את בת, ומעניין אותי איך הבנים רואים את זה.

תוספת לשאלה: האם זה דבר שהוא חיצוני\פנימי? האם ייתכן שבתחילה תופסים מישהי כהפך מעדינה (שצריך להגדיר מה זה), ועם הזמן רואים אחרת? (כמו צבר, קוצים מבחוץ).

בעיני "שקטה" ו"עדינה" זה שתי תכונות שונות לגמרי (טוב, יש קשר ביניהן)

סורי

וזה לא סותר גבריות

אני חושבת שעליתי כאן על משהו.

לצורך העניין, האם קומונרית יכולה להיות עדינה? (הכוונה שלי לא לקומונרית בהווה, אלא לסגנון של אופי). לכאורה, לפי ההגדרות של הבנים שענו כאן - לא, כי היא בולטת בחברה, וכמנהלת צוות וסניף היא כנראה גם לא שקטה, ביישנית ושתקנית.

לעומת זאת, לפי ההגדרות של הבנות - כן, אין ברשימה הזאת משהו שסותר את הסגנון הזה.

מעניין גם שרגישה הופיע בשתי הרשימות - האם זה אותו דבר בעינכם? האם מישהי יכולה להיות רגישה אך לא עדינה?

סיכום התשובות:

בנים: שקטה, רגישה, לא בולטת בחברה, לא ישירה, מלאת אמפתיות וחמלה, ביישנית, שתקנית, פגיעה, רגועה, משרה שלווה, נותנת מרחב.

בנות:  רגישה, דאגה לאחר, חיצוניות נשית. מישהו שמדבר בשפה נקייה, לא מתלהם, רגוע, משרה שלווה, לא שותק, לא מסתכל בעיניים - בלי קשר לישיר\פגיע ולגבריות.

בנים:

סרדיוט: 

-הכוונה שהיא לא אנרגטית במיוחד, אלא יותר שקטה. לא מדברת בטוני דיבור מוגזמים ועם דרמות. לא אחת שתרצה להיות במרכז העניינים ולהזיז דברים.
אחת שמדברת עם חיוך, קצת ביישנית.

-ישיר ודוגרי זה מוריד ממני אוטומטית את הטייטל של 'עדין'.

-אבל כשזה בצורה עדינה זה יבוא לידי ביטוי יותר בגילויי אמפתיה וחמלה כלפי האחר, היא לא תהיה הדברנית הראשית נגיד ככה...

בנות רבות עלי: 

-מוסיף שאולי נפגעת יותר בקלות..

חדשכאן:

-יש סקאלה של עדינות. להיות במרכז העניינים, מקרב לצד הפחות עדין.

חסדי הים:

-בהקשר משמע שזה בבל וכך מפרש המצודות.
התרגום יונתן מתרגם מפונקת.
אם מקשרים את זה ל"היתה לי עדנה", אז זה צחצוח בשר או תענוג.

ekselion:

-בחורה רגישה מבחינה אישיותית קרי; להאני העצמי ולאחר.
בעלת מזג רגוע ומשרה שלווה, שקטה ועמוקה.

melon:

שנותנת מרחב לעמדות אחרות (בתוכם המדוייט)

בנות:

הפי: 

-רגישה בלב / טובה / דואגת לאחר/נראת גם קלאסית /אצילית /נשית

כנה שנטעה:
-מישהו עדין משמע, מדבר בשפה נקייה, לא ממהר להתלהם, רגוע וכו וכו.. והוא יכול להשרות רוגע ונחת גם כשהוא מבסוט וצוחק עד לב השמיים ומאוד בטוח בעצמו. יש עדינות גם כשהבנאדם לא שותק כמו דג או ביישן שלא מסתכל בעיניים. לא חושבת שמישהו עדין צריך להיות פחות ישיר או יותר פגיע.

מפוצלשת(::

-וזה לא סותר גבריות

לאור הדיון שהתפתח כאן, נראה לי שצריך לזכור שתכונות תמיד מתבטאות בהקשר. אין אדם שהוא רק משהו אחד, אלא אנחנו שילוב של דברים, שמתבטאים בהקשר מסוים. אז אפשר להיות עדינה עד שרואים עוול, ואז להביא לידי ביטוי צדדים אחרים גם באישיות.

בנוסף, אולי זה מדגיש את זה שלפעמים לנו יש הגדרה שהיא ברורה, בעוד אחרים מפרשים את זה אחרת לגמרי. זה רלוונטי במיוחד אם קוראים כרטיס - אולי הוא התכוון שהוא X כשאני הבנתי Y, או שהוא מחפש מישהי שהיא X בעוד אני הבנתי שהוא מחפש מישהי Y.

ו"מישהי שמחה" זה חד משמעי? את יודע כמה סוגים של "שמחה" יש? יש מישהי שכל הזמן עם מוזיקה, או שהיא נינוחה ורגועה ומחייכת, או כל הזמן שולפת בדיחות... בקיצור, יש המון סוגים של שמחה.

דווקא עדינה זה די חד משמעי בעיני - מישהי לא עדינה זה מישהי שפולשת למרחב האישי של אחרים (בדיבור או במעשה) בלי כוונה, או מישהי שמפעילה המון כוח (או מדברת ממש בקול...)

מדברת בצורה עדינה, בצורה נעימה ומכבדת.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת