רוצה לשתף אתכן בשינוי מבורך מאד!! (מקוואות)קמה ש.
בס״ד

נשואה כמה וכמה שנים,
מאחוריי די הרבה (!) טבילות, בכמה וכמה מקוואות שונים.

פעם, כשהייתי נשואה טרייה, המודעות לקושי שיש להרבה נשים להחשף מול הבלנית הייתה נמוכה ביותר.

אחרי זמן מסוים, התרגלתי לבקש מהבלנית שהיא תסתובב עם הגב אלי עד שאהיה בתוך המים.

בשנים האחרונות ממש, אני רואה שהבלניות לרוב עושות את זה בעצמן ואפילו מסבירות ״אני מסתובבת, תקראי לי כשאת בתוך המים״.

ולא מזמן יצא לי לטבול במקום (שבו אני טובלת לא מעט) שבו התקינו לאחרונה וילון לפני המדרגות לבור הטבילה. פעם ראשונה שאני רואה משהו כזה! אני חושבת שזה צעד פשוט וגאוני גם יחד, והלוואי ומעכשיו זה יהיה הנוהל בכל מקום.

אם יש כאן בלניות (@האור שבלב, אם תראי...) או נשים שמשפיעות על מה שקורה במקוואות, מקווה שזה ידבר אליכן.

מוקדש באהבה לכל נשות ישראל היקרות שכאן.

🤍
וואו כל כך נכון!:-)

אני התחלתי לטבול במקום מתוק שהיה וילון. חשבתי שכל זה בכל מקום....

מאז שעברתי דירה הרבה פחות נעים לי....

אמנם הבלניות עדינות ורגישות, הן מסתובבות קבוע ועדיין, עם וילון היה הרבה יותר נעים!

מצטרפת לתקווה שוילון יהיה נוהל...

לדעתי אפשר לבקשממשיכה לחלום
אולי הבלניות יכולות להעביר את הבקשה להנהלת המקום
אני הופתעתימקרמה
שבפעם האחרונה שטבלתי
הבלנית שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תהיה נוכחת בחדר-וכשאמרתי שכן
אמרה לי לקרוא לה כשאני כבר בתוך המים.
עוד לפני שהסתובבתי במים בסיום הטבילה היא כבר היתה מחוץ לחדר.
היתה בזה הרגשה מאוד מכבדת
גם אני - טובלת המון שנים ובדי הרבה מקוואותבאר מרים
ובשנה שנתיים האחרונות ראיתי ממש שינוי בתחום הזה
אמהלה אני היחידה שממש לא מפריע לי שהבלניתציפיפיצי

רואה אותי כך? להפך, אני מבקשת שתבדוק שעשיתי הכל נכון, ציפורניים וכו' חושף שיניים

ויש כאלה שממש נמנעות מכך, אז מבינה שזה הנכון (ששמות דגש על פרטיות האישה)

אני גם מבקשת....:-)

אבל זה לא סותר שבלב שאני נכנסת, והמים עוד לא "מסתירים" אותי יש תחושה נעימה יותר כשהוילון סגור 

נראה לי ממש אינדיווידואלי 🙂קמה ש.
בס״ד

חשוב שהבלנית תהיה זמינה למשהי כמוך שטוב לה הבדיקה החיצונית הזאת.

וחשוב שהיא תדע להיות רגישה במקרה שלא נעים / קשה לאשה אחרת.
אופס, התכוונתי להגיב לציפיפיציקמה ש.
בס״ד

@ציפיפיצי

וכיף לך שאת בזרימה עם זה, אשרייך!
באמת הגבת להאביול
🙈😂 אוי, הטפשת...קמה ש.
גם אניאביול
זה ממש מרגיע אותי שיש עוד מישהו שבודק שאין חציצה...
גם לי זה לא מאוד מפריעבאר מרים
ועדין זה מרגיש לי יותר מכבד ונעים
גם לי. השינוי הזה אפילו קשה לי...אם מאושרת
עכשיו כבר לא נעים לי כ"כ לבקש ,
לפעמים אני אוזרת אומץ ומבקשת שתסתכל מאחור.
אבל הייתי יותר רגועה בעבר כשהסתכלה מאחור בלי שביקשתי.
מסכימה שיש משהו מבורך בשינוי הזה, כי פעם אחת טבלתי במקווה כמו ש@חדקרן תארה וזה בכלל לא היה נעים.
הייתי שמחה שתהיה דרך האמצע...לא לחטט מדי, וכן להסתכל בקלילות.

ועוד משהו שקשה לי בגלל השינוי הזה - אולי תוכלו להחכימני בעצה טובה.
לגבי מה שכתוב בדרכי טהרה שצריך להיזהר לפגוש בחברה או בבעלה ולא בגוי או במשהו טמא,
פעם הבלנית היתה לוחצת לי יד ביציאה,
והיום היא נעלמת מיד,
והמקווה שלנו באזור די שומם כך שביציאה מהמקווה יש בעיקר חתולים🤨ובדרך הביתה יש אפשרות סבירה לפגוש הרבה לא יהודיים...
מה אתן עושות עם זה?
ביציאה מהמקווה אין בלנית שיושבת ומקבלת תשלום?ממשיכה לחלום
כי אם כן את יכולה לבקש ללחוץ לה יד.
הן מכירות את זה
לא תמידאם מאושרת
משלמים במכונה,
והבלנית הרבה פעמים הולכת לחדרים אחרים לנקות / להטביל,
אז בכניסה אין אף אחת.
אבל אולי אני צריכה פשוט לחכות עד שהיא תחזור לשם.תודה על הרעיון!
או פשוט לבקש ממנה שתחכה רגע בשביל זהפה לקצת
נראה לי שזה מה שאני הייתי עושה
^^ גם אני נראה ליקמה ש.
היא בורחת מהר...אם מאושרת
עוד לפני שעליתי במדרגות היא כבר נעלמת...
נראה לי מהסיבה ש@קמה ש. כתבה בפתיחת השרשור.
כי זה רק לאחרונה.

