אוף למה ההנקה כזאת קשה. למה.השם בשימוש כבר
עוברים יסורים לפני שנכנסים להריון
סובלים בהריון
סובלים בלידה
סובלים אחרי לידה
לפחות שההנקה תלך חלק- לא
גם פה יש קשיים ויסורים ומכאובים.
מה כבר בקשתי, להזין אותו בדרך טבעית?
אני על סף להרים ידיים מההנקה הזו למרות שבאמת נלחמתי
בשבוע האחרון הוא לא רגוע וצורח. נרדם ממש בתחילת ההנקה ואז יוצא שאוכל קצת. ואז גם ישן קצת. ואז לא רגוע בכלל. וזה כמו מעגל שחוזר. וכשנשברת ומביאה מטרנה הוא טורף הכל, נרגע ונרדם.
איך אני מבינה אותך.....מקסיקנית

אם את באמת רוצה תמשיכי להלחם!!

הקושי עוזר לשתיכן, לבנית קשר ולקרבה!!

ותזכרי שזה לא אמור להיות קל.... זה אמור להיות כיף!!

גם בקושי אפשר להנות

בהצלחה!!

וחיבוק גדול! נשמע שאתעוברת ימים קשים

אני כבר מיואשת האמת..השם בשימוש כבר
כשאני רואה אותו בולע בשקיקה וישן ברוגע אחרי התמ"ל. באמת כבר לא יודעת מה לעשות ואם שווה להלחם ועד כמה ומה הגבול...
תודה לך❤️
בהחלט ימים קשים. וגם לילות
זה באמת מתסכל ההתחלה הזאתאנונימיות
אני גיליתי שזה ממש מושפע מ:
1. כמה אני אוכלת שותה וישנה
2. לא לפחד מזמן הנקה ארוך... נרדם אז להעיר. להניק סקין טו סקין, להציק לו בזמן ההנקה

אם הוא ינק יותר את תייצרי יותר חלב הוא יותר ישבע ויהיה רגוע ויפתח פער ואז שוב יהיה רעב וינק יותר ... בקיצור זה גם מעגל

תנסי לחשוב מה זה גובה ממך והאם זה שווה לך. לא בטוח בכלל אני לא חושבת שצריך להתאבד על זה אבל אם עיקר הקושי כן מאחורייך ואת רוצה את זה אז זה שווה.
והכי כיף זה ההנקות של הגילאים הגדולים יותר-3 חודשים ומעלה שזה התרפקות והתפנקות כיפית עם התינוק.
אוף יקרה חיבוק גדולממשיכה לחלום
במקרה כזה נראה לי כדאי לקחת ליווי של יועצת מומחית
מבינה אותך מאודמתחדשת11
מצטרפת להמלצה לקחת יועצת הנקה. זה יכול מאוד מאוד לעזור!! לפעמים מפגש אחד משנה הכל. יש גם דרך הקופה אם את במכבי
את מרגישה כאבים? או שהוא פשוט לא רגוע?
תאמת דעה לא פופולריתמקקה
תתני לו מטרנה למה לסבול
הרי במהלך חיים שלמים זה באמת לא משנה
חבל על הקשר והקושי... שתוכלו להנות אחד מהשני בנחת
הרבהoo
נשים עוברות קשיים רבים בהנקה ומשלמות מחיר כבד מידי.

הרבה תינוקות מתקשים לינוק.

החלב של הרבה נשים אינו מזין מספיק.

תמ״ל נותן את כל צרכיו התזונתיים של התינוק, הוא מדויק במרכיביו.

ממליצה לך לעבור לתמ״ל
אני לא נגד לעבור לתמ"ל אם זה מה שנכון לאמאבארץ אהבתי
אבל אני רוצה למחות על המשפט 'החלב של הרבה נשים אינו מזין מספיק'. חלב אם הוא מדוייק לתינוק, ורק במצב של תת תזונה קיצוני של האם החלב לא מזין את התינוק כמו שצריך.
אולי התכוונת שיש הרבה מצבים שהאמא לא מצליחה להניק באופן שהתינוק מקבל מספיק. יכול להיות שזה כן נכון, ובמצבים כאלו צריך לשקול האם להמשיך לנסות בעזרת ייעוץ מקצועי או לוותר ולעבור לתמ"ל. אבל החלב עצמו בהחלט מזין מספיק כמעט בכל מצב.
מסכימה ממש^^בימבה אדומה
הוא הרבהההה יותר מזין מתמל, זה בכלל אין מה להשוות...

פרופסורים תמיד מנסים להעלות את מחיר התמל כי זה פשוט רפואה מונעת!!!!!
אני רוצה למחות על המשפטoo
׳אולי התכוונת שיש הרבה מצבים שהאמא לא מצליחה להניק באופן שהתינוק מקבל מספיק׳

מה שגורם לתיסכול ולמחירים הכבדים זו ההנחה שהאמא לא מצליחה להניק. מי רוצה לא להצליח? אז נלחמים ומשלמים מחיר כבד.

כן, יש נשים שהחלב שהתינוק מקבל בהנקה לא מספיק מזין אותו. לכן הוא לא שבע ולא רגוע.

להפיל את חוסר ההזנה על ההצלחה של האמא זה בעייתי ממש.
מקבלת את הדיוק שלךבארץ אהבתי
שלא נכון להגדיר את זה בתור 'הצלחה'/'חוסר הצלחה' של האמא.
יש מצבים בהם התינוק לא מקבל מספיק בהנקה.
ואז לפעמים ההחלטה הנכונה תהיה לעבור לתמ"ל או לשלב עם תמ"ל (יכול להיות שגם מצבים כאלו אפשר לפתור בעזרת ייעוץ הנקה מקצועי, אבל לא תמיד אפשר, ולא תמיד זה יהיה נכון עבור האמא והתינוק, כמו שכתבה כל כך יפה ומדוייק @תיתי2).
אבל זה נכוןחולת שוקולד
לא צריך להדגיש את זה ולתת תחושה של כישלון אבל אין מה לעשות, באמת לרוב זאת הבעיה

אומרת את זה בתור אחת ש"לא הצליחה" להניק
אני אסביר לךoo
למה זה לא נכון.

יש נשים שיש להם מספיק חלב כפי הצורך של התינוק. יש נשים שאין להם מספיק או הוא לא מספיק מזין את התינוק והתינוק נשאר רעב.

ההבדל בין הנשים הללו אינו ׳הצלחת ההנקה׳ אלא כמות ואיכות חלב האם שלהם.

מה עושים כדי לעודד את כל הנשים להניק? שוטפים את המוח על ׳הצלחת הנקה׳ וגורמים להרבה נשים סבל גדול ומחירים כבדים.

זה בסדר לעודד הנקה, זה בסדר להבליט את היתרונות, זה בסדר להציע עזרה כדי לשפר את ההנקה.
זה ממש לא בסדר לתת לאמא שבחרה מסיבה כזו או אחרת לעבור לתמל או לשלב, להרגיש חוסר הצלחה.

זה כואב ומטריד שזו התחושה שלך, והתחושה של הרבה נשים.

יש לי אחות עם תינוק קטן. בגיל שבועיים ראיתי אותו כחוש ולא רגוע. לא אמרתי כלום כי אחותי מנוסה והיה לה עוד תינוק בעבר שלא שבע מהנקה.

בפעם הבאה שפגשתי אותם הוא היה נראה טוב ורגוע. היא סיפרה לי שהרופא שלח אותה למיון בגלל שהתינוק לא גדל, אבל היא סרבה ונתנה מטרנה והוא התחיל לגדול.

היא המשיכה להניק ולתת מטרנה במשולב, אבל התבאסה.
אני נתקלת במקרים הללו שוב ושוב. תינוק שלא שבע מהנקה ואמא מבואסת מחוסר ההצלחה.

לא רציתי להספים את השירשור בויכוח, אז לא המשכתי אותו, אבל לא יכלתי שלא לענות על התשובה שלך..
אבל כמות החלב שלהן מושפעת מניהול ההנקהחולת שוקולד
כמעט אין נשים שהגוף שלהן לא מייצר מספיק סתם כי זה הטבע שלו

זה לא עניין של תחושה, זאת מציאות
מה נכלל ב׳ניהול הנקה׳?oo
אני לא התמודדתי עם מצבים דומיםבארץ אהבתי
אבל אני כן רוצה לשים כאן קישור לשיתוף אישי של בהתהוות, שנראה לי שבדיוק עונה על השאלה שלך.
היא סיפרה פה (כשעוד היתה בפורום) שאת שני הילדים הראשונים שלה לא הצליחה להניק, אבל אחרי שלמדה הרבה על הנקה הצליחה להניק את הילדים הבאים לאורך זמן.
בפוסט פה היא מתארת את כל הדברים שהיא לא ידעה שגרמו להנקה שלה לא להצליח.
איך ההנקה נזלה לי בין האצבעות | הורות בחסד

מצד שני, אני מסכימה שיש גם מצבים שלא תלויים באמא ובאופן ניהול ההנקה שלה. לדעתי זה מיעוט המקרים, ולרוב יותר ידע וייעוץ וליווי נכון יכולים לפתור את הקושי. אבל לא תמיד.
יש לי שתי חברות שמאוד ניסו להניק, כולל השקעה ביועצות הנקה מקצועיות, וכל פעם היה חסר להן חלב. אחת מהן סיפרה לי שאחת היועצות פעם אמרה לה שיכול להיות שזה קשור לזה שהיא נולדה פגית, ופעם היתה איזו פרוצדורה שעשו לפגיות בפטמות שלהן וכנראה זה גורם בבגרות למיעוט חלב. והאמת שגם החברה השניה נולדה פגית, שזה מחזק את הטענה. אבל לא מצאתי לזה מקור נוסף מעבר למה שהיא סיפרה...
קראתיoo
מביאה פה את שלושת הנקודות הראשונות שלה (הערות שלי בסוגריים)

לא ידעתי כמה חשוב להיות הרבה עם התינוק, להחזיק אותו. לא ידעתי עד כמה זה קריטי בעיקר בימים הראשונים. (יש הרבה נשים שאחרי לידה לא יכולות להיות הרבה עם התינוק ולהחזיק אותו, כי הם עסוקות בלטפל בעצמן ולהחלים, והתינוק בדר״כ רגוע בימים הראשונים ככה שהוא לא נזקק להחזקה)

לא ידעתי שהנקה לפי לו"ז נוקשה מחבלת בייצור החלב. (זה אומר הנקה ע״פ דרישה, יש הרבה נשים שלא רוצות ולא יכולות לעמוד בהנקה הזו)

לא ידעתי איזו השפעה שלילית עלולה להיות לשילוב בקבוקים בימים הראשונים. (להרבה נשים יש קשיים עם ההנקה בימים הראשונים. אי שילוב בקבוקים אומר החובה להניק גם שמאד קשה. לאישה אחרי לידה זה עצה בעייתית מאד)

עד לפה שלושת הנקודות הראשונות שלה.

מה שעולה מהן זה שלעיתים אישה מיד אחרי לידה, צריכה לפעול נגד רצונותיה ויכולה על מנת שיהיה לה מספיק חלב.

לי זה נשמע לא הגיוני ולא טבעי בכלל. האלנרנטיבה של תמ״ל נשמעת לי הרבה יותר הגיונית.

