אשמח לעצות.אמא333
אני נסתרת כאן
מגיבה מדי פעם והחלטתי לפתוח כרטיס לצורך פריקה ושאלה מה לעשות.

נשואה כמה שנים טובות + 4 ילדים מתוקים
אף פעם באמת לא היה לנו שלום בית,
תמיד ויתרתי על יחס, חום ואהבה, מתנות, פירגונים , תקשורת וכל מה שאישה למעשה צריכה.
בהתחלה למדתי עליו זכות שאולי שכח,
ואם הזמן התחלתי להבין שזה האופי שלו
הלכנו לטיפולים זוגים קשים מאוד,
וגיליתי המון דברים שזיעזעו אותי.
משהו בי כבה, אני לא אותה אחת,
לא מאושרת בכלל, לא שמחה מכלום, מטפלת בילדים בשמחה עד גבול מסוים.
אני לאט לאט מבינה שהוא ממש הרס אותי נפשית
כמובן שלהכל יש מריבות בלתי פוסקות
עד לפני כמה חודשים עוד היה לי אכפת קצת,
וניסיתי עדין להמשיך להיות אישה
לדאוג לו, לפרגן לו, לתמוך בו, לטבול בתחושה ריקה העיקר למען השלום בית, לשחרר לאן שתריך ולהתמודד בשקט
לא היה לי אפשרות שנדבר בסוף יום ואוכל לפרוק תמיד הוא עסוק
עבודה, לימודים, חברים
לא ראה אותי.
בחודשים האחרונים אני הפוכה לגמרי
משהו נפשי עובר עלי
אני רחוקה, לא מתפקדת, לא רוצה לתפקד.
אם פעם היו יחסי אישות ב״כוח״( הייתי מכריחה את עצמי שוב רק בשביל השלום בית) היום אני לא רוצה כלום.
אני כל הזמן כועסת, עצבנית, לא מתייחסת אליו
מרגישה איזשהי שנאה. משהו קשה ממש.
כל שנות הנישואים ניסיתי לעזור לו להשתנות, להתקדם, הטיפולים היו בעיקר בו והם היו קשים מאוד
אחרי כל טיפול היתי עושה למענו משהו קטן. להערכה.
אבל אף פעם לא ראה אותי,
אציין שהוא ממש השתנה בזמן האחרון
הוא משתדל, רוצה להתקדם ולהתחיל ליצור תקשורת,
להתחיל לפרגן, לתמוך, לעזור, לאהוב
אבל אני לא שם.
לא רוצה כלום. אני חנוקה
באלי אהבה אמיתית. אמיתית!!!! לא כמו בסרטים כן?
אבל משהו לא מאתגר כלכך שישאב לי את הנפש
אני בוכה כל היום. כל שניה פנויה שיש לי אני בוכה
איך הגעתי למצב הזה? למה דווקא אני?
עכשין אני כאילו הבעיתית שלא רוצה כלום,
שמבחינתי לפרק הכל כאן ועכשיו.
מהיום שהתחתנו נכנסתי למלחמה כלכך קשה
ואני מפסידה ולא אכפת לי,
אבל על הדרך מפסידה את הנפש שלי שזה כן אכפת לי.
אני מבולבלת בטוחה שתשימו לב
אבל מרגישה מותשת נפשית.
מתייחסת כלכך מזעזע ויותר קשה לי שלא אכפת לי היחס הזה
שכאילו אני נוקמת על כל מה שעברתי איתו שנים על גבי שנים.
ודווקא עכשיו שהוא מתחיל להיות באמת אחרת לגמרי, אני לא פה
לא יודעת מה לעשות,
מסתכלת על גברים אחרים( עבודה, סופר) ופשוט אומרת לעצמי איך לא הוא בעלי? איך לא הוא? ברור לי שזה לא ככה כן? וכל אחד והחבילה שלו
אבל החבילה שלי גדולה עלי.
תעזרו לי בבקשה.
מודה לכל אחת ואחת
ירד למטה אז מקפיצה ליאמא333
וואי נשמהמשמעת עצמית
איזה קשה!!
את כותבת את הכאב שלך בצורה ככ מוחשית
ונראה גם שאת מאוד מודעת לעצמך ונשמעת אישה מדהימה ומאוד מותשת. 😔
מנסה לחשוב איתך:
יכול להיות שבאמת כל השנים הוא היה כמו שאת מתארת. מנותק ולא רואה אותך. ואת עשית ככ הרבה מאמצים. ונלחמת, ועכשיו הוא רואה כמה את שבורה ומפסיקה לנסות אז הוא התעורר על החיים שלו ומנסה.
זה טוב אבל זה לא מוחק את מה שהיה והכעס שלך.
אולי באמת עדיף שאת כבר לא נלחמת ומקשיבה לעצמך, ולראשונה פשוט הנחת את המושכות.
הלוואי שתוכלי ללכת אולי לטיפול נפשי אישי. לא זוגי!
עכשיו את מטפלת בעצמך,בכאב שלך.
זה יעשה לך טוב בטוח, ואולי גם יתן לך כח לזוגיות.

