ועוד אזהרה- יצא ארוך...
אחרי כמה ימי חופש מהעבודה, בהם כל יום נוצל- לקניות אחרונות, לנקיונות בבית, להכנת מאכלים למקפיא.. נגמרו לי הרעיונות מה לעשות ביום החופשי הבא.
אז כתבתי לאחותי, בטח מחר אני יולדת כי כבר אין לי עוד מה לארגן (היא הזמינה אותי לעבור לחלונות אצלה.. ;).
למחרת בערב, יום שלישי, תוך כדי התארגנות ערב עם הקטן, אני מתחילה להרגיש כאבים קלים.
כשהם חוזרים שוב אני תוהה אם זה צירים קטנים, כי הם באמת לא חזקים. הבעל חוזר מהתפילה ואני מעדכנת שיש כאבים שכאלה והאמת שהם כל 10 דק +- אבל אני לא סגורה שזה באמת זה. ליתר ביטחון מדליקה בוילר..
טוב.. משכיבים את הקטן לישון.
אחרי עוד שעה של כאבים כאלה החלטתי שאפשר להגדיר אותם כצירים.. ושאולי כדאי לעדכן את אמא (המלווה בלידה) ואחותי (שתשלח את ביתה כבייביסיטר אצלנו). השעה 22:00.
אני ממשיכה להרגיש את הצירים ועדיין לא מאמינה שאכן נכנסנו לסרט של לידה. כל פעם מרגיעה שאולי עוד מעט הכל יעלם ויחוזלש ונלך לישון..
אבל הצירים דווקא מתחזקים. בצהריים ישנתי שנצ ארוך מהרגיל ואני ממש ערנית, איזה מזל!
מנסה שיטה ששמעתי ויוצאת לעלות מדרגות בחוץ כל פעם שיש ציר. עוזר אבל בקטנה. חוזרת לבית.
שולחת את בעלי לישון שיהיה לו כוחות להמשך ונכנסת להעביר את הצירים במקלחת. שלושתרבע שעה ככה עד שנגמרים המים החמים..
יוצאת ומתחברת לטנס (מסתבר שאפשר לחבר את האלקטרודות גם לבד כשהבעל ישן עמוק 😅).
בשלב הזה אחותי מייעצת לי שאולי כדאי לחשוב על לצאת לבי"ח.. אני רואה שאכן הצירים הולכים ומתחזקים והתכיפות יורדת ושיש דברים בגו.. הבייביסיטר החמודה מגיעה להמשיך לישון אצלנו ובשעה 1:30, אחרי 5 שעות של צירים בבית - נוסעים.
(איכשהו, בשעה הזו בדיוק השכנים יוצאים מהאוטו לכיוון הבית. הולכת ללדת?? בשעה טובה!! חח מה הסיכוי... מרגישה קצת מובכת. שוין שידעו.)
בבדיקה בבי"ח אני ממשיכה לחשוב על הסצנה שאין פתיחה ואני בכלל מדמיינת ואיזה פדיחות שסתם הזעקתי את כולם..
אבל אז מסתבר שהגעתי בפתיחה 5!
הלם. (במיוחד לאור הלידה הקודמת, אבל זה כבר סיפור אחר...).
בשעה 2:30 נכנסת לחדר לידה טבעית.
המיילדת זו מי שעשתה את הסיור הכנה בבי"ח ואני כבר רגועה כי היא עשתה רושם של מתוקה ממש ובגישה טבעית כמו שרציתי. ומסתבר שהיא באמת מיילדת מדהימה... ב"ה!
אני ממשיכה להעביר את הצירים שהולכים ומתחזקים בחדר, בהישענות על הקיר. כל ציר אמא מוזעקת לעסות את הגב, אני מגבירה את הטנס ונושמת כמו שלמדתי (או לפחות משתדלת..), והבעל שם שירים ברקע, מציע שתיה או אומר תהילים (כמסקנה מלידה קודמת הבהרתי שאני רוצה אותו בתפקיד פרקטי מאוד ובלי משפטי הרגעה ומוטיבציה 😁).
אני מתמודדת לא רע אבל כשבודקים לי שוב פתיחה מסתבר שלא ככ התקדמתי וזה די מבאס.
