קושי נפשי (בעיקר) עם היטהרותהריון ולידה
השרשור של @אמונה הודיה הציף לי את זה..
אני שונאת ממש את התקופות של שבועיים-שבועיים. גם הדימום והאסורים קשים לי, אבל על זה אני יכולה עוד איכשהו להתגבר. אבל ההיטהרות... זה כבר משהו אחר.
שונאת את הבדיקות (להכניס לעצמי דברים לגוף, להיות בלחץ ממה שיצא), שונאת את החפיפה (אני אחת ששונאת טיפוח באופן כללי, מקלחת בשבילי היא 5 דקות וזהו) ובעיקר שונאת את הטבילה (לא נעים לומר ככה על מצווה אבל זאת האמת) גם את המעמד המביך אבל בעיקר כי אני מפחדת ממים מאוד.
וכל פעם כזאת זה סיוט בשבילי, גם החששות לפני, גם הטבילה עצמה וגם ההתאוששות אח"כ
אז כרגע אני על מניעה הורמונלית, אבל יודעת שבקרוב היא כבר לא תחזיק מעמד, ופשוט מפחדת מזה
ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה
כי כל השיעורים וההדרכות (גם זאת של ליאון קנדיל ש @באר מרים ממליצה עליה) מדברות בעיקר על הקושי בהרחקות, שזה גם יכול לעזור לי, אבל זה לא עוזר לי לבעיה הכי גדולה שלי עם זה..
יש לכן איך לעזור לי בזה!
חיבוק גדול!בימבה אדומה
ללכת לטיפול על הפחד ממים. מתייגת את @מתואמת
תודה על התיוג!מתואמת
לא יודעת כמה אוכל לעזור, כי גם אני עוד לא לגמרי התגברתי על הפחד שיש לי ממים... זה כמובן יותר טוב ממה שהיה פעם, ובכל זאת בכל פעם אני צריכה לחשוק שיניים כדי לעבור את זה...
מבינה לליבך כך כךאני זה א
אני לקראת הפסק וכמה שבא לי כבר להיטהר מדחיקה את התהליך שצריך לעשות אין לי כוחות נפשיים בעיקר לכל הבדיקות והלחץ מהכתמים למרות שזה כבר לא כמו פעם אבל עדין קשה לי בעיקר אחרי תקופה ארוכה שזה לא היה..
נשמע ממש קשהתהילה 3>
בעיקר כי יש הרבה חששות ופחדים שסובבים אוצו אצלך משלל כיוונים.

ממליצה ממש ללכת לשורש ולעבוד על הפחדים עצמם❤️
איתך לחלוטיןמקקה
גם אני כמוך
טובלת ממש במסירות נפש
שונאת בדיקות, זה כואב לי ומכניס אותי לחרדות. והאמת שהקלתי עצמי והפסקתי גם ללבוש לבנים כי פשוט לא עמדתי בזה. ועדיין קשה קשה
בעיקר שונאת ללכת למקווה בלילה. למה זה לא בבוקר??

השבוע טבלתי, והייתה בלנית חדשה ומעצבנת שצועקת כשר ככה שכל החדרים ישמעו. אז היא עומדת לי כשאני עולה מהמים (עם מגבת) ומחכה ללחוץ לי יד
אמרתי תודה ולא תודה (מזל שידעתי מיכן שיש עניין כזה אחרת הייתי בכלל מתעלפת. אבל אין מצב שמישהו ייגע בי במצב הזה) והיא צועקת לי מאחורה: יש מזיקים בחוץ!! את לא רוצה לקבל את הברכה?? ויצאתי בהרגשה עוד יותר מבואסת וזה ממש עיצבן אותי. וגם עיצבן אותי שהיא אמרה"כשרה לבעלך, מותרת לבעלך" אני לא טובלת בגלל בעלי וזה בכלל לא עניינך מה אני עושה ולא עושה. הבלנית הרגילה תמיד אומרת טהורה שאת זה יותר קל לי לבלוע
סליחה על הניצלוש אבל זה עמד לי בגרון כבר יומיים
הצחקת אותיEliana a
על הבלניות
😵המקורית
איזה הזויה
חיבוק ❤️
אוי נשמע לא נעים, חיבוקאביול
זה לא אישי כלפייךאמאשוני
זה טקס קבוע אצל מי שלמדה ככה לעשות,
אני גם לא יכולה לסבול את הטקס הזה
אבל זה ממש לא חריג ולא אישי כלפייך.
מקווה שהקבועה תחזור,
חיבוק על החוויה.
אויי נשמעת חוויה ממש לא נעימההשקט הזה
אני רק אחזק אותך שאת הכי נורמלית שישמיקי מאוס
זה בסדר וזה טבעי שקשה לך שגורם חיצוני (גם אם זה משהו שאת מאמינה בו כמו ההלכה) מתערב כל כך עמוק בגוף שלך ובאינטימיות שלך
הנרתיק שלנו לא בנוי בכלל לחוויה כזו, טבעי ונורמלי שיתכווץ ושזה לא נעים לך
והטבילה? מעולם לא הרגשתי התרוממות מזה שזה מצווה, להחשף ערומה זה לא נעים לי והכי טבעי שזה לא נעים ואין איך ליפות את זה

אז מי שבטבעה יותר מחוברת לרוחניות ומצליחה לחוש שם קדושה זה ברכה ומדהים אבל טבעי ולגיטימי שלא. וזה לא מוריד מערכך בעיני הקב"ה, מי יודע אולי להפך לפום צערא אגרא

אז דבר ראשון אל תלחמי בזה
תאהבי את עצמך

וכמה עצות שבעיני משנות את החוויה:
- ללמוד כמה שיותר את ההלכות ולמצוא רב שנעים לך לשאול בעצמך, זה מחזיר קצת מהשליטה על הגוף שלך לידיים שלך. ובעיני זה משמעותי

-לא לחשוש להקל איפה שזה אפשרי הלכתית (עם ייעוץ צמוד כמובן) כשמעמיקים בלימוד הלכה לומדים כמה ההלכה מקלה במקום של צער או הפסד, ובהחלט צער כמו שלך הוא שיקול חשוב ובמיוחד שחלק לא קטן מההנהגות בתחום הזה הם חומרות ומנהגים
ואפשר לזרוק עלי עגבניות מי שקשה לה עם זה...
בטוחה שאת עוברת את כל זה כי חשוב לך לקיים את ההלכה, תאמיני בעצמך שתדעי לקחת רק הקלות שבאמת ראוי שתקחי אם היית מחפשת לא לקיים לא היינו בדיון הזה

