אין מצב שזה קורה לייעוד אחת!
רק אתמול קראתי פה שמישהי בבדיקה של לפני השקיעה ביום הטבילה יצא לה ספק.
אני צריכה לטבול היום. כל השבוע מתכוננת לזהבדיקה של הבוקר נקייה
הלכתי לעבוד וזכרתי אפילו לעשות בדיקה של לפני השקיעה. הייתי בשוק. יכול להיות שזה מפצע כי גילחתי
אבל אוףף מחכים שהרב יענה
בטח שיש מצב לפצעפרח חדש
תנסי לבדוק קודם כל לבד עם מראה קטנה
רוצי לבודקתבאר מרים
ממש סיכוי טוב שזה פצע..
אין לך מה להפסיד..
רק אם הרב יאסור! בטח שיש מה להפסידמיקי מאוס
הגיוני שעצם זה שהיא גילחה באזור יאפשר לרב להתיר
היא ראתה דם בבדיקה פנימיתבאר מרים
אז היא גם ככה נאסרת אלא אם כן הבודקת תמצא פצע..
לא בטוח. אולי הרב יצליח להתיר בלי בודקתיעל מהדרום
לק"י

ואם הבודקת תראה דם מהרחם זה יאסור.
לא נכון. זה אומר שזה שאלה לרבמיקי מאוס
אם הרב יצליח לתלות בפצע, למשל מהגילוח אז זה בסדר...
גם לפני שהיה מקצוע כזה בודקת טהרה הצליחו לטהר בדיקות פנימיות

וגם היא כתבה שיש לה ספק,אולי זה בכלל צבע טהור

מסכימה איתך שזה מצב לא פשוט וסיכוי טוב שיהיה אוסר😑
ממש חוויה לא נעימה בטח ביום השביעי
ממש לאמקרמה
לפעמים עדות של אישה מספיקה לתלות בפצע
כנ"ל צורה ומיקום

בדיקה ע"י בודקת היא לא דבר של מה בכך לכולן
ואם טפשר להימנע אז למה לא????
מסכימה ממשהמקורית
אני לא מוכנה ללכת לבודקת, למשל, והתירו לי בלי ע"ס עדות ושאלות ששאלו אותי
הרב אמר לי בעצמו שגם אשתו לא הייתה מוכנה ללכת לבודקת, אז הוא הבין וניסה לעזור ככל הניתן.
היו גם מקרים שלא התירו כמובן, אבל זה אפשרי
מסכימה ומוסיפהחיוך גדול
שלא "חייבים" ללכת לבודקת
גם אני סרבתי, ופעמיים שהרב הצליח להתיר בלי כששמע שאני לא רוצה ללכת.
נכון. חלק ממומחיות של רב זה לזהות פצעיעל מהדרום
לק"י

עפ"י צבע/ מיקום על העד, וגם על סמך דברי האשה.
במקרה שלא- אז אפשר ללכת לבודקת.
מצטרפתמקקה
גם אני ממש לא הייתי הולכת לבודקת בשום סיטואציה
דווקא בזה אני ממש מסכימה עם דפנה מאיר ז"ל במה שהיא כתבה בספר שלה...
והייתי באינספור א"ס ובדיקטת פנימיות של רופאים. אבל זה משהו אחר.
מה היא רשמה?אהבתחינם
מהזיכרון, כן? לא מצטטתמקקה
עבר עריכה על ידי מקקה בתאריך י"ג בטבת תשפ"ג 06:28
שפעם היא הייתה בודקת ואז החליטה להפסיק לעסוק בזה. כי זה מקצוע שבא לכתחילה לחזק נשים אבל בפועל מחליש אותן. היא מתארת שהרבה רבנים הרבו לשלוח על כל דבר לבודקת במקום ךהסתמך על דברי האישה וכדומה
ומעבר לזה בסוף זאת בדיקה פולשנית שלא לצורך רפואי
ממליצה ממש על הספר שלה מה יקרה אם אמות מחר בבוקר. יש שם הרבה תובנות מעניינות. כמובן שמי שברוח ממש שמרנית לא תאהב אץ זה

מוסיפה
הנה באחד השירשורים פה מישהי כתבה שהרב שלח לבודקת, ראתה פצע ואז אמר להפחית בדיקות. בעצם היה אפשר לפסוק להפחית בדיקות בלי זה ולפתור בכלים הלכתיים בלבד, על סמך חשד האישה לפצע.
אם ההוספה היא עלייפה לקצת
היה לי ברור שזה פצע. זה לא היה דימום או משהו רציתי אלא נקודה פיצפונת על העד שהיה ברור לי שכזאת נקודה קטנה ומדוייקת היא רק מפצע.

ואני אגיד יותר מזה, הבודקת אמרה לי שהרבנים התאהבו במקצוע שלהן. אמרה שפעם לא היה את הדבר הזה והרבנים היו פוסקים שזה פצע על סמך התיאור שלי אבל עכשיו כשיש בודקת על כל דבר שולחים אליה.
ומשהו לזכותו של הרב, שאלתי רב מעיר אחרת.
הוא שאל מאיפה אני ועכשיו אני חושבת שזה כנראה היה כדי שאביא לו את העד. כששמע שאני רחוקה אז אמר שאלך לבודקת.
אני באמת לא זוכרת מי זאת, מחילהמקקה
את מחזקת בדברייך את מה שאמרתי בעצם
תודה על ההדגשים
אגב זה תלוי מקום וכנראה גם מגזר או תת מגזר. אותי מעולם לא הפנו לבודקת... וכאמור לא הייתי הולכת בשום סיטואציה
יש לזה הרבה השלכות נפשיות פרטיות וגם חברתיות
אז גם אותי לא הפנו לבודקתפרח חדש
כמו שכתבתי למטה
הרב אמר או שאני יודעת שיש לי פצע, או מרגישה שיש לי פצע
ואם לא אז יש תמיד את האפשרות לחפש את הפצע אצל בודקת
אבל לא הפנה אותי לאחת כזאת
ואני מהמגזר החרדי לא יודעת אם זה משנה..
אני אגיד לך מה עצוב שלימקרמה
שאת כותבת ש*לך* היה ברור שזה פצע.
גם הרב חשד שזה פצע לפי התיאור שלך
ורק בגלל שלא היה ניתן להביא את העד לרב הלכת לבודקת

ומקרה כזה הוא מקרא קלאסי על כך שהפקיעו את היכולת של האישה להעיד על עצמה.

בעבר מספיק שאישה היתה חושדת (על בסיס הרגשה כל שהי לדוג' כאב או יובש/ על בסיס היכרות עם הגוף שלה/על בסיס מיקום הכתם על העד וכו) שזה יכול להיגרם מפצע והיו מתירים אותה

ובנושא הזה הלכנו אחורה...
זה באמת לא המצב התקיןיעל מהדרום
לק"י

בודקת אמורה להיות באופציה האחרונה אם לא מצליחים להתיר אחרת.
אז לא רק דפנה מאירחיוך גדול
גם אני.
הייתי בודקת וראיתי שרבנים שולחים ממש על כל דבר, וכבר המושג "תליה" הולך ונעלם
רב אחד גם הגדיל לעשות ואמר לי מפורשות שכשיש לו אופציה שמישהו יראה בעיניים שזה פצע, הוא לא חושב שיש מקום לתליות
אז פרשתי מזה, וגם לא אלך בעצמי לבודקת בשום אופן.
לדעתי רבנים בכלל לא מבינים כמה זה יכול להיות קשה לאישה
זה ממש עצובמקרמה
האמירה של הרב
ומודה שאותי אפילו מקומם
וואי כל כך כל כך עצוב לשמועמקקה
כל הכבוד לך שהיית בודקת וכל הכבוד שפרשת
וכן נשמע שהם בכלל לא מבינים את ההשלכות. וכן מעדיפים להפיל אחריות על אחרים ולא לקחת אחריות בעצמם לפתור בכלים הלכתיים. פתאום למסורת הפסיקה יש פחות חשיבות??
את מחזקת עוד יותר את דעתי שאין לשתף פעולה עם זה. תודה ששיתפת
מוזר...הרבנים שאנחנו שאלנו ממש נגד ללכת לבודקתאם מאושרת
אני נתקלתי ביחס הפוך ממה שכתבת של רב לבודקת.

אף רב אף פעם לא אמר לי ללכת לבודקת.
רק פעם אחת הלכתי כי לא הצלחתי להיטהר ואחות המליצה לי ללכת לבודקת, והבודקת אמרה שנגיד לרב מה שהיא אמרה,
בעלי הלך לרב והרב לא הסכים להתייחס למה שהבודקת אמרה,הוא אמר שכשיש סיבה רפואית שואלים רב מומחה בעניין ושנשאל רב שמבין בעניין, כששאלנו רב - הרב ממש כעס שהלכתי לבודקת, הוא אמר שזה בכלל לא צריך להיות ככה וזה תפקיד של רב לפסוק ורב לא צריך בודקת בשביל לפסוק.

במקום "לפרוש מזה" כמו שכתבת, אפשר ללכת לרב אחר
מהמם. אהבתי את הגישההמקורית
וזה גם יכול לאסור לפעמים.
לי גם אמרו פעם לא ללכת מחשש שאאסר.
נכון. אני תמיד נתקלת ברצון להתיר ולא לאסוראם מאושרת
זה בדיוק העניין של בודקת, להתירפה לקצת
לא שמעתי מעולם על אישה שהלכה לבודקת כדי להיאסר או שנאסרה רק כי הלכה לבודקת
תאורטית אם אשה הלכה לבודקת בלי הנחיה של רביעל מהדרום
לק"י

יכול להיות שהבודקת תראה דם מהרחם ולכן האשה תהיה אסורה.
בעוד שאם היא היתה שואלת רב ולא הולכת, אולי הוא היה מצליח להתיר.

