אהבתי את הדימוי של ההקשבה והסבלנות של מחנך כלפי מחונך.

הייתי מוסיף גם, במענה לשאלה המקורית, שאני חושב שהתורה מציבה יעדים, בזמן שהפסיכולוגיה עוסקת בדרך להשיג אותם בצורה בריאה.

ואם לוקחים את הדימוי של 'חושבת בלב', אז סבלנות, הכלה והקשבה כלפי הילד - לא יעצימו את המידות הרעות שלו, אלא יגרמו לו להיות פחות לחוץ ולא להיאבק על חשיבותו של האינסטינקט היצרי שלו, ולהיפתח לדרכים חדשות שהן טובות וישרות יותר, וגם מוצלחות יותר, להתמודד עם העולם.

איפה במסכת אבות יש מקורות לדרך לעבוד על המידות? (או במקורות תורניים אחרים)

(לא שאני אומר שאין, אבל ניסיתי להיזכר כרגע במקורות כאלה ולא הצלחתי.)

ובכל מקרה, אני לא חושב שהדרכים של התורה סותרת את הכלל המסוים של הפסיכולוגיה שפותח השרשור הזכיר...

גם לפי הפסיכולוגיה, צריך לתת מקום לרגשות האלה אבל לא לתת להם להגיע לרמה שפוגעת ברמת החיים שלך, ובטח שלא לפעול על פיהם.

מדגיש מראש, לא קראתי את ההודעות פה, אז מחילה אם חזרתי על דברים.

הרמב"ם כותב בשמונה פרקים שהאדם צריך ללכת בדרך הזהב, בדרך האמצע, לא להיות מדי קמצן, ולא להיות מדי פזרן, מידת האמצע היא המידה הכי טובה (וצריך נטייה קלה לפזרנות....). אמנם, כשהאדם נמצא במצב קיצון, בשביל להגיע לדרך האמצע, הוא באופן זמני צריך ללכת לקיצון השני, וכך אחרי שהתרגל ו"שיבר" את אותה מידה שהיה קיצוני בה, יוכל ללכת בדרך האמצע.

יש דברים שבטבע האדם קשה ללכת בהם בצורה נכונה, ולכן ההדרכה של חז"ל היא באופן רגיל להקצין לכיוון השני. (הרמב"ם בפירוש המשניות על מסכת אבות על המשנה: "מאוד מאוד הוי שפל רוח" אומר שכאן חז"ל חרגו מההדרכה הרגילה ואמרו ללכת לקיצון של שפלות רוח, כי הגאווה היא חטא נורא ובני האדם יכולים ליפול בזה בקלות....).

אמרה של הגר"א כמדומני, שיותר קשה לסיים את הש"ס מאשר לשנות מידה אחת (לשנות לגמרי). יש למהר"ל בתפארת ישראל מהלך על זה, שהאדם נברא חסר במהותו לעומת שאר הנבראים, והוא צריך להסיר את הערלה, לחתוך את חבל הטבור (שזה שני דברים שבהם רואים את העניין שצריך להסיר משהו ושה' לא ברא את האדם בצורה המושלמת, והוא צריך להשתלם ע"י מעשיו....), הוא צריך להפוך את החיטים לעוגות (גם כן דוגמא משם), להשלים את מעשה בראשית ע"י שכלול העולם. ולכן לפעמים ה' טבע באדם מידות מסויימות שהוא צריך עבודה גדולה לתקן אותם, וזה דורש בהתחלה מלחמה ועמל. אמנם, בסופו של דבר אחרי שהוא תיקן אותן והתרחק מהן, אז הוא יכול להופיע אותן בצורה מתוקנת, וכמו שאמרתי מהרמב"ם, אחרי שהלך לקיצון השני, יכול לשוב לדרך האמצע, שהיא משתמשת במידה שהיה בה קודם, רק בצורה מאוזנת ומתוקנת.

כעס וקנאה כמדומני זה אחד הדברים שהוא כותב שצריך להתרחק מהם ממש, כמו הגאווה, אבל לא זוכר בדיוק. (שהם הדברים שמוציאים את האדם מן העולם....). חוצפה מופיע שצריך שמינית שבשמינית, דהיינו, צריך שיהיה לאדם יכולת לטפוח לעצמו על השכם "ולעוף על עצמו" קצת ולא להיות רק נאב'ך מסכן כזה שלא מודע לכוחות שלו ולא מוציא אותם אל הפועל, ומצד שני, האדם בקלות יכול להגיע לגאווה ולאגואיזם, ולכן חשוב מאוד שגם תהיה לו ענווה גדולה מאוד, ושיעבוד על זה הרבה.

אמנם יש ניצוץ א-לוקי בכל דבר, אבל לא תמיד אלו דברים שאפשר להופיע. מבואות המטונפים אין אנחנו במדרגה שלנו יכולים לראות איך הקדושה מופיעה שם, ולכן יש מידות מסויימות שקשה לראות את הניצוץ הא-לוקי בהן, וגם אלו שכן, צריך בהתחלה עמל ומלחמה, ולאחר מכן האדם יכול להופיע אותן בצורה מתוקנת....

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