-למדתי מבינת הופמן, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים שלה: כשאת עושה בדיקות- לא להכניס את העד ישר, אלא להכניס טיפונת ולאפשר לשרירי הנרתיק "להזמין" אותו, זה תרגול מעולה גם בלי קשר לטהרה להתחבר יותר לעצמך וזה הופך את הבדיקה ליותר טבעית לגוף
וכמובן עד רך רך
ולדאוג שיש לך פנאי לבדיקה

בהצלחה!
מניחה שלא לזה כיוונת ואת בטח כבר יודעת אבלקופצת רגע
1- לא בטוח שחייבים המון בדיקות. תתייעצי עם רב /עם בעלך/ תחליטו בעצמכם באמצעות ספרים וכו', אבל אפשר להוריד את הבדיקות למינימום. לדעתי זה מקל מאוד. וקצת מוריד את ההרגשה שאת אמורה כל הזמן להתעסק עם זה.
2- כנ"ל לגבי לבישת צבעוני בשבעה נקיים
3- אם אין לחץ על הריון, ויש כתמים שמטרידים אותך, חכי עוד יום ואז תעשי הפסק בלי שיש התעסקות עם כתמים ושאלות( יודעת שזו לא עצה פופולרית ושתמיד כדאי להטהר הכי מוקדם וכו', אבל אם זה גורם לך לכל כך הרבה לחץ, תורידי מעצמך ותתחילי הכל יום אחרי... )
4- לא יודעת מה לייעץ לגבי פחד ממים, לא חוויתי. אבל יודעת שיש המון מטפלות במים, אולי שווה לעשות כמה מפגשים כאלה?
5- לא פירטת לגבי המקווה עצמו מה ההרגשה שלך שם מבחינת הבלנית, אבל שווה להשקיע ולנסוע עד למקווה נעים. זה הבדל גדול.
אני חושבת ששמעתי פעםמכחול
שכשאישה מפחדת ממים היא יכולה להיכנס עם עוד מישהי שנותנת לה יד (בצורה רופפת שמים יכנסו).
לא זוכרת בדיוק, אז כמובן תבדקי, אבל אולי יוכל לעזור לך.

בהצלחה!
ראית את מה שכתבתי?מכחול
אני לא נעלבת שלא ענית, רק רוצה לוודא שלא פספסת כי אולי יכול לעזור לך...

בהצלחה!
ראיתי את זה, תודההריון ולידה
זה פשוט לא יעזור לי.. לא אוהבת שנוגעים בי, בטח לא במצב כזה.. וזה גם לא ירגיע את הפחד (אם בעלי היה יכול להחזיק לי את היד זה היה עוזר אבל הרי אין סיכוי..)
במקומךהמקורית
הייתי מחפשת להקל ככל הניתן
מצרפת כמה עצות שאולי יעזרו לך:
1. להפחית בדיקות ולטבול מינימום טבילות
2. לא יודעת כמה פוםולארי - אבל בעיניי איכות ולא כמות. גם אן ייקח עוד יום - אם זה מוריד ממך את הלחץ והשאלות - זה עדיף. המרתון לטהרה מעולם לא דיבר אליי. ואני חושבת שזה טריגר עצום ללחץ.
אני באופן אישי לא דוחקת בעצמי.
3. הכנות כמו ציפורניים, הסרת שיער - עד יום לפני ולא באותו יום.
4. בעקבות הקורונה לא חייב מקלחת במקווה. תגיעי מוכנה תטבלי ותלכי.
5. אני גיליתי שלשלם על מגבות ולא לסחוב מקל עליי
6. ללכת למקווה שנעים לך בו. אם הבלניות מסתכלות ולא נעימות ומכילות- אל תהיי שם. חוויה חיובית משפיעה על האחרי.

נשמע שיש לך קושי רגשיאביול
אולי אפשר לפתור את זה בטיפול. או להתייעץ עם רב שמבין גן בקטע הרגשי
יש כאן לדעתי כמה דברים שצריך להפריד ביניהם:באר מרים
1. הפחד ממים והטבילה נקרא הידרופוביה וצריך לטפל בו קודם כל. אני זוכר. שפעם דיברו על זה בכנס של מכון פועה. כדאי לדעתי לפנות אליהם לקו יעוץ ולקבל מהם הפניה לארגון או מכון שמטפל בזה כדי לפתור את הטבילה הזאת.

2. לגבי החפיפה והטבילה- דווקא במשחק חנוכה של ליאון קנדיל היתה הרבה התייחסות לזה (רק המשחק של היום הראשון עסק בהרחקות. המשך המשחק כלל את כל שלבי הטהרה והביא להם משמעות רוחנית ממש עמוקה ויפה) - היא שלחה היום מייל שאפשר להיכנס למשחק עד יום ראשון בבוקר. אז אולי תנסי: https://binathalevana.ravpage.co.il/chanuka

3. היא גם פורסמה היום על שיעור חינמי בנושא "המחזוריות הנשית - ממכשול למנוף בעבודת ה" - שיתקיים בשבוע הבא - לדעתי שווה לך לשמוע.. זה הקישור: https://binathalevana.ravpage.co.il/manof

4. לגבי החפיפה - הלכות חפיפה מטוד קשורים לנורמות הסביבתיות ולנורמות שלך. יש הרבה דברים שאם באופן כללי את לא מקפידה עליהם אז לא חייבים לעשות גם לפני הטבילה. כדאי לך ממש להתייעץ עם מישהי (אולי מהקו יעוץ הנשי את מכון פועה) לברר במדויק במדויק את צריכה לעשות לפני הטבילה ומה לא חובה.

5. לגבי הלחץ מהבדיקות ומתהליך הטהרה - אני זוכרת שליאון קנדיל פעם פעם דיברה על זה - אבל לא זוכרת שיעור או קישור לזה.. את יכולה לשאול אותה על זה.

6. אני אישות חושבת שאת חייבת להתיידד עם הגוף שלך ולכבד אותו גם באופן שבו הבדיקות נעשות. מתחברת לעצה ש@מיקי מאוס כתבה בשם בינת הופמן לגבי "לתת לנרתיק להזמין אותך פנימי". שמעתי את זה מליאון קנדיל בצורה קצת אחרת אבל עם אותו רעיון.

7. אני לא מסכימה עם העצות שנתנו לך איך "לברוח" מהקושי - הרי בסוף יהיו פעמים שתצטרכי להתמודד איתו. והוא ישאר בשבילך מאיים וסיוט. לכן אני חושבת שאת חייב. "להסתכל לקושי בעיניים" ולפרק אותו ולמצוא לכל מרכיב פתרון כך שזה יפסיק להיות עבורך עניין מפחיד ומאיים.

ממש בהצלחה!
אויש. אני איהיה הכי רדודה כאן:קופצת
למה לא למנוע הורמונלית = לא לקבל מחזור?

עד שיהיה לנו סנהדרין שתעשה סדר במצווה הזו - ואני פשוט "עוקפת" אותה.


