה.

כן יש עניין שהקבלה לרפואה בארץ מאוד קשה ואולי זה יוצר מחסור מסויים 

המקורתקומה

למחסור הוא שונה.

אצל רופאים ואחיות אין מספיק תקנים,

אצל מורים ואנשי חינוך אין מספיק אנשים שרוצים לעסוק בזה, אבל יש תקנים לזה בשפע


התוצאה היא חוסר כוח אדם אבל זו לא הסיבה לבעיהכורסא ירוקה

מקור הבעיה הוא שהתנאים שלהם שונים מבעבר,ואנשים לא תמיד מרגישים שזה משתלם להם לעבוד במקומות האלה.


עבודה במעון לעניות דעתי הלא מבוססת אולי היתה פעם קלה יותר - פחות תינוקות היו מגיעים למעון, הרבה פעמים מגיעים לימים קצרים (כי פחות אמהות עבדו, בטח בגילאים הקטנים), היו פחות דרישות מצד ההורים אבל השכר היה מתגמל יותר באופן יחסי לשוק.

היום זה דורש המון ולא ככ מתגמל באופן יחסי.


הוראה וגננות אותו דבר - המון דרישות מההורים, יותר שעות עבודה ותנאים משמעותית פחות טובים מפעם (נגיד פנסיה שהפכה מתקציבית לרגילה).


רופאים בהרבה תחומים או אנשי טיפול כמו פסיכולוגים, קלינאיות, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מאבחנים - בציבורי יש עומס מטורף, והשכר לא מדהים, יש להם כל מיני דרישות ממקום העבודה לעמוד בהן, ובסוף זה לא מתגמל ולא נוח. אבל אם הם יפתחו קליניקה פרטית במקום שנוח להם בזמן שנוח להם אנשים יעמדו בתור וישלמו משמעותית יותר.


אז נראה לי שהחוסר פשוט נובע מחוסר תיעדוף של השירותים האלה על ידי מי שמתקצב אותם 

בדיוק אמרתי לא מזמןבאתי מפעם
לבעלי, מה כל בני האדם עושים אם אין מורים ואין אנשי רפואה? נראה לי כולם טיקטוקרים...חח
חחחחחח הצחקת אותישירה_11
כנראה שאת צודקת 
שכחתי איזה קשוח זה אחרי לידה... ומילואמינקיותאוהבת את השבת

שהיו ככה גם וגם אין מילים בפי להעריץ אתכן!!

 

תזכירו לי כמה זמן עד שנרגע קצת הטלטלה?

מזל טוב!!מתואמת
רכבת ההרים הרגשית הזו הולכת ונרגעת עם הזמן... בשלושת הימים הראשונים הכי גרוע, ואז אחרי שבוע יש עוד רגיעה, ואחרי שבועיים עוד אחת. בדרך כלל אחרי חודש וחצי (מקביל למשכב הלידה) הסערה הגדולה חולפת, אבל גם אם לא זה עדיין בסדר❤️
ממש תודה על הפירוטאוהבת את השבת

עזר לי להבין שאני בגרף..

תודה רבה!!

מזל טוב!! הרבה נחת!יעל מהדרום
תודה יקרה!!🥰😍אוהבת את השבת
חיבוק יא מהממת ומזל טוב ענק!!!!דפני11

וואי

זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום

אבל בהחלט תקופה לא קלה

אצלי זה חולף באמת רק בגיל שנה פלוס.... אבל הקושי העיקרי הוא בחודש- חודשיים הראשונים

חיבוק

תעזרי בכל מה שאת יכולה❤️

וואי תודהאוהבת את השבת
המילים


מעודד ממש לשמוע את הנרמול הזה והאישור שזה לא קל בהתחלה... באמת שכחתי..


ותודה על העידוד לבקש עזרה!

המון מזל טוב!!בארץ אהבתי

וחיבוק על הקושי....

בעז"ה שיהיה רק קשיים כאלו מסיבות שמחות❤️

אמן! תודה!אוהבת את השבת
איזו הסתכלות מהממת!
קצת יותר מחצי שנהבשורות משמחות

ועד שהכל נרגע ומתאזן, והשגרה מתבססת- טא-דאם! צו גיוס לעוד חודשיים קדימה

ושוב להתרגל מחדש...

ובכלל אחרי לידה סביב חופש גדול ואז חגים.. עד עכשיו עוד לא הרגשתי שניצלתי 100 את החופשת לידה

וואי נשמע מטורףף....אוהבת את השבת

חיבוק ענק ענק ענק!!!!


הקודם שלנו נולד לפני החגים וזה היה מאתגרררר

אז עם מילואים גם לפני/אחרי זה ממש קשוחח.   

מזל טוב ❤️ מבינה אותךבורות המים

לוקח זמן אחרי לידה להתאםס על החיים

זה מטתטל הכל.ומצבי רוח והעייפות

והמתיקות...מצד שני


ואת מגוייסת כרגע?


יצא לי להיות מגוייסת פעמיים בסוף הריון

וגם 4 חודשים אחרי לידה

וחד משמעית כמה שהיה קדוח וכואבבבב הכל בהריון

עם תינוק קטן היה פי כמה

כל יום לא האמנתי שאני אעמוד בעוד יום כזה!

ואין ערב לנוח ואין לילה לישון

באמת מטורף 

וואי זהו לכן אמרתיאוהבת את השבת

שאתן פשוט אלופות!!!


אני לא מגוייסת..

