קושי נפשי (בעיקר) עם היטהרותהריון ולידה
השרשור של @אמונה הודיה הציף לי את זה..
אני שונאת ממש את התקופות של שבועיים-שבועיים. גם הדימום והאסורים קשים לי, אבל על זה אני יכולה עוד איכשהו להתגבר. אבל ההיטהרות... זה כבר משהו אחר.
שונאת את הבדיקות (להכניס לעצמי דברים לגוף, להיות בלחץ ממה שיצא), שונאת את החפיפה (אני אחת ששונאת טיפוח באופן כללי, מקלחת בשבילי היא 5 דקות וזהו) ובעיקר שונאת את הטבילה (לא נעים לומר ככה על מצווה אבל זאת האמת) גם את המעמד המביך אבל בעיקר כי אני מפחדת ממים מאוד.
וכל פעם כזאת זה סיוט בשבילי, גם החששות לפני, גם הטבילה עצמה וגם ההתאוששות אח"כ
אז כרגע אני על מניעה הורמונלית, אבל יודעת שבקרוב היא כבר לא תחזיק מעמד, ופשוט מפחדת מזה
ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה
כי כל השיעורים וההדרכות (גם זאת של ליאון קנדיל ש @באר מרים ממליצה עליה) מדברות בעיקר על הקושי בהרחקות, שזה גם יכול לעזור לי, אבל זה לא עוזר לי לבעיה הכי גדולה שלי עם זה..
יש לכן איך לעזור לי בזה!
חיבוק גדול!בימבה אדומה
ללכת לטיפול על הפחד ממים. מתייגת את @מתואמת
תודה על התיוג!מתואמת
לא יודעת כמה אוכל לעזור, כי גם אני עוד לא לגמרי התגברתי על הפחד שיש לי ממים... זה כמובן יותר טוב ממה שהיה פעם, ובכל זאת בכל פעם אני צריכה לחשוק שיניים כדי לעבור את זה...
מבינה לליבך כך כךאני זה א
אני לקראת הפסק וכמה שבא לי כבר להיטהר מדחיקה את התהליך שצריך לעשות אין לי כוחות נפשיים בעיקר לכל הבדיקות והלחץ מהכתמים למרות שזה כבר לא כמו פעם אבל עדין קשה לי בעיקר אחרי תקופה ארוכה שזה לא היה..
נשמע ממש קשהתהילה 3>
בעיקר כי יש הרבה חששות ופחדים שסובבים אוצו אצלך משלל כיוונים.

ממליצה ממש ללכת לשורש ולעבוד על הפחדים עצמם❤️
איתך לחלוטיןמקקה
גם אני כמוך
טובלת ממש במסירות נפש
שונאת בדיקות, זה כואב לי ומכניס אותי לחרדות. והאמת שהקלתי עצמי והפסקתי גם ללבוש לבנים כי פשוט לא עמדתי בזה. ועדיין קשה קשה
בעיקר שונאת ללכת למקווה בלילה. למה זה לא בבוקר??

השבוע טבלתי, והייתה בלנית חדשה ומעצבנת שצועקת כשר ככה שכל החדרים ישמעו. אז היא עומדת לי כשאני עולה מהמים (עם מגבת) ומחכה ללחוץ לי יד
אמרתי תודה ולא תודה (מזל שידעתי מיכן שיש עניין כזה אחרת הייתי בכלל מתעלפת. אבל אין מצב שמישהו ייגע בי במצב הזה) והיא צועקת לי מאחורה: יש מזיקים בחוץ!! את לא רוצה לקבל את הברכה?? ויצאתי בהרגשה עוד יותר מבואסת וזה ממש עיצבן אותי. וגם עיצבן אותי שהיא אמרה"כשרה לבעלך, מותרת לבעלך" אני לא טובלת בגלל בעלי וזה בכלל לא עניינך מה אני עושה ולא עושה. הבלנית הרגילה תמיד אומרת טהורה שאת זה יותר קל לי לבלוע
סליחה על הניצלוש אבל זה עמד לי בגרון כבר יומיים
הצחקת אותיEliana a
על הבלניות
😵המקורית
איזה הזויה
חיבוק ❤️
אוי נשמע לא נעים, חיבוקאביול
זה לא אישי כלפייךאמאשוני
זה טקס קבוע אצל מי שלמדה ככה לעשות,
אני גם לא יכולה לסבול את הטקס הזה
אבל זה ממש לא חריג ולא אישי כלפייך.
מקווה שהקבועה תחזור,
חיבוק על החוויה.
אויי נשמעת חוויה ממש לא נעימההשקט הזה
אני רק אחזק אותך שאת הכי נורמלית שישמיקי מאוס
זה בסדר וזה טבעי שקשה לך שגורם חיצוני (גם אם זה משהו שאת מאמינה בו כמו ההלכה) מתערב כל כך עמוק בגוף שלך ובאינטימיות שלך
הנרתיק שלנו לא בנוי בכלל לחוויה כזו, טבעי ונורמלי שיתכווץ ושזה לא נעים לך
והטבילה? מעולם לא הרגשתי התרוממות מזה שזה מצווה, להחשף ערומה זה לא נעים לי והכי טבעי שזה לא נעים ואין איך ליפות את זה