ועכשיו לא ברדידות:
כל קושי כזה יושב בנפש על מקום תקוע וכואב.
אם יש לך כוח לעשות עבודה - לכי על זה. זה יפתור לך עוד נושאים תקועים בחיים ויתן לך איכות חיים אחרת.
אם אין לך כוח (כמוני😅). אז אולי באמת שווה למנוע..
אני רק אגידבארץ אהבתי
שזו ברכה גדולה בשבילך שאת מצליחה ככה 'לעקוף' את ההתמודדות הזו.
זה נכון שבתקופת מניעה אפשר לבחור אמצעים שמאריכים מאוד את התקופות הטהרה.
אבל אישה שמחכה להיכנס להריון, והוא לא מגיע מיד - אין לה באמת איך לברוח מזה... נשמע שאצלך ברגע שאת מפסיקה מניעה, מיד מגיע הריון 🙂 אבל לא לכל אחת זה כזה פשוט...
צודקת. לא חשבתי על זה.קופצת
תודה שהארת את תשומת ליבי.
כי לא לכולן טוב הורמונים יקרה ❤️המקורית
ולא כולן רוצות למנוע בכלל..
שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שטובה לך. זה בכלל לא רדוד בעיניי. אני חושבת שלא עם כל דבר בחיים נכון 'להתמודד' בדווקא ולא תמיד צריך להביט לפחד בעיניים. אפשר גם לסגור אותו מאחורי מנעול ובריח אם זה מה שעושה לנו טוב
יש שורה שאני אוהבת בשיר של אביתר בנאיתהילה 3>
"יש מגירות שבינתיים אני לא פותח
עד שיוסיף בי אור"

(מקווה שזכרתי במדוייק את המילים.. אם לא אז זה הרעיון )

אני חושבת שבהחלט יש זמן לכל דבר
זמן להתמודד עם דברים לעומק
וזמן להבין שזה לא הזמן ואני צריכה להיות במקום חזק וגדול יותר בשביל זה.

צריך לדעת להיות בהקשבה עצמית אם זה משהו שאני יכולה כרגע לעסוק בו ולהכיל אותו, או שזה כרגע עדיין גדול עלי ולא השלב
מחמיא לי שאת מסכימה איתי המקורית
וממש אהבתי את המילים ❤️
איזה כיף, תודה❤️תהילה 3>
נכון. אבל לפעמים מהפחד ( המוצדק) מההורמוניםקופצת
- מפחדים לנסות את כל הסוגים.
ולפעמים יש כן סוגי מניעה הורמונליים שדווקא כן יהיו בסדר, ועד שלא מנסים לא יודעים.

לגבי התקופות שלא רצים למנוע - כתבתי למעלה. צודקות.
(שוב) חוסר רגישות שלי.
ייתכן. אבל אולי זה גם פחדהמקורית
שלא רוצים לגעת בו. בתור אחת שסבלה ממש מהורמונים וגם מהתקן, זה יכול להיות סיוט. לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בפיזי הנפשחי. אוחי המקרה שלי קצת חריג, אבל אני בקלות רואה אחך אישה יכולה להיות מבועתת מתהליך הניסוי והטעייה וכל מה שכרוך בכך.
ואז צריך לבחור עם איזה קושי יותר נכון לנו להתמודד כרגע.
מהממת הרגישות שלך
וואו.. כמה תגובות! תודה!הריון ולידה
מנסה לענות לכל התגובות ביחד
אני באמת משתמשת במניעה הורמונלית כל עוד אפשר, אבל הבעיה שהיא מזיקה לי בריאותית לאורך זמן.. וזה גם לא עוזר בתקופות שאני רוצה להיכנס להריון
אני באמת מוותרת מראש על טבילות מאתגרות (נגיד פעם ההפסק ביום החמישי לא יצא טוב, וביום השישי היה ט' באב, ובשביעי היה מוצאי ט' באב, ובשמיני היה שבת ובתשיעי מוצ"ש אז טבלתי רק אחרי 17 ימים.. זה היה קשה מבחינת האסורים אבל זה ממש היה עדיף לי ככה..)
אבל על בדיקות אני לא יכןלה לוותר סתם ככה כי זה ממש עושה רע לבעלי, הןא תמיד כזה מחמיר בהכל (ובד"כ גם אני) וממש קשה לו בעניין הזה לא ללכת לפי עיקר הדין.. אני יודעת שכאילו הןא לא יכול לכפות עלי כי זה הגוף שלי, אבל עדין אני אשתו ובסוף בעצם אנחנו צריכים להיות ביחד, אז אני רוצה שתהיה לו הרגשה טובה.. (בתקופות ממש קשות אני באמת מבקשת ממנו "היתרים"..)
וגלבי לשאול רב בעצמי, זה דווקא ממש לא יעשה לי טוב.. אני מעדיפה אפילו לא להסתכל על העד אחרי שאני מוציאה אותו, מיד נותנת לבעלי (או שומרת בקופסא עד שהוא יחזור) ואם צריך אז הןא הולך לשאול רב

כנראה שבאמת הדרך היחידה זאת טיפול
אוף, אין לי כוח לזה..
@מתואמת חבל שלא מצאת טיפול מתאים..
@באר מרים אולי באמת אני ישאל את מכון פועה מה הם מכירים..
שוב תןדה!!
בעלך מבין במראות?המקורית
זה תמיד היה כך, שההחלטה היא שלו? למה, בעצם..?
הייתי מנסה לבדוק את הנקודה הזו .ייתכן והלחץ לא בא ממך אלא ממה שהוא מייחס לבדיקות ולהיטהרות?

בגדול - הייתי מציעה לך לחשוב על להתחבר למצווה שלך בעצמך אולי עם פחות מעורבות שלו, וזה יפחית את הלחץ. איך? אולי באמת בטיפול. בשיח משותף. נכון שטהרה משפיעה על שניכם, אבל לא רק מי שמחמיר צריך התחשבות וכדאי לדבר על זה
חיבוק ❤️
כן, בעלי למד מראותהריון ולידה
הוא מפחד לפסוק עדיין אבל הוא בהחלט מבין בזה
ולי זה דווקא נותן שקט נפשי שהוא אחראי על זה.. לי יש מספיק אחריות גם ככה..
דיברתי איתו על זה כמה פעמים, הןא ממש מבין אותי אבל עדיין קשה לו.. נראה מה יהיה בעתיד
בכנות- אם בעלי היה מעורב ככה אישית הייתי נלחצת מאומיקי מאוס
זה היה עושה לי הרגשה של אובדן שליטה על הגוף שלי, מה שגם ככה קיים עם עצם המצווה
אם אישה דוחפת עד לאיבר האינטימי שלה *בשבילו* ולא מחוברת לזה עד הסוף זה אקט של ניתוק מהגוף ולאט לאט מתעוררת אצלה דחיה לענין
לא סתם אחת הדרכים להקל על המצווה היא ללמוד על ההיבט הרוחני שעוזר לחלק מהנשים להיות במקום של מוטיבציה פנימית לקיום המצווה ולא רק כי ה' ציווה