הטיפול בתינוק קטן דורש ככ.. וגם האחריות.. מאוד כבד אחריות כזו.. הם ככ קטנטנים..

מזל טוב אהובה!!!!קמה ש.
בס"ד


קרובת משפחה אמרה לי "כשמפסיקים לספור בשבועות את גיל הבייבי", תחזיקי מעמד ואיפה שאת יכולה תשמרי על עצמך ותנוחי ❤️

תודה רבה רבה!!אוהבת את השבת

שבועות זה ממש רעיון!!

ותודה על העצות החשובות😍😍

מזל טוב!!!מוריה 7
תודה יקרה!!💖💝אוהבת את השבת
מזל טוב!!מכחול
תודה יקרה!!💞💕אוהבת את השבת
יאאאא מזל טובבבב💓💓💓 מרגשש😍אמא לאוצר❤
תודה יקרה!!💗💘אוהבת את השבת
מזל טוב!! 💞לפניו ברננה!
תודה יקרה!!❤️‍🔥💋אוהבת את השבתאחרונה
תודה רבה רבה לכל המברכות והמעודדות, ממש שימחתןאוהבת את השבת

וגם עזרתן!

אין עליכן!!!


ממש עוזר הנרמול וגם המסגרות זמנים שהזכרתן.. נותן לי הרבה.. תודה רבה רבה!!!


@מתואמת

@יעל מהדרום

@דפני11

@בארץ אהבתי

@בשורות משמחות

@בורות המים

@קמה ש.

@מוריה 7

@מכחול

@אמא לאוצר❤

@התלבטות טובה

@לפניו ברננה!


וב"ה הבוקר קמתי יותר טוב טפוטפו..


ושיהיה בע"ה רק שמחות ובריאות אצל כולן!

חשק, זוגיות ואחרי לידהאנונימית בהו"ל

היי

מרגישה שאני באיזשהי מיני סערת רגשות שלא מצליחה לצאת ממנו לבד

ברקע - נשואים כמה שנים ב"ה כמה ילדים וחודשיים אחרי לידה.


בעלי בעל טוב, אוהב, עוזר , אבא טוב וכו' אני רואה ומעריכה את הדברים האלה.

עוד מאז החתונה זוכרת שהתחיל לחפף בעניין של תפילה במניין בהתחלה רק ערבית אח''כ מנחה וכו' וזה ממש ממש מעצבן אותי למדתי קצת לשחרר אפילו שבלב זה לא 100% מרגישה שזה לא משהו שרק שלו בסופו של דבר זה ישפיע על הילדים ומה האם רואים וזה עצוב לי.

כמו כן כל כמה זמן נכנס לאיזשהי לופ של "התמכרות" למסך לדוג צפייה שעות ביוטיוב , משחקי מחשב וכו'

עוד מההריון כל ערב משחק שעותתתת וזה מתסכל ממש והוא קלט שזה מוגזם אז הבטיח לי כל מיני דברים שיעודדו אותו להפחית לדוג אני ישחק מקסימום חצי שעה אחרי שאני עושה ספורט ( החזיק בדיוק יומיים, כן ) קשה לי אם האמירות האלה, קשה לי שהוא נשקע לשם

אחרי הלידה גם שיחק שעות שהיה ער עם התינוק בלילה אז לא אמרתי כלום. ב"ה אני מתאוששת יותר ואני קמה ואנחנו פחות שפוכים מעייפות ועכשיו חוזר לזה שוב בערב.


לפני יומיים יצאתי בערב ושחזרתי הוא משחק, הבית הפוך מרגישה שרק בגלל שאני סוף סוף מתאוששת הוא לא מרגיש צורך לעזור כ"כ ופשוט תסכל אותי מאוד לחזור ולראות אותו מול המחשב.

סידרתי, התארגנתי לשינה וביקשתי שיבוא והוא האמירות "עוד 5 דק'", עוד מאט וכו'

בכל מקרה אחרי שעה אני קצת התפרצתי  עליו והוא פשוט נכנס למיטה בלי מקלחת, צחצוח שיניים וברור שלא התפלל אומר לי אין לו כח כי כואבת לו הראש.

זה עצבן אותי כי זה היה בדווקא ואז פשוט יצא לי שקשה לי שמחפף עם התפילות ועכשיו עם הכשרים וכל פעם משהו אחר.

עד אתמול לא היינו ביחד מאז הלידה. אני עם חשק ששואף לאפס עדיין כואב לי ומרגישה שהוא משתגע מזה. בנוסף התחלתי לפני יומיים לקחת סרזט נטו בגלל שכל יום שואל אם כבר התחלתי ואני לא שלימה עם זה ( כלומר, רוצה למנע אבל לא רציתי גלולות ולא סגורה על מה לעשות )

אתמול היינו ביחד וזה באשמתי המלאה שלא הלכתי אחרי הלב ופשוט אמרתי לא כי פשוט הרגשתי רע בשבילו הוא שאל כמה פעמים וגם באמצע ופשוט זייפתי ומאז מרגישה נורא ( ובגלל שעדיין כואב לי לא רצה להכאיב וגם לא מוגנת אז עשה משהו שלדעתי אסור ולא ככ קלטתי וקצת טלטל אותי )

כועסת עליו, מרגישה עוד יותר רחוקה ( והוא קולט שיש משהו ואמר לי אוי לא שוב דרמה בחיי אישות שלנו ...)

