היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי
לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע
הם גרים בחור
היינו בלי רכב
יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב
ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.
עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.
בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.
אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.
להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.
אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.
גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.
מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.
כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.
הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.
מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.
קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.
וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...
היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים
ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.
והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.
היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה
היא סבתא טובה.
נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.
אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...