לי חשוב שלפחות כל העניין זה ביני לבין הקב"ה ולא מול אדם אחר גם אם אהוב כמו בעלי או מוערך כמו רב. לי מאוד חשוב שארגיש שהשליטה אצלי, בעלי עוזר בלשים מראות אצל הרב שכמובן אני מקבלת את פסיקתו אם טהור או לא אבל כל השיקול דעת עובר דרכי - אני כותבת את השאלות לרב או בטלפון אם צריך ורק מעדכנת את בעלי מתי צפויה טבילה או משתפת מה עובר


ברור שלכל זוג מתאים משהו אחר
ברור שכל אישה היא אחרת
אבל חשוב שתקשיבי לעצמך ותנסי להבין בעומק איזה דרך תהיה לך יותר פשוטה ויותר רגועה
מציעה לכם לחשוב יחד מה הכי יקל *עליך* את התהליך. וכמובן להתיעץ עם רב שמקובל עליכם אבל חשוב שאת תנסחי או תגידי את הדברים
נכון שטהורה או לא זה מאוד משמעותי אליו אבל זו מצווה *שלך*. אם את טהורה הוא נקי ומחמיר מול הקב"ה ולא משנה אילו חומרות את לקחת בדרך או זרקת. המצב בהלכה הוא בינארי בהקשר הזה:
או שנטהרת ואת אישה נאמנה על קיום ההלכה ואז אתם מותרים
או שלא נטהרת או שאת לא נאמנה (חלילה) ואתם אסורים

אין הבדל מהצד שלו אם עשית ראשון ושביעי או עשית 14 בדיקות זה כבר עניין שלך ואני בטוחה שההלכה חשובה לך ולא תלכי על כל הקולות סתם

ברור לי שכל שינוי ממה שקיים זה אתגר זוגי וזה לא יהיה לך קל אבל זה יצמיח אתכם בעז"ה ויגדיל את האינטימיות ביניכם
וגם בעז"ה יעזור לך להיות יותר מחוברת לגוף ולרצון שלך שזה הרבה ברכה

בהצלחה!!!!
תודה!הריון ולידה
אין סיכוי שאני מדברת על זה עם רב
גם לא עם רבנית בעצם
זה באמת מה שנוח לנו, שבעלי ככה מעורב
נראה מה נעשה..
בכל אופן, מה שהכי קשה לי זאת הטבילה עצמה, ולזה לא ראיתי שום פיתרון..
מצטרפת לקודמותיבאר מרים
ומציעה בזהירות:
יכול להיות שזה קצת יושב על ocd של אחד מכם (נשמע שאולי של בעלך?) לפעמים יש ocd שהוא לא ממש ברמה גבוהה וסהכ חיים איתו ומס דריל איתי אבל בצורה מצטברת זה יותר מועקה בנפש.

איך אתם ביחס למצוות אחרות (בדיקות חמץ,בשר וחלב, "לצאת ידי חובה") - אתה גם נושאים שיוצרים מתח רגשי ומועקה?
אם כן - שווה לבדוק...
באמת יש לבעלי כנראה ocd הלכתיהריון ולידה
זה מתבטא בעוד דברים
הוא עובד על זה מאוד..
גם לי אולי יש קצת
זה לא מפריע לי בשאר הדברים ההלכתיים (כמעט) כי באמת גם אני בנפש נוטה להחמיר בהרבה דברים
רק בעניין הזה, בגלל שזה יושב על עוד דברים, קשה לי ככה..
אני מכירה כמה נשים עם ocd הלכתי שהצליחו לטפל בזהבאר מרים
וגם מכירה מישהי מהממת שמלווה נשים עם ocd בתחומי הטהרה.

אם תרצי - פני אלי באישי ואקשר אותך אליה
נראה לי פספסת שהיא כתבה את זה על בעלה...מקרמה
לא פספסתי..באר מרים
היא כתבה שהיא חושבת שגם לה יש קצת..

ולגבי בעלה - אני לא מכירה אישית אבל ממש שווה לטפל כי זה ממש משנה איכות חיים
תודה! אחשוב אם בא לי לטפל בזה בשלב הזה של החייםהריון ולידה
ואז אפנה אלייך.. (אולי מניק אנונימי, בסדר?)
יקרהאמאשוני
צר לי אבל זה ממש לא נשמע טוב מה שאת מתארת.
ממליצה להתייעץ עם רב שמבין גם בנפש שידע להדריך אתכם ושבעלך יכול לסמוך עליו שאם הוא אומר שהתהליך כשר אז הוא כשר,
בעלך לא צריך להתערב כמה בדיקות את עושה ואיך ומתי זה הכל צריך להיות בהנחייה של רב שמבין גם את הקושי הנפשי ולוקח אותו בחשבון בפסיקה.
בעלך צריך לדעת שנטהרת כדין ואת טהורה והכל על פי הדרכה רבנית.
ההתערבות שלו בפרטים לא נשמע שתורם לכם לתהליך טוב ונכון בטווח הארוך.
זאת אני שביקשתי ממנו להיות מעורבתהריון ולידה
בעלי ממש אדם עדין ומתחשב
נכון, קשה לו בכמה דברים. אבל לי יש הרבה יותר דברים קשים והוא בכ"ז מתחשב ומבין אותי
אז אני מנסה קצת ללכת לקראתו.. (וזה גם לקראתי, כי במקור הייתי רוצה להקפיד כמו שצריך)
יש פה מורכבות בכמה מישוריםמקרמה
קודם כל חיבוק
אני אתחיל מהסוף.
הדבר הכי חשוב בעייני הוא שתגיעי בסיום ערב טבילה הביתה כשאת בטוב.
אם בדרך יש מוקשים שניתן לנטרל-אז צריך לעשות הכל כדי שתגיעי בטוב.

זה לא אמור להיות סיוט (זה גם לא חייב להיות happy happy ומסע הטהרות רוחני באורות גבוהים...)
זה משהו שאין ברירה וצריך לעשות אבל יש בו סקאלה של דברים שאין ברירה לעשות ודברים שניתן לנטרל

ונכון שעיקר הראשי הוא שלך, אבל בנושאים כאלו ההשפעה היא זוגית
ואת חייבת לשתף את בעלך בקשיים, הוא חייב להבין שהרצון שלך לשמח אותו ולנהוג לפי הגישה המחמירה שלו עלולה לחזור אליו כבומרנג

הוא מקבל אישה שמגיע להיטהרות בפוסט טראומה ודוחה טבילה גם במחיר של עוד כמה ימי הרחקות.

הוא חייב להיות שותף למסע הזה.

עכשיו לתכלס-כמה דברים שיכולים לעזור-כתוהת בנק.

פחד מהמים- לכי לטיפול במים! תנטרלי את הפחד. יש דרכים לעבוד על זה

רתיעה מהבדיקות-
קודם כל מציעה לבדוק הלכתית מה ניתן להקל... זה אומנם עוקף את דורש הבעיה אבל זה לא בהכרח רע... להלכה יש פתרונות
לגבי שורש הבעיה - לא הצלחתי להבין אם זה רתיעה רגשית או כאב פיזי -את שניהם לא כדאי להזניח.
הגוף של האישה הוא מופלא... כולל מה שיוצא ממנו, מה יכול לעזור לך להירתע פחות?

ואם זה כאב פיזי -זה לא אמור לכאוב! כדאי לברר רפואית אצל מישהי שמומחית לרצפת האגן

ההכנות למקווה-טיפוח
מינימום!!!
יש הרבה מאוד דברים שנשים עושות היום שהם מעל הנדרש תלמדי שוב את הנושא לעומק ותופתעי.

לגבי המעמד המביך בטבילה
תמצאי לך מקווה שנעים לך.
שהבלניות נכנסות לחדר רק אחרי שאת במים ויוצאות לפני שאת יוצאת...
תצמצמי את הממשק עם הבלנית למינימום
תזכרי שתפקיד הבלנית הוא רק לוודא שהשיער במים.
את לא חייבת שהיא תראה אותך בכלל מחוץ לבור
ואת לא חייבת לראות אותה בכלל (תהיי עם הגב אליה)

עוד חיבוק







קודם כל חשוב מאוד ל
איזה דרכים יש לעבוד על הפחד ממים?הריון ולידה
זה מה שאני הכי מחפשת..
ב"ה הבלניות אצלנו נעימות ונחמדות לרוב
טיפול הידרוטרפיהמקרמה
יש בריכות טיפוליות בדיוק בשביל זה.
(מכירה אחת טובה באזור מודיעין... אבל יש בכל הארץ)

ממש כדאי. יכול לשנות את החוויה

-----

אני יודעת שלא שאלת על זה
אבל ראיתי את שאר התגובות שהרחבת לגבי הידע של בעלך
לרוב נהוג שבעל לא פוסק לאישתו במראות, גם עם למד.
וזה כם לא בריא לכם אם לך יש רצון לשמח אותו אבל קושי עם הבדירץקות ולו יש נתיה לocd.

במקום לעזור אחד לשני בהתמודדות אתם מאחדים כוחות ובכיוון הלא נכון ודווקא מקשים אחד על השני.

כדאי מאוד למצוא דמות רבנית שמקובלת על שניכם ולהיעזר בגורם ניטרלי שיפסוק
אבל אין סיכוי שאני אכנס לבריכה בשביל זה..הריון ולידה
ובעלי אף פעם לא פוסק לנו, הוא רק מסתכל על העדים לראות אם בכלל יש בהם שאלה (אני לא מסתכלת בהם *בכלל*)
וזאת באמת בעיה שעוד לא מצאנו רב אחד בשביל שיפסוק לנו.. הרב שלימד את בעלי כבר די מבוגר ויש לו תלמיד אחד שממש מומחה ואליו בעלי הולך בד"כ, אבל הןא לא תמיד זמין והוא גם לא הטיפוס של שחנ"שים ושל חפירות בנפש..
האם היו לך תקופות ארוכות של שבועיים שבועיים?אמאשוני
אני שואלת כי אם לא אז יכול להיות שאת מפחדת ממישהו שאת עוד לא מכירה.
יכול להיות שאת תתרגלי לזה בשלב כלשהו.
אמנם ההתחלה הכי קשה כי צריך להתמודד עם הכל שוב, אבל יכול להיות שאם תצליחי לפתור לפחות חלק מהבעיות שמזמנות לך את הקושי, יכול להיות שלכל השאר תצליחי לפתח הרגל שיווסת את הקושי הנפשי.

גם אני כשקיבלתי מחזור לראשונה אחרי הלידה האחרונה (קיבלתי לפני שנה) הייתי בטוחה שהפעם לא אצליח ליישר קו עם הסאגה הזאת ואני לא מאמינה שהנה חלפה לה שנה שלמה של שבועיים- שבועיים.
מה שכן כשיש טריגרים (כמו שינוי המקווה הקבוע או הבלנית הקבועה) אז זה מציף מחדש את הקושי.
אבל לפחות זה הרבה יותר טוב מאשר לפני כן. בסוף מתרגלים גם לדברים קשים ומגעילים ומעצבנים.
אני לא אומרת לא לתפור את הקושי, מה שתצליחי זה מהמם, אבל גם יעזור לדעת שמה שלא יהיה בסוף הזמן עושה את שלו.

לגבי חווית הטבילה עצמה והמבוכה, אולי יקל עלייך לדעת שהיום יש יותר ויותר מודעות לנושא ומקומות שהבלניות מאוד מכבדות את הפרטיות כמה שיותר.
אם אצלך זה לא ככה- שווה להשקיע לברר איפה זה כן להקלה על כל הנושא הזה לפחות.

עוד משהו שעזר לי קצת- אחרי שהוצאתי את כל הרשימה של מה שאני שונאת ושונאת עם כל הרגשות והעצבים, הסתכלתי לדף בעיניים וחשבתי מה אני מחליטה, לוותר על התהליך או לא?
אם מחליטים לוותר אז זה צריך להיות כמובן בהסכמת הבעל, אבל עוד לפני כן אני חושבת שבאמת שלך את לא רוצה לוותר על זה עם כל השנאה שלך כלפי זה.
כלומר שורה תחתונה אין לך ברירה, מתוך *בחירה* שלך את מחליטה לעשות את הכל.
עכשיו עיקר המאמץ והמחשבה הם איך לעשות זה את זה, האם יש כלים להקל.

למה התהליך המחשבתי הזה נחוץ? כדי לנסות לקבל את הפתרונות בלב פתוח גם אם הם לא מושלמים ולא לנסות למצוא למה הם לא עוזרים, אלא איפה הם כן עוזרים. אם נתקעים על ה"שונאת"
אז גם פוסלים את כל מה שיכול להקל (זה מה שהיה לי בכל אופן..)
למשל פעם בעלי הציע שהוא ילווה אותי ואז נצא קצת לטייל להתאוורר ואני מייד פסלתי את הרעיון ונכנסתי לעמדת התקפה שמה יעזור לי טיול עכשיו,
בדיעבד כשיצאתי דווקא כן הרגשתי שטיול איתו יכל טיפה להקל עלי את ההרגשה אחרי. נכון זה לא מנע את הרגשות שלפני/ תוך כדי אבל זה עדיף מכלום.
הרבה "קצת הקלה" מצטברים בסוף למשהו שכן משפר במשהו את ההרגשה.
יכול להיות..הריון ולידה
היו לי תקופות ארוכות, אבל לא מעל שנה
לא רואה את עצמי שורדת מעל שנה בזה 😖 (שוב, זה פחות האסורים למרות שגם זה ממש ממש קשה לי ומעצבן אותי, אלא כל התהליך של ההיטהרות ובעיקר הטבילה)
הי פותחת יקרהתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ח' בטבת תשפ"ג 19:29
קראתי מה שכתבת בהמשך השרשור, ונשמע לי שמה שמאד נוכח אצלך זה המון המון פחדים
מכל מיני סוגים של דברים, חלק מתבטאים בחרדה ממש, חלק בפחד, חלק אולי באוסידי, וחלק סתם ברתיעה או בהמנעות מסויימת,
אבל נשמע שזה דבר שמאד נוכח לך בחיים ומן הסתם מגביל וחוסם אותך מכל מיני דברים.

פחד הוא לא דבר רע בהכרח, הוא מנגנון הגנה בריא של הנפש שלנו, אבל צריך לדעת איך להתנהל איתו
בצורה נכונה ומקדמת, כי אחרת הוא יכול להפוך למחסום מאד מאד משמעותי בחיים שלנו...

ממליצה לך ממש ממש, ללמוד איך להתנהל עם הפחדים, או לקבל ליווי שיעזור לך להתמודד איתם בקצב שנכון לך❤️
אני באמת חושבת שאני סובלת מחרדה באופן כלליהריון ולידה
אבל איך מטפלים בזה??
אני לא אובייקיטיביתתהילה 3>אחרונה
אבל באופן אישי אצלי בקורס לומדים איך להתנהל באופן עצמי מול פחדים שעולים בנו,
ואני מניחה שאני לא היחידה בעולם אז אפשר גם לחפש עוד מטפלות/סוגים של טיפול אם זה לא מדבר אלייך או שאת מחפשת משהו אחר❤️
משחקי התפתחות לילדה בת שנה ושמונהאנונימית בהריון

אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,

יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?

 

קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!

גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה

כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות

מגנטיםדרקונית ירוקה

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

וואו תודה!!!אנונימית בהריון

ממש רשימה מרשימה 😊

לשטוף כלים זה לא מוקדם מידי בגיל הזה?אנונימית בהריון

היא מאד אוהבת מים 

כלי פלסטיקדרקונית ירוקה
אני שוטפת את הכלים השבירים והפעוט/ה שוטפים סכו"ם וכלי פלסטיק
אפשר טיפים איך לשטוף כלים עם ילד?מרימוש!
הוא ממש רוצה אבל אני אף פעם לא בטוחה איך יצא נקי
בן כמה הוא?יראת גאולה

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

חח בן 3מרימוש!
היום נתתי לו קצת כי הוא פשוט הודיע לי שזה מה שהוא עושה, ואז שטפתי שוב אבל לפחות הוא נהנה
לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תקחי סיר/ קופסה/ קערה גדולהאמאשוני

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

הבן שלי בן 3 ממש אוהב לשטוף כליםרוני_רון

אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..

ואחכ עוברים עליהם.

כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..

יו עוקבתכנה שנטעה
הבן שלי כמעט באותו גיל, בעיקר מעסיקים אותו משחקי עם מוזיקה. שהוא לוחץ וזה מנגן מנגינה, או ספר שירים שהוא לוחץ והספר מנגן בית בית, קסילופון וכו. קניתי לו גם קופסא כזאת עם צורות אבל הוא פשוט פותח מהחור הגדול ומוציא/מכניס את כל הצורות לא דרך החורים חחח כמובן שהכי אוהב גינה ואין מה לדבר... קיצר מסתכלת על התגובות
המפתח להתפתחות (זה שם של משחק, מאוד נחמד)מתואמת

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

😂😂 איזה תיאוריםיעל מהדרום
לק"י

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

וואו, בגיל 7.5 חודשיםמתואמת
אני מקווה שזה אומר שהוא גם יסיים מהר את תקופת השובבות🤭
😂 יש לי הרגשה שהוא יעלה בשובבות על זה שמעליויעל מהדרום

לק"י


הוא כמובן עדיין לא מצליח להתעסק במים שבאסלה.

לא יודעת מה מעניין דוקא שם מכל החדרים.

אוי לא🤦‍♀️ תכיני כוחות כבר מעכשיו!😅מתואמת
גם הקטן שלי, בן 11 חודשיםהשקט הזה

אבל כרגע ב"ה לא מצא שם יותר מידי מה לעשות.

רק מצחיק שכשהוא נכנס לשירותים ואחותו שם היא צועקת לי "אמא, בואי לקחת אותו, הוא נכנס איתי לשירותים, הוא לא מכבד את הפרטיות שלי😂😂"

גם אצלי בן ה9 חודשים שועט לשם כל פעם שהדלת פתוחה..לפניו ברננה!
ושבוע שעבר הוא התחיל משהו חדש: בכי נעלב בטירוף כל פעם שסוגרים בפניו את הדלת...
חחחח מדוייקרקאני

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

סבון האסלה הכחול הוא באמת אסון😅 (אנחנו לא קונים..מתואמת
אויש איככככססססלפניו ברננה!
חחח מזכיר לי שילדי בית הספר אצליבאתי מפעםאחרונה

מגלים מפעם לפעם חלקי משחק רנדומליים בילקוטים שלהם... וכן, יש איש קטן וחמוד שקבוע דואג לפנק אותם 🤣

מגנטיםאיזמרגד1

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

מגדל טבעותיראת גאולה
משחקי השחלה ביתיים - למשל קיסמים (או עדיף גפרורי יצירה לא צבעוניים) לקופסת תבלינים ריקה או כרטיסי אשראי ישנים לתוך קופסת מטרנה עם חור מתאים במכסה.
לתת לה לשחק בקצףSeven
אני נותת לילדים בקצף גילוח אולי לגיל הזה הייתי נותת קצפת הזו שמוכרים המוכנה התחושה הזו ממש כיפית להם
הבן שלי בן שנה ו10רוני_רון

ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים

ועוד רשימה -

מגה בלוקס

פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.

מאודדד אוהב לצייר

כלי אוכל ומטבח קטן

פאזלים 24 חלקים?😯😯איזמרגד1

וואו הבת 4 שלי רואה בפאזלים 24 חלקים אתגר

הבן 1.7 אפילו פאזל עץ לא ממש מצליח...

