אין לי בכלל מושג ממה... אין לי כח!!! אני סתם עצבנית ומדוכאת...
איך קמים?? איך מוצאים תקווה שיהיה טוב גם כשעכשיו הכל שחור ורע?????
איך קמים?? איך מוצאים תקווה שיהיה טוב גם כשעכשיו הכל שחור ורע?????
פורום צעירים מעל עשרים
מכתב פתיחה
אוף!!! אני מיואשת!מבולבלת מאדדדד
מנסים לנתחחיים של
מה הסיבה לקושי?
למה הכל שחור ורע?
לפעמים הקושי הוא אובייקטיבי ולפעמים סובייקטיבי
למה הכל שחור ורע?
לפעמים הקושי הוא אובייקטיבי ולפעמים סובייקטיבי
קלבנות רבות עלי
יוצאים איתי לדייט
סליחה חשבתי אני בלנ״ובנות רבות עלי
הצעה מעניינת😉מבולבלת מאדדדד
אוףארץ השוקולד
כואב ממש שככה את מרגישה.
תנסי לחפש 3 דברים טובים שקרו השבוע ו2 דברים טובים שעשית ותכונה אחת חיובית שיש בך.
ותנסי לעשות את זה שוב כל יומיים / שבוע בלי לחזור על הדברים.
תנסי לחפש 3 דברים טובים שקרו השבוע ו2 דברים טובים שעשית ותכונה אחת חיובית שיש בך.
ותנסי לעשות את זה שוב כל יומיים / שבוע בלי לחזור על הדברים.
מזה אין מושג ממה?הפי
אני יודעת ממה. אבל זה סתם תירוצים.מבולבלת מאדדדד
בתכלס כבר שבועיים פלוס אני לא מתפקדת.
לכי לאיזשהו טיפול או ייעוץ, כעזרה ראשונה זה יועילנפש חיה.
משלי עזר בתקופות כאלוekselion
זה לזהות כל צעד קטן ולהעריך אותו. קטן ככל שיהיה.
לסמן את הדברים החיובים כל יום על דרך קבע. וככה לאט לאט נבנה בי סולם שהוציא אותי מזה בע"ה
לסמן את הדברים החיובים כל יום על דרך קבע. וככה לאט לאט נבנה בי סולם שהוציא אותי מזה בע"ה
קודם כל: בדיקת דם.תילי חורבות
תתבודדילנוע= לשכון.
אפילו בלי מילים.
רק להיסתכל אל השמיים .
לשחרר
לאפשר.
ותראי איך הכל נרגע ,בעזרת השם❤️
וואי... האמת שזה חזק...מבולבלת מאדדדד
אני רק מפחדת שזה יגרום לי לשקוע יותר בתוך הכאב במקום להתעלות מעליו...
..תילי חורבות
// הכאב ואני //
כואב לי.
זו ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.
יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן. היא מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך, ומושכת בכל הכוח.
ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.
אחרי דיאלוג פנימי נחרץ, החלטתי שאני לא נותן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באיזו אישה שדיברה בתכנית בוקר וטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ הפנימי שהצטבר במהלך הלילה, שמתי לי שיר שאני אוהב בפול ווליום, פתחתי חלון, והייתי נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת, של להנדס לי בוקר שמח, לא ממש עזרה.
החלטתי ללכת לעשות כושר. מישהו פעם אמר לי שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שניסיתי להרים בחדר הכושר הניאוני והמתיש.
אני אלך לים, חשבתי לעצמי. אטייל קצת על קו החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים. אחרי 20 דקות של הליכה, אפילו הים הסתכל עליי במבט חסר אונים של "מה אתה רוצה ממני? אני רק ים!! איך אני אמור לרפא אותך?"
קבעתי עם חבר לצהריים. לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי. שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים קרועות, משחק עם המזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו זזו, אבל הוא היה על מיוט. שילמתי את החשבון וברחתי משם הביתה.
אולי אני אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי?
אולי אכתוב שיר?
בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי.
כיביתי את האור, הורדתי את בגדים, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא".
"מה??" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת", המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."
הכאב הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, נשען אחורה כדי לקחת תנופה, ושניה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת אחת ולחש לי בייאוש: "הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל וגב מכופף.
מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים. בשניה שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין. הוא הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק. פתאום הבנתי שאני צריך להשלים עם זה שלפעמים יהיו ימים כאלה, וגם אלוהים לא יעזור, צריך פשוט לכופף את הראש ולעבור אותם.
מדי פעם אנחנו חייבים לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב, נקיים ומשוחררים יותר.
הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט. הוא אורח עקשן. לפעמים אני עוד נלחם בו. לפעמים אני מדבר אליו. ולפעמים, אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו. אנחנו יושבים, הכאב ואני, ופתאום הוא לא נראה כל כך מאיים.
קרדיט: נעם חורב - Noam Horev
כואב לי.
זו ההרגשה שהתעוררתי איתה לפני כמה ימים.
ניסיתי לחפש הסבר, אבל שום דבר חריג לא קרה.
השמש אותה שמש.
הדירה אותה דירה.
המיטה אותה מיטה.
רק אני לא אותו אני.
יש ימים כאלה, שאיזו חיית טרף לא מזוהה מתיישבת לך בבטן. היא מכרסמת אותך מבפנים, ומדי פעם שולחת זרועות ארוכות אל חבלי הדמעות שמאחורי מסך עיניך, ומושכת בכל הכוח.
ואין לך כוח לקום מהמיטה.
ואין לך כוח להתניע את היום.
ואין לך כוח לאף אחד, גם לא לעצמך.
אחרי דיאלוג פנימי נחרץ, החלטתי שאני לא נותן להרגשה הזאת לשבש לי את היום.
נזכרתי באיזו אישה שדיברה בתכנית בוקר וטענה שאם נייצר לעצמנו בוקר טוב, כל היום שלנו יהיה טוב.
אז נכנסתי להתקלח כדי לנקות את הבוץ הפנימי שהצטבר במהלך הלילה, שמתי לי שיר שאני אוהב בפול ווליום, פתחתי חלון, והייתי נחוש בדעתי להפוך את היום הזה ליום חיובי.
הפרקטיקה הזאת, של להנדס לי בוקר שמח, לא ממש עזרה.
החלטתי ללכת לעשות כושר. מישהו פעם אמר לי שספורט משחרר אנדורפינים ועושה אותך מבסוט (מוזר כי אצלי האנדורפינים משתחררים דווקא כשאני אוכל צ'יפס).
ניסיתי, בחיי שניסיתי, אבל המועקה היתה כבדה יותר מכל משקולת שניסיתי להרים בחדר הכושר הניאוני והמתיש.
אני אלך לים, חשבתי לעצמי. אטייל קצת על קו החוף, אקבל פרופורציות, אראה אנשים. אחרי 20 דקות של הליכה, אפילו הים הסתכל עליי במבט חסר אונים של "מה אתה רוצה ממני? אני רק ים!! איך אני אמור לרפא אותך?"
קבעתי עם חבר לצהריים. לא סתם חבר, זה שהכי מצחיק אותי. שיש לנו שפה פסיכית משלנו ושטויות שאף אחד אף פעם לא יבין. ישבתי מולו בעיניים קרועות, משחק עם המזלג בסלט החיוור שלפניי. השפתיים שלו זזו, אבל הוא היה על מיוט. שילמתי את החשבון וברחתי משם הביתה.
אולי אני אשתה משהו באמצע היום? אלכוהול הוא רופא לא רע.
אולי אסיים את הסדרה שהתחלתי?
אולי אכתוב שיר?
בסוף החלטתי ללכת נגד כל הסיסמאות הקואצ'ריות שלימדו אותי.
כיביתי את האור, הורדתי את בגדים, צנחתי על הספה, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לכאב: "בוא".
"מה??" הוא ענה לי בשיניים חשופות ובמבט רעב.
"בוא אם אתה גבר. תסיים את מה שהתחלת", המשכתי.
הוא לא ענה, רק השחיז את ציפורניו כשמשחר לטרף.
"גם ככה אין לי מה להפסיד. היום הזה נהרס. אז בוא."
הכאב הסתכל ימינה, הסתכל שמאלה, נשען אחורה כדי לקחת תנופה, ושניה לפני שהסתער עליי, נעצר בבת אחת ולחש לי בייאוש: "הרסת את כל הכיף!"
