שלום לכולן,
אני ניקית ותיקה אבל כנראה החליפו את הסיסמא לאנונימי לאחרונה אז פתחתי משתמש חדש כי אני מתביישת לשאול מהניק הרגיל שלי.
אקדים אומר שבדרך כלל אני שמחה מאוד בבעלי ומודה עליו, ואני חושבת שלהתחתן אתו היתה אחת ההחלטות הטובות של החיים שלי. בסה"כ אנחנו בדרך כלל בטוב והוא איש באמת טוב.
אתמול עבר עליי יום קשה ומתיש. הרבה טרדות, רגשות מחשבות, דאגות. הרוב לא היה קשור לבעלי אבל חלק כן כי הוא איחר לחזור מהעבודה בערך בשעה. כך שהסדר ערב התבלגן והתאחר, כולל משהו לא שגרתי שהיה צריך לעשות עם אחד הילדים ואני לא יכולה לבד כשיש גם תינוק קטנטן שדורש גם הוא יחס (נניח אינהלציה, כדוגמא). ב-22 בערך נגמר הבלאגן וכל הילדים ישנו.
בשלב מסוים הרגשתי עצובה וממורמרת, הצפה של הדאגות, הרגשות השליליים מכל היום. בכיתי קצת מתחת לשמיכה על הספה. בעלי לא התייחס כל כך. אחרי כמה זמן של אומללות ובכי הוא בא לומר לילה טוב והתכוון ללכת לישון. וזה חרפן אותי והתפרצתי עליו. אמרתי כמה דברים לא נעימים.
אחר כך הוא כן הקשיב למה שהיה כל היום. אבל אני מרגישה שגם כשהוא מקשיב הוא לא יודע איך להגיב כמו שאני צריכה. כשאני במקום חלש וקשה וחשוך הייתי כל כך רוצה מישהו שיהיה חזק מול זה ויעטוף עם בטחון. והוא לא. הוא יגיד משהו בקול כל כך חלוש שאני בקושי שומעת, כאילו גם לו אין כח והוא עייף או מפחד מהחיים או ממני. ואם זה פשוט הוא אז מה אני רוצה? האם אלה ציפיות שאני צריכה איכשהוא לשנות? אם אני רק אוותר עליהן זה יצור פשוט ריחוק, ואני לא רוצה להתרחק. אני רוצה שיהיה לנו טוב יחד, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
לפני שהתחלתי לבכות ולהיות אומללה, ממש אחרי שהילד האחרון נרדם, הוא ניסה להתקרב ושאל מה אני עושה כשסתם הייתי במחשב. זה לא התקדם לשום מקום. אמרתי שאני צריכה לצאת לאיזה סידור אבל אין לי כוח הוא שמע שאני צריכה לעשות משהו אחר והציע בזה עזרה. תיקנתי אותו בטון יבש וקר, אולי עצבני. בדיעבד הוא פירש את זה כאמירה שאני לא מעוניינת לדבר.
אני יודעת שהייתי גם לא בסדר פה. שמהצד שלי הייתי צריכה לגשת אליו אם רציתי לדבר. אבל אני מניחה שלא עשיתי את זה הפעם כי קצת התעייפתי לא לקבל כמעט מענה רגשי (כמעט, כי גם לדבר ולארגן לעצמי את המחשבות עוזר וגם ההקשבה אולי קצת עוזרת).
היה לי קשה להעלות פה על הכתב את הכל. מקווה שהצלחתי להעביר תמונה ברורה מספיק. כמו שכתבתי אני יודעת שגם אצלי דברים לגמרי לא מושלמים ודורשים שיפור. אני אשמח לשמוע עצות ולעבוד על זה אבל אני לא רוצה לוותר על צורך פשוט מפני שהוא לא ריאלי ולהאלץ יחד עם זה לאבד מהקרבה והמשיכה אל בעלי
תודה רבה לכל מי שקראה ועוד יותר למי שיהיו לה עצות טובות
אני ניקית ותיקה אבל כנראה החליפו את הסיסמא לאנונימי לאחרונה אז פתחתי משתמש חדש כי אני מתביישת לשאול מהניק הרגיל שלי.