יודעת שיצא מבולבל אבל ככה גם הראש שלי כרגע

עצות יתקבלו בברכה 

מגיבה רק על משהו ספציפימקקה

כי עצות בזוגיות זה לגמרי גדול עלי

קודם כל חיבוק על התחושות הלא קלות

לגבי מה שכתבת בסוף, אם הכוונה היא שהוא גמר בחוץ בכוונה זה מותר לפי הרבב דיעות כל עוד זה תוך כדי עחסים, ובמיוחד כשכואב לך. כך שאל תדאגי מהפן הזה

מכירהאנונימית בהו"ל

לצערי סובלת מכאבים בגלל כיווץ יתר ( אולי  הלידה שיפרה בע"ה) וקיבלנו הנחיה כזאת אבל ליד המקום ...

כאן זה לא היה ליד בכלל וגם בעלי בפרוש אמר שגם בגלל שלא הייתי מוגנת ולפי מה שאני מכירה אסור בשביל מניעת הריון ...

ולא קלטתי בכלל רק אחרי וזה קשה לי 

אני מכירהמקקה

שלא חייב בכלל ליד המקום

תנוח דעתך מבחינה הלכתית

מבינה שאכפת לך שזה לא סוכם ביניכם קודם. גם לי זה היה אכפת

ולגבי כיווץ יתר אצלי אחרי לידה שלישית הייתה את ההקלה המשמעותית ביותר

בהצלחה

תשחררי את זה. להרבה דעות זה בסדרמיקי מאוסאחרונה

ומה עבר לו בראש זה מאה אחוז שלו.

וגם תפילות

יש לך מספיק משלך...אל תקחי עליך גם בעיות שלו...


בעיני ממש חשוב שתנסי להתמקד במה שייך לך.  כמובן בעיקר מול עצמך אבל זה ימשיך גם מולו...

נשמע שקשה ובאמת נשמע שכרגע יש ביניכם פערים בכל מיני תחומים ואת רוצה ממנו יותר


אבל אם את "יורה לכל הכיוונים" כמו שזה נשמע עכשיו- שזה כמובן לא במודע אלא טבעי וקורה לנו באוטומט- שניכם תפסידו.  חבל.


כדאי לך לשבת ולהתמקד מה הנקודות שהכי מפריעות *לך*. שבאמת משפיעות עליך ונוגעות לך ואת ממש צריכה לשתף איתו פעולה כדי לפתור אותם


מה את יכולה לשפר ולפתור בעצמך (עזרה מבחוץ, לדאוג לעצמך, לעמוד על שלך)


ומה בכלל לא קשור אליך,  גם אם זה מעצבן אותך או קשה לך, אלא זה באמת שלו - ואת זה לשחרר. כמה שזה קשה זה מוריד ממך ומקל מאוד אחרי שמצליחים


וכמובן אל תחששי להעזר, אם אתם מרגישים תקועים או בלופ שהולך ומסתבך לאורך זמן - מומלץ ללכת לייעוץ

לפעמים אפילו מעט מפגשים עם אדם מקצועי ושבא מבחוץ מסוגלים לתת הרבה רווחה והתקדמות בזוגיות


בהצלחה!

ותזכרי שחודשיים אחרי לידה עדיין הכל מטלטל ולפעמים פשוט צריך קצת זמן שהספינה תרגע מחדש, במיוחד במיניות שם גם הגוף פיזית והורמונלית עוד לא חוזר למקום בכלל...

זה גם מה שאני יודעתסטודנטית אלופה

ולפי הרבה פוסקים זה מותר לכתחילה במצבי כאב..

וחיבוק גדול🫂❤️

נשמה, מעורבבים פה מלא דברים...שלומית.

מנסה טיפה לעשות סדר.

1. הנושא של המסכים

2. החיפוש הדתי

3. המצב הזוגי בכללי

4. יחסי אישות (כאב, חשק)

5. מניעה

לדעתי תתחילי מלהסתכל על זה ככה ולא כמישמש עצבני ומתוסכל...

לחשוב מה הנקודה שמפריעה לך בכל אחד והאם יש לך כיוונים לפתרון.

ורק רוצה לכתוב לגבי העניין של המניעה והיחסים שבסוף אתם בלופ שאין איך להיות בו בטוב... כי בסוף להתנזר לחלוטין- לרוב לא מוצלח. לגמור בחוץ- אכן לא מומלץ הלכתית ואני מבינה את תחושת אי הנוחות ( בלי לסתור שיש דעות שאיכשהו מתירות...) ממש מחילה על השאלה, אבל מה בעצם ציפית שיהיה? במלוא הכנות, בלי ציניות... אם את לא מעוניינת כרגע לקחת אמצעי מניעה את בעצם בונה על התנזרות? אם כן, נראה לי ראוי שזה יהיה בשקיפות מולו בלי להגיע למצבים כמו שקרה לכם... לחשוב מסודר מה בעצם את רוצה ומצפה שיהיה בתחום הזה. כי בלי זה נראה לי באמת שזה רק יכול להרחיק ולא לקרב...

בהצלחה רבה!

ובאמת תנסי להתמודד בצעדים קטנים עם כל האתגרים ולא להשאב הןמערבולת לא ברורה

הן לא איכשהו מתירותמקקה

מתקנת כדי שנשים במצב כזה ידעו

במצבים של כאב ההיתר הוא לגמרי לא איכשהו אלא אפילו לכתחילה

בסדר גמור, אכן חשובשלומית.

אולי הדיוק הוא ההבדל בין כאבים למניעה.

כי אם מישהי כאובה כמובן שיש היתרים לקיים יחסים ללא כאב, אבל זה לא מותר הלכתית למניעת הריון.