לפני שהבנתי מה קורה, הוא כבר הסתובב ועשה את דרכו החוצה בראש מושפל וגב מכופף.
מסתבר שגם הכאב בכבודו ובעצמו אוהב אתגרים. בשניה שהפסקתי להילחם בו, הוא איבד עניין. הוא הפסיק לנסות להוכיח לי שהוא יותר חזק. פתאום הבנתי שאני צריך להשלים עם זה שלפעמים יהיו ימים כאלה, וגם אלוהים לא יעזור, צריך פשוט לכופף את הראש ולעבור אותם.
מדי פעם אנחנו חייבים לאפשר לכל הביוב לצוף ולעלות על גדותינו כדי להתחיל שוב, נקיים ומשוחררים יותר.
הכאב הזה, שיצא מדלת ביתי, עדיין מגיע לבקר לא מעט. הוא אורח עקשן. לפעמים אני עוד נלחם בו. לפעמים אני מדבר אליו. ולפעמים, אני מזמין אותו לשבת ולהריץ איתי דאחקות, רק שנינו. אנחנו יושבים, הכאב ואני, ופתאום הוא לא נראה כל כך מאיים.
קרדיט: נעם חורב - Noam Horev
זה פשוט נכון.לנוע= לשכון.
מנסיון.
תודה רבה.
וואי!! תודה רבה!!מבולבלת מאדדדד
זה חזק. ממש! וכן, צריך להשלים עם הימים השחורים האלו, אבל לדעת שזה זמני...
והאמת גם היום עשיתי צעד שאני מקווה שיגרום לי להרגיש טוב יותר...
והאמת גם היום עשיתי צעד שאני מקווה שיגרום לי להרגיש טוב יותר...
בהצלחה ממש!תילי חורבותאחרונה
בכללי שווה לעקוב אחריו.
יש לו גם שני ספרים. אחראי ללהיטים הגדולים בארץ.
עוד שיר שלו:
יש לו גם שני ספרים. אחראי ללהיטים הגדולים בארץ.
עוד שיר שלו:
למה אנשים מגמגמים?בנות רבות עלי
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
חחח …בנות רבות עלי
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
אגב, למה לא פונה אלי מישהי חסודה לשם שינוי?בנות רבות עלי
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
בודקים אותך. תעבור כמה שלבים במשחק ואז תגיע החסודהמבקש אמונה
🤡
אשריך. באמת! שנה טובה!נחלתאחרונה
מי אשכנזי וער בגלל סליחות?זיויק
אני ספרדי וישן בסליחותבנות רבות עלי
אם אתה לא אשכנזי ולא מתפלל סליחות בכוונות עצומותפ.א.
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ישן טוב יותר בבית כנסת מבמיטה?ארץ השוקולדאחרונה
שנה טובה, ברוכה, שמחה, שלווה, לכולכם כולכם כולכם!!נחלת
אמן ואמן וגם לךארץ השוקולד
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
אמן. גם לךנפשי תערוגאחרונה
יש משהו מאוד מוזרפשוט אני..
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
וכן אני יודע שהיא הייתה שמאלנית קיצוניתפשוט אני..
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
למה מוזר?משה
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
מתוך 14 הזוכים הישראלים בפרס נובלאריק מהדרום
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
איזו תקרת זכוכית?shaulreznik
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
נכון עקרוניתאריק מהדרום
בפועל היתה רק אחת
היה את רוזלינד פרנקלין שהיו נותנים לה אםקעלעברימבאראחרונה
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
יש כאן אוהדי קבוצת כדורגל/כדורסל לשאלה בפרטי?צע
חיילי גבעתיאריק מהדרום
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
ממשזיויק
לא מכבים אש עם דלק!Nachman Wilhelmאחרונה
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
פיייייי סחטיין על הדשבורד. מה רבו וגו'די שרוט
לא רואים כלום מהצילום מסך שהעלתאריק מהדרום
קטן מידי.
מה הבעיה להגדיל?אני פה דברו!
היי, מזמן לא היית פה!מבולבלת מאדדדד
כי אי אפשר מהפלאפוןאריק מהדרום
בוודאי שאפשרנפשי תערוג
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
אפשר מהטלפוןמשה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
א-אהאריק מהדרוםאחרונה
עכשיו הכל מובן.