אחרי עוד שעה או יותר כבר קשה לעמוד ואני מנסה גז צחוק על המיטה. הבעיה שכל פעם עד שהוא משפיע הציר נגמר. אני מנסה לשאוף בין הצירים ולא בתוכם ואז הוא יותר משפיע אבל בתכלס מרחיק אותו מהסיטואציה אבל לא מהכאב. את הכאב אני מרגישה היטב :/
אחרי הרבהה זמן ונסיונות אני מוותרת על הגז סופית בהבנה שהוא לא מועיל לי.
בשלב הזה אני כבר נשארת במיטה עד סוף הלידה אבל רוב הזמן, כל עוד לא מחברים אותי למוניטור, אני נשענת על גב המיטה בחצי עמידה- ישיבה. ככה קצת פחות כואב.
הצירים כבר נהיים מוגזמים, הטנס מופעל ברצף ועל עוצמה חזקה, אני מתחילה גם להרגיש טפטוף של המים.
אני הופכת עם הזמן לפחות שקטה ויותר קולנית. בין הצירים מעדכנת את הנוכחים שזה ממש כואב ומוגזם ולא שפוי הצירים האלה!!
השעה 7 מתקרבת. זמן החלפת משמרות. הפתיחה- 8. מתקדמים.. קצת מתבאסת שתגיע מיילדת אחרת ללידה ועוד יותר שעוד לא ילדתי...
המיילדת שמגיעה היא משתלמת והולכת הרבה יותר לפי הספר. ואולי זה באמת בגלל השלב של הלידה אבל היא כבר פחות מתגמשת איתי על להוריד את המוניטור ולהעיף את הסטורציה מהאצבע (מה שקורה לי באופן טבעי בזמן הציר..😆).
אכשהו הזמן עובר, הצירים הולכים ונהיים בלתי נסבלים...
תוהה למה אני לא הולכת על אפידורל אבל בפתיחה 8 נשמע לי כבר טו לייט ויאללה נתמודד עם מה שיבוא.
עם המוניטור כבר אי אפשר לעמוד על המיטה ואני בשכיבה על הצד. אמא מנדנדת אותי ולוחצת בכל ציר ואני שוקלת כבר להשתגע בגדול.
כשבודקים שוב פתיחה- 10!! אבל הראש עוד קצת למעלה.
בשלב מסויים מתחילה להרגיש את הצורך ללחוץ. המיילדת די אדישה ומתנהלת בנחת ואני חושבת שאני הולכת למות 😑.
משעינה רגליים על ברזל, מושכת בחבל ויאללה ללחוץץץץץ.
בשלב הזה באה מיילדת אחרת ושואלת אם אפשר להכניס סטודנטיות. לפני שהיא מסיימת את המשפט אני- לאאאא!!
אני צועקת שם משפטים שאני כבר לא זוכרת (שתצא כבררררר!! וכאלה) וצועקת כמו שלא אופייני לי בכלל.
מרגישה שהסיפור הזה גדול עלי. לא תארתי כזה כאב...
לוחצת בטירוף ואחרי כמה וכמה לחיצות מרגישה את הראש יוצא!!! מרגישה שילדתי פיל, משהו לא הגיוני בפרופורציות!!
עוד איזה שתי לחיצות וגם הגוף יוצא!!! אההההה. אין לתארררר
מיד שמים אותה עלי ואני בקושי מצליחה להרים אליה ראש אבל מרגישה את הרוך של הגוף שלה עלי. משהו מדהים.
אחרי עוד כמה זמן לוחצת שוב והשליה יוצאת.
מסתכלת על הפלא שמונח עלי בהלם.
ואחכ תופרים.. וכו וכו...
אבל היא לפחות בחוץ!!
אחרי 6 וחצי שעות בחדר לידה וסה"כ 12.5 שעות מתחילת הצירים. עשינו את זה.
מתוקה במשקל 3.750. בריאה, מהממת. ישתבח שמו!
עכשיו אני שוכבת במחלקת יולדות, היא סיימה לינוק וזה הזמן עקרונית לישון מהר אבל אני מתקשה להרדם. מנסה לעכל את הדבר המטורף שעבר עלי.
בהודיה גדולה לה' על הנס הגדול הזה שישן לידי
ובמסקנה ברורה- פעם הבאה אפידורל!






(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)