חיבוק חזק אישה אמיצה
ה' איתך.
🤗😘
בדיוק מה רציתי לומרמישהימכאן
אולי כל הזמן שמת את עצמך קצת בצד כי החזקת את הזוגיות והתאמצת עבורו ועבורכם
ועכשיו מגיע שלב בריפוי שדוקא כשהוא קצת לוקח אחריות
הלב מרשה לעצמו קצת לדבר
לשתף אותך כמה כואב לו שם וכמה הוא פגוע ועייף ממה שעבר

כמו שאפשר שעות להתרוצץ ולעמוד על הרגליים וברגע שמתיישבים..פתאם השרירים ברגליים מתחילים לאותת לנו כמה הם התאמצו...ורק אז מרגישים עייפים...

בעיני זה בריא
אבל חובה ליווי צמוד כרגע עבורך
לא טיפול זוגי
רק לך
מקום לפרוק הכל
ואז זה פחות ישפריץ בבית
ותקבלי כלים איך לרפא ולנתב את הפגיעות שצפה

את ממש נוגעת ללב ובאמת גיבורה אמיתית.
כתבת מדהיםמשמעת עצמית
את מה שאני ניסיתי...
אוילמה לא123

זה נשמע נורא

מחקת את עצמך כל השנים, כמה בן אדם יכול להחזיק ככה?

שרדת עוד ועוד..

בסוף זה נגמר

א"א להחזיק ככה חיים שלמים, הנפש שלך צועקת

ואם הוא השתנה פתאום, זה סימן מעולה, הוא מרגיש שקורה משהו

אני במקומך הייתי הולכת לטיפול אישי, קודם כל לבנות את האישיות שלי

א"א לחיות בצורה שמוחקת אותך, את צריכה קודם כל להאמין בעצמך, לדעת כמה את שווה

רק משם יבוא שינוי

וזה גם מה שקורה עכשיו, אז יש תקווה

מתוך השינוי שלך, תוכלי לעשות שינוי זוגי

כדאי לך להשקיע, כי גם לפרק הכל יקח ממך המון כוחות

בהצלחה

 

ואני מתייגת אתלמה לא123
תודה רבה יקרה❤️תהילה 3>
יקרה,מתחדשת11
נשמע שעד עכשיו פשוט השתקת את עצמך.
זה דפוס לא בריא ולא נכון
כי כמו שקורה לך עכשיו, בסוף כל מה שנאגר מתפרץ ומבעבע
אני גם חושבת שכדאי לגשת לטיפול אישי- רגשי.
זה כבר לא קשור אליו,
זה משהו בינך לבין עצמך
ויתור מידי גדול שעשית ולא בלב שלם
וזה מעמיד אותך במקום של דרישה, של כעס, וכחנות

מחזקת אותך
הפעם אל תזניחי את עצמך ♥️
חיבוק גדול!שלומית.

מזמינה את @נגמרו לי השמות

תודה רבה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמותאחרונה

מתנצלת שרק עכשיו רואה...

 

@אמא333 יקרה וואו כמה עברת!

וכמה את עוברת גם עכשיו

והתנועה הזו שבנפש...

שחוותה פגיעות שורפות וכאב ענק, וכדי להגן על עצמה - לאט לאט הלב הלך ונסגר והלך ונאטם,

ועכשיו כשבעלך כבר בכיוון חיובי וכן בא לקראת - אבל הלב מה איתו... הוא כבר סגור. ורחוק. ולא רוצה להיפגע. ולא מוכן להיפגע. אז ממשיך לשמור על עצמו חזק חזק חזק. ולפתח לא רק ריחוק אלא אפילו אדישות או אמירה נגדית פוגעת בחזרה לכל ההשתדלויות שכרגע בעלך כן עושה.