אבל תודה על הרעיון! אולי אבקש ממנה מראש.
אני מבקשת ללחוץ לה את היד תמידאחתפלוס
אבל אולי מספיק רק לראות אותה.
ויש גם את זו בכניסה שאת רואה לפני שאת יוצאת.
(אלא אם כן את במקווה קטן)
התביישתי לבקש,אם מאושרת
כנראה שזה מה שאני צריכה לעשות,ולבקש מראש, כי היא נעלמת עוד לפני שיצאתי מהמקווה. או שאחכה בכניסה עד שתבוא בלנית
כי בכניסה יש מכונה...
ואנסה לברר אם מספיק לראות ולא ללחוץ יד.
תודה רבה!!!
יש עיניין דווקא בלחיצת יד?כמהה ליותר

זה לא מספיק ליראות את הבלנית?

אברר את זהאם מאושרת
תודה רבה!!!
ממה שידוע לימחי
לעניין הזה מספיק לראות (אבל עדיף לברר עם רב)
אבל נוהגים ללחוץ יד כדי שאם ימצאו אחר כך איזו שהיא חציצה על הידיים יוכלו לתלות את זה בבלנית. (מאותה סיבה יש כאלה שנותנים סוכריה/טופי ביציאה מהמקווה כדי לתלות בזה חציצה שיכולים למצוא בשיניים)
צודקת,שאלתי ומספיק לראותאם מאושרת
תודה!
לא שמעתי אף פעם על מה שכתבת על בלחיצת יד וסוכריה. איזה מנהג מעניין!
גם אני. תמיד מבקשת שתבדוק אותי .אחתפלוס
אני איתך!!Thank-u-Hashem
גם אני שמתי לבסליל
תוהה אם זה קשור גם לקורונה.
בקורונה הבלניות היו שומרות יותר מרחק, אולי ראו שהטבילה כשרה גם ככה
לדעתי מישהו במועצות הדתיות או איפה שמכשירים בלניותבאר מרים
החליט להעלות את הנושא למודעות ולהסב את תשומת לב הבלניות לכך.

וזה נכון מאוד ומבורך
^^^ גם לי נראה כךקמה ש.
בס״ד

אם כי אני באמת חושבת שהקורונה ״פתחה את הראש״ בהקשר לכל מיני דברים סביב הטבילה.
לדעתי זה שילוב של כמה דבריםמקרמה
גם השיח נפתח ובעקבות כך המודעות עלתה
וגם הדור התחלף... ובהרבה מהמקוואות גם הבלניות הותיקות העבירו שרביט לדור הבא- והמודעות לשליטה של הטובלת על הליך הטבילה שלה+ והרצון למרחב אישי פרטי גדולה יותר ככל שהדור צעיר יותר
קשר ישיר לקורונהoo
אצלנו בקורונה הבלניות שמרו מרחק. אחרי שנגמרה רוב הבלניות המשיכו עם המרחק, יש מעט בלניות שניסו לחזור לתשאל ולהתקרב. במקרים כאילו הייתי מהנהנת בנימוס ונכנסת ישר למקווה בלי להתייחס. היה לי מוזר ולא נחמד לחזור אחורה.
איזה כיף לשמוע!חדקרן
הלוואי היה כך אצלנו.
אצלנו הבלנית בודקת, וגם מרימה את השיער להסתכל וזה ממש לא נעים לי.
אני גם מברכת בחוץ אז תמיד לא יכולה לדבר בשלב הזה ולבקש שלא.
פשוט אוטמת את הלב עד שזה נגמר
יש רק אחת שמסתובבת, אבל היא נמצאת רק בשבתות...
אוי 😔קמה ש.
בס״ד

אני מקווה שהעלת המודעות הזאת תגיע אליכם בקרוב ממש!!

איזו תחושה לא קלה 😔

את מרגישה שאין לך אפשרות לבקש את מה שהיית רוצה / לא רוצה שיקרה לפני שאת מברכת? (אני מבינה ויודעת שזה דורש הרבה מאד אומץ....)