(כותבת בכללי בלי להכנס למקרה של הפותחת)

ברוראנונימית בהו"ל

אנחנו שנים עם ככה.... אבל לא למניעה.

אין לי בעיה ככה ( את האמת לקח לנו זמן להבין שזה הדבר הנכון במקרה שלנו )

אבל זה שגם לא הרגשתי שהסכמתי, במקום וגם בגלל המניעה קשה לי 

תודהאנונימית בהו"ל

לגבי תפילות ומסך יש הרבה דברים חלקם ציינת וגם הסברתי לו הרבההה פעמים.

לא מתכוונת להתנזר אבל כרגע המקום עדיין כואב מהלידה ( כל האזור לא קשור לחדירה ) בלי חשק אז לא הרגשתי צורך כרגע.

אני הייתי יותר בכיוון של התקן אבל עדיין מחכה לתור ובעלי ממש היה בלחץ מדימום הסתגלות ארוך אז "התפשרתי" לסרזט

כעס עולה אצלנו בעקבות ריצוי הרבה פעמיםהמקורית

אם הרגשת שאת לא רוצה ובכל זאת נענית, התחושות שלך מובנות

מציעה לך להקשיב לרצון שלך רגע בלי קשר ללחץ שלו


בנוסף, לגבי תפילות, מחשב וכו - זה נשמע שיש מעין פצצה בחדר ונשמע שאת בעמדה אמהית מולו - מצפה שיעשה מה שנכון מבחינתך/ מה שאת אומרת לו לעשות

זה לא מקום נכון להיות בו בדינמיקה זוגית בעיניי


הגיוני שמפריע לך הקטע של המסך והתפילות, אבל השאלה היא - במה זה מפריע לך ומה השורש. מה חסר לך מולו? יחס? תשומת לב? שותפות רגשית/כזו שתהוא לידי מעשה? קשה לך לראות אותו רובץ בטלפון בשעה שאת עובדת קשה מצידך?

אם זה הכיוון,אז על זה בדיוק צריך לדבר, ישירות. לא בעקיפין של - בוא לחדר

לא בציפייה בלתי מדוברת שיעשה דברים בבית

ממש לפתוח ברחל ביתך הקטנה את מה שאת מרגישה (לא מה שהוא עושה) ומה עולה אצלך ברגש  כשציפית שישים לב לבלאגן למשל והוא ישב לו בחוסר מעש (הרגשתי שהכל עליי/ שמה שחשוב לי לא חשוב לך/ שאתה לא רואה אותי)

כשלא מדייקים את התחושות, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות שתלטניות כשלמעשה את רוצה לראות ולהרגיש שאת תוםסת מקום אצלו. גבוה הרבה יותר מהמסך


חיבוק❤️

את צודקתאנונימית בהו"ל

אני באמת הייתי במצב של ריצוי כי הרגשתי רע....

לגבי המסך אני מסבירה לו ולרב מתישהו מסכים איתי ומנסה להשתנות וזה לא מחזיק מעמד,  אבל לגבי התפילות הוא לא מוכן להקשיב כי זה משהו "שלו" ואני באמת לא רוצה ליהיות במקום של ההורה אבל ככל שאני מרפה ומשחררת זה מדרדר ליותר ויותר דברים ( לדוג רק ערבית ואז עוד תפילות ואז גם לפעמים לא בבית, פתאום אוכל הכשרים שעד עכשיו לא וכו' )

אני מתפללת כך זה אבל לא יודעת מה עוד לעשות בצורה נכונה 

את צריכה לדעתיהמקורית

להבין שאת לא מחליטה בעניין הזה

סליחה על הישירות, אבל זו השורה התחתונה


את יכולה להגיד שזה חשוב לך. את יכולה ללכת לתפילה בעצמך. את יכולה ללכת איתו לטיפול זוגי על זה שהתחתנת עם בחור x וקיבלת בעל y וקשה לך עם השינוי, שהחלום לבית שנראה בצורה מסוימת מתנפץ. שאת חוששת בגלל חינוך הילדים .אפשר. בהחלט. אפשר גם ללכת לטיפול לבד בעניין. ואם נלך לקיצון, אפשר להחליט שאת לא מוכנה לחיות איתו יותר חלילה

כל מה שאת יכולה להחליט בנושא זה רק בנוגע אלייך.


אגב, אבא מתפלל איננו ערובה לילדים מתפללים או יראי שמים  וגם להפך. חמי למשל לא הולך לביהכ אף פעם בערך, ובעלי ב"ה חזר בתשובה בכלל.

מה שחשוב באמת לחינוך הילדים, ואת זה כל המטפלים אומרים, זה הורים אוהבים שיש ביניהם שלום בית גם אם הם שונים. 

כל כך נכון!!סטודנטית אלופה

הורים אוהבים זה הבסיס והדוגמא הכי הכי חשובה לילדים!!

יכולה להעיד על עצמי, ההורים שלי עם פער דתי כלשהו ביניהם. אבל הלוואי על כולם קשר כמו שלהם😊❤️

ובאמת כולנו תפסנו כיוונים כאלה ואחרים בדת אבל מתוך מקום אוהב ובוחר וכזה שיודע להכיל מורכבות..

בעיניי זה דווקא בנה אותנו לאנשים פתוחים ומכילים יותר, אני רואה את זה בתור 🎁

ולפותחת מאחלת לכם רק טוב ושתצליחו לעלות על הגל מתוך מקום אוהב ומחובר בעז"ה🫂

תנסיתקומה

לשאול את עצמך - למה הרגשת רע?