אז מי שבטבעה יותר מחוברת לרוחניות ומצליחה לחוש שם קדושה זה ברכה ומדהים אבל טבעי ולגיטימי שלא. וזה לא מוריד מערכך בעיני הקב"ה, מי יודע אולי להפך לפום צערא אגרא

אז דבר ראשון אל תלחמי בזה
תאהבי את עצמך

וכמה עצות שבעיני משנות את החוויה:
- ללמוד כמה שיותר את ההלכות ולמצוא רב שנעים לך לשאול בעצמך, זה מחזיר קצת מהשליטה על הגוף שלך לידיים שלך. ובעיני זה משמעותי

-לא לחשוש להקל איפה שזה אפשרי הלכתית (עם ייעוץ צמוד כמובן) כשמעמיקים בלימוד הלכה לומדים כמה ההלכה מקלה במקום של צער או הפסד, ובהחלט צער כמו שלך הוא שיקול חשוב ובמיוחד שחלק לא קטן מההנהגות בתחום הזה הם חומרות ומנהגים
ואפשר לזרוק עלי עגבניות מי שקשה לה עם זה...
בטוחה שאת עוברת את כל זה כי חשוב לך לקיים את ההלכה, תאמיני בעצמך שתדעי לקחת רק הקלות שבאמת ראוי שתקחי אם היית מחפשת לא לקיים לא היינו בדיון הזה

-למדתי מבינת הופמן, ממליצה ממש לעקוב אחרי תכנים שלה: כשאת עושה בדיקות- לא להכניס את העד ישר, אלא להכניס טיפונת ולאפשר לשרירי הנרתיק "להזמין" אותו, זה תרגול מעולה גם בלי קשר לטהרה להתחבר יותר לעצמך וזה הופך את הבדיקה ליותר טבעית לגוף
וכמובן עד רך רך
ולדאוג שיש לך פנאי לבדיקה

בהצלחה!
מניחה שלא לזה כיוונת ואת בטח כבר יודעת אבלקופצת רגע
1- לא בטוח שחייבים המון בדיקות. תתייעצי עם רב /עם בעלך/ תחליטו בעצמכם באמצעות ספרים וכו', אבל אפשר להוריד את הבדיקות למינימום. לדעתי זה מקל מאוד. וקצת מוריד את ההרגשה שאת אמורה כל הזמן להתעסק עם זה.
2- כנ"ל לגבי לבישת צבעוני בשבעה נקיים
3- אם אין לחץ על הריון, ויש כתמים שמטרידים אותך, חכי עוד יום ואז תעשי הפסק בלי שיש התעסקות עם כתמים ושאלות( יודעת שזו לא עצה פופולרית ושתמיד כדאי להטהר הכי מוקדם וכו', אבל אם זה גורם לך לכל כך הרבה לחץ, תורידי מעצמך ותתחילי הכל יום אחרי... )
4- לא יודעת מה לייעץ לגבי פחד ממים, לא חוויתי. אבל יודעת שיש המון מטפלות במים, אולי שווה לעשות כמה מפגשים כאלה?
5- לא פירטת לגבי המקווה עצמו מה ההרגשה שלך שם מבחינת הבלנית, אבל שווה להשקיע ולנסוע עד למקווה נעים. זה הבדל גדול.
אני חושבת ששמעתי פעםמכחול
שכשאישה מפחדת ממים היא יכולה להיכנס עם עוד מישהי שנותנת לה יד (בצורה רופפת שמים יכנסו).
לא זוכרת בדיוק, אז כמובן תבדקי, אבל אולי יוכל לעזור לך.

בהצלחה!
ראית את מה שכתבתי?מכחול
אני לא נעלבת שלא ענית, רק רוצה לוודא שלא פספסת כי אולי יכול לעזור לך...

בהצלחה!
ראיתי את זה, תודההריון ולידה
זה פשוט לא יעזור לי.. לא אוהבת שנוגעים בי, בטח לא במצב כזה.. וזה גם לא ירגיע את הפחד (אם בעלי היה יכול להחזיק לי את היד זה היה עוזר אבל הרי אין סיכוי..)
במקומךהמקורית
הייתי מחפשת להקל ככל הניתן
מצרפת כמה עצות שאולי יעזרו לך:
1. להפחית בדיקות ולטבול מינימום טבילות
2. לא יודעת כמה פוםולארי - אבל בעיניי איכות ולא כמות. גם אן ייקח עוד יום - אם זה מוריד ממך את הלחץ והשאלות - זה עדיף. המרתון לטהרה מעולם לא דיבר אליי. ואני חושבת שזה טריגר עצום ללחץ.
אני באופן אישי לא דוחקת בעצמי.
3. הכנות כמו ציפורניים, הסרת שיער - עד יום לפני ולא באותו יום.
4. בעקבות הקורונה לא חייב מקלחת במקווה. תגיעי מוכנה תטבלי ותלכי.
5. אני גיליתי שלשלם על מגבות ולא לסחוב מקל עליי
6. ללכת למקווה שנעים לך בו. אם הבלניות מסתכלות ולא נעימות ומכילות- אל תהיי שם. חוויה חיובית משפיעה על האחרי.