אקדים אומר שבדרך כלל אני שמחה מאוד בבעלי ומודה עליו, ואני חושבת שלהתחתן אתו היתה אחת ההחלטות הטובות של החיים שלי. בסה"כ אנחנו בדרך כלל בטוב והוא איש באמת טוב.
אתמול עבר עליי יום קשה ומתיש. הרבה טרדות, רגשות מחשבות, דאגות. הרוב לא היה קשור לבעלי אבל חלק כן כי הוא איחר לחזור מהעבודה בערך בשעה. כך שהסדר ערב התבלגן והתאחר, כולל משהו לא שגרתי שהיה צריך לעשות עם אחד הילדים ואני לא יכולה לבד כשיש גם תינוק קטנטן שדורש גם הוא יחס (נניח אינהלציה, כדוגמא). ב-22 בערך נגמר הבלאגן וכל הילדים ישנו.
בשלב מסוים הרגשתי עצובה וממורמרת, הצפה של הדאגות, הרגשות השליליים מכל היום. בכיתי קצת מתחת לשמיכה על הספה. בעלי לא התייחס כל כך. אחרי כמה זמן של אומללות ובכי הוא בא לומר לילה טוב והתכוון ללכת לישון. וזה חרפן אותי והתפרצתי עליו. אמרתי כמה דברים לא נעימים.
אחר כך הוא כן הקשיב למה שהיה כל היום. אבל אני מרגישה שגם כשהוא מקשיב הוא לא יודע איך להגיב כמו שאני צריכה. כשאני במקום חלש וקשה וחשוך הייתי כל כך רוצה מישהו שיהיה חזק מול זה ויעטוף עם בטחון. והוא לא. הוא יגיד משהו בקול כל כך חלוש שאני בקושי שומעת, כאילו גם לו אין כח והוא עייף או מפחד מהחיים או ממני. ואם זה פשוט הוא אז מה אני רוצה? האם אלה ציפיות שאני צריכה איכשהוא לשנות? אם אני רק אוותר עליהן זה יצור פשוט ריחוק, ואני לא רוצה להתרחק. אני רוצה שיהיה לנו טוב יחד, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
לפני שהתחלתי לבכות ולהיות אומללה, ממש אחרי שהילד האחרון נרדם, הוא ניסה להתקרב ושאל מה אני עושה כשסתם הייתי במחשב. זה לא התקדם לשום מקום. אמרתי שאני צריכה לצאת לאיזה סידור אבל אין לי כוח הוא שמע שאני צריכה לעשות משהו אחר והציע בזה עזרה. תיקנתי אותו בטון יבש וקר, אולי עצבני. בדיעבד הוא פירש את זה כאמירה שאני לא מעוניינת לדבר.
אני יודעת שהייתי גם לא בסדר פה. שמהצד שלי הייתי צריכה לגשת אליו אם רציתי לדבר. אבל אני מניחה שלא עשיתי את זה הפעם כי קצת התעייפתי לא לקבל כמעט מענה רגשי (כמעט, כי גם לדבר ולארגן לעצמי את המחשבות עוזר וגם ההקשבה אולי קצת עוזרת).
היה לי קשה להעלות פה על הכתב את הכל. מקווה שהצלחתי להעביר תמונה ברורה מספיק. כמו שכתבתי אני יודעת שגם אצלי דברים לגמרי לא מושלמים ודורשים שיפור. אני אשמח לשמוע עצות ולעבוד על זה אבל אני לא רוצה לוותר על צורך פשוט מפני שהוא לא ריאלי ולהאלץ יחד עם זה לאבד מהקרבה והמשיכה אל בעלי
תודה רבה לכל מי שקראה ועוד יותר למי שיהיו לה עצות טובות
אמן! רק טוב ❤️