זה התעסוקה המועדפת עלינורוני_רון

לכן כנראה הם מפתחים מיומנות מוקדם..

וגם ב"ה יש להם כישרון לפאזלים

הגדול שלי בן שלוש ורבע מרכיב פאזלים 70 חלקים לבד

 

חייבת לסייג ולהגיד שכל פאזל חדש לוקח להם קצת זמן להכיר ולהרכיב. אני מדברת על פאזלים שהם מכירים היטב...

אצלי בת שנה ו7ברונזה

מאוד אוהבת מדבקות

וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש

ובר בצק

אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה

תודה לכולן על הרעיונות!!אנונימית בהריון

פתחתם לי את הראש לרעיונות נוספים!

 

תודה לכל אחת שהגיבה!!

מתי התחילו והפסיקו לכן הבחילות בהריון?מעיין34

לא יודעת כמה זה הגיוני אבל אצלי התחילו לפני שבוע 6

שבוע 5 עד שבוע 14פרח חדש
שבוע 3 עד 40נברשת

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.


פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

6 עד 12 אם אני לא טועהרקאני
היפאמזיס לא חמור- 5 עד 28גפן36

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

ב"ה לא סובלת הרבה מבחילות בהריונותמסע של החיים
אבל גם המעט יחסית שיש לי מתחיל בשבוע 6 ומסתיים בשבוע 14 תמיד. רק העוצמה קצת משתנה מהריון להריון
וואו איזה כיף לך! תודי לה' ממש.פומלה
בהחלט!מסע של החיים

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

בערך 6 עד 18הבוקר יעלה
...מוריה

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

מממהשקט הזה

נראה לי מתחיל לי באזור שבוע 7 ומפסיק באזור 12

כמובן שזה לא על השעון. גפ בדכ זה מתחיל בהדרגה וגם מפסיק בהדרגה..

שבוע 4 עד 40ואז את תראיאחרונה
חמותי לאחרונה זורקת הערות על חינוך ילדיםאנונימית בהו"ל

מול כולם

בצורה הכי לא נעימה שיש

היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל

אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש

ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה

לאחרים היא לא עושה את זה

ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!

פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?

אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת

מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר


 

מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו

שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה 

ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות

והם ישבו ושתקו...

עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ

והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים

תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה

מה הייתן עושות במקומי עכשיו שבועיים אחרי שזה קרה?אנונימית בהו"ל
וואו אמאלה!💕Doughnut

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

הקטע הוא שהשיתוף היה מזמן ממשאנונימית בהו"ל

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️Doughnut
וואו 😳 חיבוק גדול!!! ממש לא פשוט ❤️באתי מפעם

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

בת כמה היא?מקרמה

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

רציתי גם לכתוב את זה...יעל מהדרום
אמאלה כמה זה נכוןסטודנטית אלופה

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

אמר בפניה?ירושלמית במקור
וואי וואי...ירושלמית במקור
לאחרונה?כורסא ירוקה

לפעמים זקנים סתם מרגישים בנוח להיות חסרי טקט אבל לפעמים חוסר הטקט (יכול לבוא בצורת דיבור פוגע או דברים אחרים לא מנומסים כמו גרפסים בציבור וכאלה) זה סימן ראשון לנסיגה קוגנטיבית והידרדרות. אם יש אצלכם במשפחה הסטוריה של אלצהיימר, והאמת שגם אם לא, כדאי בלי להפחיד אותו כמובן, לדבר עם סבא שילך לרופא וינסה להבין אם ואיך אפשר לשמור על הכושר המוחי.

ולך - לא קל לראות את הנסיגה הזאת, במיוחד לא אצל מישהו קרוב ואהוב. חיבוק 🧡

יש עדות שזה כנגד עין הרעאמאשוניאחרונה
גם חשבתי על זה...באתי מפעם
אני חושבת שהייתי שולחת הודעהשוקולד פרה.

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.


את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

זה אופייני לה? או שפעם הייתה עם טאקט?גפן36
זה תסמין ראשוני של כל מיני דברים שממש כדאי לתפוס בקטן
זה לא הערות על חינוך ילדיםאמאשוני

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.


מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.


חיבוק גדול!!


לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית

כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום. 
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים? 

ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.


תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.


תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.


אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.


מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !


ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולה

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

ברכת המזון זה מדאוריתאטרכיאדה
לצערי לא מספיק מתפללתעוד מעט פסח
ברכת המזון ממש מדאורייתא, בוודאי שכן (קורה אחת ל... שאני שוכחת, ומלקה את עצמי על זה ממש).
יש ברכת המזון מקוצר נוסח בן איש חי!נפש חיה.
כן אם אני מברכת. זה רק זהממתקית
ברכת המזוןשלומית.

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

בדיוק כמוך. אין לי עצות. לאחרונה מברכת ברכת מזוןהדרים
בעמידה תוך כדי שטיפת כלים או עם התינוק כי מרגישה שאם אחכה לרגע שאשב פשוט לא אברך לעולם . על תפילות לצערי בכלל אין מה לדבר
ברכת המזון ממש חשוב לי לברךענבלית

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

העניין עם הילדים זה סתם תירוץ שלי...ממתקית

יותר עצלות.

אז אולי שווה ללמוד על זה קצתענבלית

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

ב"ה כן. ברור שלפעמים יש שכחה ופספוסיםיעל...

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)


ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

ברכת המזון זה חובה . ותפילה -חובה לפחות ברכות השחראור עולה בבוקר

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

לא מצליחה בכללתהילנה

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

ברכת המזון זה דאורייתא. אם אין אפשרות לברךפרח חדש
אז לדעתי להקפיד לאכול רק לחם מזונות
ברכת המזון כןתוהה לעצמי
תפילה ליד הילדים ממש לא.. גם אם יש זמן נחת שהם משחקים נגיד בשבת בבוקר ואני מנסה לפתוח סידור, תוך דקה הם ירצו תשומת לב והרוגע יעלם.
לא קראתי את כל התגובות אבל רוצה רק להגיד שאניהשקט הזהאחרונה

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.


זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.


ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.


אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

אשמח להסבר לגבי קניות מאתריםפלפלונת

בנקסט קניתי משהו קטן והמכס יקר ולא משתלם. אבל אם הייתי קונה יותר היה דמי משלוח. מסובך. איך עושים את זה נכון?

ואיפה קונים שמיכה  קיצית מומלצת? (וגם חורפית?) ומשטח פעילות? אשמח להמלצה. בארץ או בקישור לאתר.

מכס זה בערך מעל 220 שקלים עכשיויעל מהדרום
לק"י

משלוח חינם זה בפחות מזה.

