בעקבות השרשור בנושא עושי מעשי התועבה - הוכרחתי להגיב, למרות שמדובר בנושאים שהצנעה יפה להם.
מי שעושה מעשים שיהודי מצווה למות ולא לעשותם -מעשים שהתורה מחייבת עליהם מוות בסקילה - וקורא לעצמו 'דתי' - משול לאדם המכה את אשתו וקורא לעצמו 'בעל אוהב'.
כמו שלא נגיד שאדם שאינו מסוגל להתגבר על יצרו לאנוס איזו ילדה קטנה, (וייתכן מאד שיש לו יצר חזק כאש לעשות זאת) - הוא 'אנוס' ולכן זה מותר לו - אלא נתמוך בהכנסתו לכלא או לחילופין לטיפול - כך בדיוק באותה מידה אין למוך בעושי מעשי תועבה כאלו.
אין שום הבדל בין השניים.
יצר חזק איננו היתר לכל תועבה, ומצער שמה שהבינו בני האדם המהוגנים ומתוקנים אלפי שנים - לא מבינים חובשי כיפות וכאלו הקוראים לעצמם 'דתיים' ו'דתיות'.
ומי שגורם לעושי מעשי התועבה להמשיך המעשיהם - הם אלו הכותבים פה כי זה 'בלתי ניתן לשינוי'.
זו כפירה בה' לומר כך.
יש בחירה חופשית - וכל אדם יכול לבחור את מעשיו - גם אם הנסיונות קשים מאד.
הקב"ה לא בא בטרונייה עם בריותיו - ולא מטיל עם האדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו.
ניתן לומר שזה קשה, קשה מאד מאד - אך זה אפשרי.
התורה הטילה עונש מוות על כך - ולא טענה שמי שעושה זאת הוא 'אנוס' - אלא דרשה ממנו לעזור ולעצמו ולהתגבר, ו'איזהו גיבור - הכובש את יצרו'.
מי שמצהיר שהאנשים הללו אינם ברי שינוי - יתן את הדין על כל מעשיהם של אלו - שהצידוק והלגיטימציה הזו גרמו להם להמשיך במעשיהם.
).