לכן צריך קודם לשאול רב.
אה בסדר, זה המחמירות שהולכות בלי לשאול רבפה לקצת
אם רב אומר ללכת אז זה לא כדי לאסור אלא כדי להצליח להתיר
בדיוקמתחדשת11
אז פה נכנסת השאלה של מה היה קורה אם לא היו בודקותמקרמה
עבר עריכה על ידי מקרמה בתאריך ט"ו בטבת תשפ"ג 20:40
הטיעון המרכזי הוא שמה יש לי להפסיד?
אבל השאלה החשובה באמת היא האם היתה דרך להתיר ולתלות בפצע גם בלי ההוכחה?
לצערי התשובה היא לפעמים כן...
אפילו מבלי לקחת בחשבון את מה שחיוך גדול שמעה במפורש מרב שהוא כבר לא מנסה לתלות אם יש את האופציה לבדיקה

רק לראיה-כל התת שרשור הזה נפתח בעקבות המלצה ללכת לבודקת שלא לצורך (עובדה שבסוף התירו גם בלי...)
והיו פה לאחרונה עוד שרשורים שונים שהאופציה של בודקת לא היתה בלית ברירה-כי אין מה להפסיד

אם מישהי מתארת לרב סיטואציה שיש סבירות שמדובר בפצע ובכל זאת נשלחת לבודקת-גם אם אכן התגלה פצע בעיני היא הפסידה כי לא היה בזה הכרח
בדכ כששולחים זה כי לא מוצאים במה לתלותמתחדשת11
והאישה כביכול אסורה, אז בודקת יכולה במקסימום להתיר. היא לא יכולה לאסור אם ממילא זו נקודת המוצא
תתפלאי אבל זה בהחלט ייתכןהמקורית
שמעתי
איך? אני באמת לא מצליחה להבין..מתחדשת11
אם ראית דם בבדיקה פנימית לדוג
ולרב אין מושג ממה זה יכול להיות
וגם בדיני צבעים, בעיניים שלו, זה נראה צבע מטמא
אז הוא מפנה אותך לבודקת
איך היא תאסור אותך יותר משעכשיו?
בדיקה אצל בודקתחיוך גדול

לא אוסרת.

גם אם היא תגרום לדמם, זו בדיקה חיצונית

אם היא רואה שיוצא דם מהרחם זה אוסריעל מהדרום
לק"י

מניחה שלזה הכוונה.
אם ככה ברור שזה נכוןחיוך גדול


בכל מקרה אם אישה מגיעה לבודקתמתחדשת11
זה כי אין במה לתלות את הדם. והיא כביכול אסורה
אז אם הבודקת תמצא שזה מהרחם- המצב נשאר כפי שהיה
ואם לא- אז היא מקלה

כלומר הבודקת יכולה להקל ולא הפוך
הלוואי שכל פעם שאישה הייתה מגיעהחיוך גדול

לבודקת זה רק כי אין במה לתלות…

זה המצב האידיאלי שבפועל פחות קורה

אני חולקת עלייךמתחדשת11
אם יש במה לתלות אז הרב אומר
טהור או לא
אם לרב אין במה לתלות הוא שולח
אז אישית כבודקת נתקלתי באינספור מקרים אחריםחיוך גדול

כמו שכתבתי כבר קודם לא באתי להכליל, גם מה שהצגת קיים, אבל הצער הוא שלא ״רק״ 

זה עדיין לא מעיד על הכללמתחדשת11
אשמח לדעת בכמה מקרים מדובר?
שואלת באמת
כי זה מהות הדיון
אם נתקלת בעשרה מקרים, זה בהחלט מצער אבל להגיד שזה מלמד על הכלל?
יקרהחיוך גדול

זה בהחלט היו המוני מקרים, ולא רק אצלי. היינו מדברות על זה קבוע בינינו כמה חברות שגם הן בודקות,

זו מגמה, בהחלט 

ויש אזורים שהיא יותר בולטת ואזורים שפחות

באופן אישי הגיע שלב שלא הסכמתי לקבל לבדיקה נשים אחרי לידה שלפי הסיפור שלהן קרוב לוודאי יש פצע (סליחה אבל במצב כזה בדיקת ספקולום נראית לי אכזרית) 

ואחרי שיחות עם כמה רבנים שניסיתי להבין מאיפה זה בא ולהביא את העמדה של הנשים הבנתי אין ככ הבנה לנושא הרגשי הזה (לא מכלייללהההה) ופשוט עזבתי.

ברור שלא פסו רבנים מעולים מישראל ולא מזלזלת באף אחד, ואשרי מי שפוסק בתחום ומבין ויודע מהשהוא אומר

אך לא ניתן לשלול את הצד הפחות יפה שקיים גם הוא

ואישה צריכה לדעת שאם שולחים אותה ישר לבודקת זכותה המלאה לומר שזה לא נעים לה ומעדיפה שלא ללא שום נקיפות מצפון ובלי להרגיש שבזה היא עברה על הלכה.

בדיוקהמקורית
זה גם קיצוני בעיני- ואם הרב לא מצליח להתיר?יעל מהדרום
לק"י

צריך להשאיר את הבודקת למקרים כאלה.
(ויש רבנים כאלה).
יפה לשמוע שזה מה את חווית.חיוך גדול

ברוב המקרים זה לא כך.

נתקלתי בהרבה יותר מרב אחד… הייתי בזה תקופה לא מעטה של שנים עד שהחלטתי לפרוש..

בדברי לא באתי להכליל ולא להכפיש, אבל כן להעלות למודעות את הבחירה החופשית כאישה, ואת הקלות היחסית שרבנים שולחים בלי תמיד להבין לעומק את הקושי שבנושא.

מבאס שזה ככה.המקורית
שמחה שלא הסכמתי ועמדתי בסירובי
ועוד יותר - שמצאתי אוזן קשבת
אני בחיים לא הייתי נטהרת לפני חודשיים+ מהלידה בלימישהימכאן
ללכת לבודקת

בזכות שמצאו פצע הצלחתי לטבול לרוב אחרי 4-6 שבועות מהלידה

והן עזרו לי להטהר גם בעוד סיטואציות בהן העד היה עם מראה מטמא שללא הפצע שנמצא לא היה ניתן להתיר

אני לא ממעיטה בקושי להחשף
אבל גם לרופאה הולכים כשצריך
אז בעיני זה אותו הדבר

ושווה את הבושה
ויש בודקות עדינות ורגישות ומקסימות
בעיניי זה לאהמקורית
אבל מניחה שזה אינדיבידואלי
אני לא ממהרת להיבדק אצל רופאת נשים. זה לא נעים לי. ברמה שהספקולום הראשון שלי היה בחשש לירידת מים בהריון.
ואני לא מזלזלת במי שרואה בזה צורך נפשי ממשי ומוכנה לעשות כן. אבל צריך לדעת שלפעמים החוויה החודרנית הזו לא שווה לאישה מסוימת בשביל להיטהר. בשבילי לפחות.
בעיני טהרה שווה המוןמישהימכאן
זה יכל להיות הפרש של חודש כמעט אחרי לידות
ובמחזוריות רגילה זה יכל להיות מה שמאפשר כניסה להריון ולא לפספס ביוץ

אני לא אומרת מה נכון לאחרות
ומי שלא שווה לה לחכות עוד שבוע-שבועיים-חודש אסורה
בחירה שלה

אבל אני לא מסכימה לצורה בה מציגים את זה פה
זה נשמע עינוי סיני לפחות
אני הלכתי לכמה והכל היה כל כך מכבד ורגיש ונעים
הכאב הפיזי בבדיקה- תלוי ברמת הרגישות שלאחת. אבל לא חושבת שלרוב זה אמור להיות כואב כ''כ..
לי אישית זה כמעט ולא
כי את רואה את זה מהעינייםהמקורית
שלך. ובעינייך זה בסדר.
גם עבורי טהרה שווה המון, אבל לא בכל מחיר.
לא במחיר של בודקת לפחות.
אני מניחה שהשם נותן ניסיון למי שיכולה לעמוד בו. ברוך השם שלא הייתי צריכה להגיע למצב כזה
השאלה פה היא לא כמה זה עינויחיוך גדול

אלא כמה זה הכרחי ובאיזו סיטואציה

ומה קורה עם מי שחווה את זה כבדיקה פולשנית ולא נעימה גם אם לא כואבת ומאוד מכבדת

 

בעיני השאלה הגדולה יותר זה אם יש תחליףמיקי מאוס
וכל פעם שרב שולח לבודקת כשיש תחליף הלכתי זו בעיה בעיני
אני גםסליל
אצל רופאת נשים, הכי נעימה ועדינה ומכבדת, מרגישה פגיעה כי אני צריכה להיחשף.
למה? לא יודעת.
אבל אני ממש צריכה לנשום עמוק, להזכיר לעצמי שעוד רגע זה נגמר וזה חשוב, וזה צורך רפואי ולעצור את הדמעות.

ואני חושבת שזה הכי טבעי בעולם.
זה המקום הכי פרטי שיש. להרגיש חשופה ופגיעה כשהוא נחשף, זה מאוד מאוד הגיוני. אז בעיניי אם הצורך חשוב, כמו רפואה, מחיר החשיפה שווה את התועלת.

בהקשר ההלכתי, אם מישהי יכולה לבחור בזה מבחירה מלאה, נהדר שקיימת לה האופציות.
אבל לצערי יש לא מעט אג'נדות שמועמסות בתחום הזה, נשים שמרגישות שהם צריכות להיטהר בשביל בעלן, הדיבור סביב החשיבות של מצוות טבילה, היטהרות וכו וכו. כך שזה לא לגמרי מאפשר לאישה בחירה נקייה לחלוטין. לא לכל אחת לפחות.
ואני חושבת שיש כאן קצת מצב שנשים מרגישות לא נעים אם הן ייבחרו שלא ללכת לבודקת, וזה לא תקין בעיניי. כן, מותר לאישה לבחור לא ללכת לבודקת, זו החלטתה הבלעדית בלבד, גם אם זה במחיר שהטבילה תדחה גם בעוד חודש.
אם תגידו שזה המצב היום וזה מקובל לגמרי, אז מקבלת. לצערי זה לא נראה לי המצב, רק ממה קוראים כאן בפורום ניתן להבין זאת.
כמה נכון. תודה שכתבת!!המקורית
תודה על הקול הזהחיוך גדול


אז אצלי התירו בלי בודקת, יותר מפעם אחתמיקי מאוס
מתוך הנחה שאחרי לידה המקום רגיש אז פלוס שאר הנתונים הרב סבר שזה פצע והתיר

אני לא קיצונית ולא נגד שיהיו בודקות בכלל
אישית לא הייתי מוכנה ללכת והלוואי שה' אף פעם לא יעמיד אותי בנסיון הזה

אבל חייב לזכור שדרך המלך ההלכתית היא בלי בודקת, דורות על דורות פסקו ככה
רב אמר לי פעם שאם אני יודעת שיש פצעפרח חדש
אז אפשר לתלות בזה
אם לא ידוע לי אז ללכת לבודקת
מה איתך?מתחדשת11
בדכ פצע מגילוחביבוש
הוא אדום ממש, ובלי הרבה דם, בפרט אם לא שמת לב לדימום מסיבי. הוא היה כזה?
למיטב ידיעתי, אפשר לתלות- זה לא אומרהמקורית
שצריך לנתח עד לרמת הסטינמטר, אלא ש- ייתכן שזה משם. וזה מספיק.
כדאי לברר מול רב אבל
ישש! מעדכנתעוד אחת!
ברוך ה' כמו שאמרתן
הרב תלה את זה הפצע כי אני יודעת בוודאות שנחתכתי תוך כדי גילוח
פשוט משמח
גם הייתי תלויה בזמן בטבילה אז יצא מדוייק.
ה' הוא המלך פשוט!!
איזה כיף!!!אודה לה'
משמח אחות🤗
תודה !! עוד אחת!
ב"ה!!!! משמח ממש!!מאוהבת בילדי


כמה צדיקות אנחנואהבתחינם
המסירות למצווה הזאת ואוו
נפשית, פיזית, רגשית..
רק הארה זהירות בכבוד חכמים!!מתחדשת11
ושלא נעמוד בנסיונות 🙏
ומצטרפת עם עוד נקודה חשובה..באר מרים
בנות כתבו כאן עת מקרים שהיה אפשר להקל ולתלות בפצע גם בלי בודקת..

אבל יש גם את הצד ההפוך - של מקרים שאי-אפשר היה לתלות בפצע (וגם יש שיטות שונות מה מוגדר כסיבה מספיקה לתליה - יש שיטות פסיקה שמצריכות ממש כאב מאוד ברור ולא מספיקה תחושה של האישה למשל..) ואז לפני שהיו בודקות אי אפשר היה להתיר את האישה ובזכות הבודקות מצליחים להתיר.
עם כל הקושי של נשים אצל בודקת, זה לא שהרבנים מנסים סתם להתעלל בנשים אלא הם ממש ממש רוצים לעזור לנשים להיטהר.
אתן צודקות שראוי שרבנים יבינו את הרגישות של הבדיקה הזאת וישתמשו בה רק במקרים הנכונים או שיתנו לאישה את הבחירה לגבי זה.

וכל זה בכלל בלי להיכנס לשאלה ההלכתית המורכבת (גם בלי קשר להלכות נידה) לגבי הדין במצבי ספק - האם מותר לפסוק לפי כללי ספיקות גם במצב שיש אפשרות טכנית לברר את הספק או שברגע שיש דרך לברר את הספק במציאות חייבים לברר אותו ואי אפשר לפסוק על סמך הספק בלבד..
זאת סוגיה הלכתית רחבה, ונדמה לי שדווקא הרב צבי יהודה היה מהמחמירים הגדולים לגבי הנושא של ספיקות במציאות...
(שמעתי על זה פעם שיעור ארוך..)
מסכימה איתך...יעל מהדרום
מצטטת אותךמיקי מאוס
לגבי הדין במצבי ספק - האם מותר לפסוק לפי כללי ספיקות גם במצב שיש אפשרות טכנית לברר את הספק או שברגע שיש דרך לברר את הספק במציאות חייבים לברר אותו ואי אפשר לפסוק על סמך הספק בלבד..

זה הבעיה שבגללה היו כאלה שיצאו נגד הרעיון של בודקות
(לא חלילה נגד ברמה אישית, כדיון הלכתי חברתי)
כי פתאום "מכניסים" עוד כלי לבירור ספיקות שלא היה קיים, ואז זה הופך להיות סטנדרט שכבר *אי אפשר* לפי שיטות כמו שציינת להמשיך ולהסתפק בנאמנות האישה
ואם באמת מחליטים לפסוק ככה אז זה חסרון עצום ואז זה כבר לא מספיק שרבנים יהיו רגישים אלא באמת זה "דוחק אותם לפינה" וכמובן את האישה שהיתה מעדיפה להנות מהספק ולא מחוויה מפוקפקת כזו

לא יודעת מה היה עדיף שיהיה, זה מורכב.... אבל לפחות שתהיה כמה שיותר מודעות לזה שזו בדיקה נוראית לחלק מהנשים ובכלל לא ברורה מאליה ודיון ציבורי ער שרבנים ידעו ויבינו מה זה אומר לאישה
כי רציונלית זה אולי נשמע כמו כלי פשוט ויעיל
ומה עם כבודסליל
הנשים?

סתם, פשוט כל פעם מחדש בדיוק מסוג זה מגיעים בסוף לטענה של כבוד חכמים.

לא מזלזלת בטיעון, ולא מזלזלת בחכמים. אבל משום מה יש תחושה שניתן משקל הרבה יותר גדול לכבודם של הרבנים, מאשר למה שנשים מרגישות.

ללכת ולהיחשף בפני אישה אחרת במקום הכי הכי אינטימי, זו חוויה מפוקפקת לחלוטין. לא צנועה ואני אישית מרגישה לא נעים גם כשזה קורה אצל רופאת נשים לצורך רפואי.
אז לצורך הלכתי?
זה צריך להיות ממש ממש ממש במקרי קצה, ורק כאשר לאישה יש יכולת בחירה מלאה האם לעשות זאת או לא.
כן, גם במחיר שלא יהיה אפשר להתיר אישה לבעלה.
אני לא מזלזלת בנשים וחבל שאלו המילים שאתמתחדשת11
אומרת בשמי.
יש הרבה הנחות שגויות במה שכתבת.
אין לי זמן כרגע להאריך, מקווה שבהמשך
לא חושבת שהיא אמרה שאת מזלזלתחיוך גדול

ובטח שאני לא חושבת שאת מזלזלת❤️

 

זו הגישה הכללית כל פעם לנושא, בטח לא את אישית

חס וחלילהסליל
אני לא חושבת שאת מזלזלת בנשים.
אני מבינה מאיזה מקום את אומרת את זה.

אבל בעיניי הטיעון הזה לא מאפשר לנשים להשמיע את מה שהן באמת מרגישות, או לחלוק על המציאות שלפעמים כי קורת. כי "כבוד חכמים".

אז כן, לפעמים מותר גם לחלוק על רב, ומותר לעשות זאת בחריפות. בצורה מכבדת, אבל בתקיפות. רבנים הם בני אדם, מגיע להם שיכבדו אותם כמובן ואת תורתם. אבל בעיניי זה טיעון שהרבה פעמים לא באמת מאפשר דיון וגורם לנשים להישאר עם רגשות הבושה שלהן לבד
מסכימה ומוסיפהמקקה
כל עוד אין פה שיימינג לרב כלשהו אלא הדיון הוא באופן כללי, לא רואה בזה שום בעיה. להפך!
כשמדברים על אדם ספציפי כמובן יש מקום לזהירות גדולה מאוד אבל גם שם יש מקום לדבר
כל מילהחיוך גדול


אז ככהמתחדשת11
אם אני מעלה את הנושא של כבוד חכמים, זה לא אוטומטית אומר שזה שווה לזלזול בנשים.
אני בטוחה שיש מקרי קיצון, ואני לא מזלזלת בהם, אבל רוב רובם של הרבנים רוצים כמה שיותר להקל.
אני בטוחה שרובנו נתקלנו ביחס מכיל ומכבד ולא הפוך.
ובעיניי, בשרשור הזה מציגים את הרבנים באור אחר, הרבה פחות מזה

אגב דיונים כאלה מתקיימים רק בנושא רבנים
וזה משהו שבהחלט דורש שיפור ברמה הכללית, כציבור. (גם אני נכללת בזה)
מעולם לא ראיתי שרשורים כאלה ברמת הכמות והיחס כלפי רופאים למשל
אצל רבנים היד הרבה יותר קלה על ההדק, ובכך צריך זהירות.

אספר לך מהחויה האישית שלי, יש לי הרבה עניינים עם פצעים
ובכל פעם שפניתי לרב, קיבלתי יחס מכיל ומקל
מעולם לא הפוך! הבודקת זה תמיד תמיד היה המוצא האחרון. ואני בטוחה שזו החויה של רוב רובן של הנשים.
ולכן היה חשוב להעמיד את הדברים בפרופרציה.

לגבי החויה שלך עם הבודקת
זו תחושתך ואני לא יכולה להתווכח.
זו בהחלט חויה לא נעימה
אבל כמו שאמרת גם אצל רופא יש הרבה חויות לא נעימות
ועדיין לא נתקלתי ביחס כזה, כלפיהם.
וכן שולחים לבודקת, לרוב, במקרי קיצון לא על כל שאלה
שוב- אולי יש מקרים יוצאי דופן, אבל הם לא מלמדים על הכלל


הלוואי שנזכה לחדש ימנו כקדם ולא נצטרך לעמוד בנסיונות כאלה
עוד משהומתחדשת11
לעניין הבודקת
אם החויה שלך כלכך לא נעימה
את ממש לא חייבת לפנות אליה
את יכולה להתחיל לספור מחדש
זה לא שהרב מחייב. זו המלצה. ובעקרון היא לטובת האישה
הבודקת רק יכולה לעזור.

אז זה שיקול
האם לעבור את החויה הרגעית הזו שהיא בהחלט לא סימפטית כי הרב לא מצא במה להקל ואולי בכך להיות מותרת או שלהתחיל מחדש
אצל רבניםסליל
היד יותר קלה על ההדק?
להיפך.
לא ראיתי אף פעם מישהי שכתבה שהיא חוששת מבדיקה רפואית ולא נעים לה להיחשף וכתבו לה בתגובה אבל זה רופא הוא טרוד בעבודתו ולא מעניין אותו, או שאמרו לה להיזהר בכבוד הרופאים במהלך הדיון.
זה מועלה רק בדיונים שבהם יש מחלוקת על הגישה של הרבנים.

אני לא הלכתי מעולם לבודקת, וגם לא הופנתי לבודקת. כתבתי את מה שאני מרגישה אצל רופאת נשים, שאת זה אני מנחמת את עצמי שאין ברירה. ולא צריך שהרופאה תהיה חא נחמדה כדי להרגיש לא נעים, עצם החשיפה פוגעת בי
אז בשביל משהו הלכתי ולא רפואי?
צריכה להיות סיבה ממש ממש טובה בעיניי כדי לשלוח לבודקת. ממש טובה. ולאפשר לאישה זכות בחירה מלאה, בלי אג'נדות, בלי לחץ שבגללה תדחה הטבילה.
אז איך אפשר לדבר על הבודקותמתחדשת11
ועל הרבנים שמפנים לשם אם מעולם לא היית אצלה?
נשגב מבינתי.
זה לשה"ר כפשוטו.
סליחה
לא מוכנה להצטרף לדיון כזה אם הדיבור הוא תאורטי בלבד

הדיון לטעמי הוא לא על הבודקת עצמההמקורית
אלא על הצורך ללכת.
אם בכלל זה נצרך
וכמה דוחפים לשם.
והאם אין ברירה אחרת.
ולמה מי שהולכת בלי לרצות עושה את זה
אבל היא לא הופנתה מעולםמתחדשת11
ככה כתבה.
אז איך אפשר לומר שרבנים עושים כך וכך
ולדבר על הבודקות במקביל?



אני דיברתי על הבודקות?סליל
לא אמרתי עליהם אף מילה רעה.
ואגב, גם לא על הרבנים.
לשון הרע על מי? על מה?

אני רק מתנגדת לטיעון כבוד חכמים שמונף כדגל בכל דיון כזה. בעיניי זה לא מאפשר לנשים להביע את דעתן באמת בנושא, ולא נותן משקל מספק לרגשות של נשים בקשר לבדיקה חושפנית.
ואני לא חושבת שצריך ללכת לבודקת כדי להבין שזו בדיקה חשופה ולא נעימה.
כשעלתה אולי אופציה כזו, בעלי נתן לי את האפשרות להחליט. הרב מעולם לא העלה את זה בעצמו.
אבל כן נשאלתי שאלות כדי להבין האם ניתן לתלות זאת בפצע או לא.
מותר ליסליל
להביע את דעתי בעניין עצם קיומו של מוסד הבודקות, גם אם אני אישית בחרתי כרגע לא להיעזר באופציה הזו.
לא אמרתי שהבודקות עצמן לא מכבדות, לרגע לא אמרתי את זה.
אמרתי שעצם ההיחשפות יכולה להרגיש לא נעים לחלק מהנשים, בעיניי זה קו אדום ומוחלט הרבה מעבר לכבוד חכמים.
על זה הגבתי. ועכשיו חוזרת שוב לדברי, גם לא אמרתי שרבנים עושים כך וכך.

אני לגמרי מסכימה שהרבנים רוצים להקל והחוויה שלי עד עכשיו בהקשר הזה היא מדהימה.

כל טענתי הייתה נגד האמירה שלך של כבוד חכמים, וגם הטענה הזו לא הייתה אישית כלפייך. אלא באופן כללי זו טענה שמופיעה בהקשרים כאלו בפורום. ואני חושבת שזה לא נכון להעלות אותה. כי בעיניי לא מאפשר דיון לעצם העניין.
אחרי שאמרתי את זה, גם הסברתי מה זו חשיפה בעיניי. וההמשך של זה אמור להיות, ולכן עם כל הרצון לתת כבוד לחכמים, יש גם מקום לתת לנשים לכתוב מה המחיר של החשיפה הזו עבורן גם אם תוך כדי הדיון, מופיעות דעות שיוצאות נגד גישה של חלק מהרבנים ששולחים לבודקת.
חשבתיסלילאחרונה

עלייך ועל התגובה שלי כל השבת.

נשים כרגע בצד את עניין התוכן,

אני חושבת שהתבטאתי בצורה חריפה ולא נעימה כלפייך.

לא משנה מה אני חושבת, דיון לא צריך להיות ככה.

אני מצטערת ממש. סליחה

יודעת שלא הגבתי כמו שצריך

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

וואי וואי, שמח אצלכם 🙃קופצת רגע

הפתרון המתבקש בעיני זה לא להשכיב אותה לצהריים, מצטערת שאין לי פתרונות אחרים...

היא עייפה בצהריים... ונהיית עצבנית...מתואמת

והאמת שהיא במשפחתון, שבו ישנים צהריים... מתלבטת אם לבקש מהמטפלת לא להשכיב אותה.

בליל שבת בשש בערב היא הייתה עייפה ועצבנית (לא ישנה צהריים) אז השכבתי אותה לישון ואחרי התנגדות וכמה שירים היא נרדמה. תכננתי שתישן כל הלילה, אבל בערך בעשר היא התעוררה ואז חגגה

דווקא זה עוד יותר גרועקל"ת

בגיל הזה הם עדיין צריכים את שנת הצהריים. אם היא תוותר על זה היא תייכנס לשנת הלילה בעייפות יתר וישבש לה את כל מחזורי השינה וזה מתכון רע להתעוררויות וחוסר שינה רציפה.

בגיל שנתיים יש כאלה שכבר לא צריכים שנת צהרייםקופצת רגע

או לכל הפחות, שאם ישנים צהריים נרדמים רק בעשר וצפונה. הבן שלי היה כזה. בימי שישי שבת, כשהיינו משכיבים צהריים, היה הולך לישון בסביבות שבע, ובימות השבוע בעשר והלאה.

ייתכן, נכון.קל"ת

אבל ממה שפותחת השרשור מתארת הבת שלה כן צריכה את השינה הזו..

מה היא עושה בין המנוחת צהריים לשעת השכבה?שימושית

כמה זמן 'חוץ' יש לה? (פארק/חצר/טיילת וכו')

איך הויטמינים- ברזל, D וB12?

ומה הסדר ערב שלה?

האמת שאנחנו לא יוצאים כמעט החוצה...מתואמת

בגן המטפלת יוצאת איתם.

לי אין כוחות לזה, ולאחים שלה לא תמיד מתחשק...

היא בבית, משחקת ועושה את השטויות הקבועות שלה.

ואולי באמת צריך לעשות לה בדיקת דם. (צריך גם בשביל לבדוק את הבררנות שלה...)

תנסי ללכת איתה מיד אחרי המעון עוד לפני שחוזרים הבישימושית

זה ממש ממש משפיע על השינה.

יש לה סדר ערב קבוע?את מחשיכה את הבית מוקדם מספיק?

אין לי כוח, האמת...מתואמתאחרונה

עושה את זה לעיתים רחוקות, אבל לרוב רק רוצה כבר לחזור הביתה...

יש סוג של סדר ערב קבוע, אבל לא ממש. מחשיכה את הבית אבל לא בשעה מוקדמת מאוד. כאמור, יש גדולים בבית...

שקלת לשבת לידה עד שתירדם? וכל פעםהמקורית

שהיא קמה להחזיר למיטה? או לא לתת לה לצאת לכתחילה? כשאת שמה אותה לישון, יש אווירת לילה שקטה? זה גם משפיע

אצל ילדים שישנים שנצ במסגרת השעה 22 בלילה יכולה להיות הגיונית לגמרי לשינה, ואם היא עוברת אותה יכול להיות שהיא הגיעה לעייפות יתר שעושה בדיוק ההיפך ולכן היא חוגגת. אני בגילאים האלה נתתי לישון שעה שעה וחצי באזור 12 אבל היו קמים מוקדם בבוקר, ואחרי זה היו מוציאים הרבה אנרגיות אז עדיין ישנו מוקדם. והשיטה הזו עבדה אצלי בכל אופן. נשמע קשוח

בטח, זה מה שאנחנו עושים עכשיומתואמת

יושבים לידה ומשכיבים אותה בחזרה בכל פעם שהיא מתרוממת.

אבל זה יכול לקחת שעתיים ויותר, ואנחנו גמורים...

לגבי אווירת לילה - זה בעייתי, כי לאחות שאיתה בחדר קשה מאוד להירדם ולהישאר במיטה, אז היא בעצם מעוררת אותה...

ניסיתםקל"ת

להשקיט את האווירה בבית כשעה לפני? היא מוציאה אנרגיה לפני? איך הרגלי התזונה? צורכת הרבה סוכרים? זה יכול להשפיע..

את אומרת נקודות חשובות שבאמת הגיוני שמשפיעותמתואמת

הלוואי שנצליח... (כאמור, יש גדולים שאיתם ההשכבה היא סיפור בפני עצמו. אני מחשיכה את הסלון כדי "לסלק" אותם לחדרים, אבל הם ממש לא שוכבים בשקט...)

והרגלי התזונה שלה גרועים לצערי. היא בררנית, ובאוכל מבושל אוכלת רק אורז בערך. וכמובן, כשרואה מתוק דורשת לקבל... זה עוד עניין שצריך לפתור (ואולי כל הדברים באמת תלויים זה בזה...)

אז כדאי לפתור את זההמקורית

או שתצא עד שאחותה נרדמת טוב, או שתשמור על שקט בכל מקרה מרגע שהיא נכנסת ואחותה כבר ישנה. זה ממש משפיע

כשבעלי עובד בבית בערב והילדים לפני שינה, זה ממש מפריע. אני צוחקת איתם שאני הולכת "לכבות את אבא" כדי שלא יפריע🤭

זה סיפור מורכב בפני עצמומתואמת

עובדים על זה כבר תקופה ארוכה (מאוד), ובינתיים בלי פתרון טוב... (לא מפרטת כדי לשמור על פרטיותה, בכל זאת - היא גדולה יותר...)