נשמע שיש לך קושי רגשיאביול
אולי אפשר לפתור את זה בטיפול. או להתייעץ עם רב שמבין גן בקטע הרגשי
יש כאן לדעתי כמה דברים שצריך להפריד ביניהם:באר מרים
1. הפחד ממים והטבילה נקרא הידרופוביה וצריך לטפל בו קודם כל. אני זוכר. שפעם דיברו על זה בכנס של מכון פועה. כדאי לדעתי לפנות אליהם לקו יעוץ ולקבל מהם הפניה לארגון או מכון שמטפל בזה כדי לפתור את הטבילה הזאת.

2. לגבי החפיפה והטבילה- דווקא במשחק חנוכה של ליאון קנדיל היתה הרבה התייחסות לזה (רק המשחק של היום הראשון עסק בהרחקות. המשך המשחק כלל את כל שלבי הטהרה והביא להם משמעות רוחנית ממש עמוקה ויפה) - היא שלחה היום מייל שאפשר להיכנס למשחק עד יום ראשון בבוקר. אז אולי תנסי: https://binathalevana.ravpage.co.il/chanuka

3. היא גם פורסמה היום על שיעור חינמי בנושא "המחזוריות הנשית - ממכשול למנוף בעבודת ה" - שיתקיים בשבוע הבא - לדעתי שווה לך לשמוע.. זה הקישור: https://binathalevana.ravpage.co.il/manof

4. לגבי החפיפה - הלכות חפיפה מטוד קשורים לנורמות הסביבתיות ולנורמות שלך. יש הרבה דברים שאם באופן כללי את לא מקפידה עליהם אז לא חייבים לעשות גם לפני הטבילה. כדאי לך ממש להתייעץ עם מישהי (אולי מהקו יעוץ הנשי את מכון פועה) לברר במדויק במדויק את צריכה לעשות לפני הטבילה ומה לא חובה.

5. לגבי הלחץ מהבדיקות ומתהליך הטהרה - אני זוכרת שליאון קנדיל פעם פעם דיברה על זה - אבל לא זוכרת שיעור או קישור לזה.. את יכולה לשאול אותה על זה.

6. אני אישות חושבת שאת חייבת להתיידד עם הגוף שלך ולכבד אותו גם באופן שבו הבדיקות נעשות. מתחברת לעצה ש@מיקי מאוס כתבה בשם בינת הופמן לגבי "לתת לנרתיק להזמין אותך פנימי". שמעתי את זה מליאון קנדיל בצורה קצת אחרת אבל עם אותו רעיון.

7. אני לא מסכימה עם העצות שנתנו לך איך "לברוח" מהקושי - הרי בסוף יהיו פעמים שתצטרכי להתמודד איתו. והוא ישאר בשבילך מאיים וסיוט. לכן אני חושבת שאת חייב. "להסתכל לקושי בעיניים" ולפרק אותו ולמצוא לכל מרכיב פתרון כך שזה יפסיק להיות עבורך עניין מפחיד ומאיים.

ממש בהצלחה!
אויש. אני איהיה הכי רדודה כאן:קופצת
למה לא למנוע הורמונלית = לא לקבל מחזור?

עד שיהיה לנו סנהדרין שתעשה סדר במצווה הזו - ואני פשוט "עוקפת" אותה.


ועכשיו לא ברדידות:
כל קושי כזה יושב בנפש על מקום תקוע וכואב.
אם יש לך כוח לעשות עבודה - לכי על זה. זה יפתור לך עוד נושאים תקועים בחיים ויתן לך איכות חיים אחרת.
אם אין לך כוח (כמוני😅). אז אולי באמת שווה למנוע..
אני רק אגידבארץ אהבתי
שזו ברכה גדולה בשבילך שאת מצליחה ככה 'לעקוף' את ההתמודדות הזו.
זה נכון שבתקופת מניעה אפשר לבחור אמצעים שמאריכים מאוד את התקופות הטהרה.
אבל אישה שמחכה להיכנס להריון, והוא לא מגיע מיד - אין לה באמת איך לברוח מזה... נשמע שאצלך ברגע שאת מפסיקה מניעה, מיד מגיע הריון 🙂 אבל לא לכל אחת זה כזה פשוט...
צודקת. לא חשבתי על זה.קופצת
תודה שהארת את תשומת ליבי.
כי לא לכולן טוב הורמונים יקרה ❤️המקורית
ולא כולן רוצות למנוע בכלל..
שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שטובה לך. זה בכלל לא רדוד בעיניי. אני חושבת שלא עם כל דבר בחיים נכון 'להתמודד' בדווקא ולא תמיד צריך להביט לפחד בעיניים. אפשר גם לסגור אותו מאחורי מנעול ובריח אם זה מה שעושה לנו טוב
יש שורה שאני אוהבת בשיר של אביתר בנאיתהילה 3>
"יש מגירות שבינתיים אני לא פותח
עד שיוסיף בי אור"

(מקווה שזכרתי במדוייק את המילים.. אם לא אז זה הרעיון )

אני חושבת שבהחלט יש זמן לכל דבר
זמן להתמודד עם דברים לעומק
וזמן להבין שזה לא הזמן ואני צריכה להיות במקום חזק וגדול יותר בשביל זה.

צריך לדעת להיות בהקשבה עצמית אם זה משהו שאני יכולה כרגע לעסוק בו ולהכיל אותו, או שזה כרגע עדיין גדול עלי ולא השלב
מחמיא לי שאת מסכימה איתי המקורית
וממש אהבתי את המילים ❤️
איזה כיף, תודה❤️תהילה 3>
נכון. אבל לפעמים מהפחד ( המוצדק) מההורמוניםקופצת
- מפחדים לנסות את כל הסוגים.
ולפעמים יש כן סוגי מניעה הורמונליים שדווקא כן יהיו בסדר, ועד שלא מנסים לא יודעים.