את מרגישה שזה משהו שאת "צריכה" לתת?

כי אם כן, אז השורש מתחיל כאן.

בדינמיקה הזוגית ביחס לאינטימיות.

נכון בעיניי שזה יגיע ממקום של רצון, ולא של הסכמה.

תראי שזה בעצם יצר לופ שקשה לצאת ממנו.

הוא שאל, ורצה לראות אותך

אבל תודעת ה"לא נעים", גרמה לך לא לראות את עצמך, ובעצם גם ללכת נגד הרצון שלך ושלו יחד.

יכול להיות שזו נקודה לבירור משמעותי של התחום הזה אצלכם. כי נשמע שגם אצלו זה טעון ואולי שניכם מגיעים עם משקעים.

השאלה היא האם זה בדיבור או במודעות, או שכל אחד מנסה לחשוב מה השני רוצה, בלי באמת לשאול.


לגבי שאר הדברים.

קודם כל ממש מבינה את הכאב שלך. ממש.


אני מצטרפת לאמירה שנשמע שיש כאן מקום קצת אימהי.

השאלה היא האם זה מופיע בעוד הקשרים.

עד כמה יש לו מקום לאחריות על עצמו ולאחריות זוגית, כי את מתארת את לקיחת האחריות גם ביחס לסדר בבית, שהוא שיחרר ברגע שאת קצת חזרת לעצמך.

אם הוא היה פותח את השרשור, הייתי כותבת כמובן ביחס אליו. אבל מכיוון שאת פתחת, אני כותבת ביחס להתנהגות שלך.


א. לנסות לחשוב האם מפריע לך עקרונית מה שהוא עושה, או שאת מרגישה שזה פוגע בך אישית.

אם הוא לא מתפלל למשל - זה שלו לגמרי

אם הוא מול המסך כל הערב ומבזבז זמן - זה שלו

אבל אם בגלל זה כל העומס של תפעול הבית נופל עלייך - זה שלך. וזו נקודה לדבר עליה. בלי קשר בכלל למסכים, אלא ביחס למשימות של הבית.

אם חסר לך זמן איתו - זו נקודה לדבר עליה. ובלי קשר למסכים.

וכדאי שזה יגיע ממקום של החוסר שלך, ולא ממקום של ביקורת עליו ועל המעשים שלו.


ב. ביחס לעניין הדתי - באופן כללי אני חושבת שזה באמת עניינו של האדם עצמו, הקשר בין אדם למקום.

אבל, את מתארת שאת מרגישה שזה מעבר ל"רק" לא ללכת לתפילות.

וכאן, בגדול, היה מקום לשיח פתוח ביניכם, על מה קורה לו. לא בצורה ביקורתית, אלא מתעניינת.

אולי הוא כבר מרגיש פחות מחובר?

אולי משהו בעולם הדתי שלו משתנה?

אנשים לא נשארים אותו הדבר כל החיים.

אני מבינה שזה מאוד מטלטל אותך

אבל דרך עיניים ביקורתיות אני לא חושבת שתצליחי להגיע ללב שלו. ואם הוא יעשה תהליך שקשור לדת, הוא יעשה אותו בלי לשתף אותך, כי הוא ירגיש שאת תעביר עליו ביקורת ולא תדעי לקבל את זה.

זה ממש עצוב, אבל את לא יכולה להחזיק את העולם הדתי שלו. ואת מרגישה שאם תשחררי אז הוא ילך ויאבד לו. אבל אני לא חושבת שזה שתעקבי אחרי התפילות שלו, זה מה שיגרום לו להחזיק את העולם הדתי.

אני מאמינה שתורה זו בחירה. בחירה פרטית של כל אחד. ועם כמה שזה קשה, זה לא משהו שבת זוג יכולה להחזיק בשביל בעלה.

אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לתת מקום. לספקות, לשאלות, לשיח בנושא. את לא יודעת לאן זה ייקח. אבל לפי דעתי זה בוודאי יאפשר יותר מאשר אם תמשיכי לנסות להחזיק עבורו את העולם הרוחני שלו.


ג. נקודה אחרונה. כתבת שהוא אבא טוב ובעל טוב. במה הוא כזה בעינייך? אל תעני לי. תנסי לענות לעצמך. ותפרגני על הטוב. יש מקום להגיד גם מה מפריע, אבל עוד יותר טוב, זה להגיד מה היה טוב ומה שימח אותך. "וואי איך היה לי כיף היום שישבנו ושתינו קפה ביחד, אני ממש אוהבת לדבר איתך". "תודה רבה שהכנת לי קפה, זה ממש שימח אותי". ועוד כאלו. לפעמים הטוב הוא מובן מאליו, והצד השני בכלל לא יודע מה משמח. כשאומרים את זה, זה מדרבן לעשות את זה שוב

נגעת בנקודהאנונימית בהו"ל

אז קודם כל אני מהסוג ה"מרצה"

בעקרון עברנו תהליך ) בטיפול ) בגלל שכן נכנסנו ללופ כזה בעקבות כאבים ביחסים בתחילת הנישואין עד שהרגשתי שזה היה לקיצון השני הוא פשוט פחד לבקש בכלל כי לא ידע אם אני אמיתית או לא אבל ב"ה אני הצלחתי ליהיות כנה.


עכשיו, טבלתי לפני כמה שבועות אחרי הלידה ופשוט אין בי חשק או כלום וראיתי שהוא על קוצים ממש ניסה לא לדחוף אבל אחרי הרבה זמן פשוט כבר הרגשתי ש"מסכן" אתמול גם יצאנו לדייט אז הרגיש שאני אולי גם "שם".


