אני עדיין מחכה לפוסט ההוא שידבר על תחושת ההדרה והתסכול בנסיון לשבור שוב ושוב "תקרות זכוכית גבריות"
על להיות בתור מערכת שמתקראת מערכת ה"חינוך" אלא שהיא לרוב (במקרה הטוב ביותר) מערכת אילוף.
וכשאתה בא על כל האהבה וההכלה והקבלה שלך (ובעיקר בלי צעקות!) ומנסה לשנות את המשוואה- אתה נתקל פעם אחר פעם בעוינות, חוסר אמון, חשדנות ואי הכלה.
וזה מסתכל בפעם המיליון- בדיוק כמו בפעם הראשונה.

בנאדם שבסך הכל רוצה למצוא גן לעבוד בו,
דרך לחלוק את הנתינה והאהבה הגדולה שיש לו- אם לא עדיין
לילדים משלו, אז לפחות לילדים של אחרים.
אבל פעם אחר פעם נתקל באטימות, ולפעמים ברשעות ממש.

אם זאת הסייעת הראשית בגן באיזור מגוריי
שנעלבה קשות מכך שהעזתי לבקש ממנה לחלק מרק לילד שביקש מנה שניה.
אז היא דאגה ללכלך על ההורים עלי, ואז גם פנתה למפקחת
והתלוננה עלי שאני צועק עליה (אני- שב20 גנים ובתי ספר שבהם עבדתי מעולם לא הרמתי את קולי, ק"ו שלא צרחתי. אני??) ןהמפקחת שרק יום קודם החמיאה לי על כמה הם מרוצים ממני ביטלה לי תוך פחות מ5 דקות את כל העבודות בכל האיזור.
למה? כי אני גבר והיא אישה. אז בטח אני האלים והתוקפני והיא הטובה.
ולך תספר לה על צרחות האימים שחטפו הילדים בגן ממנה, את השנאה שלה כלפי העבודה הזאת וכל הכרוך בה... ולך תמצא מי שיאמין לך.
גם שתי תלונות שהגשתי למשרד ה"חינוך" קיבלתי תשובה שהם "מגברים את המפקחת" ותו לא.
גם פניה לראשת אגף החינוך בעירי הסתיימה במפח נפש כשהיא בעיקר מאשימה אותי במהלך כל השיחה.

אז ניסיתי לחפש גנים אחרים לעבוד בהם
וגם עבדתי בכמה. ובכל מקום אתה מרגיש את החשדנות בך,
את חוסר האמון וההכלה.
החל מאותה אחת שכבר בראיון עבודה אמרה לי ש"כמובן שאתה לא מחבק אף אחד מהילדים" (כמובן!!! הרי גבר=אדם מסוכן! למה שלא נחנך ילדים וילדות לגדול כך??)
וכלה בקב"טית שכל פעם שנכנסה לגן הסתכלה עלי במבט חשדני ושאלה אותי מה אני עושה שם? (אני? אני הגנן. נחמד להכיר גם אותך...)
וגם בהמשך בעבודתי כמורה לקח שבועיים עד שסוףסוף קיבלתי כיתה משלי ולא הייתי כנספח בכיתות אחרות. ואז משקיבלתי זה שרד בדיוק יממה לפני שהצמידו לי שמרטפית.
(אז נכון ש"על הנייר" אני המוביל של הכיתה. אבל להורים סיפרו שהבחורה השניה היא האחראית והיא זאת בפועל מתנהלת מול ההורים.)
כי הרי גבר הוא בטוח דמות מאיימת שיש לחשוש מפניה.
אז מה אם אני היחידי שם שלא צועק? או היחידי שבהפסקה במקום לשבת על ספסל ולשחק בפלאפונים מסתובבים ללא הרף ברחבי החצר ובין ילדי הכיתה? או שאני היחידי שתוך 3 ימים בלבד כבר ראו אצלו בכיתה שינוי ענק בקרב הילדים היותר "קשים" בכיתה.
הרי אני גבר! אז אסור לסמוך עלי!!

ולי? לי כבר מזמן אבדה התקווה
ומיום ליום גם נגמרים הכוחות...

תחשבו על זה בפעם הבאה שתשמעו על תחלואי מערכת ה"חינוך"
וכל הכרוך בה.

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.