לגבי התקופות שלא רצים למנוע - כתבתי למעלה. צודקות.
(שוב) חוסר רגישות שלי.
ייתכן. אבל אולי זה גם פחדהמקורית
שלא רוצים לגעת בו. בתור אחת שסבלה ממש מהורמונים וגם מהתקן, זה יכול להיות סיוט. לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בפיזי הנפשחי. אוחי המקרה שלי קצת חריג, אבל אני בקלות רואה אחך אישה יכולה להיות מבועתת מתהליך הניסוי והטעייה וכל מה שכרוך בכך.
ואז צריך לבחור עם איזה קושי יותר נכון לנו להתמודד כרגע.
מהממת הרגישות שלך
וואו.. כמה תגובות! תודה!הריון ולידה
מנסה לענות לכל התגובות ביחד
אני באמת משתמשת במניעה הורמונלית כל עוד אפשר, אבל הבעיה שהיא מזיקה לי בריאותית לאורך זמן.. וזה גם לא עוזר בתקופות שאני רוצה להיכנס להריון
אני באמת מוותרת מראש על טבילות מאתגרות (נגיד פעם ההפסק ביום החמישי לא יצא טוב, וביום השישי היה ט' באב, ובשביעי היה מוצאי ט' באב, ובשמיני היה שבת ובתשיעי מוצ"ש אז טבלתי רק אחרי 17 ימים.. זה היה קשה מבחינת האסורים אבל זה ממש היה עדיף לי ככה..)
אבל על בדיקות אני לא יכןלה לוותר סתם ככה כי זה ממש עושה רע לבעלי, הןא תמיד כזה מחמיר בהכל (ובד"כ גם אני) וממש קשה לו בעניין הזה לא ללכת לפי עיקר הדין.. אני יודעת שכאילו הןא לא יכול לכפות עלי כי זה הגוף שלי, אבל עדין אני אשתו ובסוף בעצם אנחנו צריכים להיות ביחד, אז אני רוצה שתהיה לו הרגשה טובה.. (בתקופות ממש קשות אני באמת מבקשת ממנו "היתרים"..)
וגלבי לשאול רב בעצמי, זה דווקא ממש לא יעשה לי טוב.. אני מעדיפה אפילו לא להסתכל על העד אחרי שאני מוציאה אותו, מיד נותנת לבעלי (או שומרת בקופסא עד שהוא יחזור) ואם צריך אז הןא הולך לשאול רב

כנראה שבאמת הדרך היחידה זאת טיפול
אוף, אין לי כוח לזה..
@מתואמת חבל שלא מצאת טיפול מתאים..
@באר מרים אולי באמת אני ישאל את מכון פועה מה הם מכירים..
שוב תןדה!!
בעלך מבין במראות?המקורית
זה תמיד היה כך, שההחלטה היא שלו? למה, בעצם..?
הייתי מנסה לבדוק את הנקודה הזו .ייתכן והלחץ לא בא ממך אלא ממה שהוא מייחס לבדיקות ולהיטהרות?

בגדול - הייתי מציעה לך לחשוב על להתחבר למצווה שלך בעצמך אולי עם פחות מעורבות שלו, וזה יפחית את הלחץ. איך? אולי באמת בטיפול. בשיח משותף. נכון שטהרה משפיעה על שניכם, אבל לא רק מי שמחמיר צריך התחשבות וכדאי לדבר על זה
חיבוק ❤️
כן, בעלי למד מראותהריון ולידה
הוא מפחד לפסוק עדיין אבל הוא בהחלט מבין בזה
ולי זה דווקא נותן שקט נפשי שהוא אחראי על זה.. לי יש מספיק אחריות גם ככה..
דיברתי איתו על זה כמה פעמים, הןא ממש מבין אותי אבל עדיין קשה לו.. נראה מה יהיה בעתיד
בכנות- אם בעלי היה מעורב ככה אישית הייתי נלחצת מאומיקי מאוס
זה היה עושה לי הרגשה של אובדן שליטה על הגוף שלי, מה שגם ככה קיים עם עצם המצווה
אם אישה דוחפת עד לאיבר האינטימי שלה *בשבילו* ולא מחוברת לזה עד הסוף זה אקט של ניתוק מהגוף ולאט לאט מתעוררת אצלה דחיה לענין
לא סתם אחת הדרכים להקל על המצווה היא ללמוד על ההיבט הרוחני שעוזר לחלק מהנשים להיות במקום של מוטיבציה פנימית לקיום המצווה ולא רק כי ה' ציווה

לי חשוב שלפחות כל העניין זה ביני לבין הקב"ה ולא מול אדם אחר גם אם אהוב כמו בעלי או מוערך כמו רב. לי מאוד חשוב שארגיש שהשליטה אצלי, בעלי עוזר בלשים מראות אצל הרב שכמובן אני מקבלת את פסיקתו אם טהור או לא אבל כל השיקול דעת עובר דרכי - אני כותבת את השאלות לרב או בטלפון אם צריך ורק מעדכנת את בעלי מתי צפויה טבילה או משתפת מה עובר