לעניין הדתי את צודקת, אבל זה מפחיד. מפחיד אותי

לעניין התפילה אומר שלא מרגיש מחובר לשאר הדברים כל פעם משהו אחר.


לעניין המסך, זה כן פוגע בי

כשהוא משחק אין לי אם מי לדבר, פחות עוזר, הולך לישון מאוחר ואז גמור וזה לופ כזה


לענייןתקומה

האינטימיות, אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק בפורום הזה.

אני ממליצה על הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות", מרענן ומשנה את התפיסה על הנושא.

וכן אגיד לגבי האמירה שהוא "מסכן"-

האם זה לא יותר עוול עבורו, כאשר הוא רוצה שזה יהיה ברצון ואת מסתירה ממנו את זה שזה לא ברצונך?

זה קצת חריף. וזה לא נאמר כביקורת, אלא יותר כדי לנסות לתת זווית אחרת לתפיסה.


לעניין הדתי, אולי כדאי להתגלגל עוד קצת במחשבות האלו. מפחיד שמה? מה יקרה אם תגלי שהוא לא מחובר? מה יקרה אם תגלי מה יושב לו בפנים? זה אומר שהוא איש אחר? בעל אחר?

(את לא חייבת לענות כמובן)

אני חושבת שעדיף אמת וכנות, גם אם מאתגרת, מאשר הסתרה.

אולי לנסות להפריד בין האדם שהוא, לבין העולם הדתי שלו ומה זה אומר עליו.

כן, זו התנפצות של חלום.

אבל ההחזקה בחלום, בעיניי גובה מחיר גבוה יותר מאשר להבין שאולי החלום השתנה (וזה נכון בכל תחום בזוגיות)


לגבי המסך, קטונתי מלהגיד. יש הבדל אם זו התמכרות שהוא ממש לא מסוגל להפסיק, לבין אם זה פשוט תחביב שמושך אותו הרבה זמן.

יכול להיות שזה גם יושב על עניין הדינמיקה - את בתפקיד המבוגר האחראי, והוא מקטין ראש והמסך מאפשר את זה בקלות. אני לא יודעת.


לעניין העזרה - אולי לנסות לסכם תפקידים מוגדרים ביניכם, ואת תנסי לשחרר לגמרי את מה שהוא לא תפקידך. אולי הסרת האחריות יכולה לעזור.

לגבי שיח - לנסות להגדיר זמן זוגי יכול לעזור? ובמקביל, שאת תצאי עם חברות, תעשי דברים בשבילך, ושהוא לא יהיה מקור החברה הבלעדי.

תמצאי לעצמך דברים טובים ומשמחים גם בלי קשר אליו. אולי זה גם יכול לעזור

רק אומרתאיזמרגד1

בתור מכורה למסך בעצמי, כמו כולם ואולי קצת יותר😅 שכשמעירים או מסבירים לי למה זה לא טוב, זה כל כך מבאס אותי (כי אני יודעת שזה לא טוב וזה בא על חשבון דברים חשובים וכו') שזה גורם לי לשקוע עוד יותר במסך...

לא בטוחה אם להסביר לו עוזר או מפריע🤷🏻‍♀️

מתייחסת לנקודה שלא ראיתיאפונה

בין הדברים החכמים מעלי


לי אישית ההתנהלות שלו מהבהבת קשיי קשב

(פשוט מאד מזכיר לי את עצמי)

זה לא פתרון

אבל זה יכול לעזור לשניכם להבין אם הוא בורח ממה שגדול עליו, באיזה כיוֹון לעבוד.

בדיוק. צועק קשב.אונמר

@הפותחת, אולי יקל מעלייך את ההבנה שלו.

ועוד דבר שהיה לי חשוב להגיד לך, שיש פה לדעתי גלגל.

מתוך מה שאני ראיתי עלינו.

 

בעלי גם עם קשב. היה לנו גם שנים של תסביכים כאלה.

שנשרטתי במקומו על הדברים שלו, תפילות וכל זה. ואז גם מסכים והתמכרות.

ההישאבות עמוק שאין לך עם מי לדבר, זה לגמרי קשב. תנסי כמה שפחות לכעוס על זה.

אבל החלק החשוב  זה שהגלגל זז כל עוד את לוקחת אחריות במקומו.

על כל דבר.

על זה שאת על יד הדופק אם הלך לתפילה או לא. אם עדיין במסך או לא. וגם באישות.

 

ברגע שאת תצליחי באמת לשחרר ולהיות שם כמו חברה שלו, ולא כמו אמא שלו, יהיה לו בסיס בכלל לנסות להתחיל להניע גלגל בעצמו.

ואז הוא יוכל בכלל להתחיל לבדוק אם יש לו שאיפותולאן הם הולכות.

אומרת לך את זה ממקום שבעלי לא זכר איך נראה בית כנסת. בחיי.

ואני בהתחלה קצת הפריע לי ומהר מאד הבנתי שזה או לשחרר או שכלום. לא שיחררתי כי הבנתי שאם אני ישחרר הוא ישתנה.

באמת כי הבנתי שגם אם הוא חוזר בשאלה אני רוצה להישאר איתו. (כמובן עם התנית אמון וכל זה..) אבל היה לי ברור שאני רוצה אותו. ולא חלום כלשהו שהיה לי.

היה לי גם ברור שאני מצפה לקבל ממנו את אותה רמת רצון בי.

זה כמובן נוגע לנושאים אחרים,

אבל היה לנו מלא שיחות שהוא היה מתעצבן על משהו שעשיתי, ולא התאים לו, ולא מדברת על משהו לא בסדר.  יותר משהו ששונה באופי מאחד לשני, ואולי אצלו זה גבול אבל אצלי זה לא,

וכמובן שנקודת המוצא הי אהתחשבות והכל,

אבל כן היה לי מקום שאמרתי לו, אני מצפה שתרצה אותי מי שאני. אחרי זה אפשר לדבר על הכל.

אבל אין מציאות שאתה בא ואומר לי 'לא מתאים לי שאת ככה'.

רוצה אותי או לא?

ואחרי שהוא בחר בי באמת, כמו שאני בחרתי בו, הכל נהיה קל יותר.

 

וואי איך גלשתי חח

נחזור לנקודת המוצא.

אני באמת חושבת שברגע שתביני עם עצמך אם את באמת באמת רוצה אותו. לא את החלום. אותו.

אני בשביל זה כמו שאמרתי, הלכתי לקיצון. אם הוא חוזר בשאלה, או סתם נהיה לייט כזה, את עדיין רוצה להישאר איתו?

אחרי זה נהיה יותר קל לקבל מסך נגיד. 

מחריגה כמובן מקרים שאת צריכה עזרה, שאז זה להנגיש את זה אליו. הוא לא קורא מחשבות.

מאמי תעשה לי טובה עכשיו זריז כלים. אחרי זה בכייף תחזור לשחק.

אחרי שהוא ירגיש ממש שבאמת הוא בכייף עושה מה שהוא רוצה, אני ראיתי שינוי ממש גדול בתפיסה שלו.

 

פתאום התחיל לנהל את עצמו. אני חושבת שזה ההגדרה.

שכל עוד מישהו אחר שם עין על בעלי קשב, הם לא שמים עין על עצמם.

אם תשחרר להם את האפשרות לבחור, הם יוכלו בכלל לגשת לשם. ואז סיכוי גדול שיבחרו באמת בטוב ובאותם מקומות שתואמים את החלומות שלך.

 

מרווה שיצא הסבר נורמלי. התפזרתי קצת...

 

בהצלחה ❤️

מה נהוג בד"כ בקידוש להולדת בת?בעלת תשובה
מבחינת מה להכין/ לקנות?
אנחנו קנינו כיבוד קל...ממתקית

ברמה של מאפים, בורקסים, קרקרים, ממרחים, שתיה קרה.

אין מה נהוג, יש מה שאת רוצה ומרגישה שמכבדאמהלה

אחת תסתפק במאפים ושוקו

אחת תרצה קידוש של ממש עם קוגלים ומיני מאפה משוכללים

אחת תרצה בר מתוקים יוקרתי בגווני ורוד זהב

אוף הבת שלי בת שנתיים תכף ולא עשינו משו רישמי,אונמר

ומידי פעם עולה בי חששות שאומרים שזה לא טוב לא לעשות בכלל.

אולי באמת נעשה יום אחד. אולי נחבר ליומולדת הבא שלה.

נכון, כדאי לעשות. וזה נהדר לחבר ליום הולדתאמהלה
אנחנו עשינו לקטנות ביום הולדת שנהנועה נועהאחרונה
בהתחלה בעלי טען שלא צריך, שהיתה ברית לבן וכו'... אבל אני רציתי גם בגלל העניין וגם כי הברית לא היתה עם הקהילה שלנו. היה מקסים ומרגש❤️זה משהו אחר ממש כשזה פתאום כבר ילד
היינו בצימר והיה על הפניםבסימן שאלה

גם פריקה וגם התיעצות

היה ממש לא נקי כאילו לא ניקו בכלל לפנינו..אני ניקיתי כשהגענו

המיטות לא נוחות בעליל (היו בירידה פנימה, מתרחקות אחת מהשניה ונוצר בור..)

לא מצאנו שלט למזגן בסלון והיה קפוא, המקלחת לא נוחה..

הגענו כי יש עליו המלצות..

שלא נדבר על זה שלא הצלחתי להנות כי כל הזמן במחשבות והתבאסויות..ולמה לא לקחנו את הצימר היותר קרוב שהיה אפילו קצת יותר זול.. ולא שיתפתי את בעלי שלא טוב לי כי זה ממש יבאס אותו..

אומנם הם עשו לנו הנחה אבל עדיין זה סכום לא קטן שעד שאחרי שנתיים שלא יצאנו החלטנו לפנק את עצמנו למרות הלחץ הכלכלי , לשים את הילדים אצל ההורים שלי וליסוע..זה ממש קשה לי עכשיולשלם את כל הסכום..

האם יש מקום לבקש לא לשלם הכל?אם כן, כמה? ואיך להגיד להם? 

בטחאישהואימא

ממש חוצפה!!

לפי ההודעה שכתבת נשמע שאתם אנשים עדינים שלא מתלוננים בדרך כלל. אבל זה ממש חוצפה!!! 

ברורשלומית.
תספרו להם מה היה ואיך הרגשתם ושבעיניכם המחיר לא מצדיק 
מסכימה. אבל תגיעי לשיחה בשיוויון נפשאוהבת את השבת

תגידי לעצמך לפני שאת מנסה מקסימום תצליחי אבל רוב הסיכויים לא יסכימו..

פושט כדי לא להיות מדי באמוציות אם לא יסכימו...