 

זו מציאות לא פשוטה בכלל.

כי מצד אחד את רוצה לשמור על הלב היקר הזה שלך שעבר כ"כ כ"כ הרבה

ובצדק ממש נזהרת, ממש "כל הנכווה ברותחין ניזהר בצוננין"

ומצד שני את כן רואה את השיפור העצום ואת הניסיון להתקרבות של בעלך, את הכנות שלו ואת המאמצים שלו

ואת בתוך בילבול מאוד גדול.

הרצון שיהיה כבר טוב. אבל טוב שלם. אמיתי. נכון. טוב ומטיב. שמח ומשמח.

והפחד יחד איתו שלא יכאב ולא יפגע ולא יהיה אפילו טיפת רע. כי מזה כבר שבעת לכל החיים!

 

ובמציאות כ"כ עדינה כמו זו, אני חושבת שנכון יהיה לך להתבונן פנימה בצורה מקיפה ועמוקה קודם כל בינך לבין עצמך. בטיפול טוב אולי.

למצוא לך כתובת ומקום לפרוק הכל בצורה מסודרת, לקבל זוויות והארות יחד, להיות עטופה ומוחזקת ומוכלת, לקבל תובנות וכלים, 

וממש צעד צעד יחד איתך לראות, לבחון וגם למצוא ב"ה את הנתיב הכי נכון וטוב ומטיב עבורך ועבור כל משפחתך ב"ה.

אז לשם הייתי מכוונת כרגע - למצוא אשת מקצוע טובה ומתאימה עבורך אישית ולהתחיל לסדר את כל ההר העצום הזה שכרגע נראה בלתי עביר למנות קטנות והדרגתיות של תוכנית כיצד להמשיך ולהתקדם ולחיות בהכי טוב שיש, בכל המישורים.

 

יקרה! שולחת חיבוק גדול גדול ומאחלת לך מכל הלב הצלחה רבה גם בחיפוש הזה וגם ובעיקר לריפוי שלם של הלב, לאור גדול וישועה שלמה שלמה בכל התחומים. והלוואי שזה יהיה במהרה, בחסד, בטוב גלוי ובברכת ה' השלמה עלייך ועליכם 🙏

נשמע ממש קשהרק לרגע9
קודם כל זה ממש הגיוני שככה תרגישי. ונשמע שאת גם צריכה מנוחה מהמקום של לשמור על הנישואין בכח ולרצות את כולם. יכול להיות שאת צריכה תקופה ממש להתאבל על כל מה שהיה ולעבד את זה.
ואני לא יודעת אם זה קשור, אבל הרבה פעמים בדינמיקה הזוגיות רק כשאחד משחרר השני נכנס לעניינים ואולי זה מה שקורה אצלכם עכשיו?
בכל מקרה אני רואה פה קצת אופטימיות מזה שבעלך פתאום רוצה.
ואולי אחרי התקופה הזו של הבכי תצליחי לאגור כח ולהיות יחד עם בעלך בנסיון לשפר? ממש מקווה בשבילך.
מאחלת לך רק טוב, באמת נסיון לא פשוט.
וואו איזה קושי 😔 חיבוק גדול!!מחי
יכול להיות שאת בדיכאון? מצטרפת לתגובות מעליי שדחוף טיפול בשבילך כדי להתחזק. את ממש לא הבעייתית, פשוט עברת כל כך הרבה כל השנים האלה, בסוף בן אדם נשבר.

ומזהירה אותך שיש כאן אנשים לא תמימים שאוהבים לנצל הזדמנויות כאלה, אז תיזהרי ואל תעני אם יפנו אליך בשיחה אישית, גם אם זה יראה לך ממש תמים וממקום טוב שרק רוצים לעזור.
וואו חיבוק גדולתהילה 3>
נשמע ממש ממש קשה וכואב ומטלטל.

כל כך הרבה שנים שמסרת והקרסת את עצמך למען שלום, אהבה, פרגון, טוב וקרבה והרגשת שאת מקבלת בדיוק ההיפך.


למרבה הצער זו תופעה ממש רווחת, המקום שבו אנחנו הופכות לקדושות מעונות,
ומוחקות את עצמנו ועצמיותינו בתקווה שמתוך כך יצמח לנו טוב, תצמח אלינו הערכה וכבוד ואהבה.
אבל באמת, הזוגיות והיחס שאנחנו מקבלים מהסביבה הוא תמונת מראה של היחס שלנו מול עצמנו.

וכשאנחנו מוחקות את עצמינו, את רגשותינו, את כבודנו, את רצונותינו, את צרכינו,
בעצם נקבל יחס כזה גם מהסביבה.
כשאני אשדר (ובעצם בעומק גם ארגיש) שאני לא ראויה או לא חשובה, או לא מעניינת
ושלצרכים ולרצונות שלי אין מקום, ובכלל למי שאני אין בעצם ביטוי או חשיבות,
זה היחס שאני אקבל, ובעצם זה כדור שלג שהולך ומתגלגל,
ובעומק הוא הולך ומבקש בדיוק את הכאב הזה
של הנשמה שלך שיודעת בתוכה שהיא ראויה לאהבה אמיתית, וליחס מכבד, ולמקום, ולחשיבות ולהקשבה,
כדי לקרוא לך שתיצרי לך שינוי.

ואני מציעה לך יקרה להפנות עכשיו את המבט לתוכך פנימה.
ללמוד להיות את, ללמוד לראות אותך, ללמוד להתייחס אלייך יפה ונכון ואוהב
ומתוך כך לנהל את מערכות היחסים שלך נכון, ולזכות ליחס נעים וראוי לך בחזרה.


כי בסוף בסוף, הזוגיות שלכם היא דינמיקנ.
היא הייתה דינמיקה בין אישה שבאיזשהו מקום מחקה את עצמה והרגישה מחוקה כל השנים, והיום ב"ה בעלך יצר שינוי שזה מהמם
ואת רוצה ומרשה לעצמך לחזור להיות את ולהתחיל להרגיש ולהסתכל למה שיש לך בלב.

ונשמע שאחד הדברים שיש לך בלב זה באמת גם הרבה כעס, והרבה כאב, והרבה ריחוק על דברים קשים שעברת כל השמים, ואת מתקשה לעבור עליהם כאילו לא היו, וזה בעיני בריא וטבעי.
צריך גם ללמוד מה לעשות עם הכאב הזה, ואיך להשתחרר אותו, ולמה הוא כאן בתוכנו כי כשיודעים איך להתמודד איתו נכון הוא פותח שערים מדהימים לעולם חדש.

ממליצה לך ממש יקרה להשקיע עכשיו בלראות אותך, לדאוג לך, שהוזנחה כל כך הרבה שנים
לשקם את מערכת היחסים שלך עם עצמך שתוכל להיות טובה ואוהבת, ורק מתוכה תוכלי בע"ה ליצור מערכת יחסים טובה וקרובה ובריאה❤️❤️❤️


כולכן מדהימותאמא333
וקראתי הכל כמה וכמה פעמים וזלגו לי דמעות של התרגשות מהאכפתיות למרות שבכלל לא מכירות.
מי כעמך ישראל…

ברור לי שצריכה טיפול.
וברור לי שאני אולי בגבול של דיכאון,
וברור לי שמשהו לא טוב קורה לי
אבל מאיפה משיגים כוחות? באמת שאין לי
ואולי גם חשק?
כי מה שווה לי לקום לטפל בעצמי שהלב שלי כלכך מצולק?
אני הרי לא אשכח את הדברים הקשים שעברתי איתו
באחד מהטיפולים המטפל אמר לו שתדע שזה אלימות ריגשית מה שקורה בניכם. וזה משפט שזכור לי והרגשתי מוכה בלב ממש.
לא יודעת אוף
בא לי ישועה.
דוגמה מעכשיו כמה אני חסרת הערכהאמא333
אליו,
סיימתי הכל לשבת
והילדים במיטות והיה אחה״צ ממש מהמם איתם
כלכך נהננתי מהם.
טוב שיש אותם!

והוא חזר יחסית מאוחר היום
וראה אותי בספה
ישר הכין לי כוס קפה שאני אוהבת והביא לי שוקולד,
וישר התחלתי הערות
במקום להגיד תודה. ובאמת שאני לא רוצה את כל הכעס הזה וההערות האלה.
למה חזרת מאוחר?
שכחת שיש לך בית?
הקפה לא קונה אותי.