ברור שלכל זוג מתאים משהו אחר
ברור שכל אישה היא אחרת
אבל חשוב שתקשיבי לעצמך ותנסי להבין בעומק איזה דרך תהיה לך יותר פשוטה ויותר רגועה
מציעה לכם לחשוב יחד מה הכי יקל *עליך* את התהליך. וכמובן להתיעץ עם רב שמקובל עליכם אבל חשוב שאת תנסחי או תגידי את הדברים
נכון שטהורה או לא זה מאוד משמעותי אליו אבל זו מצווה *שלך*. אם את טהורה הוא נקי ומחמיר מול הקב"ה ולא משנה אילו חומרות את לקחת בדרך או זרקת. המצב בהלכה הוא בינארי בהקשר הזה:
או שנטהרת ואת אישה נאמנה על קיום ההלכה ואז אתם מותרים
או שלא נטהרת או שאת לא נאמנה (חלילה) ואתם אסורים

אין הבדל מהצד שלו אם עשית ראשון ושביעי או עשית 14 בדיקות זה כבר עניין שלך ואני בטוחה שההלכה חשובה לך ולא תלכי על כל הקולות סתם

ברור לי שכל שינוי ממה שקיים זה אתגר זוגי וזה לא יהיה לך קל אבל זה יצמיח אתכם בעז"ה ויגדיל את האינטימיות ביניכם
וגם בעז"ה יעזור לך להיות יותר מחוברת לגוף ולרצון שלך שזה הרבה ברכה

בהצלחה!!!!
תודה!הריון ולידה
אין סיכוי שאני מדברת על זה עם רב
גם לא עם רבנית בעצם
זה באמת מה שנוח לנו, שבעלי ככה מעורב
נראה מה נעשה..
בכל אופן, מה שהכי קשה לי זאת הטבילה עצמה, ולזה לא ראיתי שום פיתרון..
מצטרפת לקודמותיבאר מרים
ומציעה בזהירות:
יכול להיות שזה קצת יושב על ocd של אחד מכם (נשמע שאולי של בעלך?) לפעמים יש ocd שהוא לא ממש ברמה גבוהה וסהכ חיים איתו ומס דריל איתי אבל בצורה מצטברת זה יותר מועקה בנפש.

איך אתם ביחס למצוות אחרות (בדיקות חמץ,בשר וחלב, "לצאת ידי חובה") - אתה גם נושאים שיוצרים מתח רגשי ומועקה?
אם כן - שווה לבדוק...
באמת יש לבעלי כנראה ocd הלכתיהריון ולידה
זה מתבטא בעוד דברים
הוא עובד על זה מאוד..
גם לי אולי יש קצת
זה לא מפריע לי בשאר הדברים ההלכתיים (כמעט) כי באמת גם אני בנפש נוטה להחמיר בהרבה דברים
רק בעניין הזה, בגלל שזה יושב על עוד דברים, קשה לי ככה..
אני מכירה כמה נשים עם ocd הלכתי שהצליחו לטפל בזהבאר מרים
וגם מכירה מישהי מהממת שמלווה נשים עם ocd בתחומי הטהרה.

אם תרצי - פני אלי באישי ואקשר אותך אליה
נראה לי פספסת שהיא כתבה את זה על בעלה...מקרמה
לא פספסתי..באר מרים
היא כתבה שהיא חושבת שגם לה יש קצת..

ולגבי בעלה - אני לא מכירה אישית אבל ממש שווה לטפל כי זה ממש משנה איכות חיים
תודה! אחשוב אם בא לי לטפל בזה בשלב הזה של החייםהריון ולידה
ואז אפנה אלייך.. (אולי מניק אנונימי, בסדר?)
יקרהאמאשוני
צר לי אבל זה ממש לא נשמע טוב מה שאת מתארת.
ממליצה להתייעץ עם רב שמבין גם בנפש שידע להדריך אתכם ושבעלך יכול לסמוך עליו שאם הוא אומר שהתהליך כשר אז הוא כשר,
בעלך לא צריך להתערב כמה בדיקות את עושה ואיך ומתי זה הכל צריך להיות בהנחייה של רב שמבין גם את הקושי הנפשי ולוקח אותו בחשבון בפסיקה.
בעלך צריך לדעת שנטהרת כדין ואת טהורה והכל על פי הדרכה רבנית.
ההתערבות שלו בפרטים לא נשמע שתורם לכם לתהליך טוב ונכון בטווח הארוך.
זאת אני שביקשתי ממנו להיות מעורבתהריון ולידה
בעלי ממש אדם עדין ומתחשב
נכון, קשה לו בכמה דברים. אבל לי יש הרבה יותר דברים קשים והוא בכ"ז מתחשב ומבין אותי
אז אני מנסה קצת ללכת לקראתו.. (וזה גם לקראתי, כי במקור הייתי רוצה להקפיד כמו שצריך)
יש פה מורכבות בכמה מישוריםמקרמה
קודם כל חיבוק
אני אתחיל מהסוף.
הדבר הכי חשוב בעייני הוא שתגיעי בסיום ערב טבילה הביתה כשאת בטוב.
אם בדרך יש מוקשים שניתן לנטרל-אז צריך לעשות הכל כדי שתגיעי בטוב.