מה שהיא כתבה נשמע לי יותר כמו ייסורי הנקה מאשר ניהול.
נכון אבל עדייןחולת שוקולד
העובדה היא שזה משפיע, ושחלב לא לא מיוצר סתם ככה
אם להניק בכל זאת או לא זה כבר שאלה אחרת, שאלה של בחירה, לא של הצלחה
זה הפוךoo
לעיתים חלב מיוצר סתם ככה, בלי שעושים משהו מיוחד.
לעיתים חלב לא מיוצר סתם ככה. אם רוצים שהוא יווצר, צריך להכריח את הגוף.
לרוב החלב לא מיוצר סתם ככהחולת שוקולד
אבל זה לא כי הגוף מטבעו לא מייצר אלא בגלל ניהול הנקה לא נכון, זה בדיוק העניין

את צודקת בזה שברירת המחדל היא לא שפשוט יש חלב בשפע וזהו
אבל זה שזה לא ככה ושצריך להכריח את הגוף לייצר זה לא רק בגלל שבאופו טבעי יש כאלה שיותר שופעות ויש כאלה שפחות
יש שונות גדולה בין נשיםמיקי מאוס
יש כאלה שבלי מאמץ יש להן בשפע וגם עם טעויות כאלה אין בעיה וההנקה זורמת

יש כאלה שאם הן רוצות להניק חייבות למוע את המידע המפורט ולהתאמץ (לפחות בהתחלה) בניהול ההנקה ואז יש חלב ב"ה
ולכן כן חשוב להעביר את הידע הזה ולחשוף

וכמובן גם החלטה שאם זה לא הולך בקלות אז לוותר היא גם החלטה לגיטימית אפילו אם יודעים שאפשר לגרום לגוף לייצר במאמץ


ויש כאלה שעם כל המאמצים אין להן מספיק. וזה אמנם מעט אבל זה קיים.
ואמירה ש*הכל* תלוי בניהול ההנקה רק עושה להן עוול

וזה גם תלוי בתינוק- במבנה הלסת, לשון קשורה, כח

בלידה ראשונה אני קיבלתי ייעוץ ועשיתי הכל ובכל זאת לא היה לי מספיק חלב. ונעזרתי בטובות ביותר. באמת
ולידה אחרת כן היה לי אבל לא בשפע
זה בדיוק מה שאמרתיחולת שוקולד
מה נכון לכל אישה - זה כל אחת צריכה לבדוק עם עצמהבארץ אהבתי
אני מסכימה שיש נשים שלעשות את זה כל זה יכול להיות ייסורים בשבילן, ועבורן זה לא שווה את זה.

אבל אני חושבת שאת רואה את הדברים מנקודת מבט מסויימת, וזה לא מחייב שזה נכון לכולן.
לצורך העניין, בהתהוות שכתבה את הקטע, שמחה מאוד לדעת את כל הדברים האלו וכן להקפיד עליהם אחרי הלידות הבאות, ובזכות זה להצליח בהנקה. בשבילה זה לא היה ייסורים, אלא איבוד ההנקה היה ייסורים בשבילה (היא כותבת על זה עוד בפוסט אחר).
יש נשים שההנקה מספיק חשובה להן כדי להתאמץ גם אחרי לידה, וגם אם זה לא לגמרי זורם עם הרצונות שלהן. אבל בלי ידע מספיק על איך לנהל את ההנקה בצורה שתאפשר לה להימשך, ההנקה עלולה לא להצליח. ופה ייעוץ יכול לעזור.

וכל אחת צריכה לבדוק מול עצמה מה נכון לה יותר. אין פה נכון או לא נכון. ואני הכי לא שיפוטית כלפי מי שבוחרת לעבור לתמ"ל. זו בחירה לגמרי לגיטימית, ויש מצבים ונשים שעבורן היא בהחלט הבחירה הנכונה.
אבל זה לא אומר שכל מי שחווה קושי - כנראה שהחלב שלה לא מזין מספיק והיא צריכה לעבור לתמ"ל. לפעמים עוד קצת ידע וייעוץ מתאים, שיעזרו לה לנהל את ההנקה אחרת, יאפשרו לה להמשיך להניק, וזה מה שהיא באמת רוצה, גם אם זה דורש ממנה יותר השקעה.

(לגבי ייסורים בשביל הנקה - באופן אישי אף פעם לא חוויתי קושי סביב תחילת ההנקה. אבל כן היה מצב שסבלתי מפצעים כואבים מאוד, וכל הנקה היתה סבל עבורי. אבל בחרתי להמשיך להניק כי ידעתי שהכאב זמני ושאני רוצה להמשיך בהנקה הזו גם אם עכשיו אני אסבול מזה כמה ימים. וב"ה המשכתי להניק אחר כך עוד בערך שנה וחצי ושמחתי מאוד בבחירה הזו, כי לי זה מה שהיה נכון).
מסכימה איתךoo
שזה ענין של בחירה ושהמבט שלי לא נכון לכולם.
זה צורם לי לקרוא עצות שעלולות לכלול בתוכן קושי וסבל, ואין איזכור לקושי שהן מביאות איתן.
^^שורף בלב
דווקא מתוך נסיון כואב
תשובות כנ"ל ממש מחלישות
כי הן גורמות לאשה להרגיש היא צריכה להתאמץ יותר
כשבמציאות היא מקיזה דם תרתי משמע ועדיין לא הולך ומצליח.
אני מבינה ומסכימהבארץ אהבתי
בהחלט חשוב להיזהר בניסוח.
אבל הזהירות צריכה להיות לשני הכיוונים.
מצד אחד, לא להפוך את זה לשיח של 'להצליח/לא להצליח', ולתת מקום לגיטימי ומקובל להחלטה לעבור לתמ"ל.
ומצד שני, לא להגדיר מידי בקלות שהחלב של האמא לא מזין את התינוק, ולתת לה תקווה שזה יכול להשתנות אם היא רוצה ומוכנה להתאמץ על זה, גם אם זה יגרום לה סבל בשלב הזה (וברור שזה רק למי שמתאים לה).
אבלoo
המצב שלעיתים חלב אם אינו מספיק מזין את התינוק- זאת עובדה. לפעמים ניתן לשנות אותה ולעיתים לא.

המלצות לשיפור הנקה, הן המלצות. לא עובדות. שכותבים המלצות שכנראה כרוכות בסבל, צריך לציין את הסבל.

עידוד הנקה טוב לנשים שבסופו של דבר החלב שלהם מזין את התינוק והן שמחות על התהליך שעברו.

