תובנה שעלתה לכם השבוע?
איזה שיר מתאר את החיים שלכם לאחרונה (או השיר הכי קרוב לזה)
הייתה אחלה שבת(: התחלתי וסיימתי 2 ספרים(: כבר מלא זמן לא עשיתי אתזה😅
קיצורי דרך זה לא משתלם!
להיות שמחה של ענת מלמוד
מה איתך? (:
ממש כיף של המחשבת מוגבר
תפקידינו לחפור שוב את הבארות של אבותינו (ראו ערך "חזקה" יצחק אבינו)
לא יודע מבולבל כרגע "על קו הזינוק" של "החברים של נטשה" אבל בכללי לפני השירים של אביתר בנאי
אבל העניין של נפילות וקימות קיים תמיד לגבי השורה הראשונה אז אני מדבר על מגמת מחשבת מוגבר היה לנו שבת ביחד היה חזק
היתה שבת חברים והיה פשוט אחלה וספקנו לארגן את כל הבישולים והכל תוך שעה וחצי שזה יפה מאוד
ומוצש היה טוב הלכתי לראות עם חבר את המשחק של ארגנטינה נגד מקסיקו למרות שאין לי שמץץ בכדורגל
תובנה שעלתה לי זה:
לפעמים דברים קשים וכואבים אבל הכרחיים הם משתלמים מייד ולפעמים צריך לחכות כדי להרגיש את השיפור
ושיר יש כמה האמת: סחרחורת של טונה, שלכת של אמיר בניון. ומכור של אביתר בנאי
כמוני כמוךכן אהה אין על להזמין צ'יסר אחרי גול
ואללה חזק מאוד לא חשבתי על זה זה כלכך נכון
כולנו גם קצת מסוחררים וגם קצת מושלכים יש כאלה גם מכורים לא משנה באמת למה עצם ההתמכרות השעבוד הזה למשהו שהוא בכלל לא אתה אבל בו זמנית רק אתה זה קשה שובר ומתיש
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)