טוב לדעת. תודה.פלפלונת
משלוח חינם זה ב200 ומעלהכבת שבעים
זה ממש מגביל במה שרוצים לקנות... 
זהו. לא זכרתי אם 100 או 200. ממש גבולי🤦‍♀️יעל מהדרום
פעם היה 100. והחזרות חינם. היום 200 והחזרה ב30אורוש3
נכון ואני קניתי ב230 ושילמתי מכס.עוד לפני שפירסמונחת-רוח
שהסכום ירד קניתי ..אז זה היה בהפתעה ומבאסס

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

קרה לי השבוע. כי לא בדקתי כמה זה בדיוק🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

אין סיכוי שיוותרו לי?

כרגע פטור ממכס ירד חזרהאורוש3
ל 75 דולר וזה דינאמי. אני כותבת לפני שמזמינה בגוגל ''75 דולר לשקל''. כרגע זה באמת נמוך. מנקסט משלוח חינם מעל 200 אז זה ממש טווח קטן לתמרון. 
בשיין משלמים מכס?כי כל פה
או שהם לוקחים את זה עליהם כמו שהיה עד עכשו!
??כי כל פהאחרונה
..
מכירות מתחם one בארות יצחק- שווה להגיע לשםshiran30005
בשביל חולצות לילדים? יש שם פוקס וגולף עודפים
יש שם גם לידרהשקט הזה

נראה לי שהוא גם עודפים


אחותי קונה שם קבוע לילדים שלה בגולף ובפוקס. .

ויש שם גם יש חסד אז אפשר גם לעשות קניות סופר על הדרך ואז מקסימום לא נסעת לחינם😜

לא צריכה את הסופר כרגעshiran30005
אני צריכה חולצות לגן לילדים ומתלבטת אם שווה את הנסיעה עד לשם. זה מרחק של 10 דק נסיעה ממני אבל צריכה את בעלי להגיע לשם...
נשמע שווהרקאני
הלידר לא עודפים למיטב ידיעתיהתייעצות הריון
גולף ופוקס- זה ממש תלוי במזל, לפעמים ממש לא מוצאים כלום ולפעמים יש מציאות טובות
זה אחלהאפרסקה

יש שם גם דלתא עודפים.

רק קחי בחשבון שהרבה פעמים בגולף עודפים נגיד יש להם איזה 100 עותקים מאותה חולצה, ככה שהחנות ענקית אבל המבחר לא בהכרח משקף את הגודל.

ובנוסף, יכול להיות שיהיה שם עכשיו רק סחורה של חורף שלא נמכרה ככה שלא בהכרח יהיה הרבה בגדים קצרים אם בכלל. ואם יהיה קצר, יהיה רשום על זה שזה קולקציה חדשה ולא עודפים

זה מסוג המתחמים שאני אומרת שווה לעבור חבל להגיע חחחמדמדה

כי אם את עוברת שם זה נחמד יש להם לפעמים מציאות

אבל בחיי לפעמים כל הגולף אותה חולצה שרוול ארוך, כנל פוקס

ולדעתי דלתא עודפים לא באמת שווים

אני נגיד מעדיפה של את המגה ספורט כי נעלי ספורט ובגדי ספורט זול משמעותית בעודפים


חולצות לילדים הייתי מעדיפה לחפש אונליין את ההנחות של קסטרו/ פוקס/ גולף

תןדה בנות! נוותר על זהshiran30005אחרונה

נקנה בחנויות שיש לי בעיר וזהו

שאלות על ילד בן 6חולמת להצליח

1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,

הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_  וח-ר-_

מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)

וגם אמר לי אני אהרוג אותך.

ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה

שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.

יש לכן רעיון?


2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,

כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים

וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,

הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)

מה עושים?

עונה על 1ואילו פינו

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..


אולי לפנות למרכז חוסן?פילה
נשמע שהוא לחוץ מהמצב ובגלל זה מתבטא גם בצורה כזאת
מה זה אומר מרכז חוסן?חולמת להצליח
למי פונים?
לגבי 1טארקו

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.


זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת


זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..


אהבתי ממש, כמה חכםDoughnut
ומה אם הילד חושב שהמילה הזו זו בדיחת השנה?שושנושי
אותה תגובהטארקו
זו מילה של שירותים, אם אתה צריך להגיד אותה אתה יכול ללכת להגיד אותה בשירותים

כמו מנטרה.

אם זה בסדר לנצלשבאתי מפעם

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים של שירותים, בדיוק כמו שכתבה טארקואוזן הפיל

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

להגיב יום אחר כך כבר אין טעם...מתואמת

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אין טעם להגיב ישירות על העבר. יש טעם על העתידאמאשוני

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.


מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

נכון, מסכימה. לדבר על עצם הרעיון שלא מדברים כךמתואמת
זה תמיד אפשר. וכמובן הכי טוב לעשות את זה בצורה סיפורית כמו שכתבת.
הייתי מתמקדת אם הייתי מצליחה בלתת מקום לרגש112233445566

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

אצלנוכורסא ירוקה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.


לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.


לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

לגבי שני התיאורים- גישה של תקשורת מקרבתאמאשוני

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.


אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.


בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?


בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.


לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

נשמע ששני הדברים קשורים זה בזה...מתואמת

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.


בהצלחה...

נשמע שעובר עליו משהואפונהאחרונה

מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.

יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.

תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.

אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.


 

אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?

אולי משהו בבית הספר?

אולי עם החברים?

אולי מול אחד ההורים קורה משהו?


 

לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').

לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.

לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי. 

(מלחמת כריות, התגוששות וכד')

בהריון ואוכלת רק אבל רק שטויותהרמה

שבוע 14

עם בונגסטה

רק לאחרונה מצליחה לאכול

אבל הבעיה זה המה

אני נגעלת מחלבונים

בשר מן החי או הצומח

רוצה רקקק פחמימות ריקות עם כמה שיותר שמן

פסטה פיצה טוסט

מה יהיה?!?! לאן אני אגיע בקצב הזה? אוף

מה עם חביתה עם גבינות טעימות כמובאתי מפעם

צפתית וכד'?

או לקחת פיתה כוסמין ועליה להכין פיצה (רוטב, זיתים, גבנצ)? לפחות משהו אחד מזין.

או פשטידה עם קוטג', ביצים, תירס וכו'.. טעים ממש!

העובר בעיקרון לא נפגע , אבל הוא לוקח לך את כל המחסנים ובסוף את תשארי בלי כלום! ולהיות בלי ברזל אחרי לידה זה נורא ואיום. אז תנסי כן לראות מה את יכולה לדחוף בכל זאת

כי בסוף זה יכול לדפוק אותך.

אולי יעניין אותך