עידוד הנקה אינו טוב למי שבסופו של תהליך החלב שלה מזין, אבל היא לא שמחה על התהליך שעברה ואולי מתחרטת עליו.
או למי שלמרות כל מה שעשתה החלב שלה לא מספיק מזין,
או למי שבאמצע התהליך היה לה קשה מידי ונשברה,
או למי שבחרה מראש לא לנסות לשפר את החלב.

לכן בעיניי עידוד הנקה למי שחווה קשיים גדולים, אינו נכון.
ואילו ציון עובדה קיימת, שלמרות שהיא קיימת אצל הרבה נשים, קשה למצוא אותה כתובה בצורה ברורה, נכון בעיניי. במיוחד בשירשור שרוב התגובות בו מעודדות הנקה.
אני מסכימה שחשוב להשמיע גם את הקול שלך.בארץ אהבתי
באמת יש מצבים שעידוד הנקה במצב של קושי יגרום להשלכות לא טובות על האישה.
ויכול להיות שבשרשור הזה היה צורך באיזון לכיוון הזה (ואולי לא רק פה).

מה שאני מנסה להגיד זה שהניסוח שלך עלול להטעות. כשאת כותבת שה*חלב* לא מזין את התינוק, לי לפחות זה נשמע כמו בעיה בחלב עצמו, וזה לא נשמע שזה נתון לשינוי. ולכן הדיוק שניסיתי לכתוב זה שמה שלא מזין זה לא החלב עצמו, אלא הכמות שהתינוק מקבל, והרבה פעמים אפשר לשנות את זה.
לפעמים זה כרוך בסבל בשביל האישה (לפעמים מתאים לה לסבול בשביל זה ולפעמים לא), ולפעמים זה רק כרוך בשינוי התנהלות שנבע מחוסר ידיעה.

אני לא חושבת שהמלצות לשיפור הנקה הן לא עובדות.
זו עובדה שהחלב מיוצר על פי דרישה.
זו עובדה ששינוי התפיסה של התינוק יכול להשפיע על איכות ההנקה וגם להפחית כאבים אצל האמא.
ויש עוד.
נכון שיש נשים שגם אם יתחשבו בכל העובדות, יש אצלן נתונים שלא יאפשרו לגוף לייצר מספיק חלב (אבל עד כמה שאני יודעת, זה די נדיר).
ויש נשים שבשביל להגביר את ייצור החלב, על פי כל העובדות האלו, יצטרכו לסבול וזה לא נכון עבורן.
אבל זה לא הופך את זה לפחות 'עובדות' מאשר האמירה שלפעמים ההנקה לא מצליחה להזין את התינוק.

וכמו שכתבתי, גם העניין של הסבל לא מחוייב. לפעמים זה באמת יושב על חוסר ידע, ושינוי בהתנהלות לא יגרום לסבל אלא רק להקלת המצב.
זה מזכיר לי שכשאני הייתי ילדה, היו לנו כמה שכנות שהיו מביאות את התינוק שלהן לאמא שלי להנקה ביום.
הן רצו להניק, הן לא רצו לתת תמ"ל, אבל החלב שלהן לא הספיק עבור התינוק, ולכן את ההשלמה אמא שלי נתנה (בנוסף להנקה של אח שלי).
בשלב מסויים, בעקבות שיחות שאמא שלי דיברה איתן, היא גילתה שהן מורידות הנקה כשהן מביאות לה את התינוק, מתוך מחשבה שככה נשמר יותר חלב לארוחה הבאה. אז היא לימדה אותן שזה עובד הפוך - ככל שהן יניקו יותר, הגוף ייצר יותר חלב והן כבר לא יזדקקו לחלב שלה.
ובאמת, ברגע שהן ידעו ושינו את הרגלי ההנקה שלהן, תוך זמן קצר הן כבר לא היו צריכות את ההשלמה של אמא שלי.
(אני יודעת שהסיפור נשמע קצת הזוי, אבל זה אמיתי לגמרי…).

בכל מקרה, אני חושבת שחשוב לכתוב את מה שכתבת. בהחלט נתת לי נקודות למחשבה שחלקן פחות היו במודעות שלי לפני כן.
אני מסכימה איתך לגמרי שלפעמים העצות שאמורות לעזור להנקה להשתפר עלולות לגרום לאישה לסבל, ולפעמים זה לא שווה את זה. ובוודאי שאף אחת לא צריכה להרגיש חוסר הצלחה/כישלון אם היא לא ממשיכה להניק ועוברת לתמ"ל, או משלבת עם תמ"ל (בין אם לאחר ניסיון להניק, ובין אם בהחלטה מלכתחילה).
אני מעידה ששמעתי את הסיפור מכלי ראשון 😉לפניו ברננה!
לא בדיוק יודעתחולת שוקולד
מה שבטוח שהגוף שמטבעו לא מייצר מספיק לא נכלל בזה
בדיוק מה שרציתי לכתובאמא לאוצר❤
גם אותי המשפט הזה עיצבן..
ה' ברא אותנו עם היכולת להזין את התינוק שלנו בצורה מושלמת ומדויקת
גם אני רוצה להביע את המחשבה שחלב אם מזיןנפש חיה.
זה אפילו כתוב בפרסומות ובאריזות התמ"ל

לתשומת לב חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק

אני הבנתי שנותנים תמל בדיעבד ולא לכתחילא
לא יודעת אם זה באמת נכון...
ההגיון אומר שכן.
לכתחילה או בדיעבד זה גם קצת תלוי מצב..אולי בקרוב
אני גם במצב רגיש קצת עכשו בנושא הנקה..
ב"ה ילדתי לפני כשבוע וחצי, פיצפונת, בזירוז שבסוף הגיע לקיסרי חירום ועוד כמה דברים שמקשים על ההנקה לפי יועצות הנקה.. הוא כ"כ קטנה שממש לא יכולים לשחק עם המשקל שלה, בגלל לא היה בטוח שנשתחרר בזמן בגלל זה. אם לא היינו נותנים מטרנה מההתחלה לא היה לה כוח לנסות בכלל לינוק! היא חייבת את זה, שיותר קל לה לאכול בשביל להצליח בכל לינוק! יום אחד ניסינו בלי בקבוק, והיה נראה לנו שהוא דווקא סבבה ואוכלת וכו', אבל אז שקלנו אותה אצל האחות והיא ירדה במשקל וכמעט שלחו אותנו למיון..
אני גם מכירה מאחיינים שלינפש חיה.
כשהיו תינוקות ולא כולם עלו מספיק במשקל
נתנו להם מטרנה וכו'
וזה עזר להם לגדול
נותנים תמל גם לכתחילההמקורית
איו איזה ברירת מחדל
כל אחת וההעדפות שלה
נכון שלחלב אם יש מרכיבים שאין בתמל אבל להנקה יש גם את החסרונות שלה והקשיים זהחא מביאה איתה. והעיקר זה לא מרכיבים תזונתיים. וכל אחת ומה שמתאים לה.
ההנקה נותנת הרבה יותר מאת כל צרכיו התזונתייםהשקט הזה
של התינוק.