בכל אופן, ההבדל ביניהן שהיא לא מפרקת את הבית אם מסתובבת בו לבד🤭

בסדר אבל עדייןהמקורית

שתשב בסלון אז

ממילא את ליד הילדה הקטנה אז זה פחות מפריע

וכמו שכתבו - תזונה, פעילות, חשיפה לשמש במהלך היום, וממש לא שוקולד לפני השינה. זה ממש מפריע להירדם.

שיהיה בהצלחה♥️

תודה!מתואמת

אנחנו צריכים לשקול אם זה טוב לגדולה יותר להיות בסלון בזמן שצריך לישון (מבחינה חינוכית).

וננסה איכשהו לשים לב לשאר הדברים... (בעיקרון לפני השינה היא לא אוכלת מתוק, אבל לא בטוח שהיא אוכלת מספיק כדי להיות שבעה ורגועה... אולי בזה צריך איכשהו לטפל דבר ראשון...)

איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות

נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.

בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.

ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.

בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.

אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.

ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.

הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.

מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.

ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.

איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.

מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?

ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?

והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.

טבעי בהחלטהמקורית

השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.

בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.

גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.

לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח

אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?

וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.

בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?

כתבת נכוןמתואמת

מה שטבעי זהאמאשוני

שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.

את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.

אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.

תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.

את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,

מה שמספיקים יופי.

לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.

בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.

את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)

ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.

חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.

צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה

לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.

גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.

תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.

קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.

המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.

איזו תגובה יפהאפונה

לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.

ובעלך טועה

זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.

ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.

תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.

בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...

ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.

ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.

וואי עומס ממש.חושבת לעצמי

אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?

לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות

עוד עבודה להורים

אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו

איזה הזיה

סליחה , זה ממש לא בסדראביול

אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.

נשמע לי הזוי

הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי

נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.

יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?

בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.

אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה

אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.

כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.

לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע

לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.

קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.

לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12

וגם איזה פירות

יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך

גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים

וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע

ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם

לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש

לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה

אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב.

אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,

אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.

וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכוראחרונה

גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים

והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית

זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות

קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר

מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין

הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..

ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים

גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

איזה מתסכל!!פרח חדש

אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..

זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..

האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ

פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.

אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.

האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.

אולישיפור

בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"

הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.

וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך

אבל למה לעזורנעומית

זה הילדים שלו

שעות השינה של שניהם

זה ממש חלק מהתפקיד שלו, הוא לא עוזר כי קשה לה.

הוא עוזר כי הוא הביא ילדים וצריך לדאוג לגידול שלהם.

על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות

נוח לו מה שקורה עכשיו

את לוקחת את כל האחריות

ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה

את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך

ורק אז אולי הוא ישנה משהו

זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני

מחר אני יוצאת בשעה X

או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y

הבגדים של הגדולה פה

הבגדים של הקטנה כאן

צריך לעשות א.ב.ג

וזהו

משחררת לגמרי

יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות

זה כבר לא עניין שלך

אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל

תוכלי למצוא את דרך האמצע

אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות

הזאת בשביל שהוא יבין

לדעתיקל"ת

הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.

אצלנו המצב היה קצת דומהאמיץ(ה)

אני משתפת במה שהיה אצלנו ואולי זה יעזור.

בעלי אדם שנושא השינה מאד קשה לו. הוא ישן מאד מאד עמוק.

אחרי תקופה שראיתי שאני זו שמארגנת ושה מתחיל להעמיס עלי רגשית הושבתי אותו לשיחה ועשינו תיאום ציפיות. הבהרתי שככה אני לא רוצה להמשיך, כי זה משפיע גם על הזוגיות ואני מתחילה להרגיש כעס עליו שהיא לא קם.

חילקנו את האחריות לשלושה ימים שלי ויומיים עליו. ושישי יחד ומנצלים אותו כבר לזמן זוגי.

בדר"כ אני קמה לעזור לו, אבל הוא יודע שהאחריות עליו ואני קמה מאד בנחת בימים האלו. כנ"ל גם הפוך, כשהוא הבין כמה זה לא פשוט ואני בלחץ ועמוסה יותר קל לו להתאמץ ולקום לעזור בבקרים "שלי".

איך ההכנסה שלו? הוא מרוצה מהחיים בכללי?אמאשוני

אם בשביל אותה משכורת הוא היה קם ב4 לפנות בוקר,

ואת היית נשארת להתמודד עם אותו עומס, היית סבבה עם זה?

כדי להגיע לרמת חיים מסויימת צריך להתאמץ, והמאמץ צריך להיות משותף.

אבל אם אפשר להגיע לאותה רמת חיים בפחות מאמץ, זה טבעי לרצות להתאמץ פחות.

כלומר זה שהסתדר לו עבודה קרובה לבית ושעות גמישות- זה לא מה שיגרום לו לקום מוקדם בבוקר.

אם הסתדר ל5 ככה בשביל להמשיך לישון- הוא ימשיך לישון.

צריך להבין מה התמורה שהוא מקבל מצורת החיים הזו, האם זו באמת חוסר אכפתיות וחוסר ראיית הזולת, או שהוא בסה"כ נהנה מפירות עמלו ומאיך שהוא הצליח לסדר את החיים.

למה את צריכה שהבנות יתארגנו מוקדם אם אבא שלהם בבית?

תארגני את התינוקת ותצאי בנחת לעבודה.

הוא יקום, יארגן אותם תיק תק ויצא.

אבלקל"ת

זה חשיבה של גבר לא בוגר.

גבר נשוי בוגר אמור לקחת בחשבון שלא משנה באיזה שעה מתחילה העבודה שלו, הוא צריך להיות שותף בבית ובין היתר בארגון הילדים.

יש מקרים בהם לדוגמא יש הסכמה בין הזוג שרק האישה עם הילדים בבוקר כי הגבר ישן ביום כי עובד לילות, אבל זה לא המקרה.

הוא לא צריך לקבל תמורה על זה שהוא קם לילדיו בדיוק כמו שאשתו לו, זה מחובתם.

ואני יכולה להגיד לך שהרבה פעמים ארגון הילדים לגבר זה לא כמו לאישה. אצלנו מה שלוקח לי שעה לבעלי לוקח פי שתיים זמן אם לא יותר. לפעמים לגבר קשה לתקתק כמו אישנ והוא צריך להיערך לארגון הילדים מראש כמו מבצע צבאי.

הוא אוסף אותן?המקורית

לדעתי לא תקין שגם בחופשת לידה התאמצת ככ

וכן מותר לך ביום החופשי קצת להתפנק. וגם בכלל.

גם בעלי ככה רוב הזמן בבוקר.. אני מארגנת ולוקחת כל יום אבל הוא אוסף וכשאני מרגישה שאני צריכה הפוגה מהבקרים - הוא בהחלט נרתם. וזה באמת חלק מהיתרונות של העבודה שלו. (אחד החסרונות הוא עבודה בשעות פחות שגרתיות, אבל מצד שני יש לו גם גמישות בבוקר ובכלל).

מסכימה עם מה שרשמה @אמאשוני . אצל בעלי זה ממש ככה. נהנה מפרי עמלו.

אני חושבת שזה מהמם שנח לו ונחמד לו, אבל שבו לדבר. לא חי בסרט, אלא - שומע? קשה לי העול הזה לבד ואני צריכה לדעת שאם אני צריכה, אתה פה בשבילי

לגבי זה שאת עובדת יותר ממנו - יכול להיות שזה מציק לך? הוא מרוויח יותר ממך או הפוך? זה יכול לפגוע בערך של הגבר בעיני האישה אם הוא גם מרוויח פחות וגם עובד פחות וגם "מרשה" לעצמו סתלבט כשאת מפרפרת.

ואם הוא מרוויח יותר - מעבר לזה שקשה לך, שימי לב אם זה לא מטרגר לך נק שגם את היית רוצה לעבוד פחות, לנוח יותר, ומה ניתן לעשות עם זה כדי שגם לך ירווח גם בלי קשר לעזרה שלו

לדעתי יש פה התחשבות בנושא התעוררות מבחינתואונמר

יש גברים שלקון בשבילם זה ימות המשיח. לידה בשבילנו.

על הפרצוף, אבל ככה הם.

ויש כבר שסתם לא באלו אבל הוא יכול.

אם זה גם ככה סצנה השעות קימה שלו, זה נושא אחר מאשר שזה סתם לא באלו.

אם זה סתם לא באלו וואלה היתי מסבירה לו יפה שזה ילדים שלו כמו שזה שלך ותעשו או כל הימים שניכם יחד עליהם או שחצי ימים הוא וחצי את.

גם לך יהיה כייף לקום בבוקר לעשות קפה במרפסת ותרגילי יוגה. אבל אין לך אפשרות. אז אם הוא יקום לילדים כן יהיה לך. כמו שלו.

זה דיי הסבר בסיסי. לא כל כך משנה מה העבודה שלך. יש לך ילדים.

איך הוא בשאר הזמן?נעמי28

נותן יד? אכפתי?

אם הסידור הזה לא מתאים לך, יש שני שלבים - לדבר על זה בצורה מכובדת ורגועה ואז לתת לו להתמודד ולשחרר גם במחיר שיאחרו או שיהיו פחות מתוקתקים.

מגיבה לכולן.אליה:)

קודם כל תודה, העליתן כאן הרבה שאלות ממש חשובות..

בגדול אנחנו מרוויחים כמעט אותו הדבר,הוא בטיפה פחות ממני, אבל לא משהו משמעותי, הוא כן מתכנן להוסיף שעה כל יום ואז להרוויח קצת יותר,

מה שאמרתן על גבר לא בוגר קצת קשוח אבל יש בזה אמת, הוא גדל בבית שבו האבא עובד מחוץ לבית וגם האמא כמובן אבל אין שום דבר שהאבא עושה בבית בגלל זה לצערי אמא שלו עם בעיות בריאותיות והאבא בריא(והוא גדול ממנה בהמון שנים)

בקיצור לא היה מודל של אבא מתפקד עם הילדים..