ואז אני נרגעת, ואומרת לעצמי סליחה מה קרה לך?
תגידי תודה! באמת!
ואחר כך כן אמרתי תודה
אבל מה התפרץ ממני?
ואו.
אני מבינה אותך. אבל שתדעי שזה מדהיםמיקי מאוס
שהוא בא מיוזמתו ככה להכין לך קפה עם שוקולד
בחיים לא הייתי מצפה לדבר כזה ואני חושבת שהזוגיות שלנו טובה ב"ה

אני מבינה שיש עומק שגרם להתפרצות כזו
וזה בסדר
ומותר לך ותקבלי את עצמך שזה מה שצף בך

אבל ממש חשוב שתמצאי את המקום לטפל בעצמך ולשחרר את הכאב העצום שיש בפנים ובצדק
כדי שתהיי מסוגלת לקבל את הטוב הזה שהוא משפיע עכשיו ולהיות מסוגלת להחזיר אהבה כשאת זוכה למחוות כאלה
אחרת באמת יגמר לו הכוחות
וזה עצוב וחבל לשניכם
עד שב"ה הוא מנסה ועושה

ותדעי שזה אפשרי ומערכות יחסים אפשרי לתקן בעז"ה! כל הכבוד לשניכם
וכמובן חשוב ממש שתמשיכו להיות מלווים בטיפול מקצועי כי זה קשה ורגיש
בהצלחה!!!!!
יקרהתהילה 3>
יש בתוכך ים של צער, ושל כאב, ושל פגיעה, ועלבון וכעס.
ובעת רצון אולי אפילו כדאי לשתף את בעלך בזה.
להגיד לו שאת כאובה, ושיש על ליבך מטען כבד וכואב של שנים. והוא מתפרץ כלפיו בגלל הכאב הגדול שבתוכך, שעוד לא מצאת את הדרך לרפא, ושאת רואה את המאמצים שלו כלפייך היום.

ולך אני רוצה להגיד שיש תקווה. והלב יכול להחלים, ולהתרפא, ולהשתקם, ולשמוח, גם מפגיעות של שנים.
זו לא גזירת גורל להשאר עם כל טונות הכאב הזה בתוכך.
ובשורש הכאב שלך, לדוגמא מאלימות רגשית שלו כלפייך, עומד כאב שלך, להרגיש ככה לא אהובה, וככה חסרת אונים
ולהיות בחוויה האישית שלך קודם כל, במקום כל כך קשה.
והוא קשה כי הנשמה שלך יודעת שזה לא ככה.
כי את באמת אהובה וטובה ורצויה וראויה. ולכן כאבת, ולכן את כואבת.
והכאב הזה הוא קריאה אלייך, להקשיב ללב שלך, לתת לו לדבר ולהתנקות מכל השנים האלה הקשות כל כך, ולתת לו תקווה וחיים חדשים בע"ה.

ב"ה שבעלך במקום כל כך יותר טוב עכשיו. להשתקם במצב הקודם זה קשה הרבה יותר.
תבקשי ממנו לתמוך בך במה שאת צריכה ואל תוותרי על לשמוח, ולאהוב, ולהיות אישה ראויה ומאושרת❤️
הוא עציץ כרגעאפונה
מה שחשוב זו את, שתשקמי את עצמך.
גם אלימות היא דינמיקה זוגית - בין הבעל האלים לאשה שנשארת בתוך מקום שרע לה בו.
והדפוס אצלך שאיפשר להתעלל בך - יצוץ במערכות יחסים אחרות.
זו ההזדמנות שלך.
לכי, תפתחי, תנקי איפה שחשוך ואפל.

ועכשיו קראתי את התגובה האחרונה שלך ואני חושבת שכדאי לך לקרוא את "לדעת להכנע".
לא קראתי תגובות קודמותרקלתשוהנ
יש משהו מאד הגיוני בתגובה שלך למאמץ שלו.
אם שנים חסר לך וקשה לך וכואב לך טאת מתאמצת ומוותרת ומרגישה לבד בזה, ופתאום הוא בא לקראתך ועושה עבודה - קשה מאד מאד לסמוך ולשחרר.
כי הלב מפחד לסמוך ולשחרר, מפחד לצפות ולהיפגע, מפחד לתת ולהינזק.
זה הגנה מאד הגיונית.