אפ אי אפשר/ לא מצליחים/ לא רוצים ב"ה שיש תמ"ל.
אבל להגיד שהוא עדיף?
רבים מאד יחלקו על האמירה הזו.

ההתחלה קשה אין ספקEliana a
בסוף יהיה תגבור של החלב וזה יסתדר
לפעמים הבכי זה לא רק מרעב
הנקה זה לא הדבר הכי חשוב בעולם...תיתי2
לא!
הדבר
הכי חשוב
כרגע.

כן, הנקה היא אחלה כשהיא מסתדרת בפרק זמן סביר.
אבל כשהיא לא, כשאמא מתחילה לסבול וממשיכה לסבול,
אז ההנקה יכולה לפגוע בקשר בינה לבין התינוק. כן.
איך?
כי בקשר ההאכלה מעורב סבל.
כי יש תחושות דחיה, יש תחושות חרדה, שמועברות לתינוק
כי אנחנו בוכות ומניקות, כואבות ומניקות
והתינוק מרגיש.
כי אמא עלולה לפתח דכאון אחרי לידה, וזה לא שווה את זה.
כי אמא נושאת בתוכה תחושות כשלון עמוקות, ואשמה, על כך שהיא לא מצליחה לתת את ה"טבעי" את ה"הכי נכון ובריא", את מה שכולם (כביכול) מצליחות לעשות בקלות.

אז לא.
הנקה, על כל יתרונותיה, לא שווה את הסבל ואת הפגיעה בשפיות, ואת הפגיעה בהיקשרות הטבעית עם התינוק.

רק את יודעת אם את שם.
אם עוד קצת מאמץ וסבלנות הם מתאימים לך, או שהמצב שלך כרגע (מבחינת כאב ועוצמת האתגר) מתחיל כבר לפגוע בך, בתינוק, בקשר.
תמל זה לא סוף העולם, זה לא סוף הבריאות, בפרספקטיבה של שנים והורות שלימה זה כמעט כלום ושום דבר. האמהות שלך לא תלויה בהנקה, הקשר שלך לא באמת תלוי בהנקה,
אחרי לידה הכל נראה קריטי, אבל זה לא ככה.


אינני יודעת,
אך התינוק שאיתו ההנקה היתה עבורי יסורים וסבל, ו"נלחמתי" על ההנקה - אנחנו היום בהתמודדות מורכבת וממושכת סביב אכילה, כל פעם בהיבט אחר. שללנו גורמים רפואיים (אלרגיות, צליאק, מחלות ל"ע) ועדיין יש לו כאבים, צרכים תחושתיים, בררנות לא מוסברת (לא על רקע רגשי/תחושתי), ובאופן קבוע בתת משקל ברמה שמתחילה להיות מלחיצה.
מעולם לא קישרתי להנקה, רק בימים האחרונים כשממש התחילו להדאיג אותי אחרי שנים של "ככה זה ילדים" אני מתחילה לחשוב שזה אולי קשור.
הוא חווה אותי סובלת סביב ההאכלה שלו ומשהו שם התערער ומלווה אותנו מאז ועד היום מדי תקופה.
(אגב הקושי בהנקה היה מסיבות שקשורות בגוף שלי ולא שלו. אגב 2 אחריו הצלחתי להניק הנקה מלאה לתקופה ארוכה מאוד).


תקשיבי לעצמך, לתינוק שלך, ליכולות שלך,
לנפש שלך, לשמחה שלך,
ותרשי לעצמך לחיות חיים שאינם "מלחמה".

כתבת מקסיםאמא לאוצר❤
מצטרפת לכל מילה
ומוש😘 חיבוק גדול לך, זה באמת קשה ממש..
תודה על הקול החשוב והמחזק הזה!שורף בלב
מסכימה איתך מאוד ורק רוצה להוסיףאני זה א
לגבי ההחלטה לא להניק במצב של סבל או קושי
חשוב שההחלטה תהיה ממקום שלם
ובאמת להבין שהאמהות שלנו לא נמדדת באם הנקנו או לא.

וחמה אני אומרת את זה כי עם הבת שלי שבגיל חודשיים בערך לא רצתה לינוק יותר חוויתי הרבה קשיים אחכ בעיקר כי הרגשתי תחושת החמצה מאוד גדולה שלא נלחמתי מספיק ואני חושבת שאם ברגע ההחלטה להפסיק עם ההנקה הייתי עושה את זה ממקום שלם זה היה מקל עלי אחכ..
רשמת מהמם!אהבתחינם
לשניה הרגשתי אמא גרועה שאני מביאה רק תמל מבחירה!
כי ככה הנפש שלי מסוגלת.
אני לא אמא פחות טובה.
לא מתווכחים עם לב של אמא, אבל רק להגיד שלאאוהבת את השבת
שלא תמיד יהיה ככה

יש לי ילדה מאוד קשה באוכל
יכולה לאכול שלוש ביסים ביום
משתדלת לשחרר אבל כשמנסה להאכיל זה בדם יזע ודמעות
ועד גיל שנה בכלל סרטים על סרטים

ודווקא ההנקה איתה הייתה הכי קלה שהיתה לי
זרמה מהתחלה בלי שום טיפת בעיה...



אבל תודה שרשמת וחיבוק גדול על ההתמודדות!!!
מקווה שבעז"ה תגיעו עם זה למקום טוב בקרוב!!!
בהתחלה ההנקה ממש ממש קשהשמש בשמיים
את כל כך צודקת יקרה ⁦❤️⁩ זה קשה וכואב ונורא...
אבל זה שווה את זה, ומההיכרות איתך דרך הפורום אני כותבת לך...
ההנקה בהתחלה היא נורא קשה אבל עם הזמן זה נהיה לא נורא, ואחר כך זה הופך להיות בסדר, ויום אחד, יגיע השלב שזה יהיה לך כיף ואת תהיי כל כך גאה בעצמך שצלחת את ההתחלה כדי להגיע לכיף הזה!
אני לא האמנתי שזה יהיה לי כיף, אבל נלחמתי להניק כי רציתי לתת לתינוק שלי את הטוב ביותר בשבילו (וחלב אם זה המזון הכי טוב לתינוק והכי מדוייק! הוא מתאים את עצמו בדיוק לגיל של התינוק ולשעות ביממה ולעונת השנה, אם חם החלב יהיה יותר נוזלי שהתינוק יקבל יותר נוזלים ואם קר הוא יהיה יותר שומני, זה פלא! והנוגדנים שכל כך חשובים למערכת החיסון של התינוק!) בקיצור אז הנקתי למרות שזאת הייתה מלחמה וראיתי כוכבים ונשכתי את השפתיים.
ואז בערך אחרי חודש זה כבר לא היה נורא וההנקה יותר זרמה ובערך בגיל שלושה חודשים פתאום היה לי כיף להניק!

תניקי הרבה ותנוחי, ותאמיני בעצמך, תאמיני בחלב שלך שהקב"ה ברא אותו במיוחד בשביל הפצפון שלך והוא נוצר רק בשבילו והוא הכי מתאים לו.
אל תתבלבלי מהבקבוק! בבקבוק התמל זורם והפצפון לא צריך להתאמץ הרבה אז הוא שבע מהר יותר וזה נראה פסטורלי. בהנקה הפצפון צריך להתאמץ יותר כדי לקבל את הכמות שהוא צריך. אבל גם המאמץ הזה טוב לו. זה הספורט של תינוקות היניקה היא כמו ריצה בשבילם. הוא מתאמן, בהתחלה הוא מתעייף הרבה, ככל שהוא ינק יותר הוא יתחזק וזה יהיה לו קל יותר ומהיר יותר. כשהוא נרדם ולא רגוע את יכולה לסחוט קצת חלב לתוך הפה שלו, זה יעזור לו להמשיך.
איזו אמא לביאהטל..
את
שמביאה את הילד לעולם
סובלת את כל הדרך
יולדת
ואז מגדלת
מלבישה מחתלת
מאכילה
כל כל הרבה!
ואז הנקה שלא הולכת זה סופר מסתכל וקשה!

כתבו לך כאן כל מיני ואני לא מומחית בכלל
אבל אולי תנסי בהגדרה לשלב הנקה ותמל? נניח ארוחה ארוחה? או להתחיל עם תמל ואז הנקה או הפוך?
אני מבינה ממל שההנקה חשובה ואת לא רוצה לוותר עליה, זה לא רק בשבילך אלא גם בשביל התינוק
מצד שני כנראה הוא לא מצליח לינוק מספיק והוא רעב ועייף
אז אולי לשלב, יתן לו (וגם לך) את השובע והרוגע?
כל כך מבינה את הכאב שלך!שורף בלב
כמעט עלו לי דמעות.
הייתי שם עם אותן מחשבות
כאילו אם זה טבעי למה זה צריך להיות כל כך מסובך וקשההה ומתסכל?
והוויתור על זה נוגע במקומות עמוקים שמספרים לנו שמשהו אצלנו פגום ואנחנו נכשלות ולא בסדר ( אותי זה לקח לשם בכל אופן..)
ואני רוצה להגיד לך שאת נשארת אמא הכי טובה ומסורה ומדהימה! גם אם ההנקה לא מסתדרת
ולא צריך להילחם בכל מחיר! המלחמה הזאת בעיני היא תוצר של הבנייה חברתית שמקדשת את הערך הזה
ולא, זה לא בהכרח נכון לכל אחת.
אולי תנסי להציב דד ליין שאם עד אז לא משתפר, את עוברת לתמל בידיעה שעשית כמיטב יכולתך.
חיבוק גדול! ❤
אוי איזה קשה!!!אוהבת את השבת
יקרה!!!
את צודקת!
זה ממש מתסכל אחרי כל המסע המפרץ שגם זה הולך בקושי וסבל וייסורים!!!
זה באמת מתיש ומתסכל ככ!!
בכלל, הנקה יכולה ממש להביא לתהומות..

אבל כשמסתדר זה ככ כיף
וקל
ורגוע

אבל כן לפעמים לא הולך ואין מה לעשות
וב"ה שהיום יש תמל ואפשר להיעזר בו

תקשיבי ללב שלך...

וניסית יועצות הנקה? הם ממש יכולות להציל...

ומתחברל להצעות פה לשלב..
לא להתאבד על רק הנקה,
לנסות להציע הנחה ה אבל לתת תמל להשלמה..
יש הרבה אימהות שמשלבות בהתחלה ואז אח''כ רק הנקה או שממשיכות לשלב תמיד..
אבל הכי חשוב שהוא יאכל ושאת תהיי בשמחה ורוגע,
אין תחליף לאמא שמחה😘😘😘
אויש. מתסכל ממש.אחתפלוס
שולחת לך חיבוק.
יעודד אותך שאחרי שבועיים מתחיל להיות יותר טוב?
ואגב- גם אם תשלבי בהתחלה ההנקה יכולה להשמר אם תמשיכי להניק.
חיבוקים מותק. מה עם יועצת טובה IBCLCאורוש3
הן עברו מבחני הסמכה. צריך להבין מה הבעיה האמיתית ולנסות לפתור אותה.
לא יודעת בצפון. אבל אולי יש פה המלצות?
בדקת לשון קשורה?
ההנקה היא לא חזות הכל כפי שהרבה פה כתבו. אבל גם אם מחליטים לעצור כדאי בלב שלם.
וגם, זה לא הכל או כלום. גם את נותנת תמ''ל ומניקה קצת זה זהב.
הרבה פעמים ההתחלה מאוד קשה ואח''כ מסתדר. רק את יודעת כמה כוחות זה דורש כרגע ביחס למצב שלך ושלו. וכל החלטה פה היא באמת לגיטימית.
אישית מה שלי עובד בהתחלה זה להיות תמיד עם לנסינו, שמעתי גם הרבה המלצות על נרסיקר ועל שמן קוקוס. וגם להניק לפי דרישה. שזה די חודשיים אצלי רוב היום אח''כ הדברים מתאזנים. לפחות אני יושבת רוב היום. גם חשוב..
החלטות טובות וחיבוק.

וואו אהובה שלי 💓💓מצטרפת למועדון
אני גם כל ערב עם השאלות האלו לריבונו של עולם....
למה כל כך קשה כל המעגל הזה של הריון ולידה?
כל אדם אחר שעובר פרוצדורה רפואית נכנס למצב של מנוחה והתאוששות ורק יולדת שכחה בכלל מה היא עברה בלידה ומה היה לה קשה בהריון כי הכל התחלף בכאבים ומיחושים חדשים וכל זה תוך כדי טיפול ביצור חסר ישע!!
קשוח קשוח מה אגיד לך.. להחזיק חזק ולנשוך שפתיים ולזכור שכל יום נהיה יותר ויותר טוב ועוד מעט תבוא עלינו שגרה ברוכה ונרווה נחת ושמחה לרב מהקטנטנים שלנו 💓💓
מקסימות כולכן. בע"ה רוצה לקרוא ולהגיב לכולן,השם בשימוש כבר
מקווה שעד מוצ"ש אספיק. ועד אז: תודה רבה רבה רבה. על המקום לפרוק ועל החיבוקים והעידודים. בזכותכן צלחתי את הבוקר והמשכתי להניק, אני גם רוצה לספר מה היה בלילה שגרם לי להשבר כ"כ..
תודה לכולכן ביחד ולכל אחת ואחת ❤️❤️❤️
ממושנפש חיה.
💐💐💐
את מדהימה ואלופה❤️בארץ אהבתי
מצרפת לך קישור לבלוג של בהתהוות, יש שם הרבה מידע שאולי חלק ממנו גם יוכל לעזור לך.
כשיהיה לך זמן, מומזנת להסתכל ולקחת משם מה שמועיל לך...
הנקה – הפניות חיצוניות ופנימיות | הורות בחסד
חיבוק גדול אהובה!מחי
לא הגבתי כי אני באמת לא יודעת מה הייתי במקומך.
מצד אחד לשלב תמ"ל בשביל השפיות זה חשוב, מצד שני זה יכול לפגוע בהנקה בשלב שהכל כל כך ראשוני ומתבסס עדיין, יכול לגרום להעדפת בקבוק ועוד... רק את יודעת מתי זה נצרך אז קשה לי לייעץ. אז מעודדת אותך להמשיך להתאמץ בשבילו אבל לא על חשבון השפיות והרוגע שלך, ומחכה לשמוע מה היה בלילה ❤️
❤️❤️רקלתשוהנ
ההתחלה באמת קשהאביול
עם הגדול שלי אני נלחמתי הרבה וזה ההי קשה..

מה שעזר לי בסופו היה פטמות סיליקון
וואי יקרה, זה באמת ממש קשה!!♥️חצי שני
ההתחלה זה סיוט
מתפללת איתך שיהיה לך את הכוח לא לעזוב ידיים ושתקבלי את העצות והפתרונות המהירים והיעילים🙏
אם יש לך איך, ממליצה בחום לפנות לרופא וליועצת הנקה, אתמול.

מזדהה,חיבוק לצרה...♥️ חודשיים אחרי ועם כאבים. אבל לא כאבים כמו שלך בטוח (!!!!!!!). ועדיין מודה לה' שזה לקח כמה ימים עד שהתחיל לי כי מיד אחרי לידה למי יש כוח!! ועוד אחרי קיסרי בכלל...
יאאאאאא ילדת!! איזה מרגשמטילדה

וואי מרגש ממש

אני כבר לא כאן, סתם נכנסתי עכשיו

ואז אני רואה את ההודעה שלך

איזה מרגש

מזל טוב אהובה!!!!

 

ובהצלחה עם ההנקהנשיקה

וואו לא היית פה נצח נצחיםםםאמא לאוצר❤
מה איתך??
הי אני בסדר ב"ה. תודהמטילדה

הצלחתי להגמל מהפורום

אבל מודה שמידי פעם מתגנב געגוע

אבל מעדיפה להמנע כדי לא לשקוע בזה שוב

 

עד ההריון הבא בעז"הקורץ

תודה מטילדוש❤️השם בשימוש כבר
התגעגעתי
מה שלומך?
חיבוק אהובה💜💜כי לעולם חסדו
סליחה אם כתבת ולא שמתי לב - הבאת יועצת הנקה?
זה משנה חיים לפעמים.
וואו יקרה איזה נסיונותחובזה
דווקא בגלל מה שאת מתארת נשמע שתרצי להרגיש שעשית השתדלות כדי זה יצליח
וגם ממה שאני זוכרת שהגדול שלך גדול בגיל אז את יכולה להרשות לעצמך להתמסר
מצטרפת להמלצות ליועצת הנקה סופר מקצועית עם המלצות מחברות כדי לא ליפול על מישהי שלא יודעת מספיק(קרה לי פעם שעד שלקחתי יועצת היא אבחנה לא נכון ולא באמת עזרה)
ואולי אולי בנתיים אם יש לך כוחות לזה לנסות לשאוב כדי
א.לשמור על החלב שלא יתמעט כשהמתוקי מקבל תמל
ב.לתת לו בחלק מהבקבוקים חלב שאוב שמן הסתם עדיף על תמל
אבל כמובן כמובן הכי חשוב רק אם זה ברצון שלך ובכוחתייך
בסוף חיכית לילד הזה כל כך הרבה זמן ומגיע לך להנות יחד איתו גם אם זה אומר לבחור את המלחמות של בהצלחה אהובה את בלב ובמחשבה שלנו
כמה זמן מהלידה?ביט.
היי יקרה!!! חשבתי עלייך בשבת.. איך את?אוהבת את השבת
ורציתי לכתוב לך..

שההנקה זה לפעמים סיוט עד שנסתדר
והגיוני לוותר לפעמים

רק להזכיר לך מה מחכה לך אם יהיה הגיוני להמשיך..

אותי זה ממש ממלא האוקסיטוצין של ההנקה,
אני מניקה וזה פשוט כיף לי ומרגש
הפתרון אני מרגישה מאוהבת בקטני והילדים האחרים
ומתמלאת בהתרגשות כזאת של התאהבות כמו בלידה
וכאלה..
זה תמיד מפתיע אותי איך פתאום שוטף אותי הגל הזה
פתאום בא לי לטרוף אותם
זה פשוט מטורף..
האוקסיטוצין הזה..
משגע לגמרי..
ואני מתה עליו

אז רק ככה זורקת לך מה מחכה לך בהמשך בעז"ה

ולהתכרבל ביחד כשהוא לא מרגיש טוב או לילה והוא קם
ותמיד אוכל זמין ומרגיע ומנחם..

וואי יקרה קוראת אותך ומבינה כ”כ ❤️ חיבוק חזקanonimit48
זו לגמרי מלחמה
כמו כ”כ הרבה מלחמות שנלחמנן אה?

לא קראתי את כל התגובות
ואני גם לא רןצה לחפור כי בטח כתבו לך מספיק -

יועצת הנקה טובה
לשאוב כמה שאפשר
מקסימום לתת שאוב… וגם מטרנה!!!
ולחבק לאהוב מלא ולהתמסר … זה הכי חשוב
בסוף אוכל זה אןכל ❤️

כותבת לך את ההודעה הזו מתוך צלקות רבות שבנפשי…
אני לא מאמינה שרק הצלחתי לקרוא את תגובותיכןהשם בשימוש כבר
המעודדות והמחכימות, וגם זה בקושי.. תקשיבו, החיים השתנו לגמרי. ב"ה. אין זמן לכלום, פשוט לכלום..
מעדכנת שהיינו בטיפת חלב וב"ה עלה יפה במשקל. רק העובדה הזאת מעודדת אותי ברמות על.
ביום חמישי בלילה כשפתחתי את השרשור, זה היה אחרי שהיה צמוד אלי בערך מ6 בערב ועד 2 לפנות כמעט בלי הפסקה, אני גמורה מעייפות אחרי חוסר שינה מתמשך ואחרי הנקה שאשכרה לא נגמרת, וב2, כשהצמדתי אותו - הוא פתאום צרח צרחות אימה, לא הסכים לינוק בגלל ורק צרח וצרח. הכנתי לו מטרנה והוא בלע הכל ונרגע, ונרדם. זה כ"כ תסכל אותי כי הבנתי שאחרי כל המאמצים שאני משקיעה להניק - או שאין לי חלב, או שלא מספיק לו, ולראות אותו גומע מטרנה ונרגע פשוט שבר אותי. למרות שמאז הלידה כל הזמן הטיטולים היו מלאים ב"ה. כל הזמן. אז מצד אחד אומרים שזה מדד להנקה טובה. מצד שני הוא לא ישן הרבה וחיפש לינוק כל הזמן.
אבל ב"ה זו הייתה הפעם האחרונה מאז. בשבוע שחלף היו ימים שממש רצה לינוק בלי הפסקה, והיו ימים שינק בסדר וישן יפה. אני מקווה ממש שעיקר הקושי מאחורינו ומעתה הכל יזרום.. הלוואי. האחות בטיפת חלב עודדה אותי מאוד. חמודה. וגם אתן פה❤️
אני מקווה ממש שאספיק להגיב לכל אחת אבל אם לא- תסלחנה לי.. קראתי הכל ולמדתי מכל תגובה, גם מהתגובות שעודדו להניק, גם מהשיתופים שלכן וגם מהתגובות שאמרו שתמ"ל זה לא כזה נורא והנקה לא בכל מחיר. ולקחתי לי תובנות.
תודה רבה לכן❤️
וווואאוו!! איזה כיף לשמוע!!!!אוהבת את השבת
איזה יופי שהסתדר ככה!!
ואיזה אלופה את!! הנקה בלתי נגמרת זה באמת מוציא מהדעת....


ועוד דבר, ממליצה ממש ממש לקרוא את הפוסט של בהתהוות על משכב לידה,
לי זה לגמרי שינה את היחס לתקופה הזאת,
סוף סוף קיבלתי אותה באהבה ובהבנה והשתדלתי להנות ממנה,
לעומת הלידות הקודמות ש הייתי בעיקר בתסכול ממנה..

משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

השארתי את העמוד פתוח בפלאפון כל החודשיים הראשונים שיהיה לי תזכורת כל הזמן, כי קל לשכוח..
מהממת אחת שמחה בשמחתךאורי$
שימשיך להיות טוב וישתפר פי אלף.
אמא אלופה!
יששש איזה כיף לשמוע!!אביול
שימשיך כך, בטוב ובבריאות בע"ה
מהממת. משמח ממש לשמוע.אורוש3
ההתחלה קשה. אין ספק.
מהממת אחת, איזו מרגשת ומשמחת!!לפניו ברננה!אחרונה

תודה שעידכנת 💕😘
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמתאחרונה

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


אני באמת לא בטוחה שרוב המחוננים הם עם הקשייםיעל מהדרוםאחרונה

לק"י


שמתוארים פה.

אבל לא עשיתי מחקר בנושא.

את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמת
נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה

אולי יעניין אותך