זה לא אמור להיות סיוט (זה גם לא חייב להיות happy happy ומסע הטהרות רוחני באורות גבוהים...)
זה משהו שאין ברירה וצריך לעשות אבל יש בו סקאלה של דברים שאין ברירה לעשות ודברים שניתן לנטרל

ונכון שעיקר הראשי הוא שלך, אבל בנושאים כאלו ההשפעה היא זוגית
ואת חייבת לשתף את בעלך בקשיים, הוא חייב להבין שהרצון שלך לשמח אותו ולנהוג לפי הגישה המחמירה שלו עלולה לחזור אליו כבומרנג

הוא מקבל אישה שמגיע להיטהרות בפוסט טראומה ודוחה טבילה גם במחיר של עוד כמה ימי הרחקות.

הוא חייב להיות שותף למסע הזה.

עכשיו לתכלס-כמה דברים שיכולים לעזור-כתוהת בנק.

פחד מהמים- לכי לטיפול במים! תנטרלי את הפחד. יש דרכים לעבוד על זה

רתיעה מהבדיקות-
קודם כל מציעה לבדוק הלכתית מה ניתן להקל... זה אומנם עוקף את דורש הבעיה אבל זה לא בהכרח רע... להלכה יש פתרונות
לגבי שורש הבעיה - לא הצלחתי להבין אם זה רתיעה רגשית או כאב פיזי -את שניהם לא כדאי להזניח.
הגוף של האישה הוא מופלא... כולל מה שיוצא ממנו, מה יכול לעזור לך להירתע פחות?

ואם זה כאב פיזי -זה לא אמור לכאוב! כדאי לברר רפואית אצל מישהי שמומחית לרצפת האגן

ההכנות למקווה-טיפוח
מינימום!!!
יש הרבה מאוד דברים שנשים עושות היום שהם מעל הנדרש תלמדי שוב את הנושא לעומק ותופתעי.

לגבי המעמד המביך בטבילה
תמצאי לך מקווה שנעים לך.
שהבלניות נכנסות לחדר רק אחרי שאת במים ויוצאות לפני שאת יוצאת...
תצמצמי את הממשק עם הבלנית למינימום
תזכרי שתפקיד הבלנית הוא רק לוודא שהשיער במים.
את לא חייבת שהיא תראה אותך בכלל מחוץ לבור
ואת לא חייבת לראות אותה בכלל (תהיי עם הגב אליה)

עוד חיבוק







קודם כל חשוב מאוד ל
איזה דרכים יש לעבוד על הפחד ממים?הריון ולידה
זה מה שאני הכי מחפשת..
ב"ה הבלניות אצלנו נעימות ונחמדות לרוב
טיפול הידרוטרפיהמקרמה
יש בריכות טיפוליות בדיוק בשביל זה.
(מכירה אחת טובה באזור מודיעין... אבל יש בכל הארץ)

ממש כדאי. יכול לשנות את החוויה

-----

אני יודעת שלא שאלת על זה
אבל ראיתי את שאר התגובות שהרחבת לגבי הידע של בעלך
לרוב נהוג שבעל לא פוסק לאישתו במראות, גם עם למד.
וזה כם לא בריא לכם אם לך יש רצון לשמח אותו אבל קושי עם הבדירץקות ולו יש נתיה לocd.

במקום לעזור אחד לשני בהתמודדות אתם מאחדים כוחות ובכיוון הלא נכון ודווקא מקשים אחד על השני.

כדאי מאוד למצוא דמות רבנית שמקובלת על שניכם ולהיעזר בגורם ניטרלי שיפסוק
אבל אין סיכוי שאני אכנס לבריכה בשביל זה..הריון ולידה
ובעלי אף פעם לא פוסק לנו, הוא רק מסתכל על העדים לראות אם בכלל יש בהם שאלה (אני לא מסתכלת בהם *בכלל*)
וזאת באמת בעיה שעוד לא מצאנו רב אחד בשביל שיפסוק לנו.. הרב שלימד את בעלי כבר די מבוגר ויש לו תלמיד אחד שממש מומחה ואליו בעלי הולך בד"כ, אבל הןא לא תמיד זמין והוא גם לא הטיפוס של שחנ"שים ושל חפירות בנפש..
האם היו לך תקופות ארוכות של שבועיים שבועיים?אמאשוני
אני שואלת כי אם לא אז יכול להיות שאת מפחדת ממישהו שאת עוד לא מכירה.
יכול להיות שאת תתרגלי לזה בשלב כלשהו.
אמנם ההתחלה הכי קשה כי צריך להתמודד עם הכל שוב, אבל יכול להיות שאם תצליחי לפתור לפחות חלק מהבעיות שמזמנות לך את הקושי, יכול להיות שלכל השאר תצליחי לפתח הרגל שיווסת את הקושי הנפשי.

גם אני כשקיבלתי מחזור לראשונה אחרי הלידה האחרונה (קיבלתי לפני שנה) הייתי בטוחה שהפעם לא אצליח ליישר קו עם הסאגה הזאת ואני לא מאמינה שהנה חלפה לה שנה שלמה של שבועיים- שבועיים.
מה שכן כשיש טריגרים (כמו שינוי המקווה הקבוע או הבלנית הקבועה) אז זה מציף מחדש את הקושי.
אבל לפחות זה הרבה יותר טוב מאשר לפני כן. בסוף מתרגלים גם לדברים קשים ומגעילים ומעצבנים.
אני לא אומרת לא לתפור את הקושי, מה שתצליחי זה מהמם, אבל גם יעזור לדעת שמה שלא יהיה בסוף הזמן עושה את שלו.