חיבוק ❤️
אין לי אומץ...חדקרן
וגם מרגישה מאוד לא בנוח בחדר הכללי, אפילו שאני מכוסה עם חלוק ארוך, מרגישה חשופה מול שאר הנשים שמתארגנות שם ורק רוצה לברך ולברוח...
וגם מזכירה לעצמי בראש שהן עושות את זה באמת באהבה. ואחרי הטבילה גם מברכות מכל הלב.
בהתחלה היה לי ממש, ממש קשה, עכשיו אני פשוט משתדלת לכבות רגש ולהסתכל על הטוב וזה באמת עוזר.
אבל ממש משמח אותי לשמוע שיש מקומות עם רגישות גבוהה יותר, זה פשוט נפלא והלוואי שימשיך ויהיה בעוד מקומות!
איפה במקווה את פוגשת נשים אחרות בחלוק???מקרמה
ומה זה החדר הכללי???
מצטרפת לתמיההממשיכה לחלום
את לא אמורה לפגוש אף אחת, אולי ביציאה ובכניסה אבל לא מעבר
יש את הקבלהחדקרן
ואז יש מסדרון ארוך עם כניסות לחדרי התארגנות שבכל אחד מהם יש שירותים ומקלחת והדלת מהצד השני מובילה למקווה עצמו.
ואחד החדרים האלה הוא חדר ראשי, שבו נשים מברכות (אי אפשר בתוך חדר ההתארגנות כי יש שירותים...) ומתארגנות אחרי המקווה (יש פן ומברשות שיער למי שרוצה).
לפעמים מצטערת שלא נולדתי אשכנזיה רק כדי לברך במים
אבל בכל מקרה צריך לצאת לידר הראשי ליטול ידיים אחרי ההתארגנות לפני הטבילה...
@ממשיכה לחלום
הלוואי ולא הייתי פוגשת אף אחת...
למה לא לברך בחדר טבילה?יעל מהדרום
לק"י

ואין כיור בחדר התארגנות?
לדעתי ספרדיות לא מברכות בחדר הטבילהענבלית
מעניין למה (אני מברכת במים)יעל מהדרום
נשמע לי מוזרשריקה

אמנם אני מברכת בתוך המים,

אבל יצא לי כמה פעמים שהבלנית שאלה אותי אם אני מברכת בחוץ או בפנים, כשכבר הייתי בחדר של הטבילה.

 

די ברור לי שספרדיות שמברכות בחוץ - מברכות אצלינו בחדר של הבור.

בחדרי התארגנות - יש שירותים כך שזה לא רלוונטי, ובחיים לא ראיתי מישהי מברכת (או מסתובבת עם חלוק) במעבר שבין החדרי התארגנות. 

חיפשתי ומצאתי מקורענבלית
מהספר "טהרת יוסף" של הרב אברהם יוסף
אצלנואביול
יש חדרון קטן שבו מברכים, אבל הוא ממש לא חדר כללי והוא נמצא בחדר של הבור. ממש ל אפוגשים עוד נשים
את יכולה לברך במסדרון..באר מרים
וואו האמת זה נשמע לי מוזר, לא הכרתי את זהממשיכה לחלום
באמת לא נוח
גם אני לא הייתי אוהבת
מי האדריכל של המקווה????מקרמה
מקווה צריך להיות מתוכנן בצורה כזו דלא פוגשים אפחד! (וכל כל המקוואות שטבלתי בהם וטבלתי בכל מיני מקומות בארץ ובעולם...)

כל חדר התארגנות הוא פרטי!
יש לו 2 דלתות
אחת לקבלה
אחת לבור טבילה/מסדרון פנימי שלא אמורים לפגוש בו אפחת כי הבלניות הן גם שוטר תנועה.

אחרי הטבילה את חוזרת לחדר התארגנות הפרטי שממנו יצאת ושם יש את כל הציוד דלך ואת הציוד של המקווה (וברוב המקוואות יש פן בחדר...)/>אם זה מציק לך- חפשי לך מקוה אחר
ברוב המקוואות זה ממש לא כך

ערכתימקרמה
-כי נשלח פעמים
מה??? מה הבעיה לברך בחדר הטבילה?שש וארגמן
לא שמעתי על זה מעולם. ככה אני עושה.
יש שם גם כיור לנטילת ידיים..
זה הזוי..
מעלה גם כאן צילום מהספר טהרת יוסףענבלית

תודה. אבדוק את זה...שש וארגמן
❤️ (נזכרתי הערב שלא הגבתי לך בסוף אזקמה ש.
בס״ד

חזרתי לחפש את השרשור.

אני מבינה אותך מאד. זה ממש ממש קשה ללכת לפי הכללים וההנהגות של מקום מסוים... ועוד יותר כשאנחנו במצב כזה עדין, חשופות וכו׳...💗

ואני מבינה שללכת למקווה אחר לא רלוונטי לך? אני אישית נוסעת די רחוק כדי לטבול, על מנת להיות במקום שבו נוח לי הרבה יותר.

לפני כמה שנים התייעצתי עם רב לגבי משהו שקשור לטבילה והקושי הגדול שהרגשתי. אני זוכרת שהוא אמר לי, בין השאר, ״הדברים עוד ישתנו. זה לא יקרה ביום אחד, זה לוקח זמן - אבל האנשים מתחילים להבין ולאט לאט תתהווה מציאות חדשה עם הרבה יותר הבנה ורגישות סביב העניין של הטבילה״. כבר אז זה נתן לי תקווה. והיום אני נוכחת לראות כמה הוא צדק. אז המהפכה השקטה הזאת כנראה עוד לא הגיעה לאיפה שאת גרה. אבל בע״ה גם זה יקרה יקרה 💕💕💕



וואי. איזו מקסימה את שטרחת וחיפשת!חדקרן
ושחשבת עליי
תודה רבה יקרה
חיממת את לבי.
במובן מסויים אני מעדיפה להישאר עם המוכר מאשר לחפש משהו חדש ולהתרגל אליו...
כבר מכירה את הבלניות ואת ההתנהלות ולפחות אני יודעת שאני הולכת למשהו מוכר אז החשש פוחת.
תודה רבה לך על המילים החמות ועל ההזדהות !! ❤
💕💕💕קמה ש.אחרונה
בס״ד

אני מבינה את מה שאת אומרת, זה בהחלט גם שיקול. בהצלחה עם הכל ושבע״ה רק ילך בקלות יותר ויותר!