אני כן מרגישה שהוא לא בנוי ממש להיות אבא.. הוא לא אוהב לעשות את הדברים הקשים כמו לקום בלילה(הוא קם אולי 5 פעמים סה"כ לשתי הילדות) או להעסיק אותן בבית מיד כשהוא חוזר מהעבודה הוא יכול להגיד להן אל תשגעו אותי אני צריך לנוח...

איכשהו הוא תמיד עייף אין לו כוח. הוא אוהב את הדברים הכיפיים יותר, לרקוד איתן, לעשות איתן שטויות לקחת לגינה לרכב על אופניים, כל שאר הדברים הטכניים זה לגמרי פחות הוא ואם זה פוגע לו בשינה אז בכלל...

בקיצור אני חושבת שביום החופשי שלי אני פשוט אעשה שביתה ולא אקום ואגיד לו שזה התור שלו כי אין לי סיבה בכלל לקום...

הוא לא מבין שהוא צריך לקום לעזור בבוקר, מבחינתו זה התחום שלי..

אתמול עשיתי לו שיחה והוא אמר שיקום בשבע וחצי , כמובן שאמרתי לו שזה לא מועיל לי אבל היום הוא באמת קם בשבע וחצי ועד שקם באמת כבר יצאתי..

אנסה לדבר איתו שוב...

תודה

חוסר בגרות של הגבר בדרכ מגחע עם חוסרהמקורית

שחרור של האישה. פשוט תקבעי - מחר אתה לוקח את הילדים. גם אם יאחר, גם אן לא יסתדר, זה לא שלך

שחררי ותני לו

יש אנשים שזה צריך לעבור דרך השכלנעומית

כלומר

להכיר במה אמור להיות, מה הוגן כלפי שניכם.

יש זוגות שמסתדרים נהדר עם דיבור על צרכים ורצונות ויש אנשים שצריכים קודם להבין מה הוגן.

מציעה לנסות גם את זה. (אם את נותנת בו אמון שיוכל להסתכל על המציאוצ והעובדות ולהתייחס אליהן).

תשמעיבאתי מפעם

גם בעלי גדל בבית שהאבא והבנים לא עשו כלום ושום דבר.

אז מה?!

עכשיו בעלי עושה המון בבית.

את אל תהיי סופר וומן!

אם את תמשיכי לעשות הכל, זה ימשיך ככה.

אם תשאירי, לדוגמא, כלים בכיור, יום יומיים שלושה הוא בסוף ישטוף... אם לא תארגני את הבנות ותצאי לעבודה, תעירי אותו כשאת יוצאת , אני חייבת ללכת, וצריך לארגן אותן. ביי. הוא פשוט יאלץ לעשות את זה. זה לא הגיוני שאת גם הגבר וגם האישה בבית, ואם את מדברת ומדברת וכלום לא זז, תעברי למעשים.

רק חשוב!

אל תעשי את זה מתוך עצבים או תחושת נקמה, תישארי רגועה, תהיי שלמה עם זה שאת לא מוכנה יותר לעשות את זה ותשאירי לו את השאר באלגנטיות.

באמת כמו שכתבו חשוב ממש שאונמר

שאם את מחליטה שביום חופשי זה שלו,

אז גם אם מאוחר כבר ויאחרו לבית ספר את ישנה. ויהיה מה.

אחרת אין שום ענין. אחרת זה משחק ילדים.

אם את מרגישה שאת לא תצליחי לשחרר באמת ושזה יהיה שלח, אז מראש אל תתחילי.

כי זה סתם יעשה הכל מסובך יותר..

מודל זה רק מודלנעמי28אחרונה

ולא גזירת גורל. כולנו גדלנו במודלים טובים ורעים והתפקיד של כל אדם זה להודות ולקחת את הטוב ולעבוד על לשנות את הרע.

ואף אחד לא אוהב להיות הורה בחלקים הקשים, כולנו מעדיפים את הילד השמח בלי העול בזמנים קשים, קוראים לתפקיד הזה דודים ולא הורים.

יהיה לו קצת קשה להתרגל אבל הוא יתרגל.

דברתם על זה? נראה לו הגיוני שבפרנסה כן מתחלקים אבל בעול הבית לא?

הייתי עושה שיחה אחת, שמה את הכל על השולחן שבסופה יש חלוקה ברורה ותזוזה מהצד שלו.

ומהצד שלך משחררת, אז יהיה לו קשה, אז מה, להיות הורה זה לא קל.

וואי וואי.באתי מפעם

אני מתעצבנת בשבילך.

בעיני ממש ביג נואו.

יש זמנים שהם זמנים מאוד קשים כמו שעה לפני שבת,

כמו זמן השכבות בערב ומעל הכל הארגוני בוקר.

וזה זמנים לחוצים, גם אני מארגנת את הילדים לבד כי בעלי בתפילה אבל לפחות עוזר לי לפני שיוצא לתפילה להעיר את הילדים, לפעמים להחליף טיטול, ואז כשחוזר נשארו 5-10 דקות של יציאה עוזר לי עם הסוף. וואו, זה קשוח ממש הבוקר כמעט בכיתי מעומס ולחץ וצריכה למהר לעבודה ולא רוצה שיאחרו.

תסבירי לו שמאוד קשה לך ולחוץ ואת ממש מבקשת שיקום. העבודה לא קשורה לסיפור, עצם זה שצריך לארגן ולפזר את הילדים זו משימה משותפת ואין שום סיבה שיפול עלייך!

אוף שרשורים כאלה עושים לי גירודים בכל הגוףהבוקר יעלה

אין לי עצה טובה חוץ מלומר לך שהוא צריך ניעור אתמול . חיבוק ❤️

ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24

הקטן עוד ישן צהריים?

לא ישנה צהרייםטוט

וזאת השנת שינה הקבועה שלהם, פשוט לאחרונה הקטנה עברה קפיצת התפתחות משמעותית והם נהנים לדבר אחד עם השני

וואי מזדהה ממשקל"ת

ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤

למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.

אני משכיבה יחד שתי בנות בגילאים הללושמיכת פוך

קוראת איתן ק''ש ושמה להם סיפור (של שרה קיסנר ולאה פריד).

זה מונע מהן לדבר ביניהם והן נרדמות יחסית מהר ב''ה...

זה מה שעשיתי עד היוםטוט

עבד מצויין, לאחרונה הם גדלו והשיחות בינהם יותר מעניינות אותן מהסיפורים

אז תני להן זמן מוגדר של שיחהמקורית

תכניסי אותן קצת יותר מוקדם למיטה ושיפטפטו.שימי סטופר, וכשהוא עוצר צגידי להן שזהו להיום ושממשיכים מחר

מראה שנן גדלות וצריך לעלות שלב, זה בסדר..איילה12אחרונה

ממליצה לדבר איתן בזמן רגוע ולתכנן איך נראה הערב ביחד.

מקל עלייך ומקל עליהן

מתייעצת איתכן שובדרקונית ירוקה

בהקשר לזה קושי חברתי בכיתה א

אז היום הבת שלי חזרה בוכה מבית הספר.

בעזרת כמה שאלות מצידי היא סיפרה שהבות מהכיתה והישוב (אותה קבוצה מהסיפור בתחילת שנה) מציקות לה "כל הזמן". דוחפות אותה בהסעה ובהפסקה. לפעמים גם מרביצות (לא הצליחה לפרט). שברו לה את הצבעים בקלמר (שמתי לב שכל הצבעים שלה שבורים, רק עכשיו היא סיפרה שזה הבנות האלה שברו לה).

בנוסף, הן מקניטות אותה ויורדות עליה כי היא כבר קוראת שוטף ונותנים לה לעשות דברים אחרים בזמן שיעור קריאה ועברית.

שלחתי הודעה לאמא של הבת המובילה, שתהיה מודעת. אני אשלח גם למחנכת הודעה בערב.

אשמח לעזרתכן -

מה לבקש מהמורה? מה מקובל במקרים כאלו? הייתי מרוצה מהטיפול בפעם הקודמת אבל נראה שזה לא פתר את הבעיה מהשורש.

איך לחזק את הבת שלי? עשיתי את העצות שנתתן לי פעם שעברה - מצאתי בת גדולה שתיקח אותה תחת חסותה, הבאתי לה גומי כדי שתוביל בהפסקה (מישהי לקחה לה ולא החזירה. היא לא זוכרת מי), חיזקנו ביטחון עצמי. מה עוד?

יש לה חברות מהכיתה מישובים אחרים. היא לא בודדה

רק חיבוק. כי אמאל'ה זה קשה כאמור ככה שעושיםאונמר

לבת שלך.

אני לא בשלה הזה בכלל

אבל מרגישה כבר את העצבים באצבעות וללכת לחלק מכות שם בכיתה.

ילדים זה עם קשה. אוף.

בהצלחה ממש

וכל הכבוד שאת ככה קשובה.

מסכנה, עצוב לשמוע שהילדים שלנו סובלים 😥😥יראת גאולה

לצערנו, יש ילדים שהם "טרף קל", וילדים עם מידות רעות יותר מציקים לילדים שהם מזהים ככאלו.

אני חושבת שכדאי לכם לנסות לחפש חוגים שנותנים לילדה כלים להפוך ל"טרף קשה": לקחת את הילדה לחוג הגנה עצמית ו/או לקחת אותה לקבוצת מיומנויות חברתיות. גם טיפול רגשי יכול להועיל אבל לשתי האפשרויות הקודמות יש תוצאות מהירות יותר.

קראתי כתבה לאחרונה בנושאד' הוא האלוקים

שם האמא כתבה שתחילת הישועה היתה לשתף את כל האמהות של הילדים בגן.

אם יש לכם איזה קבוצה משותפת של ההורים, שאת יכולה להשאיר שם הודעה ומתאים לך, יכול להיות שיעזור.

עצם זה שההורים שותפים והילד יודע שיש לו גב מהבית, וגם כל הורה מדבר עם הילד שלו, ומזהיר אותו,

ואז רב הכיתה כבר לא שותפה למעשה.

מחזקת את ידייך לא להרפות ולהמשיך לעקוב שזה מסתדר.

חיבוק על החוויה הקשה!

האמת הגיעה הזמן לנער את הצוותאמאשוני

מה שהבת שלך חווה זה לא שובבות,

זו בריונות.

אין שום מצב שהייתי שולחת ככה את הבת שלי עוד יום אחד!

המורה הייתה צריכה להיות שם עוד קודם.

פונה ליועצת, למנהלת.

המחנכת שתעשה את שלה בתוך הכיתה,

אבל מחוץ לכיתה קווים אדומים!

עדיף להפסיד כמה ימי עבודה ולשגע את המערכת מאשר לתת לילדה להמשיך לסבול!

לגבי האמא של הילדה המובילה,

הייתי שולחת הודעה שעלות הצבעים היא x שקלים ואת מצפה לקבל כסף/ חפיסת צבעים.

לכל דבר יש מחיר. לא לוותר.

תהיי חזקה בשבילה.

מול בריונות אי אפשר לפעול בדרכים נחמדות.

מילא אם רק לא היו אוהבים אותה, אז יש דרכים להעצמה. אבל זה לא שאין לה חברות, זה שהיא סובלת מבריונות ואת זה צריך לעצור במיידי ולא לתת לאירוע לגרור עוד אירוע.

תשלחי את הילדה עם קידיווטש. שתצלם ותתקשר אליך כשהיא מרגישה מצוקה.

מצטרפת לאמאשוני.חושבת לעצמי

נשמע שאת ממש עדינה, ואמא כל כך טובה... הלב שלי יוצא אליכן.

זו ממש בריונות, ושהן מציקות לה "כל הזמן"- אולי היא מתכוונת גם למבטים או חיוכים לא תמימים מצידן, או לריחוק מסויים...

אני באמת חושבת שכדאי לעמוד מאחוריה ומלפניה ולעשות סדר.

גם עם הצוות וגם אולי מול ההורים. איזו מן התנהגות זו?

סליחה שאני מגיבה ככה, אבל אצלי זה יושב על נקודה רגישה. כשהייתי בכיתה ג'-ד' היתה לי חברה הכי טובה שמשום מה החליטה להתנכל לי יחד עם בת כוחנית אחרת. סבלתי הרבה, אבל כשסיפרתי לאמא שלי, היא עשתה סדר: התקשרה לאמא של אותה אחת, הודיעה לי שמעכשיו אני לא חברה שלה, ואמרה לי לדווח על כל דבר.

בדיעבד הסתבר שאמא שלי גם רבה עם אמא שלה בגלל זה, וההורים שלנו היו חברים ממש טובים, ברמת בילויים משותפים קבועים וכו'.

מה שאני באה להגיד, זה שחשוב שהיא תרגיש את הגב קודם כל.

אחר כך תוודאו שזה לא דו צדדי, שאין קצר תמים בתקשורת... אבל קודם כל לעצור את זה.

באמת כשאמא שלי התערבה זה נפסק ומצאתי חברות אחרות...

וגם- על התנהגות בריונית צריך להשעות.חושבת לעצמי

מי שלא יכול לבוא בקהל- כי הנתנהגות שלו מאיימת באיזושהי צורה- שלא יבוא. פשוט ככה.

זו בריונותבוקר אור

להתקשר למורה ולהסביר הכל. אם את מרגישה שאין הבנה לפנות הלאה ליועצת ולמנהלת (בכל מקרה היא צריכה לערב אותם ) להציב קווים אדומים, וכמה שיותר מהר

קודם כל חיבוק חםלב לבן

לא קל נשמע, לילדה ולך.

מצטרפת לכל הנאמר שההתהנגות בריונית וצריך לטפל בה בתקיפות

לא קראתי את השרשור הקודם שכתבת

כן אוסיף בזהירות, בדרכ ילדים מציקים בגלל סיבה מסויימת.

וחוץ מהטיפול בילדןת שמציקות, כאמא הייתי מנסה בנתיב הזה, לבדוק האם יש משהו בהתנהלות של הבת שלך, שבמובן מסויים גורם להן לעשות את זה

כמובן שהן לא בסדר ושום דבר לא מצדיק

אבל כדי לעזור לבת אולי נכון לבדוק בכיוון הזה

ממליצה מאד על תעצומות - מתכוונת ליעוץ לכם ההורחם

עוד חיזוק של הבטחון העצמיהמקורית

סליחה אם לא פוליטיקלי קורקט, אבל לצערי הטיפול בבריונות לוקה בחסר ובתי הספר הפכו לג'ונגל חברתי בהרבה מקרים

גם הבן שלי סבל מזה מכיתה א. אחרי שיח עם המורה וההורים שלא באמת עזר עד הסוף, החלטנו ללמד אותו שלפעמים נכון להגיב כדי להרתיע חזרה ושלא יהפכו אותו לילד כאפות כי הוא כזה תמים נאיבי וטוב. שלא ייראה כאילו הוא מוריד את הראש. לצערנו זה נותן לגיטימציה לעוד הפגנות כח הרבה פעמים

על חכמה והתקדמות אפשר לומר קנאה ושתהיה גאה בעצמה אבל לא לשתוק על אלימות ולתת לה להמשיך להיות פאסיבית

האמא של הילדה השוברת לא צריכה להיות מודעת, היא צריכה לשלם על הציוד השבור ולדבר עם הבת שלה שתתנצל ולדעת שבפעם הבאה גם הצבעים של הבת שלה יכולים להישבר כתגובה. ובכלל - שהבת שלך לא תגיע למצב שנוגעים לה בציוד ללא רשות והיא עומדת ומסתכלת שבורת לב. כואב לי רק לחשוב על זה. ללמד אותה להגיד אני לא מרשה, אל תיגעי, זה לא שלך

אפשר לחיות בדמיונות שנצליח לשנות את העולם אבל לרוב זה לא קורה. אני מעדיפה לגבות את הילדים ולשמור עליהם בכל מחיר ולא לצפות שהשינוי יגיע מבחוץ. ולא, זה לא הופך ילדים לאלימים מנסיוני. רק יותר בטוחים בעצמם ופחות פגועים

חיבוק♥️

הלוואי שזה היה קל כל כךבוקר אור

מאוד לא קל ללמד ילדים שלא יודעים לעמוד על שלהם לעשות את זה

לא אמרתי שזה קלהמקורית

אבל זה גם לא בלתי אפשרי. בטוח הרבה יותר קל ללמד את זה ילד מאשר מתבגר או מבוגר לדעתי. יש לו גב מההורים, אפשר לעשות סימולציות, הוא בא לספר ולהתייעץ אחרי סיטואציות מסוימות. התמיכה של ההורים בתהליך חשובה מאוד ומקנה בטחון שלא צריך לפחד להגיד לא/ מה אני חושב. יש מקום לתסכולים לנוח על כר אוהב ומכיל. זה המון.

אגב גם מולנו יש שיח על מה הוא חושב ומה הוא לא רוצה. מבחינתי כל שיח והבעה כזו היא ניצחון מבחינתי שהילד שלי לא מרצה והוא בטוח בעצמו להגיד לי לא ובטוח בי כאמא שלו שאני לא נבהלת מהשיח

אנחנו בכל אופן כן השקענו בזה וראינו שזה מחזיר את ההשקעה כאמור. היום הוא בכיתה ג ואני מרוצה מאוד מהשינוי.

וגם - לא ללמד ילד לעמוד על שלו מלמד גישה קורבנית. הכל תמיד קורה לי מבחוץ. למה לוותר ולהתייאש מראש? לא נכון בעיניי כגישה. גם אם הלימוד יהיה איטי זה שווה, זה כלי חשוב לחיים

העצמאות הבטחון והכח הפנימי שזה נותן שווה הרבה

לא קשור לגישה קורבניתבוקר אור

אלא שזה פשוט לא כזה פתרון בעיניי לסיטואציה הזו

אולי פתרון ארוך טווח ששווה ללמד, אבל עדיין יהיו ילדיפ עם יותר ביטחון עצמי ועם פחות

וכן, אם ילד הוא קורבן של בריונים אז הוא קורבן וצריך לטפל בזה לא משנה למה זה קורה

ואם הגישה שלו לחיים קורבנית או לא לא רלוונטי להאם הוא חווה בריונות או לא

בעיניי רלוונטי מאוד האמתהמקורית

את לא חייבת להסכים אבל עובדות מדברות בעד עצמן - ה"חזק" תמיד נשאר חזק והחלש לרוב כנל אאכ והוא יעשה עם זה משו

ילד שמגיב, יחשבו פעמיים אם להציק לו

אין קשר לזה שיש עוד ילדים עם בטחון. ברור שיש. זה לא אומר שלילד שלי לא צריך להיות בכלל

אגב, גמני חוויתי בריונות וגם חרמות כמה שנים אז אני למודת נסיונות. ולכן כמו שאמרתי - אם ה חוזר על עצמו, טובתו של הילד מעל הכל מבחינתי. כבר ראינו איך מערכת החינוך "פותרת" את הדברים האלה .. וללמד אותו שיש לו כח ויכולת להגיב ולהסתדר גם בסיטואציות כאלה זה בהחלט פתרון. יותר נכון,מבחינתי זה ה- פתרון. עדיף מאשר ללכת לדפוק על דלתות שמאחוריהן עומדים אנשים טובים אבל בלי שום יכולת לעזור באמת. עדיף מאשר שהילד יצטרך להתקשר באמצע היום בוכה. עדיף מאשר שכן, יחווה תחושת קורבנות (כולם מציקים לי, מדברים עליי, וכו) מאשר להגיב פשוט ולנהל איתו במקביל שיח למה מתייחסים ולמה לא. שוב, אין הכוונה פה בלגדל ילד אלים אלא ללמד אותו 2 דברים

  1. פרופורציות. לא כל דבר מתייחסים

  2. אם עוברים גבול ומתנהגים כלפיך באלימות והפתרונות המקובלים לא עוזרים- מותר לך להגיב כדי להרתיע ואני אגבה אותך.

    אם הבן שלי לא יילך להגיד למורה כדי לתת לו צאנס להגיב ולהשליט סדר ומשמעת, אני לא אגבה אותו ככהנ. אבל אם המורה לא עשה כלום - אז כן.

שוב, לא חייב להסכים ולא אכפת לי מעגבניות האמת

בכלל לא עגבניות, אני ממש לא נגדבוקר אור

הפוך, הלוואי שהייתי יכןלה ללמד את הילדה שלי את זה. אבל חשוב לא להיגרר להאשמה של הילד ולא לטפל בבריונות עצמה.

גם לי יש בהחלט ניסיון בנושא ומגיבה עם הרבה כאב. אסור להזניח את האפיק של טיפול בילדים עצמם

אין פה האשמה בכללהמקורית

יש פה הסתכלות בוגרת של מבוגר שמבין דבר כו שניים ואומר: צדק לא מנצח. סורי אבל פוליטיקלי קורקט מת מזמן ומע החינוך לא באמת מטפלת בזה

ואם ילד נענש על בריונות בביהס, הוא גם לרוב יותר שונא את הילד שבגללו הענישו אותו. מציאות. מה שינית פה?

ללמד ילד להתמודד זה לא להאשים אותו. זה פשוט ללמד אותו ולחשל אותו. ככה אני רואה את זה

הילד שלי לא מרגיש היום אשמה למרות שבהתחלה הוא הרגיש ש- מה אני לא בסדר? אני צריך לשנות?

אז אמרתי : אתה יותר מבסדר. וחיזקתי עוד.. אבל מצד שני, אני רוצה שיהיה לך טוב. ויש ילדים שמבינים רק ככה שיש גבולות שלא חוצים. תשמור על הגבולות שלך ואל תצפה שכולם יכבדו אותם מראש. לפעמים צריך קצת להתאמץ בשביל זה.

יש גם מבוגרים כאלה. אז נשתבלל לנצח ונחפש צדק?

גם זה חשוב אבל גםריבוזום

המורים יכולים לעזור פה מאוד. הבן שלי גם סבל מהצקות (שכנראה נבעו מקנאה), ובנוסף הוא גם נמוך משמעותית וקטן, כשראש המציקים שגרר אחריו עוד ילד ולפעמים עוד אחרים פשוט פיזית גדול יותר. זה גם משפיע, אפילו אם לילד שמציקים לו יש ביטחון עצמי. אז גם דיברנו עם הבן שלנו, וניסינו לתת לו כלים ולחזק אותו, אבל כשהרב שלו ראה שזה מדרדר לבריונות של ממש והגיב מאוד בתקיפות (סוג של השעיה) זה מה שעשה סוף לסיפור.

(אגב, ברור לי שמול הילד המציק היה מהלך חינוכי שלם שגם ראה אותו ואת הצרכים שלו ולא רק עונש, אבל היה צורך קודם כל בגבול מאוד ברור וחד וב"ה שהצוות ראה את זה ופעל).

מעולה. לא תמיד זה ככה לצערי.המקורית

אצלנו לא היו השעיות. לא תמיד הצוות מתייחס לזה כמו שצריך. לא תמיד ההורים משתפים פעולה. לא תמיד זה עוזר

ברור שאם יש מענה במסגרת זה הכי טוב.. זה הלכתחילה בנוסף לחיזוק הבטחון

מצרפת פודקאסט שנראה לי שווה האזנההשקט הזהאחרונה

לא יודעת אם הוא בדיוק בדיוק על הנקודה הזו אבל אולי יפתח את הראש לעוד כיוונים

תקין לא להרגיש עדיין תנועות? שבוע 21, היריון שניירושלמית במקור

השליה אחורית, וגם אין עודף משקל.

(ילדתי פעם, ולמעשה מדובר בהיריון חמישי, אבל השלושה הקודמים הסתיימו עד שבוע 11 כך שלא חשתי עדיין תנועות)

מהאתר של שיבא מבינה שעדיין הגיוני אבל האם יצא למישהי לבדוק את זה על עצמה? נניח לשאול רופא

ברור. לרוב התחלתיאריאל765

רק להרגיש בשבוע 22

אני בשבוע 21 בהריון גם לא הרגשתי תנועותלאזוכרת

זה היה אחרי הרבה הריונות תקינים, שיליה אחורית וכו

ככל הזכור לי הלכתי לבדוק (כבר בשבוע 18-19) אצל רופאת נשים י היה לי מוזר שאני לא מרגישה

כן, תקין והגיוני.נעמה301

לא הרגשתי עד שבוע מתקדם יותר (לא זוכרת איזה) ונלחצתי אבל הכל היה תקין.

חיבוק על השלושה שהסתיימו ובע"ה שיהיה בידיים מלאות, בקלות ובשמחה!

כמה שזכור לי עד שבוע 24רקאני

זה תקין

כן זה תקין...טארקו

אם כי מבאס

אני התחלתי להרגיש בשבוע 22רוני_רוןאחרונה

באחד ההריונות

וחיבוק לך, קשה לחכות לשלב הזה...

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפור

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

וואי ממש תודה על השיתוף הזהעדינה אבל בשטח

יש לי שני ילדים שפשוט מבקשים ממני כל פעם לפרט להם מה יש לעשות, וזה מעצבן אותי ברמות, כי לדעתי חלק מבגרות זה פשוט לראות במה צריך לתת יד, ולהיות שם, אני כל הזמן אומרת להם: זה הבית שלכם, אתם יודעים איך הוא אמור להיראות (לפני שבת), תסתכלו סביבכם, ותראו מה צריך לעשות, ועכשיו כשאת אומרת שזה ממש קושי , ופשוט לא היית רואה, זה גורם לי להסתכל על הכל אחרת, ולהיות יותר סבלנית אליהם, ממש לפרט , תודה שוב

איזה אמא מהממת שאת שמה לבאמונה :)

בכנות- הלוואי שמישהו היה אומר את זה להורים שלי בזמנו

ושימחת שאת אומרת!

ומוסיפה שבאמת לפרט זה מצילללאמונה :)

כי אז הייתי מבינה בדיוק מה רוצים ממני

וזה לא הר כזה שאני לא יודעת איך להתחיל להתמודד איתו

והרגשתי ממש טוב שאני גם יכולה לעזור ושמחים מזה...

ובאמת רוב הזמן זה לא היה ככה פשוט כי היה מאוד חשוב לאמא שלי שאני אלמד לראות לבד מה צריך

ותכל'ס עד החתונה לא הצלחתי ללמוד לעשות את זה.

ואחרי החתונה זה לא סיבך אותי- כי בבית שלי אני קובעת את הכללים ואני יודעת בדיוק איך אני רוצה שהכל ייראה

והרגשתי שחלק גדול מהקושי זה "להיכנס לראש של אמא שלי" כאילו להבין איך היא רוצה שזה יהיה

וזה יכולת שלא תמיד יש בגיל ההתבגרות

ואצלי זה אפילו לא קשב הייתי תלמידה של 100 ב5 יחל

זהו אז באמת חושבת שתהיה להם מתנה אמיתית לקבל את הפירוט שיאפשר להם לעזור

אני ממש אשים לב לזה עכשיועדינה אבל בשטח

תודה

מציעה הצעה פרקטיתיראת גאולה

במקרים כאלו, שלדעתי הם כן יודעים איך אמור להיראות הבית, אבל קשה להם כי זו לא משימה מוגדרת, ולא ברור מהם גבולות הגזרה,

אני מבקשת שיסדרו מספר פריטים מסוים. ואז למצוא 5 / 10 / 20 פריטים שאני מבין שהם לא במקום ויודע לאן הם אמורים להגיע - זה מוגדר וברור.

תודה על ההצעהעדינה אבל בשטחאחרונה

האמת שהילדים שלי גדולים יותר , והם באמת אמורים לדעת איך הבית אמור להיראות, ובלכוון אותם התכוונתי יותר: תערוך שולחן, תיקח את הכביסה, תטאטא, תעביר שואב שוטף וכו' פחות לקחת דברים למקום, השלב של אי ההבנה שלהם מגיע בדרך כלל אחרי..

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

מוסיפה מצד הילדהואני שר

בתור בת שניה בין כמה בנות

ההשוואה לאחרות היא קשה

ומותירה משקעים

יודעת שעבודות הבית קשות לי כנראה יותר מהן

עד היום תוהה אם זה עצלות או קושי אחר

אבל בכל מקרה יש משהו מאוד מתסכל בתחושה שלא משנה מה תעשי לא תהיי טובה/מהירה/תקתקנית/יסודית כמו אחותך

ועוד לחץ זה לא מה שיעזור כנראה.

ברור שההשוואה מתבקשת כשמסתכלים על זה מהצד

אבל לילדה זה נורא

לא משנה ממה זה נובע

זה הופך את ההגדרה העצמית שלה להיות ביחס לאחותה הטובה ממנה

אין לי תשובה מה עושים

תכף אמא ל2 בנות

ומתה מפחד מההשוואות שבטוח יהיו לי

כתבו לך דברים כל כך יפיםאפונה

אני רוצה להוסיף משהו

הרבה פעמים אנחנו מצפים שילד ידע איך לעשות את הדברים ברגע שהחלטנו שהוא כבר מסוגל.

יש ילדים שבאמת לומדים את המיומנויות האלה בצורה אינטואיטיבית,

אבל יש ילדים - ותכלס זה הגיוני וככה אמור להיות - שצריכים לעשות את זה ביחד איתך כמה פעמים כדי ללמוד את הטכהיקה ולצבור נסיון.

היא כבר די גדולה אבל בכל זאת, וגם יש לה אחים קטנים... ממליצה לעשות ביחד איתה איפה שאת יכולה. לבשל יחד, לקפל יחד, לשטוף רצפה ביחד.

פריקה--שימושית

בסה"כ כמעט 3 שנים של נסיונות, אבל לאחרונה מרגישה שכל אכזבה נפקעת לי הסבלנות עוד

(רק אכזבות עם איחור, ווסת שמגיעה מיד אני עוד שורדת אבל כשיש לי איחור והריון שלילי אני מרגישה שבא לי לצרוח)

❤️❤️❤️❤️❤️מכחול

לא פשוטיעל מהדרום

וואו. קשה ממש. מבינה אותך ממש. ישועות בס"דאיילה12אחרונה