היי יקרות!
היום, אכתוב על נושא מסעיר שאני כבר תקופה מתכננת לכתוב עליו.
התלבטתי הרבה אם לכתוב עליו, כי אני יודעת שזה נושא רגיש.
עם זאת, היום הגיע לאזניי מקרה שתכף אספר עליו, *ואני כבר לא יכולה להתעלם*.
יש ספר אחד, שלפעמים אני רואה בבתים של נשים שאני מגיעה אליהן ליעוץ. בעצם, זו סדרה של ספרים. וכל פעם שאני רואה את הספר יושב על המדף של אמא טריה ותמימה, אני מתחילה להתלבט אם לזרוק על זה מילה. (ברוב המקרים אני באמת לא מצליחה להתאפק.)
הספר הזה הוא ספר שמנסה "לחנך" תינוקות. שיהיו שקטים. שתהיה להם שגרה מסודרת. בעצם, שתהיה *לנו* שגרה מסודרת.
שזה נשמע סבבה, אולי אפילו חיובי. הוא משתמש בדימויים יפים ובהבטחות רבות, אבל הרעיונות שהוא מציע הם לפעמים הרסניים ממש.
מדובר על הספר "הלוחשת לתינוקות". ספר שכתבה אישה שלא ממש גידלה את בנותיה. אמא שלא הניקה את בנותיה, אפילו לא ניסתה. היא היתה עסוקה בהרצאות על הורות, ונתנה לאמא שלה ולסבתא שלה לגדל את הבנות שלה. וכשהתחתנה בשנית, היא עברה מאנגליה לארה"ב, והשאירה את הבנות שלה לפחות שנה בלעדיה. בגיל 8 ו-10.
בקיצור, דוגמת מופת לאימהות.
עכשיו, אני כותבת את ההודעה הזו ברגע של תסכול עמוק. תסכול עמוק כמה בקלות אפשר לקחת לאימהות את האינסטינקטים הבריאים שלהן.
כמה בקלות אפשר לשכנע אותנו שמישהו אחר יודע טוב יותר.
יותר טוב מאיתנו, ויותר טוב מהתינוקות שלנו.
והמישהו הזה יכול להיות יועצות הורים בשקל שכותבות ספרים עם כותרות נוצצות, יועצות שינה בגישה התנהגותית שמתעלמות מהצרכים של התינוקות ומעבירות אותם מסעות מתישים בגיל הלא מתאים, או סתם שכנות עם "רצון טוב".
אני כותבת את ההודעה הזו מדם ליבי, אחרי המון מקרים שבהם ראיתי *תינוקות שגזלו מהם את הנחת שלהם*, *תינוקות שלא עלו טוב במשקל* ואימהות מתוסכלות *שחשבו שהן לא אימהות טובות* אם אין להן סדר מדויק והתינוק שלהן מבקש לינוק במרווחים של פחות מ3-4 שעות.
עכשיו, מה שהדליק אותי היום לכתוב את ההודעה הזו היה פניה של אמא יקרה מאחת מקבוצות הוואטסאפ שלי.
היא הניקה הנקה מלאה, והתינוק שלה *עלה מהמם במשקל בחודשים הראשונים*.
*ואז פתאום בגיל 4 חודשים גילו שלא רק שהוא לא גדל, אלא ירד כחצי קילו ממשקלו.*
אני מניחה שאם אתן קוראות כאן קצת זמן, את יודעות שזה ממש לא משהו שאמור לקרות בגיל הזה.
כשניסינו להבין ביחד מה קרה, די מהר הבנתי מה היה הגורם העיקרי.
היא קראה ספר.
היא קראה את הלוחשת לתינוקות. הלוחשת המליצה להאכיל את התינוק שלה רק כל 4 שעות ולא לפי סימני הרעב שלו.
*זה אשכרה אומר שהתינוק שלה אכל 6 פעמים ביממה!*
עכשיו, קיים מיעוט קטנטן של תינוקות שמסוגלים לינוק 6 פעמים ביממה, לשגשג ולעלות במשקל.
אבל רובם זקוקים ל8-12 הנקות ביממה!
אז מאיפה בעצם הגיעה ההמלצה הזו?
אולי כבר ניחשתן, מהאכלה מבקבוק.
בהאכלה בבקבוק, עם כמויות מדודות, אפשר לעלות ולתת כמויות גדולות כך שנגיע ל6 האכלות ביממה.
*אבל בהנקה זה לא ככה.*
זו הזדמנות להזכיר, שהשד הוא לא שקוף. זה לא בקבוק, ואין לנו דרך "למדוד" כמויות בכל ארוחה. וזה לא סתם ככה.
*ההנקה היא מענה למגוון צרכים, לא רק אוכל.* לפעמים התינוק רעב מאוד, לפעמים רק קצת צמא. לפעמים עייף, או שכואב לו או שהוא רק רוצה קצת חיבור ונחמה.
זה לא משנה מה הסיבה. מה שבטוח - תינוק קטן בחודשים הראשונים לחייו הוא *לא מניפולטיבי*.
*הוא לא מסוגל לזה מבחינה קוגניטיבית.*
כשהוא מבקש לינוק, זה לא משנה אם הוא ינק כבר לפני שעה או שעתיים. הוא צריך לקבל הנקה.
*ביום, וגם בלילה.* (לפחות עד שמבסס מוצקים בצורה טובה... ושימו לב להיזהר מיועצות שינה שנותנות לכן מידע אחר ואומרות לכן שתינוק לא זקוק לאוכל בלילה בגיל קטן יותר. זו אחלה דרך להבחין בין שרלטניות ליועצות שרוצות בטובתכן ובטובת התינוק שלכן)
בכל מקרה, מה שקרה לתינוק הזה, מעבר לזה שהוא ירד במשקל בצורה דרסטית בגיל שבו היה אמור לעלות במשקל....
ואני מצטטת את אמא שלו:
_"את יכולה להגיד שהוא ירד במשקל, הפך לעצבני וזועף, נרדם ב12 בלילה ולאמא התדלדלו כמויות החלב"._
וכל זה לשם מה?
כדי לייצר שגרה מסודרת. תינוק מתוכנת ומחווט שלא עושה בעיות.
יקרות, אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים.
*התינוקות שלנו חכמים. הם יודעים מה הם צריכים.* והם צריכים *אותנו*. הם צריכים אהבה בלי גבול. ראיתי בחיי הרבה אנשים פגועים נפשית. אצל אף אחד מהם זה לא קרה בגלל עודף אהבה. אולי רק ההפך.
תינוקות וילדים צריכים שנאמין בהם. שהם יודעים לאותת לנו מתי הם צריכים כל דבר.
וזה לא אומר שצריך לחיות בכאוס.
*ילדים צריכים גם סדר וביטחון*. (אולי הנקודה היחידה שאני מסכימה איתה בכל הספר)
הם זקוקים לנו, ולשגרה שאנחנו יכולים להעניק להם. הם זקוקים לראות אמא פעילה ומתפקדת, וחולמים להצטרף לחיים הפעילים שלנו.
האם אוהבים שיגרה, וזה מאוד עוזר להם שיש טקסים קבועים.
לדוגמא טקס שינה מסודר, ארוחות מסודרות. זה דברים שנותנים מסגרת וחשובים מאוד.
*אבל לא בצורה נוקשה*, אלא בצורה גמישה. בצורה שבאה להעניק יציבות ולא בצורה שבאה לשלול כל חופש פעולה ובחירה.
בצורה קשובה, שמנסה להבין את הצורך של הילד ולמלא אותו.
ותאמינו לי, אם תנסו למלא את הלו"ז שלכן בשגרה ברוכה... אפילו כמה דברים ביום- טיול, אוכל, משחק, שינה... ותהיו קשובות לילדים שלכם. תתנו להם מענה כשהם צריכים....
תקבלו ילדים בכלל לא "נודניקים". ילדים סקרנים שרוצים להתלוות אליכן וללמוד להצטרף אליכן לחיים.
נכון, יש פער גדול בין מה שהיה לפני הלידה לבין מה שקורה אחר כך.
ולהרבה מאיתנו זה מייצר בלאגן גדול. ויש לנו שאיפה ליצור סדר בתוך הבלאגן. אז נורא קורץ לנו שיש שיטה ש"מקטלגת תינוקות", ונותנת פתרונות גנריים שעובדים לכולם. "התינוק הבכיין, הנסיכה...." אבל באמת... זה נראה לכן נורמלי?
לכל תינוק יש את הדרך שלו בעולם. את מה שהוא הביא איתו, את מה שהוא עבר, ואת מה שאנחנו עברנו בדרך להביא אותו. ויש לנו דרך מיוחדת משלנו לעבור כדי ללמוד לגדל אותו.
אין "פתרונות קסם". מצטערת לבשר.
*בכי הוא אמיתי*.
נכון, אם ניתן לו לבכות ונמתח לו את הגבול הוא בסוף יתנהג כמו שרצינו. אבל לא בגלל שזה טוב לו. אך ורק בגלל שאין לו ברירה. במקרה הטוב את תקבלי עוד כמה שעות שינה, אבל הוא לא יהיה מאושר מזה...
בקיצור, מה שאני באה להגיד כאן הוא *תהיו ביקורתיות* בבקשה. תסמכו קודם כל על התינוק שלכן, ועל האינטואיציה שלכן.
אם התינוק שלכן מראה סימנים שהוא לא מרוצה, הופך לזועף ולא ישן- זה כנראה לא הכיוון.
*והכי חשוב- תמיד תקשיבו ללב.*
זה נשמע קיטש ובנאלי, אבל זו הסיבה שבגללה בחרתי את השם "מועדון הנקה בדרך הלב". כי הקשבה ללב מובילה אותנו לפתרונות מאוזנים יותר. היא מעודדת התפתחות וקשר. והכי חשוב, היא לא מייצרת דיסוננסים.
חיבוק גדול,
מיה