מקווה שהשלב הבא הוא לתת לנשים לטבול לבד, בלי שאף א⭐אביגיל💜
תתצפת עלי
זה בעייתי מבחינה הלכתית ואם זה יקרה יהיה ממש בעיהאחתפלוס
יש מקוואות שזה כבר קורה...מקרמה
בפעם האחרונה שטבלתי הבלנית שאלה אותי אם אני רוצה שתהיה בחדר או לא...
לא הבנתי.יש אפשרות שהיא לא תראה אותך טובלת?אחתפלוס

אז מה עשינו בזה?

היא השאירה לי את הבחירהמקרמה
והיה בזה משהו מאוד מכבד.
אני בחרתי שהיא כן תהיה.

בבירור בדיעבד עם הרב שלי הוא אמר שמאחר ואני מנוסה בטבילות ויודעת לטבול ( טף פעם לא קרה לי זעליתי מעל פני המים ולא שמעתי 'כשר') אם זה לא נוח לי אפשר גם בלי
ואני באמת שוקלת מה לעשות הפעם הבאה...
טבילה ללא בלניתoo
היא גם טבילה. למי שרוצה.

מה עשינו בזה? איפשרנו לאישה לטבול כרצונה.
ויכול להיות שהיא לא טבלה טוב כי המים לא כיסו את כלאחתפלוס

שערותיה לדוגמא.

אז אולי זה מתאים למי שלא תטבול בלי הקולא הזאת.

אבל זה לא מלכתחילה בכלל.

וזה פשוט בעייתי להתחיל להקל בזה

זה מתאיםoo
לכל מי שרוצה בזה. את הענין ההלכתי כל אחת יכולה לברר ולבדוק. האופציה לטבילה בלי בלנית צריכה להיות זמינה לכל אחת.
את נכנסת לדיון הלכתימקרמה
(ומשליכה עליו את השקפת עולמך)

זה לא הדיון בעני.
הדיון הוא על הזכות לכל אישה לצרוך שרותי דת ציבוריים במדינת ישראל לפי השקפת עולמה מבלי שיכפו עליה חשיםה שהיא לא מעונינת בה.

זה על הזכות לבחור והשליטה על המרחב האישי שלי
באיזה מקווה זה? אם אפשר לשאול. אפשר בפרטי⭐אביגיל💜
לדעתי זה די בעייתי הלכתית - במיוחד לנשים עם שיער אבאר מרים
במיוחד לנשים עם שיער ארוך
אני חושבת שהגישה היתהמקרמה
שהאחריות לכשרות הטבילה היא על הטובלת..
הנסיון של כל טובלת והפרמטרים הם שונים (כמו אורך השיער, היכולת לצלול וכו.)
יש כאלה שזה הכרחי ויש כאלו שלא.

ולכן אם יש צורך הטובלת צריכה לרצות את הבלנית איתה בחדר וזה נתון לבחירתה ולא עובדה מוגמרת.

כאמור -בחרתי להשתמש בשירות הבלנית
אבל עצם זה שהיא השאירה לי את הבחירה הרגיש לי הרבה פחות חודרני וחושפני
והרבנ יותר מכבד
בהלכה מופיע שצריך בלנית...באר מרים
יכול להיות...מקרמה
וזו עדין צריכה להיות בחירה של הטובלת
אם זה מופיע בהלכה זה פחות בחירהאביול
אולי בדיעבד, אחרי אישור של רב. לא לכולם.
אולי ניתן לה גם את הבחירה אם לטבול או לא..?
וודאי שניתן לה את הבחירה אם לטבול או לאחולת שוקולד
כמו שנותנים לה את הבחירה אם ליסוע בשבת או לא
אישה דתיה ששומרת מצוותאביול
אין לה בחירה אם לנסוע בשבת. גם אם זה קשה לה ומאוד בא לה לנסוע.
היא יכולה לנסוע בשבת אבל אז לוותר על הערכים שהיא מאמינה בהם.
אם אנחנו בוחרים לקיים תורה ומצוות אז אנחנו מחויבים להלכה. ואם יש היתר שפוסקים לנו, מצויין. אבל לא לפתוח פתח לכל הנשים, זה יכול להחטיא אחרות שלא שאלו רב
יש הרבה נשיםoo
שטובלות במקווה, אבל אינן שומרות את כל המצוות.
יש נשים דתיות שמעדיפות לסמוך על התירים וקולות לגבי הטבילה.
ניתן להציג את האפשרות של טבילה ללא בלנית, עם הסבר לגבי ההלכה.
אי אפשר לבחור בשבילן כיצד לנהוג.
אבל צריך ןהבין שזה קולא.אחתפלוס
ולכן הגבתי לזאת שאמרה שהיא מקווה שזה השלב הבא שלא תהיה בלנית.
הגבתי בשם כל אלו שרוצות טבילה מלכתחילה.
טבילה כשרה למהדרין.
וסתם מעניין-לא שואלת אותך אישית, רק מנסה להבין -
איך כל אלו שלא מוכנות שהבלנית תראה אותן(בקצת מהגוף..) הולכות לעשות לייזר במפשעות? לא מצליחה להבין
לייזרoo
במפשעות יכול להיות דבר מאד מביך. זה כנראה מספיק חשוב לנשים להסיר את השיער למרות המבוכה.

