Sivan Levi

זו רחל היפה והכרתי אותה כאן בבית חולים. 
היא שוכבת על יד אחותי שגם כן מאושפזת.

אני ואחותי ראינו אותה וישר התחברנו איתה. 
בעלה גם כן נמצא כאן לאחר שנפצע.

הם 65 שנה ביחד בכל מקום וגם כאן באופן מקרי.
ושתיהם ניצולי שואה. הוא במחלקה אחרת, אך מצטרף אליה הרבה.
השניים אוהבים בצורה מדהימה. השמחה שלהם הדהימה אותי.
הצחוק, השירים ששרו ואין לתאר.

כשחזר בעלה למחלקתו,
היינו איתה אני ואחותי ודאגנו לה ולא נתנו שתהיה לבד.
רחל אישה עמוקה ומתוקה כל כךךך!
היא גם מחמיאה לכולם ולעצמה פחות. 

היא אמרה שאני יפה ואני בחזרה אמרתי לה, גם את. 
היא לא מסכימה על כך שהיא כבר יפה. 
אבל דאגתי להבהיר לה שהיא יפה כפי שהיא ושהיופי לא נמדד בכמה העטיפה יפה,
אלא בכמה הלב שלך יפה.
וזה מה שמקרין את היופי, בכל גיל.

אז רחל, את באמת יפה. (זה למקרה שתקראי את הפוסט) 
היה לי ולאחותי מעצים כל כך להקשיב לה ולבעלה שהצטרף מידי פעם.
רצינו להעביר את זמנה של רחל והרווחנו כפול. 
היא זו שהעבירה את זמננו. עם השמחה שלה ועם השיחות המרתקות על החיים.