ותגידי להם גם שצילמת הכל ושאת מעלה לחוות דעתדיאט ספרייט

של גוגל.

אגב, בדקת חוות דעת קודם? 

אני לא עו"ד אבל חושבת שזה עלול להיחשב סחיטהכורסא ירוקהאחרונה
הייתי נזהרת עם משהו שיכול להתפרש כאיום
כן כדאי לבקשמולהבולה
לפחות שתרגישי שניסית לקבל פיצוי על כך
מאיפה שמעת המלצות על הצימר הזה?ממתקית

חבל שכך את מרגישה
ובהחלט בהחלט יש מקום לבקש הנחה בתשלום יחד עם פירוט של הליקויים בצימר הזה...

הריון בגיל 42קשת99

היי.

בת 41.5, אמא ל 4 בנות ובן... בעברי גם 2 הפלות.

2 הילדים הקטנים שלי הגיעו אחרי הפלה ולקח לי שנה להקלט עם כל אחד מהם... הקטנה תכף בת 5.


אני חולמת על עוד בן.


מה הסיכוי בגילי להקלט טבעי? אשמח לסיפורים מעודדים... לא מעוניינת לעשות טיפולים.


לפני שנתיים ניסיתי 8 חודשים ולא הצלחתי... כרגע עם התקן הורמונלי, מתכננת להוציא בימים הקרובים.

לגמרי יש סיכוי להיקלט טבעי אבל לפני הכל צריךשושנושי

להוציא את ההתקן.

אם את כל-כך רוצה הריון, תהייה שעולה לי

למה הכנסת התקן?

כי לא רציתי לפני כןקשת99

מכל מיני סיבות...

אבל הלב לא שלם עם סגירת הבאסטה וממש בא לי לנסות שוב. 

חמותירקאני

ילדה בגיל 45 וגם בגיל 42

הריונות טבעיים ילדים בריאים

תודה!קשת99
מעודד לשמוע ❤️
רק רוצה להוסיףSARITDO
שאת בטח יודעת שאין וודאות על עוד בן


נכוןקשת99
אבל מותר לחלום 🙂
אנימקקה

נולדתי בגיל 42

מעלי יש אח גדול בחמש שנים

ביוץזווית אחרת

בודאי שיש סיכויים.אבל לדעתי חשוב לדייק ולוודא זמן ביוץ.בגילאים מבוגרים יותר יש לפעמים שינויים.

זה בד"כ פחות הבעיה אצליקשת99

כי לרוב הוא נופל לי על יום הטבילה או במקרה הפחות סבבה יום לפני...

נראה איך יהיה עכשיו כשאוציא את ההתקן.. 

בודאי אפשר למצוא הרבה סיפורים מעודדיםטרכיאדה

על הריון מעל גיל 40, אבל סטטיסטית הסיכויים מאד נמוכים מגיל 40, וכל שנה יורדים עוד.

לא רוצה לבאס, אבל שתהיי מוכנה לכך שלרוב הנשים זה לא קורה

דווקא עד כמה שידוע לי בגילאים האלהסטודנטית אלופה

ההורמונים משתוללים ולא מספיק מאוזנים ולכן יש אפשרות להיקלט גם אם לא רוצים…

ולכן צריך להיזהר יותר..

באופן אישי מכירה מישהי שנכנסה להריון בגיל 46.5 (לא מתוכנן) ב"ה לאמא ולבובה שלום😀

יש אפשרות להקלט אבל הסבירות מאד נמוכהטרכיאדה

כי הביציות קטנות גם בכמות ובעיקר באיכות.

אם כי מי שילדה בעבר הסיכוי שלה גבוה יותר ממי שלא ילדה מעולם בגיל הזה

זה לא ממש נכוןשלומית.
אכן ההורמונים משתוללים כהכנה לגיל המעבר, אבל לרוב זה מקטין את הסיכויים להרות ולא מגדיל. אחרי גיל 35 יש ירידה חדה בפוריות ובממוצע תקופת הפוריות מסתיימת בגיל 44 גם אם עדיין יש מחזור 
רק מציינת שיקול - לילד הפער יכול להיות מאתגרמרגול

תלוי גם בדינמיקה המשפחתית, כמה הילדים שלך צפופים ו"חבורה"


רואה מסביבי שזה יכול להיות קשה לבן הזקונים.

פחות חלק מהאחים, השיח בוגר יותר כשהוא ילד ורוצה שיח שמתאים לו, אבל גם רוצה להיות חלק אז זורם עם מה שיש…

להישאר בבית לבד עם ההורים (אחרי שהגדולים בע"ה יצאו מהבית).


מכירה אישה שילדה קצת אחרי גיל 40, בפער גדול מהלידה הקודמת. היא החליטה מראש להביא עוד ילד כדי שלא יגדל לבד. ודווקא נחמד להם לקטנים… (כבר לא ככ קטנים, יותר קרובים לגיל 20)

תודהקשת99
יש לי איזה חלוקה כזו של גדולים וקטנים . ה 3 הראשונים בהפרש של שנתיים ואז נוצר הפרש של 4 שנים (לא מבחירה) ואז השניים הקטנים הם בהפרש 3.5 אחד מהשני..


כרגע הקטנה שלי עוד כמה חודשים תהיה בת 5. 

יש לי חברההשם גדוללאחרונה

שילדה בגיל 42 בהפרש גדול משאר הילדים שלה.. הכי קטן היה ביסודי כשהיא ילדה..

בהצלחה! 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

אולי יעניין אותך