לייזר אינו חובה ואינו נכפה על אף אחת. טבילה בנוכחות בלנית כן נכפת. זה האישו, שלא נותנים לאישה לבחור.

בכשרות של אוכל יש מהדרין ורגיל. למה בטבילה אין?
ישבימבה אדומה
מישהי שסבלה מדיכאון אחרי לידה והטבילה אחרי הלידה היתה עניין מאוד מאוד קריטי וקשה, אז הגורם המקצועי שעזר לה פנה בעצמו לבלנית של המקווה וביקשה שמישהי אחרת תלווה אותה בטבילה. והכל התקבל בלי בעיה... והטובלת עם הדכאון לא היתה חלק מהבקשה, דאגו לה לזה...

יש מענה לכל מה שצריך, פשוט הבקשה שזה יהיה לכתחילאי הוא הבעייתי... כי זה לא לכתחילה...
לא צריך מענהoo
צריך שמראש תהיה אפשרות בחירה.

גם אם את לא מבינה את הצורך של נשים לבחור איך לטבול, תדעי שיש צורך כזה, כמו כל תחום אחר בחיים.

כל כפייה היא פסולה.
תארי לך שהיה מצב שהיו טובלים לבד, ואם את רוצה בלנית, היית צריכה לבקש במיוחד או להתווכח.
אני לא חושבתבימבה אדומה
שזו כפיה. וגם לא חושבת שכל כפיה היא פסולה... (עקרונית, כדוגמת עקך שמירת החיים והנסיעה ברכב עם חגורה)

הצורך של אישה איך לטבול, שתממש אותו בדרכים שלא קשורים לשירותי הדת במדינה...

תטבול בכל צורה שמתאימה לה ועושה לה טוב, אבל לא על חשבון המצווה (שאני חוזרת על עצמי... המקוואות הוקמו לצורך המצווה)
כפיהoo
דתית היא כפיה פסולה ביותר.

המשפט הזה:
׳הצורך של אישה איך לטבול, שתממש אותו בדרכים שלא קשורים לשירותי הדת במדינה...׳

הוא התמצית של חוסר היכולת/ הרצון להבין דעה שונה משלך. הרצון לכפות דעה שלך על אחרים.
אני מבינה את הצורךבימבה אדומה
לא חושבת שהמדינה צריכה לספק כל צורך של כל אחד. יש מדינה לנהל לא מענה צרכים של בודדים
השירותoo
כבר קיים, רק שהבלנית תשאר בחוץ. לא מטריח אף אחד, אין מאמץ מיוחד.
אני מתה להגיב, אבל לא פנויה בכלל כרגעשלומצ'
אוף

(להגיב בכללי, לאו דווקא לך. סתם נתפסתי על ההודעה האחרונה)


❤️
מה שכתבת מזעזע בענימקרמה
אנחנו לא במדינת הלכה.
ים ישראל מורכב מהמון גוונים וחברות שונות ולא רק שומרי ההלכה המחמירים ביותר הם צורכי שירותי הדת במדינת ישראל.

תפגץקיד הרבנות הראשית היא לא לוודא שמקימים פה תורה ומצוות ולא שוטרי דת.

תפקידם לאפשר למי שרוצה לצרוך שירותי דת.

אוי לנו אם הגענו למצב שירותי דת בסיסים ניתנים תוך כדי כפייה של דברים שהם לא הכרח.

מי שרוצה לכפות על הציבור המשתמשים את השקפת עולמו שיעשה את זה במסגרת פרטית

אני חושבת שמי שקראבימבה אדומה
את מה שכתבתי לא יכל להבין ממני שאני אומרת לכפות עשייץ מצוות ואני גם לא חושבת שזה נכון. (כן כתבתי בסוגריים שיש מצבים שכפייה היא נכונה. כמובן, אפשר להחליט לא לנסוע ברכב. כמו שמי שהפריע לו לשים מסיכה בקורונה יכל לביור לא לצאת מהבית... הכל זה דוג' שלפעמים צריך להחליט על נוהל)

הפואנטה שיש מגמה לדברים ולא הכל כמו שבא לי איך שאני רוצה.

דווקא במקרה של הטבילה בנוכחות/אי נוכחות בלנית, אפשר לתת לזה מענה אם צריך. וזה שיש בלנית ברגיל לא הופך את זה לכפייה...

שוב, לפעמים יש כפיה. אנחנו פועלים מתוך שיקול דעת כשמנהלים מדינה (עוד דוג' שעולה לי, אישפוז בכפיה כשצריך...)
מישהי אחרת זה בלנית, מבחינה הלכתיתחולת שוקולד
למה שלא יאפשרו?

מדברים על טבילה בלי אף אחת
זה דוג'בימבה אדומה
למענה לצורך שונה מהנוהל הכללי.
אם מציגים את זה עם הסבר זה אחרתאביול
לא אמרתי לכפות את ההלכה על כולן. פשוט שלא יהיה מטעה כאילו זה מותר לכתחילה. זה הכל
וואומקרמה
לכל אישה יש זכות להחליט אם היא פועלת על פי ההלכה ואם לא.

ואוי לנו אם הגענו למצב שנשים שומרות תורה ומצוות בכפיה
יקרהבימבה אדומה
את אומרת כאן נקודה חשובה, שלא נכנסים למישהי לקישקע שלה ומחליטים בשבילה.

אבל צריך להבין שהמטרה של שירותי הדת בישראל, היא לעשות דברים לפי ההלכה. לא בנו סתם מקוואות על תקן בריכה ומי שבא לה לבוא מוזמנת... המטרה היא לתת לנשים לקיים את מצוות הטהרה. לשם כך נבנים מקוואות בסכומי עתק, ומתחזקים אותם בסכומי עתק (עזבי עכשיו דיוני איך שמקוואות נראים מוזנחים, זה מצער אבל גם מקווה שבנראות שלו נראה מוזנח, הוא מתוחזק ברמה כלשהי, יש הרבה דברים מאחורי הקלעים... כמו החלפת מים למשל...)
ונכון שאני לא צריך לתת לאשה תחושה שאני נכנסת לה לקישקע ולתת לה את ההרגשה שסומכים עליה שהתארגנה כמו שצריך. אבל לא להיות בזמן הטבילה זה כבר לא עניין של לסייע להרגשתה הטובה, כי זה בא על חשבון המצווה. כן, המצווה לכתחילה צריכה להיות בצורה איקס. לעומת לשאול טובלת שאלות אם התכוננה ובדקה וכו' זה לא חלק מהמצווה, זה לעזור לה במקס' שתגיע למצווה מוכנה יותר, אבל זה לא במקום. זה לא זה על חשבון זה.

לצאת מהבור ולא להיות נוכחת- זה על חשבון המצווה. ולא לשם כך התכנסנו...

אז נכון שכולנו במדינה דמוקרטית, אבל גם בדמוקרטיה יש כיוון ואג'נדה. בדיוק כמו שיש חוק לחגור חגורת בטיחות ברכב כי יש אג'נדה מאחורי זה של ערך שמירת החיים. ואם יבוא מישהו ויאמר שאני לוקחת לו את הזכות להרגיש משוחרר בנסיעה, אז הוא יהיה צודק... לקחתי לו זכות כי אני לא רק דמוקרטיה, אני גם דמוקרטיה +אג'נדה...
לזה התכוונתי. תודה על הניסוחאחתפלוס
מטרת המקווהoo
זה לאפשר לנשים לקיים מצוות טבילה. לא כדי להגיד להם איך לקיים אותה.

ההשוואה לחגורה לא נכונה, כי חגורה זה חוק. טבילה עם בלנית זה לא חוק, זה אופן ביצוע מצווה. אפשר לבצע את המצווה באופן שונה.

מקווה זה שירות. כמו נניח מסעדה כשרה, שאפשר לאכול שם ונניח לא לברך או להגיע בלבוש פחות צנוע. מי שצורכת את השירות של המקווה, לא צריכה לקבל הוראות כיצד לצרוך אותו.
נכון שהחגורה זה חוקבימבה אדומה
ואין חוק איך לקיים את הטבילה. יש יותר מזה- מצווה. מצווה זו הוראה מהתורה (וחכמים כהמשך לתורה) איך לקיים את החיים שלנו... ובתור מדינה שרוצה לספק את הצורך לקיים את ההוראה הספציפית הזו, מעוניינת שזה יהיה בהתאם לכך. ולכן לתת את האופציה לטבול ללא בלנית זה כמו לתת את האופציה לטבול עם פחות 40 סאה במקווה או לתת לה לטבול עם עגיל שראיתי במפורש שנמצא לה על האוזן שסביר להניח ששכחה להוריד (נכון, יש מציאות שטובלים עם עגיל כזה שלא מורידים אף פעם, במעלה האוזן כזה אבל הגיוני שבלנית תשאל על זה בעדינות כי ממש ראתה את זה מול העיניים שלה)

בקיצור, אולי יש כמה דרכים אבל המטרה היא אמורה להיות אחת- תסייע לנשים לטבול בטהרה לפי גדרי ההלכה האורתודוקסית...

וההצעה שלא תהייה בלנית פחות עומדת בקנה אחד עם זה. זה הכל.
זו לא המטרהoo
׳לסייע לנשים לטבול בטהרה לפי גדרי ההלכה האורתודוקסית׳
זו פרשנות שלך.
המטרה היא שירות טבילה לנשים.
אז אנחנו לא מסכימות על זהבימבה אדומה
מי שאוהבת לטבול יש לה בריכות מעולות... ספא, ג'קוזי, ים, נהר הירדן...
בגדול אני מסכימה עם הגישה הכללית שלךבארץ אהבתי
לא חושבת שנכון להציג את זה בתור שתי אופציות לגיטימיות באותה מידה - לטבול עם בלנית או בלי בלנית.

