היי לכולן,
טוב התאומים המתוקים שלי ב"ה בני שנתיים.
אבל ככל שאני אמא טובה ועדינה ומפנקת שמתי לב שאני מפנקת מדי ואז אין להם גבולות.
וגם-ככל שאני יצירתית ומגניבה כאמא אני לא הטיפוס המנהל וגם לא טיפוס מסודר במיוחד וגם לא מציב גבולות.
ואז אין סדר יום קבוע והם דיי עושים מה שהם רוצים.
כשאני מגלה התעקשות סוף סוף על משהו הם מתנגדים ואני מוותרת. בסוף הכל כ"כ קשה וסיזיפי ותובעני.
בכל מקרה זה קשה-הכביסות, הסדר בבית כל פעם מהתחלה (בבוקר ובערב כאוס), העבודה שלי התובענית במשרה מלאה, ואם אני חולה או הם חולים הכל שוב מתבלגן.
אני אשמח להרגלים, לטקסים, ללדעת איך להציב גבולות.
הם כבר בני שנתיים! ועדיין מפרפרים אותי.
בבוקר אני מייד מתייצבת להוציא אותם מהמיטה עם קול ראשון של בכי ואפילו שירותים\או כוס מים אני לא מספיקה לשתות. הייתי שמחה להיות שולטת ולא נשלטת ושיבינו שיש בעל בית.
הייתי שמחה לסדר יום. להרגלים וטקסים שכדאי להנחיל שיתאימו לי, ליכולות ולצרכים שלי.
ובכלל מרב טכניות ומליון מטלות על הראש והתארגות בבוקר וחוסר סדר מהבוקר שמשליח על הערב אין לי זמן לשבת ולחשוב על הדברים ומה צריך לשפר-איזה מן מבט על מושכל על כל הכאוס.
איך יש לזה זמן בכלל????
הייתי רוצה להנות יותר מההורות, להנות יותר מזמן אישי ולהצליח איכשהו להתאפס על הכל ביחד.
מרגישה שנכשלת כל יום!
בעלי יוצא עם בגד לא מגוהץ,
יושבת שנה על כביסות לילדים והמכונה מוציאה כמה מהם עם כתמי מרכך,
העבודה שלי לא נגמרת,
לא תמיד יש את האוכל הרצוי הספיציפי בבית וצריך לקנות כל יום\עכמה ימים
אני מוותרת ונותנת להם וופל\וופלים\במבה (אולי זה לא כזה רע???)
אני עובדת מלא וזה לא נגמר ואז בעלי לוקח לסבא וסבתא המקסימים אך המפנקים ושם הם אוכלים מלא שטויות.
הם עקשנים\סרבנים פתאום לסלט ואוכל בריא\לא רוצים לשים ג'קט חם בבוקר ואני מוותרת.
ובכלל מעדיפים את האבא שנותן להם שטויות לאכול ממני שעוד מנסה להאכיל בריא.
בקיצור-אוף.
נראה לי שהשורש הוא שאני לא עקבית בשום דבר. יום אחד סיפור, יום אחד אני בכלל בודקת מבחנים ולא איתם, יום אחד מקפידה על משהו ויומיים אח"כ לא. ככה זה גם עם עצמי. הכל השתבש ואין לי זמן וזה מלחיץ אותי!
זהו-תודה
)