לגבי חווית הטבילה עצמה והמבוכה, אולי יקל עלייך לדעת שהיום יש יותר ויותר מודעות לנושא ומקומות שהבלניות מאוד מכבדות את הפרטיות כמה שיותר.
אם אצלך זה לא ככה- שווה להשקיע לברר איפה זה כן להקלה על כל הנושא הזה לפחות.

עוד משהו שעזר לי קצת- אחרי שהוצאתי את כל הרשימה של מה שאני שונאת ושונאת עם כל הרגשות והעצבים, הסתכלתי לדף בעיניים וחשבתי מה אני מחליטה, לוותר על התהליך או לא?
אם מחליטים לוותר אז זה צריך להיות כמובן בהסכמת הבעל, אבל עוד לפני כן אני חושבת שבאמת שלך את לא רוצה לוותר על זה עם כל השנאה שלך כלפי זה.
כלומר שורה תחתונה אין לך ברירה, מתוך *בחירה* שלך את מחליטה לעשות את הכל.
עכשיו עיקר המאמץ והמחשבה הם איך לעשות זה את זה, האם יש כלים להקל.

למה התהליך המחשבתי הזה נחוץ? כדי לנסות לקבל את הפתרונות בלב פתוח גם אם הם לא מושלמים ולא לנסות למצוא למה הם לא עוזרים, אלא איפה הם כן עוזרים. אם נתקעים על ה"שונאת"
אז גם פוסלים את כל מה שיכול להקל (זה מה שהיה לי בכל אופן..)
למשל פעם בעלי הציע שהוא ילווה אותי ואז נצא קצת לטייל להתאוורר ואני מייד פסלתי את הרעיון ונכנסתי לעמדת התקפה שמה יעזור לי טיול עכשיו,
בדיעבד כשיצאתי דווקא כן הרגשתי שטיול איתו יכל טיפה להקל עלי את ההרגשה אחרי. נכון זה לא מנע את הרגשות שלפני/ תוך כדי אבל זה עדיף מכלום.
הרבה "קצת הקלה" מצטברים בסוף למשהו שכן משפר במשהו את ההרגשה.
יכול להיות..הריון ולידה
היו לי תקופות ארוכות, אבל לא מעל שנה
לא רואה את עצמי שורדת מעל שנה בזה 😖 (שוב, זה פחות האסורים למרות שגם זה ממש ממש קשה לי ומעצבן אותי, אלא כל התהליך של ההיטהרות ובעיקר הטבילה)
הי פותחת יקרהתהילה 3>
עבר עריכה על ידי תהילה 3> בתאריך ח' בטבת תשפ"ג 19:29
קראתי מה שכתבת בהמשך השרשור, ונשמע לי שמה שמאד נוכח אצלך זה המון המון פחדים
מכל מיני סוגים של דברים, חלק מתבטאים בחרדה ממש, חלק בפחד, חלק אולי באוסידי, וחלק סתם ברתיעה או בהמנעות מסויימת,
אבל נשמע שזה דבר שמאד נוכח לך בחיים ומן הסתם מגביל וחוסם אותך מכל מיני דברים.

פחד הוא לא דבר רע בהכרח, הוא מנגנון הגנה בריא של הנפש שלנו, אבל צריך לדעת איך להתנהל איתו
בצורה נכונה ומקדמת, כי אחרת הוא יכול להפוך למחסום מאד מאד משמעותי בחיים שלנו...

ממליצה לך ממש ממש, ללמוד איך להתנהל עם הפחדים, או לקבל ליווי שיעזור לך להתמודד איתם בקצב שנכון לך❤️
אני באמת חושבת שאני סובלת מחרדה באופן כלליהריון ולידה
אבל איך מטפלים בזה??
אני לא אובייקיטיביתתהילה 3>אחרונה
אבל באופן אישי אצלי בקורס לומדים איך להתנהל באופן עצמי מול פחדים שעולים בנו,
ואני מניחה שאני לא היחידה בעולם אז אפשר גם לחפש עוד מטפלות/סוגים של טיפול אם זה לא מדבר אלייך או שאת מחפשת משהו אחר❤️
פותחת שרשור קיטורים לכבוד ערב פסחמתיכון ועד מעון

אז מה היה מעפן? מה לא הלך?

קטרו בהנאה...

פה היה ויכוח מעצבן בערב שהוציא לי את הרוח מהמפרשים למרות שהיה יום די מוצלח

תודה אהובה ❤️❤️❤️ אמןהדרים
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

אנחנועוד מעט פסח

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.


אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.


וגם-עוד מעט פסח

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

תודה לכן 🩷פלפלונתאחרונה
אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

אני חושבתתקומה

שלא בטוח שהעניין זה המאמץ הפיזי.

מהתגובות האחרות שלך נראה שיש משקעים או איזשהו קושי זוגי, והוא מתבטא עכשיו במתנה שרצית ולא קיבלת.

אני מבינה כמה זה כואב

וכמה את מחכה להוכחה שהוא אוהב אותך בדרך הזו


אבל אני מרגישה, שאת מעמידה אותו למבחן

את מרגישה שאולי הוא לא אוהב? לא מעריך?

אז את רוצה לבחון את זה

ואומרת איך את רוצה שזה יראה

אבל האמת היא, שגם אצל זוגות שמאוד טוב להם יחד, אולטימטומים זה משהו שלא תמיד עובד בצורה מוצלחת.

פשוט, אולי, אם יש תקשורת טובה, אז אם מישהי תגיד לבן הזוג "תקנה לי מתנה לחג ותכתוב לי מכתב", והוא ירגיש שזה גדול עליו, הוא יגיד לה "מאמי, אני הכי אוהב אותך. אבל לקנות תכשיט, זה גדול עליי. גם לכתוב אני לא יודע טוב, באמת אעשה הכל בשבילך. אם את רוצה נלך יחד אם זה יעשה לך טוב, אולי תקני לעצמך ואני אביא לך?" ואז יביא לה בערב החג זר פרחים או יתן לה לנוח בזמן שהוא עובד ומנקה. או כל דבר אחר.

אבל כשיש פחות פתיחות, אז אולטימטום (מובן ככל שיהיה), פשוט דוחק את הצד השני לפינה.

ומה שאני מנסה להגיד (ואולי זה לא נכון בכלל), שאולי הצורך שלך במתנה זה סימפטום לקושי אחר.

ואם כן, לא נכון לעשות עכשיו תנאי "בא נראה אם הוא כן יקנה לי משהו ואם כן זה יוכיח שהוא... (תשלימי את החסר)"

אלא לראות בזה כהזדמנות לכך שיש עוד דברים לעבוד עליהם יחד, כדי להגיע למצב שבו את מרגישה אהובה, בלי קשר למתנה לחג או לא.

זה רצון הכי הגיוני ולגיטימי בעולם.

אני פשוט חושבת שיש כל מיני דרכים להגיע אליו

אבל בשביל זה צריך להסתכל לעומק

מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
זה רק פנטזיה חחחחרקאני

בכל מקרה אין לי משהו קרוב לבית

ורחוק לא רלוונטי עם כל מה שנשאר לעשות פה

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעוןאחרונה
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
למישהי יש את המשחק "מי גנב את האפיקומן"?רחללי

משחק קלפים חמוד ממש!

קנינו שנה שעברה במשנת יוסף ולא זוכרים את הכללים של המשחק. אשמח מאוד אם מישהי מכירה ויכולה להסביר

יש באינטרנטזמירות

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

זה לא זה. תודהרחללי
מנסה לכתוב מהזיכרון:קנמון
עבר עריכה על ידי קנמון בתאריך י"ד בניסן תשפ"ו 12:49

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון


 

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

תודה רבה!!!רחלליאחרונה
בקבוקים ומשאבות בפסחשמ"פ
אז יודעת שזה קצת מאוחר אבל מה אתן עושות עם הבקבוקים וחלקי משאבה בפסח ? 
בדיוק שאלנו רב לגבי משאבהמאוהבת בילדי

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

מצויןשמ"פ

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

משתמשים רגיל, מנקים טוב, שוטפים עושים סטריליזציהכורסא ירוקה

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

לא יצא לי להשתמש במשאבה בפסחהשם שליאחרונה

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

צריכה תפילהחנוקה

לא יכולה לפרט.

צירופי מקרים לא סבירים.

הסתבכות כלכלית בזמן ההכי לא נכון.

אתגרים שונים עם 3 ילדים 

מצב רפואי ונפשי סבוך

הכל ביחד

אה וערב פסח כמובן

מרגישה כמו בני ישראל לפני ים סוף

צועקת אל ד' מהבוקר, מרגיש צורך לעורר רעש בשמיים.

אם מישהי מוכנה כשקוראת לבקש מד' שישמע לתפילתי ויעזור למשפחה שלי אודה לה מאד

תודה!חנוקה
אמרתי פרק תהילים לזכותךמאוהבת בילדי

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

תודה רבה!חנוקה
בשורות טובות🫂יעל מהדרום
תודה אתן עוזרות ממשחנוקה
חיבוק❤️❤️❤️בארץ אהבתי

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתואמת

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

חיבוק וכח!!!מרגרינה

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡

❤️שמ"פ
מתפללת שתראי ישועות !
אמרתי פרק תהילים לזכותך🫂סטודנטית אלופה
שתזכו לישועות גדולות בקרוב ולגאולה הפרטית והכללית❤️
בטח בטח וחיבוקקקקשירה_11
מתפללת איתך. חיבוק!!ליני(:
לבי איתך. גם בתפילות♥️ בשורות טובות בעז"ההמקורית
🫂🫂רקאני
אמרתי פרק תהילים🩷nik
מברכת אותך שתראי ישועות בקלות ובמהרה!!
אמרתי פרק תהילים לשמיעת תפילתך, בשורות טובות♥️עדינה אבל בשטח
אמרתי פרק תהילים. השם יברך אתכם בטוב!קנמון
אמרתי תהיליםצלולה
מתפללת שתראו ניסים בכל התחומים♥️
מתפללת איתך לכל הטוב בעז"הזברה ירוקה
מצטרפת לתפילות.. ישועת ה' כהרף עין!אוהבת את השבתאחרונה
והבוטח בה' חסד יסובבנו!

אולי יעניין אותך