הלוואי שתמצאו יחד את הדרך למקום טוב יותר לשניכם❤️
חיבוק גדול גדוללהשתמח
אני קוראת עכשיו את הספר "האישה המועצמת" של לורה דויל ויש לה שם הרבה דברים חכמים והיא מתארת שהיא עזרה להרבה נשים בסיטואציות דומות לשלך. להוצאה הקודמת שנמכרת בארץ קוראים "לדעת להיכנע". כתבתי בכוונה את השם החדש כי נראה לי שהוא הרבה יותר מתאים לספר, אבל אם תרצי להשיג אותו כנראה שתמצאי אותו בהוצאה הישנה עם השם הישן.
בקיצור, ממליצה לך לקרוא, יש שם כלים מדהימים.
למה שלא תקחי טיפול לעצמך?שוקולד פרה.

בהקשר הזה של להאמין בו מחדש?

לתת לו לתת לך?

לכאוב את החוסר הזה של כל השנים שעברו, אבל לא לתת לו לנהל אותך?

 

נראה לי שבינתיים כדאי שתאמצי את השכל על הלב.

נכון שאת כבר מתה להטיח בו את כל מה שספגת ממנו כל השנים,

את כל ההחמצה של הנשיות שלך,

אבל

אבל 

אבל

את באמת רוצה לחזור אחורה למה שהיה?

 

לא חושבת יקרה...

 

יש לי חברה שבעלה בדיכאון-דיכאון. אחד כזה אמיתי שלא מוציא אותו מהמיטה.

היא מחזיקה הכל. היא הגיבורה. היא זו שמחזיק את הבית מעל התהום הזאת.

מה את חושבת שקורה אחרי שבעלה מחליט להתאושש?

 

היא מרגישה שהיא נמצאת במצב בלתי אפשרי!

 

מצד אחד היא שמחה שאובייקטיבית הוא חוזר לעצמו

ומצד שני היא מלאת כעס ושנאה אליו

למה כל הבית מסתובב סביבו?

למה היא צריכה לאכול את ה-$#@ הזה?

מה נראה לו, שעכשיו הוא יקום כאילו כלום? תודה באמת להוד מעלתו!

 

היא מתה לצעוק עליו את כל מה שאגרה בבטן כל התקופה הזאת

אבל מצד שני- הכעס שלה יכול להחזיר אותו שוב לדיכאון!

יש עסק ביש גרוע מזה??

 

בגלל זה כ"כ חשוב הטיפול לבן הזוג השני. הבריא. את במקרה הזה.

 

כדי ללמוד לפצות את עצמך

כן לפצות את עצמך

על מה שלא קיבלת ממנו.

 

לפנק את עצמך על מה שהוא לא פינק.

להיות סוג של "הבעל של עצמך" (על אותו משקל של להיות האמא של עצמך).

 

כדי כמה שיותר לא לבוא אח"כ למרחב הזוגי שאת טעונה כמו ליגיון של אלף תותחנים שרק מחכים להוראת אש.

 

חיבוק גדול אהובה. לא פשוט.

תדברי עם ה'.אם_שמחה_הללויה
כל יום תפרקי, וזה בסדר לבכות, כל כך הרבה זמן היית במצב הישרדותי. תבקשי מה' כוחות לאהוב שוב את בעלך.
תבקשי ממנו כוחות לסלוח.
כל יום תקדישי זמן לתפילה.
לאט לאט תראי איך הצינור בינכם מתנקה,
את תחשבי על בעלך וכבר לא תרגישי כל כך הרבה כאב וכעס, תרגישי שסלחת.
ויעבור עוד זמן..וכבר תוכלי לראות בו טוב ולהזכר ברגעים טובים שלכם. תני לזה זמן. ועבודה שלך.
אין צורך להרבות במילים, עכשיו זה רק יפגע ביחסים.
תעשי עבודה פנימית. זה אפשרי לנקות את הצינור בינכם.
תמצאי דברים שיתנו לך כוחות לעבור את זה.מה ממלא אותך?.
תפילה? זמן עם עצמך? חברות? תחביב? ספורט? זמן בטבע?
תעשי את זה, את חייבת כח.
את הקשה כבר עבר והחזקת מעמד , את אלופה שנלחמת על בעלך!

ושאלה: את אולי על גלולות הורמונליות?
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !