אני מניח שכמעט כולנו עברנו לפחות אחד מהשלבים האלו בחיים:
מגורים בבית יחסית קטן ו3 או 4 אחים באותו חדר, שדרוג ומעבר דירה לבית גדול יותר ובו 2 באותו חדר, ואחד האחים עוזב את הבית ואתה נשאר לבד בחדר משלך.
האם אנחנו חווים זאת בתור עליה ברמת החיים? שדרוג?
אני יכול להעיד על עצמי שלא.
וגם ההפך הוא נכון. לא חוויתי ירידה ברמת החיים כשעברתי ללמוד בישיבה (ואותו דבר לגבי הצבא) ואז עברתי ל4 או 6 אנשים באותו חדר עם 2 או 3 מיטות קומותיים.
ואז עברתי לגור בדירה משלי. בהתחלה בדירה סבירה עם שותף, אחר כך דירה קטנה יותר עם שותף ואז לבד במכולה שמחוברת לחשמל ומים.
אחר כך חזרתי לבית הקודם והפעם לבד והיום אעבור לבית גדול יותר, שוב לבד והפעם אפסיק לישון בסלון מטבח.
והמעניין הוא שהיום המעבר למקום גדול יותר או עם פחות אנשים, אני בהחלט חווה אותו כעלייה ברמת החיים.
יכול להיות שזה כי אני משלם שכר דירה? מעריך את מה שעבדתי ועובד קשה עבורו?
ועוד שאלה מעניינת. מדוע לא חוויתי מעבר למקום קטן יותר בתור ירידה? האם יש סיבה מעבר לכך ששאר התנאים גרמו לתמונה הכוללת להיות טובה יותר?
לגבי המעבר למכולה, אני מתלבט האם זה כי הייתי אמור לשמוח יותר להיפטר משותף בלתי נסבל (השותף שלו הבא בתור התקשר אלי ובכה במשך שעה שהוא לא יכול איתו ושמגיע לי צלש על שהחזקתי איתו מעמד לאורך שנה שלמה) או שלא חוויתי ירידה בגלל הכחשה או הדחקה למצבי. כך או כך נשארה תעלומה איך החזקתי שם מעמד במקום כל כך קטן.
והשאלות הגדולות לעתיד. האם בעתיד הקרוב אתהה איך יכולתי לישון בסלון? והאם יבוא היום ואתחתן ואתהה איך יכולתי לגור לבד? (אני מאוד מרוצה מהמצב שלי לגור לבד)
מה דעתכם? האם יש לכם מה להעיר או להוסיף?
מגורים בבית יחסית קטן ו3 או 4 אחים באותו חדר, שדרוג ומעבר דירה לבית גדול יותר ובו 2 באותו חדר, ואחד האחים עוזב את הבית ואתה נשאר לבד בחדר משלך.
האם אנחנו חווים זאת בתור עליה ברמת החיים? שדרוג?
אני יכול להעיד על עצמי שלא.
וגם ההפך הוא נכון. לא חוויתי ירידה ברמת החיים כשעברתי ללמוד בישיבה (ואותו דבר לגבי הצבא) ואז עברתי ל4 או 6 אנשים באותו חדר עם 2 או 3 מיטות קומותיים.
ואז עברתי לגור בדירה משלי. בהתחלה בדירה סבירה עם שותף, אחר כך דירה קטנה יותר עם שותף ואז לבד במכולה שמחוברת לחשמל ומים.
אחר כך חזרתי לבית הקודם והפעם לבד והיום אעבור לבית גדול יותר, שוב לבד והפעם אפסיק לישון בסלון מטבח.
והמעניין הוא שהיום המעבר למקום גדול יותר או עם פחות אנשים, אני בהחלט חווה אותו כעלייה ברמת החיים.
יכול להיות שזה כי אני משלם שכר דירה? מעריך את מה שעבדתי ועובד קשה עבורו?
ועוד שאלה מעניינת. מדוע לא חוויתי מעבר למקום קטן יותר בתור ירידה? האם יש סיבה מעבר לכך ששאר התנאים גרמו לתמונה הכוללת להיות טובה יותר?
לגבי המעבר למכולה, אני מתלבט האם זה כי הייתי אמור לשמוח יותר להיפטר משותף בלתי נסבל (השותף שלו הבא בתור התקשר אלי ובכה במשך שעה שהוא לא יכול איתו ושמגיע לי צלש על שהחזקתי איתו מעמד לאורך שנה שלמה) או שלא חוויתי ירידה בגלל הכחשה או הדחקה למצבי. כך או כך נשארה תעלומה איך החזקתי שם מעמד במקום כל כך קטן.
והשאלות הגדולות לעתיד. האם בעתיד הקרוב אתהה איך יכולתי לישון בסלון? והאם יבוא היום ואתחתן ואתהה איך יכולתי לגור לבד? (אני מאוד מרוצה מהמצב שלי לגור לבד)
מה דעתכם? האם יש לכם מה להעיר או להוסיף?
יש לך זיכרון צילומי לניקים …