אבל אני חושבת שהאמירה שלך שזה כמו לתת את האופציה לטבול עם פחות מ-40 באה המקווה, זו אמירה קצת קיצונית.
זה נכון שזה לא לכתחילה לטבול בלי בלנית. ויש בזה פרטים שצריך לדעת איך לקיים כדי שהטבילה תהיה כשרה. אבל זה לא פוסל את הטבילה כמו מקווה עם פחות מ-40 סאה.
מסכימה שזה לא באותה דרגה, לגמרי!בימבה אדומה
אבל הרצון שיהיה מציאות מסויימת במקווה (לוותר על נוכחות הבלנית), נוגדת את המטרה שעבורה הקימו את המקווה. ולכן כל דבר שמפריע למטרה (עד כדי פסילת מי המקווה למשל) הוא אותו רעיון...
מסכימהבארץ אהבתי
הערתי כי הניסוח היה קצת קיצוני בעיני (ויכול להיות שקוראת את זה מישהי שקיבלה היתר מיוחד לטבול ללא בלנית, מכל סיבה שהיא, וזה עלול מאוד לפגוע בה, ולכן בעיני חשוב לדייק ולהיזהר מניסוחים כאלו).

אבל למעשה אני מסכימה איתך.
טבילה ללא בלנית צריכה להיות במקרים מאוד מסויימים, אחרי התייעצות עם רב ובדיקת כל האפשרויות.
(יש לציין שבמקרים כאלו הרבה פעמים בגלל הנושא הרגיש פחות נעים לאישה לדבר עם רב שהוא גבר, ולפרט לו את הקושי שלה. זו אחת הסיבות שמכון פוע"ה פתח מסלולי לימוד של 'יועצות רפואה והלכה', שמכשיר נשים להיות כתובת לשאלות כאלו, כשכמובן הן לא פוסקות בעצמן בשאלות מורכבות, אבל יכולות לעזור לתווך את השאלה לרב. ויש גם את היועצות הלכה של נשמת, שאני פחות מכירה מניסיון אישי, אבל זה גם יכול להיות כתובת להתייעצות למי שמתאים לה).
חלילה לא התכוונתי בכפייהאביול
אולי לא התנסחתי נכון.
אבל מי ששומרת מצוות והולכ לפי רב מסוים, הולכת לפי הפסיקות שלו. ולא פוסקת לעצמה, רק כי לא ריצה להיחשף.
זה מה שהתכוונתי
נעים מאודמקרמה
שומרת מצוות (משתדלת)
לא פוסקת לעצמי
בוגרת אולפנה סופר דוסית
בעלי בוגר ישיבה (ובן של רב)
גרים בקהילה דתית
וממש ממש לא מרדניים.
שנינו נשארנו בתפיסת עולם של הבתים מהם הגענו
(שלום לאאוטינג)

וכאמור-לא מזמן התברר לי שהרב שלי פוסק שניתן לטבול ללא בלנית
(ולא רק הוא) ואני בחרתי לטבול עם

הגיע הזמן להפסיק לחשוב שהאמת נמצאת רק אצלי
ושהדרך שלי היא היחידה.
ובטח שלא לכפות אותה על הציבור.
אבל הדעה הזובימבה אדומה
שאני לא באה להתווכח איתה, היא בטח לא דעה רווחת ומקובלת בעולם הפסיקה... (נתון עובדתי, בלי לדון בעצם הפסיקה לכשעצמה)

אז איך זה נקרא שאם רוצים שתהייה בלנית בטבילה עשינו מזה כפיה?

זה המקרה החריג שצריך לתת לו מענה. אבל הוא החריג...
שתהיה בלנית במקווהמקרמה
שזה שירות שינתן לציבור
וכל אישה תוכל חהחליט אם היא מעונינת שהבלנית תיכנס לחדר הטבילה.

ברוב המקוואות היום אישה צריכה להיאבק כדי שינתן לה הזכות לבחור איך לטבול.

היתה פה בחורה שסיפרה שהיא התקשרה למקווה לוודא מראש ואמרו לה שהמקווה סגור היום -ממש שיקרו לה
העיקר שלא תטבול שלא בלנית

הרבה פעמים הבלניות 'מסכימות' אבל זה מלווה בנסיון שכנוע במקרה הטוב או 'מי שברך' במקרה הפחות טוב.

את אומרת בדיוק את מה שאמרתיאביול
קיבלת היתר מרב. ובכל זאת בחרת לקיים את ההלכה בהידור ולטבול עם. מצויין. איפה את חולקת עליי?
בסך הכל אמרתי שלפני שטובלים בלי בלנית צריך לשאול רב
אם מסתכלים על זה מכיוון הטובלתמקרמה
שכל אחת תעשה שאלת רב לרב שלה

מעולם לא חשבתי לשאול את הרב שלי עד שזה הוצע לי כאופציה בטהילה האחרונה.
הרב שלי לא שאל אותי שןם שאלה אישית על הרגשות שלי הנושא שלי רק אמר שזה אפשרי בתנאים מסוימים.

מניחה שגם הרב של הישוב בו טבלתי מתיר כי אחרת הבלנית לא היתה מציעה את זה כאופציה מיוזמתה

אפשר לנהל פה דיון הלכתי.

אבל אם מסתכלים על הנושא מכיוון המקווה/הבלנית
זה לא תפקידה לוודא אם יש לי היתר
אם אני מודעת לכך שזה פחות מקובל
או לקחת אחריות על העולם האוחני שלי

כל הדיון התחיל מכך שסיפרתי שאהבתי שנתנו לי את השליטה על גופי ועל איך אני רוצה לטבול והרבה בנות הרגישו צורך לצעוק שיש עם זה בעיה הלכתית
למה?



ממש מסכימהרק לרגע9
אחריות של כל אחת לעצמה .
לא אחריותי או אחריות של אף אחת לוודא שכולם שאלו רב בהחלטה אם לטבול כך או אחרת.
אפשר לשאול איזה רב זה?חולת שוקולד
אנסה לשלוח בפרטירק לרגע9
גם בהלכה מופיעה האפשרות לטבול בלירק לרגע9
אם אין בלנית עם רשת על השיער או למי שיש שיער קצר.
אישית שאלתי רב מאוד מוכר על זה והוא אמר שהוא מתיר. לדעתי כל אחת אחראית לשמירת ההלכה של עצמה וצריכה להיות אפשרות כזו.
וואלה, אני שאלתי ואמר שלאחולת שוקולד
והבנתי שהכוונה שאין *שום* אפשרות להתיר ואין דיעות שונות

טוב לדעת, אולי אשאל שוב

ומסכימה שזאת אחריות של הטובלת, גם אם אסור לכל הדיעות
ממה שאני יודעת זה היתר בדיעבדבאר מרים
לאשה שצריכה לטבול במקום שאין בניתוח אז יכולה לשים רשת רפויה על השיער ולטבול.
לפי מה שזכור לי מהקורס הדרכת כלות זאת ההנחיה לנשים שנמצאות למשל בטיול במקום שאין מקווה וטובלות לבד בים או בנהר.
אבל ממש לא אפשרות לכתחילה לנשים שטובלות במקום שיש בלנית..
זה באמת מה שכתוב בשו"עבארץ אהבתי
אבל ברגע שההלכה נותנת מקום לאפשרות כזו, גם אם בדיעבד, אז יש פוסקים שמשתמשים בהיתר הזה גם במקומות שהקושי הוא אחר (לא רק קושי טכני שאין מי שתסתכל או של חושך, אלא גם קושי נפשי).

מעתיקה את דברי השו"ע. ברור על פי דבריו שמצד אחד חלק מהחובה של הטבילה זה שתהיה בלנית, אבל בהחלט יש גם התייחסות למצבים בהם אין אפשרות לבלנית, וזה לא מונע מהאפשרות לטבול, כל עוד דואגים שכל השערות יכנסו למים בזמן הטבילה.
"צריך לעמוד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום אחד בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים;
ואם אין לה מי שתעמוד על גבה, או שהוא בלילה, תכרוך שערה על ראשה בחוטי צמר או ברצועה שבראשה, ובלבד שתרפם או בשרשרות של חוטים חלולות או קושרת בגד רפוי על שערותיה" (יו"ד קצח סעיף מ)

וכך גם למדתי מרבני מכון פוע"ה. זה לא לכתחילה, אבל כשיש צורך - יש אפשרות להשתמש בהיתר הזה לא רק בגלל קושי טכני אלא גם בגלל קושי נפשי.
כמובן שראוי ונכון לשאול רב ולא להחליט באופן עצמאי.
(אגב, יכול להיות שפתרון יותר קל הלכתית לקושי לטבול מול בלנית יהיה לטבול עם חלוק בד דק ולא צמוד, שלא נחשב כחציצה מעכבת, אבל מונע את החשיפה של הגוף מול הבלנית. בכל מקרה נכון לשאול רב למעשה כשיש קושי כזה).
הסברת מצוין. זה גם מה שידוע לי.קמה ש.
אפשר פשוט לעשות גילגול ראש במיםחולת שוקולד
ככה בטוח כל השיער בפנים🤣
איך החלוק לא מהווה חציצה?אביול
כי דואגיםבימבה אדומה
במהלך הטבילה שיהיה רפוי, ושיכנסו המים לכל מקום. וברור שזה בדיעבד, כן?
אה אוקיאביול
ממה שידוע לימחי
עדיף אפילו שהבעל יהיה הבלן (מותר לו להסתכל אחרי טבילה ראשונה) מאשר לטבול לבד
בעקרון נכוןרק לרגע9
אבל מכירה ספציפית אישה ששאלה והתירו לה באופן קבוע כי יש לה שיער מאוד קצר. אז כל מקרה לגופו. ולמנוע את האפשרות זה לא בסדר בעיני
הרשת זה לא חציצה?אביול
ברור שאם שואלים רב אז פועלים לפי ההיתר שלו. אבל שלא יצא מצב שנשים פוסקות לעצמן סתם כי יותר נוח להם ככה
אם זה רופף אז לארק לרגע9
אם המים יכולים להיכנס עקרונית זה לא חוצץ.
אני לא מאור גדול, אבל ממה שידוע לישלומצ'

הלכתית צריכה להיות מישהי. לאו דווקא בלנית (רוצה לומר- יכולה לבוא עם חברה/אחות וכד')

צודקות בנות! ניסיתי לערוך ולא מצליחה. כתבתי את זה⭐אביגיל💜
מתוך תסכול. חושבת על כל הנשים שבמשך דורות מסרו את הנפש על המצווה הזו, אז ברור שאין להקל ראש בכך.
מקווה שלא תצא תקלה תחת ידי
ושהבלניות שרובן מקסימות יהיו סבלניות ומכבדות
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזהאחרונה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקואחרונה

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

אולי יעניין אותך